ביאור הגר"א/אבן העזר/מב
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) אין כו' והמקדש כו'. קדושין ב' ב' מ"ד א'. יבמות י"ט ופלוגתא דב"ב מ"ח ב' באנסוה לקבל הקדושין וכמו בזבינא שם וכמ"ש בספ"ו דב"ק דאמר רוצה אני או בשקבל המעות מעצמו דהוי כאומר רוצה אני וכמ"ש במ"מ ר"ס ר"ה וקיי"ל כמר ב"ר אשי כמ"ש ר"ת והגאונים וז"ש בע"כ ר"ל אפי' קבלה הקדושין מעצמה רק מאונס:
(ב) אבל כו' וי"א כו'. דתלוה וזבין אמרוהו תלוהו וקני לא אמרו בע"ה. אבל הרשב"א ומ"מ כתב דכ"ש הוא תלוהו וקני וכ"ד הראב"ד אלא שכ' שצריך שיאמר רוצה אני אבל כבר כ' שכל שעושה המעשה בידים א"צ שיאמר רוצה אני וכ"כ המ"מ כאן על הראב"ד וטעמו של בע"ה כמש"ש דווקא תלוה וזבין שקבל מעות וכמש"ש מודה שמואל כו' ועתוס' שם ד"ה אילימא כו' וד"ה קדש כו' וכמש"ש ב"י בח"מ סי' ר"ה מחו' ג' בשמו וכ' הרב שם ס"ס ר"ה ואישתמיטתיה להם שהרמב"ם והראב"ד והרשב"א והמ"מ חולקים עליהם וכן הסמ"ג וש"פ וכן עיקר דוקא בזביני ויהיב דל"ל הנאה כלל אבל בלקח זוזי אע"ג שהנאה היא פחות מהפסיד שאין אדם רוצה למכור קרקע כמש"ש כל דמזבין אינש כו' וכן בקדושין אע"ג שאינה מקבלת רק ש"פ אמר אמימר דמקודשת וכ"כ מהרי"ק ס"ס קפ"ה אע"ג דהנאה מועטת מאד והוכיח מתוס' הנ"ל ד"ה קדיש כו' וי"ל כולי מ' דבכסף בלא"ה מהני ואע"ג דאינה אלא שו"פ וכנ"ל והאריך שם וכ"ש שקונה השדה דאמרינן קפיץ וזבין וכי למוכר יותר הנאה בקבלת דמים מלוקח בשדה וכ"ש לפי הסמ"ג דמש"ש תלויה וקדיש על האיש קאי וכל שכן במכר כמ"ש קפוץ וזבון מתוב נתיב איתתא ונראה שהכריחו לסמ"ג לפרש כן קושיית תוספת הנ"ל ד"ה קדש כולי. אבל הג"מ תמה עליו וכתב כפירש רשב"ם ותוספת דעל האשה קאי ממ"ש הוא עשה כו' וא"ל ג"כ היא עשתה שלא כהוגן כו' ואפקעינהו כולי דא"צ לזה שהרי יכול להפקיעה בגט בע"כ משא"כ בדידה. מ"מ. וכמ"ש ברפי"ד דיבמות ורפ"ה דגיטין:
(ג) אמרה תחלה כו'. דבלא"ה אינה מקודשת כיון שזרקה כמ"ש ח' ב' הא שדתינהו כו' לא מבעיא כו' משא"כ באמרה וע"ל סימן למ"ד ס"ו דבלא אמרה אפילו בלא שדתינכו לאו כלום לדעת רמ"ה משא"כ באמרה דאם לא ניערה הוי קידושין כמש"ש ס"א וא"צ לרצתה אלא בחוב וגזל דידה אבל בפקדון א"צ וכ"ש בקדושין ואף שאמרה שבלבה היה אלא לשחוק דברים שבלב אינן דברים כמש"ש כ' א' ואע"ג שזרקה אח"כ תכ"ד לאו כדיבור לענין קדושין כע"ש סוף נדרים ופ"ח דב"ב:
(ד) ואין הולכין כו'. משום חומרא דא"א ושלכן אמרו תכ"ד לאו כדיבור כמ"ש רשב"ם שם ואמרינן אתתא בכ"ד ניחא לה. שם:
(ה) לקח כו'. מאחר שלא זרקה. שם בשם ר' גרשון מ"ה וכמש"ש י"ג א' אם איתא דלא ניחא כו' ואונס דמעיקרא לאו כלום כיון דבשעת קדושין הוא ברצון:
(ו) הואיל כו'. ר"ל ולכן א"צ לאמירתו כמש"ש דקי"ל כר' יוסי כנ"ל ר"ס כ"ז:
(ז) היה חייב כו'. כמש"ש י"ג א' דאפילו לא זרקה ולא אמרה הן אינו כלום ע"ל סי' כ"ח ס"ג וכ"ש בזרקה דאפי' בקדושין גמורים אינו כלום כנ"ל:
(ח) המקדש כו'. דכולהו אמוראי ס"ל כך לבד ר"פ ורב כהנא בתראה הוא וכן רב אשי קיבל דבריו:
(ט) ויש מחמירים כו'. כר"פ וכבר כ' הרשב"א שיחידאה הוא הסמ"ג וכל הפוסקים חולקים עליו ולית דחש לה:
(י) או שניהם כו'. דמ"ש מאי הוה עלה קאי על הבעו מיניה מר"י דבלא"ה אין ספק ואין שום חולק בדבר:
(יא) ואין חילוק כו'. כמו בעדות ממון וערש"י שם ד"ה מהו כו':
(יב) וכן כו'. עס"ה:
(יג) צריך כו'. ואפי' כו' ודוקא כו' כמ"ש בשבועות ל"ד ב' והלה מה טוען כו' וילפינן כאן מממון ועח"מ סימן ע"ט ס"ד:
(יד) קידש בפני כו'. קידושין מ"ג א':
(טו) ואפי' ייחד כו'. כיון שא"צ להזמנת עדים ועח"מ סימן ל"ט ס"ה:
(טז) וצריכין כו'. דשמא בע"א בא לידה שלא בקדושין וכמו בממון דעדות ראיה בעינן וז"ש ואין הולכים כו' כמו בממון.
(יז) מי שקידש כו' במיגו כו'. כיון שאין העדים אומרים בודאי ששמעה רק אפשר ששמעה במקום חששא אמרינן מגו במקום עדים כמ"ש בכתובות כ"ז א' וז"ש ובלבד כו':
(יח) כל עדות שלא כו'. כמ"ש בח"מ ר"ס כ"ט מהתוספתא ומ"ש שלא נחקרה היינו במקום שצריך דו"ח כמ"ש בתוספתא שם והיינו בדין מרומה כמ"ש למטה:
(יט) ולכן אפי' כו'. כמ"ש בפ"ד דשבועות וכמ"ש בח"מ שם:
(כ) עידי קדושין כו'. כמ"ש בסוף יבמות וכר"ע דלד"מ מדמינן לה וכמ"ש בסוף גיטין דבב"ד הדיוטות משום דשליחותייהו כו' כמו בהודאות והלואות דחד טעמא להו כמ"ש בריש סנהדרין בדין הוא כו' אלא משום דר"ח א' ד"נ וא' ד"מ בעינן דו"ח:
(כא) אם לא כו'. כמ"ש רפ"ד דסנהדרין:
(כב) מצאו כ' כו'. כמ"ש מפיהם ולא מפי כתבם וס"ל כדעת הרמב"ם שכל שאינו מקוים לאו כלום והרבה חולקים ע"ז כמ"ש בפ"ב דכתובות הנח לקיום שטרות דרבנן אבל הרשב"א כתב דאף במקוים לאו כלום דשמא חתמו בלא דעתה וכמ"ש בסנהדרין כ"ט ב' ההוא אורייתא כו' שאלינהו לספרי כו' וכה"ג לא ידע בזה"ז ואיננו שטר והוי מפי כתבם ועח"מ סימן ל"ט סי"א וי"ח כו' והג"מר כ' בשם ר' שמחה דאפילו בשטר מקוים ונכתב כדינו אינו כלום ממ"ש בתוספתא פ"ב דכתובות יפה כח העדים מכח השטר שהעדים שאמרו מת פלוני נהרג פלוני משיאין את אשתו מצאו כתוב בשטר מת פלוני נהרג פלוני אין משיאין את אשתו ויפה כח השטר מכח העדים שהמלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים בעדים גובה מנכסים ב"ח אלמא אף שטר גמור אינו כלום לענין אשת איש כמ"ש בסיפא שהמלוה כו' והטעם משום דשטר לא ניתן לכתוב באשה ובירושלמי סוף יבמות והביא' הרא"ש שם פרק בתרא ס"ט מצאו בשטר כו' ואף מאן דמיקל שם משום דאקילו בה כמש"ש ועכשיו משיאין ע"פ כולי ודבריו נכונים די"ל בירוש' שם דאמר מצאו בשטר מ' בשטר גמור וכן ממש"ש ויפה כח שטר כו' וא"כ מאי אמר ולא מפי כתבם כו' ועי"ל מאי אמר דתניא ע"פ עדים כו' ועכשיו כו' מאי ראיה והלא שטר גמור יפה כחו מכח עדים כשרים ואפ"ה אין משיאין ומאי סיעתא ועי"ל הרבה אלא דטעם הברייתא מ"ש ויפה כח השטר כו' הטעם הוא שלא ניתן ליכתב והוי מפי כתבם כנ"ל וז"ש מסייע כו' דתניא ע"פ עדים כו' ועכשיו כו' וברייתא הנ"ל ויפה כח השטר קודם שהוחזקו להיות משיאין כו':
(כג) ודלא כו'. ע"ש שהרבה להוכיח דקיום שטרות דרבנן כמ"ש בגיטין ג' א' בדין היא כו'. כדר"ל כו' אלמא אפי' לקולא ושם ה' ב' והקי"ל דבדרבנן כו' ובכתובות י"ח ב' וכ"א ב' וש"מ ובירושלמי פ' בתרא דשביעית שט"ח מוקדם כו' מי מודיע כו' לא כן ארשב"ל כו' ועח"מ סימן מ"ג ס"ח בהג"ה ואף ס' ראשונה מודה לזה אלא שכתב דוקא שאין מכחיש אבל אם באו עדים ואמרו לא חתמנו או שבע"ד מכחיש מדאורייתא בעינן קיום ומ"ש הרב כ"ז שהשטר כו' מיירי בכה"ג וכמ"ש בהגמ"ר שם בההוא עובדא שהעדים שחתומים אמרו לא חתמו וכן המקדש אמר שמזויף הוא ע"ש ובזה צדקו דברי מהרי"ק ועבש"ך על ח"מ סימן מ"ו ס"ק ט' שהאריך שם אבל כאן דברי הר' שמחה נכונים כנ"ל:
(כד) המקדש כו'. סנהדרין כ"ו ב' א"ר ששת עני כו' ואף ע"ג דקי"ל כר"נ דוקא בחשוד בעלמא כמ"ש תוס' שם ד"ה החשוד כו' ולעדות אשה פסול אף כה"ג כמ"ש בהג"ה וממש"ש:
(כה) אבל כו'. כיון דמדאורייתא כשרין וע"ל סי' כ"ח סכ"א ובקידושין כ"ד ב' הואיל ומדרש חכמים כו' וכ"ש בדרבנן וזהו דעת הרמב"ם דסובר אף בקרובי האם תופסין מדרבנן וכמ"ש בח"מ סי' ל"ג ס"ב בהג"ה וכ"כ ר"ה גאון ובה"ג והרבה גאונים ושאילתות הביא ראיה הנ"ל אבל הרי"ף חלק עליהם וכ' דראיה הנ"ל לאו כלום דא"כ כל קרובים נמי דהא כולם מדרש חכמים דהא פשטיה דקרא לא יומתו אבות מיירי בעון בנים ומקרא מלא הוא בד"ה בידעתו דא"צ גט וכמ"ש כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ומש"ש דמדרש חכמים פירש הרשב"א סימן אלף קפ"ח וכ"כ תוס' בגיטין מ"ב ב' ד"ה הואיל כ' דמש"ה שמא יטעה וימצאנו בשוק ויאמר עבדי אתה ומ"מ דעתו כדעת הגאוני' וכתב דלא אמרינן כל דמקדש אדעתא כו' אלא היכא דאתמר בהדיא דאל"כ הא דאמרינן ברפ"ג דקדושין תנא מה שעשה עשוי אלא שנהג כו' לימא הוא עשה שלא כהוגן כו' כמ"ש בפ"ג דב"ב ובפ' בית שמאי והרבה כיוצא ובפ' האשה רבה צ' א' והא הכא דמדאוריי' כו' וקשרינן אשת איש לעלמא כו' ולא אמר כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש:
(כו) ואפילו כפרה כו'. ערש"י בקדושין ס"ה א' ד"ה לא כופין כו' דא"צ כו' משא"כ כאן ובגמ' שם אלא כופין אמאי כו' משא"כ כאן שנאסר כבר בקרובותיה:
(כז) ואם כו' או כו'. כמ"ש בגיטין פ"ט ב':
(כח) החשוד כו'. סנהדרין שם וכגירסת הרי"ף א' רבא ומודה ר"נ לענין כו' בין לאפוקה בין לעיולה וכפירש תוספת שם ד"ה החשוד כו':
(כט) המקדש כו' י"א כו'. כמ"ש בקדושין מ"ט ב':
(ל) ויש מקילין. דאל"כ היאך פסולין לד"נ כמ"ש בפ"ג דסנהדרין ומ' בין לזכות בין לחובה נימא ג"כ כנ"ל אלא דוקא שם משום דאמר ע"מ שאני צדיק גלי דעתיה וחיישינן:
(לא) מיהו אלו כו'. עמ"ש בי"ד סי' קי"ט:
(לב) י"א הא. כולי ע"ל סי' כ"ח סכ"א:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |