באר שבע/סוטה/מט/א

באר שבע סוטה מט א

דף מ"ט ע"א

ואיהא שמיה רבא דאגדתא. לכאורה היה נ"ל דנקט דאגדתא דוקא לאפוקי על שמעתתא דהיינו הלכות דינין ואיסור והיתר וטומאה וטהרה אין אומרים קדיש דרבנן כיון שאין נקבצין כל העם אפילו עמי הארץ לשמוע דרשא בשמעתא כמו באגדתא כדאיתא לעיל בפרק אלו נאמרין רבי אבהו דרש באגדתא רבי חייא בר אבא דרש בשמעתא שבקוה כולי עלמא לרבי חייא בר אבא ואזול לגביה דרבי אבהו כו' וכל עצמו לא אמר ואלא עלמא אמאי קא מקיים איהא שמיה רבא אלא משום כיון שנוהג בכל ישראל בתלמידים ובעמי הארץ ויש כאן שתים תורה וקידוש השם והוי דומיא לקדושה דסידרא שכל ישראל שוים בו דאפי' עמי הארץ מבינים אותו ולכן הוא חביב כדפרש"י ויגעתי ומצאתי און לי בפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל בסוף פרקי אבות וז"ל ר' חנניא בן עקשיא אינו מן הברייתא אלא סיום נאה הוא ונהגו העם לאמרו בסיום הפרקים לפי שאין אומרים קדיש דרבנן על המשנה אלא על האגדה שאמר מר ואיהא שמיה רבא דאגדתא עכ"ל אמנם הרמב"ם גופיה כתב להפך בחבורו בסדר תפלה בנוסח הקדיש וז"ל קדיש דרבנן כל עשרה מישראל או יותר שעוסקין בתלמוד תורה שעל פה ואפי' במדרשות או בהגדות כשהן מסיימין אומר אחד מהן קדיש דרבנן כו' עכ"ל. נראה מדבריו הא דנקט כאן דאגדתא לרבותא אפילו דאגדתא וכ"ש דשמעתא דחביב טפי. ונ"ל טעמיה דהרמב"ם הוא מדתנן בפרק כל כתבי שאין קורין בכתובים בשבת בשעת בית המדרש מפני ביטול בית המדרש ופרש"י וכל המפרשים מפני ביטול בית המדרש דמשכי ליבא ואתו לאמנועי מלשמוע הדרשא שהיו דורשים לעם בשבת הלכות איסור והיתר וטוב להן לשמוע מלקרות בכתובים ע"כ. אלמא שעקר הדרשא היה בהלכות איסור והיתר ומה שדקדק הרמב"ם לומר בתלמוד תורה שעל פה היינו משום שלא תיקנו קדיש דרבנן על קריאת הפסוקים לבד כמו שהם כתובים בתורה שבכתב אלא דוקא על דרשא ואין דרשא אלא בתורה שעל פה ואולי משום הכי נקרא קדיש דרבנן כלומר קדיש שעל תלמוד תורה דרבנן דהיינו שעל פה לאפוקי קדיש יתום רגילין לומר על קריאת הפסוקים לבד כמו אחר תהלים ושיר היחוד ותפלה ויותר נ"ל דלהכי נקרא קדיש דרבנן לפי שכל עצמו ועקר קדיש זה הוא תחנה ובקשה על רבנן כמפורש בנוסח קדיש זה אבל אין לפרש דלהכי נקרא קדיש דרבנן מפני שהוא תקון הרבה חכמים כל אחד הוסיף על שלפניו דהא ליתא שלא מצינו זה אלא דוקא במודים דרבנן כדאיתא בהדיא בפרק אלו נאמרין אבל לא בקדיש דרבנן ומיהו הא דכתב הרמב"ם בסוף פרקי אבות שהבאתי לעיל וז"ל לפי שאין אומרים קדיש על המשנה אלא על האגדה כו' קשה לי שהרי רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה כו' משנה הוא בסוף מסכת מכות וכי תימא כיון שלא נזכר בה שום דין הלכך אע"פ שהוא משנה בסוף מכות אינו קרוי משנה אלא אגדה א"כ קשה שהרי גם בפרקים לא נזכר בהם שום דין א"כ למה לא יאמרו קדיש דרבנן על סיום הפרקים בלי רבי חנניא בן עקשיא. ולולא דמסתפינא מחבראי הייתי אומר שאין זה מדברי הרמב"ם ז"ל כלל אלא איזה תלמיד טועה ומשובש כתב זה בגליון. כן נ"ל:

בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים. בפ"ק דגיטין אמרינן א"ל ריש גלותא לרב הונא כלילא מנלן דאסור א"ל מדרבנן דתנן בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים כו' אדהכי קם רב הונא לאפנויי א"ל רב חסדא קרא כתיב כה אמר ה' הסר המצנפת והרם העטרה וגו' וכי מה ענין המצנפת אצל העטרה אלא לומר לך בזמן שמצנפת בראש כ"ג עטרה בראש כל אדם כו' רבינא אשכחיה למר בר רב אשי דהוה גדיל כלילא לברתיה א"ל לא סבר לה מר הסר המצנפת והרם העטרה א"ל דומיא דכ"ג בגברי וכתבו שם התוספות עטרות חתנים פירש בקונטרס עטרה ממש ואין נראה מדאמר עלה בפרק בתרא דסוטה לא שנו אלא של וורד ושל הדס אבל של קנים ושל חילת מותר ואין דרך לעשות עטרה משל קנים אלא עטרות שעושין כעין כיפה שיושב בה החתן ובראש כל אדם דקאמר לאו דוקא בראש ממש אלא למעלה מראש ובמסכת מדות דתנן העטרות שבחלונות פירשו נמי הגאונים כעין כפות מוזהבות שעושין בחלונות ולא הוה כלילא דדהבא כההיא דבמה אשה דקא נפיק כמה כלילא בנהרדעא ודוקא לחתנים אסרו דומיא דעטרות כלות דמפרש בסוטה דהיא עיר של זהב ובפרק במה אשה תנן לא תצא בעיר של זהב מכלל דבחול שרי ועוד דהא ר"ע עביד לדביתהו עיר של זהב כדאיתא בנדרים אלא דוקא לחתנים וכלות אסרו משום שמחה יתירה אבל לשאר בני אדם מותר כך כתבו התוספות והא דלא גזרו מעיקרא על עטרות כלה כמו שגזרו על עטרות חתנים היינו משום כדי שלא תתגנה הכלה על בעלה. כן נראה לי:

בטל זיו החכמה. פירש"י לא ידעתי מאי היא ולי נראה שר"ל שהיה בקי בכל החכמות על שעליו נאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא כדאיתא בסוכה פרק הישן אמרו עליו על ריב"ז שלא הניח מקרא משנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ק"ו וג"ש תקופות וגימטריאות שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים משלות כובסים משלות שועלים דבר קטן דבר גדול דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא לקיים מה שנא' להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף