באר שבע/תמיד/כו/א

באר שבע תמיד כו א

דף כ"ו ע"א

ובית הכסא של כבוד. נראה לי שמפני כך היה שם בית הכסא כדי שיטיל מים קודם טבילה דתנן בפרק ה' דמקואות ומייתי לה בפ"ק דחולין בעל קרי שטבל ולא הטיל את המים כשיטיל את המים טמא רבי יוסי אומר בחולה ובזקן טמא בילד ובבריא טהור:

ירד וטבל כו'. פירש המפרש והא דתנן במסכת מגילה לא מזין ולא טובלין אלא ביום היינו בחייבי טבילה שצריכין ספירה כמו טמא מת או זב או מצורע כו'. נראה דהקושיא מעיקרא ליתא לפי מה שפירשו התוספות שם במסכת מגילה וביבמות פרק החולץ דהא דתנן לא טובלין ולא מזין אלא ביום לא איירי כלל בטבילת אדם עצמו מפני דהיא ודאי כשרה בלילה אלא מיירי בטבילת אזוב שאינה כשרה אלא דוקא ביום ולהכי נקט טובלין ואח"כ מזין וזה מוכרח דאל"כ קשה הלא תנן בסוף מסכת פרה אין טובלין האזוב בלילה ומזין ביום אבל הוא עצמו טובל בלילה ומזין עליו ביום כו' וכן משמע בירושלמי דמגילה דאמר וטבל והזה מה הזאה ביום אף טבילה ביום כו' וכן פירש ר"ש בסוף מסכת פרה ואפילו לפי פרש"י ור"ת שפירשו המשנה דמגילה דמיירי בטבילת אדם עצמו אין שום מקום לקושיא זו מפני דכתיב ביה קרא מפורש גבי בעל קרי דרשאי לטבול בלילה שנאמר והיה לפנות ערב ירחץ במים:

בא וישב לו אצל אחיו הכהנים כו'. פירש המפרש אע"ג דעדיין אינו טהור עד שיעריב שמשו דהא טבול יום הוא י"ל דחכמים לא הטריחוהו ללכת ולצאת משם הואיל ולילה הוא כו'. משמע מתוך פירושו דביום מיהא אסור לו מדרבנן לישב שם וקשה דא"כ למה פירש אח"כ על יוצא והולך לו דהואיל ולא יעשה עבודה מה יעשה לשם א"נ אגב חביבותא איקרי ועביד עבודה כו' משמע דלולי שיש לחוש אגב חביבותא איקרי ועביד עבודה מותר לו לישב שם דאל"כ למה הוצרך לכל הני טעמי תיפוק ליה שחייב לצאת ביום משום דטבול יום אסור במחנה לויה אם כן יש סתירה מדידיה אדידיה אמנם לי נראה דהקושיא מעיקרא ליתא מכמה טעמים חדא דהא אפילו ביום מותר לו לישב שם מפני שלא גזרו רבנן אלא שלא יכנס אבל אם הוא כבר שם ונטמא בפנים לא גזרו עליו שיצא כיון דמדאורייתא שרי לכנוס שם כמו שכתבו התוספות בהדיא בפ"ק דיבמות ובפסחים פרק כל הפסולין בשם ר"ת ודקדק כן מהכא ומהא דאמרינן בפרק הנשרפין כהן ששימש בטומאה אחיו הכהנים מביאין אותו חוץ לעזרה ומפצחין את מוחו בגיזרין משמע דאין מוציאין אותו אלא חוץ לעזרה שהיא מחנה שכינה וממיתין אותו בעזרת נשים כיון שכבר היה שם ועוד דהא כבר כתבו התוספות שם בשם ר"י דהא דאמרו טבול יום אל יכנס למחנה לויה לא בכל מחנה לויה דמפתח הר הבית עד שער ניקנור קאמר דהא בתוספתא ובספרי ובריש מסכת כלים משמע דשרי בכולהו חוץ מבעזרת נשים ואפילו טבול יום דזבין וזבות אלא בעזרת נשים דסמוך למחצה שכינה קאמר ואע"ג דהכא קאמר בא וישב לו אצל אחיו הכהנים שהיו בבית המוקד ואין לך סמוך למחנה שכינה יותר מבית המוקד שחציה בקדש וחציה בחול מ"מ בעזרת נשים החמירו יותר מבשאר מקומות אע"פ שסמוכים ממש למחנה שכינה לפי שהוא מקום כניסה ויציאה לכל אדם יותר משאר מקומות שדרך שם נכנסין לעזרת ישראל דרך שער ניקנור שהוא שער האיתון המשמש כניסה ויציאה כדתנן במדות וכן כתבו התוספות בשם ר"י בפ"ק דחולין בדבור המתחיל שמא נגע בבשר כו' וז"ל דלא החמירו לומר טבול יום אל יכנס במחנה לויה אלא בעזרת נשים שהוא מקום כניסה ויציאה אבל בשאר מקומות יכול ליכנס עד סמוך למחנה שכינה ממש ע"כ והא דקתני יוצא והולך לו הוא מאותן טעמים שכתב המפרש שהבאתי. כנ"ל:

משכים וטובל. פירש ר"ע מברטנורה ז"ל משכים וטובל שלא היה אדם נכנס לעזרה לעבוד עבודה אפילו טהור עד שהוא טובל כו'. לאו דוקא לעבוד עבודה אלא אפילו בלא עבודה רק שנכנס לעזרה כדאיתא בהדיא בירושלמי דיומא בפרק אמר להם הממונה על המשנה דקתני אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול לא סוף דבר לעבודה אלא אפילו שלא לעבודה וכן מוכח שם בגמרא דידן אלא ר"ע נקט לשון המשנה דיומא שהבאתי כיון דבאמת איירי הכא שנכנס לעזרה לעבוד עבודה דהיינו לתרום את המזבח:

וכי באיזו שעה הממונה בא כו'. פירש המפרש שואל ואח"כ משיב כלומר אנכי מפרש לך לא כל העתים שוות כו' וצריך פירוש לפירושו כלומר מי איכא זמן קבוע לביאת הממונה דאמרת שהיה משכים וטובל קודם ביאת הממונה אלא ודאי לא היה זמן קבוע לביאתו שלא כל העתים שוות כו' והלכך מי שהיה רוצה לתרום היה משכים כל מה שהיה יכול:

מקריאת הגבר. פירש המפרש קריאת התרנגול ואינו מוכרח כי יש מפרשים דהיינו קריאת כהן ששמו גביני שהיה מכריז בכל בקר קודם עלות השחר בבית המקדש עמדו כהנים לעבודתכם כו' ומצינו שני הפירושים בפ"ק דיומא לא היתה קריאת הגבר מגעת עד שהיתה עזרה מלאה מישראל מאי קריאת הגבר רב אמר קרא גברא רב שילא אמר קרא תרנגולא תניא כוותיה דרב גביני כרוז מהו אומר עמדו כהנים לעבודתכם ולוים לדוכנכם כו' תניא כוותיה דרב שילא היוצא לדרך קודם קריאת הגבר דמו בראשו כו':

אמר להן מי שטבל יבא ויפיס. סדר הפייס ומעשהו מפורש בפ' שני דיומא ומייתי קצת לקמן בפרקין הממונה אומר להן הצביעו ומה הן מוציאין אחת או שתים ואין מוציאין גודל במקדש ופרש"י הצביעו הוציאו אצבעותיכם כל אחד יראה אצבעו ומקיפין ועומדין בעגולה בא הממונה ונטל מצנפת מעל ראש של אחד מהן וממנו פייס מתחיל למנות ומוציא כל אחד ואחד אצבעו למנין והממונה אומר כל שהמנין כלה בו הוא זוכה ומוציא מפיו מנין מאה או ששים הרבה יותר משהיו שם הכהנים ומתחיל למנות מזה שנטל מעל ראשו המצנפת וסובב והולך ומונה וחוזר חלילה עד סוף המנין ומי שהמנין כלה בו הוא הזוכה וכן לכל הפייסות ואין מוציאין גודל במקדש בגמרא מפרש מפני הרמאין כשיקרב המנין לכלות ויביט למי יכלה יוציא זה העומד לפניו שתי אצבעות כדי שימנה בשני בני אדם וימהר המנין לכלות בו והממונה לא יבין לפי שאדם יכול להרחיק הגודל מן האצבע הרבה ונראין כאצבעות שני בני אדם ע"כ. ומצאתי כתוב בשם הריטב"א שכתב בשם התוספות שהממונה שנוטל המצנפת לא היה יודע סך המנין והאומר המנין לא היה יודע ממי נטל המצנפת ע"כ, ועדיין צריכין אנו למודעי לאיזה צד הפייס מהלך אי לימין אי לשמאל ויגעתי ולא מצאתי כלום בגמרא דידן לבד בירושלמי דיומא פרק בראשונה מצאתי דפליגי בזה אמוראי וז"ל כיצד היה הפייס מהלך מימין לשמאל אמר רבי בון בר חייא מן מה דתני מי שזכה בקטורת אמר לזה שעל ימינו אוף את למחתה הדא אמרה לימין הפייס מהלך תלמידי דרבי יונה בשם רבי חילפי הביני לשמאל הפייס מהלך הזוכה זוכה לימין מוטב שיזכה למי שעבר עליו הפייס ב' פעמים מזה שלא עבר עליו הפייס אלא פעם א' בלבד:

מנא הני מילי כו'. מה שיש לדקדק כאן כתבתי לעיל ופירשתי כל הסוגיא:

מיהו מתניתין קתני כו'. קצת קשה זה הלשון דהא והלוים בכ"א מקום לא קתני כלל במתניתין במסכתא זו אלא במסכתא אחרת במדות ומייתי לה לקמן בגמרא תנן התם כו' ועיקר הקושיא היא מן והלוים בכ"א מקום א"כ איך יצדק לומר מיהו מתניתין קתני כו'. ושמא אין זה אלא טעות דלוג סופרים וראוי להיות כתוב במשנה והלוים בעשרים ואחד מקום וכן נראה מדברי המפרש לעיל במשנה מדכתב וז"ל וכ"ד שומרים בכ"ד מקומות נפקא לן בגמרא כו'. כנ"ל:

והלוים בכ"א מקום. היינו בשלשה מקומות שהיו הכהנים שומרים למעלה והלוים שומרים עמהם שם למטה ועוד י"ח מקומות שומרים לוים לבדם כך מצאתי כתוב בפסקי תוספות דמסכת זו ובמסכת מדות.

ולי נראה שהוא טעות גדול שהרי משנה שלמה שנינו בריש מדות ומייתי לה לקמן בשלשה מקומות הכהנים שומרים בב"ה בבית אבטינס כו' והלוים בכ"א מקום וקא חשיב להו להני כ"א מקום שהלוים היו שומרים לבדם בין שער ופנה דהר הבית ודעזרה ואחד לשכת הקרבן ואחד לשכת הפרוכת ואחד לאחורי בית הכפורת ופריך הגמרא ורמינהו שבעה שערים היו בעזרה וכו' ומשני תרי מינייהו לא צריכי שימור ופי' המפרש לא צריכי שימור לוים דהא כהנים בשלש שמרי להו ומאי ניהו שער בית המוקד ושער בית הניצוץ וכו' וכ"כ הרמב"ם בסוף הלכות בית הבחירה ש"מ בהדיא שהלוים לא היו שומרים כלל למטה בשלשה מקומות שהיו הכהנים שומרים דא"כ אף אלו תרי מינייהו צריכי שימור ועוד דאם כן היו בין הכל כ"ז מקומות ואנן ילפינן לקמן מקרא שלא היו בין הכל רק כ"ד מקומות דהיינו ג' מקומות שהיו הכהנים שומרים לבדם וכ"א מקום שהיו הלוים שומרים לבדם וכן משמע בהדיא מהא דקאמר לקמן תלתא מינייהו דכהנים וכ"א דלוים ונראה לי דהמשנה דמדות הטעהו דקתני שער הניצוץ כמין אכסדרה היה ועליה בנויה על גבה שהכהנים שומרים מלמעלה והלוים מלמטה ועלה על דעתו דשמירת לוים מוסבה על בנין שער הניצוץ ומשם למד דהוא הדין בבית אבטינס ובבית המוקד היו הלוים שומרים למטה אבל כבר נשמר מזה הטעות רבינו שמעיה ז"ל בריש מדות ופירש דשמירת לוים אינה מוסבה על בנין שער הניצוץ אלא קאי על כ"א מקום שהיו הלוים שומרים לבדם וכן פירש המפרש ולאפוקי מהסמ"ג שכתב שהלוים היו שומרים בג' מקומות שהיו הכהנים שומרים והיו נמי שומרים בכ"א מקום לבדם:

מסיפיה דקרא שומרים משמרת למשמרת. פירוש המפרש מגומגם מאד והעיקר כיון דכתיב ג' שמירות בקרא דהיינו שומרים משמרת למשמרת זה הוא רמז לשלש משמרות בג' מקומות:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף