באר שבע/תמיד/כו/ב

באר שבע תמיד כו ב

דף כ"ו ע"ב

איבעיא להו עליות ממש הוו כו'. תימא מאי קא מיבעיא ליה דמאי נפקא מינה מאי דהוה הוה וליכא למימר דרוש וקבל שכר הוא שצריכין אנו לעמוד על האמת ואע"פ שכבר עבר שהרי כה"ג פריך הגמרא בפ"ק דיומא כיצד הלבישן כיצד הלבישן מאי דהוה הוה אלא כיצד מלבישן לעתיד לבא לעתיד לבוא נמי לכשיבואו אהרן ובניו משה יהיה עמהם אלא כיצד מלבישן למיסבר קראי אלמא דדוקא למיסבר קראי דרשינן אע"פ שכבר עבר אבל לקבוע בעיא בגמרא בדבר שאין בו צורך לא אשכחן והכא אין שום צורך בבעיא זו לא לענין לעתיד לבוא שהרי בנין בית העתיד להבנות מפורש ביחזקאל ואיכא נמי למימר לעתיד לבוא יחזקאל יהיה עמהם כדאמרינן בפ"ק דיומא שהבאתי משה יהיה עמהם לענין סדר לבישת בגדים וגם ליכא שום נפקא מינה לענין איסור והיתר וכן קשה בפ"ב דע"א ובפ"ק דתענית דקא מיבעיא להו מרבי עקיבא במה שימש משה כל שבעת ימי המלואים וכן בפ"ק דסנהדרין איבעיא להו שור סיני בכמה מיגמר שעה מדורות כו' ומיהו התם איכא למימר שמא מיבעיא להו למיסבר קראי אבל הכא אי אפשר לומר דקא מיבעיא ליה למיסבר קראי שהרי הני עליות שהיו בבית אבטינס ובבית הניצוץ לא כתיבו ולא רמיזו כלל בקרא א"כ קשה למאי נפקא מינה קמיבעיא ליה ובריש פרק ארבע מיתות פריך נמי כה"ג הילכתא למשיחא כיון דליכא נפקותא אלא ליישב לישני דשמעתין ואע"ג דאשכחן בפרק המוכר פירות דבעי חמר חוריין מהו כו' ופרשב"ם דלנסכים בלחוד קמיבעיא ליה ולא לענין קידוש מ"מ אפשר לומר הנ"מ נמי לענין קידוש למצוה מן המובחר. ואע"ג דבפ"ק דחולין מצינו דבעי רבי ירמיה אברי בשר נחירה שהכניסו ישראל עמהן לארץ ישראל מהו ופרש"י דרוש וקבל שכר הוא שצריכין אנו לעמוד על האמת ואע"פ שכבר עבר ע"כ. כבר כתב עליו הרא"ש ז"ל בפסקיו וז"ל ולא נהירא לי דדוקא לתיסבר קראי דרשינן אע"פ שכבר עבר אבל לקבוע בעיא בגמרא בדבר שאין בו צורך לא אשכחן כו' והביא ראיה מפ"ק דיומא שהבאתי וכתב ונראה לי דנפקא מינה בבעיא זו לאדם שאסר עצמו באחד מן המינין מזמן ידוע ואילך כו' ע"ש שהאריך ואין כאן מקומו. ושמא יש לדחות ולומר דגם כאן איכא למימר דקא מיבעיא ליה למיסבר קראי דהיינו וילוו עליך וישרתוך דפירושו שהכהנים יהיו שומרים למעלה והלוים למטה אבל אין דעתי נוחה בזה וצריך עיון:

בעבודתך הכתוב מדבר כו'. אבל בספרי שנינו וישרתוך בעבודתם ומינה מהם גזברים ואמרכלין אתה אומר וישרתוך בעבודתם ומינה מהם גזברים ואמרכלין או ישרתוך בעבודתם ת"ל ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל ועדיין אני אומר וישרתוך בעבודתך וישרתוך בעבודתם שמשמרתך משמע לעבודתך וממשמרת כל האהל משמע לעבודתן ת"ל ואני הנה לקחתי את אחיכם הלוים מתוך בני ישראל לכם מתנה נתנים לה' לה' הם מסורים ולא לכהנים הא אין עליך לומר אלא כלשון ראשון ישרתוך בעבודתן ומינה מהם גזברין ואמרכלין ואתה ובניך אתך לפני אהל מועד הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ אתה אומר כו' או אלו ואלו מבפנים ת"ל ונלוו עליך ושמרו את משמרת אהל מועד כו' ושם אפרש באורך אי"ה:

אמר רבי יהודה בזה שנכנסין כו'. בלא רבי יהודה לא הוה מצי למיפרך מידי משום די"ל דשער הפתוח לעזרה אין צריך שומר כיון שאינו משמש כניסה ויציאה הלכך הוכרח להביא אמר רבי יהודה כו':

שבו נכנסין לבלוש העזרה. פירוש שהיו נכנסין בכל בקר דרך אותו פשפש לחפש על כל כלי שרת שבעזרה שיהיו כולן במקומן כדתנן לקמן בפרקין נטל את המפתח ופתח את הפשפש כו'. לבלוש תרגום ויחפש ובלש:

אמר אביי דמתקני ומייתי מעיקרא כו'. פירש המפרש קודם שיביאו האבנים בעזרה היו מתוקנות על ידי ברזל ומייתי אבנים גדולות ואבנים דקות כו' עד בו אי אתה בונה גזית אבל אתה בונה גזית בהיכל ובבית קדשי הקדשים. וקשה לי על פירושו שהרי בפרק עגלה ערופה ת"ר שמיר שבו בנה שלמה את בית המקדש שנאמר והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה הדברים ככתבן דברי רבי יהודה אמר לו רבי נחמיה וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר כל אלה אבנים יקרות וגו' מגוררות במגרה א"כ מה ת"ל לא נשמע בבית בהבנותו שהיה מתקן מבחוץ ומכניס מבפנים אמר רבי נראין דברי רבי יהודה באבני מקדש ודברי רבי נחמיה באבני ביתו. והשתא כיון דרבי אמר נראין דברי רבי יהודה באבני מקדש למה הניח אביי דברי רבי יהודה ותפס דברי רבי נחמיה לפרש המשנה אליביה. וכבר נזהר מזה רש"י בפירושו במלכים ופירש הפסוק כדברי רבי יהודה וז"ל אבן שלמה מסע נבנה כמו שהסיעוה מן ההר על ידי השמיר כמות שהיא באה משם נתונה בחומות הבנין ולא סתתוה בכלי ברזל ע"כ. ושמא י"ל משום דהכרעת רבי אינה הכרעה מפני שהיא הכרעה שלישית דלאו הכרעה היא כדאיתא בסוף פ"ק דפסחים ועוד דסתם מכילתא אתיא כרבי נחמיה.

ומיהו קשה לי על רבי גופיה למה סתם כאן כנגד הכרעתו. לכן נראה לי לפרש הא דאמר אביי דמתקני ומייתי מעיקרא היינו דמתקני על ידי שמיר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף