באר שבע/סוטה/ב/א

באר שבע סוטה ב א

דף ב' ע"א

לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. תימא דמשמע דמצוה לדור להזיר עצמו מן היין והלא שנינו בפ"ק דנדרים ובפ"ק דתענית ובפרק החובל א"ר אלעזר הקפר מה תלמוד לומר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכי באיזה נפש חטא זה אלא שציער עצמו מן היין כו'. ושמא י"ל דרבי סבר הא דכתיב מאשר חטא על הנפש אינו ר"ל שציער עצמו מן היין דהא האי קרא בנזיר טמא כתיב ואע"ג דהגמרא בפ"ק דנדרים פריך זה ותירץ משום דשנה בחטא הוא רבי לא ס"ל הכי אלא כשמעון הצדיק דאמר התם דוקא נזיר טמא הוא שנקרא חוטא ולאו משום דמצער עצמו אלא משום דמתחרט. ועוד י"ל דאפילו לרבי אלעזר הקפר דאמר דאפילו נזיר טהור אקרי חוטא מ"מ מצוה לדור משום שהמצוה רבה על החטא מידי דהוה אמתענה תענית חלום בשבת דיש עבירה שמתענה בשבת שהרי צריך לישב בתענית למחרת השבת לכפר על שהתענה בשבת ואפ"ה מצוה להתענות בשבת לבטל החלום משום שהמצוה גדולה מן העבירה ובזה נתיישב הא דקרי לנזיר טהור נאה בריש פ"ק דנזיר ואמר דאפילו לרבי אלעזר הקפר דאמר נזיר חוטא ה"מ גבי נזיר טמא דאיירי כו' אבל נזיר טהור לאו חוטא קרי ביה. והשתא קשה הלא בכל הנהו מקומות שהבאתי לעיל מוכח בהדיא דר"א הקפר אמר דאפילו נזיר טהור נקרא חוטא. אבל לפי מה שפירשתי לא קשיא מידי דהכי קאמר אפילו לר"א דאמר נזיר חוטא ה"מ נזיר טמא שהוא עיקר חוטא אבל נזיר טהור לא חשיב ר' אלעזר עיקר חוטא משום שהמצוה גדולה מן העבירה. ועוד י"ל דהא דקאמר הכא יזיר עצמו מן היין אינו ר"ל בנדר כנזיר דכתיב בקרא אלא ר"ל יפרוש עצמו מן היין בלא נדר כדי שלא יבא לידי קלקול כסוטה דכשם שהמים בודקין אותה כך המים בודקין אותו כדתנן לקמן כל זה למדתי מדברי התוספות. ונ"ל דבלאו הכי צריך אתה לומר דיזיר לאו דוקא נזירות אלא ימעט השכרות דאם לא כן קשה דהא בפרק אף על פי תנא כוס אחד יפה לאשה שנים ניוול הוא שלשה תובעת בפה ארבע אפילו חמור תובעתה בשוק ואינה מקפדת אמר רבא לא שנו אלא שאין בעלה עמה אבל בעלה עמה לית לן בה. כן נראה לי:

וקשה לזווגם כקריעת ים סוף. פרש"י וקשין לזווגם הנך דלפי מעשיו כו' ועל דרך זה פירש נמי הא דפריך הגמרא איני והאמר כו' וז"ל איני מי הוי זווג לפי רשע וזכות והא מקודם יצירתם שאין נודע רשעו וזכותו מכריזין את זוגו כו'. וקשה בעיני דהא בסנהדרין פרק כ"ג מייתי נמי הך מימרא דרבי יוחנן וקשה לזווגן כקריעת ים סוף ולא נזכר כלל הך דרשא דריש לקיש אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו אלמא שלא קבע ר' יוחנן דבריו על דברי ר"ל תלמידו ורש"י גופיה לא פירש הכי שם כדפירש הכא וגם מה שפירש רש"י והא מקודם יצירתם שאין נודע רשעו וזכותו כו'. וא"ת הכל גלוי לפניו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כו' תמה אני טובא פה קדוש יאמר דבר זה דהא חזקיה חזה דהוו ליה בנין דלא מעלי ורבים כמוהו אלמא שאפילו דבר זה גלוי לפניו והוא מגלה לאחרים. ואי אפשר לומר הא דפרש"י והא מקודם יצירתן שאין נודע רשעו וזכותו ר"ל על ידי הכרזת בת קול אבל להש"י עצמו גלוי לפניו דא"כ מאי פריך הגמרא איני הלא הקושיא מעיקרא ליתא ומדברי רש"י גופיה לא משמע הכי דא"כ מאי מקשה אח"כ וא"ת הכל גלוי לפניו כו'. ועוד דהא אשכחן שנודע רשעו וזכותו קודם היצירה אפילו ע"י הכרתה בת קול כגון שמואל הרמתי כדאיתא במדרש ורבים כאלה ועוד דהא הרבה דברים תלויין במזל כדאיתא בשלהי שבת מאן דאתיליד בצדק יהא צדקן במצות מאן דאתיליד בשבתא מתקרי קדישא מאן דאתיליד במאדים יהא גבר אשיד דמא סוף דבר כל הדברים האלה הם מבוכה גדולה למי שמבין אותם כמשמעם וכבר נתעורר בשאלה זו ששאל רש"י וא"ת הכל גלוי לפניו כו' הרמב"ם בפ"ה מהלכות תשובה וז"ל שמא תאמר והלא הקב"ה יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק וא"ת שיודע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו. דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עקרים גדולים והררים רמים תלויין בה עכ"ל. והראב"ד בהשגותיו כתב וז"ל ואע"פ שאין תשובה נצחת על זה טוב הוא לסמוך לו קצת תשובה ואומר אם היו צדקת האדם ורשעתו תלויין בגזירת הבורא ית' היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והיתה לנו השאלה קשה מאד ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה אבל היא כידיעת האצטגנינות שיודעים מכח אחד מה יהיו דרכיו של זה והדבר ידוע שכל מקרה האדם קטן וגדול מסרו הבורא בכח המזלות אלא שנתן בו השכל להיותו מחזיקו לצאת מתחת המזל והוא מכח הנתון באדם להיותו טוב או רע והבורא יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל להוציאו לזה מידו אם לא וזו הידיעה אינה גזירה וכל זה איננו שוה לי עכ"ל. ואני אומר אין דבר זה ניתן לחקור ולדרוש בו עד שיבא מורה צדק (הגה"ה הא דאמרינן הא בזווג ראשון הא בזווג שני כו' ראיתי בו פירושים רבים שונים ולא ישרו בעיני ולכך לא כתבתים והמחוור שבעיני הוא דעת חכמי האמת כי קודם יצירת הולד יכריזו הזווג המתייחס אל נפשו והוא הזווג הראשון אך אחרי בואו לעולם והגיע עת נשוא ידינוהו כפי מעשיו ואם זכה יטלנה ואם לאו יעבירוה ממנו ותנתן לאחר הטוב ממנו והוא זווג שני לפי מעשיו. ע"כ הגה"ה):

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף