ביאור הגר"א/יורה דעה/קמב
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) כשם כו'. נ"ד ב' כל שאתה כו' ואף לאידך דאמר הוא כו' מודה בזה ושם ל"ד ב' המקדש בפרש כו' אב"א קרא כתיב לא ידבק כו':
(ב) (ליקוט) ואם הסכין כו'. כמש"ש בגמ' מותר כו' ול"ק הרמב"ם דיעבד אלא משום ישן (ע"כ):
(ג) ואם היתה כו'. משמע דאף בדיעבד אסור וכ"פ הרשב"א והר"ן וכמו כרכר דס"ג ועצים דס"ד אלא שכ' דבהולכת הנאה לים המלח סגי כמו שם והיינו לשיטת רש"י אבל לפי מ"ש תוס' ורמב"ם ובש"ע שם דדוקא בנתערב אסור לגמרי ולכן כ' הרמב"ם דאסור לגמרי אבל הרא"ש והטור כ' דכאן בדיעבד מותר לגמרי ול"ד לכרכר ועצים דכולו נעשה באיסור וראיה מדפריך שם ותיפוק ליה משום שמנונית ומשום שמנונית לא נאסר כולו ואף במסוכנת שיש הנאה מרובה אעפ"כ לא נאסר בדיעבד ותדע דאמרינן בעבודת כוכבים מ"ח ב' ולא יעבור כו' ואם עבר כו' זורעין תחתיה ירקות כו' אבל לא כו' ול"ק ואם זרע אסור משמע דבדיעבד מותר ואמרינן שם רפ"ה ס"ב א' השוכר כו' קנס קנסו חכמים כו' אבל בלא"ה מותר וערא"ש שם:
(ד) אסור בהנאה נתערב כו'. כדעת תוס' דדוקא נתערב פליג ר"א ולא ברישא ודוקא הנאת הבגד ולא הכרכר וערא"ש פ"ג ס"ט דלא כרש"י שם מ"ט א' ד"ה אפה כו' ועתוס' שם ד"ה יוליך כו':
(ה) יוליך כו'. שם בגמ' איפסיק כר"א:
(ו) בין חדש כו'. שם כמ"ד זוז"ג מותר דאיפסיק בע"ז מ"ט א' כוותיה ועבה"ג ס"ק ז' והן דברי תוס' בפסחים שם ד"ה בין כו' וש"פ:
(ז) בעוד שהאבוקה כנגדו. גמ' שם וכמ"ד אף לוחשות מותרות וכמ"ש בס"ו וכרבי שם דקי"ל כוותיה כמש"ש והן דברי הטור אבל הוא תמוה דלא אמרינן אלא באותן שאפרן מותרין וכמ"ש הרא"ש בפסחים שם סוף ס"ב והא דשרי בעוממות לד"ה כו' וכ"כ הטור בשם הרמ"ה וכ"ד הרמב"ם וכבר תמהו האחרונים והאריכו בזה וכ' הש"ך שכ"ה בתוספתא פ"ק דערלה תנור שהסיקו בקליפי ערלה כו' אפה ובשל בגחלים מותר בכולם חוץ מעצי אשרה:
(ח) (ליקוט) נתערבה כו' אותה הפת כו'. כן פי' תוס' שם והרא"ש בשמם וכ"ד הרמב"ן במלחמות שם ובפ"ב דפסחים ורש"י ורז"ה כתבו דא"צ להוליך אלא דמי עצים ומותר אפילו אותה הפת ואפילו לא נתערבה ורא"ש כתב דוקא נתערבה אבל מותר בהולכת דמי עצים ואפילו אותה הפת וכ"ד הרי"ף שכתב א"ר הלכה כר"א דאמר אם נתערבה כו' ומשתרי ליה כולהו וכ"ד הר"ן שם שכתב שדעתו כרש"י ואפילו לפי' הראשונים שאנתערבה קאי מ"מ בהולכת דמי עצים סגי ומשתרי אף אותה הפת ע"ש וכ' שם ובמלחמות שם אבל בתערובת יין ביין בין יין ביין בין סתם יינם אינו מותר בפדיון אלא דוקא חבית בחבית דל"ד למכירה כמ"ש רש"י שם מ"ט ב' ד"ה ונשתרי כו' ול"ד כו' דלא אמרו שם אלא אפילו חביות ול"ד לפת כמש"ש רש"י בד"ה אלא כו' ולדברי הרמב"ן ותוס' אף בפת אינו מותר כה"ג דהא אותו פת לא מהני בהולכת דמי עצים ע"ש ושם בארוכה ודעת הרי"ף דיי"נ בפדיון שוה למכירה דכ' שם בההוא דאתעריב ליה כ' חבית דסתם יינן וכ' במלחמות שם והר"נ שם דמפרש בחמריה היינו יין ביין וזה אינו מותר אלא בסתם יינם במכירה וכ"ש בפדיון וכ" המרדכי שם. ורז"ה כ' דאינו ענין זה לזה ואפילו יין ביין מותר ואפי' ביי"נ וה"ה בפת אפילו בלא תערובת מותר כנ"ל (ע"כ):
(ט) ושאר כל כו'. משמע אף באכילה וכדעת הרא"ש שם בשם ה"ר יונה ודלא כהרז"ה וע"ש:
(ליקוט) מותרים. כתב הרז"ה בפסחים שם והרא"ש בעבודת כוכבים שם בשמו דוקא בהנאה ומשם ה"ר יונה בשם תוס' דמותר אף באכילה ול"ד לחבית יי"נ דאסור בשתיה דכאן משום איסור אכילה אינו נאסר כמ"ש תנור שהסיקו בכמון כו' ולא אסור אלא באיסור הנאה וכמ"ש בהג"ה הא כו' וכיון שמוליך הנאת כו' מותר בכל (ע"כ):
(י) גרף כו'. לשון הרמב"ם לענין ערלה והוא גמ' שם ע"ה א' בעא מיניה כו' ועתוס' שם ד"ה וגרפו כו' ודלא כמו ששנה בהגהת בה"ג כאן דקמ"ל דאף לכתחלה מותר:
(יא) ה"ז מותר. בתנור ישן דבחדש ודאי אסירא כמו בקערות וכוסות כו' דס"ה וכ"כ בט"ז דלא כמ"ש בב"י וכ"מ:
(יב) הא דאמרינן כו'. כמ"ש תנור שהסיקו בכמון של תרומה מותר כו' ולכן אמרינן המבשל בשבת יאכל. שם במרדכי [והיא דברי תוס' ס"ו ב' ד"ה אמר כו' וכ"כ רש"י שם ד"ה שאין בה כו' ותוס' דפסחים כ"ו ב' בד"ה חדש כו' ור"ש בפ"י דתרומות מתני' ד']:
(ליקוט) הא כו'. וכ"ה ברא"ש ס"פ כל הצלמים שם בדברי ר' יונה מהא דתנור כנ"ל (ע"כ):
(יג) פת שבשלה כו'. כלישנא בתרא וכ"פ הר"ן. והרא"ש פסק לחומרא כלישנא קמא דדוקא בעוממות:
(יד) קדירה כו'. כן פי' מש"ש קדירה אסורה דהא קבלה בישולא כו':
(טו) מפני שהעוף כו'. מפרש דמסתמא מביא העוף ממקום אחר אבל הראב"ד כ' דוקא שידוע שהביא ממ"א:
(ליקוט) מפני שהעוף כו'. דקי"ל כר' יוחנן שם כמש"ל סי' קמ"ו סי"א (ע"כ):
(טז) ולא יעלה כו'. שם יתיז כו' וערש"י שם ד"ה יתיז כו':
(יז) האשרה בין כו'. כת"ק שם מ"ח א' איזו אשרה כו' ועלה קאי לא ישב כו':
(יח) אסור לישב כו'. ואף בצל צלה טור וכ"ה בגי' הגמ' שלפנינו אבל הרמב"ם מתיר בצל צלה וכגי' בלישנא בתרא מכלל דבצל צלה מותר ותו לא אלא שהוא מפרש דצל צלה היינו צל השריגים והעלים אבל הטור מפרש כפירש"י דהיינו הצל שארוך יותר מקומתה וכ"כ הר"ן וש"פ וכ"ה בירושלמי שם תמן אמרין בשם ר"ח צלה אסור וצל צלה מותר איזהו צלה ואיזהו צל צלה תמן אמרין כל שאלו תפול והיא נוגעת בו זהו צלה כל שאלו תפול ואינה נוגעת בו זהו צל צלה והרי"ף והרא"ש השמיטו כ"ז וכן הש"ע:
(יט) קצרה כמוה. תוס' שם ד"ה אי כו':
(כ) ואם לאו כו'. רמב"ם והשמיט מש"ש במתני' דדוקא גוזלת את הרבים שמפרש גוזלת היינו שהדרך תחתיה ובכלל דליכא דירכא אחרינא הוא והשמיט הא דאמרינן שם דוקא באדם חשוב שלא היה גורס שם ה"ד אי דליכא כו' עד מתני' וכן הרי"ף ל"ג לה אבל הראב"ד מפרש גוזלת את הרבים שקדם הדרך ואח"כ בנה הבית ע"ז וכמ"ש בס"י:
(כא) ודוקא לעבור כו'. מדקאמר ברישא לא ישב ובסיפא לא יעבור ועבר"ן שם:
(כב) צל בית. מלת צל יתירה וליתיה ג"כ בטור:
(כג) תוכו. כנ"ל דאפילו לעבור תחתיה אסור:
(כד) תוך ד"א. שם י"ז א':
(כה) צל שלאחריו כו'. כמ"ש בפסחים כ"ו א' שאני היכל כו' וכתי' ראשון של תוס' שם ד"ה שאני ובעבודת כוכבים שם ד"ה לא ישב כו':
(כו) ואפילו תוכו כו'. כפי' שם במשנה כנ"ל:
(כז) (ליקוט) אם גוזל כו'. ודוקא דליכא דירכא אחרינא כמש"ש וכמ"ש בס"ט וצ"ע על מה שהשמיטו (ע"כ):
(כח) ויש אוסרין כו'. כתי' שני של תוס' הנ"ל (וכ"מ בירושלמי ע"ש) וע' ברמזים בעבודת כוכבים שם ס"ה:
(ליקוט) ויש אוסרין כו'. קאי ארישא על שלאחריו ועמש"ש ועתוס' דפסחים כ"ו א' ד"ה שאני כו' ונראה שמזה למד המרדכי שם דשלא כדרך הנאתן מותר לכתחלה. אבל הרא"ש שם כ' דאסור מ"מ מדרבנן וכ"כ ש"פ וכ"כ תוס' בעבודת כוכבים י"ב ב' (ד"ה אלא כו') וצ"ל דבצל לא גזרו רבנן וצ"ע ואלו ב' הדעות תליא בסברות שכ' תוס' דעבודת כוכבים שם י"ב ב' ועתוס' מ"ג ב' ד"ה א"ל כו' (ע"כ):
(כט) מותר ליטע כו'. שם מ"ט א' איפסיק כר' יוסי וערש"י שם ד"ה אלא לעולם כו' ואע"ג דשם מ"ח ב' למימרא דר"י כו' ורבנן כו' ואפ"ה קאמרי רבנן אבל לא ירקות היינו לס"ד דזוז"ג מותר דוקא היכא שב' הגורמין מתערבים יחד כגון גביה וקרקע משא"כ בצל וקרקע אבל למסקנא בכ"ע מותר וזהו דעת הרמב"ם וש"ע אבל הרמב"ן כ' דאף למסקנא אסור בימות החמה כדקס"ד מעיקרא ומ"ש לדבריהם דרבנן היינו רבנן דפליגי אר"י דאמר שוחק כמש"ש:
(ל) לפיכך כו'. גמ' שם ודוקא דיעבד וכמש"ש דזוז"ג דוקא דיעבד אבל בירקות מותר אף לכתחלה כיון דהנאה ממילא אתי ל"ד למבטל איסורא לכתחלה. ר"ן שם (קאי גם עמ"ש בס"ק כ"ט):
(לא) אילני סרק כו'. ויש מתירין משום דתקרובת הוא ואינן אסורין אלא כעין פנים וכמ"ש בסי' קל"ט ס"ג וע' בטור ובבד"ה בשם הרשב"א ונ"ל דפלוגתייהו כעין פלוגתת רש"י ותוס' מ"ד ב' במרחץ וע"ש ברש"י ד"ה שאין הקדש כו' ובתוס' שם ד"ה וכי כו':
(לב) מרחץ כו'. לשון הרמב"ם וגי' במתני' דבר אחר על בבא ב' ד"א א"א נעשה מרחץ כו' נוי למרחץ שאם נותנין לך ממון כו' והוא טעם על מ"ש שהוא לנוי ולא לעובדה:
(לג) ואם היה דרך כו'. גמ' שם אר"א תשובה כו':
(לד) ומיהו דבר כו'. פסחים כ"ה כ"ו אפילו היכא דאפשר וכן בספ"ח דברכות נ"ג א' ת"ר היה מהלך בשוק של עבודת כוכבים כו':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |