מראי מקומות/תמיד/כו/ב

מראי מקומות תמיד כו ב

גמרא

דהוו גביהי מגבה כעליות

המפרש פירש שנבנית על גבי מקום גבוה בעזרה או על גבי עמודים. והרא"ש פירש שהיו בנוים על גבי תל.

תא שמע דתנן כו'

יש לבאר מה פשטה הגמרא ממשנה זו. ואם צד הספק היה שנבנו על גבי תל או מקום גבוה בעזרה, אם כן במשנה מפורש שהיתה אכסדרה. אך אם הספק היה אם נבנית על גבי עמודים, אם כן צ"ב מה הפשיטות. והמפרש הביא שני פירושים אם אכסדרה הוא בית פרוץ מרוח אחד או מכל הרוחות ובנוי על גבי עמודים, ואם הוא פרוץ מרוח אחד אפשר שהפשיטות היא שהיה שם בית ולא היתה רק על גבי עמודים, אך לפירושו השני אם כן הפשיטות היא להפך שאכן לא היתה בנויה אלא על גבי עמודים. ואם כן שני ביאורי המפרש באכסדרה תואמים לשני ביאוריו בצד הספק שהיו גביהי מגבה כעליות.

ואפשר עוד שפשיטות הגמרא היא ממה שאמרו שהלוים היו שומרים למטה, ומשמע שהיה בית למטה ועליה על גביו והלוים שמרו בבית למטה והכהנים למעלה. אלא שביאור זה יתכן רק לדעת הרא"ש שהלוים שמרו באותו מקום למטה, ראה להלן.

שהכהנים שומרים מלמעלה והלוים מלמטה

דעת המפרש שבמקום ששמרו הכהנים לא שמרו הלוים, ומה שאמרו כאן שהכהנים שומרים מלמעלה והלוים מלמטה היינו כל אחד במקום שמירתו. והוכיח כן מדברי המשנה במדות ששנתה מקומות שמירת הלוים ולא שנתה ג' מקומות אלו. ולהלן (כז.) מקשינן אמאי שמרו על ה' שערי העזרה והא ז' שערים היו בעזרה, ואמר אביי תרי מינייהו לא צריכי שימור. ולשיטתו פירש המפרש שהוא משום שהכהנים שמרו שם, היינו בשער בית המוקד ושער בית הניצוץ.

אמנם הרא"ש נקט שהכהנים והלוים שמרו באותו מקום, ראה להלן (ד"ה מנא הני מילי). וראה עוד להלן (כז. ד"ה והלוים בעשרים ואחד) באורך.

והרמב"ם השמיט דין זה שהכהנים שומרים למעלה ולוים למטה, ומאידך הזכיר הא דבית הניצוץ ובית אבטינס היו עליות, וכתב המנ"ח (אות ד) דאפשר שהיה כך אבל אין עיכוב בדבר. וגם החינוך לא הזכיר דין זה. ותמה המנ"ח דבש"ס מבואר דהוא גזירת הכתוב.

מאידך כתב הרמב"ם (ה"ד) מצות שמירתו שיהיו הכהנים שומרים מבפנים והלוים מבחוץ, וחלוקה זו לא הוזכרה בגמרא. והכס"מ הראה מקומו מדברי הספרי (פ' קרח). ובספר זרע אברהם (הביאו המנ"ח) תמה שפסק הר"מ כהספרי נגד סוגיית הבבלי. והסמ"ג כתב שבבית הניצוץ ובית אבטינס היו כהנים למעלה ולוים למטה, ובבית המוקד היו כהנים בפנים ולוים בחוץ. וכתב המנ"ח שבדעת הר"מ א"א לפרש כן, כי דעת הר"מ כדעת המפרש שבמקום ששמרו כהנים לא שמרו לוים, וא"כ בבית המוקד לא היה לוי מבחוץ.

מנא הני מילי

הרא"ש ביאר קושיית הגמרא מנא הני מילי, בתרתי, הן על אופן השמירה שהכהנים למעלה והלוים למטה, והן על היות הכהנים והלוים שומרים במקום אחד. לפי שהרא"ש סובר שהלוים שמרו אף במקומות שמירת הכהנים. והמפרש לשיטתו פירש קושיא זו רק על חילוק השמירה שהכהנים למעלה והלוים למטה.

וילוו עליך וישרתוך

ראה להלן (כז. ד"ה דכתיב למזרח) בביאור המל"מ שנחלקו הראשונים בגדר דין וילוו עליך אם הוא דין שמירת המקדש שאף הלוים נצטוו להילוות לכהנים בשמירה, או שהוא דין אחר של שירות הכהנים.

או אינו אלא בעבודתם

המפרש פירש דהיינו שירה ונשיאה בכתף. והרא"ש פירש דהיינו שישמרו הם במקומם בפני עצמם, והוא לשיטתו שקושיית הגמרא היתה מנלן ששמרו יחד ומנלן שאלו למעלה ואלו למטה, ופשטה הגמרא מנלן שאלו למעלה ואלו למטה, ומקשה דאכתי מנלן ששמרו יחד. אך להמפרש לוים וכהנים לא שמרו באותו מקום, ולכן הוצרך לפרש באופן אחר.

ובמשנה למלך (ביה"ב פ"ח ה"ד) ייסד דשני דיני שמירת לויים הוו, א' דין שמירת המקדש במקומות ששמרו לבד. ב' דין שירות לכהנים מדין וילוו עליך וישרתוך, יעו"ש שהאריך. ובזה ביאר כפשוטו סוגיית הגמרא בעבודתך או אינו אלא בעבודתם היינו דמה"ת דנתחדש בהם דין שמירה מדין שירות לכהנים שמא בעבודתם הכתוב מדבר, היינו שהם יהיו שומרים כמוך. וע"ז משני כשהוא אומר ונלוו עליך ושמרו כו' הרי בעבודתם אמור, היינו דמהאי קרא ילפי' דין השמירה דידהו, ואייתר קרא ד'וילוו עליך' לשמירה מדין שירות במקומות שמירת הכהנים.

א"ר יהודה בזה שנכנסין לעזרה כו'

בטעם שהביאה הגמרא דברי ר"י ראה מפרש ורא"ש, וראה להלן (מפרש ד"ה א"ר יהודה).

ומי הוו מיפלגי אבנים

הרא"ש ביאר שני ביאורים בקושיית הגמרא או דס"ד שאחר שבנו בכותל היה מסתתן ועל זה הקשה 'וכי היו מסתתין את האבנים'. או דהקושיא היא כיצד עשו הרובדין דע"כ העליונות קצרות מהתחתונות, וקושיית הגמרא היא 'וכי היו חולקין את האבנים'.

כדכתיב אבני עשר אמות ואבני שמונה אמות

המפרש מפרש שע"י אבנים אלו היו עושים את האיצטוואות. והרא"ש פירש דהפסוק עוסק באבני יסוד של עשר אמות ואבני בנין של שמונה אמות, ואינו אלא ראיה לכך שהיו מסתתים את האבנים בחוץ (לפירושו הראשון הנ"ל) או שהיו עושים אבנים גדולות וקטנות (לפירושו השני הנ"ל).

ואמאי לעיילי מטות

מפשטות לשון הגמרא משמע שהוא קושיא על הפיסקא 'זקני בית אב ישנים שם', דהיינו מדוע ישנו בחומה ולא על גבי מטות, וכ"כ המפרש. אמנם לעיל (כה:) כתב המפרש שפרחי כהונה ישנו על גבי קרקע, שלא היה להם כניסה בחומה ומטות נמי לאו אורח ארעא לעילוי התם כדמפרש בגמ'. ולא הזכיר כן לגבי שינת זקני בית אב בחומה, ומשמע שהעמיד דברי הגמרא על שינת פרחי כהונה על הארץ.

לאו אורח ארעא לעיולי מטות לבית המקדש

בפשטות משמע שהוא משום כבוד המקדש, וכ"מ בדברי המג"א (סימן קנא סק"ד) שלמד מסוגיין שאף שמותר לישן בבית הכנסת לצורך בית הכנסת אך לא יכניס מיטתו לשם.

וברמב"ם (פ"ח ה"ו) כתב שפרחי כהונה ישנים על הארץ כדרך כל שומרי חצרות המלכים, לא שיישנו על המטות. ובפרי מגדים (סימן קנב א"א סק"ד) למד שכך ביאר הרמב"ם דברי הגמרא, ותמה על המג"א דכיון שהטעם הוא משום דרך השמירה ולא משום בזיון, אם כן אין ללמוד מכאן לדין שינה בבית הכנסת.

ובפיה"מ כתב הרמב"ם: איש כסותו בארץ, להודיעך שאינו מותר לישן במטות במקום ההוא. ומשמע שהוא משום בזיון, שאסור להכניס למקום ההוא מטות. ולכאו' סתרו דבריו אהדדי, מה גם שפשטות לשון הגמרא מורה כפירוש זה. אא"כ יעמיד הרמב"ם דברי הגמרא על זקני בית אב, ואיהו נתן טעם פשוט טפי לפרחי כהונה, וא"כ נתיישבו דברי המג"א שכן גם לדעת הרמב"ם פירוש הגמרא הוא כפשוטו משום בזיון. אמנם בפיה"מ כתב סברת בזיון על פרחי כהונה, וצ"ע.

אמאי התם קרי להו רובים הכא קרי להו פרחי כהונה

הקושיא צ"ב, הרי נתבאר בדברי הראשונים (כה:) שרובים הם קטנים ופרחי כהונה גדולים ומה שייך הלשון 'קרי להו'. וראה להלן ביאור הרמב"ם בסוגיין ולדבריו אתי שפיר טובא לשון זו.

מפרש

ד"ה שהכהנים

באותה לשכה נותנין קרבנות המבוקרים והוא חוץ לעזרה. לעיל מזה (כה: ד"ה ובית) כתב על לשכות בית המוקד, מערבית דרומית היא היתה לשכת טלה קרבן דשם נותנים הטלאים המבוקרים. והמפרש לא הזכיר כאן דהיינו אותה הלשכה. וראה ברא"ש להלן (כז. ד"ה לשכת הקרבן) ובריש מדות (לד. ד"ה לשכת הקרבן) שכתב שלשכת הקרבן היא לשכת הטלאים, היינו הלשכה שבבית המוקד, אי נמי לשכה היתה מיוחדת לבקר בה הקרבנות ממומין. ואולי אף המפרש יפרש שהן שתי לשכות, אך הרא"ש פירש שבלשכה אחת בדקו הקרבנות ממומים ולפי זה יש לומר שבלשכה אחת בדקום ובלשכה שניה שמרו את הקרבנות הבדוקים, אך המפרש נקט אותו הלשון על שתי הלשכות. ואולי אה"נ כוונתו ללשכה זו, ומה שקרי לה חוץ לעזרה אינו קושיא, כדמצינו להלן (כט. ד"ה ירדו) שכתב שפייסו בלשכת הגזית במקום המקודש לפי שלא היו יכולים לפייס בעזרה, היינו דחוץ לעזרה אינו בהכרח חוץ לקדושת עזרה.

ד"ה א"ר יהודה

סיומא דההיא משנה היא. היינו דהוקשה לו למה מייתי הכא דברי רבי יהודה, ומשני דאה"נ לא הוצרך לזה לענייננו רק הביא סיום דברי המשנה. אמנם הרא"ש כתב דהוא ראיה שהיה שער גדול הצריך שומר, שכיון שהיה לו פתח קטן מצדו ע"כ שהוא עצמו ההי גדול והיה צריך שימור.

ד"ה אמר אביי

אי נמי דסמיכי אהדדי. ראה רא"ש בביאור הדברים.

רא"ש

ד"ה שבו נכנסין

לחפש על השומרים כו'. אמנם במתני' (כח.) מפורש שהיו נכנסים דרך הפשפש לבדוק אם כל הכלים במקומם, וכ"כ הרא"ש גופיה במדות (לד:) בביאור דברי רבי יהודה שבו נכנסין לבלוש את העזרה, וז"ל שם: לבלוש את העזרה, לחפש אם חסר כלום כו', וצ"ע.

שם. על השומרים בעזרה כו'. צ"ב מי הם השומרים שהיו בעזרה לפנים מבית המוקד שהיה צריך לחזר אחריהם לבדוק אם ישנים. ואולי כוונתו ללוים השומרים אחורי בית הכפורת ובלשכת הפרוכת. עוד צ"ב כיון דאסור לשבת שם אם כן איך יתכן שירדמו שם, ובפשטות כל הצורך בחיזור אחר השומרים היינו במקומות שהיו מותרים לשבת שם, וראה סימנים (סי' א), וצ"ע.

שם. פתח קטן העומד אצל השער הגדול. משמע שהיה בצידו, וכך מפורש בהמשך דבריו 'מדהיה פתח קטן בצידו'. וצ"ע מדברי הרא"ש במידות (לד:) שכתב וז"ל: פשפש, שער קטן עומד תוך שער גדול.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף