כף החיים/אורח חיים/תקי

כף החיים ‏ אורח חיים תקי

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מוללין מלילות וכו'. פי' מלילות של חטין שמולל בידיו כשהן רכים. ומפרכין קטניות השרביטין ולהוציא הזרע. דדש כלאחר יד הוא ואפי' בשבת לאו דאו' הוא אלא מדרבנן וביו"ט לא גזור. רש"י ביצה י"ב ע"ב. ב"י. ט"ז סק"א:

ב

ב) שם. מוללין מלילות וכו' ואעפ"י שהיה אפשר לו למלול מעיו"ט. ר"ז או' א:

ג

ג) שם. כדרכן ביו"ט. ר"ל בלתי שינוי בראשי אצבעותיו ואע"ג דלעיל סי' שי"ט סעי' ו' כתב דצריך שינוי שימלול בראשי אצבעותיו דוקא התם גבי שבת אבל ביו"ט לא גזור. וכתב המ"מ פ"ג ואעפ"י שיש חולקין כן עיקר. וכ"כ הר"ן פ"ק דביצה שלדעת קצת כי אמרינן מוללין מלילות ביו"ט דוקא ע"י שינוי אלא שאין כן דעת הרי"ף דביו"ט מותר למלול אפי' שלא ע"י שינוי יעו"ש. והב"ד ב"י וכתב וכ"ה דעת הרא"ש בפ' מפנין והכי נקטינן. וזהו שפסק כאן בש"ע מוללין מלילות וכו' כדרכן ביו"ט, וכ"פ רש"ל ביש"ש פ"ק דביצה סי' ל"ח. וכ"פ הב"ח, ט"ז שם. א"ר או א' מיהו המ"א סק"א הביא דעת המחמירין שכתב הר"ן, וכן הר"ז או' א' הביא דעת המחמירין וכתב ואעפ"י שהעיקר כסברא הראשונה מ"מ אם אפשר לו לעשות כן ע"י שינוי טוב להחמיר ולחוש לסברא האחרונה:

ד

ד) שם. ומנפח מעט מעט ואוכל. פי' הזרעונים אחר שנתפרקו מהשבלים ועדיין הם מעורבים עם המוץ מותר לנערן מידו הא' לידו הב' ולנפח מהן המוץ ולא ינפח הרבה ביחד מפני שנראה כמנפח לצורך החול אלא מנפח מעט מעט ואוכל מיד. ר"ז או' ב':

ה

ה) שם. ואפי' בקנון ותמחוי. קנון כלי הוא ראשו אחד רחב והשני עשוי כעין מרזב קצר ונותן הקטניות בתוך הרחב ומנענע והאוכל מתגלגל דרך המרזב והפסולת נשאר בכלי. ותמחוי הוא קערה גדולה. רש"י ביצה י"ב ע"ב:

ו

ו) שם. אבל לא בטבלא וכו' דמחזי כמאן דעביד לצורך מחר שאין דרך לעשות בכלים הללו אלא הרבה. רש"י שם. ט"ז סק"א:

ז

ז) [סעיף ב'] הבורר קטניות ביו"ט. המעורבים עם עפרורית או עם מוץ שלהם. ר"ז או ג':

ח

ח) שם. בורר כדרכו וכו' הפסולת מתוך האוכל אם האוכל מרובה. עו"ש או' ב':

ט

ט) שם הגה. אם רוצה לאכלו בו ביום. כלומר אפי' אינו רוצה לאכלו לאלתר מותר והרי דינו כמו שהתירו לאפות ולבשל ולאכול בו ביום. עו"ש שם. מ"א סק"ב וכתב ודלא כרשב"א דאוסר לברור לבו ביום יעו"ש. וכ"כ ישי"ע או' א' מאמ"ר או' א' והשיג על הט"ז סק"ג שהסכים לדברי הרשב"א וכן השיג עליו החמ"מ או' א' והנה"ש או' א' יעו"ש וכ"פ ח"א כלל פ"ב או' ב' מ"ב או' ז' ועיין בישי"ע סי' ת"ק או' ב' שהעלה דדוקא פסולת מתוך האוכל יש היתר יותר ביו"ט מבשבת אבל בשני מיני אוכלין הדין הוא ביו"ט כמו בשבת ואסור לברור רק כדי לאכול לאלתר ולא לאחר זמן יעו"ש הטעם. והב"ד מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ב' תו' חיים על ח"א שם או' א' עה"ש על קיצור הש"ע סי' צ"ח או' ט' ועיין לקמן או' ט"ז:

י

י) שם. אבל לא בטבלא וכו' והטעם כבר כתבנו לעיל או' ו' יעו"ש.

יא

יא) שם. בד"א כשהאוכל מרובה על הפסולת. לפיכך הצריכו אותו לברור הפסולת כדי למעט הטורח ביו"ט. ר"ז או' ד':

יב

יב) שם. בד"א כשהאוכל מרובה וכו' ואם האוכל והפסולת שוין בכמותן ובטרחתם בורר כדרכו דהיינו זורק הפסולת אלא דנראה דהרשות לברור איזה שרוצה אבל אם כמות הפסולת והאוכל שוין והאוכל הוא דק אז אסור לברור האוכל כמו שיש איסור לברור הפסולת אם הוא דק. ט"ז סק"ב. חמ"מ שם. ר"ז שם. מק"ק שם או' ה' מ"ב או' ח':

יג

יג) שם. ואם היה טורח בברירת הפסולת וכו' כגון שהפסולת הוא דק מאד ויש טורח ליקח אותו בידו. ר"ז שם. מ"ב או' ט':

יד

יד) שם. אעפ"י שהאוכל מרובה וכו' וכן אם הפסולת מרובה על האוכל אעפ"י שיש טורח בברירת האוכל מברירת הפסולת כגון שהאוכל הוא דק מאד צריך לברור את האוכל ולהניח את הפסולת כיון שכמות הפסולת מרובה על כמות האוכל. ר"ז שם:

טו

טו) שם הגה. ולוזים ובטנים וכו' לא מקרי הקליפה פסולת וכו' רבים תמהו על הגה זו דזוהי לדעת הטור דס"ל דאם הפסולת מרובה על האוכל אסור אפי' לטלטלו שהאוכל בטל ברוב ולוזים ובטנים אעפ"י שהפסולת מרובה מותרים כיון דאורחייהו בהכי אבל לדעת הש"ע דפסק כהרמב"ם דגם בשאר פסולת לא בטיל האוכל ברובא א"כ אין חילוק בין לוזים ובטנים לשאר מינים שמעורב פסולת בהם ומ"מ לענין דינא מסיק הט"ז סק"ג כיון דבטירחא תליא מילתא ודאי צריך שיברור מה שיש טירחא מועטת יעו"ש. וכן מסיק המ"א סק"ד. ועיין א"ר או' ד' ונה"ש או' א' מ"ש ליישב בדברי מור"ם הנז' ומ"מ מסיק שם הנה"ש דראוי להחמיר כדברי הט"ז והמ"א שיברור מה שהוא קל יותר. וכ"כ מ"ב או' יו"ד. והחמ"מ או' ו' כתב דלוזים ובטנים דינם כשאר אוכל המעורב עם הפסולת לכל דבר. וכ"מ משאר האחרונים שלא העתיקו דין זה דלוזים דדינם כשאר פסולת עם האוכל לכל דבר. וכ"מ מסתמיות דברי הש"ע. והנ"מ עיין לעיל או' י"ד ודו"ק:

טז

טז) וכתב הר"ז או' ה' וכ"ז כשלא היה אפשר לו לברור מעיו"ט אבל אם היה אפשר לו לברור מעיו"ט אסור לברור פסולת מתוך האוכל אפי' בידו אעפ"י שהאוכל מרובה על הפסולת ויש יותר טורח בברירת האוכל מברירת הפסולת ואפי' אוכל מתוך הפסולת אין לו לברור אלא מה שהוא צריך לאכול לאלתר כמ"ש בסי' שי"ט לענין שבת לפי שכל מלאכת או"נ שהיה אפשר לעשותה מעיו"ט ולא יהיה בכך הפסד ולא חסרון טעם אסור לעשותה ביו"ט מטעם שנת' בסי' תצ"ה עכ"ל והוא מדברי הט"ז סק"ג כמ"ש בק"א או' ב' יעו"ש. וכ"כ מק"ק סי' ה' או' ג' אמנם מסתמיות דברי הש"ע ומור"ם ז"ל ושאר האחרונים שכתבנו לעיל או' ט' משמע דאין לחלק בזה, בין שהיה אפשר לעשות מעיו"ט או לא והטעם כמ"ש הנה"ש או' א' דכיון דרבנן אסרוה לא אסרו אלא כדרכו בחול והיינו בנפה וכברה אבל כל היכא דבורר בידו הו"ל משני ושרי אפי' בורר ומניח יעו"ש. וכ"כ החמ"מ או' ב' דדעת שאר האחרונים להתיר הברירה בכל ענין לבו ביום. וכ"כ בב"ה להוכיח מכמה פו' דאפי' היה אפשר מבע"י מותר לברור פסולת מתוך האוכל ואפי' בבורר להניח לסעודה אחרת אלא שסיים ומ"מ לכתחלה נכון בכגון זה שהיה אפשר לו מבע"י לברור האוכל מתוך הפסולת דזהו בודאי חשיב שינוי יעו"ש:

יז

טוב) וכתב היש"ש פ"ק דביצה סי' מ"ב דאסור להניח קטניות או שאר זרעונים שיציף הפסולת למעלה או שיפול העפר למטה יעו"ש והב"ד מ"א סק"ד וכתב וכ"מ דעת הרב"י מדהשמיטו בש"ע ור"ל דהב"י הביא פלוגתא בזה ומדהשמיטו בש"ע ולא כתב דעת המתיר משמע דס"ל כדעת האוסרים. וכ"פ החמ"מ או' ב' כדברי היש"ש הנ"ז ר"ז או' ו' ח"א כלל פ"ב או ד' מק"ק שם או' ד' וכתב שם הר"ז דאפי' אם לא היה אפשר לברור מעיו"ט אסור. אבל בשע"ש כתב דוקא באפשר מעיו"ט. והב"ד הפת"ע או' ו' ועיין לעיל סי' תצ"ה סעי' א' בהגה ודוק:

יח

חי) [סעיף ג'] אין מסננין החרדל וכו'. דמיחזי כבורר שמשליך הסובין שלו. רש"י שבת קל"ד ע"א. מיהו בורר ממש לא הוי שגם הפסולת ראוי לאכילה. תו' שם. מ"א סק"ה:

יט

יט) שם. אין מסננין החרדל וכו' ודוקא כשהיה אפשר לעשותו מאתמול. מ"א שם. חמ"מ או' ג' ר"ז או' ז' מק"ק סי' ה' או' ח' והא דמותר אם לא היה אפשר מעיו"ט הוא דוקא ע"י שינוי. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ז' וכ"כ בב"ה:

כ

ך) שם. ואין ממתקין אותו וכו'. שהחרדל הוא מר ורגילין למתקו ע"י שמכבין בתוכו גחלת או אבן ניסוקת וביו"ט אסור לכבות בתוכו גחלת של עץ לפי שאין כבוי זה צורך אוכל נפש ממש שאפשר לאכול בשר בלא חרדל וא"צ אלא למעונגים וכל דבר שאינו שוה לכל נפש אסור לעשותו ביו"ט כמ"ש בסי' תקי"א יעו"ש אבל מותר לכבות בתוכו גחלת של מתכת או אבן ניסוקת לפי שאין שייך כיבוי במתכת שאף אם לא יכבנו לא ישרף ולא יעשה פחם ואף בשבת. אין איסור לכבותו אלא מד"ס וביו"ט לצורך אכילה לא גזרו. ר"ז או' ח' מק"ק שם או' ט' ועיין לעיל סי' תק"ח או' ב':

כא

כא) שם. ואין ממתקין אותו בגחלת וכו' והטעם כתב רש"י שם בשבת קל"ה משום דאפשר מאתמול אבל בעל המאור כתב לפי שאין במיתוק החרדל צורך כ"א לאנשים מפונקים. והב"ד הב"ח וכתב דלפי פירושו אפי' אם לא היה אפשר מעיו"ט למתק החרדל כגון שהיה טרוד נמי אסור למתקן ביו"ט בגחלת של עץ דכיון שאין בו צורך כ"א לאנשים מפונקים ומעונגים יותר מדאי אינו דבר שוה לכל נפש ולא שריא מלאכה בכל כי האי מילתא ונכון להחמיר יעו"ש, והב"ד שכנה"ג בהגה"ט או' ב' וכ"כ העו"ש או' ג' א"ר או' ו' וכ"כ המאמ"ר או' ד' דלשיטת הרי"ף והרמב"ם שפסק מרן ז"ל כוותייהו פשיטא דאסור בכל עניין כמבואר בב"ח. וכתב הר"ז בק"א או ד' דאין להתיר אפי' ע"י שינוי ודלא כמ"א סק"ו יעו"ש. וכ"כ המק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ט':

כב

כב) שם. אבל בשל מתכת מותר. דאינו שורף וליכא כיבוי. ומה"ט מותר ליתן שפוד מלובן לתוך המשקה כדי שיתחמץ אם ראוי לשתותו בו ביום. מ"א סק"ז. א"ר או' ז' י"א בהגה"ט ר"ז או' ח' מק"ק שם או' ט':

כג

כג) [סעיף ד'] אין תולין המשמרת וכו'. דהוי כעובדא דחול. שבת קל"ח ע"א. ב"י. לבוש, מ"א סק"ח. והיינו שפותח פי המשמרת ע"ג כלי בעיגול ונעשה כאוהל על חלל הכלי ומשו"ה אסרו דהוי כעובדא דחול, מ"ב או' ט"ז. ומשמרת שלנו כלי העשוי לכך כנפה י"ל מותר לכתחלה לסנן ביו"ט כשא"א מעיו"ט. א"א או' ח' מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ח':

כד

כד) שם מותר ליתן בה שמרים לסננן. ודוקא אם היה עושיהו מאתמול לא היה כ"כ טוב וחזק דאלת"ה אסור משום בורר כמ"ש סעי' ג' תו' שם. מ"א סק"ט. חמ"מ או' ד' ר"ז או' ט' מק"ק סי' ה' או' ח' מ"ב או' י"ז. וע"י שינוי מותר. א"א או ט' מ"ב שם:

כה

כה) שם. ומערים ותולה אותה ליתן בה רימונים וכו' ונותן בה רמונים אבל כשאינו נותן בה רמונים מוכחא מילתא שעושה משום שמרים. שבת קל"ט ע"ב. מ"א סק"י. א"ר או' ט' חמ"מ שם. ר"ז או' יו"ד. מק"ק שם. מ"ב או' י"ט:

כו

כו) שם. ואח"כ נותן בה שמרים. ר"ל ואח"כ נוטל ממנה הרמונים ונותן בה השמרים. לבוש, א"א או יו"ד:

כז

כז) שם הגה. ושאר דיני סינון ביו"ט כמו בשבת וכו' עיין בר"ז בק"א או' ד' שכתב דחפש בסי' שי"ט ולא מצא אלא דין א' שאינו ענין לה' סינון שאיסורו משום בורר רק איסורו משום מלבן דהיינו מה שנת' שם דאסור לסנן מים בסודרים משום מלבן ופשיטא דאסור ביו"ט כיון שהמלאכה עצמה דהיינו הליבון אין בו צורך יו"ט כלל אבל שאר דיני סינון מה שאסור בשבת מותר ביו"ט יעו"ש. והב"ד מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ח' וכ"כ מ"ב או' ך':

כח

כח) [סעיף ה'] אין עושין גבינה ביו"ט. דמגבן הוי כבונה כמ"ש בשבת צ"ה ע"א. והוא דאסור לגבן ביו"ט אע"ג דצורך אוכל נפש מותר מפרש טעמא בגמ' (שבת קל"ד ע"א) משום דהוה אפשר לגבן מאתמול וגבינה דאתמול חשיבא כהיום. ב"י. לבוש. וזהו לפי פירש"י שם בגמ'. אבל בעל המאור סוף פ"ב דביצה כתב דמשו"ה אוסרין לגבן ביו"ט משום דחלב יותר משובח מהגבינה יעו"ש. והב"ד הב"ח וכתב ולכן ראוי להחמיר שלא לעשות גבינה ביו"ט אפי' כשלא היה אפשר לעשות מעיו"ט כגון שהיה טרוד אפ"ה לא יעשה מאחר שהחלב טוב ממנה ודלא כדמשמע מדברי רי"ו וכו' וסיים דלפ"ז אין היתר בעולם לעשות גבינה ביו"ט. וכ"נ מדברי הטור שכתב בסתם לאיסור יעו"ש. וכ"כ העו"ש או' ד'. מיהו הא"ר או' י"ח כתב דאין להחמיר דכל הפו' פירשו כרש"י. אבל הא"א או' י"א כתב לטעם המ"א אף שלא היה אפשר לעשות מעיו"ט אסור. וכ"פ ח"א כלל צ"ג או' א'. וכ"כ בנ"א שם להוכיח מגמ' ופו' דבכל גוונא אסור לגבן ביו"ט אפי' בלא היה אפשר לו לגבן מעיו"ט ואפי' ע"י שינוי יעו"ש. ומיהו עיין בתשו' אורח לצדיק סי' ח' שמתיר ע"י שינוי בהיה אנוס בעיו"ט יעו"ש והביאו הפ"ת וכ"כ מ"ב או' כ"א. אכן מסתמיות שאר דברי האחרונים משמע כדברי נ"א דבכל גוונא אסור. וכ"כ לעיל סי' תצ"ה או' י"א יעו"ש:

כט

כט) שם הגה. ואין מעמידין חלב ביו"ט. פי' שנותן לתוכו קיבה דהוי בורר. מ"א ס"ק י"ב. ור"ל שמפריד הקום מן החלב. וכ"כ הר"ז או' י"ב. ואעפ"י שהוא צורך אוכל נפש טעם האיסור מפרש בירושלמי סוף פ"ק דביצה משום שגזרו שלא יעמיד מיו"ט לחול. והביאו ב"י. עו"ש שם. ר"ז שם. והנה בס' באר שבע האריך להקל ולדחות הירושלמי מהלכה ותמה עליו א"ר או' י"ב שהרי ב"י פסק זה בשם הר"ן והגמ"י ורוקח וכ"כ הכלבו. וכ"מ מרי"ו וכתב וכל ראיותיו יש לדחות בקל ואין להאריך יעו"ש. וכ"כ מ"א שם על דברי ב"ש הנז' דאין לסמוך עליו נגד כל הני רבוואתא. וכ"ה הסכמת האחרונים כדברי הירושלמי הנז' וכפסק מור"ם ז"ל:

ל

ל) שם הגה. ואין מעמידין חלב ביו"ט. אבל מה שקורין בערבי לב"ן ובלשון לעז יגורטי מותר לעשותו ביו"ט דכל העמדת חלב שאסר הירושלמי והפו' היינו במעמיד חלב בקיבה כמ"ש רש"י והרמב"ם ושאר פו' דאז אסור משום בורר דנפרש הקום מן החלב אבל זה היגורטי שמעמידין אותו במעט יגורטי ונקפה כלו כמו שהוא וליכא ביה ליתא דברירה כל הנך רבוותא דאסרי להעמיד החלב ע"י קיבה מודו בנ"ד דשרי ולית ביה איסור כלל. כן העלה הרב קרבן אשה חא"ח סי' י"ב. ומ"ש שכנה"ג בהגב"י או' ג' על דברי באר שבע הנז' ואפשר דקיידה היינו יגורטי כבר תמה עליו בקרבן אשה שם ותירץ דבריו אפשר שהיה להם יגורטי שמעמידין בקיבה יעו"ש. ודברי הרב קורבן אשה הנז' הביא אותם רב פעלים ח"ד סי' ט"ו והסכים לדבריו וכתב והיינו אם יש לו חלב שנחלב מעיו"ט יעו"ש. וכ"פ בספרו בן א"ח פ' במדבר או' יו"ד:

לא

לא) שם הגה. ואין מעמידין חלב ביו"ט. וכן אסור לעשות סיראוויטקע שנותן מעט חומץ בחלב כדי שיתברר מי החלב דכל זה בורר ממש ואסור לרשב"א מדאו' ולש"פ מדרבנן. ח"א כלל פ"ב או' ו' מ"ב או' כ"ב. ולצורך חולה שאין בו סכנה י"ל דשרי דאוכל נפש ג"כ הוא וצ"ע. א"א או' י"ב. מ"ב שם. ואפשר דיש להתיר לחולה ע"י שינוי אם יש בו צורך כל כך:

לב

לב) שם בהגה. וה"ה דאין עושין חמאה וכו' והטעם שם בריב"ש דאסור משום בורר וכתב עוד שם דראוי לאסור אפי' ע"י עכו"ם דאמירה לעכו"ם שבות אפי' בדבר שאין בו אלא איסורא דרבנן יעו"ש והב"ד ב"י. ט"ז סק"ז. מ"א ס"ק י"ג. וכתב שם הט"ז דאם צריך לכך משום שמחת יו"ט יש להתיר ע"י עכו"ם יעו"ש וכ"ה בריב"ש גופיה בכתב ולא התירוה אלא במקום מצוה יעו"ש. דה"ה המו"ק דאם צריך לכך משום שמחת יו"ט יש להתיר ע"י עכו"ם. וכ"כ ח"א כלל פ"ב או' ה' אלא שכתב שם הח"א דלרשב"א גם זה אסור וע"כ כתב מ"ב בשער הציון דאין להתיר אלא א"כ אין לו מה יאכל וכמ"ש בשע"ש יעו"ש:

לג

לג) שם בהגה. וה"ה דאין עושין חמאה וכו' ואם יש בו צורך יו"ט יש להתיר לעשות ע"י שינוי וכ"ש אם היה טרוד מבע"י ונחפז ולא היה לו אפשר לעשות מבע"י עו"ש או' ד' והב"ד א"ר או' י"ג. אבל בספר בגדי ישע כתב דקשה לסמוך עליו מה שמפורש לאסור בש"ע וע"כ בודאי אין לסמוך להתיר עכ"ל:

לד

לד) שם בהגה. וה"ה דאין עושין חמאה וכו' ונראה דמותר לקלוט שומן הצף על פני החלב שקורין סמעטני אפי' בשבת וכשיגיע סמוך לחלב יניח קצת עם החלב וכמ"ש סי' שי"ט סעי' י"ד ודוקא שצריך לאכלו בו ביום ואם א"צ לו רק שחושש שיפסיד ויתקלקל מותר לעשותו ע"י עכו"ם וכמ"ש סי' ש"ז סעי' ה' מ"א ס"ק י"ג. א"ר שם. חמ"מ או' ה' ח"א שם או' ז' מק"ק סי' ט"ו או' ט' מ"ב או' כ"ג. ובמו"ק כתב דגם בעשיית חמאה הנ"ל ג"כ מותר ע"י עכו"ם אם הוא חושש שיתקלקל הסמעטנ"י אם לא יעשה חמאה, והב"ד מ"ב שם. ועיין במחה"ש שכתב דדוקא בשבת צריך להניח קצת סמוך להחלב אבל ביו"ט כשצריך לבו ביום א"צ להניח כלל יעו"ש אבל מסתמיות שאר דברי האחרונים הנז' משמע דאין לחלק. וכ"כ מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' י"ג. וכתב שם ח"א דמותר לקלוט הסמעטנ"י מן החלב לשתות בו קאווע ור"ל כיון שלוקחו לאכלו לאלתר א"צ להניח קצת סמוך לחלב, ועיין עוד מ"ש בזה לעיל סי' שי"ט או' ק"י יעו"ש.

לה

לה) [סעיף ו'] אין גוזזין את הירק. התלוש שיש בו ראשי עלין נרקבין וכמושין אין גוזזין אותן בתספורת שלו שגוזזין בה מן המחובר דמאן דחזי סבר שלקטן היום. רש"י ביצה ל"ד ע"א. ב"י. ט"ז סק"ח. מ"א ס"ק י"ד:

לו

לו) שם. אין גוזזין את הירק וכו' אבל לחתוך את הירק דק שרי ביו"ט כטחינת תבלין הא בכלי שלהן כעין סכין קבוע בדף עץ י"ל דאסור שדרך לעשות לימים הרבה. מש"ז או' ח' מק"ק סי' ה' בליקוטי רימ"א או' יו"ד. מ"ב בב"ה:

לז

לז) [סעיף ז'] מתקנין את הקונדס וכו'. מיני ירקות הן שיש טורח בתקונן. רש"י שם. ב"י. ט"ז סק"ט. ועיין רש"י עה"ת שפי' וקוץ ודרדר קונדס ועכביות והוא ממד"ר פ' בראשית. וכ"כ פרישה או' ד' ובערוך פי' ירקות שהם מרים וצריך למתקן ע"י האור ברותחין דאעפ"י שקודם שמיתקן אינם ראויין לאכלם יכול לטלטלו כדי למתקן לצורך אכילה. או"ז. פת"ע או' י"ז. בסמ"ג איתא מתקנין את האוכל שיש בו קוצים כגון קונדיות ועכביות בתספורת. וכ"ה בכלבו פת"ע שם:

לח

לח) שם. מתקנין את הקונדס וכו' וה"ה שלאטין ירק מר מותר להוציא מימיו מש"ז או' ט' ליקוטי רימ"א שם או י"א. מ"ב או' כ"ה:

לט

טל) שם בהגה, אעפ"י שאסור בשבת. כמ"ש לעיל סי' שכ"א סעי' ג' מותר ביו"ט שהרי אם היה עושה כן מעיו"ט היה מפיג טעם הצינון. ר"ז או' ט"ו:

מ

מ) שם בהגה. ויש מחמירין. נראה הטעם דאע"ג דא"א מעיו"ט מ"מ כיון דאפשר למלוח כל חתיכה בפ"ע יעשה כן ובדרשות מהרי"ל ה' יו"ט כתוב אם מלח כל חתיכה בפ"ע מותר להשהותם במלח ואח"כ יאכל אבל הוא נהג שלא לשהות במלח ביו"ט ולא בשבת אך מטבל ואוכל מיד. ט"ז סק"י. חמ"מ או' ז'. ועיין לעיל סי' שכ"א סעי' ג' וסעי' ד' והיינו שהוא היה נוהג להחמיר בשבת ויו"ט כמו לשם בסעי' ג' שהיה מטבל אחת אחת ואוכל מיד:

מא

מא) שם בהגה. ויש מחמירין. וטוב לחוש לדבריהם בדבר שאין בו הפסד כלל. ר"ז או' ט"ו מ"ב או' כ"ז:

מב

מב) [סעיף ח'] אעפ"י שהותרה הוצאה ביו"ט אפי' שלא לצורך. ומ"מ בעינן צורך קצת כמ"ש לקמן רסי' תקי"ח יעו"ש:

מג

מג) שם. אלא צריך לשנות. ואפי' אם עושה לצורך היום. עה"ק שער ג' או' ז' מ"ב או' כ"ח:

מד

מד) שם. אלא צריך לשנות. ואם א"א לשנות מותר. גמ' וכ"כ הרוקח סי' רצ"ט כלבו סי' נ"ח. עה"ק שם. א"ר או' ט"ז. ועיין לקמן או' ן':

מה

מה) שם. לתת לתוכה ארבעה וכו' וה"ה שנים או אחת לא יביאם בסל ובקופה משום עובדא דחול אלא על כתפו וכמ"ש אח"כ אלא יביאם על כתפו או לפניו אחד או שנים. ומ"ש ארבעה או חמשה משום שכך הדרך לשאת בסל ובקופה אבל אם הוא אחד או שנים בלא"ה הדרך לשאת אותם בידו או על כתפו. וכ"מ מסתמיות דברי הרוקח והכלבו ועה"ק הנ"ז שכתבו בסתם המביא כדי יין לא יביאם בסל ובקופה וכו' משמע יהיה מה שיהיה אפי' אחת לא יביאם בסל ובקופה משום עובדא דחול. ואח"כ ראיתי שכ"כ בהדיא בתיו"ט יעו"ש. וכ"כ באו"ז בשם הריב"א:

מו

מו) שם הגה. ודוקא כשמוליכין ממקום למקום. שמצויים בו רבים כגון ברחובות או במבואות. ר"ז או' י"ז. והוא ממ"ש מ"א ס"ק ט"ו לדעת הטור. וכ"מ מדברי מור"ם ז"ל שכתב או מבית לבית באותו חצר משמע אבל לא במבוי והגם שבד"מ או' ב' כתב בשם או"ז אבל מבית לבית באותו העיר מותר לא פסק כמותו רק באותו חצר וכ"כ הלבוש. וכ"ה הסכמת האחרונים.

מז

מז) שם בהגה. שרי בכל ענין. אפי' טובא. ועדיף טפי לישא הרבה ביחד כדי למעט בהילוך. מ"א ס"ק ט"ו. חמ"מ או' ח' ר"ז או' י"ז. מק"ק סי' י"ב או' י"ט. מ"ב או' ל':

מח

מח) [סעיף ט'] לא יפשיל את הקופה וכו'. ג"כ הטעם משום דהוי כעובדא דחול. ב"י לבוש:

מט

מט) [סעיף י'] או יפרוש עליהם בגד. ומיירי ביין דלא גזרינן שמא יסחוט. הר"ן בשם הרז"ה. וכ"כ התו' בשבת קמ"א ע"ב ד"ה נפרוס. ב"י ע"א ס"ק ט"ז. ורש"י שם בשבת פי' דמיירי בדבר יבש. א"ר או' י"ט. ובגד העשוי לפרוש, עליו אפי' במים שרי. מ"א שם. א"ר שם. ועיין לעיל סי' שי"ט סעי' יו"ד:

נ

נ) שם. ואם א"א לשנות כגון שזימן וכו' וה"ה אם אי אפשר לשנות מפני סיבה אחרת כגון שאין לו בגד לכסות וכה"ג. רש"י ביצה ל' ע"א. מ"ב או' ל"ד. וכ"כ לעיל או' מ"ד:

נא

נא) שם. כגון שזימן הרבה אורחים אפי' מאותם העיר. מ"א ס"ק י"ז. א"א או' י"ז. חמ"מ או' יו"ד. ר"ז או ך' מק"ק שם או' י"ב. מ"ב או' ל"ה. ור"ל אע"ג שכתב רמ"א לעיל סי' של"ג דאורחים מאותם העיר לא הוי סעודת מצוה מ"מ הכא כיון שכבר הזמינם הותר משום כבוד הבריות. מחה"ש, ועיין בדברינו לשם בס"ד:

נב

נב) שם. עושה כדרכו. ומותר להוליך הרבה כדים ובסל ובקופה ולהפשילם לאחוריו. ר"ז שם.

נג

נג) שם. אבל ע"ג בהמה לא יביא כלל. והטעם עיין לעיל סי' תצ"ה סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד:

נד

נד) [סעיף יא'] אין מביאין עצים וכו'. ר"ל אפי' ממקומות שמותר להביא מהם כמ"ש לעיל בסי' תק"א סעי' ג' אפ"ה לא יביאם כרוכים בחבל וכו':

נה

נה) שם. לא בחבל וכו' שזהו דרכם בחול. לבוש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---