ביאור הגר"א/אורח חיים/קא

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים קא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ס"א אם לא כו'. למ"ד ב' ועתוס' ל"ד ב' ד"ה יכוין כו':

אע"פ שכוון כו'. טור יראה לי אפילו כו' וכ"ה בגמ' מדקאמר באבות מ' אבל באחרת לא וכן הא דר"א:

והאידנא כו'. עתוס' ר"ה ט"ז ב' ד"ה ועיון וכו' וכ"ש האידנא וכן הוא בירושלמי פ"ב דברכות בהדיא א"ר ירמיה בשם ר"א התפלל ולא כוון לבו אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו יתפלל וא"ל אל יתפלל אמר ר' חייא רבה אנא מן יומי לא כוונית אלא חד זמן בעי מכוונה והרהרית בלבי ואמרית מאן עליל קומי מלכא קדם ארקבסה או ריש גלותא שמואל אמר אנא מנית אפרוחיא ר' בון בר חייא אמר אלא מנית דימוסיא א"ר מתנא אנא מחזיק טיבו לרישא דכד מטי מודים הוא כרע מגרמי' והביאו תוס' בר"ה שם ד"ה הנ"ל שאין מכוין לבו בתפלתו כדאמר בירושל' אר"ח כו':

ב

ומשמיע כו'. ירושלמי פ"ב תני התפלל ולא השמיע לאזנו יצא למי נצרכה לר' יוסי היידן ר' יוסי הדא הוא דתנינן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא ר' יוסי אומר לא יצא וכן מ' בגמ' שאמרו כל המשמיע קולו כו' ר"ל לאחרים וכ"ה בזוהר ויקהל ודלא כמ"ש בתוספתא פ"ג והביאו הרשב"א והטור יכול יהא משמיע לאזנו כבר מפורש ע"י חנה כו' אבל ט"ס הוא וכ"ה בתד"א ר"פ כ"ח ואפשר שגם שם ט"ס שהרי בגמ' הביאו התוספתא ול"ק באזניו וכ"ה בתוספתא שלנו וכן בירושלמי אמרו יכול יגביה קולו כו' ועיין טור:

ולא כו'. שם וכ"ד ב':

להגביה קולו כו'. כ"כ הרא"ש שם אע"ג דבגמ' לא אמרו אלא אמשמיע אבל בירושלמי פ"ד אמרו ר' יונה כד הוי מצלי בכנישתא הוי מצלי בלחישה כד הוי מצלי בביתא הוה מצלי בקלא עד דילפון בני ביתא צלותא מיניה ופי' תר"י והרא"ש שכ"כ היה מתפלל בקול לעורר הכוונה עד שב"ב היו שומעין ולומדין התפלה אבל הרשב"א וטור פי' שכוונת השמעתו היתה רק כדי שילמדו התפלה ממנו וכ"ה במרדכי כי היכי דילפין כו' וכמ"ש בהג"ה ואם כו':

וה"מ כו'. גמ' שם:

ג

ס"ג י"א כו'. כמ"ש סוף ר"ה משום דאוושי ופי' רש"י דנפישי וכן פי' הרמב"ם בפ"ח מהל' תפלה וכמ"ש בפ"ד דעירובין אוושי דיורין ובריש נדרים משום דאוושי ליה מפרש כו' אבל התוס' פי' מתוך שאין רגילין משמיעין קולם ומטעה א' את חבירו וזהו אוושי כמו בפ"ג דחולין ריאה דאווש' אוושו עליה כ"ע דפ"ז דברכות ופ"ד דכתובות. אוושי ביני קני דפ"ז דב"מ וע' הגמ' שם וכן פי' הערוך שם:

ומ"מ יזהרו כו'. דהוי מנביאי השקר מהרי"ו ולפי' הרא"ש בס"ב אין חילוק שכ' דאם א"י לכוין אפילו להגביה מותר ובר"ה אפי' בציבור מותר וכבר תמה כנה"ג עליו:

ד

ס"ד וה"מ בציבור כו'. גמ' שם ל"ג א':

וי"א כו'. כמש"ש צרכיו ועגמ' ע"ז ח' א' והטעם דציבור א"צ מליץ:

וי"א כו'. דהם מכירים בכל לשון רק דלשון זה מגונה בעיניהם וז"ש אין נזקקים לו ובזה מתורץ קושיית התוס' דשבת י"ב ב' ד"ה שאין כו' ותמהו על תוס' מנין להם שמכירין מחשבות שבלב ונראה שלמדו ממ"ש ג' דברים מזכירין כו' ועיון תפלה ועתוס' שם אבל בזוהר ח"א ק"א ב' לא ידעו בהאי עלמא אלא מה כו' ואע"ג דבגמ' ב"מ פ"ז א' אמרו יודעין היו כו' מ"מ אמת הוא אף להגמ' וכן לשון אין מכירין מ' אין מבינין ולכן לא אתמסר להון וז"ש אין נזקקין:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.