ב"ח/אבן העזר/קסז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ב"חTriangleArrow-Left.png אבן העזר TriangleArrow-Left.png קסז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף



טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
בית שמואל
פתחי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז


ערוך השולחן


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


קטן פחות מבן ט' שנים אין ביאתו כלום ומבן ט' ואילך וכו' פי' קטן לא תקינו ליה רבנן נישואין ולא קידושין דאין קנינו בקנין ובג' דרכים שהאשה נקנית בהן בכסף בשטר ובביאה אינה ניקנית לקטן ויוצאה ממנו בלא גט ובלא מיאון אלא דביבמה כיון דהקנו לו אשה זו מן השמים עשו רבנן ביאת קטן שיהא קונה כמאמר בגדול וכשיגדיל ולא בא עליה צריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו אבל מיהו קנאה לענין שזכה בנכסי אחיו:

ואם בא עליה כשהוא קטן ומת וכו' משנה ס"פ האשה רבה (דף צ"ו) ופסק הלכה כרבי יוחנן דכי היכי דיבמה שיש עליה זיקת שני יבמין אינה מתייבמת כך אשתו שנשאת משהגדיל כיון שהיא צרת זיקת שני יבמין גם כן חולצת ולא מתייבמת והב"י הביא כל הסוגיא:

יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה משנה סוף פרק ב"ש ואין הטעם דכיון דשניהם אינן בני עונשין לא חיישינן שמא ימצא הוא סריס או היא תמצא איילונית והוי אשת אח שלא במקום מצוה דקי"ל קטן אוכל נבילו' אין ב"ד מצווין להפרישו האי טעמא ליתא דא"כ קשה הא דתנן בא על יבמה גדולה תגדלנו הא כל ביאה וביאה דאיסורא הוא אלא אתא לאשמועינן דאעפ"י דכתיב להקים שם אחיו והני לאו בר הכי אפ"ה יגדלו זה עם זו דיבמה יבא עליה כל דהו קאמר גמרא לשם:

היבמה שנתייבמה וכו' עד סוף הסימן שם במשנה ובגמרא וכמו שפירש"י ע"ש ומביאו ב"י:

ומ"ש בתוך ל' יום הוא נאמן וצריכה חליצה כצ"ל:

ומ"ש וכיון שאומרת שבעל ולפי דבריה צריכה גט וכו' הקשה מהרש"ל כיון שכנסה ועשה בה מאמר א"כ אף לדבריו שלא בעל צריכה גט למאמרו ויש לתרץ דמשנתינו זו מדברת ביבמה שנתייבמה מה"ת דא"צ לקדשה כדלעיל בתחילת סימן הקודם ומיהו אפי' את"ל דמיירי הכא בשעשה בה מאמר כתקנת חכמים אפ"ה איכא נפקותא דלפי דבריו א"צ לכוין בגט אלא להפקיע מאמרו שאינו קונה אותה בו אלא מדרבנן אבל לפי דבריה אינה נפטרת ממנו אלא א"כ נתכוין בגט לפטור את אשתו שהיא קנויה לו מן התורה בביאתו ודו"ק: ומ"ש ומבקשין אותו שיתן גט אינו מפורש בסוגיא ורבינו למד להורות כך מדין חליצה לאחר ל' דמבקשין שיחלוץ דה"ה נמי תוך ל' לגבי גט דמבקשין אותו שיתן גט ויש לדחות דלאחר ל' שאני כיון דלא מוקים אנפשיה ודאי נאמן הוא דבעל הלכך מבקשין שיחלוץ אבל תוך ל' דאינו ודאי דלא בעל דאפשר דבעל כופין אותו שיתן גט כיון שהיא אומרת נבעלתי:

ואם היא אומרת לא נבעלתי והוא אומר שבעל נאמנת וכופין אותו לבעול או לחלוץ כך הוא לשון הרב רבינו משה בר מיימוני ולשיטתו הלשון מתוקן דר"ל שכופין אותו לבעול דמצות יבום קודמת ואם לא חפץ ביבום כופין אותו שיחלוץ אבל לרבינו דמסקנת הרא"ש כרש"י ור"ת דמ"ח קודמת אין כופין אותו לבעול אלא שיחלוץ והכי מוכח בסוגיא דקא מקשה אהא דתנן היא אמרה לא נבעלתי תוך ל' דנאמנת וכופין אותו שיחלוץ ועד שכופין אותו שיחלוץ נכפינו לייבם וכו' וכתבו התוס' לא בעי לאוקומי הך משנה כמשנה אחרונה דמצות חליצה קודמת וכו' אלמא למ"ד מ"ח קודמת אין כופין אותו לבעול אלא כופין שיחלוץ לה וי"ל דרבינו נמי ה"ק כופין אותו לבעול למ"ד מצות יבום קודמת או כופין לחלוץ למ"ד מ"ח קודמת והאי כופין לחלוץ לצדדין קאמר דאם רוצה לבעול כפינן ליה במילי לחלוץ ואם אינו רוצה לא לבעול ולא לחלוץ אלא ליתן גט בלחוד לפי שאומר בעלתי כופין אותו בשוטים לחלוץ ועיין במ"ש בסימן קס"ה ס"ב. ונראה מדלא כתב רבי' או לחלוץ ויוציא בגט כלשון הר"ר משה בר מיימוני אלמא דא"צ גט וכ"כ התוס' לפי פירש"י בד"ה היא אומרת אבל למ"ש לשם התוס' בשם ר"י צריכה גם כן גט ואפי' שניהם מודים שלא בעל:

ומ"ש ואם אחר שלשים יום וכו' עד וצריכה גט וחליצה וכו' משמע מלשון רבינו דאף לאחר שהודה לדבריה מבקשין ואין כופין לחלוץ דסמכינן אדיבוריה קמא הואיל שהוא לאחר ל' וכן פי' רש"י להדיא אבל התוס' כתבו דבחזר והודה כופין לחלוץ ועוד כתבו דאפי' מתחילה הודה שלא בעל צריכה נמי גט:

ומ"ש ולענין איסור הצרה לדעת ר"י וכו' פירוש משום דאף בתוך שלשים בחזקת שבא על יבמתו ונפטרה צרתה ואינו נאמן לאוסרה וכו' אלא דכשאומרת היא שלא נבעלה חוששין לדבריה בתוך שלשים יום וכופין שיחלוץ דתלינן דמוקי איניש אנפשיה מלבעול עד ל' יום:

ומ"ש ואפילו אם יש לה גט ממנו והוא אומר שנתנו לה קודם שבעל וכו' נראה דהיינו לומר שנתן לה גט לזיקתו קודם כניסה ואחר כך כנסה ובעל דיש ביאה אחר הגט וצריכה גט שני לביאתו כ"כ הרי"ף שנתן לה גט קודם בעילה פסלה על עצמה וכ"כ הרא"ש כשגיטה יוצא מתחת ידה ואח"כ יבמה שע"י הגט פסלה על עצמו אבל ה"ה כתב דפירשו ז"ל דהגט נתן עכשיו דאי קודם כניסה אפי' לאחר ל' היתה היא נאמנת לומר לא נבעלתי דכיון דאיכא איסורא מוקי אנפשיה מלבעול עכ"ל ומביאו ב"י ויש לדחות ולומר דאף ע"ג דאיכא איסורא דילמא לא מצי מוקים אנפשיה:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון