דרישה/יורה דעה/רא

דרישה ‏ יורה דעה רא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שיש בו ארבעים סאה סוף פרק קמא דחגיגה כו' וכמה הם אמה על אמה ברום שלש אמות וכתב הרשב"א על זה בתשובה והביאו בית יוסף בסימן קצח דף רכ"ה ע"ב שזה ל"ד אלא שיעורו שמכיל מ' סאה ואף ע"פ שהמים מרודדים אם הם בענין שתוכל להעלות כל גופה בבת אחת שלא תצטרך להתהפך עלתה לה טבילה ואפי' צריכה להשתטח על פניה מחמת שאין המים עמוקים ומכל מקום מנהג ותיקין הוא שאין לסמוך על מקוה כזו שמא לא תטבול בו יפה עד שיהיה בו מים ממעל לטיבורה זרת לפחות ע"כ לשונו וכ"כ רמ"א לכתחלה ע"ש סעיף ו' עכ"ה:

ב

ואף אם תטבול במעיין צריך שיהא בה מ' סאה כו' עד לזה הסכים הרא"ש עיין מ"ש ב"י ע"ז ריש סימן ק"ך ומ"ש שם דאף דסבירא ליה דטהרות אדם צריך שיהא גם במעיין מ' סאה מכל מקום אינו מוכרח שיהא כן הדין בטבילת כלים הנקחין מן הנכרים אף שנאמר בו במי נדה יתחטא בגעולי נכרים דכלי מדין ע"ש: מעשה בא' שאנס את אשתו להטביל אותה בשלג שאינו מפשר ומחזיק ארבעים סאה והורה ר' שמריה דעלתה לה טבילה והר"ח מפרי"ש דחה שם ראייתו והמרדכי מסיק והיהודים נזהרים מזה עכ"ל מור"ש: (יש ליזהר כשמנקרין המקוה לזרוק במים לחוץ שלא יחוור וימלאנה בחזרה אך ימתינו שיתמלא המקוה מנביעתו או ממי גשמים או ימשכו ממקוה אחר בלא שום דילוג אגודה פ' הכל ממירין וריש תמורה רש"ל עכ"ה):

ג

ואלו מ' סאה צריכין שיהיו נקוים כו' ק"ק למה סתם לכתוב אלו מ' סאה דמשמע דקאי אכל הנ"ל וז"א דהא כתב לפני זה בשם ר"י ורא"ש דגם במעיין צריך מ' סאה לטבילת אדם ובמעיין א"צ שיהא נקווין וצ"ל כיון דמה שהצריכו מ' סאה במעיין ז"א אלא מכח לא פלוג משא"כ במקוה שמכח דינא צריך מ' סאה מש"ה סתם וכתב ואלו מ' סאה ור"ל דמקוה כדינו ואח"כ כתב דין ממעיין ז"ל מעיין מטהר דרך זחילתו כו':

ד

אבל ה"ר שמשון פי' דכולהו שאוב פסול מן התורה ועיין בב"י שכתב מתחלה בשמו סתם ושכ"כ בפ"ב דמקואות וצ"ע דאח"כ באותו עמוד דף רל"א ע"ג הביא דברי ר"ש שכתב בפ"ב דמקואות דדוקא היכא דנשאב בדבר המקבל טומאה פסול מן התורה אבל נשאב בכלי גללים אינו אלא מדרבנן שוב עיינתי בפר"ש ומצאתי דלא קשיא מידי דשם כתב כל הדברים מתחילה ראיות ר"י דאפילו כולו שאוב הוא מדרבנן ואח"כ הוכיח דא"א לומר כן וכתב מיהו אע"ג דמוכח דכולו שאוב פסול מדאורייתא מיהו כולו שאוב בכלי גללים אפשר לומר דאינו פסול אלא מדרבנן ושם כתב ג"כ יישובים להוכחת ר"י שהוכיח שבכל עניין הוא מדרבנן ורבינו שכתב לקמן דשאוב בכלי הראוי לקבל אין חילוק בין כלי אבנים בין כלי גללים משמע דלא חלק כלל בינייהו ואפשר דל"ק אלא לענין פסול מדרבנן הן שווין ודו"ק:

ה

הלכך גל שנתלש מהים ויש בו מ' סאה כו' לשון זה דיש בו מ' סאה ג"כ מל' המשנה הוא וצ"ע למ"ד דס"ל דבמעיין א"צ מ' סאה הא גל ג"כ מעיין שהוא נובע הוא כמ"ש שכל ימים דין מעיין יש להם וא"ל כיון שנתלש דין מקוה יש לו שהרי כתב הלכך גל כו' ונ"ל דס"ל דמ"ש ובו מ' סאה ל"ד קאמר אלא כאילו אמר שיעור שכל גופו עולה בו בפעם א' והוא דהצריך לומר כן בגל ה"ט משום דהייתי אומר כיון דהמים נפלו למעלה מראשו וירדו ממנו דרך מטה הו"א ליהוי סגי אפי' לא הוי בו שיעור שכל גופו עולה בו כיון דמ"מ דרך עמידתו נטבל תוך הגל בפעם א' ממעלה למטה קמ"ל דלא דעכ"פ שיעור כל גופו בעינן וק"ל:

ו

(יכול לשאוב כמו שירצה כתב ב"י ורבינו סתם הדברים וכתב דמעיין כ"ש יכול לשאוב כמו שירצה וליתן בתוכו ולא פירש אם עדיין דין מעיין עליו לגמרי לטהר בזוחלין ובכל שהו או נתבטל ממנו דין מעיין לגמרי עכ"ל ולא ידעתי מה היה לרבינו לכתוב עוד הלא זה מבואר לעיל שמעיין שרבו עליו הגשמים אין מטהר ע"י זחילה ולכן אין לטבול בנהרות לדעת ר"י כל זמן הפשרת שלגים ואפילו ר"ת מודה הכא דאם מי גשמים הרוב לכ"ע אין מטבילין דרך זחילתו כ"ש כשמרבה עליו שאובין ופשוט הוא ד"מ עכ"ה):

ז

אבל כל זמן שאין במקוה. מ' סאה אפילו חסר כל שהוא אם נפל לתוכו ג' לוגין מים שאובין פסלוהו מכאן נראה פשוט דהמקוה פחות כל שהוא ממ' סאה נפסלת ומ"ש אח"כ בסמוך ז"ל אבל שאר כל המשקין כו' עד אין פוסלין המקוה בפחות מג' לוגין פשוט דה"ק אין פוסלין בג' לוגין המקוה החסר וכתבתי זה מפני הטועין וק"ל. ועיין בש"ע שכתב גם כן כלשון רבינו ולא כתב ברישא כל דין מעיין וצ"ע כיון דבסיפא בהדיא שנינו דפסול לזבין ולמצורעין א"כ ברישא אי ליכא מים בתוכה למה לא יהיה כשר לזבין ואם הוא כשר לא הו"ל למסתם לשונו בסיפא כמו ברישא וסתם יש לו דין מעיין גם עיין בבית יוסף בלשון הרמב"ם שלא משמע מדברי הרמב"ם לפרשו ע"ד שפירשתי:

ח

אבל אין מצטרפין דבעינן שיכול לוג כאחד מכל כלי דפחות מכאן לא חשיבא לאצטרופי עיין בב"י ולפ"ז א"צ לינקוב בדליים ששואבים בו המקוה כדי לנקותו ומכל מקום טוב לנקוב אותה למטה ככונס משקה עכ"ל סמ"ק מ"ו רש"ל:

ט

מוהל בערוך פי' מוהל המים היוצאין מעקל בית הבד שנותן קורות בית הבד על הזיתים הטוחנים והוא מי זיתים ויש בהן צחצוחי שמן וצ"ע דלשון מוחל לא מצינו כ"א מוהל והוא שייך בכל דבר והזב מבשר ג"כ נקרא מוהל והערוך אמוהל בית הבד פי' כן:

י

היה בו מ' סאה וכו' אם היה בו יותר ממ' סאה ונשאר בחצי שלא נשתנה מ' סאה מותר לטבול בו ב"י:

יא

אפילו עשה כל המקוה משלג או כפור או ברד אבל לא מטיט (וכ"כ רבינו בסמוך עכ"ה) עיין בב"י: כתב השאלתות כשמנקרין המקוה לאחר שהוציאו כל המים פוקקין את נקבי הנביעה ואין משיירין בה מאומה מן המים הראשונים נ"ל אני הדיוט מדקאמר פוקקין את נקבי הנביעה דאפי' בניקור מעיין קאמר ודלא כדברי רבינו שמחה וא"ז מרדכי מור"ש:

יב

(אפילו אין לה שפה כלל פוסלת כו' וצ"ע שאין לה שפה כלל היאך מקבל טומאה כו' עפ"ר ובבדק הבית תירץ אע"ג דפשוטי כלי עץ אינה מקבל טומאה ד"ת מ"מ מקבל טומאה מדרבנן ופסלה את המקוה ואיירי באין לה שפה כלל ותימה לומר לפסול המקוה מאחר שאינו מקבל טומאה ד"ת דאל"כ תימא למה התיר לקמן בסימן זה כשמחבר צינור קטן של עץ לפי צינור של אבר גם לא אסר לקמן אלא סילון של אבר או של מתכת דפשוטי כלי עץ לא מקבלי טומאה אבל סילון של עץ מקבל טומאה ודו"ק עכ"ה):

יג

אם נפל בה צרורות כו' א"ל מ"ש מכלי שניקב דבסמוך דאע"ג שסתמו בעפר וצרורות לא חשיב סתימה דשאני הכא דנעשה לקבל עפר וצרורות וכיון דנעשה לזה כיון שנסתם ממנו ואין ראוי לעשות עוד מלאכתו חשיב סתימה משא"כ התם דהכלי נעשה להיות בו מים וא"א לעמוד בסתימה זו לכן לא מיחשב סתימה וק"ל ועפ"ר:

יד

ולהביא מים בכלי מנוקב בזה כו' אם מים באים אל הצינור ע"י כלים הקבועים בגלגל והן נקובין בדרך שלא מקרי כלי מותר אם יש מ' סאה במקוה אבל אם אין בה מ' סאה אין לטבול שם דלא מקרי חיבור לנהר ע"י וה (כ"כ המרדכי בה"נ דף של"ב ע"ב בשם הרוקח והביאו הב"י ע"ש עכ"ה) ועיין בא"ח סימן קנ"ט רמ"א:

טו

יקוב הכלי בשוליה כל שהוא אבל בסמ"ק כתב בכונס משקה וכ"כ מהרי"ק בתשובותיו וכן המנהג מ"ו וכ"כ מהר"ם בתשובה ולא בעינן כשפופרת הנוד אלא בנקב שהוא מן הצד ושיעור כונס משקה כתב מהרי"ק שהוא כעדשה וכתב ב"י ע"ז ואיני יודע מניין לו זה (ובא"ח סימן קנ"ט כתב הב"י קצת סמך לדברי מהרי"ק ע"ש עכ"ה).

טז

כי המעיין אינו נפסל בשאיבה אבל מהרי"ק ומהרא"י כתבו שנהגו להחמיר גם במעיין ע"ש וב"י הביאם (ואיפשר דהטעם מאשר דקי"ל דגם במעיין צריכין מ' סאה לטבילת אדם א"כ יש לו בזה דין מקוה לענין טבילת אדם אבל לענין כלים לא מיפסל לכ"ע ודו"ק עכ"ה) ועיין מ"ש רמ"א ע"ז סעיף מ': (ובלבד שישבור הכלי או יהפכנו כו' אין להקשות למה פסלינן לעיל סעיף י"ח גבי מעיין אפילו היוצאים מן הכלי מעצמן ולכאורה היה נראה לומר דשאני התם דגזרינן אטו תוך הכלי מאחר שבכלי נשארו מים הרבה. אך שהב"י דף רל"ג כתב דמטעם שאובין נפסלו וכ"כ ג"כ בסמוך. (ואפשר לחלק דלעיל איירי שהכלי נתמלא לדעת וחשיב שאובין אפי' כשיצאו מעצמן לחוץ לכלי אפי' נשבר הכלי אח"כ הואיל והיה מילוי לדעת דגם כאן לא היה מועיל אם היה המילוי לדעת וק"ל עכ"ה):

יז

אלא ממשיכו לתוכו ושיעור המשכה זו כתב הכלבו וריב"ש צריך שיהא ג"ט דפחות מכאן הוי כלבוד ואע"ג דלא שייך לבוד (והוי לו למימר דסגי בכל שהוא עכ"ה) אלא גבי מחיצה כבר הורה זקן ר"י כן כתב רשב"ץ:

יח

(ואם הוא מחובר לקרקע כו' בתשובת הרמב"ן סי' רכ"ז אפי' אינו מחובר לקרקע עצמה אלא לדבר המחובר לקרקע אינו מקבל טומאה והמקוה כשרה עכ"ה):

יט

ויכולין לסותמו במטלניות שיש בהם ג' על ג' וכ"ש הבא לנקות המקוה שיכול לסתום הנקבים במטלניות בגדים שלא יהא נובע (שאפי' העמדת המים אין כאן ולאפוקי מן הטועין והפוקרים כ"כ בכתביו עכ"ה) שוב מצאתי כן להדיא בתשובת הרא"ש דשרי לסותמו בבגדים ויתר כתב לשם דאפי' לעשות מחיצה של מקוה ע"י בגדים שרי כ"ש מור"ש:

כ

רחב ב' אצבעות בינונית והקילוח ג"כ יהא כשיעור הנקב כיון שהפסול דאורייתא רמ"א כש"ע (והוא מריב"ש סימן רכ"ב וכ"כ ב"י עכ"ה). וא"ש מה שמסיק וכתב ואם נפרץ למעלה אפי' אין המים מתערבים כו' דקשה מים מאן דכר שמיה והול"ל אפי' אין בנקב אלא כעובי קליפת השום ולפי מ"ש דבעינן שקילוח יהיה כמלא נקב א"ש דחדא באידך תליא ועפ"ר. כתב המרדכי בשם רא"ם שכתב בפי' צריך להזהיר שלא להטביל במעיינות המקלחים דרך סילון של מתכות דרך זחילה כדין מעיין אלא באשבורן כו' ואף שאין בו בית קיבול כו' כדתנן כלי מתכות פשוטיהן טמאים כו' שוב כתב שיש ליזהר אף באשבורן ע"י דבר המקבל טומאה ע"ש אבל והו לשון הרמב"ם בפ"י דמקואות כל כלי שלא נעשה לקבלה אע"פ שהוא מקבל אינו פוסל את המקוה (כגון הסילונות שהמים נמשכין מהם ואע"פ שהן רחבים באמצע ומקבלין אין פוסלין את המקוה עכ"ה) בין שהיו של מתכות או של חרס ע"כ ולקמן כתב המחבר לאסור בסילון של אבר או של מתכות ע"ש:

כא

(בעוד שרגלי הראשון נוגעין כו' אבל הרמב"ם והראב"ד פסקו אפי' בכה"ג שרגלי הראשון נוגעין במקוה השני טמא דלא אמרינן גוד אחית במקוה והכי מסתבר ב"י עכ"ה):

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.