ביאור הגר"א/אורח חיים/תצח

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים תצח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ס"א שמא כו'. רמב"ם:

ועכשיו כו'. לטעם הרמב"ם דאין השוחטין ת"ח:

מיהו כו'. דבשעת הדחק יש לסמוך אמפרשים אחרים דרש"י פי' משום דאוושא מילתא והוי כעובדא דחול ובה"ג פי' שמא ילך חוץ לתחום והרז"ה פי' משום דהוי כעין ראיית מומין בבכור ולכולהו טעמי מותר עכשיו:

ב

ס"ב יכול כו'. כגי' הטור בהמה וסכין כו':

ואפי' גדי כו'. דבלא"ה ל"פ ב"ש:

ואע"פ כו'. דהוצאה באוכל נפש כתיקון א"נ עצמו ואין חילוק בין אפשר מבע"י או לא. שם:

וה"ה שהטבח כו'. כגי' שלנו טבח וסכין ובודאי אין האיסור משום טבח:

ג

וה"מ כו'. אבל כו'. ירושלמי פ"א דשבת ופ"ג די"ט הלכה ב' ע"ש וכן משמע בגמ' כ"ה א' חוץ לתחום כו' מותר לישראל אחר:

אא"כ. דאז אסור לאותו ישראל כנ"ל:

ואם ספק כו'. כפי' רש"י בס"פ שואל חיישינן כו' וכמ"ש בפ"ד דעירובין מ"ה ב' ואב"א כו' וז"ש שהמוקצ' כו' ור"ל בכה"ג משום חוץ לתחום אבל ספק מוכן קי"ל דאסור כמ"ש בסי' תצ"ז ס"ג והרשב"א אזיל לשיטתו שפ' כרש"י אבל לא קי"ל כן וז"ל המ"מ פ"ב הלכה ו' כ' רבינו וכל ספק מוכן אסור ודע שכל דין מוקצה ונולד בכלל זה והטעם מפני שהוא דשיל"מ או שרצו חכמים להחמיר בספק זה והרשב"א חלק ואמר שכיון שמוקצה ונולד מדבריהם הולכין להקל ולא מחמרי' אלא בדבר שקרוב ליגע בשל תורה כגון ספק ניצוד אבל שאר ספקות מותרין וכת' הה"מ שדבריו תמוהין דהא ספק ביצה למה אסורה וכולה סוגיין דפ"ק דספק נולד להחמיר ועוד דברייתא סתמא תניא ספק מוכן ר"ג כו' ונראין דברי רבינו שלא חילק וע' ר"ס תקי"ז ועמ"ש בסי' שכ"ה ס"ז וע"ש ס"ט ובסי' תקט"ו ס"ז ובסי' שכ"ה סט"ז וצ"ע:

שבמוקצה הולכין כו'. נראה לי שלמד ממ"ש בפ"ד דעירובין מ"ו ב' ואב"א הוי כו' ואף דקי"ל ספק מוכן אסור כבר כ' הרשב"א בעה"ק מ"ה ב' וז"ל זו שאמרנו שהמוקצה והנולד אסורין בי"ט לא מן התורה אלא מד"ס לפיכך הולכין בספקן להקל בד"א בדבר שאינו קרוב לבא לידי איסור תורה אבל אם היה קרוב לבא ליגע בשל תורה הולכין אף בספקו להחמיר כשל תורה כיצד פירש מכמרות או רשתות לחיה או לעופות מעי"ט ולמחר השכים ומצא בהן חיה ועוף כו' הרי אלו אסורין אע"פ שהן ספק מוכנים לפי שאם אתה מתיר כן קרוב הדבר להתיר צידה שאסור' ד"ת ולפיכך החמירו בספיקם וזהו שיטת הרשב"א וכן שיטת רש"י בפ' שואל אבל בסי' שכ"ה וסי' תקט"ו פ' כדברי רי"ף ורמב"ם ועמש"ל:

ואם הביאם כו'. עירובין מ' א':

או אפילו כו'. פ"ו דמכשירין מתניתין ו':

ד

ס"ד בהמות כו'. עמ"א בשם ש"ך ויפה כתב דרשב"א אזיל לשיטתו כמ"ש בס"ג שהולכין בספקו להקל ומפ' מתני' דס"פ שואל חיישינן שמא כו' כפירש"י והיא דבריו שכ' כאן שמא מבערב כו' וחוץ לחומה כו':

ביום שני. ט"ס וכן שם בספר עה"ק ליתא וכיכ ש"ך הביאו מ"א ומ"ש מ"א דא"ח וש"ע לטעמייהו דס"ל ספק חוץ לתחום לחומרא כו'. דברי שגגה הן דהא א"ח וש"ע העתיקו דברי הרשב"א כלשונו וכת' בס"ג שבמוקצה הולכין בספיקו להקל ואף שהש"ע סותר למ"ש בסי' תקט"ו אין בזה כלום כידוע:

ה

אם האם כו'. דבלא"ה אסור כמ"ש ב' א' ד' א':

והוא כו'. פי"ט דשבת:

ובעינן כו'. עט"ז ועפ"ג דחולין:

ואם היו כו'. אע"ג דבביצה אסור דלא שייך הכנה אלא בדבר האסור ביומו והוא כדעת המתיר שיורי פתילה כיון שמותר ביומו כמ"ש ב"י בסי' תק"א בסופו דלא כד"מ שם ס"ק ג' וע' מ"א דלא שייך כו'. וכת' ועוד דלידת כו' ומטעם זה מותרין ביצים שנמצאים בתרכגולת אפי' בי"ט שלאחר השבת כמ"ש בסי' תקי"ג ס"ז וכן מוכח מסוגי' שם ב' ב' וע"ש ברא"ש ועתו' ד' א' ד"ה אלא. ועי"ל כו':

ו

ס"ו אפי' אין כו'. שם מבית טביחתה וס"ל שזהו דברי ת"ק אבל בגמרא שם מוכח שזהו דברי ר"ע וכ"כ הרשב"א וע"ש בגמ' א' רב"א כו' והאנן תנן מתני' כו':

אינו נוטל כו'. שם י"א ב' ג' דברים התירו כו' משא"כ כאן וירושלמי פ"ג הלכה ג' תני אבל מביאה ע"ג עורו כיצד הוא עושה משייר ממנה אבר אחד ומביאו עמו:

וי"א דאין כו'. כמ"ש בסי' שקדם בפט"ז דשב' קי"ו ב' בשלמא כו' ועמ"א:

ז

ס"ז אם שחט כו'. רמב"ם וכפי' דקאי אכל בהמה וס"ל דמ"ש אם שחטה כו' אורחא דמילתא נקט שאין דרך לשחוט בריא' בשדה ר"ן וכת' שיש חולקים וס"ל דוקא במסוכנת וכן כתב הרשב"א בעה"ק:

ח

ס"ח עוף כו'. דרשב"ל שם ס"ל מפני שצריך לחסמן כמ"ש משום ליבון כו' וע"כ צ"ל כן דמשום לבודקן ליכא חיוב. רא"ש:

ט

ס"ט ואם כו'. שם ולפלגו כו' סד"א כו':

אלא כו'. שם ל"ז א' גבי אותו ואת בנו לר"י:

יא

סי"א ואפי'. הרא"ש שם ועמ"א ועפ"ה דב"מ ס"ט ב':

יב

ס"יב השוחט בהמה כו'. בכורות כ"ד כ"ה בעו מיניה מר"ה כנגדו בי"ט מהו כו' ועתוס' שם ד"ה והיינו כו' עד ואת"ל דאי תולש כו' והרמב"ם מתיר בבהמה ולא בעוף והרמב"ן מתיר אף בעוף כיון שסופו לדחות ועמ"א:

בידו. שם בגמ' אר"א אר"ל ל"ש כו':

יג

ס"יג השוחט את כו'. עתוס' שם ד"ה דהוה וערש"י שם ד"ה דהיינו אורחיה כו':

יד

ס"יד ואפי' היה כו'. ממ"ש שם אר"י ב"י לא שנו אלא שאין כו' וע' תו' דחולין ע"ט ב' ד"ה בין כו' וי"ל כו' ור"ל דאפילו בכמה דקירות מותר וע' רשב"א שם:

טו

ס"טו ואם שחט כו'. ירושלמי שם סוף הלכה ג' בד"א בשלא שחט אבל אם שחט מוטב שיטול מאפר שהוסק בי"ט ואל יחפור בדקר ויכסה חברייא אמרין שמ"ע דוחה למצות ל"ת:

ומיהו עדיף כו'. ממש"ש ואל יחפור כו' משמע דוקא שאין לו דקר נעוץ וז"ל הב"י כתב הכל בו בשם הר' משולם שאם שחט מותר לכסות באפר כירה שהוסק בי"ט ולא יכסה בדקר עכ"ל ונ"ל דה"ק ולא יחפור בדקר ויכסה אבל אם ה"ל דקר נעוץ ודאי עדיף טפי והכי אמרינן בירושלמי אם שחט מוטב כו' ואל יחפור בדקר ויכסה אלמא דבא"ל דקר נעוץ קאמר אבל אם י"ל דקר נעוץ עדיף וכ"נ מדברי הרא"ש והטור עכ"ל. ודבריו תמוהין דהכל בו כתב ולא יכסה בדקר משמע אפי' דקר נעוץ וכן הירושלמי בדקר נעוץ קאמר דאמתניתין קאי דקאמר ומודים שאם שחט שיחפור כו' ועוד דאי בלא נעוץ מאי מוטב כו' ר"ל אם י"ל אפר כירה אפי' בלא"ה אסור וגם הסברא פשוטה דאיסור טלטול קל מאיסור מלאכה שא"צ לגופה או מקלקל שהרי מתניתין נכרי שבא לכבות כו' אפי' בהפסד דליקה ואילו לטלטל מוקצה התירו כל הפוסקים אמיר' לנכרי כמש"ל סי' רע"ו ס"ג בהג"ה וכ"ש בי"ט דמותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש כמש"ל סי' תקי"ח ואיו משמעות בדברי הרא"ש וטור וכ"כ הרשב"א להדיא וז"ל בס' עבודת הקודש מ' א' שאם שחט ואין לו אפר כירה שהוסק בי"ט שמותר לכסות בו משום מצות כיסוי ולא עוד אלא אפי' י"ל דקר נעוץ ואפר כירה שהוסק בי"ט מכסה באפר ואינו מכס' בדקר נעוץ עכ"ל וכן השיגו ב"ח ומ"א:

טז

ס"טז הכניס כו'. ע' רש"י שם ד"ה הכניס כו' וד"ה מכניס כו' ור"ל דלצורך גינתו צריך הרבה אבל אם הכניס סתם די אפי' בקופה ועתו' שם ד"ה ואמר וא"ת כו' י"ל כו' א"נ י"ל כו' וז"ש כאן לכסותו בקופה כל צרכו:

יז

ס"יז מכניס כו'. כל ב' סעיפים אלו הוא לשון הטור וכן בב"י שם שחילקו בין ההיא דכאו לסט"ז כנ"ל אבל הרשב"א שם חילק דכאן דוקא דיעבד כמו דקר נעוץ ושם אפי' לכתחילה ולשון הגמרא דוקא כדבריו דכאן אמר הכניס רק לכסות ושם אמר מכניס כו' ועושה כו' וכן נוטה תי' שני של התוס' שם:

ואם הוא. רש"י שם ד"ה והוא וקאי גם אסעיף שקדם וכ"ה שם בגמ' והא קעביד כו':

יח

סי"ח אפילו כו'. שם בגמ' וליטעמיך כו' רמי כו' משמע דקאי אלעיל:

ולערב כו'. ע' רא"ש שם וכמ"ש בחולין פ"ז א':

ודוקא כו'. שמפרש מ"ש רמב"י אמר כו' בעפר שאינו מוכן דאל"כ היאך אמרו בחול אמרי לנקר כו' בי"ט נמי ועש"ג שם וע' פט"ז דשבת קכ"א ב' ותיפוק ליה כו':

יט

סי"ט ויש לו כו'. רמב"ם מ"ש שם לא כוי בלבד כו' משמע דומיא דכוי דאפי' בעפר מוכן ובאפר כירה ועמ"א:

לא יכסנו. אפי' י"ל אפר מוכן. רשב"א שם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.