מהרש"א - חידושי אגדות/סוטה/מט/א

מהרש"א - חידושי אגדות סוטה מט א

גמ' א"ר אילעא בר ברכיה כו' היו כל ישראל מוכרי רבב כו'. לפי פרש"י אין שייכות כאן לכל המאמרים דרבי אילעא ובערוך פי' רבב פסולת של שעוה הוא ומפני שהזכיר שניטל נופת צופים בא להודיע שלא נשאר להם אלא פסולת של שעוה כו' עכ"ל ע"ש ודרש מורה מלשון מרות כפרש"י וכה"ג דרשו ומורה לא יעלה על ראשו דגבי שמשון ושמואל עיין בחידושינו בסוף מסכת נזיר ע"ש:

תפלתו של חבקוק היו ב' ת"ח מתכסין כו'. דתפלתו של דוד כדלעיל לא הועילה אלא למתעסקים במשא ובמתן שלא יהיו מתעסקים בדבר שפל כמו רבב אלא בעסק חשוב שירויח בו אבל הת"ח שאין לו רק עסק תורה לא הועילה תפלתו שאין בו עסק משא ומתן שירויח בו עד שבא חבקוק והתפלל עליהם. ואמר ה' שמעתי שמעך היא קבלת התורה שהיה שמיעה שכלית כדאמרי נעשה קודם לנשמע כמלאכים שנאמר בהם עושי דברו לשמוע בקול גו' אבל יראתי ה' פעלך שהיא פעולת העונש של עוני שבת"ח שבקירוב שנים בטלית אחד חייהו כפרש"י מלשון מחיה או פירוש חייהו ממש מסכנת חולי בעלי ראתן כדאמרי' בס"פ המדיר דריב"ל הוה מכריך בהו ועסיק בתורה דאגוני מגנא והיינו דמסיים בתפלתו בהאי קרא ברוגז רחם תזכור וק"ל:

ב' ת"ח וכו' שנאמר ויהי המה הולכים הלוך ודבר גו'. מלשון כפול הולכים הלוך דרשו שהיו עוסקים בעומקה של הלכה כך נראה מפרש"י פ"ק דתענית ובמדרש ילקוט ודבר אין דבור אלא תורה שנאמר הלא כה דברי כאש ע"ש

וקאמר טעמא דאיכא דבור הא ליכא דיבור ראויין לישרף. נראה דאסיפא דקרא סמיך דכתיב והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם ר"ל שהיו נפרדים זה מזה בלי היזק משריפת האש הבא ביניהם ולולי הדבור לא היו נפרדים כך בלי היזק מן האש שבא בין שניהם וק"ל:

שני ת"ח הדרין כו' אשר ירצח את רעהו בבלי דעת כו' אלא תורה כו'. מדשינה למכתב לשון בלי דעת במקום שגגה דכתיב בפ' מסעי לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה דריש ליה בלי דעת התורה ועל כוונה זו נסמך וזאת התורה אשר שם משה גו' לפרשה זו ואת גולן בבשן למנשה וזאת התורה גו' כיון דאחד מהם שהיה לו ללמוד ממנו ולא למד עכשיו שאין לו ממי ללמוד אמרי' ביה הוי גולה למקום תורה וק"ל:

כל ת"ח כו' שנאמר כי עם בציון ישב בירושלים גו'. עי' פרש"י ועי"ל דהיינו בציון היינו בירושלים וע"כ דרשו מיניה בציון הם הת"ח המצוינים בהלכה ואמר דתפלתו נשמעת גם לאחר חורבן ביהמ"ק דננעלו שערי תפלה שנאמר שתם תפלתי ומשום דאמרי' פרק הזהב דשערי דמעה לא ננעלו אמר בכאן בכה לא תבכה ואין כאן דמעה ואעפ"כ תהיה תפלתך נשמעת בזכות זה שאתה לומד תורה מתוך הדחק.

ואמר משביעין אותו מזיו כו' היינו שמגלה הקב"ה לו רזי תורה דהיינו עיניך רואות את מוריך הוא הקב"ה המלמדך להועיל כפרש"י מספר ישעיה.

ואמר אף אין הפרגוד ננעל כו'. בפרק הזהב פרש"י פרגוד מחיצה שבין שכינה לצבא מרום עכ"ל וחשיב שם ג' דברים אין הפרגוד ננעל בפניהם היינו בג' עבירות אונאה וגזל ועבודת כוכבים שאינו ננעל מלראות מעשיהם הרעים לענוש אותם ע"כ אבל הך דהכא לא חשיב התם דלמעליותא קאמר הכא דאינו ננעל הפרגוד מלהשגיח עליו לטובה וק"ל:

אמר רבא כל יום כו' הי בוקר אלימא בוקר דלמחר כו'. יש לדקדק אמאי לא דקדק כן רבא ברישא דקרא דכתיב בבקר תאמר מי יתן ערב הי ערב אלימא דלמחר מי ידע כו' ויש לפרש בזה על פי מה שאמרו בספ"ב דשבת דמזל יומא גרים ובא רבא לפרש טעם המשנה דאין יום שאין בו קללה כו' דבקרא מפורש דבכל יום קללתו מרובה מחבירו שאע"פ שיש יום דיום שלאחריו יש לו מזל טוב יותר משלפניו מ"מ קללתו מרובה מחבירו מיום שחרב ביהמ"ק ומייתי מקרא שנאמר בבקר תאמר מי גו' דמרישא דקרא ליכא ראיה דאימא דמי יתן ערב דלמחר ומצפה ומקוה למזל יום אחר שיתחיל בערב אבל גבי ערב מי יתן בקר שפיר קא קשיא ליה כיון דערב ובקר שאחריו מזל יום אחד הוא מי ידע מאי הוה. וקאמר

אלא דחליף דמזל הבא בכל יום יתהפך לרעה יותר מיום שלפניו.

וקאמר דא"כ הוא עלמא אמאי קאי לבטל קצת רוע המזל של כל יום המתרבה תמיד.

ואמר אקדושה דסדרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא. דהיינו תרתי שנאמרו בלשון תרגום שיבין בו גם עמי הארץ לקדושת ש"ש ולימוד תורה.

ומייתי לה מדרש מקרא דכתיב ארץ עיפתה כמו אופל גו' שרמז בזה חורבן ביהמ"ק וגלות ישראל כמ"ש בתוכחה והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפילה והיינו ארץ שהיא א"י הוא בעיפתה וצהרים כמו באופל ומיום שנתהווה זה היה צלמות וקללה בעולם ואין העולם מתקיים בלא סדרים דהיינו ב' סדרים סדר קדושה וסדר פ' התורה כפרש"י ודו"ק:

טהרה בטלה טעם וריח כו' טהרה היא דבר רוחני בטלה טעם וריח שהוא דבר רוחני כמ"ש כל הנשמה תהלל יה איזו דבר שהנשמה נהנה ממנו הוי אומר זה הריח וז"ש לו טהרה יש בך כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה היא כו' ומעשר שהוא דבר גופני ויש בו ממש בטלה שומן הדבר שיש בו ג"כ ממשות:

תמרתא דחינוניתא כו'. עי' פרש"י כאן ובערוך פי' שהיה להם ריח הפה ולכן הן בעלי חן ובפרק אע"פ גרס רש"י דהינוניתא בה' מלשון קרב לגבי דהינא ואידהן ע"ש:

והקהית את שיני כו'. אולי שאמר האי לישנא לפי שאכלו לפניו ואמרינן פרק אע"פ דאסור להשהות בפני השמש אפילו תמרי דהנינותא כללא דמלתא כו' כל דאית ליה ריחא כו' דמזיק את מי שאוכלין לפניו כו' כפרש"י שם וק"ל:

א"ל אשקיין מיא א"ל לאו ברך אנא כו'. אע"ג דבני בנים הרי הן כבנים ואפילו ברא לברתא כדאמרי' פרק הבע"י היינו לענין מצות פ"ו והיינו טעמא משום דלשבת יצרה והאיכא אבל לענין כבוד אב אינו כבנים וק"ל:

בפולמוס של טיטוס כו' פרש"י שהביא הורקנוס אאריסטובלוס אחיו כו' עכ"ל אבל התוס' פרק מרובה דחו זה דטיטוס בשעת חורבן היה כדאמרי' פ' הניזקין ומלכות בית חשמונאי קדמו טובא כדאמרינן פרק קמא דע"ז וי"ל דמעיקרא גזרו ולא קבלו כו' עכ"ל ע"ש ונראה עוד בזה שזה המעשה דבני בית חשמונאי שהביאו פולמוס של רומים על ירושלים היה התחלת וגרם החורבן שעברו הרומים הברית שהיה להן עם ישראל כדאיתא פ"ק דע"ז וכמ"ש בספר בן גוריון שע"י מריבת אלו אחי' בית חשמונאי באו חיל רומים על ירושלים וכבשוה והוא הרמז דלקמן בברייתא שנעץ החזיר צפרניו בחומה ונזדעזעה כו' שהחזיר מיער שהוא עשו יהיה שולט בחומת ירושלים ויזדעזע כל א"י על ידו ומש"ה מייתי הך עובדא דאחי' בית חשמונאי אפולמוס של טיטוס שהיה סוף החורבן ג"כ ע"י הרומים כחו של עשו וק"ל (פ' מרובה ע"ש):

משמת ר"מ בטלו מושלי כו'. כל הני דחשיב חוץ משמת רבי בטל כו' קדמו לר"מ טובא ואפשר משום דכל המשניות סתם רבי אליבא דר"מ הקדימו לכולם ותלמידיו של ר' הוסיפו במתני' הא דמשמת ר' בטל ענוה כו' כמ"ש הרמב"ם:

משמת ריב"ז בטלה זיו החכמה כו'. יש לפרשו גם בחכמה דעלמא כמו שמצינו בהניזקין בסיפורו עם אספסינוס וגבי בטל זיו הכהונה פרש"י שהיה חכם ועשיר וכהנים רבים כו' לא ידענא היכן מצא זה שהיה עשיר ורבים אוכלין על שלחנו אבל בס"פ מקום שנהגו הפליגו במעלתו וקראהו תלמידו של פנחס:

משמת ר"ג הזקן בטל כו' ומתה טהרה ופרישות כו'. ק"ק דא"כ כבר קודם חורבן הבית בטלה טהרה שהרי ר"ג הזקן היה טובא מקמיה דחורבן שהרי ר"ג דיבנה בן בנו היה נשיא בזמן החורבן ולעיל שנינו משחרב ביהמ"ק ניטל טעם הפירות וקאמר דהטהרה נטל את הטעם ודו"ק.

ואמר משחרב ביהמ"ק בושו חברים כו'. ר"ל חברים בכ"מ הנזהרים בפרישות לענין טהרה ומעשר מע"ה הם בושו כי עמי הארץ מלעיגים עליהן בפרישות ודברי חבירות שלהם וכן

בני חורין בושו מן העבדים כההיא דקידושין פ"ד כל הפוסל במומו פוסל לגבי מי שקורא חבירו עבד:

וחפו ראשם מפני הבושה ונדלדלו אנשי מעשה וגברו כו'. על פי מה שאמרו ס"פ א"נ מיום שגברה אגרופה של חנופה כו' נתקלקלו המעשים ואין אדם יכול לומר לחבירו מעשי גדולים ממעשיך והיינו דאמרי הכא על ידי שגברו בעלי זרוע לומר חנופה ול"ה נדלדלו אנשי מעשים. ואמר

ואין דורש ואין כו'. נקט ג' לשונות נגד ג' עולמות אין דורש להם לטובה בכל האומות שבעולם התחתון ואין מבקש עליהם בעולם האמצעי כי כל המזלות מתנגדים להם כמ"ש אין מזל לישראל ואין שואל עליהם סנגוריא בפמליא של מעלה כי המלאכים מקטרגים להם ואין לנו להשען רק על אבינו שבשמים שהוא אדון על הכל ורחמיו מרובין ודקדק לומר אבינו כי זכות אבותינו אברהם יצחק ויעקב כבר תמו ואין לנו להשען רק על אבינו זה שבשמים וק"ל:

שרו חכימיא למיהוי כספריא כו'. אמר שכ"א נפחת ממדרגתו ממעלה למטה עד שעמי הארץ הולכים ודלים ומפרש"י נראה דגריס נמי הכא אזלא ונולא אבל לפי הפירוש שכתבנו לעיל באזלא ונולא ליכא הכא לפרש כן אבל גרסינן הכא אזלא ודלדלא כו' וכ"ה בכל ספרים ישנים ומסיים גם שהולכים ודלים כ"כ אין שואל מהם על הפתחים על מי להשען על הבטחת אבינו שבשמים דבזה הועילה תפלתו של דוד כדאמרי' לעיל ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף