ביאור הגר"א/חושן משפט/שיב
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) המשכיר כו'. מתני' וגמ' ק"א ב' דאפי' במשכיר סתה כו' ועס"ד השכיר כו' וע' קט"ז ב' במתני' וגמ' וכמ"ש בסי"ח וס"כ ועק"ג א' שואל אדם כו' האי מאן כו' וש"מ:
(ב) אפי' כפל כו'. דכה"ג במשכיר סתם יכול להוציאו כמש"ש משא"כ כאן וע"ס י"א דבל הסוגיא שם במשכיר סתם איירי כמש"ש מ"ש ימות הגשמים דכי כו' וערש"י שם ושם וה"ק המשכיר לחבירו בית סתם כו' וכ"כ הרי"ף בשם ירושלמי תנו ללינה כו' ואם הזכירו לזמן כו' וכ"כ הרא"ש וכולה שמעתין איירי בסתם כו' והכי איתא בירושלמי תני ללינה כו' ואם כו' וכ"כ המ"מ בשם הרשב"א וכ"כ הרא"ש כלל א' וכ' כמ"ש בפ' הזהב ?א) דשכירות ליומיה ממכר הוא וז"ש בפסקיו שם וכן נמי אם כפל כו':
(ג) ואפי' העני כו'. ערא"ש שם אבל אם אין לו כו'. וט"ס הוא וצ"ל ואפי' אם אין לו מה יאכל אבל יכול למכרו אפילו כו' ור"ל שאינו כמוכרו דבר שאינו ברשותו שלא יהא המכר כלום אלא שא"י להוציא קודם זמנו וכמ"ש בירושלמי כמש"ו. ב"ח. ור"ז ור' לא ל"פ עם ר' אמי אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ודלא כמ"ש בפרישה דפליגי והגי' אבל כו' הטעתו כנ"ל וכ"מ בירושלמי שאמר שאמר מה פליג ומה קשה לו שהרי גם ר' אמי פליג עליהם אלא ודאי לא ס"ד ששום אדם יחלוק ע"ז כנ"ל דשכירות ליומא ממכר ולכן תמה ומ"ש הרא"ש שם וסבר כר' אמי דיצא כו' ט"ס וצ"ל דר' אמי יצא לאלתר קאמר דאל"כ אין לו שחר מהו בתמיה וז"ש הרא"ש שם ומבאן ואילך יתן לך השכר ר"ל אם ירצה הלוקח להניחו בו. ואף שלישנא דרא"ש מ' לכאורה דפליגי מ"מ לענין פי' הירושלמי יותר נכון כמ"ש:
(ד) והמקח קיים. כמ"ש הרא"ש אבל יכול למכרו כו' כנ"ל ומירושלמי הנ"ל:
(ה) ואם היה כו'. בירושלמי שם לא אמרי ביתיה הוה ממושכניה גבי חד רומי כו' ופי' המרדכי שם דביתיה דמשכיר מושכנת לרומי גוי או באכפרות ואם לא היה פודהו היתה נחלטת לו ולא היתה חוזרת למשכיר לעולם והוצרך למכור הבית שהשוכר דר ולפדות הבית השני ולא מצא שיקנה אם לא שיצא השוכר מיד וכל כה"ג מודים שצריך לצאת דה"ל כמו נפל ביתיה דמשכיר דאמר בגמ' לא עדיפת מנאי דוקא משום מזון אין לו למכור לצאת מיד ע"ש והנה אף שאין הלכה כן דאף בנפל א"י לכופו לצאת כנ"ל ועתוס' ק"ב ב' סד"ה בחזקת דס"ל כדעת המרדכי מ"מ למד הרב משם אם היה ביתו שדר השוכר מושכר כה"ג דודאי אין לו להפסיד ביתו. אבל הרא"ש פי' שהיה הבית שמכר ממושכן ליהודי ובזה הורה כר' אמי לצאת מיד דאין דין המשכון כדין השוכר כיון שיכול לפדותה בכל עת שירצה יכול למכור ולפדות וז"ש הטוש"ע בס"ג משכנו כו' וכ"כ הב"ח וט"ס שם ברא"ש שכ' אבל משכיר בית לשנה וצ"ל לזמן וכמש"ו וצריך כו' עד שישלם זמנו אבל לשנה אף במשכון כן וכמ"ש בטוש"ע שם ועמש"ש:
(ו) התנה כו'. כיון דתנאי היה בדבר שאין מסויים אין היורש זוכה בו כמ"ש בסי' ר"י ס"ז ע"ש כ"ש הלוקח. שם:
(ז) ואם הקדים כו'. עבה"ג והקשה ב"י מאי אתא לחדש הא ברישא אמר אפילו לא הקדים כיון ששכרו לזמן קצוב ותי' דכאן קמ"ל דכה"ג אפי' שכרו סתם ולא לזמן וז"ש ואפי' לא כו' ועתוס' דערכין כ"א א' ד"ה ה"ק כו' מיהו תימא דהכא כו' ובתוספתא כו' וי"ל כו' וה"נ איתא כו' והיינו ג"כ בכה"ג וגמ' דשם דאסור לדור בשלא הקדים ממ"ש מעלה שכר להקדש והכל בסתם ומתוספתא הנ"ל ג"כ מוכח שא"י להוציאו בכה"ג ממש"ש עמד בע"ה ומכרה מחשבין עם בע"ה ר"ל הלוקח נוטל השכירות מן המוכר עד שישלם זמנו:
(ח) המשכיר בית כו'. כמ"ש בסי"ג וכנ"ל. דשכירות ליומיה ממכר הוא ואמרינן בב"ב ז' א' א"ל איסתרייה כו' אינגירנא כו'. מרדכי שם:
(ט) גם כו'. כמש"ש במתני' כ' ב' יכול למחות כו':
(י) מיהו כו'. שם וזהו דלא כמ"ש בפ"ג דבמ"ג וכמש"ל סי' י"ב ס"ב בהג"ה ודין לפנים מש"ה בפט"ז דשבת ובפ"ט דב"ק ופ"ב דב"מ וש"מ:
(יא) אם חזר כו'. עסי"ז ואם עבר כו' וכן כאן וכ"ה לשון הרמב"ם אבל אם סתרו כו' וכן אם חזר אחר שהשכירו כו':
(יב) משכנו כו'. ירושלמי לפי' הרא"ש כנ"ל ואע"ג דהרא"ש כ' ולא ה"ל מעות לפדותה וכ"כ הרשב"א והג"מ בשם הירושלמי ולא ה"ל למפרקה ולכאורה הי"ל דזה שכ' בהג"ה בס"א ואם היה מושכר אבל מדכ' מושכר וכן כ' בדיני שכירות ולא כ' כאן והרא"ש מחלק בין שכירות למשכון כמש"ש אבל הטור ס"ל דל"ד שלא ה"ל לפדות אלא אורחא דמילתא נקט:
(יג) אין הלוקח כו'. עבה"ג וכ"כ ב"י ודלא כב"ח דל"ד לשכירות ועסי"ד:
(יד) עד שיודיעו ל' יום כו' וכ"ד רש"י וע"ש ד"ה להודיע כו' דלא כראב"ד. וכ"ה פי' דמתני' מן החג כו'. ר"ל בין מחג כו' בין בימות החמה צריך להודיע שלשים יום מעיקרא דאל"כ בימות החמה ל"ל מדקתני בימות הגשמים א"י מן החג דמיותר הוא וע"כ צ"ל דא"י להוציאו מן החג עד הפסח כלל והדר קאמר ל' יום וע"כ צ"ל קודם החג. וע"כ בימות החמה כפשטיה. וז"ש בסיפא ובכרכים אחד ימות כו' דמ' דרישא איירי נמי מימות החמה:
(טו) קבע כו'. קבע זו איני יודע מהו וקשה להולמו וגם מ"ש בתחלה קבע למ"ד יום ואח"כ כ' אם נשאר כו' ועוד שכ' והוא שיודיעו כו' ל"ל הא הודיעו מעיקרא וע' דרישה ועוד בס"ה שכ' אבל בימות כו' לא כ' ל' יום קודם החג ולא כ' שיודיעו ל' יום קודם פסח והנה הטור נמשך ג"כ אחר הרמב"ם אבל נ"ל ברור כי ט"ס ברמב"ם וכצ"ל המשכיר בית כו' אבל כו' ועד הפסח אא"כ הודיע לו שלשים כו' ואם נשאר כו' ר"ל שלא הודיעו בט"ו אלול אז אין להוציאו והוא שיודיעו כו' ר"ל אם לא הודיעו מתחלה כלל והכלל שבקום תיבת קבע צ"ל אא"כ הודיעו:
(טז) ובחנות כו'. עבד"ה מיהו כו' ואפשר כו':
(יז) שלשים כו' או כו'. כמו במשכיר וז"ש כשם ועבה"ג:
(יח) או כו'. כמו בספינה ע"ט ב' וער"ס שי"ו:
(יט) מיהו דוקא כו'. כמ"ש הרי"ף והרא"ש בפ"ק דקדושין בשם התוספתא וכמש"ל סי' רכ"א וכ"ש בכה"ג וכמ"ש בספ"ט דכתובות שע"מ כן קיימה ועתוס' שם:
(כ) ואם אמר כו'. גמ' שם ההוא גברא כו' דדמית כו' ודוקא כה"ג משא"כ ברישא וז"ש שם כאשר עשה כן כו' ול"ל הא בלא"ה משום דדמית כו' אלא דוקא כה"ג שהטעה אותה:
(כא) בד"א כו'. כמש"ל דשכירות ליומיה ממכר הוא:
(כב) ודוקא כו'. כנ"ל בס"א אף שהתוס' ומרדכי חולקים כנ"ל:
(כג) מקום כו'. דמסתמא ע"ד ראשונה נשאר שם וכנ"ל ס"ט מיהו כו' ובסי' קס"ג ס"ה בהג"ה מיהו כו' וסי' רכ"א בהג"ה:
(כד) שנים כו'. עבה"ג וכמ"ש בס"ו דבהודעה ראשונה שקודם החג סגי דמה שלא הוציאו מחמת שאינו יכול ה"ה כאן:
(כה) (ליקוט) המשכיר ב' לשנה כו'. ורשב"א חולק ע"ז וע' בחידושיו בפ' קונם ובתה"א סי' רצ"ד ועי"ד סי' ר"כ (ע"כ):
(כו) הזכיר כו'. דקי"ל כר"נ כמש"ש ק"י א':
(כז) אבל מי כו'. דל"פ ר"נ עליה דשמואל אלא משום דקרקע כו' ונמצא שוכר עומד בחצר חבירו החדש הי"ג כמוציא מן הבעלים אבל מלמדו שמלמדו חדש י"ג גלי אדעתיה שמחמת השכירות הוא מלמדו כיון שמלמדו שלא מדעת האב ועוד שאין האב חייב לשלם אם מלמד שלא מדעת כמ"ש בנדרים אבל מלמד את בניו מקרא וע"ש:
(כח) ב"ה כו' וכן כו'. עבה"ג וכמש"ש ק"י א' מלוה אמר כו' והא קי"ל כו' דוקא משום אטרוחי שכבר אכל:
(כט) אם לא כו'. גמ' שם ועסי' שי"ו ס"ד:
(ל) המשכיר כו'. כנ"ל ס"א בהג"ה:
(לא) ואם עבר וסתרו כו'. עבה"ג וערש"י בערכין כ' ב' ד"ה נתנו כו' וכ"ש כה"ג ועתוס' שם ד"ה אע"פ כו' והא דאמר הכא כו':
(לב) ואפילו בנאו כו'. כמ"ש כיון דנפל אזדא ליה ואחרת היא וע"ל סי' קנ"ג ס"ב:
(לג) ואפי' השוכר כו'. כמ"ש בכתובות ק"ג א':
(לד) ויש כו'. כמ"ש ע"ט א' בחמור זה ועתוס' שם ד"ה ואם כו' וכי נפל אזדא משא"כ כאן שעדיין בית הוא ועומד לתקן כמו החמור למכור. שם:
(לה) אם יש כו'. עסמ"ע:
(לו) והוא כו'. רי"ף וכמש"ש ק"ד א' והוא דמתקרי כו':
(לז) אבל כו'. כנ"ל ס"א בהג"ה המשכיר בית כו':
(לח) ואע"פ כו'. דלא אמר במתני' אלא קטן כו' וכמש"ו לפיכך כו':
(לט) נשרף כו'. ור"ל שמנכה וכמש"ל אלא מחשב כו' וכמ"ש ע"ט במתה חמור בחצי הדרך ועתוס' קט"ז ב' ד"ה אי כו' ובסי' כ"ז כ' שהשוכר צריך לשלם כל השכירות שברשותו ובמזלו נשרף כמ"ש רש"י בנפל ודמיא לספינה סתם ויין זה וע"ז כ' אם נשרף כל העיר כו' וכמש"ש ק"ה במתני' ואכלה חגב כו' וקפסיק ותני בין הקדים לו חכירו בין לא הקדים ע"ש ודברי הרב צ"ע ועסמ"ע שהגיה וי"א דנותן לו כל שכרו מיהו אם נשרף כל כו' וכ"כ בד"מ ע"ש:
(מ) המשכיר כו'. כמש"ש ק"א ב' המשכיר חייב בדלת כו' וגמ' שם להעמיד לו דלתות כו' וכ"ש כה"ג. שם:
(מא) אבל כו'. כמש"ז כ"ז שהדלית קיימת וכמש"ש אי דאמר עליה זו אזדא וה"ה בשעבד בית ועלייה ונפלו שניהם:
(מב) אבל כו'. כמש"ש בנפחתה ומביא ראיה מנעקר הפרסק:
(מג) ודוקא כו'. דהא אמר זה וכנ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |