ביאור הגר"א/יורה דעה/ש
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) כיון כו' כיצד כו'. מפרש נוז כפירש"י דהיינו ארוג ופסק שוע או טווי או נוז וכמ"ש בפי' מתני' ח' כפי הנוסחא שמביא כ"מ מש"ש בפי' שוע הוא כו' ונוז הוא כו' והוא שלא יהיו כו' עד הוא כלאים מד"ס כן אמרו מקצת הגאונים וזה אצלי מאמר בלתי אמיתי אלא שכ"א מהם כלאים של תורה ומ"ש בגמ' נדה אינו לשון הגמרא אבל הוא לשון איזה מפרש ולכן השמיטו בחיבורו ההיא מימרא האי מאן דרמי כו' וכתב בחיבורו ומנין שכל איסורין אלו של תורה שהרי הוצרך הכתוב להתיר כלאים בציצית כו' והציצית חוטין קשורין לבד כו' והוא קושית תוס' דיבמות ה' ב' ד"ה עד כו' ולא רצה לפרש כפיר"ת כמו שהקשה הר"י הלבן שם וכן הקשה הר"ש שם ותירוץ ר"ת אינו מוכרח כמ"ש למטה וכן בירושלמי הביאו הר"ש מתני' ט' ניתני שוע כו' אילו כן אמרין נוז מותר כו' מפני שחוזרות לאריג אלמא נוז הוא אריג וגם משמע מירושלמי הזה שכ"א לבדו אסור מד"ת וכ"מ במתני' דקאמר אין אסור כו' אלמא אסור מדאורייתא קאמר וקאמר אח"כ הלבדים אסורים כו' פיף כו' משמע ג"כ דאורייתא ור"ל או טווי טווי ביחד ואח"כ ארגן דטווי לבד אין בגד ולאו כלאים הוא אף מדרבנן דאין דרך לבישה בכך וכמ"ש ברפ"ו דשבת ת"ר שלשה דברים כו' וכתבו הרי"ף ורא"ש שם דלאו אריג הוא וכ"כ הרמב"ם כאן הלכה כ' ציץ כו' שאין דרך כו' וכמ"ש בש"ע סי' ש"א סי"ד אלא משום דעיקר קפידא על התחברותן ביחד או שוע ביחד ועשה לבדים או שארגן ביחד כגון פיף וכיוצא כגון התוכף או שטוון ביחד ואח"כ עשה בגד וז"ש במתני' אין אסור כו' ומפרש טווי לבד ואח"כ מפרש שוע לבדים כו' ואח"כ מפרש ארוג לבד פיף כו' משיחות כו' עד סוף מסכת והוא שאמר כאן כיצד כו' או שטרפן כו' או שתפר כו':
(ב) אפי' תפרן כו'. עבפי' מתני' ט' ומכאן שאסור כו' ואף הר"ש שחולק שם מ"מ כאן מודה:
(ג) או שתפר כו'. מתני' י' אותות הגרדים כו':
(ד) או קשר כו'. כנ"ל מכלאים בציצית ומתני' שם לא יקשור כו':
(ה) קבץ כו'. מתני' שם עשה כו' ומפרש אפי' בתכיפה אחת דהיינו לצד הבגד וכ"ש בשתי תכיפות אבל בפי' כתב עשה כו' דהיינו ב' תכיפות וכן פי' הר"ש והרא"ש וכתבו עוד דוקא שקשרן כמ"ש בפ"ז דשבת (ע"ד ב') וז"ש בהג"ה וי"א כו' והרמב"ם סובר דוקא גבי שבת:
(ליקוט) וי"א כו'. בירושלמי שם ר' יונה ור' יוסי תרווייהון אמרין בקושר מכאן ומכאן מיליהון דרבנן פליגין דא"ר בא ר' ירמיה בשם רב הממתיח צדדין בשבת חייב משום תופר ויימר משום תופר ומשום קושר וכיון דקי"ל דאף בשבת והוא שקשרן כמ"ש בגמ' ה"ה כאן ול"ק ממתיח דשם הרבה תפירות וקיימא בלא קשירה (ע"כ):
(ו) בגד כו'. תוספתא חלוק של צמר שנפרם פורפו בחוט של פשתן ושל פשתן שנפרם פורפו בחוט של צמר ואם תפרן אסורות משום כלאים:
(ז) וכן מותר כו'. הרא"ש בנדה שם ועתוס' דשבת נ"ז ב' סד"ה אין ובספ"ק די"ט ט"ו א' סד"ה אלא כו'. אבל הרמב"ם אוסר אף בשק וכמ"ש בס"ה וה"ה כה"ג:
(ליקוט) וכן מותר כו'. נלמד מהתוספתא שכ' בש"ע בגד צמר שנפרם כו' וערא"ש סכ"ד: אע"פ שתופר כו'. נלמד מההיא דס"ד מותר כו' וכסברא ראשונה דשם והטעם הואיל ואינן מחוברין בעצמן זה לזה וה"ה כאן (ע"כ):
(ח) וכן כו'. למד מהנ"ל:
(ט) מותר כו'. תוספתא לובש אדם שני חלוקין אע"פ שפונדתו חגורה עליו מבחוץ ובלבד שלא יטרוף את המשיחה ויקשור בה בין כתיפיו וכתב הרא"ש כלומר שיקשור שני חלוקות יחד בענין שא"י להפרידן בלא התרת הקשר וז"ש ויש אוסרים כו' ומ"ש ואפי' כו' ובלבד כו' כן דקדק בב"י מתשובות הרשב"א שכן מפרש התוספתא ע"ש:
(י) ונ"ל כו'. כסברא האחרונה כמש"ו:
(יא) י"א כו'. ירושלמי שם מנעל של זרב אית אתרין דזרבין עימרא מן גו כהדא דר"ז מפקד לר' אבא בר זמינא ויאמר לבר ראשין דלא יחוט ליה מסאנא בכיתן אלא ברצועה מודה באהן דאסר פסקי דעימר על דכיתן דהוא שרי דהוא שנץ גרמיה והיא נחתא לה בעון קומי ר' אילא מחו מיחט מסאנא בכיתן א"ל כגון דר"ז דר"ז אמר אסור מודה ר' אילא באהן דלביש דרדסין דעימר על דרדסין דכיתן דהוא אסור דלא שלח עילייא לא שלח ארעייה וז"ש ולא דמי כו' ומשמע מירושלמי כסברא האחרונה הנ"ל בש"ע כל שא"י לפשוט אסור אף בחלוק וכמ"ש הרא"ש כנ"ל:
(יב) מפני כו' אבל כו' ולפ"ז כו'. ער"ש שם לא יקשור כו':
(יג) ואע"פ כו'. דכלאים אלו הן מדרבנן והולכין בספקו להקל והיינו כפי שיטתם דבעינן שוע וטווי ונוז ועבסי' ש"א ס"ב ובת"ה כתב טעם אחר ועש"ך ואינו מובן לי ועסי' רצ"ט סס"א ולא שייך כו':
(יד) ולהרמב"ם כו'. שמפרש מתני' כפשטיה לא יקשור כו' וכמ"ש בפירושו וכן תוספתא הנ"ל בסי' רצ"ט ס"ב ובמתני' השק והקופה כו' וז"ש ואפי' נתן כו' וכתב בפי' שם ואמר בספרי יחדיו מכל מקום וז"ש בר"ס זה כיון שנתחבר כו':
(טו) ויש מתירין כו'. ער"ש מתני' ב' ועוד תנן כו' ועסי' ש"א ס"ו ועש"ך כאן:
(טז) וכן כו'. ירושלמי והביאו הר"ש מתני' י' ר' ירמיה בעי כו' וכתב שם למעלה ובאב ובנו מיבעיא ליה כו' ודוקא כו' וכ"כ הרא"ש שם ובנדה וכ"כ הרשב"א בתשובה בשם הר"ש אבל הוא פי' דבעיא דר' ירמיה בלא חיברן בב' תכיפות רק בשחגרן ביחד והשיב לו ר' יוסי וההן בו נשוך בתמיה שאין זה יחדיו אלא כשחיברן בב' תכיפות אבל זה אינו חיבור ואמר שם ר' חגי בעי הוא עצמו מהו שיצטרף בכלאים היאך עבידא היה לבוש דרדסין דעימר בחדא רגלא ודרדסין דכיתן בחדא רגלא א"ר יוסי וההן בו נשוך לא צורכא דלא היו בראשו פצעות יהב ספלני דסמרטוט דעימר על הדא וספלני דסמרטוט דכיתן על הדא א"ר יוסי וההן בו נשוך אין לך אסור אלא נשוך ר"ל דבעי אם מותר ללבוש אנפילאות א' של צמר והב' של פשתן בב' רגלים בלא חיבור וכן שני אספלניות בב' מקומות על הראש והשיב לו בתמיה וההן כו' שאין אסור אלא חיבור בב' תכיפות אבל בב' תכיפות א"צ לחגור על שניהם דלא אמר חגר כו' אלא לס"ד דיאסור בלא חיבור כלל דתפירה. ב"י וע"ש בתשובה הנ"ל בכ"י:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |