ביאור הגר"א/יורה דעה/קעז

ביאור הגר"א ‏ יורה דעה קעז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) דהיינו כו'. רמב"ם וכפירש"י שם אבל תוס' פי' שנותן לו דבר קצוץ וכ"ה בתוספתא וירושלמי שם והביאו תוס' שם ע"ש בד"ה אין כו' וערש"י שם ד"ה אין כו' ואע"ג כו' והר"ן כתב דכאן קמ"ל אע"ג דנותן לו שכרו כפועל לא מהני ובזה מתורץ קושיא שניה של תוס' שם ועוד דפריך גמ' כו'. וז"ש כאן אין מקבלין כלל ובס"ב כ' הנותן כו' שמותר ע"י שכר עמלו. ואין נ"מ בין פירש"י ותוס' לדינא אלא בפי' דמתני' דלרש"י הוא אבק רבית ולר"ת הוא רבית קצוצה:

(ב) לפיכך אם כו'. גמ' שם ועוד אדתני סיפא כו'. אא"ר אידי ואידי כו':

(ג) שאם כו' או כו'. ר"ל שיקבל הכל וכמש"ש אונסא וזולא וכמ"ש בס"ב בהג"ה:

(ד) וכן הדין כו'. טור וערש"י שם ס"ט ב' ד"ה אין מקבלין כו':

(ה) וכ"ז לא כו'. כמ"ש בירושלמי המוליך חבילה ממקום למקום א"ל תנה ואני נותן לך כדרך שאתה נותן במקום פלוני אם באחריות הנותן אסור והלוקח מותר אבל חמרים המקבלים מבעלי בתים מעמידין להן פירות במקום היוקר כשער הזול ר"ה אמר נעשה שלוחו ודא מתיבין לר"ה שליח שנאנס פטור על האונסין לא פעמים מתנה ש"ח להיות כשואל. ור"ל משא"כ במוליך חבילה כיון שהוא עושה ג"כ להנאתו משא"כ בחמרים ול"ל מ"ש בגמ' ניחא להו דמגלי כו' (וכמש"ל בסי' קע"ג ס"ק ל"ד) ושם במתני' אין מקבלין צאן ברזל כו' איזה צאן ברזל כו' ר' ירמיה בעי תמן את אמר נושא שכר חייב על האונסין אסור וכאן את אמר נושא שכר חייב על האונסין מותר ר"ל כאן בנצ"ב אמר הואיל ומקבל אחריות עליו אסור ושם בחמרים אמרת אע"ג שמקבל עליו אחריות מותר ולשון הירושלמי הוא להיפך כידוע בהרבה מקומות וכמ"ש הרא"ש בסוף פ' הדיינים ומשני לא פעמים שמתנה ש"ח להיות כשואל לכך שם מותר כיון שאין להם כלל הנאה משא"כ כאן דנוטל בשכר ולהנאתו עושה אסור במקבל עליו האחריות וז"ש ואפילו קבל כו':

(ליקוט) וכ"ז לא כו'. כמש"ש ע' א' ת"ר כו' קרוב להפסד ורחוק לשכר חסיד ור"ל שאין נוטל כלל בשכר וערש"י שם ד"ה קרוב לשכר כו' (ע"כ):

(ליקוט) וכ"ז כו'. וכ"כ רש"י סוף ע"ב ע"ב ד"ה תנה לי כו' ותוס' ע"ג א' סד"ה החמרים. אלא נראה כו' והחמרים היו משתכרים כו' (ע"כ):

(ו) הנותן כו'. כל סעיף זה הוא לשון הרמב"ם וכן ס"ד. והנה מ"ש ואם היה לו עסק כו' וכן אם כו' הואיל כו' הוא כמש"ש ס"ט א' אמר רב מותר שליש כו' אלא אמר שמואל קוצץ כו' וכאב"א שם כי קאמר רב כו' וסובר דשמואל גמי בהאי גוונא דהא בהדא עניינא איתמר ומפרש מ"ש מותר שליש כו' ר"ל מהמותר על הקרן יהיה שליש שלך ר"ל שליש השכר שלך מותר וא"צ ליתן לו כפועל ושמואל פליג על זה שמא לא יהיה לו שכר כלל וה"ה דפליג על מילתיה דרבא שם פלגא באגר כו' דרבא קאמר אליבא דהלכתא דהלכה כרב וכמ"ש הרי"ף דקי"ל כרב באיסורי ומותר שליש מפרש דל"ד ה"ה פחות ומפרש דכ"ז שלא פסק לו מתחלה אלא כשבאין לחלוק נותן לו וכמ"ש בס"ג בד"א כו' וכן ס"ל להרמב"ם כמ"ש למטה וכן מילתיה דשמואל דרב מודה לו דכ"ש בכה"ג מותר וג"כ אף שלא פסק מתחלה כיון די"ל עסק אחר וה"ה דיכול להקשות על שמואל לס"ד אלא דהיה יכול לומר דשמואל ס"ל כר' יהודה אפילו לא טיבל כו' אבל למסקנא הוא אף לר"מ ור"ש ומפרש מש"ש ר"א מהגרוניא כו' א"ל עד האידנא זוזי כו' דלא כפירש"י משום דהשתא לאו עיסקא הוא שהרמב"ם כתב בהדיא רפ"ו דכה"ג נמי הוא עיסקא. אלא משום דכיון שחצי בהמה שלו א"צ ליתן לו בחצי האחר אלא כדין אם יש לו עסק אחר אלא שמ"מ צריך ליתן לו דבר מועט ובזה כיון שהוא אריסו א"צ ליתן לו כלל וזש"ש השתא שותפי כו' אמרי אינשי כו' וז"ש כאן ואם היה המתעסק כו' ומפרש מש"ש אי פלגא באגר כו' באינו רוצה ליתן לו כלל אז פוסקין לו ב"ד תרי תילתא באגד כו' בין ה"ל עסק אחר או לא וכ"ז שלא פסק עמו מתחלה כלל אבל בפסק עמו מתחלה אפילו לא ה"ל עסק אחר מותר במה שפסק אפילו בפחות משתות וכמ"ש בפ"ו הלכה ז' וכן אם התנו שאם יהיה שם שכר כו' ורבותי הורו שאין כו' ולא יראה לי זה וטעמו ממש"ש ריש עגלא לפטומא אע"ג שאין מגיע לשתות השכר וכן לשכרו כפועל ומפרש בהתנה מתרלה וז"ל ברפ"ח וכן השם בהמה על המפטם להיות מפטם אותה והשכר לאמצע צריך ליתן עמלו כפועל בטל ואם א"ל הרי הראש והאליה שלך בעמלך יתר על מחצית השכר מותר. וכתב ה"ל למפטם בהמות אחרות שמפטם אותם עם זו השומא אצלו כו' הואיל והוא מתעסק בשלו ובשל חבירו אפילו לא העלה לו אלא דבר מועט בכל ימי השותפות הזאת דיו דחולק בשכר בשוה [ור"ל אפילו לא התנה מתחלה כנ"ל] ואם היה אריסו הואיל והוא מטפל בשלו ובשל בעל השדות א"צ להעלות כלום. והטור מפרש ג"כ מותר שליש כפי' הרמב"ם וכן מפ' הרי"ף והרא"ש וש"פ ומפ' מותר שליש לאו דוקא אלא דבר מועט וכמ"ש ברי"ף אבל דאית ליה עיסקא אחרינא ולא קמבטיל ליה מיניה לא בעי באגריה כולי האי כדאמרינן א"ר מותר שליש כו' ואב"א כו' וכ"כ הטור וה"מ שצריך כו' אבל כו' כגון רועה כו' וכן מפרש הכל בדרך הרמב"ם ואמר ותקנת חכמים הוא למי כו' ר"ל אם לא ירצח ליתן לו כפועל אלא שדעתו דוקא באין לו עסק אחר דזהו שיעור טרחו קרוב לשכרו כפועל ולכן כתב ותקנת חכמים כו' קודם וה"מ שצריך כו' וה"מ שצריך קאי אשניהם בין שכרו כפועל או פלגא באגר כו' ששניחם הוא שכר טרחו וכ"ה ברי"ף ורא"ש מיהא הא דאר"מ כו' ואי בעי למיפסק כו' ואח"כ כ' וה"מ בחנוני כו' אלא שדעת הרי"ף והרא"ש דפלגא באגר כו' לא מהני אלא בפסק עמו מתחלה בכה"ג ודוקא פלגא כאגר כו' הא פחות מכאן לא והוא דעת רבותיו של הרמב"ם כמש"ש אבל לא פסק עמו מתחלה לא אא"כ נותן לו כפועל וכמ"ש הרא"ש והא דקאמר ר"מ כו' והוא שלא פסק תנאי עמו כו' אבל אי כו' וה"מ בחנוני כו' אבל מאן כו' ר"ל בין פסק עמו בתחלה בין לא פסק סגי בכ"ש וכ"ה דעת הטור בזה כנ"ל אבל הטור חולק עליהם וס"ל דבסוף פלגא באגר כו' אבל בתחלה אף בדינר א' סגי וכדברי הרמב"ם שחלק עליהם ומ"ש בדינר א' סגי דבריו לקוחים ממ"ש קוצץ לו דינר וס"ל דרב בלחוד אתמר באית ליה עסקא אחריתא אבל שמואל מיירי בקוצץ מתחלה ואף באין לו עסק אחר וט"ס כאן בטור שכתב או כיוצא בזה שנותן לו דינר כל ימי משך העסק. מתיבת שנותן עד העסק צ"ל למעלה אחר ואפילו בדינר אחר רשאי שנותן לו דינר כו' של"ת דינר כל יום ומ"ש כאן או כיוצא בזה ר"ל ל"ד פלגא באגר כו' אלא ה"ה בגוונא אחרינא רק שיהא שתות יותר בריוח מבהפסד ולדינא שיטתו כשיטת הרמב"ם אבל שיטת הרי"ף הוא כדברי הרא"ש שאם לא פסק מתחלה דוקא כפועל ואם פסק פלגא באגר כו' באין לו עסק אחר רק שדברי הרי"ף מגומגמין קצת מש"ש והיינו דקאמר בין כו' כדפסקו כו' דודאי ליתן שכרו כפועל א"צ פיסוק מתחלה ואפשר דס"ל דאם לא פסק מתחלה אסור ליקח לגמרי משום רבית כיון דמתחלה היה באיסור וכמש"ל סכ"ה והטור לקח שיטת הרמב"ם רק בי"ל עסק אחר ס"ל כהרי"ף ורא"ש דאין שייך שם פלגא באגר כו' ודבריו נכונים דהיאך שיערו פלגא באגר כו' לשכרו כפועל ולשכרו כ"ש [ועמ"ש בס"ד שגם דעת הרמב"ם כהטור] ובב"י ודרישה פירשו כאן דרכים רחוקים ע"ש ושם ועכשיו אפרש אחת לאחת:

(ליקוט) הנותן כו'. עמש"ש ששיטת הרמב"ם והטור אחת לדינא ומ"ש בס"ד ואם ה"ל עסק כו' הוא תוספת המחבר ושגה בזה רק מ"ש הרמב"ם ואם היה מתעסק אריסו כו' לא כ' הטור שס"ל כפירש"י וכמ"ש בס"ג בהג"ה (ע"כ):

(ליקוט) הרי"ף כתב דנותן כפועל בטל ואי בעי למיפסק כדרבא פלגא באגר כו' וה"מ בחנוני וכיוצא כו' ופי' בשערים וסמ"ג שבחנוני פוסק עמו בא' מג' תנאים או כפועל או פלגא באגר ותילתא בהפסד או פלגא בהפסד ותרי תילתא באגר ולא חילקו בין פסק בתחלה או לא וכ"כ הרשב"א ופי' דבנותן לו מיניה וביה ואפשר דהוה ביה רווחא טובא דמטו ליה כפועל בטל או טפי לא הקפידו חכמים בדבר ובי"ל עסק אחר סגי במותר שליש ומפ' סמ"ג כפירש"י וכ' ההיא דריש עגלא וקוצץ דינר בל"ל עסק אחר אלא שהוא אדם בטל וא"א לשער כפועל בטל וז"ש בברייתא בין מרובה בין מועט רק שיתן לו דבר מה כו' איירי בכה"ג. והרא"ש פי' דברי רי"ף שבלא פסק נותן כפועל בטל ובפסק סגי כדרבא פלגא כו' וה"מ כו' ולכ"ע אפי' פסק לא סגי בפחות מכדרבא אבל שיטת הרמב"ם וטור דרבא הוא בלא פסק ואינו רוצה ליתן כפועל אבל בפסק סגי אפי' בדינר אלא שמחולקין בפירוש הגמ' בפי' קוצץ להרמב"ם ביש לו עסק אחר ולהטור בל"ל עסק אחר ופוסק בתחלה וכן בפי' עובדא רר"א השמיטו הטור (ע"כ):

ו הנותן מעות כו'. מתני' שם ולא יתן מעות כו':

(ז) שכל עיסקא כו'. שם ק"ד ב' וז"ש בתורת עיסקא כו':

(ח) (ליקוט) שבכל יום כו'. כ"כ הרי"ף דפועל הוא שכירות וכל יום הוא לבדו (ע"כ):

(ט) כפועל בטל כו'. גמ' שם והנה בזה ג' שיטות שיטת רש"י ע"ש ד"ה אמר אביי כו'. ושיטת תוס' דנותן לו כפי אותה מלאכה שבטיל ממנה ויושב עכשיו בטל לגמרי ועתוס' שם ר"ה ונותן כו' וכ"ד הרא"ש ועתוס' דבכורות כ"ט ב' ד"ה כפועל כו'. ושיטת הרשב"א ונ"י הוא כפיר"ח שם ור"ח פי' שם כמות שבשאר ימות השנה כו' (עמ"ש בח"מ סימן רס"ה בליקוט) [ועוד שיטה רביעית לטור שנותן לו שכר על העסק ולא על מלאכה ראשונה]:

(ליקוט) בטל של כו'. כסתם מתני' והוא כר"מ. רי"ף וע' במלחמות בשם תשובת הרי"ף שהאריך להוכיח דהלכה כר"מ וכן בסמ"ג ע"ש (ע"כ):

(י) ואם ה"ל כו'. זהו דשמואל שם ס"ט א' וכאב"א:

(יא) (ליקוט) אלא אפילו כו'. קל בתרתי שדינר לבד סגי ואף לכל ימי השותפות ביחד וכן הגהתי בטור שצ"ל שנותן כו' קודם ותקנת כו' (כנ"ל ס"ק ו') (ע"כ):

(יב) וכן אם א"ל כו'. זהו דרב שם וקי"ל כוותיה וכ"ש בדשמואל דרב מודה לו:

(יג) ואם היה כו'. מעובדא דר"א מהגרוניא כפירושו אבל הטור לא כתבו וכן ש"פ שמפרשים כפירש"י שם דבשותף א"צ ליתן שכר כלל וכ"כ הסמ"ג וז"ש בהג"ה וכ"ז כשאחד כו':

(יד) וצריך כו' ודלא כו'. עתוס' ע' א' ד"ה דקא כו' ועש"ך:

(טו) בד"א כו'. הוא דברי הטור וכ"ד הרמב"ם ואינו כן דעת הרי"ף והרא"ש ורבותיו של הרמב"ם דלא כב"י:

(טז) הנותן כו'. הוא טעות המחבר וטעה בזה ואינו לא דעת הרי"ף ולא דעת הטור כנ"ל וזהו לשון הרמב"ם שם הלכה ג' ועוד תקנו חכמים שכל הנותן מעות לחבירו להתעסק בהן ופחתו או הותירו ולא רצה ליתן לו שכר עמלו בכל יום ולא התנו ביניהן שום תנאי שיהיה שכר המתעסק בחצי הפקדון שליש כו' והמחבר הוסיף מדעתו ואם ה"ל עסק כו' וטעה טעות גדול כנ"ל וסדור לשון הרמב"ם אטעיתיה שסבור שדברי הרמב"ם על כל הנ"ל שבס"ב וליתא וכמש"ל:

(יז) יהיה שכר כו'. רמב"ם וס"ל דמ"ש פלגא באגר כו' שהברירה ביד המתעסק אבל רש"י בפ' המקבל (בבא מציעא ק"ד ב)' ד"ה חד עיסקא כתב שבסתם הוא פלגא בהפסד ותרי תילתא באגר וכ"כ הרי"ף שם ורא"ש ורמב"ן ורשב"א וסמ"ג וש"פ וכן עיקר כמ"ש פלגא מלוה ופלגא פקדון ור"ל לענין אחריות בין אונסא בין זולא ובאגר יטול מותר לשכר עמלו ועוד יש שיטות אחרות דעת רבותיו של הרמב"ם להיפך פלגא באגר ותרי תילתא בהפסד וכבר כ' הרמב"ם שהוא מעות ועוד דעת הראב"ד שהברירה ביד הנותן וכבר דחו אותה תלמידי הרשב"א:

(ליקוט) הנותן כו'. עמש"ש שר' שיטות כאן ושיטת רש"י היא המחוורת וכן הכריח הסמ"ג ורשב"א וש"פ ממ"ש בפ' המקבל האי עיסקא פלגא מלוה כו' אלמא בסתמא הוא אחריות על שניהם בשוה להפסד ועוד שיטה ה' שיטת הרמ"ה באם כ' בשטר בהדיא פלגא באגר ובהפסד ע"ש (ע"כ):

(יח) שליש ריוח הפקדון. עמ"ש בסכ"ז:

(יט) כשהוא נוטל כו'. הראב"ד דלא כהרמב"ם וכמ"ש בפ"ג דב"ב (מ"ב ב') השותפין ש"ש זה לזה וכ"ש בעיסקא שנותן לו שכר ואע"ג ששכר עמלו נוטל מ"מ לא גרע משוכר:

(כ) ומותר כו' ולא כו'. וראיה דאם היה כגזלן לא היה שם השכר לאמצע ועט"ז:

(כא) מיהו אם שינה כו'. עבח"מ סי' קפ"ג ס"ג מיהו כו' ועיקר כסברא ראשונה שם וכן סתם בס"ס זה ואף סברא אחרונה מודה באם שינה ואמר וכמו בכל גזלן שאינו נותן שכר כלום וכמ"ש בב"ק צ"ז א' ואב"א הא והא כו' ושם צ"ו ב' ס"ס גזילה כו' ואמר חוזר בו כמש"ש קט"ז ב':

(כב) שלא יהא כו' דאז כו'. כמ"ש בב"מ מ"א א':

(כג) ואם נהגו כו'. ע"ל ר"ס קע"ד בהג"ה:

(כד) נתן מעות כו'. כמ"ש ברב מרי ס"ט ב' וכמ"ש תוס' שם ד"ה אוגר כו':

(כה) וי"א כו'. הוא מדברי תה"ד וכמש"ל ר"ס קע"ו בהג"ה וכ' תה"ד דדוקא ברבית דרבנן וכמו בעובדא דרב מרי שהיה משכיר כו' ע"ש אבל כבר כ' שם שאין לסמוך ע"ז ע"ש:

(כו) הנותן כו' אם הלוה כו'. כנ"ל ס"ו ובתוספתא פ"ד הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר וא"ל הילך מנה ואין אני יכול לעמוד על הפרוטרוט אסור:

(כז) אבל אם כו'. דתנאי הזה בטל כיון דאיסורא הוא ועל תנאי הראשון עומד וז"ש אם כו':

(כח) הלוה כו'. ר"ל אע"ג דהוי צד א' ברבית מ"מ קי"ל כרבנן וכסתם מתני' שם ס"ה ב' וכן אין לומר דמנה משועבד למלך ומלכא אמר מאן כו' כמש"ש ע"ג ב' וע"ש תוס' ד"ה משתעבדי כו' דכאן שהוא דרך הלואה אסור ועסה"ת דף ס"ז ע"ד:

(כט) א"ל הילך כו'. שם בסה"ת ובתשובת הרשב"א מתוספתא וירושלמי ספ"ו דדמאי וכנ"ל סי' קע"ג ס"ד בהגה"ה וע"ש בתשובה:

(ל) האומר כו'. כמ"ש בח"מ סי' ע"ה ס"ה ועמש"ש:

(לא) וי"ח כו'. ע"ש בב"י שיש חולקים שם אבל דעת רוב הפוסקים כמש"ש בש"ע וכ"כ לעיל ס"ס קס"ח וז"ש וע"ל כו':

(לב) המקבל כו'. אע"ג די"ל מיגו דלהד"מ ועבה"ג וכמ"ש בפ"ק דסנהדדין (ט' ב') ובספ"ב דיבמות:

(לג) המלוה כו'. כמו הלוהו ודר בחצירו אע"ג דלא קיימא לאגרא ולא עביד למיגר אסור וכמש"ל סי' קס"ו ס"ג בהג"ה:

(לד) אא"כ יתן כו'. אבל הרשב"א אוסר דהערמת רבית הוא שיודע שלא יעכב וכמש"ש ס"ב ב' יש דברים כו' וכ"ש בכה"ג ולכן השמיטו הרב בהג"ה שם:

(לה) האומר כו' אסור מפני כו'. ר"ל אע"ג דמדינא מותר כמ"ש בב"ב קס"ח א' במתני' מי שפרע כו' ול"פ אלא באסמכתא כמש"ש אבל משום רבית ליכא שאינו אגר נטר שאינו אלא על רגע אחד שאם יעבור זו הרגע יתן כו' וקנסא הוא מ"מ הערמת רבית הוא וכנ"ל ובמתני' שם י"ל שנותן לו מעות הראשונות שפרע במתנה. רשב"א ועריב"ש סי' של"ה:

(ליקוט) האומר כו'. רשב"א סי' תרנ"א וכ"כ הר"י מיגש בב"ב קס"ח א' כמתני' שם מי שפרע כו' (ע"כ):

(ליקוט) האומר כו'. כמ"ש מי שפרע מקצת חובו כו' ובב"מ ס"ה ב' הלוהו על שדהו כו' ואמרינן בגמ' דקנה הכל ואפילו יותר בכדי מעותיו ואפילו מאן דפליג היינו משום אסמכתא. הרשב"א בתה"א ס"ב אלא שאח"כ מגמגם לאסור לכתחלה משום הערמת רבית כמו בהערמת רבית דשם ס"ב ב' וחכירי נרשאי ורבית מאוחרת כו' ומתני' הנ"ל הלוהו כו' מכירה שאני דהוי כמכירה ומתני' דמי שפרע דשם פרעון הראשון למפרע מתנה ואפילו למ"ד אכל שיעור זוזי מסלקינן ליה הכא מודה דגריע מאבק רבית וכרבית מאוחרת וקיל מיניה אלא שאסור לכתחלה מפני הערמת רבית וז"ש בסי' קס"א ס"ב מלבד כו' (ע"כ):

(ליקוט) האומר כו'. אבל מדינא לא הוי רבית כיון שאינו מתחייב כלל עד אותו הזמן ובשביל רגע א' נתחייב אע"ג שבדעתו בשביל שמשתכר בכספו באורך הזמן וראיה ממ"ש בכתובות ס"ו א' פסקה להכניס כו' וערש"י שם ד"ה הוא פוסק כו' לפי כו' וכ' במרדכי שם ולא הוי רבית כיון שאם מגרשה מיד חייב לה וכ"כ בהג"א שם ד"ה פירש כו' (ע"כ):

(ליקוט) האומר כו'. עמש"ש שכתבו דמותר מדינא כיון שאינו אלא ברגע אחת אלא שיש להחמיר שלא יערימו בכך ואינו ברור אצלי דהא אמרינן בב"מ י"ד ב' דלשמואל הוא רבית ולא אמרו מיחזי כרבית אלא משום דהוא זביני וכמש"ש ט"ו וכי מותר כו' התם הלואה כו' ועוד דלא נחית אדעתא דהכי ומשום זה סובר רב דמותר ואפשר לומר משום דמתנה תחלה שחייב מעכשיו וכמש"ש ט"ו א' וערש"י שם ד"ה שקנאו מידו כו' וז"ש בהג"ה ויש מתירין כו' וכמש"ש וערש"י שם ר"ה כגון שיש כו' וכ"כ הרא"ש שם דלא מיחזי כרבית כיון שאין מחזיר לו מעות אבל עדיין צ"ע כמש"ש וכי מותר כו' וכי מותר כו' התם הלואה כו' אלמא דאינו מותר כ"ז אלא בזביני ושם לא משום הערמת רבית בודאי דלאו אדעתא דהכי מכר לו וודאי דרב ל"פ עליה בהלואה ועוד דלדברי הרשב"א שהוכיח ממתני' דפ' ג"פ וכי שמואל יפלוג על המתני' וצ"ע ואפילו בהכיר שאינו שלו שכתב הרא"ש שם בשם הרז"ה שאם פירש לו השבח שיש לו שבח הא כתב משום דמ"מ שמא דזבינא כו' ואף בזה נחלק הרא"ש שם (ע"כ):

(ליקוט) האומר כו'. הואיל ולא הוי בזמן כמו הלוהו כו' ס"ה ב' אבל צ"ע מ"ש ממשכן לו בית משכן כו' שם בגמ' ועתוס' שם בד"ה לא כו' וא"ת כו' וכ"כ הרא"ש שם והג"א בסכ"ט סד"ה התם (ע"כ):

(לו) ויש מתירין כו'. כיון דנותן לו פירות הוי כמכירה וליכא משום הערמת דבית וכמש"ש ס"ב ב' וכמש"ל סי"ח:

(ליקוט) האומר כו' ויש כו'. ומדינא לד"ה מותר כיון דלא תליא בהרחבת זמן וראיה ממ"ש במתני' פ"ו דכתובות פסקה לו אלף כו' ואמרינן בירושלמי הביאו הרי"ף והרא"ש וש"פ משום שמרויח בהן וע' במרדכי והג"א שם ד"ה פירש הר"ש בן ר"ב לא הוי רבית כו' ואף שהתי"ט כתב שם תי' אחר וכ' הם אמרו והם אמרו כו' דבריו דחוקין ל"ל לרבנן להתיר כאן (ע"כ):

(לז) המחייב כו'. כנ"ל סי' קע"ו ס"ו בהג"ה ע"ש:

(לח) אם חיוב כו'. ולא דמי להא דלעיל סי"ד דכאן אגר נטר גמור הוא:

(ליקוט) אם חייב כו' ואע"ג דאם כו'. כמש"ש ס"ה ב' מכר לו את השדה כו' תני ר"ס כו' אע"ג שאילו הביא מעות עכשיו לא היה המוכר אוכל אפ"ה המוכר אסור. הרשב"א בתשובה שם (הנ"ל בס"ק ל"ה בליקוט ב') (ע"כ):

(לט) המלוה כו'. מדינא מותר כמש"ש ס"ה ב' במתני' הלוהו על שדהו כו' ואף בלא מעכשיו כמש"ש ס"ו א' ב' דא"צ מעכשיו אלא משום אסמכתא וא"ל דשאני קרקע דאין אונאה לקרקעות הא אמרינן שם משכן לו בית כו' בדמים הללו אסור ושם ס"ד ב' ולא ישכור הימנו בפחות אלא מפני הערמת רבית אסרו אבל צ"ע דהוא נגד המתני' הנ"ל וכן הקשה הריב"ש בסי' של"ה על ההיא דסי"ד ממתני' דהלוהו הנ"ל ותירץ כיון דאינו אסור אלא משום הערמת רבית אינו אסור אלא בשנותן מעות מתחלה ומקכל מעות יותר משא"כ במתני' הנ"ל אבל ההיא דכאן קשיא:

(מ) המוכר כו'. כנ"ל כיון שלא נתן מעות מתחלה אין כאן משום הערמת רבית וכנ"ל בהלוהו על שדהו כו' וכ"ש כאן כיון שהוא בדרך מכירה:

(מא) אם הפקיד כו'. שכיון ששלח יד והלוון בלא דעת המפקיד הוי כגזלן ואם הותירו הותירו לו וכמש"ל ס"ה בהג"ה ע"ש:

(מב) ואם הנפקד כו'. ואין כאן משום רבית מאוחרת כיון שלא בא לידו בתודת הלואה וכן משום קרוב לשכר ורחוק להפסד כיון שלא התנה מתחלה. שם ועבד"ה בשם תשובת הרשב"א:

(מג) המתעסק כו'. עמ"ש בח"מ סי' פ"א ס"ל:

(מד) אם נותן כו'. שם ס"ח ב' ועתוס' שם ד"ה מקום. ור"ח גרים כו' פי' אם היו כו'. ולכאורה משמע דלתועלת הנותן קאמר דהוא בכלל הקרן לנותן וכן פי' בתוספת הרא"ש אבל הטור פי' דלתועלת המקבל קאמר שאם היו פירות של המקבל מונחים ברשותו והנותן נותן לו מעות בשבילן צריך לשום כפי מה שהיה צריך ליתן בשוק עם שכר כתף וכ' וכ"ש אם יש למקבל כו' כמ"ש בסכ"ב. והרמב"ם פי' בדרך אחר ע"ש:

(ליקוט) אם כו'. גירסת ר"ח ורי"ף וש"פ בברייתא מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות מעלין לבהמה מעלין להעלות ולדות בשכר עמלו ומזונו מעלין. ועתוס' שם בשם ר"ח ומפרש הטור לטובת המקבל כמו בסיפא. ב"י. וכתב הטור אם נותן כו' כמ"ש כאן וכ' ואפילו היתה העיסקא בבית המקבל מעלה אותן כשער שבשוק כו' והן שני פירושים פי' הראשון שכ' הטור וכאן בש"ע הוא כפי' הרמב"ם וכמ"ש בב"ח דברי הרמב"ם שבכל פעם שמוליך המקבל בשוק למכור העיסקא אם דרך לשכור כו' צריך ליתן כו'. ופי' השני הוא פי' ר"ח לדברי הטור והוא להוליך משוק הסחורה כשלוקח ומוליך לביתו ורישא הוא כשמוליך לשוק ואע"ג שבתוס' כ' מבית הנותן והטור כתב מן השוק הכל ענין אחד וב"ח ודו"פ פי' בע"א ול"נ (ע"כ):

(מה) (ליקוט) אם כו'. כ"כ הטור במכש"כ כו' (כנ"ל ס"ק מ"ד) וכ"כ בתשו' הרא"ש כלל פ"ה. ב"י (ע"כ):

(מו) ובמקום כו'. כמ"ש בפ"ו דדמאי כהן ולוי שקבלו כו':

(מז) (ליקוט) הנותן כו'. כגי' ראשונה ברא"ש וכ"ה גי' שלנו בגמ' וכן גי' הרי"ף ורמב"ם וש"פ (ע"כ):

(מח) כל אחד כו'. ערש"י שם ד"ה אלא כו' ואני שמעתי כו' והרמב"ם מפרש כפי' האחרון ששמע רש"י ופסק הטור כדברי שניהם וכ"פ נ"י:

(מט) ובמקום שאין מנהג כו'. דעל מקום שלא נהגו קאי וכ"כ הרמב"ם וכמ"ש רב מנשיא כו' ועוד מקום כו' ולא הקשה לו מן הברייתא ש"מ לאחר זמן היה:

(נ) (ליקוט) ומשם ואילך כו' ואם בא כו'. מ"ש ואם בא כו' הוא פי' על מ"ש למעלה ומשם ואילך כו' דהיינו דוקא כשחלק בפני ג' כו'. ט"ז וכ"כ ב"י וכ"ה דעת הרמב"ם וכ"כ הרשב"א בשם רש"י אבל תוס' חולקין על זה וכ' דאפילו חלוקה ובלא שום תנאי נוטל חצי מחצה כו' וכ"מ בברייתא דקתני סתמא מכאן ואילך כו' וכ"מ בירושלמי ומ"ש אביי מאן פליג לך ועוד כו' תרי מילתא קאמר ראשונה לבטל החלוקה ושניה לפוטרו לגמרי. ודעת הטוש"ע כרש"י ורמב"ם ודלא כרו"פ וב"ח בקונטרס אחרון שדחקו:

(נא) צריך להודיעו כו'. טור וכפי' י"מ בתוס' שם ב' ד"ה כה"ג:

(נב) או לשום כו'. רמב"ם וכמש"ש מאן שם כו' וכמש"ש ל"א ב':

(נג) ואם לאו כו' ואינו כו'. ערש"י שם ד"ה מאן כו' וכ' ת"ר ונ"י דמפירושו נראה דבכל טעם לחוד סגי דחולקין בשוה וכ"ה דעת הרמב"ם והטור אבל בתוס' אמרו דאפילו בלא חלוקה כלל ולא הודיעו נוטל מחצה בשל חבירו וכמש"ש סתמא מכאן ואילך נוטל כו' ומ"ש מאן כו' ועוד כו' שני דברים הן מאן שם לך ואין החלוקה כלום ועוד מקום כו' ואין לך ליטול מחצה בשל חבירך וכן אמרינן בירושלמי בר נש דיהיב מאה דינרים לחבריה וארוחו עשרים דינרים שקל לגרמיה עשרה דינרים ואידך אתעביד עלוין קרן ברם ב"נ לא עבדין כן סבין ויהבין ולבסוף אינון פליגין וכ' ת"ר וכיון שהמנהג כך אף לדברי תוס' אינו נוטל מחצה בשל חבירו כל שלא שם דאדעתא דמנהגא נשתתפו וכנ"ל ר"ס קע"ד וכ"כ בהג"ה כדעת הטור ורש"י אבל בש"ע כ' אין החלוקה כלום כדעת התוס' ואע"ג שמסיק הרשב"א כיון שנהגו כו' היינו במקום שנהגו:

(נד) וכן לא כו'. הרמב"ם. והטור כ' בדרך אחר ע"ש ומ"מ מדברי שניהם משמע שמפרשים מש"ש דזקפי כו' וכתבי כו' דשני דברים הן והרמב"ם מפרש מש"ש אבא כו' קאי אכתבי ליה שטרא:

(נה) אבל באינש כו'. מדקאמר רב עיליש גברא רבא כו' ודינא כשטר שיש בו רבית מפורש:

(נו) והיכא כו'. אבל דעת הרמב"ם שלעולם יד המקבל על העליונה וכמש"ל ס"ד ועמש"ש:

(ליקוט) והיכא כו'. עתוס' שם ד"ה אי כו' (ע"כ):

(נז) אם התנו כו'. רמב"ם וכמש"ש אי פלגא באגר כו' אי כו' ונמצא שלעולם נוטל שתות השכר כולו יותר על חלקו שהוא בתורת מלוה וכן בהפסד פורע הנותן שתות יותר שהוא שליש חלק של א' מהן וכ' רבותיו של הרמב"ם שאותו שליש מחשבין מחלק הנותן שהוא פקדון והוא שליש חלקו בין בשכר בין בהפסד ולכן בכה"ג שכ' כאן בש"ע שהתנו שיטול המתעסק רביע נמצא שחלק של פקדון הוא שלשה חלקים בהפסד משלם הנותן כולו. ורמב"ן ורשב"א ס"ל בהיפך דהשליש הנ"ל מחשבין מחלק המלוה בין בשכר בין בהפסד לפיכך משלם בכה"ג המתעסק שתות אלא בסיפא שהתנו בהפסד רביע נוטל בריוח שליש שהוא חלקו ושליש חלקו אבל הרמב"ם הקשה על רבותיו שא"כ פעמים שישלם הנותן יותר על ההפסד כגון אם התנה שיטול א' משבע בריוח ויהיה הפסד שבעה דינרין וישלם הנותן שמנה דינרין וכיוצא וכן קשה כה"ג על הרמב"ן ורשב"א שפעמים יטול המתעסק יותר מהריוח כגון שהתנו שיפסיד הנותן א' משבעה והרויחו שבעה דינרין צריך שיטול המתעסק שמנה דינרין ע"כ פי' הרמב"ם שאם התנו על הריוח בהפסד יוסיף הנותן שליש מחלק חבירו שהוא מלוה ואם התנו על ההפסד יטול המתעסק שליש מחלק חבירו שהוא פקדון וז"ש יפסיד כו' יטול כו' וכן הוא הסברא בהרוחה נוטל התוספת מחלק חבירו וכן בהפסד מפסיד הנותן היתרון בחלק חבירו לכן משערינן הכל בחלק חבירו אבל הרמב"ן והרשב"א תי' קושית הרמב"ם דלעולם אין משלם הנותן יותר מההפסד או הריוח וכה"ג כ' בח"מ סי' קע"ו ס"ו וע"ש בסי' צ"ג סי"ג דרמב"ם פליג שם וס"ל דישלם מביתו:

(ליקוט) אם התנו כו'. ושיטה אחרת לסמ"ג עב"י וכ' בכ"מ וטעמו של הרמב"ם דבריוח יטול שליש מחלק הפקדון יותר דהא אותו העודף נוטל בשכר טרחו בחלק הפקדון לכן נוטל מחלק הפקדון בין רב בין מעט לפי החלק של הפקדון משא"כ בהפסד שאינו נוטל כלום בריוח אלא שבשכר טרחו מנכה לו מהפסד שלו שלא יפסיד כ"כ מנכה לו לפי ההפסד של המקבל בחלקו כ"כ מנכה לו שליש בהפסדו שלעולם לא יפסיד אלא ב' שלישים מחלקו של המקבל. ועבב"י שי"מ ההיא דפלגא באגר ותילתא כו' דל"ד שיהא לו שתות יתר בשכר מבהפסד אלא דבר מועט וע"ש בדבריו שפי' דברי הרי"ף והרא"ש כדברי הרמב"ם והטור ודבריו אינן נראין (ע"כ):

(נח) אם התנו כו'. כ"מ שם ק"ה א' וא"ר האי מאן כו':

(נט) אבל אם כו'. דאף אם היה הפסד היה נוטל שכרו כפועל מחלק הפקדון:

(ס) וכן אינו כו'. וכ"כ הרי"ף שם מהא דרבא הנ"ל ול"ד להא דפ"ב (ל"א ב') שם באיסור ורב ספרא ושם בפ"ה (ס"ט א') בהנהו תרי כותאי דשם שותפין נינהו וממוניה דנפשיה קשקיל ע"ש שהאריך בזה:

(סא) מתעסק כו'. וכמש"ש להכי קרו כו' ר"ל שהוא ברשות הנותן לעולם ואינו כמלוה שלהוצאה ניתנה:

(סב) ויש עדים כו'. עבב"ב ע' ב':

(סג) ויוכל כו'. כמ"ש בתוספתא והביאה הרא"ש בפ"ט סל"ז וכמ"ש בח"מ סי' קע"ו סי"ט:

(סד) נתן כו'. כמ"ש בסעיף שקדם:

(סה) והכל כו'. כנ"ל מהא רב"ב:

(סו) ודוקא שלא כו'. ממ"ש ולא אודעיה כו':

(סז) (ליקוט) דהא יכול כו'. כמ"ש בסל"ו ודלא כהג"א שם ד"ה משמע כו' וצ"ע כו' (ע"כ):

(סח) המקבל עיסקא כו'. מהנ"ל בש"ע דמלייה להפסד ואח"כ חולקין וז"ש אא"כ כו' או כו' כנ"ל:

(סט) יחיד כו'. עתוס' ק"ה א' ד"ה הני כו':

(ע) (ליקוט) ובעל המעות כו'. ממ"ש בפ' בתרא דב"ב (קס"ז ב' במתני') ואין כותבין שטר אריסות כו' אע"ג דבמלוה א"צ רק דעת הלוה כמש"ש אלא משום דא"י לחזור בו ועבח"מ סי' ש"כ ס"ב בהג"ה ובתוספתא דמ"ק אין כותבין שטר אריסות וקבלנות במועד ר"י מתיר שמא יקדמנו אחר ועבא"ח סי' תקמ"ה וכ"ש התחלת מלאכה אף בלא כתיבה ועח"מ סי' י"ג ס"ב בהג"ה (ע"כ):

(עא) במעות משלחו. דוקא מהא דרב ברפ"ג דקדושין דזבנה לעצמו וכמ"ש בח"מ ר"ס קפ"ג:

(עב) ואם כו'. ע"ש ולעיל ס"ה בהג"ה מש"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---