ביאור הגר"א/אבן העזר/קסז
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) בן ט' כו'. ואם לא כו' מתני' וגמ' בנדה שם:
(ב) ואם בא כו' או כו' ואם כו'. מתני' יבמות צ"ו ב' בן ט' כו' ומת כו' בן ט' כו' וכשמואל ור"י בגמ' שם:
(ג) ויבדקוהו. כמ"ש בנדה מ"ו א' מ"ח ב' דלחליצה לא סמכינן אחזקה דרבא:
(ד) אז כמש"ו אבל כו' וכ"ז כת' בסימן קנ"ה:
(ה) ובדקוהו אח"כ כנ"ל ס"ג:
(ו) ואם בא כו' רש"י וז"ש יגדלו כו':
(ז) דגט כו'. כנ"ל ס"ב ובב"ב קנ"ו א':
(ח) יבמה כו'. הנה שיטת רמב"ם ותוס' בלשון אחרון בד"ה היא ועוד יש לפרש כו' דתרי בבי בתרייתא היא אומרת נבעלתי והוא אומר בעלתי וכן ממ"ש הנהו שניהם כו' ושם בעא מיניה כו' כלהו בין בתוך ל' בין לאחר ל' ותוס' בלשון ראשון שם פי' דהכל לאחר ל' אבל תוך ל' שהיא אומרת נבעלתי כו' צריכה גט וחליצה ובהוא אומר בעלתי כו' א"צ אלא חלילה וכ"ש בשניהן מודים וכן צרה אסור' בתוך ל' ופ' תוס' כשני הלשונות לחומרא ורש"י פי' תרי בבי הנ"ל כפי' תוס' בלשון ראשון ושניהם מודים פי' דוק' שאמר תחלה בעלתי והוא בבא אחרונ' הנ"ל ובצרתה פי'. אף בתוך ל' ובצרתה מ' מדברי רש"י אפי' שניהם מודים שלא נבעלה ול"ק מתחלה בעלתי שכ' דכאן שנסתרה כו' והותרה מיד וכ"כ הרא"ש בתחלה שם אלא שאח"כ העלה דברי רש"י לדרך אחר וכ"ש לדברי תוס' ורמב"ם שפי' שניהם מודים דלא כרש"י כנ"ל וז"ש בש"ע וצרתה כו' אפילו הוא והיא כו' נמצא ד' שיטות לרמב"ם ותוס' בלשון ב' כל ד' בבי בין תוך ל' או אחר ל' וללשון ראשון דוקא אחר ל' אבל תוך ל' הכל להיפך כנ"ל ושיטת רש"י דתרי בבי אחר ל' ושניהם מודים לעולם א"צ אלא חליצה וצרתה לעולם מותרת ושיטת רא"ש כתוס' בלשון ראשון אלא שכ' דאף בתוך שלשים הצרה מותרת אם הוא אומר בעלתי כו' ואינה אסורה אלא כשהוא אומר לא בעלתי אע"פ שהוא אומרת נבעלתי וכ' שם אבל לאחר ל' אפילו שניהם מודים צרתה מותרת וכנ"ל דצרתה לד"ה אפילו שניהם מודים וכ"כ תוס' שם ולפ"ז לא יתכן הא דאמר בסמוך כו' וכופין היינו כי אמר בעלתי וחזר ואמר כו' דהא מ' בסיפא כו' ומיהו י"ל דאיהו כו':
(ט) אע"פ שהוא כו' . וגמ' שם קי"ב א':
(י) וגירש כו' הואיל כו' ואם כו'. שם עד שכופין כו':
(יא) או יחלוץ כו'. שם הוא אומר בעלתי כו' ושם הנהו שניהם מודים כו' ופי' המ"מ שלא אמר מעיקרא בעלתי דלא כרש"י וכ"כ תוס' שם בד"ה הוא ומיהו י"ל דאיהי כו' וכ"מ ברי"ף שאם היה מפ' כפירש"י לא היה צריך להביאו הנהו כו' שכבר כתב בברייתא וכ"מ בדברי הרמב"ם הנ"ל שכ' אע"פ שהוא כו' ומ' ה"ה בלא אמר בעלתי וז"ש בהג"ה ואפילו מודה כו' דכל כו' וראיה ממ"ש וכי מפני שאנו כו' ועירש"י בד"ה מפני כו' דחזקה כו'. מ"מ שם:
(יב) גירשה לאחר כו'. מתני' שם לאחר כו' וכמ"ש בגמ' בשגיטה כו' ופי' הרמב"ן והרשב"א ומ"מ דנתן עכשיו הגט דאי קודם הכניסה אפילו לאחר שלשים יום היתה נאמנת כיון דאיכא איסורא מוקים אנפשי' ועוד היאך כנסה ומ"ש רב אשי התם גט כו' במתני' שנתן גט לזיקתו והוא מודה שלא בעל הכא בשכתב הגט סתם והיא אומרת שלא בעל ולזיקת' נתן והוא אומר שבעל ולביאתו נתן אע"ג שלדברי שניהם א"צ אלא חליצה מ"מ נותנים עליה חומרי שניהם ומאמינים אותו שבעל והיא שוויה לגיטא חספא שאמר' לזיקה וכמ"ש בירושלמי רב הונא בשם רב והוא שיהא הגט יוציא מתוך ידו לתוך ידה הוא אומר גט אשה והיא אומרת גט יבמה בתוך שלשים דיום חזקה לא בעל כופין אותו שיחלוץ לה לאחר שלשים יום כו' וז"ש הרמב"ם וש"ע גירשה לאחר כו' וכן לעיל ואמרה כו' וגירשה כו':
(יג) היא אומרת כו'. הרמב"ם וכ' תוס' שם ד"ה היא בלשון אחרון ועוד יש לפרש כו'. מפרש דתרי בבא בתרייתא היא אומרת נבעלתי כו' הוא אומר בעלתי כו' וכן הנהו שניהם כו' וכן בעא מיני' תנן כו'. הכל בין בתוך ל' בין לאחר ל' וז"ש הרמב"ם וש"ע שאין זה כו' אחר שכנסה מ' אפילו מיד וכן סתם בכל הני בבות וז"ש וצרתה כו' ואפילו בתוך כו' והוא מדברי רש"י שם בד"ה מפני כו' בועל לאלתר וכמ"ש תוס' בשם ר"ח בד"ה הוא ופי' בקו' וכן ר"ח וכי מפני כו' והרי"ף והרמב"ם השמיטו דין הצרה:
(יד) וי"א דתוך כו'. כפירש"י דתרי בבי בתרייתא אלאחר ל' יום קאי וכמ"ש בתוס' הנ"ל לפירש"י תוך שלשי' יום בהיא אומרת נבעלתי צריכה גט וחליצה ובהיא אומרת לא נבעלתי א"צ אלא חליצה וכן הנהו כו' ובעא מיניה כו' הכל לאחר ל' דוקא והרב לא כתב פרש"י אלא כאן לפי שתוס' פי' שם עוד בלשון ראשון פי' להיפך דהכל קאי אף בתוך שלשים וכן דין הצרה כו' וכנ"ל ומספקא לתוס' שם וכתב שם שיש לעשות לחומרא כמ"ש שם פי' בקו' דאחר כו' ועי"ל דבסמוך שריא כו' ומחמת שתי הלשונות כו' ע"כ כ' כאן רק להחמיר:
(טו) ואפי' בתוך ל' יום. וכ"מ בירוש' פ"א דכתובות סוף הלכה ד' תני טענת בתולים עד ל' יום דר"מ וחכ"א מיד כו' ר' ירמיה בעא מהו שיהא נאמן לומר על דר"מ העמדתי עצמי מ' יום כדי לעשות את הולד שתוקי נשמעיניה מן הדא היבמה שאמרה בתוך ל' יום לא נבעלתי כופין אותו שיחלוץ לה לאחר ל' יום מבקשין ממנו שיחלוץ לה ואר"א דר' מאיר היא ואר"א ל"ש אלא אצלה הא אצל צרתה לא כמה דתימר תמן לא כל הימנה לחוב לצרתה וכאן לא הימנה לחוב לבנו. הרי מפורש דאתוך ל' יום קאי:
(טז) וי"א כו'. תוס' שם לפרש"י והקשו על רש"י לפי פי' דלאחר שלשים קאי מ"ש בצרה כמש"ש ולפ"ז לא יתכן כו' אלא נראה דצרתה כו' וכמו שמסיק תוס' שם ומחמת שתי כו' וכ"ד בהג"ה כשתי הלשונות לחומרא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |