באר שבע/תמיד/כז/א

באר שבע תמיד כז א

דף כ"ז ע"א

התם דלא מטו למעבד עבודה כו'. פירש המפרש כגון פחותים משלש עשרה ולא דק דהא רבי אמר בפ"ק דחולין דאין כהן כשר לעבודה עד שיהא בן עשרים ויליף ליה מקרא ואע"ג דרבנן פליגי עליה ואמרו משיביא שתי שערות כשר לעבודה הא מסקינן התם לחד לישנא והוא עיקר דלא פליגי רבנן עליה אלא בדיעבד אבל לכתחלה מודו רבנן לרבי כדתניא איש מזרעך לדורותם מכאן א"ר אלעזר קטן פסול לעבודה ואפילו תם מאימתי כשר לעבודה משיביא שתי שערות אבל אחיו הכהנים אין מניחין אותו לעבוד עד שיהא בן עשרים לכן נראה לי לפרש התם דלא מטו למעבד עבודה כגון פחותים מעשרים:

חמשה על חמשה שערי עזרה. אי אפשר לפרש עזרה של נשים דהא שם היתה ישיבה לכל אדם כדאיתא בהדיא בפרק אלו נאמרין גבי ופרשת המלך ואם כן היאך אמר לקמן עזרה דאי תמה ובעי למיתב לא מצי יתיב דאמר מר כו' אלא בעזרה של ישראל אי נמי של כהנים קאמר:

דאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד. לכאורה משמע בפ"ב דזבחים דלא אתי למעוטי אלא דוקא מלכי ישראל אבל לכהנים היתה ישיבה בעזרה מדקאמר שם מה יושב שאוכל אם עבד חילל כו' והיכי אכיל יושב והא אין ישיבה בעזרה וכן משמע ממאי דפריך התם גבי קדוש ידים ורגלים מן הכיור וליתב מיתב ולקדש והא קדוש ידים ורגלים בעזרה הוה ואפ"ה פריך וליתב מיתב ולקדש וגם התרצן אינו מתרץ לו דאסור לישב משום דאין ישיבה בעזרה אלא מדאמר קרא לשרת ושירות מעומד הוא ועוד אי בעית אימא קרא אי בעית אימא סברא דלכהנים היתה ישיבה בעזרה. קרא שנאמר ועלי הכהן יושב על הכסא על מזוזת היכל ה' סברא שהרי כל עצמו לא אמר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד אלא מטעם שחלק להם המקום כבוד להראות שמלכותו שלמה כדפרש"י בסוטה פרק אלו נאמרין וזה הטעם אינו שייך כנגד הכהנים אלא כנגד בני גילו שהם מלכי ישראל. וגדולה מזאת מצינו בירושלמי דפסחים וביומא שיש אמוראים טובא החולקים על מר ואמרו כי אין ישיבה בעזרה אפילו למלכי בית דוד אלא לכ"ג בלבד שנאמר ועלי הכהן יושב וגו' אבל ויבא דוד וישב לפני ה' פירשוהו שישב עצמו לתפלה אבל לפי האמת אי אפשר לומר כן דאם לכהנים היתה ישיבה בעזרה א"כ מאי מקשה בסוטה פרק אלו נאמרין עומד מכלל דיושב הוא והאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד והא התם בכ"ג קיימינן ש"מ בהדיא דאתא למעוטי אפילו כ"ג. ונראה לי ליישב הא דכתיב ועלי הכהן יושב על הכסא על מזוזת היכל ה' דדוקא בעזרה עצמה אין ישיבה אלא למלכי בית דוד אבל על מזוזת ליכא איסור ועוד י"ל דדוקא מן דוד ואילך אין ישיבה בעזרה אלא כו' והא דאמר בפ"ב דזבחים שהבאתי מה יושב שאוכל כו' צריך לומר כמו שפירשו התוספות בפ"ב דיומא דאיירי שאוכל בקדשים קלים הנאכלין בכל העיר א"נ י"ל היינו טעמא דמותר לישב ולאכול קדשים דבאכילת קדשים כתיב בהו למשחה ולגדולה כדרך שהמלכים אוכלין והיינו מיושב אי נמי דאע"ג דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד הני מילי לדברים דלאו צורך עבודה אבל אכילה צורך עבודה היא דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים כדאיתא ביומא ריש פרק בא לו כ"ג הלכך משרא שרי ואתי שפיר נמי הא דפריך בפ"ב דזבחים גבי קדוש ידים ורגלים מן הכיור שהבאתי וליתב מיתב ולקדש אע"ג דבעזרה הוה הואיל דצורך עבודה הוא שרי. והשתא אין אנו צריכין לדחוק ולפרש וליתב מיתב ולקדש דלאו ישיבה ממש קאמר משום דאין ישיבה בעזרה אלא ישיבה על ידי סמיכה כדפירשו התוספות התם אלא הוא כפשוטו ישיבה ממש מטעם שפירשתי הואיל דצורך עבודה הוא משרא שרי אבל שמירת הבית דהכא לא חשיב צורך עבודה כיון דשמירת הבית אינה אלא מפני שהוא כבוד וגדולה לבית שלא יהא בלא שומרים כדאיתא בספרי זוטא שהבאתי לעיל בריש מכילתין ולכך אמר שפיר דאי תמה ובעי למיתב לא מצי יתיב:

אמר מר חמשה על חמשה שערי עזרה כו'. אין לתמוה דקאמר אמר מר על משנה דכן אשכחן בריש ברכות ובנזיר ובסוף פרק המוכר פירות ובשאר דוכתי אבל הא יש לתמוה למה לא קאמר נמי לעיל מזה אמר מר גבי הא דפריך חמשה על חמשה שערי עזרה כו' מאי שנא הר הבית כו':

ורמינהו שבעה שערים היו בעזרה כו'. קשה בעיני טובא למה לא פריך נמי מהמשנה דשקלים בפ"ז דקתני היכן היו שלש עשרה השתחויות האלו ארבע בצפון וארבע בדרום שלש במזרח ושתים במערב כנגד שלשה עשר שערים ש"מ בהדיא דס"ל דשלשה עשר שערים היו בעזרה. ומיהו בהא יש לתרץ בדוחק דלא פריך מינה משום דדעת יחיד היא דהיינו אבא יוסי בן חנן דאמר כן בפ"ב דמדות והכי איתא שם בירושלמי דשקלים היכן היו השתחואות וכו' מתניתין דאבא יוסי בן חנן דאמר כנגד י"ג שערים ברם כרבנן שבעה שערים היו בעזרה כו'. אבל אכתי קשה על רבא דמייתי בסמוך ברייתא דאיכא תנא דאמר תמניא הוו למה לא הביא משנה זו דשקלים שהבאתי למימרא דאיכא נמי תנא דאמר שלשה עשר שערים היו בעזרה. שוב אחר זמן רב שכתבתי זה מצאתי בתוספות בפרק בתרא דכתובות גבי י"ג פרוכות היו במקדש שני ז' כנגד ז' שערים כו' שהביאו סוגיא דהכא והקשו ג"כ ותירצו וז"ל תימה אמאי מייתי רבא הנך תנאי ממתניתין דמדות היה יכול להביא דתנן בשקלים בפרק שני י"ג השתחואות היו שם אבא יוסי בן חנן אומר כנגד י"ג שערים ועוד תימה דהרי כאן מחלוקת רביעי דעל כרחין לההוא תנא דס"ל די"ג שערים היו בעזרה לא מצי למימר דקסבר ח' ודל חמשה דהר הבית דהא מפרש התם שמם של אותן שערים ואין מזכיר אפילו אחת מאותן שערים דהר הבית המפורשים בפ"ק דמדות. ואומר רבינו תם דלעולם ס"ל לההוא תנא דז' שערים היו בעזרה והא דחשיב י"ג היינו עם השערים הקטנים דהכל חשיב ותדע דהא חשיב פשפשים שהיו לשער ניקנור אבל גדולים לא היו בעזרה אלא ז' וא"ת לרבנן נמי דתני שבעה שערים מאי קמתמה כנגד מי הוו השתחואות הא אינהו נמי מודו דעם הקטנים היו י"ג כדפרישית ואמר ר"ת כיון דלא חשיבי בעינייהו כל כך שיקראו אותם שערים אין נראה שיהא השתחואות כנגדם אבל אבא יוסי בן חנן קרא אותם שערים עכ"ל התוספות.

ואפשר לומר דפשפש קורא כשעומד אצל שער גדול וכשהוא רחוק משערים גדולים נקרא גם הוא שער ואפילו לפי תרוץ שלהם אכתי קשה מנא ליה לרבא לומר דלחמשה דהר הבית פשו להו תמניא דעזרה דילמא רבי נתן קאמר כנגד שלשה עשר שערים בעזרה עצמה דס"ל כאבא יוסי בן חנן. ועל הברייתא גופא קשה לי טובא דקתני אין פוחתין משלשה עשר גזברין והלא משנה שלמה שנינו בפ"ה דשקלים אין פוחתין משלשה גזברין ואי אפשר לומר דטעות דלוג סופר הוא וראוי להיות משלשה עשר דהא גם בתוספתא ובירושלמי דשקלים גרסינן משלשה גזברין וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל ושאר מחברים והא ודאי דלא נפל טעות אחד בכל הספרים וצ"ע היטב:

תרי מינייהו לא צריכי שימור. פי' מחמת שהיו תכופין לשאר השערים וכדמשני לעיל דוי להכא ודוי להכא והמפרש פירש בענין אחר:

ומשבעה אמרכלין. בפרק בתרא דהוריות פריך הגמרא מאי אמרכל אמר רב חסדא אמר כל כלומר שהוא ממונה על כל הגזברין ואין משיבין על דבריו:

והא גופא קא קשיא ומניחין אותן תחת ראשיהן ש"מ תפלין כו'. טעות סופר יש כאן וביומא פרק בא לו כ"ג מייתי כל הסוגיא דהכא והתם הכי גרסינן ומניחין אותן תחת ראשיהן שמעת מינה בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן אמר רב פפא לא תימא תחת ראשיהן אלא אימא כנגד ראשיהן אמר רב משרשיא שמע מינה תפלין כו':

אמר רב משרשיא ש"מ תפלין מן הצד שריין כו'. נראה לי שדקדק למנקט מן הצד ולא אמר ש"מ תפלין כנגד ראשו שריין ללמדנו דלא שרי אלא דוקא כנגד ראשו מן הצד אבל לא כנגד ראשו ממש דהכי איתא בהדיא בפרק מי שמתו והיכא מנח להו אמר רבי ירמיה בין כר לכסת שלא כנגד ראשו ומשמע שם דכנגד ראשו אסור בכל ענין אפילו כלי בתוך כלי ואפילו אין אשתו עמו דוק ותשכח:

ולא חיישינן דילמא מיגנדר ונפל עלייהו. ביומא פ' בא לו כ"ג לא גרסינן האי ולא חיישינן כו' ורש"י פירש שם טעם אחר ולא חיישינן שמא יישן בהם ויפיח בהן נראה מדבריו דלא גרס גם הכא האי ולא חיישינן דילמא מיגנדר כו' דאל"כ לא הוה שביק הטעם המפורש כאן בגמרא ויפרש טעם מסברא דנפשיה והמפרש דחה טעמו של רש"י והדין עמו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף