ביאור הגר"א/חושן משפט/רסז
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) חייב כו'. ב"ק נו א' א"ל לעולם לגינתו כו' וכשיטתו שפ' כרב יוסף כמש"ל וכן בב"מ ל"א א' תשיבם אין לי כו' אבל לתוס' שפ' כרבה אין חייב אלא בדין ש"ח ועתוס' בב"ק שם ד"ה בההוא. וה"פ ההיא דאלו מציאות כו' דשם כ"ז א' ד"ה לא וד"ה אלא:
(ב) (ליקוט) במקום המשתמר. ב"מ ל"א א' ה"ד אי כו' לעולם ושם ל"ב א' א"ר רפת כו' ואינה משמרת כו' (ע"כ):
(ג) אבל אם כו'. ב"ק שם לא ממקום כו':
(ד) החזיר כו'. שם ואע"ג דלרב יוסף ל"צ להני אוקימתא מ"מ הדין אמת דבהכי ל"פ. המ"מ:
(ה) אבל בבע"ח כו'. עתוס' שם ד"ה לעולם כו':
(ליקוט) בד"א כו'. גי' הרמב"ם שם א"ל ההוא בבע"ח כו' ול"ק מודינא לך דמ' דקאי מביתו אלא דמוקים ג"כ ממקום שהחזירה כמו ברישא דלגי' שלנו ק' א"כ גם הרישא החזירה למה דחיק לאוקים בתרתי וגם מלישנא דגמ' מ' דלא חזר מתי' הראשון ועוד דקא' מודינא מ' דידוע דמשתעי בב"ח האיך פשיטא ליה כ"כ (ע"כ):
(ו) ראה כו'. כ"מ במתני' דב"מ ל' ב'
(ז) וא"צ כו'. גמ' שם ל"א א':
(ח) (ליקוט) ואינו מכיר כו'. שם בגמ' מאי שכיני כו' (ע"כ):
(ט) כיצד כו'. עבה"ג וע"ש ך' ב' אלא כדאמר רבינא כו':
(ליקוט) כיצד כו'. דהלכה כר"ן בדיני וכן ס"ל לרבינא כוותיה וכן סתמא דגמ' כמש"ל (ע"כ):
(י) (ליקוט) אם מצא מעות כו'. שם א' (ע"כ):
(יא) (ליקוט) וכן כו'. שם ב' (ע"כ):
(יב) (ליקוט) או שטרות. שם ך' ב' (ע"כ):
(יג) סימנים מובהקים. עבה"ג וכ"כ הרא"ש שם וכ"כ תוס' ך"ז ב' ד"ה ואנא כו' דאם צריך סימנים מובהקים ממש מאי איבעיא להו שם סימנים דאורייתא כו' למנ"מ כו' הא בסימנים מובהקים אפי' באיסורא מהדרינן אפי' סימנים דרבנן כמש"ש והכא בשומא סימן כו':
(יד) בא כו'. כאוקימתא דר"ן:
(ליקוט) עבה"ג ס"ק כ' ובבא ראשונה מבואר שם י"ח ב' רא"א כגון כו' מספקא כו' ושם ך"ז ב' אב"א דכ"ע שומא כו' וזימנין דרבנן והכא כו' בבא ב' סימנים חשובים כו' שם ך"ח א' ועתוס' ך"ז ב' ד"ה ואנא כו' ובכה"ג מספקא להו אי סימנין דרבנן בבא ג' מבואר שם ך"ז ב' ת"ש אין כו' אמרי גופו כו' אב"א כליו כו' (ע"כ):
(טו) והרמאי כו'. ע"כ צ"ל כן דומיא דרישא:
(טז) וי"א כו'. הרא"ש שם וסובר דמתני' נשנית אחר שרבו הרמאין ולכך צריך סימנין מובהקין והרמאי כו' בידוע שהוא רמאי ומ"ש בגמ' דצריך עדים היינו בשא"ל סימנין מובהקין וז"ש בגמ' חיישינן לרמאי ובראשונה לא היו חוששין לרמאי כלל והכריחו לכך קושית תוס' ך"ז ב' ד"ה דרשהו וא"ת כו' אלא דה"ק במתני' שנ' עד דרוש כו' לכך צריך סימנים לידע שאינו רמאי אבל בידוע שהוא רמאי אינו מועיל הסימנים אלמא שהסימנים מוציאין מספק רמאי והתם בסימנים שאינם מובהקים ביותר דאל"כ לא פשיט מידי דבכה"ג ודאי דאורייתא כנ"ל:
(יז) (ליקוט) או כו'. כמש"ש סימנים ועדים כו' וכ"ש בכה"ג דלשניהם סימנים (ע"כ):
(יח) אפילו כו'. דבזה צריכא למימר:
(יט) וי"א כו'. הרא"ש שם כדין ע"א:
(כ) (ליקוט) אחד כו'. חידש כאן דאפי' אמר שניהם ארכה ורחבה דמסידור הש"ע מ' ארכה או רחבה שסידר אחר סי"ב קודם לשי"ד ועוד חידש דדוקא טלית כמש"ו שאין דרך כו' ועתוס' ך"ג ב' ד"ה מדמשקל כו' וכ"ה סדר ולשון הטור וש"ע העתיק סדר הרמב"ם (ע"כ):
(כא) הכריז כו'. כ"ח ב' ולעולם כו' מכאן ואילך כו' ומפורש בכתוב ועבה"ג:
(כב) כ"ז כו'. דסוגיא בנדרים ל"ג כרב יוסף וכן בב"מ ל"א א' תשיבם כו' וכנ"ל ומתני' דפ' האומנין הלוהו על המשכון ש"ש ושם בגמ' דכ"ע א"ל דרב יוסף אבל רבה ע"כ לא ס"ל כר"ע וקי"ל כר"ע:
(כג) וי"א כו'. כמ"ש בב"ב דהלכתא כרבה לגבי רב יוסף בר כו' ובגטין ע"ד ב' והא קי"ל כרבה כו' והא דנדרים אין ראיה דגם רבה מודה בפרוטה דר"י אלא דס"ל דלא שכיח ומשום הא אין נעשה ש"ש והא דב"מ פי' דאתי אף לרבה ובפשיעה וכנ"ל והא דפ' האומנין עמ"ש בסי' ע"ב וכן מתני' דשבועות המלוה על המשכון מלוה אמר כו' מיירי נמי בפשיעה וראיה ממ"ש בב"מ מג ורנ"א נאנסו לא וקי"ל כוותיה ולרב יוסף שואל הוי כמש"ש ך"ט א' וערא"ש שתי' דשאני שם משום דבלאו היתר תשמיש אינו אלא ש"ח וע"ש שדחה זה וכן דחו תוס' שם ושם ג"כ ועוד הוכיחו מפ' האומנין שם להיפך דה' כרבה ועתוס' דב"ק נו ב' וב"מ כ"ט א' ובפ' האומנין שם ובשבועות שם:
(כד) כ"ז כו'. מתני' ך"ט ב':
(כה) ולהשביחה כו'. עתוס' ך"ז א' ד"ה לגיזת כו' והרא"ש שם שחייב כו':
(כו) וצריך כו'. בסי"ז לשון הטור וכאן ל' הרמב"ם והיא היא:
(כז) של צמר. כפי' הרי"ף שם דלא כרש"י וככל האוקימתות שם וכ"כ הרי"ף ורא"ש:
(ליקוט) של צמר כו'. רי"ף וש"פ דלא כרש"י שפי' להיפך והסוגיא מ' ברי"ף כמש"ש ועוד דלרש"י לא הוי דכותי' דר' יוחנן שם דקא' מי שהניח לו אביו כו' (ע"כ):
(כח) אבל לא כו'. לחומרא. הרא"ש ורמב"ם:
(כט) שמא תגנב. הרמב"ם וכשיטתו לאחוז בכ"מ תי' אחרון:
(ל) (ליקוט) ולא יהיו כו'. ורש"י ורא"ש פי' להיפך (ע"כ):
(לא) ואם היה שכרן כו'. כנ"ל דאפי' גיזת זנבו כו':
(לב) (ליקוט) שם דמיהן כו'. ורש"י פי' בכולן מוכרן ובב"ד כמ"ש הרא"ש דלכך קא' שם ותוס' פי' בכולן דשם לעצמו וכמ"ש בתפילין שם דמיהן וכמ"ש בסכ"ד בהג"ה אבל מדברי הרי"ף ותי' בגמ' מ' כרמב"ם שכ' בההיא דסכ"ד מוכרן בב"ד משום דשם א"א לומר שם דמיהן שהרי טיפולו יותר משכרו וב"י כ' משום רבית ע"ש ונסתלקה תמיהת הרא"ש עליו ע"ש (ע"כ):
(לג) וה"ה כו'. כמו שומא דיכולה ש"ס:
(לד) זכרים כנ"ל:
(לה) מוכרן בב"ד. כיון דאין עושה ואוכל ה"ל כרבית וכמש"ש ס"ח ב' ת"ר אין שמין כו'. ב"י:
(לו) וי"א כו'. כגי' שלנו:
(לז) וכבר כו'. וא"כ בדמי אבידה הוי רק ש"ש תוס' שם:
(לח) נוטל מהבעלים. כמש"ש שלא יאכיל עגל כו':
(לט) בלא כו'. עבה"ג:
(מ) אפילו כו'. דלא כר"י ממ"ש ור"י ל"ל כו' הוא דאמר וזהו לס"ד אבל אח"כ פריך וראב"י ל"ל כו' ומסקנא בטוענו גדול וא"כ נדחו דברי ר"י. הרא"ש שם ובירושלמי שם א"ר אבא מתני' בשא"ל ב' שוורים מצאת לי וזה אומר לא מצאתי אלא א' אבל אם א"ל ב' שוורים מצאתי לך והחזרתים לך והוא אומר לא החזרת לי אלא אחת לא בזה תיקנו ר' פדת בשם ר' יוחנן אומר בזה תיקנו אבל בראשונה דבר תורה כהדא דתניא יכול אם א"ל ב' שוורים מצאת לי והלה אומר לא מצאתי אלא א' יהא חייב ת"ל או מצא אבדה וכחש בה פרט לזה שלא כיחש משום דמנתחי אהדדי וה' כר' יוחנן דפליג עליה דר' יצחק ועסה"ת סל"ו ס"ג וע"ל סי' ע"ה ס"כ סכ"א מש"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |