מראה הפנים/שביעית/ט/ו

מראה הפנים שביעית ט ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מה טעמא דר' יודה ואכלו אביוני עמך ויתרם וכו'. מבואר בפנים לכל חד וחד למאי דאית ליה וכפי הגי' לר' יוסי בספרים ולדינא לדעת הרמב"ם כבר מבואר הוא לעיל בד"ה ר"א אומר אוכלין על הראשון וכו' ובד"ה ג' ארצות לביעור בהלכה ב' ובמקומות המצויינין שם ונתבאר הכל בס"ד:

רבי יוחנן אמר בפירות היתר היא מתני' וכו'. לפי פי' הרמב"ם להמשנה היה קצת דחוק לאוכליהן דקאמר ברישא ובסיפא כמ"ש התי"ט וכן דקדק הרא"ש ז"ל ולפי מה שבארתי בפי' המתני' לדברי ר' יוחנן ניחא ולדינא תפס ג"כ בענין אוקימתא דמתני' דבפירות היתר מיירי ולחכמים מותר הוא בעצמו לאכלן כדכתב בסוף פ"ו ע"ש:

רבי יהושע בן לוי הוי מפקד לתלמידיה וכו'. בפ"ב דדמאי דמיירי התם במקומות הסמוכין לא"י והתיר אותן שאין חוששין בהן לא משום דמאי ולא משום שביעית ומייתי לה נמי הכא איידי דאיירי באלו שהיו מחמירין על עצמן וא"ל אליהו זכור לטוב זיל אמור לרבך וכו' אין בעיתה מחמירא על נפשך וכו' וכבר זכרתי מזה לעיל בפ"ו בהלכה ב' ד"ה מהו לטחון עם העכו"ם בארץ וכו' ע"ש:

סליק פירקא בסייעתא דשמיא

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >

מעבר לתחילת הדף