ביאור הגר"א/יורה דעה/רלד

ביאור הגר"א ‏ יורה דעה רלד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) כ"ז כו' או נערה. מתני' בפ"ה דנדה מ"ז א':

(ב) בגרה. שם ומתני' פ"י דנדרים ע' א':

(ג) או נשאת. מתני' בפ"ד דכתובות מ"ח וע"ש מ"ט א' דתדר"י כו' ופשוט בכמה מקומות ועיקרה בספרי ואם היו תהיה לאיש כו' לא בא הכתוב לחלוק אלא רשותו שכ"ז שהיא בבית אביה אביה ובעלה מפירין נדריה ניסת אין אביה מפר נדריה:

(ד) משתכנס לחופה. מתני' בנדרים ע"ג ב' וער"ג שם ד"ה עד שתכנס כו' וע"ש בגמ':

(ה) עד שתתגרש. מפורש בתורה ונדר אלמנה כו':

(ו) וכן כל כו'. אפי' בשניות תניא בתוספתא פ"ב דיבמות דאין מיפר נדריה (וברישא שם תניא בעריות):

(ז) נשאת כו'. (בתוספתא שם) ספרי ונדר אלמנה וגרושה כו' או אפי' נתאלמנה מזה וניסת לזה קורא אני עליו ונדר אלמנה וגרושה לפי שמצינו באלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכ"ה ת"ל ואם בית אישה נדרה מכל מקום וט"ס אלו ב' תיבות לפי שמצינו וצ"ל ומצינו או צ"ל כגון וכ"ה כספרי זוטא אשה כו' מת"ל בכל הפרשה לרבות אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכ"ה ולממזר ולכותי ולחלל וקלות הן משניות כמו בכתובה ופירות ובלאות כמ"ש בפ"ט דיבמות פ"ד פ"ה (ועתוס' דיבמות פ"ט ב' סד"ה כיון):

(ח) משתתארס כו'. אין כו' ולא כו'. רפ"י דנדרים:

(ט) עד כו' אפי' כו'. שם ע"ג במתני' וגמ':

(י) ואפי' נדרים כו'. גמ' שם ס"ז ב' ומיניה ארוס כו':

(יא) ואם הפר כו'. שם רפ"י ס"ז א':

(יב) ומיהו חלקו כו'. שם ס"ח ס"ט:

(יג) וצריך שישמעו כו'. כתב סמ"ג דכ"מ שם ע"ב א' בשלא שמע ארוס ושמע האב דבו ביום כו' ודבריו צ"ע וכבר דחאו לח"מ ע"ש אבל לכאורה משמע שם ס"ח א' או ששמע והפר ומת כו' משמע הא ביום שלאחריו לא כיון שאם היה חי לא היה יכול להפר האב ה"נ לאחר מיתתו אבל הר"נ דחאה שם ע"ש בד"ה ת"ש כו' וכן גורס הרא"ש שם בפסקיו או שמע ושתק ומת בו ביום כו' וכתב שם ומיפר האב ביום שמועה וא"צ כו' וכ"ה ברמב"ם ג"כ בפי"א הלכה ט"ז או ששמע גם הארוס והפר או ששתק ומת בו ביום ומיהו מזה אין ראיה להיפך דשאני התם שמת הארוס ונתרוקנה רשות לאב וכ"כ לח"מ. אלא הרמב"ם למד מן המקראות כמש"ש שנאמר ואם הניא אביה אותה ביום שמעו ואם היו תהיה לאיש כו' ביום שמעו הא למדת שאחר שהפר האב ושמע הארוס ה"ז מפר ביום שמוע האב וה"ה אם שמע הארוס והפר כו' ופי' פשטא דמקראות אלו שביום שמעו קאי שישמעו שניהם ביום א' ולא פי' על יום שמעו משום דקשיא ליה הספרי דתניא שם ואם הניא אביה כו' לימד בבעל שעשה שמיעה וחרישה ביום נדר להקם באב מנין כו' ת"ל אלה החקים כו' מקיש האב לבעל כו' ואע"ג דבאב גופיה כתיב ואם הניא אביה אותה ביום שמעו וכן אמר שם בספרי ואם ביום שמוע אישה יניא אותה כו' לימד בבעל שעשה שמיעה וחרישה ביום נדר ולא למד מהמקרא הראשון ושמע אישת ביום שמעו וזה שהביא הרמב"ם במקום זה ראיה מהמקראות:

(יד) וי"א כו'. כ"כ הטור בשם הרמב"ן וכתב והכי מסתבר ומ"ש הב"י שכ"כ הרא"ש ל"נ כמש"ל וכן דחאה לח"מ כנ"ל ולכן לא הביאו הטור בשם אביו:

(טו) ואם נתארסה כו'. מתני' וגמ' פ"ט ב':

(טז) אם קיים כו'. דבריו תמוהין דבגמרא לא קאמר אלא אם הפר א' מהן בתחלה שהפסיק בין ההפרות הקמה וער"נ ורא"ש שם ודברי ש"ע מועתקין מדברי הטור והטור קאי אמ"ש למעלה ואם הפר א' בלא ב' לא הותר כו' ואם קיים כו' וכן הרמב"ם כתב בפי"ג שקיים לה והפר האחר ואח"כ נשאל והיתה גירסתו בגמ' להיפך דקיים א' והפר א' מהן וחזר המקיים כו' וגירסתו נכונה דלגירסא שלנו ל"ל וחזר המקיים הא בדידיה קמשתעי:

(יז) א"י להפר כו'. כדברי הרמב"ם הביאו הר"נ שם ד"ה וחזר וכן הסכים הרא"ש שם בפי' ובפסקיו:

(יח) שומרת כו'. ער"נ שם ע"ה א' ד"ה כשם כו':

(יט) הלך כו'. גמ' פ"ט א' זה הכלל כו':

(כ) מסרה האב כו'. שם לאתויי מסר כו' וער"נ שם וכן בכתובות מ"ט א' דתדר"י כו' כיון שיצאתה כו':

(כא) וי"א כו'. טור וכ"כ רש"י בכתובות שם מ"ח ב' ד"ה שמואל כו' וע"ש ד"ה תיובתא כו' אבל תוס' שם ד"ה ושמואל חולקין עליו וכן משמע שם מ"ט א' דוקא שנתארמלה כו' וכן משמע שם בנדרים לפי' הר"נ שם ד"ה זה הכלל דה"ל הך מסירה כו' אבל כו' וכ"ה ברמב"ם פי"א מסר האב כו' שאין הבעל מיפר בקודמין משמע הא בנדרים שנדרה אחר שנמסרה יכול להפר כדברי הר"נ וכ"כ בכ"מ ובבד"ה:

(כב) נערה כו'. מתני' פ"ט ב' נערה בוגרת ואביה קיים וגמ' שם ע' ב' ה"ד כו' ועש"ך וה"ה נדרה כו':

(כג) נדרה כו'. מתני' שם שמשתכנס כו' אע"ג שהאב א"ל כל נדרים שנדרת כו':

(כד) ושמע אביה. כן אוקים בגמ' שם לכי שמע וער"נ שם ד"ה אורחיה כו':

(כה) מת הארוס כו'. מתני' שם ע' א':

(כו) אפי' מה כו'. גמ' שם ב':

(כז) ואפי' יש לה כו'. טור וער"נ ע"ח א' בד"ה כשם. מיהו מסתברא כו':

(כח) ועשה כו'. כנ"ל ס"ז:

(כט) ודוקא כו' אבל כו'. שם ס"ח אימתי כו' וער"נ שם ד"ה ת"ש כו':

(ל) ולהרמב"ם כו'. שמפרש מש"ש ס"ט א' אר"נ ה"ה כו' קאי אבל הבבי דסיפא שבין הפר הבעל בין הפר האב א"י האב להפר עוד דמקלש קליש כיון דהפר הא' דהא עיקר הבעיא בהפר הבעל אלא שה"ה בהפר האב כמש"ש הרא"ש והר"נ וכן שם ע"א א' פליגי ב"ה וב"ש אי מיגז או לא ושם בהפר בעל אלא דשם מיירי בע"א בחזרה ונתארסה אלא דמ"מ דפלוגתייהו גם בהפרת הבעל וזש"ש מ"ח ב' שמע בעלה והפר לה כו' זו היא ששנינו כו' ולא כייל בהדי רישא אימתי אמרו כו' אבל דעת הרא"ש והר"נ שם דבהך בבא ל"פ וער"נ שם ד"ה שמע בעלה כו' זו היא ששנינו כו' וברא"ש ס"ט א' ד"ה הן הן כו':

(לא) ואח"כ שמע כו'. הא שמע קודם ל"פ הרמב"ם דהוא רישא אז ששמע והפר כו' דבזה ל"פ ב"ה דשם כללינהו גם לא שמע הבעל או שמע ושתיק ולכן חילק בסיפא שמע בעלה כו' משום פלוגתייהו כנ"ל:

(לב) כנסה או כו'. כתובות מ"ט א':

(לג) נדרה כו' לארוס זה כו' ע"א ב' איבעיא ודוקא ששמע בעלה:

(לד) או לאחד כו'. מתני' שם א':

(לה) כנסה ונדרה כו'. מתני' פ"ט א' ואוקמינן שם ע"ב א' בנשואה וער"ג שם פ"ט א' ד"ה נדרה כו' וע"כ מיירי בחזרה ונתארסה לבד דאל"כ מאי קמ"ל דאפי' לא גירשה בנישואין אין הבעל מפר נדרי אירוסין כנ"ל וכן שם בגמ' לאתויי מסר כו' וערא"ש שם בפי' ד"ה זה הכלל כו' לאתויי מסר כו' ע"כ נמי מיירי כה"ג וער"נ ע"ב א' ד"ה אמרי כו':

(לו) ולא שמע כו'. דאי שמע אפי' באירוסין כמ"ש בס"כ:

(לז) מת האב כו'. מתני' ע' א':

(לח) אפי' אם כו'. לשון הרמב"ם ור"ל דמש"ש ס"ח כ' שמע אבוה כו' זו היא ששנינו כו' שמע בעלה כו'. אין הבעל יכול להפר כו' אמר בשניהם לא הספיק ל"ד אלא איידי תרי בבי דחוזר האב ומפר חלקו של בעל דפליגי ב"ה לדעת הרמב"ם אשניהם כנ"ל סי"א דוקא בלא הספיק כמש"ש בסעיף הנ"ל וכן בסיפא דהפר האב וכמ"ש בסט"ז אמר ג"כ באלו הבבות לא הספיק וראיה ממש"ש ע' במתני' מת הבעל כו' ומוקמי בגמ' אפי' שמע הארוס וכן שם ס"ח א' אימתי כו' וע"כ בששמעו שניהם כמש"ל סי"א וא"כ ה"ה רישא מת האב כו' אבל הרא"ש והר"נ ס"ל דגם לא הספיק דחוזר האב ומפר ל"ד כמ"ש בסט"ז ע"כ פי' דכל שמע ולא הספיק דברייתא הכל לרבותא וכ"ה בטור ומ"מ כאן לדינא אין נ"מ בס' זה:

(לט) וכן אם כו'. לשון ש"ע ונקט לשון הברייתא ולא הספיק ול"ד ולא היה צ"ל אלא והפר האב או שהפר הבעל לבד כו':

(מ) שמע אביה כו'. כפי' הרא"ש והר"נ דב"ה ל"פ אלא אסיפא לבד אבל הרמב"ם מפרש דפליגי ארישא כמ"ש בפי"א הלכה י"ט ולדידיה לא הספיק דוקא כמו ברישא וכמ"ש בסי"א אבל לדברי הרא"ש והר"נ וש"פ ל"ד וכנ"ל:

(מא) ואם חזרה כו' ער"נ ע"א א' ד"ה אביה ובעלה כו':

(מב) ויש חולקין כו'. כפי' התוס' והרא"ש דגם ארישא פליגי ב"ה והביאה ג"כ הר"נ שם ב':

(מג) נדרה כו' ואם לא כו'. ע"ב א' א"ה מאי אריא כו' כשלא כו':

(מד) נדרה והיא כו'. שם ת"ש נדרה כו' הב"ע כו' וז"ש ולא שמע אבל בסי"ז אפי' שמע גם הארוס לכן כתב שם ומת ומ"ש ושמע האב לישנא דגמ' נקט:

(מה) נערה המאורסה כו'. שם קושית הב"ע בשלא שמע כו' וס"ד דגם האב לא שמע כמש"ש ובסי"ז אמר שני הבבות במת וכאן בסי"ח וסי"ט אמר בנתגרשה:

(מו) הא דאמרינן כו'. בעיא שם ולחומרא. והרא"ש בפסקיו וכ"ד הרמב"ן אבל הרשב"א חולק ועבר"נ ד"ה ולענין כו':

(מז) אין כו' ולא כו'. פשוט שם ע"ב א' וש"מ ועיקרה בספרי ואם ביום שמוע אישה יניא אותה כו' לימד כו' ושם למעלה מזה ואם הניא אביה אותה כו' באב מנין כו' ת"ל אלה החקים אשר צוה ה' את משה ע"כ אתה מקיש את האב לבעל כו':

(מח) ודוקא כו'. עתוס' דשבת קנ"ז א' ד"ה והלכתא כו' וכן מסקנת הרא"ש בנדרים שם בפסקיו וכ"פ הרמב"ם וש"פ:

(מט) שאם כו'. מתני' בנדרים שם:

(נ) ושעת ידיעתו כו'. ר"נ שם ד"ה יפה כו' וד"ה ר"מ וכסברא האחרונה וכן פי' הר"נ ספ"י ע"ט א' ד"ה וחכמים כו' וע"ב ל"פ רבנן כו' וכ"כ הרא"ש שם בפי' ד"ה ר"מ כו':

(נא) נדרה כו'. דקיום בטעות הוי קיום. שם וצ"ע:

(נב) וה"ה כו'. כנ"ל בסכ"א דע"כ ל"פ רבנן אלא משום דס"ל דלא הוי יום שמיעה משא"כ כאן:

(נג) ואם נשאל כו'. עבה"ג וכמ"ש בפ' המדיר (ע"ד ב') וש"מ וע"ל ס"נ:

(נד) בעל כו'. ממ"ש בכתובות ע"א הב"ע כגון כו' וערש"י שם ר"ה שנדרה כו' לא תבקש כו' וכ"ש בשתיקת הבעל וכמש"ש והתניא האשה כו' ולא הפר כו' ואם אמר כו' ושם ב' אבל הכא דנדרה כו' וכ"כ רש"י ביבמות כ"ה ב' ד"ה בנדר כו' וכן פי' רא"מ מ"ש ברפ"י דנדרים יש שאלה בהקם דר"ל כה"ג וכ"ה בירושלמי כפי' רא"מ. הגמ"ר ספ"ג דשבת:

(נה) וי"א כו'. ממ"ש בשבת מ"ו ב' מתיב רב"ח מפירין כו' ולא משני דסגי בג' הדיוטות כמש"ש בסמוך. הגמ"ר שם. ובספרי כל נדר וכל שבועת כו' ת"ל לענות נפש מה זה נדר שאין מתחלל ע"י אחרים כו' ר"ל מה עינוי נפש שאין ניתר ע"י אחרים ומתחלל ע"י בעל ה"ה לדברים שבינו לבינה. מרדכי פ"ד דגטין בשם ר"י. ובכתובות שם הוא נותן אצבע כו' ואי יכולה להתיר מאי קעביד ה"ה יכולה להתיר. מהרמ"מ סי' י"ח ע"ש שהאריך מאד. וכתב מהרי"ק ראיתי רבותי נוהגין להתיר אחר שתיקת הבעל כדעת המתירין ואפשר לחלק בין שתיקה לקיום ע"כ יש לנהוג שישאל הבעל על ההקם כו' וז"ש כאן וי"א כו' אבל כו' וטוב כו':

(נו) ואם אינו כו'. עש"ך:

(נז) אע"פ כו'. גמ' שם וכנ"ל סכ"א:

(נח) אלא כו'. שם:

(נט) או האב. רא"ש ד"ה מהו ור"נ שם וכמש"ש בגמ' א"ר ת"ש דרך כו':

(ס) יכול כו'. ער"נ שם ע"ג א' ד"ה משום כו':

(סא) והוא כו'. ר"נ ד"ה בעי ורא"ש ד"ה חרש כו' ע"ש:

(סב) וי"ח כו'. הרא"ש בפסקיו כתב דלא איפשיטא וכתב הטור ולחומרא:

(סג) ומיהו כו'. הרא"ש ד"ה ומשני כו' אבל מסיק שם דוקא שאמר בפי' לכי שמענא וכ"ד הר"נ שם וע"ש ד"ה ת"ש וד"ה ה"נ כו':

(סד) השוטה כו'. וכ"כ הרא"ש ד"ה הרש כו':

(סה) לפי כו'. כמ"ש בספ"י דיבמות ורפי"ד שם וה"ה לשוטה כמש"ש ושם:

(סו) אבל כו'. ער"נ שם ד"ה ולענין כו' ורא"ש בפסקיו שם:

(סז) (ליקוט) ואפי' שלא בפניה. ממ"ש (נזיר כ"ג א' וש"מ) הפר בעלה ולא ידעה כו' (ע"כ):

(סח) וי"א כו'. הב"י והרב קצרו בדברי רי"ו ונתנו מכשול למעיינים דהלח"מ טעה וכתב דהר"ר יונה פסק כר"נ אלא שסובר כסברא הראשונה שכתב הר"נ צ' ב' בד"ה מיהו. וא"ד כו' ולדבריו ה"ל להרב להגיה לקמן סעיף ס"ט ובסי' רכ"ח סי"ז אבל המעיין ברי"ו ששם כתב להדיא כרבנן אלא שכתב דוקא שתלתה בדבר שיש בו עינוי או בינו לבינה כו' ול"ד לאומר אחר ל' יום דהתם חייל ממילא וכ"כ הר"נ שם פ' א' ד"ה ור' יוסי כו' והקשה כו' וי"ל כו' אלא שהוסיף הר"נ וכתב א"נ כגון כו' ולמד ממש"ש פ"ט ב' קונם שאיני כו' וכ"כ שם צ' א' ד"ה מיהו כו' אבל רי"ו לא מחלק בזה דס"ל כדעת הטור והרא"ש בפי' שם ד"ה קונם כו' דהוי דברים שבינו לבינה וכמ"ש רי"ו שם להדיא וכמ"ש בש"ע בסעיף ס"ט ודברים כו':

(סט) הבעל כו' וי"ח. ער"נ שם ד"ה לא כו' ולענין כו':

(ע) וכן כו'. הרא"ש ור"נ שם:

(עא) אין כו'. עבה"ג וכמ"ש בפ"ק דעבודת כובבים (ז' א') דבשל תורה הלך אחר המחמיר הרא"ש שם וש"פ:

(ליקוט) אין כו'. לא כ' כלשון הגמ' האומר לשליח כל הנדרים כו' משום דבכה"ג לכ"ע א"י להפר דפלוגתייהו הוא אליבא דר"א כמ"ש בנזיר י"ב ב' ואנן קי"ל כרבנן וערא"ש בנדרים שם (ע"כ):

(עב) לא להקמה. כמש"ש אישה יקימנו כו':

(עג) כי כן כו'. ר"ל כמ"ש בסל"ג א"ל נדרה כו' וער"נ שם ד"ה רב אשי כו וקי"ל כרב אשי וכ"פ הרא"ש שם:

(עד) ורצה כו'. וכ"כ בסל"ג והוא שרוצה כו'. טור וכ"כ הרא"ש בפסקיו שם:

(עה) ואם קיים כו'. תוספתא הביאה הר"נ במתני' שם ד"ה וסבור כו'. וכ"ש דשתיקה אינה כלום וז"ש כשנודע כו':

(עו) כל ההפרה כו'. ער"נ שם ד"ה ולענין כו':

(עז) וה"ה כו'. כמש"ש במתני' ע"ב ב' שמשתכנס כו':

(עח) אסרה כו'. עבה"ג אבל גירסא אחרת לרמב"ן ורא"ש וער"נ שם:

(עט) וי"ח כו'. כסתם מתני' דסתם במתני' ומחלוקת בברייתא כו' (כמ"ש ביבמות מ"ב ב') ופי' אחר להר"נ לפי גירסת ספרים שלנו ע"ש בד"ה אבל חכ"א כו':

(פ) ודוקא כו'. מתני' שם וכר"ש וע"ל ר"ס רכ"ט:

(פא) אע"פ שאינה מכרת. בקיים דהא אפי' קיים בלבו סגי כמ"ש בסמ"א. וכהפרה נמי דהא אפי' שלא בפניה סגי כמ"ש למטה וכן בכל לשון:

(פב) וכל לשון כו'. ע"ז ב' יפה עשית כו' וכ' הרמב"ם והטור וא"י למה השמיטו בש"ע וער"ג שם סד"ה תניא. ונראה בעיני כו':

(פג) אפי' עשה כו'. ק"ו משתיקה שם ע"ט א':

(פד) או בטל. גמ' שם לא יאמר כו' בטל כו' וירושלמי הביאו הרא"ש שם בפסקיו:

(פה) או אין כו'. גירסת הרמב"ם היתה בברייתא שם א"א שתדורי לא אמר כלום אין זה נדר יפה עשית כו' דבריו קיימין:

(פו) שעניינם עקירת כו'. ער"מ בפירושו בפ' עשירי על מתני' הפרת נדרים כל היום ולשון ספרי כו' לפי שענין הפרה כו' וברפ"ד דנזיר מתני' א' וממה שצריך שתדעהו כו' והוא מ"ש בזאת כו' ועכ"מ ולח"מ:

(פז) בין כו'. כמ"ש בנזיר כ"ג א' הפר לה בעלה כו': (או אין כאן נדר. ירושלמי והביאו הרא"ש ור"נ. וגירסת הרמב"ן ורא"ש בברייתא שם כן):

(פח) מחול כו'. כמש"ש בעל שאמר כו' וכ"ז היא לשון חכם כמ"ש בסי' רכ"ח ס"ג וער"נ שם ד"ה א"ר יוחנן כו' ודרשינן כו' וכ"ש מחול שהוא מ"ש אבל אחרים מוחלין ושרוי הוא לשון מותר ג"כ. ולשון ספרי חכם מתיר ואין בעל מתיר כו':

(פט) ויש מי כו'. כגירסא שלנו וכ"ה בתוספתא:

(צ) בד"א כו'. ערא"ש ע"ז ב' ד"ה ואר"י. א"נ פלוגתא כו' וכ"כ הר"נ שם ד"ה אחד כו' בשם תוס' וכ"כ שם ע"ט א' ד"ה הפר:

(צא) כ"ז כו'. מתני' ר"פ בתרא דנזיר והביאה הרא"ש שם בנדרים:

(צב) אא"כ כו'. כנ"ל ולאפוקי דעת הרמב"ם:

(צג) ולהרמב"ם כו'. לתרץ קושיא הנ"ל של הר"נ והרא"ש ומש"ש דאף בטלי ואכלי צריך שיבטל בלבו היינו באינה אוכלת אבל באוכלת א"צ לומר וז"ש בברייתא שם ובה"א אחד כו' וער"מ בפי' לנדרים שם אבל הם אמרו לא יאמר אדם לאשתו כו' וז"ש ה"ז אוכלת כו' וכ"כ לח"מ:

(צד) המפר כו'. זה שייך לסברא שלמעלה שכתב ולהרמב"ם כו' וכמ"ש בהג"ה כ"ז כו':

(צה) לפיכך כו'. כ"ה גירסת הרמב"ם שם קיים א"י להפר הפר יכול לקיים:

(צו) אלא כו'. כמש"ש פ"ז א':

(צז) א"ל כו'. מהתוספתא הביאה הכ"מ שם וע"ל סי' רל"ב סי"ב בהג"ה:

(ליקוט) א"ל כו'. תוספתא דטהרות והביאה הר"ש שם בפ"ה מתני' ט' עוד תניא בתוספתא כיצד כו' א"ל כו' וע"ל סי' רל"ב סי"ב בהג"ה נאמן כו' (ע"כ):

(צח) ה"ז מופר. כגירסא שלנו דהפרה חיילא וכ"כ הר"נ שם וכ"כ הרא"ש שם ובפסקיו בשם הרא"מ:

(צט) וי"א כו'. כפי' השני ברא"ש שם ושם וכתב הטור ולחומרא:

(ק) א"ל כו' או כו'. ער"נ ד"ה בעי רבה קיים מופר כו':

(קא) ולהרמב"ם כו'. צ"ע וגם הר"נ תמה עליו:

(קב) וי"א כו'. ערא"ש ד"ה ואת"ל כו' וכ"מ בגמ' שם ונראה דגם הרמב"ם ס"ל כן וכמו שמפורש בגמ' להדיא:

(קג) א"ל כו' עבר כו'. וכשעברה כו'. מפרש מ"ש בגמ' שם כמ"ד לה מופר ליכי לאחר שעה שר"ל שלאחר שעה א"ל כן:

(קד) וי"א כו'. עתוס' דכתובות ע"א ב' ד"ה אבל כו':

(קה) כיצד כו'. ט"ס כאן וכצ"ל כיצד כו' כלומר כו' א"י להפר לה שזה כמו שתלה נדרו בנדרה א"ל הריני נזיר ומה כו' ה"ז יפר לה ושלו קיים א"ל הריני נזירה כו' וכבר הרגיש בזה לח"מ ושאר אחרונים:

(קו) הבעל. דוקא. לפי' הרמב"ם כמ"ש בסי' רכ"ה סט"ז:

(קז) אין הבעל כו'. ער"נ ח' ב' ד"ה ש"מ כו' ושם פ"א ב' ד"ה וגרסינן כו' וכ"כ הרא"ש שם ואע"ג שבפ"ק שם מסתפק אם שרי בהדי אחריני אפי' לר"י הב"י דייק מלשון הטור דאפי' בכה"ג אסור וכ"מ בפי' הרא"ש שם ד"ה הוה ליה כו':

(קח) אבל כו'. כמש"ש ע"ז ב' אר"נ הלכה כו':

(קט) י"א כו'. ר"נ ורא"ש ברפי"א ד"ה ואלו כו' שיש כו' וער"נ ס"ח א' ד"ה לומר כו' וכ"כ הרא"ש בפסקיו ברפי"א:

(קי) ויש כו'. דייק ממש"ש ע"ט ב' הכל בבעל וכן שם ס"ח א' לומר שהבעל כו' אבל כ"ז אינו שוה משום דעיקר עינוי נפש כתיב בבעל קאמר בבעל וכן (בספרי) יליף לה לבעל ואח"כ יליף הכל מאלה החקים לאב ותדע שהרי לתדר"י למד ממ"ש בין איש לאשתו בין כו' וא"א לדחות מ"ש בהדיא בספרי וירושלמי:

(קיא) ויש מי כו'. לתרץ דברי הרמב"ם ואינו כלום דמספרי וירושלמי לא משמע כן ואמרינן שם ע' ב' מקיש כו' ואפשר שדייק מספרי שם אין לי אלא בעל שאין מיפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהן עינוי נפש האב מנין כו' לא אם אמרת בבעל שאין הרשות מתרוקנת לו כו' תאמר באב שהרשות כו' ואינו דמשם משמע להיפך:

(קיב) איזו כו'. מתני' רפי"א:

(קיג) כיחול ופרכוס. שם פ"א ב' וכרבנן:

(קיד) כגון כו'. מסקנא שם פ' ב':

(קטו) אפילו לא כו'. שם א' ואע"ג דא"צ למסקנא כמ"ש הר"נ שם ב' ד"ה אלא כו' מ"מ הגמ' לא הדר מזה אלא דקשיא להו שנית כו':

(קטז) וי"א כו'. משום דכולה פרקין ר' יוסי היא אבל סברא ראשונה היא דעת הרמב"ן והרא"ש דהלכה כחכמים וער"נ פ"א א' ד"ה אלא לאו כו' ושם פ"ב ב' ד"ה וכיון כו' וערא"ש בפסקיו כתב הרמב"ם ז"ל והלכה כרבנן כו' וצ"ל הרמב"ן בנו"ן ושם וכן מסתבר דהלכה כרבנן אבל הרמב"ן ז"ל כו' וצ"ל הרמב"ם במ"ם:

(קיז) דרחיצה כו'. כצ"ל ואע"ג דברמב"ם איתא כיחול וקישוט ט"ס הוא דלא כב"י שהרי אמרינן בהדיא פ' א"ב פ"א א' דאף רחיצה לא הוי ענוי נפש לר' יוסי:

(קיח) וכ"ז כו'. ד"נ ע"ט א' ד"ה אם אתקשט כו' והכי איתא כו' ור"ל דאמרינן שם ע"א ב' הב"ע בדברים כו' משמע דלד"ה הוי דברים שבינו לבינה אבל כבר סתר תוס' שם ד"ה ה"ג גירסא זו ע"ש וצ"ע דהא אמרינן בנדרים שם פ"א א' איבעיא להו כו' ר"ה אמר אין מפר שלא כו' אלמא דפליגי כה"ג וערא"ש שם ד"ה פיר כו' ואע"ג שהר"נ מפרש שם ארחיצה מ"מ צ"ע:

(קיט) או אפי' פירות כו' או כו'. שם דלא כר' יוסי וכנ"ל:

(קכ) ואפי' אינו חנוני. שם פ"ב א' וכשמואל:

(קכא) ולהרמב"ם כו'. דפסק כר"י אבל מודה בפירות העולם כמ"ש במתני':

(קכב) נדרה כו'. ער"נ שם פ"ג ב' סד"ה אמרי וכ"ש לבית המשתה כו' וע' כמתני' דכתובות ע"א כ' המדיר כו' ושם כגמ' בשלמא לבית המשתה כו' ומוקמינן שם למתני' בנדרה היא כו' וקסבר הוא כו' וכ"כ הר"נ שם דגם מתני' דסיפא ע"כ בכה"ג וכתב שם דכ"ז עינוי נפש הוא וכדברי רי"ו. אבל הטור כתב סי' רל"ה דכ"ז אינן עינוי נפש ועמש"ש בס"ג וכ"כ בטוש"ע א"ע סי' ע"ד ס"ד:

(קכג) יש כו'. טור:

(קכד) ויש כו'. טור בשם אביו הרא"ש והוא מ"ש בפסקיו שם ודוקא משום עינוי נפש כו' וליתא משום דמתני' ר"י הוא כנ"ל וכ"כ בפי' שם במתני' ד"ה קונם שאני כו' וכ"כ הר"נ שם ד"ה אינו כו' וערא"ש פ"ב ב' ד"ה דאר"ה כולה כו' וכ"כ הר"נ שם:

(קכה) נדרה כו'. עבה"ג ואע"ג דרבא בתראה מ"מ הלכה כר"נ רבו. הרא"ש:

(קכו) ולאחר כו' הר"נ שם ד"ה ר"ג כו':

(קכז) וכן הוא כו'. שם ט"ו ב':

(קכח) ודברים כו'. הרא"ש שם ד"ה קונם כו' וד"ה ר"נ כו':

(קכט) ודוקא שאמרה כו'. הרא"ש שם בפסקיו ובכתובות שם וכמש"ש אלא אר"ה בדר"י באומרת כו'. והרמב"ם כתב דוקא בהקדישה צ"ל יקדשו (כו') אבל בקונם א"צ וכ"כ בש"ע א"ע סי' פ"א ס"ב וטעמו דס"ל כי מתרצינן במסקנא שאני קונמות כו' א"צ לתי' הראשון באומרת כו' דאע"ג דבהקדש בדק הבית אין אדם מקדיש דשלב"ל כמ"ש הרמב"ם בהלכות זכיה מ"מ בקדושת הגוף מקדיש כמ"ש ברפ"ה דתמורה כ"ד ב' מבכרת כו' ושם כ"ה א' קסבר רשב"ג ולדות כו' ואעפ"כ מודה ברישא ועובר הוי דשלב"ל וכמ"ש בקדושין ס"ב ב' ובפ"ט לב"ב (קמ"ב) ומ"מ דוקא במעוברת וכמש"ש בקדושין כמאן אזלא כו' וז"ש שאני קונמות כו' אבל הרא"ש והטור ס"ל דמ"ש שאני קונמות כו' לא תי' אלא קושיא והא משעבדן ידיה לבעל אבל דשלב"ל צ"ל יקדשו כו' וער"נ שם ד"ה אא"ר אשי כו' וכ"מ ממ"ש ביבמות צ"ג א' ובקדושין ס"ג א' האיתמר עלה כו' משמע דמסקנא הכי אבל תוס' בקדושין שם ד"ה וידים כו' וה"ה כו' וכדברי הרמב"ם. ומ"מ דברי הרמב"ם צ"ע באומרת יקדשו ובלא קונם קשה קושית הגמ' והא משעבדן ידיה לבעל:

(קל) יקדשו כו'. ואצ"ל לכי מגרשה דכי משני שאני קונמות מתורץ קושיא והא משעבדן כו'. ב"י ועתוס' בנדרים שם:

(קלא) לפני בקרו כו' ואינם כו'. ערא"ש שם ד"ה שלא אתן כו' והא כו' והר"נ שם ד"ה שלא כו' והר"נ כתב כגירסת הרי"ף שם והרא"ש כתב כגירסת רש"י שם וערא"ש פ"ה דכתובות סכ"ו ולתוס' גירסא אחרת וע"ש בכתובות ס"א ב' ד"ה לא כו' והרמב"ם גורס בנדרים שם מים לפני בהמתך ותבן לפני בקרך וכתב ב"י משום דסובר כגירסת הרי"ף וסובר דוקא תבן חייבת ולא מים דסתם השקאה בנהר וכל כבודה כו' ובש"ע כאן לא נקט אלא בקרו וכרי"ף וכמ"ש בא"ע סי' פ' ס"ו ובכ"ע אפי' לא הכניסה כו':

(קלב) אשה כו'. עש"ך:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---