אליה רבה/אורח חיים/תקי

אליה רבה ‏ אורח חיים תקי

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] מותר וכו'. פירוש בלא שינוי דראשי אצבעותיו אף דבסימן שי"ט סעיף ו' בעינן שינוי התם בשבת מיירי וכן משמע בבית יוסף וים של שלמה וב"ח:

ב

[ב] שרוצה לאוכלם וכו'. פירוש אף דבשבת אין היתר אלא לאלתר שאני יום טוב דדמי למבשל ומותר כל אותו יום והוא מדברי מגיד שחולק ארשב"א דאוסר גם ביום טוב, והט"ז הסכים לרשב"א משום דאוכל נפש שאפשר מאתמול אסור כמו שכתב בית יוסף סימן תק"ו גבי אין שונין קמח כו' ותמה על המגיד, ולעניות דעתי לא קשה מידי דמוכח בסימן תק"ו דרשב"א סבירא ליה דאף באפשר מאתמול מותר שהרי פסק דשונין קמח, והא דאין מרקידין משום שהוא לזמן מרובה, ומכל מקום בסימן תצ"ה מבואר דקיימא לן הכי רק על ידי שינוי מותר. עוד כתב הט"ז דמהרי"ל שכתב שלא יברר פירורי מצה בפסח גדולים מקטנים סבירא ליה כרשב"א ומרש"ל פרק קמא דביצה סימן מ"ב כשחולק על מהרי"ל נעלם ממנו דברי רשב"א, עד כאן, תימא הא רש"ל שם מביא דברי הרשב"א אלא שכתב שדברי מגיד נוטים, גם שאר דברי ט"ז יש לדחות, ומכל מקום יש להחמיר שכן משמע בספר תניא ומרבינו ירוחם דף ל"א וכן מגן אברהם ס"ק ט' בסימן תק"ד החמיר כמהרי"ל:

ג

[ג] [לבוש] אפילו לטלטלו וכו'. צריך עיון דשולחן ערוך פסק דמותר לברור האוכל ועולת שבת דקדק כן ממה שכתב אף על פי שאוכל מרובה וכו', ולא דק דכתב השולחן ערוך כן להדיא קודם זה וגם קושייתו כאן ומה דשקול וטרי בסימן שי"ט הוא לחינם למעיין בבית יוסף. גם צריך עיון דבסימן שי"ט כתב הלבוש גופיה שני דעות בזה והמתירין רבים הם, ואפשר דסבירא ליה להחמיר ביום טוב יותר מבשבת לענין מוקצה כמו שכתב סימן תצ"ה, ולדינא העליתי לעיל להקל גם ביום טוב. והנה כשפסולת מרובה אלא שבאוכל שטירחא יותר מבואר בר"ן דבורר האוכל דוקא ובבית יוסף סימן שי"ט הביא דברי הר"ן בטעות עיין שם ודו"ק, וכן משמע מרבינו ירוחם שם שהרי כתב דהפסולת אסור בטילטולו אך מצאתי בתוספתא [ביצה א יד.] בית שמאי אומרים אם היו צרורות מרובין על האוכלין בורר את האוכלין ומניח הצרורות בית הלל אומרים בורר איזה מהן שירצה, עד כאן, ונראה לי דמיירי דצרורות מרובין בכמות אבל מועטין בטירחא דאי צרורות מרובין בטירחא ודאי לכל הפוסקים אין היתר לברור פסולות אם לא שנאמר דפליג אש"ס ודו"ק וצריך עיון. ומתוספתא הנזכר לעיל נמי ראיה לשיטת הרמב"ם דאף שפסולות מרובה בכמות מותר בטילטול:

ד

[ד] [לבוש] מותר לבררם וכו'. אף לברר פסולת מאוכל כיון דמין אחד הוא ואין שם פסולת עליו תיקון אוכל בעלמא הוא ואין שם מלאכה עליו (רש"ל שם), וכן מוכח מרמ"א שכתב דין דלוזים וכו' אף השולחן ערוך סבירא ליה דבכל מיני פסולת מותר לבררן ועולת שבת וט"ז ומגן אברהם חלקו דמכל מקום איכא משום טירחא יתירא, ולעניות דעתי כיון שאינו אלא תיקון אוכל לא חיישינן לטירחא דדוקא היכא דשם פסולת עליו חיישינן לזה והיינו שכתב ואין שם מלאכה עליו, גם מצאתי ראיה מרבינו ירוחם שפסק נמי כשולחן ערוך וכתב נמי דין דלוזים ודו"ק, ועוד נראה לי דאפשר כוונת רש"ל ורמ"א ור"י היכא דפסולת מרובה בכמות ומועטין בטירחא דאז קאמר דמותר בלוזים לברר פסולת אף דבשאר פסולת צריך לברר האוכל כמו שכתבתי בשם הר"ן ור"י לעיל. והנה מגן אברהם הקשה מסוף סימן שכ"א דהקולף שומים ובצלים הוי בורר ונראה לי דלא קשה מידי דשם מיירי שעושה להניח דבזה גם הכא אסור אבל כשקולף לאכול לאלתר מותר אף לברר הפסולת כמו שקולף הקליפה. כתב ים של שלמה שם דאסור להניח קטניות או שאר זרעונים במים שיצוף הפסולת למעלה או שיפול העפר למטה וכן משמע מבית יוסף (מגן אברהם), וצריך עיון דאפשר דמודה הרמב"ם כשאין פסולת רק עפר שאז לוקח המאכל ממנו ומניח העפר למטה דעיקר ברירה אינו אלא בפסולת, גם צריך לעיין בירושלמי הא דתנן בביצה שם בורר כדרכו בחיקו אמר ר' חנינה דרבן גמליאל הוא דרבן גמליאל אומר אף מדיחו ושולה משמע דרבן גמליאל לא פליג על תנא קמא וזה סייעתא לרבינו ירוחם שהביא בית יוסף, וצריך עיון על הרמב"ם מיהו בסימן שי"ט סעיף ח' משמע לאיסור והוא משנה בשבת דף ק"מ ויש לחלק וצריך עיון:

ה

[ה] [לבוש] דמחזי כבורר וכו'. ובורר ממש לא הוי שגם הפסולת ראוי לאכילה:

ו

[ו] [לבוש] מפני שמכבהו וכו'. בשבת דף קל"ד פריך מאי שנא מבשרא אגומרי ומשני התם לא אפשר הכא אפשר פירש רש"י לא אפשר לצלות מאתמול דביומא שביחא טפי אבל חרדל אפשר מאתמול, עד כאן, והט"ז לא עיין בפירוש רש"י וכן בסוף דברי רמב"ן במלחמת ה' בזה לא ירד עיין שם, גם מה שכתב דבשרא אגומרא הוי מפיג טעם וכן מבואר בבית יוסף סימן תקי"א, עד כאן, לא דק דהבית יוסף מיירי להדיא מעישון פירות אבל בבשרא אגומרי אינו מפיג טעם כדמוכח מפירוש רש"י שם וכל הפוסקים. זה לשון מגן אברהם כתב הב"ח אם היה טרוד בערב יום טוב ולא היה יכול לעשות מותר לעשותו ביום טוב מיהו בסימן תק"ד סעיף א' משמע דאסור במלח ואפשר דהכי נמי קאמר על ידי שינוי, עד כאן, ויש לומר דשאני מלח דכל הקדירות צריכין לה לא חילקו, אך תימא על מגן אברהם הא הב"ח פסק להיפך דאף שלא היה אפשר בערב יום טוב אסור כיון שאין בו צורך כי אם למפונקין ואפשר דמדייק מב"ח הא במקומות שכל בני העיר מאכלם בחרדל מותר באי אפשר בערב יום טוב וכן כתב בים של שלמה פרק ב' סימן ל"ז ועל זה הקשה מגן אברהם מאי שנא ממלח, מכל מקום תמוה דעיקר פסק הב"ח חסר ועוד דהא לשיטת הרי"ף והרא"ש משמע דבכל ענין אסור כמבואר בב"ח ורש"ל שם, עוד דבספר עבודת הקודש דף מ"א זה לשונו, בשר על גבי גחלים מותר ואין זה כמיתוק החרדל דחרדל ראוי בלא כיבוי גחלת אלא למפונקים ועוד שאפשר בגחלת של מתכות והוא ראוי ומצוי יותר, עד כאן, והיינו שפירש הש"ס הנזכר לעיל הכא אפשר בהכי ומה שכתב והוא ראוי וכו' פירש דהא בבשר נמי אפשר לצלות סמוך לגחלים לזה פירש והוא ראוי ומצוי יותר מה שאין כן בבשר ראוי יותר על גבי גחלים, ומכל מקום נשמע לטעם שני דבכל מקומות אסור בחרדל אף באי אפשר מערב יום טוב ועוד הא כתב הרמב"ן דדרכו למתק הרבה כמו בטחינת חיטים אם כן ודאי אסור אפילו באי אפשר מערב יום טוב כמו בטחינה בסימן תצ"ה סעיף ב' וכן בפירוש רש"י יש לכוין כן ודו"ק, ועוד הא כתב הרמב"ן דמיתוק החרדל תיקון הוא ואינה בכל אפיה ובישול אלא בטחינת החיטים ובענין שאמרו הכל צריכין תיקון חרדל צריך למתוק חיטים צריך לטחון אפילו אדם צריך תיקון ולכך אסרוהו, עד כאן, הרי דדמי ממש לטחינה. ואגב אזכיר מה שתמה הב"ח על רמב"ן הנזכר לעיל דאפיה היא תיקון טפי מטחינת חיטים, עד כאן, כמדומה שלא ראה מה שכתב הר"ן ריש פרק אין צדין בשם הרמב"ן עיין שם וקיצרתי:

ז

[ז] מתכות וכו'. ונראה לי דמהאי טעמא מותר ליתן שיפוד מלובן לתוך המשקה כדי שיתחמץ אם ראוי לשתות בו ביום:

ח

[ח] [לבוש] שאין זה דומה לבורר וכו'. תמוה לי דבסימן שי"ט סעיף ט' כתב דהנותן לתלויה בשבת חייב משום בורר וכן כתב הטור והוא גמרא דשבת דף קל"ח ואין ספק אלי דפירוש רש"י במשנה ריש פרק ר' אליעזר דמילה אטעייה הכא שפירש דאין דרך בורר בכך אבל פשוט שפירש כן אליבא דר' אליעזר דאמר נותנין לתלויה בשבת אבל לחכמים דקיימא לן כוותייהו דאין נותנין ודאי דרך בורר בכך וכן משמע בתוס' דף קל"ד ד"ה הכא וכו' וכן מבואר להדיא בר"ן והא דמותר ביום טוב נראה לי כמו שכתבו תוס' שם שאם היה עושהו מאתמול לא היה טוב וחזק כל כך:

ט

[ט] [לבוש] ונותן בה וכו'. אבל כשאינו נותן אסור:

י

[י] גבינה וכו'. ורבינו ירוחם כתב בשם תוס' דמותר ותמה עליו בית יוסף שהוא נגד הש"ס שגם בתוס' ליתא עיין שם, ולעניות דעתי ברור דמה שכתב רבינו ירוחם מותר היינו מדאורייתא וסמך על מה שכתב בסוף מן התורה כל אוכל נפש מותר אף באפשר מערב יום טוב, ומה שכתב רבינו ירוחם דמעלי כשהוא בן יומו היינו דלא תימא דאין ראוי לאכילה כשהוא בן יומו כמו דבש והדביש שהזכיר שם דאסור מן התורה קאמר דמעלי והוא הדין דמאתמול עדיף, גם מה שכתב בית יוסף דתוס' פרק המצניע לא הזכיר דהא דקתני לוקה לא קאי אלא ארודה חלות דבש ואפשר שבמקום אחר כתבו כן שבנוסחת תוס' של רבינו ירוחם כתב כן תימא על גדול שכמותו דבהדיא כתבו תוס' שם בדף נ"ה כן וכן כתבו תוס' ביצה דף כ"א ד"ה הואיל וכו':

יא

[יא] [לבוש] מפני שהיה אפשר וכו'. משמע דאם אי אפשר מערב יום טוב מותר והב"ח החמיר מטעם דבעל המאור ואין להחמיר דכל הפוסקים פירשו כרש"י:

יב

[יב] אין מעמידין וכו'. פירוש שנותן לתוכו קיבה דהוי בורר. והנה בספר באר שבע האריך להקל ולדחות ירושלמי מהלכה ותימא שהבית יוסף פסק זה בשם הר"ן והגהות מיימוני ורוקח וכן כתב הכלבו וכן משמע מרבינו ירוחם הנזכר לעיל וראיותיו יש לדחות בקל ואין להאריך ועוד דאם כן אף הוא חולב ומעמיד מיום טוב לחול קיים:

יג

[יג] [לבוש] אפילו על ידי כותים ולא התירוה אלא במקום מצוה (ריב"ש), והט"ז דקדק זה להתיר בצריך לשמחת יום טוב מסימן שמ"ב ולא ראה בריב"ש גופיה ועוד דהא בסימן ש"ז סעיף ה' יש פלוגתא. כתב עולת שבת אם יש בו צורך יום טוב יש להתיר לעשות על ידי שינוי וכל שכן אם היה טרוד ולא היה אפשר לעשות מבעוד יום. כתב מגן אברהם מותר לקלוט שומן הצף על פני החלב שקורין סמעטע אפילו בשבת וכשיגיע סמוך לחלב יניח קצת עם החלב כמו שכתב סימן שי"ט ודוקא שצריך לאוכלו בו ביום ואם אין צריך לו רק שחשש שיפסיד ויתקלקל מותר לעשותו על ידי כותים, עד כאן:

יד

[יד] מתקנים וכו'. גם זה אסור במספריים (עבודת הקודש):

טו

[טו] [לבוש] ויש אוסרין. לשון רמ"א ויש מחמירים פירוש דמהרי"ל נהג כך מצד חומרא ולא מדינא ועיין סימן שכ"א ס"ק [ה']:

טז

[טז] [לבוש] אלא ישנה וכו'. ואם אי אפשר לשנות מותר (עבודת הקודש דף מ"ד):

יז

[יז] אבל מזוית וכו'. כן כתב עבודת הקודש שם וסמ"ג ואילו ראה הבית יוסף לא הוי למד ממשמעות לשון רש"י גם בתוס':

יח

[יח] ריש פרק המביא. אשתמיטתיה:

יט

[יט] בגד וכו'. מיירי ביין דלא גזרינן שמא יסחוט או אפילו במים וכלי שפיו צר (תוס'). בגד העשוי לפרוס עליו אפילו במים שרי (מגן אברהם), ועיין סימן שי"ט סעיף י', ורש"י בשבת דף קמ"ח פירש דמיירי בדבר יבש גרסינן בביצה דף ל' הני נשי דמליין חצבייהו מיא ולא משניין משום דלא אפשר תכסייה בנכתמא זימנין דנפיל ואתא לאתוי תקטריה זימנין דמפסיק ואתא למקטריה תפרוס סודרא עלויה זימנין דמטמיש במיא ואתא לידי סחיטה, עד כאן, וכתב בים של שלמה שמעינן מזה שלא יכסו אותן בכיסוי שלהן ותמיהני למה השמיטו המחברים, עד כאן, ומגן אברהם כתב דלא גרסינן זימנין דנפיל וכו' אלא תכסייה בנכתמא זימנין דמפסיק וכו' וכן הוא בשבת דף קמ"ח גם הקשה על גירסתינו מה בכך אם ישאנו הלא הוצאה מותרת ביום טוב ובפרט בכלי הצריך לו. ולעניות דעתי לתרץ קושיא זו דכיון שאין צריך בו אלא משום שינוי הוי הוצאה שלא לצורך ועוד דנכתמא לחוד כשאינו על הכד אין צורך בו, ומכל מקום ברש"י מוכח שם דלא גריס וכן פירש מהרש"א, ובזה ניחא דקשה נימא זימנין דמיפסק ואתא לאתוי וכהאי גוונא הוא בשבת דף נ"ח גבי זוג שבכסותו אלא דלא חיישינן אתא לאתויי בזה, אך תימא דאישתמיט לגדולים מה שכתב בעבודת הקודש דף מ"ד זה לשונו, נשים הממלאים מים מן המעיין לא יכסו את הכד בבגד שמא תיפול ותביא אותה בידה מרשות הרבים לרשות היחיד ואם בפי הכד פעמים שיפסיק ותבוא לידי קשירה, עד כאן, הרי מבואר דגריס. אך קשה לי על ספר עבודת הקודש למה קאמר בש"ס זימנין דמטמיש וכו' נימא נמי זימנין דנפיל, ועוד דאם כן תיקשי קושיות תוס' שם ור"ן וכן רש"י בשבת דף קמ"ח וש"ס דמתיר בפריסת סודר ותירוצם לא שייך אטעם דנפיל, ואפשר לחלק בין פריסה שהוא על פני כולה דלא חיישינן לשמא נפל, ובין לכסות פי הכד דחיישינן. כתב בשיירי כנסת הגדולה דאם הכיסוי קשור בחבל או בדבר אחר דלא חיישינן לנפילה שרי לכולי עלמא, ובש"ס הנזכר לעיל קשה לימא ניחוש שמא לא יקשור בערב שבת ויקשור בשבת, גם צריך עיון מה דפירש רש"י קשר העשוי להתקין וכו' דמשמע אף שאינו של קיימא, ובאמת כיון שאינו צריך אלא לשבת זו לא הוי של קיימא ובזה יש לקיים קצת דברי רש"י אף על פי גירסתינו ודו"ק, אך קשה דבשבת דף קמ"ח פירש רש"י דהוי של קיימא:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.