ביאור הגר"א/יורה דעה/רא

ביאור הגר"א ‏ יורה דעה רא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) אין כו'. פ"א דתענית (י"ג א') ונדה ס"ו ב':

(ב) ואפילו עלו כו'. פ"ג דברכות (כ"ב א') מה מ' סאה בטבילה כו' ופ"א דשבת (י"ד א'):

(ג) בבת אחת. ת"כ פ' אמור:

(ד) במי מקוה. עי' סוף ע"ז וש"מ:

(ליקוט) במי מקוה. דא"צ מים חיים אלא זב בלבד כמ"ש בתוספתא רפ"ג דזבים חומר בזב מבזבה שהזב טעון מים חיים והזבה אינה טעונה מים חיים והביאו רש"י ותוס' בשבת ס"ה ב' ותוס' בבכורות נ"ה ב' ור"ש בפ"ד דזבים וש"פ ובתוספתא פ"א דמגילה אין בין זב לזבה אלא שהזב טעון מים חיים כו' והביאה הרא"ש פ"י ס"ח (ע"כ):

(ה) או מעיין. בת"כ אך מעיין ובור מקוה כו':

(ו) שיש כו'. הנה בת"כ שם אמר דמעיין מטהר בכ"ש ומקוה במ' סאה והביאו רש"י ותוס' בפ"ו דשבת (ס"ה ב') ובבכורות וש"מ ובמתני' פ"א דמקואות שוה למעיין לטהר בכ"ש וכן ברפ"ה שהמעיין מטהר בכ"ש וכ"פ הראב"ד ועתוס' דפסחים י"ז ב' ד"ה אלא. ואור"י כו'. אבל הרא"ש בשם ר"י כתב דוקא לכלים בכ"ש אבל לאדם במ' סאה מקושית תוס' דפסחים הנ"ל וכ"כ הר"ש בפ"ה מתני' ב' ואי הוה אמרינן כו' אבל כתב ומיהו דבר תימא כו'. ולי אין ראייתו של ר"י מובנת כלל דאטו שאובים לא יוכלו לילך בגידי הקרקע והרבה סילונות של מים שהולך בתוך הבור והבור לא נתמלא והמים הלכו בגידי הקרקע וכתבו בספרי הטבע שכמה פעמים מצאו דגים בתוך בורות מים מכונסים ועוד כתבו שהניחו בתוכן דגים ועשו בהם סימנים בטבעות כסף ומצאום בנהרות וכמה מעשים כזה ורשב"א בריש שער ז' הביא ראיות אחרות בשם ר"ת וגם המה אינן מוכרחין וכתב שם שהראב"ד ורמב"ם חולקים ומ"מ כתב שיש להחמיר בשל תורה:

(ליקוט) או מעיין כו'. עבת"ה בשם ר"ת ראיה ממתני' ו' פ"ה גל כו' וכבר תי' דאמר מ' סאה כדי להתכסות בו האדם ועט"ז ס"ק ו' וקמ"ל דצריך להתכסות כולו כאחת בתוך הגל ואדרבה משם ראיה להיפך דמטהר בזוחלין אף לאדם וה"ה לטהר בכ"ש וכמ"ש הריב"ש דטעמא דמעיין מטהר בזוחלין משא"כ במקוה משום דקטפרס אינו חיבור משא"כ במעיין דמטהר בכ"ש ודברי הש"ך שם (בס"ק כ') אינן ברורין ועוד מביא ראיה ממ"ש ביומא פ' בתרא (ע"ח א') כיון שמגיע לפתח ב"ד כו' וקשה להולמו דאטו מקודם א"י להטביל בו הא כל המעיין מחובר כאחד אלא משום שיהא יכולין להתכסות בהן (ע"כ):

(ז) ושיעורה כו'. בפ"ק דעירובין (ד' ב' י"ד ב') וש"מ:

(ח) במרובע. כן משמע בעירובין י"ד ב':

(ט) באמה בת כו'. כן משמע בפ"י דפסחים ק"ט א':

(י) וחצי אצבע. כרבא בעירובין ג' ב':

(יא) ואם רחב כו'. עי' ביומא ע"ח א' ובזה מתורץ קושית תוספות בפסחים ק"ט ב' ד"ה אמתא וכ"מ בריב"ש סימן רצ"ב בדברי השואל בשם תוספות:

(יב) וצריך (שיהיה) כו'. תוס' שם ד"ה ברום כו':

(יג) מי מעיין כו'. ת"כ והביאו רש"י ותוס' בשבת שם ובבכורות ופ"י דנדה וכ"מ בגמ' שם ושם ובפ"ק דמקואות מתני' ז' למעלה מהן כו' לטהר באשבורן כו' ובפ"ה מתני' ד' רי"א כל כו' ושם מתני' ה' הזוחלין כו':

(יד) אף בזוחלין. תוס' בשבת שם ד"ה שמא כו' וכ"ש כו' ובבכורות שם ד"ה שמא כו':

(טו) אבל ע"י כו'. מת"כ הנ"ל:

(טז) היו הזוחלין כו' ואם רבו כו'. מתני' ה' דפ"ה ובשבת ובכורות ונדה שם ופסקו ר"ח והרמב"ם וש"פ כרב וכאבוה דשמואל ואף שמואל כיון דפליג דידיה אדידיה הלכה למעשה אתא לאשמעינן כמ"ש בפ"ח דשבת (נ"ד א') ועבר"נ דנדרים מ' ב' וברא"ש בנדה שם ס"י ועבה"ג:

(יז) לפיכך כו'. כן פי' מש"ש ומפצי ביומי תשרי דאף בתשרי איכא למיחש שמא ירבו ובניסן היה עושה תקנה אחרת ועכ"מ שם. ול"נ שמפרש בניסן שרבו מאד לא היה יכול להעמיד המים במפץ. אבל בנדה שם משמע דתקנה דמפץ הוא משום נמל כמש"ש וכ"כ הרמב"ם עצמו בפ"א הלכה י"א:

(יח) אבל יש מתירים כו'. עתוס' דשבת שם ד"ה דאמר ובבכורות שם ד"ה אין כו' וברא"ש ור"נ שם ושם:

(יט) מיהו כו'. הר"נ בנדרים שם דל"ל בהו מכיפיה מיבריך:

(כ) אבל בנהר כו'. בכ"מ לפי סברת כו'. ר"ל אפי' במקום שלא היה מהלך מתחלתו ונתרבה ע"י גשמים וער"נ בנדרים שם שכתב שדעת הראב"ד דאף לאבוה דשמואל ורב דוקא במקום שלא היה מהלך מתחלתו והביא ראיה מהתוספתא הביאה הר"ש פ"ה מתני' ג' ופ"א מתני' ז' ואינו מטהר בזוחלין אלא עד כו' וממתני' דשם ושם דקאמר שוה למקוה כו' ולמעיין כו' וקשיא רישא אסיפא אלא דמקומות מקומות כו' והרמב"ם חולק עליו ועבר"נ שם אבל לדעת שמואל דנהרא מכיפיה מיבריך בכ"ע כשר כמ"ש בר"נ שם בד"ה אבל דעת כו' מיהו סהדותא דר"א בד צדוק כו':

(כא) ואם כל כו' אבל כו'. כדעת רשב"א בתוס' דב"ב ס"ו ב' בד"ה מכלל כו' וער"ש ב"ג. ודעת רמב"ם והגאונים כדעת ר"י דאפי' כולו שאוב מדרבנן וכ"ד רשב"א וש"פ וע"ל ס"ז:

(כב) מקוה כו'. כמ"ש בתוספתא וער"ש ח' א' אר"י מעשה במקוה שבין אושא לשפרעם כו' מרחץ שבלניה כו' נעלה כו':

(כג) ומקבל ממנו כו'. דאל"כ אין לחוש כיון שאין לו הנאה כמ"ש תוס' בעבודת כוכבים י"ב א' ד"ה ושדי כו' ומש"ש בתוספתא שא"א עובדי כוכבים נכנסו וזילפוה כו' כבר פי' ב"י להוריקה ממים המלוכלכים כו' ועש"ך:

(כד) דמאחר דרובו כו'. כשיטתו בס"ג אבל אין טעמו של ש"ע בשביל כך אלא כמ"ש בתשובת הרא"ש משום דאז אין המשכה פוסלת בו וע"ל סנ"ג וסעיף ס"ט ועש"ך והרב אזיל לשיטתו וכמש"ו מקוה שהיתה כו' וכמ"ש בתוספתא וכ' בתוס' דב"ב ס"ו ב' בד"ה מכלל. תדע דקתני סיפא כו' ור"ש פ"ב מתני' ג' וע"ל סעיף ע':

(כה) וא"ל כו' דרוב כו'. שם ושם:

(כו) וכ"ש אם כו' מאחר כו'. כמ"ש בר"פ האשה רבה:

(כז) כל הימים כו'. כר' יוסי דקי"ל הלכה כר"י מחבירו ועוד דסתם מתני' שם כוותיה גל שנתלש כו' וערא"ש סי"ג וז"ש הלכך כו'. ורשב"א בשם ר"ת דקדק מכאן דלאדם בעינן מ' סאה מדקאמר ובו מ' סאה ור"ל דנקט מ' סאה בשביל אדם ועברמב"ם בפ"ח דפרה מתני' ח' ושהמימות הנגרות כו' ועט"ז וש"ך (ועמש"ל בס"ק ו' ובספר האשכול ע"ש):

(כח) או שזרק כו'. כן פירש"י בחולין אבל בחגיגה י"ט א' פי' כפי' הרמב"ם הנ"ל:

(כט) צריך כו'. ע"ל סי' קצ"ח סל"א ובת"כ אך מעיין כו' ת"ל בור אי בור יכול אף בור שבספינה ת"ל מעיין מת מעיין שעיקרו בקרקע אף בור שעיקרו בקרקע:

(ל) הלוקח כו'. ער"ש ד"ה וכמה יהא בנקב כו' לכאורה משמע כו' תניא בתוספתא קסטלון כו'. ומזה למד הרמב"ם דה"ה בעושה מקוה בכלי עצמו וכמ"ש במתני' ה' פ"ד השדה והתבה כו' וכ"כ הרא"ש ס"ח ולמדנו מזה שמותר כו' ומ"ש נקב המטהרו הוא מש"ש בתוספתא אראב"י הלכה זו כו' לטהרתו וגירסתו היתה כדי טהרתו אבל מה שחילקו שם בד"א מן הצד כו' פי' דמלמטה א"צ כדי טהרתו לא פסק כוותיה דבמתני' לא מחלק כמש"ש ניקבה מלמטה או כו' וכמה כו' ומפרש דאכולה קאי וכמש"ש הלכה ג' השוקת כו' ניקבה כו' ועבר"ש שם ראית דגרסי להיפך בד"א כו' אבל כו' פוסל את המקוה. ונ"ל דגירסת הרמב"ם לא היה בד"א מן הצד כו' ואם היה מקבל כו' דה"ל לכתוב זה כמ"ש בשוקת כדרכו לכתוב לשון המשנה והברייתא אלא גירסתו בד"א שקבעו בארץ אבל לא קבעו בארץ פוסל את המקוה פקקו בסיד כו' ור"ל אפילו לא קבעו בארץ בסיד כו' וג"כ קאי אלא קבעו בארץ וז"ש כאן עדיין הוא פוסל עד כו' ודעתו דבין נקוב בין סתמו בסיד או גפסית צריך שיקבענו בארץ דאל"כ עדיין כלי הוא משא"כ בסתמו בבנין הוא כבנין ובטלו מתורת כלי ובזה נסתלקו קושית הראב"ד מ"ש משידה תיבה דבעינן כשפופרת הנאד וכן מה שדחק בב"י וכ"מ מ"ש משוקת כו' והאריך שם וא"צ לכ"ז דשאני כאן שקבעו בארץ וג"כ גירסתו בתוספתא וע"ג סיד וגפסים ומירח כו'. והר"ש והרא"ש חלוקים עליו. א'. לשיטתם מן הצד בעינן כשפופרת הנוד. ב'. מלמטה אפי' כ"ש. ג'. דא"צ שיקבענו בארץ. ד'. ואם היה מקבל מן הנקב כו'. ה'. דגרסי או שמירח מן כו'. ו'. דמפרשי סיד וגפסים דוקא שניהם יחד וסיד ובנין אפי' שניהם יחד וכ"ש כ"א לבדו דאינו פוסל והרמב"ם מפרש להיפך בסיד וביין דוקא שניהם יחד בסיד וגפסים אפי' כ"א לבדו. ז'. דהרמב"ם מפרש החילוק שביניהם אי פקקו בדבר שהוא בנין אינו פוסל וא"ל פוסל והם מפרשים בדבר שהוא סתימה מעליא פוסל וא"ל אינו פוסל ונ"מ לשארי דברים. ח'. דלהרמב"ם אם קבעו בארץ כשר אף בסיד וגפסים ולדידהו לא מהני זה כלל. ט'. בשוקת פסקו ג"כ דמלמטה בכ"ש ורמב"ם פסק כפשטא דמתני' כשפ"ה. י'. להרמב"ם אם הושיבו ע"ג ארץ או על סיד ומירח מן הצדדין כשר אף אם סתמו בסיד וגפסים משום דהושיבו כו' הוי כבנין וכמ"ש או יבנה ולדידהו דוקא בלא סתם כמ"ש בר"ש ע"ג הארץ כלומר לא סתם כו' וע"ל ס"מ שכתב כדברי הר"ש:

(לא) יי"א כו'. כדברי הרא"ש אלא שלפ"ד מלמטה אפי' בכ"ש כנ"ל אלא שהטור כתב לקמן בשם הרא"ש ומ"מ אין להקל כו' כמ"ש בס"מ ולכן כתב גם כאן בטור דאף מלמטה כשפ"ה וטעמו משום דאפשר דהלכה כת"ק דתוספתא וגם פשטא דמתני' משמע גם אלמטה לכן מפקפקים למעשה אבל להלכה פ' בכ"ש כראב"י דמעשה רב וכן בתוספתא והביאה הר"ש פ"ה מתני' ב' מעיין היוצא לתלמי כו' כיצד כו' ומתני' דכמה מפרשים לענין עירוב מקואות כמ"ש בספ"ק דיבמות וער"ש ורא"ש שם והוא דחוק וגם בתוס' דפסחים ק"ט ב' ד"ה בים כו' משמע דגם מלמטה בעי כשפ"ה. ויש להפוסקים בזה שיטות אחרות והרבה אוסרין לטבול בכלי ועבב"י:

(לב) ואם הוליכו כו'. ט"ס הוא וצ"ל ואם הושיבו כו' ור"ל דבזה הוי כבנין ואפי' סתמו בסיד וגפסים ש"ד כנ"ל דלא כפי' ב"י:

(לג) מותר כו'. כמ"ש בפ"ג דיומא (ל"א א') ובסוף מדות:

(לד) שחקקו כו'. כנ"ל במתני' דשוקת השוקת כו' היתה כלי כו' ובב"ב ס"ה כ' ובב"ק ס"ז א'. וצ"ע לכאורה דאמרינן שם ושם דדוקא בשאיבה דרבנן מכשרינן בקבעו ולבסוף חקקו והרב פסק בס"ד דכולו שאוב דאורייתא והרשב"א אזיל לשיטתו שפסק אפי' כולו שאוב דרבנן ומתני' דשוקת י"ל ברובו כשר או כמ"ש בתוס' דב"ב שם בד"ה מכלל. וה"ר משה מפונטויזא כו' וי"ל דס"ל כמ"ש הר"ש בפ"ה מתני' ב' דטבילה בכלי הוא מדרבנן משום גזירה ע"ש לכך צ"ל כו' אבל בת"כ משמע דד"ת היא דדריש מקרא אי בור יכול אפי' כו' כנ"ל אלא שי"ל דאסמכתא היא כמ"ש תוס' שם וצ"ע וגם בירושלמי (פ"ג דיומא) והביאו תוס' בפסחים ק"ט ב' ד"ה בים פריך והלא שאובין הן (כ"ה בתוס' שם אבל הגירסא שלפנינו ולא כלי הוא וכ"ה בתוס' דבכורות נ"ה ב' ד"ה שמא וברא"ש פ"ז דב"ק ס"ג) משמע דדין שאובין להו וכ"כ המרדכי בשבועות סי' אנ"ד וגם קושית הר"ש הוא דוקא במחובר למעיין וגם קושיתו אינה מוכרחת דשאני כלי בתוך כלי שכל הכלי הוא בתוך המים וע"כ א"א לפרש דברי הר"ש דבכלי הוא מדרבנן אא"כ מחובר למעיין כמש"ש דאל"כ קשה בתוספתא והביאו בפ"ב מתני' ג' ותדע דקתני סיפא צנור כו' ואם איתא גם מהמכתשת אינו אלא מדרבנן כיון שהוא מי גשמים ושם בר"ש וא"ת ואי כולו כו' וי"ל דגזור כו' ובכלי כו' דבעינן כו' ר"ל כמ"ש בת"כ הנ"ל אלמא מדאורייתא היא וכ"כ כ"ז בתוס' דב"ב שם וכן בפ"ק דפסחים בכלים טמאין כו' ושם אוקמוהו אדאורייתא ואף שי"ל דבשאוב מיירי כמ"ש תוס' מ"מ הא סתם ואמר בכלים כו' ותוס' פי' דאף בשאוב מיירי הטור וגם כתב כדברי הרב ומביאו בש"ך ס"ק כ"א וצ"ע:

(לה) מעיין כו'. במתני' שם כשר חוצה כו' אלמא דאינו כשר אלא בהעבירו כו' וחוצה לה דוקא ודוקא במעיין כמש"ש שהמעיין כו':

(לו) כלי כו' וכן כו'. מתני' ב' פ"ו וגמ' רפ"ג דחגיגה:

(לז) ואם הטהו כו'. ער"ש ו' ה' תניא כו' קומקמום שהוא כו' הטהו כו':

(לח) ומותר כו'. מתני' שם אם היה כו':

(לט) חזרה כו'. דל"ק אלא לזבין כו':

(מ) מקוה כו'. כמ"ש ברפ"ה שהמעיין כו' וכנ"ל ס"ח ובפ"א מתני' ז' למעלה מהן מעיין כו' וז"ש בין כו' בין כו':

(מא) ומ"מ אין כו'. ער"ש א"ז תניא כו' וכאן לד"ה פסול אף לי"מ דס"ב דכאן ל"ל מכיפיה מיבריך דל"ל אלא במי גשמים:

(מב) מעין כו'. שם מתני' ה' הזוחלין כו' וכפי' הרמב"ם שם והביאו הרא"ש ג"כ בסי"א:

(מג) מקוה כו'. מתני' ג' פ"ב ורפ"ג ומתני' ד' פ"ד ומתני' ה' פ"ו ומתני' ג' פ"ז ותוספתא וגמ' בכמה מקומות:

(מד) ומעין כו'. כנ"ל סי"א:

(מה) וע"ל ס"מ כו'. כנ"ל ס"א דאין המעין מטהר בכ"ש אלא לכלים לא לאדם ועברא"ש פ"ז דב"ק ס"ג וי"ל דהא דמעין מטהר בכ"ש היינו כו':

(מו) אבל וכו'. משניות הנ"ל וברייתות בכמה מקומות והביאן הר"ש שם ושם:

(מז) אפילו אם כו'. מתני' ב' פ"ז ותוספתא הביאה הר"ש פ"א מתני' ה' וש"מ:

(מח) או שזרקם בחפניו. בתוספתא שם והביאה הר"ש מתני' ט' פ"ב וכן היה רי"א זילף כו' ובמתני' ו' פ"ב היה תולש כו' ושם בתוספתא הביאה הר"ש שם תניא בתוספתא היה בראשו כו' סחטן כו' ועב"י בשם הראב"ד:

(מט) בד"א כו'. שם במתני' בד"א כו' ואכולה מתני' קאי:

(נ) מכלי הב' כו'. ר"ל דוקא מב' כלים אבל מכלי א' בכ"ע מצטרפין. ראב"ד וכ"מ במתני' שם:

(נא) דוקא מג' כו'. שם במתני' מכלי א' כו' וער"ש שם ד"ה וחכמים פוסלין כו' ותוס' בתמורה י"ב ב' ד"ה יוסף כו':

(נב) בד"א כו'. שם וכפי' הראב"ד והטור. והרמב"ם פי' שנתכוין לרבות מי המקוה:

(נג) ואם העביר כו'. תוספתא הביאה הר"ש במתני' ט' פ"ב וכפי' הרא"ש שם סוף ס"ב לגיון הוא חיל כו' ואם כו' אבל כו' אבל הר"ש שם כתב וזילפו כו' עם הקרקע קאמר ור"ל דאסיפא קאי על הוליכן כו' וכן בלגיון ובהמה וז"ש וי"א כו' ודעת הראב"ד והרשב"א כדעת הרא"ש וטור וכמ"ש בסל"ט:

(נד) וכן דלי כו'. ערמב"ם בפי' שם:

(נה) היה המקוה כו'. ער"ש א' ה' נפלו לתוכן שלשת לוגין מים שאובין כו' ופסולין להקוות עליהן כו':

(נו) עד שירבו כו' או כו'. אין נ"מ בין רבו לשטפו אלא לענין מים טמאים לחלה כו' דפליגי ב"ש וב"ה ור"ש אבל לענין מקוה אין מחלוקת כלל:

(נז) ודוקא כו'. כנ"ל ס"כ:

(נח) אין כו'. כת"ק וכרב וכמסקנא דגמ' דמכות ד' א':

(נט) אבל במים כו'. כמש"ש מתני' ח' פ"ו היה בעליון כו'. הרא"ש וש"פ דלא כהרמב"ם שמפרש נתן סאה כו' אמים שאובין שכן מוכיח ההיא דיבמות שם וכמו שהקשה בתוס' שם ד"ה נתן כו' ודחקו בזה הרבה ומתני' הנ"ל תי' בכ"מ דדוקא נטל פסול ברובו אבל ירדו מאליו כשר ע"ש. אבל פשטא דמתני' משמע כפי' הרא"ש ור"ש ותוס':

(ס) מי צבע כו'. כר"י מדפריך מיניה בפ"ק דמכות (ג' ב') ופ"ג דעירובין:

(סא) אבל המקוה כו'. שם בדברי ר' יוסי:

(סב) נפלו לו כו' מקוה חסר כו'. ער"ש ז' ד' תניא כו':

(סג) בכלי. ער"ש שם ומודה ר"י כו':

(סד) וכשמשער כו' ואז כו'. שזהו פלוגתא דת"ק ור"י שם בתוספתא הנ"ל בר"ש עיגולי שלג כו' וקאמר עיגולי דצריך שיהא נכבש יחד שלא יחסר ממנו השיעור כשימוח. הרא"ש סי"ח:

(סה) ויש כו'. דמפ' דאיירי בנימוח אבל ההיא תוספתא משמע כסברא דאשונה וכ"כ ב"י ואף שיש לחלק בין השלמה לכולו וכמו בטיט הנרוק מ"מ ל"נ:

(סו) ושיתמלא לדעת. ממתני' ז' פ"ב וגמ' שבת ט"ז ב' בשעת פיזור כו':

(סז) בין כו'. עתוס' שם ד"ה אחד כו':

(סח) דלא מקרי כו'. כמש"ש במתני' מפני שלא נעשה לקבלה וכמ"ש בסל"ז:

(סט) זה כו'. ע"ל סט"ו:

(ע) כלי כו'. ע' כ"ז מש"ל בס"ז:

(עא) ראשונים כו'. ער"ש ן"ז תניא כו':

(ליקוט) ראשונים. פי' אצבע הסמוך לגודל וכמ"ש בתוספתא הביאה הר"ש מתני' ז' פ"ו תניא שתי כו' והוא אצבע כמ"ש בפ"ג דמנחות (מ"א ב') וכמ"ש הר"ש שם והשתא האצבע כו' ודברי הרמב"ם לא משמע כן ועב"י (ע"כ):

(עב) בין שהוא כו'. דקתני חוזרות למקומן:

(עג) ואם הם כו'. כנ"ל סט"ו:

(עד) דספיקא דג' כו'. מתני' ג' פ"ב:

(עה) המניח כו'. לשון הטור וס"ל דה"ק בשעת קישור עבים זהו מניח ובשעת פיזור נקרא שוכח אפי' לא שכחן כלל ופליגי בשנתקשרו כו' והכל בשלא שכחן ודחוק. אבל רש"י פי' שם הכל בששכחן. ושיטה אחרת לרמב"ם וע"ש בפי' ופסק כר"מ אבל הטור פסק כר"י וכמ"ש כאן בש"ע דר"מ ור"י הלכה כר"י וטעמו של הרמב"ם דסוגיא דגמ' שם כר"מ דקאמר ואידך כו' ואמרינן שם י"ז ב' א"ה לר"מ כו' אוכלים וכלים כו' ונראה דאזלי לשיטתייהו. ועתוס' שם י"ד ב' ד"ה אלא כו' אור"י כו' אלא נקט משקין (כו') ולכן חשיב להו לתרתי אבל לר"מ דס"ל דאפי' לטמא אוכלין הוא מדרבנן כמ"ש בפסחים ט"ו ב' ט"ז א' א"כ כחדא חשוב להו ור' יוסי לטעמיה דאמר לטמא אוכלין דאורייתא כמש"ש והרמב"ם אזיל לשיטתו שפסק גם שם כר"מ דסתם מתני' בפ"ד (דטהרות) כוותיה אלא שהרמב"ם לא ס"ל הא דתוס' הנ"ל כמ"ש בפ"ח הלכה י' ובלא"ה דבריו שם תמוהים מאד כמ"ש הראב"ד ותוס':

(עו) אין כו' עד שיהיו כו'. כראב"י בתמורה וכפירש"י שם וכ"פ התוס' שם וכ' הרא"ש בס"ז אע"ג דמתני' ד' פ"ד קתני דוקא שנתערבו מקודם כמש"ש אימתי כו' היו כו' וכן בראב"י דתוספתא והביאו הר"ש שם גג שיש בראשו כו' בעי עירוב קודם ודלא כפי' הר"ש שם מ"מ קי"ל כראב"י דתמורה הואיל והביאו בגמ' שם ולא הביאו ההיא דתוספתא. אבל הרמב"ם כתב כל השלשה המתני' והתוספתא והגמ' ואף שפסק להא דגמ' צריך להא דתוספתא דקמ"ל אע"ג דכבר נפסל והוי כשאובים כולה אפ"ה מהני המשכה וכמש"ו שהשאובה שהמשיכוה כולה כו' וההיא דמתני' מפרש אימתי בזמן שמתערבין כו' לאפוקי אם ירדו השאובין קודם ומ"ש היו מקלחין כו' פי' שלא בהמשכה כלל וז"ש בהג"ה אבל אם המשיך כו':

(עז) שהשאובה שהמשיכוה כולה כו'. כן מפרש מ"ש בתמורה שם דכי אתא רבין כו' והוא תמוה דשם הוא אליבא דרבנן ובכ"ע מכשרי והוא כתב אליבא דראב"י ועב"י וכ"מ שדחק עצמו אבל גירסא אחרת ה"ל בגמ' ראב"י היא דתניא ראב"י כו' ברביה ובהמשכה וכן כי אתא רבין אר"י שאובין כו' וערמב"ם בפי' למתני' ד' פ"ד. ורי"ף והרבה פוסקים פסקו כרבנן וכגירסא דידן דאף כולה כשר בהמשכה ועריב"ש סי' קכ"ה ויש בזה שימות אחרות עתוס' שם:

(עח) שיעור כו'. דפחות מכאן כלבוד דמי. ריב"ש שם:

(עט) אין כו'. ע"ל סל"ה ולקמן סמ"ח:

(פ) מקוה כו'. עט"ז:

(פא) הבא כו'. זבחים כ"ה ב':

(פב) כגון כו' לא יאחוז כו'. מתני' ה' פ"ה וכר' יוסי וכפי' הרא"ש שם סי"א ונ"ל לפרש נוטפין שעשאן כו' ור' יוסי קאמר לא מבעיא כו':

(פג) וכן סילון כו'. שם סי"ב דפשוטי כלי מתכות טמאין כמ"ש רפי"א דכלים ופ"ק דחולין (כ"ה א') וש"מ:

(פד) אבל אם נופלים כו'. ערש"י בזבחים שם ד"ה זאת אומרת כו':

(פה) של עץ או כו'. כנ"ל סל"ו:

(פו) ואם הסילון כו'. כמ"ש במתני' ב' פי"א דכלים וספ"ח דשבת ועכ"ז ברא"ש סי"ב:

(פז) ואין חילוק כו'. כ"מ במתני' וגמ' שם ושם:

(פח) בד"א כו'. מתני' ה' פ"ו כיצד כו' של אבר. ומ"מ צריך שלא יהיה בית קיבול כמ"ש בתוספתא שם והביאה הר"ש שם תניא כו' ואם נכפף ומ"ש ר"ש וצריך לדקדק מאי שנא נ"ל משום דרכובה אינו כפוף אלא מצד א' ואינו ראוי לקבלה עד שיהיה מב' צדדים וכנ"ל סל"ה ולכן מביא ב' רכובות מב' צדדים אע"ג שעי"ז נעשה מב' צדדים ה"ל קבעו ולבסוף חקקו משא"כ נכפף כ"ש דמקבל מב' צדדים:

(פט) ויש מי כו'. עבה"ג אבל הרא"ש לא ניחא ליה בזה דמ"מ הא תנן ומניח ידיו וכנ"ל בסמ"ח ומסיר ידיו טרם כו' וכמ"ש בסי"א שם אבל מתוספתא הנ"ל דל"ק של אבר וקאמר של עץ ושל כו' הכל דברים שפשוטיהן טהורין משמע לכאורה כסברא אחרונה:

(צ) מקוה כו' ואם לאו כו'. כ"כ הטור בשם הרא"ש וערא"ש סי"א ואף שסתר שם פי' הר"ש וכתב ולישנא דנוטפין כו' ונ"ל לפרש כו' ראיתי להרמב"ם כו'. ס"ל להטור דמ"מ מסברא אית ליה דאם לא ישאר מ' סאה פסול כמש"ו וכן מבואר בדבריו שכתב וראיתי א' מן המחברים כו' ולישנא דנוטפין כו' כל שקלא וטריא בשביל זה המחבר ובתשובה כלל ל"א ד' מבואר בהדיא כן שכתב מה שראית בספר א' מן המחברים האחרונים כו' ופיר"ש נוטפין כו' ומתוך פי' זה דקדק המחבר כו' ואין לשון המשנה כו' כמש"ש בפסקיו והמשנה אני מפרשה כך כו' כמ"ש בפסקיו ונ"ל לפרש נוטפין כו' ובסופו כתב ואף רבינו לא פירש אלא שנפרץ כו' ולא ישאר בו מ' סאה אם לא יסתום אותו ועמ"ש למטה:

(צא) ויש כו'. כפשטו של פי' הר"ש וכ"ד מרדכי והרשב"א אבל ראיות הרא"ש אין להשיב ממ"ש במתני' ג' פ"ג בור כו' והאמה כו' אבל אח"כ מטבילין כו אע"פ שהאמה נכנסת לו ויוצאות ממנו וה"ה זוחלין וע"כ בחרדלית של גשמים כמ"ש הר"ש דאם במעין נטהר מיד ובמתני' ו' פ"ה ומודים שהוא כו' אע"ג שא"א להדק בכלים שלא יצאו ביניהן ובתוספתא הביאה הר"ש שם עוד תניא בתוס' ואיזו כו' ובה"א אין מטבילין בהן עד שיהא כו' אע"ג שהחרדלית עוברת דרך אותו עוגל ונכנס ויוצא ועוד ראיה מתוספתא רפ"ג שלש גממיות בנחל כו' והוא בגמ' דחגיגה י"ט א' וסיים שם בתוספתא וחכ"א אין מטבילין אלא באמצעית שיש בה מ' סאה והביאה תוס' שם סד"ה בתחתונה ור"ש מתני' ה' פ"ז וכ"פ הרמב"ם וש"ע בסעיף ס' ג' כו' שאין הנזחלין כו'. אלמא באמצעית מותר אע"ג שחרדלית עובר וה"ה נזחלין ומזה ג"כ ראיה דאם לא ישאר מ' סאה דאין טובלין בו דלהכי אין מטבילין בעליונה ולא בתחתונה והטעם דאין הזוחלין מערבין כמ"ש הרמב"ם ובמ"ש בספ"ח דטהרות הקטפרס אינן חיבור כו' והאשבורן חיבור וה"ה למקוה שלא ישאר כו' דאינה מצטרפת עם היוצאין דהן זוחלין וקטפרס משא"כ אם ישאר מ' סאה דא"צ לצירופו וכמו באמצעית הנ"ל וזהו הטעם דמעין מטהר בזוחלין ומקוה דוקא באשבורן דזוחלין אינן מצטרפין למ' סאה משא"כ מעין דמטהר בכ"ש וכמ"ש הריב"ש וע"ש בסי' רצ"ב:

(צב) וכ"ז דוקא כו'. כמ"ש בתוספתא והביאה הר"ש סוף מתני' ו' פ"א החופר בצד מעיין כו' ובמתני' ו' פ"ה גל שנתלש כו' ובפ"ב דחגיגה (י"ט א') ופ"ב דחולין מטבילין בראשין כו' ודוקא שהיא באה עכשיו אבל אם נפסקה מכבר לא כמ"ש בתוספתא הנ"ל החופר בצד המעין כו' פסקו מלהיות כו' ובמתני' רפ"ה העבירו ע"ג בריכה כו':

(צג) ואין כו'. ממ"ש במתני' ג' פ"ו ג' מקואות כו' והטובלין טהורין אע"ג שאין בהן מ' סאה אם לא על ידי תערובתן בזחילה ודלא כמו שנדחק במהרי"ק שם דההיא במעיין דא"כ אפי' בסיפא נמי והוצרך לידחק דמיירי לאדם ואין מטהר בכ"ש כמ"ש בס"מ בהג"ה וכבר הסכימו כל הפוסקים דלא כוותיה ועוד דא"כ אף בזוחלין לא יטהר כנ"ל דאין קטפרס חיבור ובהדיא תנן כמתני' שלשה מקואות ולא מעיינות ובמתני' ספ"ז מחט שהיא כו' וכמש"ל סנ"ז בהג"ה:

(צד) ואם בא כו'. כפי' הר"ש וכר' יוסי:

(צה) ויש כו'. שמפרש למתני' בד"א וכנ"ל סי"ד וסמ"ח וראיה דמותר כה"ג ממתני' ו' פ"ה ומודים כו' וכלים שגדר כו' וערא"ש שם:

(צו) ניקב כו'. דברי המחבר תמוהין דהרשב"א כתב לשיטתו דס"ל כפי' הר"ש אבל לפי מ"ש בסעיף הקודם דאין נפסל אא"כ לא ישאר מ' סאה ואז אף בכה"ג פסול:

(צז) הבא כו'. מתני' ז' פ"ו וכפי' הרא"ש שם ובפסקיו סט"ו שאוב כו' או כו' או כו' אבל הר"ש לא כתב אלא ב' האחרונים וכמ"ש בסנ"ג לכן כתב המחבר פסול במקום שאוב דבפסול מודה כמש"ש בהג"ה ודוקא בפסול כו' ודמהני השקה בשאוב מתני' ב' פ"ג ומתני' ג' פ"ו ומתני' ח' שם ובחסר בצד שלם מתני' א' וה' שם וש"מ וב' חסרין מתני' ג' שם ודוקא כשפ"ה מתני' הנ"ל ומתני' א' וה' שם וכ"ש בשתיהן חסרים:

(צח) וקילוח כו'. ר"ש ספ"ה דטהרות ועוד יש לפרש דב"מ שהמים מתערבים דרך נקב כו' וניחא השתא כו' וכ"ב תוס' דחגיגה כ"א ב' ד"ה כעוביה כו' וביבמות ט"ו א' ד"ה עירוב כו' ובגטין ט"ז א' ד"ה הניצוק כו' דלא כר"ת ע"ש ושם:

(צט) ולאחר כו'. מתני' ח' וג' פ"ו:

(ק) ומותר לחפור כו'. כמ"ש בחגיגה כ"ב א' דהא ארעא כו' ור"ל אם חפר ב' וג' הפירות וכ"א אין בו מ' סאה אין מצטרפין וה"ט דחילקן בסל וגרגותני דלא מהני אבל סל וגרגותני שמילאן כלים כו' כיון דמקוה שלם סביבן וז"ש בש"ע אבל אם כו' וער"ש מתני' ה' פ"ו והא דאמרינן בפרק חומר כו' משא"כ מקוה בצד הנהר דהנהר מקוה שלם:

(קא) וה"ה אם חלק כו'. גמ' הנ"ל:

(קב) הבא להכשיר כו'. ממתני' ח' פ"ו וכמ"ש הר"ש שם העליון כו' וקשיא כו' ונראה לפרש כו' ובספ"ח דטהרות בסופו והא דתנן התם גבי סילון כו' וכ"ד כל הפוסקים לבד הרא"ש והטור כמ"ש במתני' ז' ובפסקיו סט"ו כנ"ל וכפירושו במתני' ה' שם ע"ש בפירושו:

(קג) מצד זה כו'. כן פי' הר"ש והרא"ש שם ושם. והרמב"ם פי' שם להיפך וכן הראב"ד:

(קד) וה"ה אם כו'. כנ"ל ממתני' ח' פ"ה דפרה:

(קה) כשפ"ה. תוספתא הביאה הר"ש שם תניא בתוספתא גממיות כו':

(קו) ולכן כו'. מתני' ספ"ז:

(קז) ג' גומות כו'. ער"ש ז' ה' ועמש"ל ס"נ:

(קח) הכופת כו'. ער"ש י' ד':

(קט) מקוה כו' ולא כו'. ער"ש ז' ו' וערא"ש סכ"א וע"ל סי' קצ"ח סכ"ט:

(קי) טבלו כו'. מתני' שם ופסק הרמב"ם כת"ק ואפי' ר"י מודה כאן כמ"ש בספ"ב דחגיגה אר"נ מחלוקת כו' ופסק הרמב"ם כלישנא קמא משום דס"ל כר' פדת וכ"ש לבעלה כמ"ש בפ"ב דחולין ל"א א' ודוקא לענין כוונה דחולין א"צ כוונה:

(קיא) אע"פ שזבו כו'. ער"ש ב' ו' תניא כו' הטביל כו':

(קיב) העלהו כו'. שם בתוספתא וכ"מ במתני' שם:

(קיג) ואם מטביל כו'. ער"ש ז"ו תניא כו':

(קיד) מקוה כו' אבל כו'. דמוקמינן אחזקתיה כמ"ש בפ"ק דחולין וש"מ ודוקא במקוה שנמדד ונמצא חסר מטמאינן דחסר לפניך כמ"ש בריש נדה ובקדושין ע"ט א' אדרבה העמד כו' הרי חסר לפניך ובחולין י' א' ה"נ הרי כו' הא אתייליד כו' אבל במוחזק להיות כו' לא אמרינן העמד על חזקתו ועתוס' דקדושין שם ב' ד"ה מי כו' ור"י כו' ועמ"ש בא"ח סי' ח' ס"ט:

(קטו) ומ"מ כשר כו'. דבמקום שאפשר לעמוד על בירורו לא סמכינן אחזקתיה בדבר המצוי כמו בבדיקת הריאה וכמ"ש בחזקתו בדוק בפ"ק דפסחים וברוב מצויין אצל שחיטה וע"ל סי' א' (ע"ש בס"ק ד') ובא"ח סי' תל"ז ס"ב:

(קטז) אבנים. ער"ש שם לא מבעיא כו':

(קיז) ובלבד כו". שם מרפ"ג דחגיגה וכנ"ל סנ"ב:

(קיח) אבל בכלים פסול. צ"ע דהא תנן ספ"ה ומודים שהוא גודר כו' וכ"ש כה"ג וגם ראייתו אינו מובן ועש"ך:

(קיט) ואפי' אם כו' מיהו כו'. ע"ל סי' קצ"ח סעיף ל"ו ל"ז:

(קכ) מקוה שהניחו כו' צנור כו'. ער"ש ב' ג' ותוס' פ"ד דב"ב וע"ל ס"ד:

(קכא) שהרי יש כו'. לשון הרמב"ם ולא כדברי הפוסקים מפני שכולו שאוב דאורייתא ועכ"מ שם:

(קכב) טמא שירד כו'. כת"ק דבדאורייתא ספיקו טמא וכ"פ הרמב"ם להדיא כת"ק ע"ש:

(קכג) ב' מקואות כו'. ער"ש ב' ג' תניא בתוספתא כו':

(קכד) ב' מקואות כו'. תוספתא ע"ש:

(קכה) ויש מקילין כו'. ער"ש י' ד' תניא בתוספתא כו' שפשף או שטבל בחמין טהור וכנ"ל סי' קצ"ה סמ"ה ועתוס' דנדה ס"ו ב' ד"ה אם. ומיהו לפי' ר"ח אין ראיה שפי' כו'. וסברא ראשונה דחקו ופי' ההיא דתוספתא הנ"ל בחמי טבריה והוא דוחק [ולא משמע כן דהא מתחיל שם היו רגליו כו' במקוה כו'] וראייתם מפ"ק דתענית (י"ג א') עתוס' שם ד"ה טבילה כו' אלמא דטעמא משום שאובין הוא וכ"ה בגמ' שם שאובין נינהו אלא שפי' כשאובין נינהו והוא דחוק מאד ואע"ג דמשכחת טבילה בחמין כה"ג מ"מ הוא בדרך רחוקה ולומר דתנא דקאמר כל חייבי טבילות טובלין כו' קמ"ל כה"ג וגם היה רחוק להם בכה"ג אבל כה"ג שכתבו תוס' הוא קל מאד:

(קכו) ובחמי טבריה כו'. גמ' שם ובפ"ח דחולין ק"ו א':

(קכז) ולאחר כו' אבל כו'. מפ"ק דשבת י"ד א' והבא ראשו כו' שבתחלה כו' לא אלו מטהרין אלא כו' משא"כ להזיע אבל כבר חלקו עליו דגזירה דשם אינו אלא לתרומה שיהא טמא לתרומה מד"ס אבל טבילתו עלתה לו אף לתרומה שאם שהה כמה ימים א"צ הערב שמש וכן טהור כו' וכ"ש לבעלה דבעלה חולין הוא כמ"ש בפ"ב דחולין (ל"א א') לענין כוונה שהוא מהמעלות שגזרו רבנן לתרומה כמ"ש בפ"ב דחגיגה ע"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---