ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי/שביעית/י/א

ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי שביעית י א

הלכה א השביעית משמטת את המלוה בשטר ושלא בשטר הקפת החנות אינו משמטת אם עשאה מלוה הרי זו משמטת רבי יהודא אומר הראשון ראשון משמט שכר שכיר אינו משמט ואם עשאו מלוה הרי זו משמט רבי יוסי אומר כל מלאכה שהיא פוסקת בשביעית משמטת אינה פוסקת בשביעית אינה משמטת השוחט את הפרה וחילקה בר"ה אם היה החודש מעובר משמיט ואם לאו אינה משמיט האונס והמפתה והמוציא שם רע וכל מעשה ב"ד אינן משמיטין המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לב"ד אין משמטין:

גמ' השביעית משמטת כו' ניחא שלא בשטר בשטר ויעשה כמלוה על המשכון ולא יהא משמט אמר ר' יוחנן תיפתר בשטר שאין בו אחריות נכסים וכר"מ אתא עובדא קומי ר"י בשטר שאין בו אחריות נכסים והורי משמט אמר מפני שאנו למידין מן ההלכה אנו עושין מעשה א"ר ירמיה כשאין לו קרקע הא יש לו קרקע אינו משמט אמר ר"י אפילו יש לו קרקע משמט אתיא דר"י כדרב דא"ר בא בשם רב ייחד לו קרקע °משמט לא אמרו אלא ייחד לו הא לא ייחד לו °(אינו) משמט המשעבד שדה לאשתו והלך ומכרה אם רצתה לגבות ממנו °משאר נכסים גובה אמר ר' הילא הורי ר' לעזר כהן תנייא חברייא בעיין לא תגבה אלא מנכסים משועבדין אמר לון ר"י בני חורין לפניה ואת אמרת תגבי משועבדין מתני' בשלא אמר לה לא יהא לך פירעון אלא מזה אבל אם אמר לה לא יהא לך פירעון אלא מזה אינו גובה אלא ממנה המשעבד שדה לחבירו והלך ומכרה ר' אחא אמר מכורה לשעה ר"י אמר אינו מכורה לשעה חיילי דר' יוסי מן הדא ° שורו מצוי הוא להבריח שדה אינו מצוי להבריח' הגע עצמך שהיתה מכורה לבעלי זרוע אמר ר' יודן אבוי דר' מתנייה מצויין הן בעלי זרוע ליפול תני הכותב שדה אפותיקי לאשה בכתובתה ולבעל חוב בחובו מכרה הרי זו מכורה והלוקח יחוש לעצמו מתני' בשאמר לה יהא לך פירעון מזו מה פליגין כשאמר לו לא יהא לך פירעון אלא מזו רב אמר פגמה אע"פ שלא זקפה זקפה אע"פ שלא פגמה תני ר' חייא עד שתפגום ותזקוף ומפני שהוא מקיף לו פעם שנייה נעשית ראשונה מלוה אמר ר"א דר' יודא היא וראוי לתובעו בר"ה ר' בא בשם ר' זעירא בממון שהוא ראוי להאמינו ומכיון שהוא ראוי לתובעו ראוי ליתן לו מעות וכאן הואיל והוא ראוי ליתן לו מעות ולא נתן נעשית ראשונה מלוה ר' יוחנן אמר בגין חרישה ר"ש בן לקיש אומר בגין בניין על דעתיה דרבי יוחנן כל מלאכה שהיא פוסקת בשביעית על דעתיה דר"ש בן לקיש כל מלאכה שהיא פוסקת מאיליה מה רבי יוסי כר' יודא דר' יוסי אמר כל מלאכה שהיא פוסקת בשביעית משמטת ושאינה פוסקת בשביעית אינה משמטת ולא °רבי יוסי כר' יודא אע"ג דר' יודא אמר אין דרך השולחני להיות נותן איסר עד שיטול דינר מודה הוא בשכר שכיר שאינו אלא לבסוף רבי אומר ניסן לא נתעבר מימיו והא תנינן אם בא חדש בזמנו אם בא לא בא רב אמר תשרי לא נתעבר מימיו והא תנינן אם היה החודש מעובר אם היה לא היה וכשקידשו את השנים באושה ביום הראשון עמד ר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה אמר כדברי ריב"נ אמר רשב"ג לא היינו נוהגין כן ביבנה ביום השני עבר ר' חנניא בנו של ר' יוסי הגלילי אמר כדברי ר"ע אמר רשב"ג כן היינו נוהגין ביבנה והתני קדשוהו בראשון ובשני ° ר' זעירא בשם רב חסדא אותה שנה נתקלקלה (מה בין הראשון ומה בין השני ר' בא בשם רב שנה ראשונה ושנה שניה התני יום הראשון ויום השני) קדשוהו קודם לזמנו או אחר עיבורו יום אחד יכול יהיה מעובר ת"ל (ויקרא כו) אותם אתם אלה הם מועדי לפני זמנו אין אלה מועדי לפני זמנו עשרים ותשעה יום לאחר עיבורו שלשים ושנים יום ומניין שמעברין את השנה על הגליות שיצאו ועדיין לא הגיעו ת"ל (שם) בני ישראל מועדי עשה את המועדות שיעשו אותן כל ישראל אמר רבי שמואל בר נחמן והן שהגיעו לנהר פרת ר' יעקב בר אחא ר' אימי בשם ר' יודא בר פזי קידשוהו ואח"כ נמצאו העדים זוממין הרי זו מקודש קם ר' יוסה עם ר' יודה בר פזי א"ל את שמע מן אבוך הדא מילתא א"ל כן רבי בא אמר בשם ר' יוחנן אין מדקדקין בעדי החודש °(אמר ר' לעזר דר' יודה היא וראוי לתובעו בראש השנה) ר' בא בר ממל עמרם רב מתנה בשם רב המלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו שביעית משמטתו והתני השוחט את הפרה וחילקה בר"ה ואמר ר' לעזר דר"י הוא וראוי הוא לתובעו בר"ה כיי דאמר רבי בא בשם ר' זעירא °מכיון שהוא ראוי לתובעו כמי שהוא ראוי להאמינו ומכיון שהוא ראוי להאמינו כמי שהוא ראוי ליתן לו מעות וכאן הואיל והוא ראוי ליתן לו ולא נתן נעשית ראשונה מלוה רבי יוסי בי רבי בון בשם רב המלוה את חבירו על מנת שלא תשמיטנו שביעית השביעית משמטתו והתנינן בין נותנין מכאן ועד שלושים יום ובין נותנים מכאן ועד עשר שנים ויש עשר שנים בלא שמיטה אמר רבי הונא איתפלגון רב נחמן בר יעקב ורב ששת חד אמר במלוה על המשכון וחרנא אמר בכותב לו פרוזבול תני ל' יום לא איתיי מהו ל' יום לא איתיי שמואל אמר במלוה את חבירו סתם שאינו רשאי לתובעו עד ל' יום עאל רב יהודה ואמר טעמא (דברים טו) קרבה שנת השבע שנת השמיטה לא היא שנת השבע ולא היא שנת השמיטה מה ת"ל קרבה שנת השבע שנת השמיטה שלא תאמר כל שלשים יום אינו רשאי לתובעו לאחר שלושים יום בהשמט כספים הוא ולא יגבנו לפום כן צריך מימר קרבה שנת השבע שנת השמיטה לא כן אמר רבי בא בר ממל עמרם רב מתנה בשם רב המלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו השביעית משמטתו אשכח תני רבי ישמעאל קרבה שנת השבע שנת השמיטה לא היא שנת השבע היא שנת השמיטה ומה ת"ל {ממ|שם}} קרבה שנת השבע שנת השמיטה שלא תאמר כל שש שנים שדהו לפני כרמו לפני ולאחר שש שנים בהשמט כספים הוא ולא יגבנו לפום כן צריך מימר קרבה שנת השבע שנת השמיטה האונס והמפתה והמוציא שם רע רב יהודא אמר רב דר"מ היא דר"מ אמר במלוה הדבר תלוי וכל מעשה ב"ד אילו גזרי דינים פשיטא דא מילתא מלוה שהיא נעשית כפרנית אינה משמטת כפרנית שהיא נעשית מלוה משמטת רבי ירמיה בעי °אם למידת הדין כן לא צורכה דלא מלוה שהיא נעשית ° מלוה גובה בבינונית המלוה על המשכון שמואל אמר אפילו על המחט {ממ|שם}} ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידיך פרט למה שיש לאחיך תחת ידיך ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידיך ולא המוסר שטרותיו לב"ד:

---

ביאור

---

מתני'. השביעית משמטת וכו'. המלוה את חבירו ועברה עליו שביעית השביעית משמטת את חובו כדכתיב שמוט כל בעל משה ידו ואם עבר ותבעו עובר בלאו דכתיב לא יגוש את רעהו: הקפת החנות אינה משמטת. מה שלוקח בהקפה ע"ד לשלם אחר זמן אינו נשמט דאין השביעית משמטת אלא חוב שהוא עליו מלוה, והלכך: אם עשאו מלוה הר"ז משמטת. אם זקפן עליו המוכר במלוה הר"ז משמטת ומאימת היא נזקפת במלוה משעה שקבע לו זמן לפרעון וי"א שגם אם חישב עליו המוכר כל מה שהקיף ביחד וצירפו מקרי זקפו במלוה והר"ז משמט: הראשון ראשון משמט. משיקיף פעם שנית משמטת הקפה ראשונה דכיון שדרך לשלם בשעה שחוזר ומקיף נזקף עליו חובו במלוה ושביעית משמטתו, ומה שמקיף עתה אינו משמט עד שיחזור ויקיף עוד: שכר שכיר אינו משמט. שזה נמי אינו עליו במלוה: כל מלאכה שהיא פוסקת בשביעית. כל שנגמרה המלאכה בשביעית שכר השכיר נזקף עליו מעתה במלוה והשביעית משמטתו: אינה פוסקת בשביעית. וס"ל דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ואין חובו נעשה מלוה אלא לבסוף וכיון שאין השכירות פוסקת בשביעית אינו משמט והכי מפ' לי' רשב"ל בגמ' ור"י פתר לה באופן אחר: וחילקה בר"ה. של שמינית שעשו אותו ר"ה מספק שמא יבואו עדים שראו את הלבנה ויקדשוהו בי"ד, וחילקה ע"ד שישלמו לו למחר: אם הי' החודש מעובר. שלא באו עדים אלא למחר ונמצא שאותו היום של שנת שביעית הוא: משמיט. שהרי עברה שביעית על החוב ושביעית משמטת בסופה: ואם לאו. שבאו עדים בו ביום וקדשוהו בי"ד נמצא דאותו היום משל שמינית הוא ואינו משמט: האונס והמפתה והמוש"ר. כל אלו קנסות הן שחייבתו תורה הלכך אינו משמט: וכל מעשה בי"ד. שכתבו בי"ד פסק דין פלוני חייב ליתן לפלוני כך וכך אינו משמט דכגבוי דמי וכן המלוה על המשכון כיון דקונה משכון כגבוי דמי: והמוסר שטרותיו לבי"ד. ובי"ד גובין לו חובו וזה אינו נוגשו אלא הבי"ד הלכך אינו משמט ובגמ' יליף לה מקראי:

גמ'. ניחא שלא בשטר. ניחא שהשביעית משמטת את המלוה שלא בשטר: בשטר. אבל הא דתנן שמשמטת אף את המלוה בשטר, ואמאי: ויעשה כמלוה על המשכון. דתנן אינו משמט, והא במלוה בשטר נמי משעבדים לו כל נכסיו לפרוע מהם: כשטר שאין בו אחריות נכסים. שלא כתב לו בשטר אחריות שאינו גובה מלקוחות אלא מבני חורין: וכר"מ. היא דס"ל במס' ב"מ אחריות לאו טעות סופר שאם לא כתב לו אחריות אינו גובה מנכסים משעבדים, דלמאי דקיי"ל כרבנן דאחריות ט"ס אפי' לא כתב לו נמי כמי שכתב לו דמי והלכך אפי' בשטר שאין בו אחריות נכסים נמי אינו משמט וכמלוה על המשכון דמי: והורי משמט. ואע"ג דקיי"ל כרבנן חשש להוציא ממון מיד הלוה ואמר: מפני שאנו למדין מן ההלכה נעשה מעשה. וכי מפני שאנו למדין מסברא שמתני' כר"מ ולרבנן כל מלוה בשטר כמשכון דמי נעשה מדעתנו מעשה להוציא ממון כל שלא שמענו מרבותינו: בשאין לו קרקע. לא תימא מתני' ר"מ היא ובשטר שאין בו א"נ אלא אפי' כרבנן ומתני' בשאין לו ללוה קרקע מה שישתעבד לו למלוה דמטלטלין לא משתעבדין לבע"ח לגבות מיתומים ולקוחות: ייחד לו קרקע אינו משמט. עשה לו קרקע אפותיקי שמזה יהי' לו פרעון אינו משמט דכמשכון דמי: לא אמרו וכו' הא לא ייחד לו משמט. ואפי' יש לו קרקע דכל שלא ייחד לו קרקע לפרעון שיכול לדחותו לקרקע אחריתי לא הוי כגבוי ולא דמי למשכון: המשעבד שדה לאשתו. שעבד לה שדה מסוימת בשביל חוב כתובתה: אם רצתה לגבות ממנו וכו'. מזו השדה ששעבד לה גובה מן הלקוחות אבל לא תגבה משאר לקוחות שהרי ייחד לה שדה זו, רצתה גובה משאר נכסיו בני חורין: כהן תניא. כתנא זה דברייתא: לא תגבה אלא מנכסים משועבדים. לא תגבה האשה אלא משדה ששעבד לה שהרי זו ייחד לה לכתובתה ואמאי גובה נמי מנכסיו בני חורין: בני חורין לפני' ואת אמרת תגבי ממשעבדין. בתמי' פי' לא מהני אפותיקי שעשה לה אלא לסלק שעבודה משאר נכסים שאם ימכרם לא תגבה מהם אבל כשהם בני חורין לפני' פשיטא שגובה מהן: מתני' בשלא אמר לה וכו'. בשלא ייחד לה שדה באפותיקי מפורש שלא פירש לה לא יהא לך פרעון אלא מזו אלא עשה לה אפותיקי סתם שייחד לה שדה ואמר לה מזה יהי' לך פרעון ומהני לסלק שעבודה משאר נכסים אבל גובה מנכסים בני חורין: אבל אמר לה וכו' אינו גובה אלא ממנה. ואינה גובה מנכסים בני חורין שלפני' שאין לה פרעון אלא משדה זו שייחד לה ואם נשתדפה השדה או ששטפה נהר אבדה כתובתה: המשעבד שדה לחבירו. שעשאה לו אפותיקי מפורש: מכורה לשעה. עד שיבא בע"ח לטרוף ממנו: אינה מכורה לשעה. פי' אינה מכורה כל עיקר כיון ששעבדה לבע"ח באפותיקי מפורש: עשה עבדו אפותיקי וכו' אינו מכור. אלמא כיון שעשאה אפותיקי לא חיילי מכירה אפי' לשעה: ודחי שורו מצוי הוא להבריח. ואם תאמר מכורה לשעה יבא הלוקח ויבריח שורו וזה איבד חובו אבל שדה שאינו יכול להבריח שפיר מצי למימר שמכורה לשעה: הגע עצמך שהיתה מכורה לבעלי זרוע. שאם תאמר מכורה לשעה שוב אינו יכול להוציא השדה מידם לעולם ונמצא מפסיד חובו וכיון שמצאנו שגם בשדה מצוי להבריחה נימא מעתה שאינה מכורה כל עיקר: מצויין הן בעלי זרוע ליפול. וסופו שתגיע שדה לידו: והלוקח יחוש לעצמו. שאם יטרפו ממנו יחזור על המוכר, קתני מיהא מכרה הרי זו מכורה וקשיא לר' יוסי דאמר אינה מכורה כל עיקר: ומשני מתני' כשאמר לה יהא לך פרעון מזו. שעשאה אפותיקי סתם ולא אלים שעבודי' כ"כ שהרי גובה הוא נמי משאר נכסיו בני חורין ובהא כו"ע לא פליגי דמכרה הר"ז מכורה: מה פליגין כשאמר לו וכו'. שעשאה לו אפותיקי מפורש שאלים שעבודי' שאם נשתדפה השדה איבד חובו ואינו חוזר על הלוה לגבות הימנו ואפי' מנכסים בני חורין ובהא ס"ל לר"י דאינה מכורה אפי' לשעה: רב אמר פגמה אע"פ שלא זקפה זקפה אע"פ שלא פגמה. לפרושי מתני' אתי דתנן הקפת החנות אם עשאה מלוה משמטת, ומאימת היא נעשית מלוה משעה שפגמה פי' שפרע מקצת חובו שהנותר נעשה עליו מלוה ומשמט ואע"פ שלא זקפו עליו במלוה דכיון שכבר עמד לשלם לו מה שבשאר עליו חוב ולא פרע אין זו הקפת חנות אלא נזקף עליו מלוה ואם זקפו עליו במלוה אע"פ שלא פגם חובו נמי משמט: תני ר' חייא עד שתפגום ותזקוף. דלא כרב: ומפני שהוא מקיף לו פעם שני' נעשה ראשונה מלוה. בניחותא, וכל זה מהך ברייתא דס"ל דמשעה שמקיף פעם שני' נעשה הקפה ראשונה עליו מלוה: דר' יודא היא. סיפא דהך ברייתא, דס"ל במתני' הראשון ראשון משמט: וראוי לתובעו בר"ה. אהא דתנן במתני' השוחט את הפרה וחילקה בר"ה אם הי' החודש מעובר משמט פריך ואמאי משמט הא אינו ראוי לתובעו בר"ה אלא ביום שלאחריו דהוא ודאי משל שמינית ולא קרינא בי' לא יגוש וכל דלא קרינא בי' לא יגוש לא קרינן בי' שמוט: ומשני בממון שהוא ראוי להאמינו וכו'. דכיון דמחלק לו מן הפרה ומאמינו שיחזיר לו הוי כמי שראוי לתובעו וכמי שהוא ראוי ליתן מעות והלכך קרינא בי' לא יגוש ומשמט: נעשית ראשונה מלוה. דמתני' איירי שחלק לו מן הפרה זו או מדבר אחר פעם שני' ולהכי משמט וכר"י דס"ל בהקפת חנות הראשון ראשון משמט דאי לרבנן אפי' ראוי לתובעו אינו משמט דהקפת החנות אינו משמט והכי מוקמינן לה לקמן בגמ': ר"י אמר בגין חרישה. לפרושי הא דאמר ר' יוסי במתני' כל מלאכה שפוסקת בשביעית משמיט אתי וס"ל דלא אמר ר"י אלא ששכרו למלאכה כעין חרישה שפוסקת מחמת איסור מלאכה בשביעית: רשב"ל אומר בגין בניין. מתני' איירי בכל מלאכה ואפי' בניין: ע"ד דר"י כל מלאכה שהיא פוסקת בשביעית. דתנן ה"פ שפוסקת מחמת איסור מלאכה בשביעית דבזה כיון שדרך לפרוע שכרו מיד נזקף עליו במלוה ומשמט אבל בשאר מלאכה שסיים מלאכתו בשביעית שכר שכיר הוא ואינו מלוה ואינו משמט: ע"ד דרשב"ל. דס"ל דאיירי אף במלאכת בנין הכי מפ' לי' למתני': כל מלאכה שהיא פוסקת מאיליה. פי' שסיים מלאכתו בשביעית ואפי' שכר שכיר משהגיע זמן פרעונו נזקף עליו במלוה לר"י אלא שאם לא פסקה בשביעית אינו משמט כיון דאין שכירות משתלמת אלא לבסוף ונמצא שאינה משתלמת אלא לאחר שביעית: מה ר"י כר' יודא וכו'. כר"י דס"ל בהקפת חנות דמשיקיף פעם שני' משמט וטעמא מאי משום דהקפה ראשונה משתלמת משיקיף פעם שני' והלכך נעשית עליו מלוה ודלא כת"ק דלעולם אינו משמט עד שיזקוף עליו במלוה ור"י נמי דס"ל דמשעה שהשכירות משתלמת נעשית מלוה כר"י ודלא כת"ק: ולא ר' יודא כר"י. פי' ר"י ור' יודא ודאי בחד טעמא נינהו ור' יוסי עמו הוא בדין דהראשון ראשון משמט, ולא ר' יודא כר"י דחלוק עליו בדיני' דתלי לי' דאי פוסקת בשביעית משמט אי לא לא וס"ל לר' יודא דאפי' פוסקת לאחר שביעית נמי משמט, ומנא אמינא לך מהא דתנן בפ"ז דשביעית אמר לשלחני תן לי בדינר מעות ונתן לו אמר לו תן לי את הדינר וא"ל נתתיו לך ישבע בעל הבית שנתן לו ופליג ר' יהודה וס"ל דאין דרך השלחני להיות נותן מעות עד שיטול את הדינר הלכך בודאי נתן בעה"ב את הדינר וא"צ לישבע, וה"נ לר"י אין השכיר גומר מלאכתו עד שנוטל שכרו נמצא השכירות משתלמת קודם שפסקה מלאכה ומשעה ההיא כבר נעשית מלוה ומשמט: ודחי אע"ג דר' יודא אמר וכו'. פי' משם לא תבוא לאפושי פלוגתא בין ר"י ור' יודא וכדקאמר דאף וכו' וכיון דבשכר שכיר משתלמת לבסוף משעה זו היא נעשית מלוה ואם פוסקת לאחר שביעית אינו משמט וכר"י: רבי אומר ניסן לא נתעבר מימיו. פי' לא הוקבע ר"ח ניסן מימיו ביום ל"א לחודש שעבר היינו אדר לפי שאדר הסמוך לניסן לעולם חסר ור"ח ניסן לעולם ביום ל' לחודש אדר: והא תנינן אם בא החודש בזמנו. הכי תנן בפ"ד דשקלים מותר הקטורת מה היו עושין בה וכו' ואם בא חודש בזמנו לוקחין אותה מתרומה חדשה ואם לאו מן הישנה, פי' הקטורת היתה באה מתרומת הלשכה שהיו ישראל שוקלין את שקליהן לשם ור"ח ניסן הוא ר"ה לתרומת שקלים שקטורת של אותו היום באה מתרומה חדשה, ועלה אמר דאם בא החודש בזמנו כלומר שבאו עדים ביום ל' לחודש אדר שראו את הלבנה וקדשוהו בזמנו באה הקטורת באותו יום מתרומה חדשה ואם לאו שלא באו עדים וקדשוהו ביום ל"א היתה הקטורת שביום ל' מתרומה ישנה, שמעת מינה מיהא שפעמים שחודש אדר מלא וחדש ניסן בא ביום ל"א שלא בזמנו וקשיא לרבי דאמר לא נתעבר חודש ניסן מימיו: ומשני אם בא לא בא. ברייתא דינא אשמועינן שאם לא בא חודש בזמנו קריבין מן הישנה אבל באמת לא בא שמעולם לא הי' צורך לעברו: תשרי לא נתעבר מימיו. שאלול הסמוך לו לעולם חסר: והא תנינן אם הי' החודש מעובר. והא תנינן במתני' השוחט את הפרה אם הי' החודש מעובר וכו' משמע פעמים שחודש אלול מלא וקשיא לרב: וכשקידשו את השנים באושה וכו'. התם בר"ה פליגי במתני' ריב"נ ור"ע דלריב"נ כולל מלכיות עם קדושת השם ולר"ע כולל מלכיות עם קדושת היום ותני עלה בברייתא דכשקידשו את השנים באושה וכו': עמד ר"י וכו'. להתפלל לפני התיבה: אמר. מלכיות בקדושת השם כריב"נ: לא היינו נוהגין כן ביבנה. אלא כדברי ר"ע לכלול מלכיות עם קדושת היום וכדמסיים: והתני קדשוהו בראשון ובשני. הא בברייתא להדיא דאותה שנה קדשו ר"ה ב' ימים ומצינו אלול מלא וקשיא לרב: מה בין הראשון מה בין השני. ראשון ושני דקתני לאו יו"ט ראשון ושני קאמר שקדשו ר"ה ב' ימים אלא כדאמר ר' בא: שנה ראשונה ושנה שניה. ראשון דקאמר היינו שנה ראשונה ירד לפני התיבה ר"י ולשנה הבאה עבר ר"ח לפני התיבה והיינו שני דקאמר אבל מעולם לא קדשו ב' ימים ר"ה: ופריך התני יום הראשון ויום השני. והא יום קתני ואיך נוכל לפרשו לשנה ראשונה ושני': אותה שנה נתקלקלה. מה שעשו ב' ימים ר"ה לא שקדשו ר"ה ב' ימים מספק והי' חודש אלול מלא אלא שאותה שנה נתקלקל להם החשבון וטעו ועשו ביום כ"ט לחודש אלול ר"ה שדמו שהוא ל' לחודש ולמחר עמדו ומצאו שעשו ר"ה בכ"ט והיום הוא ל' לחודש חזרו ועשו אותו היום ר"ה: קדשוהו קודם לזמנו. עמדו בי"ד וקדשו ר"ח קודם זמנו היינו בעשרים ותשעה לחודש כדמפ' ואזיל: או אחר עיבור. שקדשוהו ביום ל"ב לחודש, וקרי לי' אחר עיבורו שבזמן שהחודש מעובר מקדשין ר"ח ביום ל"א: לפני זמנו אין אלה מועדי. ואין זמנו אלא יום ל' או יום ל"א לחודש שעבר: ומניין שמעברין את השנה מפני הגליות. מפני בני הגולה הרחוקים שיצאו לעלות לרגל ועדיין לא הגיעו מפני הגשמים מנין שמעברין את השנה בשבילן כדי שיספיקו להגיע לפני הפסח: והן שהגיעו לנהר פרת. והוא שנשמע לבי"ד שכבר הגיעו לנהר פרת הוא גבול א"י: קידשוהו ואח"כ נמצאו העדים זוממין. קידשו בי"ד ר"ח ע"פ עדים ולבסוף באו עדים והזימום שאמרו עמנו הייתם: הרי זו מקודש. דכתיב אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם וגו' ודרשי' אלא תקרי אותם אלא אתם אתם אפי' שוגגין ואפי' מוטעין הכי דריש לה בתו"כ: א"ל את שמע מן אבוך הדא מילתא. וכי כן שמעת שאפי' נמצאו זוממין הר"ז מקודש: אין מדקדקין בעדי החודש. אין מדקדקין עמם בדרישות וחקירות ומשום שאפי' מוטעין הן בי"ד ע"י העדים הרי החודש מקודש: המלוה את חבירו ע"מ שלא לתובעו. התנה עמו שלא יתבענו בשביעית: שביעית משמטתו. ול"א דכיון דאינו יכול לתובעו לא קרינא בי' לא יגוש: ואמר ר"ל דר"י היא. דק"ל לר"ל מאי שנא מהקפת חנות דתנן במתני' אינו משמט וע"כ ר"י היא דאמר הראשון ראשון משמט ודקתני משמט איירי כשחילק לו פעם שני' דמשמט מה שלקח בראשונה: וראוי הוא לתובעו בר"ה. בתמי', ומאי ניחא לך אי ר"י היא והא א"י לתובעו בר"ה ולא קרינא בי' לא יגוש ואמאי משמט אלא ע"כ דכיון דמחמת ההלואה ניתנה ליתבע אלא דבר אחר מונעו מלנגשו כגון ביו"ט וכגון הכא דמחמת תנאו אינו יכול לתבעו שפיר קרינא בי' לא יגוש ומתני' מסייעא לרב: כיי דאמר רבי בא ובו'. ממתני' לא תסייעי' לרב דה"ט שמשמט משום דראוי להאמינו דהא מחלק לו בר"ה ומאמינו שיפרע לו למחר ומכיון שהוא ראוי להאמינו כמי שהוא ראוי לתובעו וכו' ומשו"ה קרינא בי' לא יגוש אבל היכא שהתנה עמו שלא לתבעו כיון שאינו יכול לנוגשו אפשר דלא קרינא בי' לא יגוש: ע"מ שלא תשמיטנו שביעית השביעית משמטתו. דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא דהשביעית אינה מסורה בידו להתנות עלי' שלא תשמיטנו: והתנינן בין נותנין וכאן ועד ל' יום וכו'. משנה היא פ"ק דמכות והכי תנן התם מעידין אנו באיש פלוני שחייב לחבירו אלף זוז על מנת ליתנם מכאן ועד ל' יום ונמצאו זוממין והוא אומר מכאן ועד עשר שנים אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהיו אלף זוז בידיו בין נותנן מכאן ועד ל' יום ובין נותנן מכאן ועד י' שנים, ע"כ. פי' נמצא זה רצו העדים להפסידו וזה יפרעו לו העדים לקיים מה שנאמר ועשיתם לו כאשר זמם: ויש י' שנים בלא שמטה. ואמאי לא יתנו לו העדים זוממין כל חובו משלם דהא כשהיתה עוברת שמטה הי' נשמט חובו והי' נפטר מכלום והם רצו לחייבו באלף זוז אלא ע"כ מתני' כשהתנה עמו ע"מ שלא תשמיטנו בשביעית שאין השביעית משמטתו וקשיא לרב: חד אמר במלוה על המשכון. איירי מתני' דמכות דאין השביעית משמטתו כדתנן במתני' וחד אמר בכותב לו פרוזבול שהתקין הלל שאין השביעית משמטתו ולא תקשי לרב: תני ל' יום לא אייתי. כך הוא לשון הברייתא ולא ידעו לפרשה: שמואל אמר במלוה את חבירו סתם וכו'. והיינו דקאמר ל' יום לא יבוא המלוה לתבוע חובו שסתם הלואה ל' יום: ואמר טעמא. מהיכא ילפי' לה: קרבה שנת השבע שנת השמטה. הכי כתיבא בקרא פן יהי' דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וגו' הזהיר הכתוב שלא תמנע מלהלוותו קודם השמטה: לא היא שנת השבע ולא היא שנת השמטה. בתמי' והא שנת השמטה דכתיב קרא יתירא דממה שנאמר שנת השבע יודע אני שהיא שנת השמטה: מה ת"ל. שנת השמטה: שלא תאמר כל ל' יום וכו'. אלא קרא אתי להזהיר על המלוה את חבירו ל' יום קודם ר"ה של שמינית שלא תאמר לא אתן לו שהרי כל ל' יום איני רשאי לתובעו דסתם הלואה לל' יום וכדתניא בהך ברייתא ולאחר ל' יום כבר עברה שביעית ונשמט חובי אלא נתון תתן לו: לפום כן צריך מימר קרבה שנת השבע שנת השמטה. והיינו דאמר קרא קרבה שנת השבע שמשמטת כספים שנת השמטה אלו ל' יום שאינו רשאי לתובעו וקרי לי' שנה שהרי ל' יום חשוב שנה ואשמועינן קרא שלא תאמר דכיון שכל ל' יום אינו רשאי לתבעו ונמצא שאינו תובעו אלא לאחר השביעית לא קרינא בי' לא יגוש ולא קרינן בי' נמי שמוט ואינו משמט, קמ"ל דמשמט, ואגב אורחא שמעינן נמי שסתם הלואה ל' יום: לא כן אמר וכו' השביעית משמטתו. ורב מסברא דנפשי' אמר לה וה"ה בהלוה את חבירו ל' יום קודם ר"ה שאף שאינו יכול לתובעו עד לאחר השמטה השביעית משמטתו ולמאי בעי' קרא לאשמועינן: אשכח תני ר"י וכו'. אשכח דריש ר"י לקרא באופן אחר ולאו לאיזה דרשה אפיק קרא אלא: שלא תאמר כל שש שנים שדהו לפני כרמו לפני. כל שש שנים עומדת שדהו זרועה לפני שיכול אני לגבות פירותי' בחובי, אבל בשנת השמטה ששדהו מוברת שלא זרעה וכרמו מופקר לכל שכל שנה שביעית אין לי ממה לגבות חובי ולאחר שנת שמטה כשחוזר לזרוע שדהו כבר נשמט חובי: לפום כן צריך מימר קרבה שנת השבע שנת השמטה. והכי משמע קרא קרבה שנת השבע שאם עברה שביעית נשמט חובי, ושנת השמטה עצמה נמי מוביר את שדהו ואין לו ממה שאגבנו והזהיר הכתוב שלא תמנע מלתתו לו: האונס והמפתה והמוש"ר. דתנן במתני' אינו משמט: רב יהודא אמר דר"מ היא. דפליג במתני' אר"י דאמר בהקפת חנות הראשון ראשון משמט דכיון דראוי לתובעו כבר נזקף עליו במלוה ומשמט וה"נ אונס ומפתה משעה שעומד בדין משמט לר"י אבל ר"מ פליג עלי' וס"ל: במלוה הדבר תלוי. דהקפת החנות אינו משמט עד שיזקוף עליו במלוה ואונס ומפתה נמי דמשמע אפי' משעמד בדין אינו משמט ר"מ היא דכל שאינו חוב הבא ע"י מלוה אינו משמט: וכל מעשה בי"ד אלו גזרי דינין. פי' שגזרו עליו בי"ד פסק דין וכתבו פלוני חייב לפלוני ליתן לו כך וכך: מלוה שהיא נעשית כפרנית אינה משמטת. תבעו קודם שביעית מנה לי בידך והלה כופר הכל שאינו חייב לו כלום ולאחר שביעית הביא המלוה עדים שחייב לו אין השביעית משמטתו דכיון שהי' פטור מכלום כשעברה עליו שביעית שאז לא הי' לו למלוה עדים לא קרינן בי' לא יגש: כפרנית שהיא נעשית מלוה משמטת. כפרנית שנעשית מלוה שהביא עדים וחייבוהו לשלם ועברה עליו שביעית הא נמי פשיטא שמשמטת שהרי מעתה מלוה היא [ומיירי שחייבוהו ב"ד אבל לא כתבו עדיין פסק דין שאז אין משמט כנ"ל]: אף למדת הדין כן. אף לענין תשלומין כן הוא וכדמסיים ואזיל: מלוה שהיא נעשית כפרנית מן העידית. מלוה כפרנית שנעשה עלי' כגזלן ובאו עדים אח"כ מי אמרינן פורע לו מן העידית ככל תשלומי גזלן כדקאמרת לענין שמטה דעד שבאו עדים לא קחשיב מלוה ולא קרינא בי' לא יגוש וכפרנית שהיא נעשית מלוה שזקפה עליו במלוה מי גובה מבינונית, דמעתה כיון שהיא עליו במלוה גובה מבינונית כדין מלוה: שמואל אמר אפי' על המחט. ואפי' חובו מאה מנה וכרשב"ג דסוף פ' שבועת הדיינים דאפי' אינו שוה אלא פלג אינו משמט. ומנ"ל שהמלוה על המשכון אינו משמט דכתיב: פרט למה שיש לאחיך תחת ידיך. פרט לזה שיש לאחיך משכון תחת ידך שאינך צריך להשמיט וכגבוי דמי: ולא המוסר שטרותיו לבי"ד. מיהי' לך קדריש פרט למוסר שטרותיו שב"ד הם התובעים:

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >

מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)