ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי/שביעית/ט/ו
| < הלכה קודמת · הלכה הבאה > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הירושלמי |
ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי
שביעית ט ו
הלכה ו מתני' מי שהיו לו פירות שביעית והגיע שעת הביעור מחלק מזון ג' סעודות לכל אחד ואחד והעניים אוכלין אחר הביעור אבל לא העשירים דברי רבי יהודא רבי יוסי אומר אחד עניים ואחד עשירים אוכלין אחר הביעור מי שהיו לו פירות שביעית שנפלו לו בירושה או שנתנו לו מתנה רבי ליעזר אומר ינתנו לאוכליהן וחכמים אומרים אין החוטא נשכר אלא ימכרו לאוכליהן ודמיהן יתחלקו לכל אדם האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה:
גמ' מ"ט דרבי יודא (ויקרא כה) ואכלו אביוני עמך ויתרם° מה טעמא דרבי יוסי ואכלו אביוני °עמך ויתרם תני ר"ש אומר עשירין אוכלין מן האוצר אחר הביעור מ"ט דרבי שמעון ואכלו אביוני עמך עד יתרם ר"ש בן לקיש אומר בפירות עבירה היא מתני' והתני המוצא פירות עבירה אסור ליגע בהן שנייא היא מציאה שנייא היא שנפלו לו על כרחו רבי יוחנן אמר בפירות היתר היא מתני' בהדא תנינן ר"א אומר ינתנו לאוכליהן ר"א דהוא שמותי דתנינן אוכלין פירות שביעית °(בטובה ו)שלא בטובה כדברי ב"ש בהדא רבנן מתיבין ליה שאין חוטא נשכר בשיטתו השיבוהו בשיטתך שאת אומר ינתנו לאוכליהן שאין חוטא נשכר אמר רבי ביבי הורי רבי יוסי באילין קונדסיא שילכו מעותיהן לים המלח רבי מנא שאל לרבי חזקיה מהו °מייכלא בפוניין לאשקלון א"ל אסור רבי חזקיה הוה קאים בשוקא דקיסרין חמי חד טעון עלל מן איסורי הפך אפוי דלא מחמיניה תני פרק כל כך למה כדי שיעשה מקומו הוכיח שמע רבי יעקב בר אחא ואמר אמה דהן ילדת בר רבי יהושע בן לוי הוה מפקיד לתלמידים לא תזבון לי ירק אלא מן גינתא דסיסרא קם עימיה זכור לטוב א"ל איזיל אימא לרבך לית הדא גינתא דסיסרא דיהודאי הות וקטליה ונסביה מיניה אין בעיתא מחמרא על נפשך אשתווי °לחברך חד בר נש הוה חשיד על שמיטתא אמר לאיתתיה אפקין חלתה א"ל ההוא גברא חשיד על שמיטתו ואת אמר אפקין חלתה א"ל חלתה מדבר תורה שביעית מדרבן גמליאל וחביריו:
מתני'. מי שהיו וכו' מחלק מזון ג' סעודות לכל אחד ואחד. והן הולכין ומסתפקין הימנו ואפי' שכבר הגיע זמן הביעור דמזון ג' סעודות מאכל יום אחד הוא וכמבוער, ויתר הפירות צריך לבערן ולהפקירן כדין: והעניים אוכלין אחר הביעור. העניים זוכים הפירות מן ההפקר ואוכלין: אבל לא העשירים. דמשהגיע זמן הביעור נאסר להן וטעמא מפ' בגמ': ר"י אומר וכו'. דגם העשירים זוכין מן ההפקר, וכ"ז בפירות שקיים בהן מצות ביעור אבל בפירות שעבר ולא הפקירן כדין אסורין באכילה בין לעניים ובין לעשירים: מי שהיו לו פירות שביעית שנפלו לו בירושה וכו'. ובפירות עבירה מיירי שעבר זמן הביעור ולא הפקידן המוריש: ינתנו לאוכליהן. של פ"ש לאחר הביעור ונותן לעניים לר' יהודא ולר' יוסי אף לעשירים ואשמועינן דלא אמרי' דאסורין באכילה שהרי עבר זמן הביעור ולא ביערן המוריש דכיון דהיורש לא זכה בהן מדעתו אלא בע"כ נפלו לו מותרין הן אצלו וזה פי' אחד שבגמ' ולשון אחר יש בגמ' שבפירות היתר איירי ופי' המשנה ללשון זה מפ' בגמ': אין החוטא נשכר. המוריש הוא חוטא נשכר דמחזיק לו טובה על שהוריש לו הפירות: ודמיהן יתחלקו לכל אדם. יפקיר הדמים ויתחלקו לכל אדם ונמצא הוא אינו נהנה מהן: חייב מיתה. דלא תימא שאין עיסת שביעית חייבת בחלה שאם נטמאת החלה טעונה שריפה ורחמנא אמר לאכלה ולא לשריפה קמ"ל דחייבת בחלה ודריש לה בפ"ק דבכורות משום דכתיב בהו לדרותיכם:
גמ'. ואכלו אביוני עמך ויתרם. תאכל חית השדה כתיב, משמע אביוני עמך ולא העשירים: מ"ט דר' יוסי ואכלו אביוני עמך ויתרם. דריש ויתרם אדלעיל פי' ואכלו אביוני עמך ויתרם שאר כל אדם נמי יאכלו ואף העשירים, והר"ש פי' דהכי דריש קרא ואכלו האביונים וגם עמך שאר העם אוכלין מהן: עשירים אוכלין מן האוצר. שביד בי"ד, שהיו בי"ד מכנסין לאוצר פירות שנותנין לידם ומחלקין מהן בערבי שבתות לכל אדם כדאי' בתוספתא וס"ל לר"ש דכל שברשות בי"ד אין לו חובת ביעור והלכך אף העשירים אוכלין מהן: ואכלו אביוני עמך עד יתרם. שאת הנותר היו מביאין לאוצר בי"ד והכי דריש קרא ואכלו אביוני עמך ולא העשירים עד שמביא יתרם לאוצר בי"ד ומשהם ביד בי"ד אוכלין מהן אף העשירים: בפירות עבירה היא מתני'. דמי שהיו לו פ"ש שנפלו לו בירושה בפירות עבירה מיירי שלא ביערן המוריש ואיצטריך לאשמועינן שינתנו לאוכליהן ולא נאסר באכילה: אסור ליגע בהן. דפ"ש שהגיע זמן הביעור ולא נתבערו נאסרו באכילה מדרבנן והלכך המוצא לא יגע בהן והכא את אמר ינתנו לאוכליהן: שנייא היא מציאה. שהרי אסרוהו באכילה שלא יבוא אדם לזכות בהן והלכך לא יגע בהן: שניא היא שנפלו לו בעל כרחו. שכיון שלא מדעתו הלך לזכות בהן אלא בע"כ נפלו לו לא אסרוהו לו חכמים: בפירות היתר היא מתני'. שעוד לא הגיע זמן הביעור: בהדא תנינן ר"א אומר ינתנו לאוכליהן. בתמי' ואמאי לא יאכלם הוא בעצמו כיון שעוד לא הגיע זמן הביעור: ומשני ר"א דהוא שמותי. ר"א מתלמידי ב"ש הוא ותנינן וכו': אוכלין פ"ש שלא בטובה כדברי ב"ש. ואין אוכלין בטובה, הלכך לא יאכלם הוא שהם בטובה לו מיד הנותן מתנה או המוריש: בהדא רבנן מתיבין לי' שאין חוטא נשכר. בתמי', הא רבנן דכב"ה ס"ל אפי' הוא עצמו נמי יאכלם: בשיטתו השיבוהו וכו'. לשיטתו דס"ל כב"ש השיבוהו דאם יתנן לאוכליהם נמי מחזיקים הם לו טובה ואסור לב"ש אלא ימכרו לאוכליהן: באילין קונדסיא שילכו מעותיו לים המלח. קונדסיא, הוא מאכל בהמה ומעותיו יש להם שביעית ומשהגיע זמן הביעור ולא ביערן נאסרו וצריך להוליכן לים המלח, וקמ"ל דאף במאכל בהמה גזרו איסור אם עבר ולא ביערן: מהו מייבלא כפוניין לאשקלון. אלו תמרים שלא התבשלו ואינן ראויים אלא למאכל בהמה מהו להוליכן לאשקלון שהוא חו"ל דהא פ"ש אסור להוציאן לחו"ל כדתנן לעיל סוף פ"ו מי אמרי' אף במאכל בהמה כן או דלמא לא אמרו אלא בפירות הראויין למאכל אדם: א"ל אסור. דאף מאכל בהמה יש להם קדושה: חמי חד טעון עלול מן איסורי. ראה אחד מטעין חבילות פירות איסור שלא ביערן: הפך אפוי וכו'. הפך פניו שלא יראנו טוען ופורק, שלא הי' בידו למנעו מאיסור: כל כך למה. הפך פניו: כדי שיעשה מקומו הוכיח. להודיע לכל אדם שבשוק שזה עושה באיסור: אמה ההן ילדת בר. אשרי אמו של זה שילדה בן חשוב כזה, כלומר טוב עשה שהפך פניו: אלא מן גינתא דסיסרא. שהי' סמוך על סיסרא הגוי שגינה שלו ירושה מאבותיו ולא גזל היא בידו וריב"ל ס"ל דיש קנין לעכו"ם בא"י ואין לפירותיו שביעית אבל משאר גויים לא תזבון דשמא של ישראל היתה וגזל היא בידם: זכור לטוב. זה אליהו: לית הדא גינתא דסיסרא. אין זו שדה של סיסרא ירושה לו: דיהודאי הות וכו'. של ישראל היתה וקם עליו והרגו ולקח את השדה: אין בעיתא מחמרא על נפשך. שלא ליקח משדה עכו"ם: אשתוי לחברוהי. נהג בשדה זו בשוה לשאר שדות של גויים: הוה חשוד על שמיטתא. שלא להפקיר שדהו: אפקין חלתא. הפרישי חלה מן העיסה: א"ל ההוא גברא וכו'. אמרה לו אתה שלא חששת לאיסור שביעיית למה אתה חושש לאיסור טבל ואתה אומר לי להפריש חלה: שביעית מדר"ג וחביריו. פי' שביעית בזה"ז מדרבנן היא ור"ג ובית דינו תקנוהו:
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |