באר יצחק/אורח חיים/כ
|
< הקודם · הבא > |
אל כבוד ידידי הרב החריף מוה' חיים נ"י.
ע"ד מה שנסתפק כ"ת במי שאיחר לבא לבהכ"נ בימים שיש בהם קרבן מוסף ומצא ציבור מתפללין מוסף והוא לא התפלל עדיין שחרית, אם יתפלל מוסף עם הציבור ואח"ז יתפלל שחרית ביחידות.
לכאורה נראה כיון דקיי"ל תפלות נגד תמידין תקנו, א"כ כיון דתמיד של שחר היה קרב בראשונה ואין לך דבר שיהא קרב קודם לו, לכן אפשר דאסור לו להתפלל מוסף קודם שהתפלל שחרית:
א[עריכה]
אכן לדינא נראה לומר דיכול להתפלל מוסף עם הציבור אף שלא התפלל שחרית, משום דהא מבואר במנחות (דף מ"ט) דהא דאין לך דבר קרב קודם תמיד של שחר אין זה אלא למצוה בעלמא, וכמש"כ התוס' ביומא (דף כ"ט) בד"ה אלא אפילו כו', ובפסחים (דף נ"ח) בד"ה העולה כו', ובעירובין (דף ב') בד"ה שלמים כו', וכמו שהעלה המל"מ (בפ"א מה' תמידין ומוספין) וכמבואר בירושלמי (רפ"ב דיומא), ולכן כיון דבדיעבד כשר אם הקריב התמיד אחר קרבן מוסף, ע"כ בתפלה דאסמכינהו רבנן הקרבנות לא תקנו נגדן רק מה שבדיעבד מעכב בקרבנות.
וראי' לזה מהא דקיי"ל בברכות (דף כ"ז) היו לפניו שתי תפילות תחת של מוסף ואחת של מנחה מתפלל מנחה ואח"כ מוסף, וקיי"ל דמוספין כל היום, ולכתחלה יכול לאחר תפלת מוסף עד שבע שעות ואח"ז מקרי פושע, וכמבואר שם (דף כ"ח), וקשה איך יכול לכתחלה לאחר לתפלת מוסף עד ז', הא כשיגיע זמן חצי שבע יהא מחוייב להתפלל מנחה בתחלה ואח"ז מוסף, והא קיי"ל דבקרבנות צריך להקריב קרבן מוסף ואח"ז תמיד של בין הערבים דעלי' השלם כו' וע"כ מוכח מזה דכיון דבדיעבד כשר בהקריב תמיד של בין הערבים בתחלה ואח"ז של מוספין כמש"כ התוס' והמל"מ שם, ואף דמדרבנן פסול אם הקריב כל הקרבנות אחר תמיד של בין הערבים כמש"כ התוס' שם בשם התוספתא, עכ"ז אמרינן דכיון דמה"ת כשר בדיעבד לכן בתפלה כה"ג מותר לכתחלה, א"כ ה"ה בהא דקיי"ל דכל הקרבנות שהקריבן קודם תמיד של שחר כשרים מה"ת, ואף אם נאמר דמדרבנן פסולים, בכ"ז בתפלה מותר זה אף לכתחלה.
ובאמת צ"ע על מה שלא הוכיחו התוס' התם מהא דמתפלל מנחה ואח"ז מוסף, כמו שהוכחתי אנכי, וכן קיי"ל דמוספין כל היום, ומצאתי בחדושי הרשב"א במגילה (דף כ' ע"ב) שהקשה כן על הא דתפלת המוספין כל היום, ותי' כנ"ל דכיון דאם הקריב מוספין אחר תמיד של בין הערבים כשר לכן בתפלה כה"ג מותר לכתחלה, וכן מצאתי בטו"א למגילה שם [אך שלא הביא זה בשם הרשב"א שהקדימו], וכיון דמצינו דיכול לכתחלה לאחר למוסף עד שבע שעות אף שבתוך כך יצטרך להתפלל מוסף אחר המנחה, ואף לדעה ב' המובא (בסי' רפ"ו) שדוקא ברוצה לאכול אז מנחה קודמת ג"כ קשה האם בעבור אכילתו יעשה איסור לשנות סדר חז"ל ולהתפלל מנחה ואח"ז מוסף, יתפלל מתחלה מוסף ואח"ז מנחה ויאכל אח"כ, והא ימים שיש בהם מוסף הם חוהמ"ד ור"ח, ובהם אין חיוב לאכול פת כמבואר בברכות (דף מ"ט) ובאו"ח (סי' קפ"ח), אלמא דמשום מעלת תדיר ואינו תדיר הקדימו להתפלל מנחה ואח"ז מוסף ולא הקפידו על לכתחלה דקרבנות, א"כ ה"ה, י"ל במעלת מקודש ג"כ [שכן מקרי תפלה בצבור מקודש נגד תפלה ביחיד], ואם לא יתפלל בעת שהצבור מתפללין מוסף אלא תפלת שחרית הא אין זה מקרי תפלה בצבור כמש"כ. המג"א (בסי' צ' ס"ק י"ז), והוכיח זה מריש ע"ז גבי לא ליצלי אינש ריש שתא כו' ע"ש, ולכן כיון דבדיעבד כשר זה בקרבנות, ממילא כה"ג בתפלה יכול לעשות כן לכתחלה.
וכן מצינו בתפלת ערבית דהוי רשות, משום דהאימורים אינן מעכבין את הכפרה אם נטמאו ונאבדו כמבואר בפסחים (דף נ"ט) וכל זמן שהם קיימין מעכבין הכפרה והוי חובה להקריבם, מ"מ בתפלה לא תקנו שיהא חובה אלא הוי רשות, א"כ מוכח מזה דלא תקנו בתפלה שיהא חובה אלא מה שכנגדו בקרבנות מעכב בדיעבד, ואף לפמש"כ התוס' בברכות (דף כ"ז) בד"ה הלכה כו' דלאו דוקא רשות ולכן נקרא רשות לבטלה נגד מצוה אחרת עכ"ל, היינו דוקא התם גבי אימורים דהא כי איתנייהו מעכבים הכפרה כנ"ל, ומצינו לפעמים שיעכבו אף בדיעבד, ולכן בתפלה כיון דיכול ג"כ להתפלל ערבית היכא דאין לו מניעה תקנו ג"כ שיהא חובה עליו להתפלל, וכן מוכרח לחלק להנך [תנאי ואמוראי] דס"ל שם להלכה דתפלת ערבית הוי חובה כמבואר שם, ואפ"ה מודי במנחה ומוסף דמנחה קודם ואינם מקפידים על מה דלכתחלה אסור להקריב לכל הקרבנות אחר תמיד של בין הערבים, וע' ברא"ש (פ"ד דברכות סי' ב') במש"כ שם גבי תפלת ערבית שהיא נגד הקטרת אברים ופדרים כו', דאינהו נמי מצוה בעלמא יש בהו כו', או דיש לחלק דבטול תפלת ערבית לגמרי, זה א"א, ונגדו מקרי חובה, משא"כ בקדימה ואיחור לא תקנו בתפלה אף לכתיחלה.
והא דקיי"ל דלכתחלה צריך להתפלל שחרית ואח"ז מוסף ואך בדיעבד אם התפלל מוסף קודם שחרית יצא כמבואר (בסי' רפ"ו סעי' א'), יש לומר משום דכמו דבתפלת מנחה ומוסף אמרו דמנחה קודמת משום דתדיר קודם א"כ ה"ה שחרית שגם הוא תדיר, וכן כתב הר"י (בריש פ"ד דברכות) שלכן תפלת יוצר קודם משום דהוי דבר יום ביומו, וכמש"כ התיו"ט שם לפרש כוונת הר"י הנ"ל דהוי משום תדיר קודם, ולפ"ז כיון דבתדיר ומקודש איבעי לן בזבחים (דף צ"א) איזה מהם קודם ולא נפשט האיבעיא הנ"ל, וכמו שפסק הרמב"ם (בפ"ט מה' תמידין) היו לפניו תדיר ומקודש יקדים איזה שירצה, וכ"כ הש"א (סי' כ"ח) (וזה ברור דתפלה בציבור מקרי מקודש גבי תפלת יחיד דהא מצינו שמחוייב לילך עד ד' מילין ולאחריו עד מיל לתפלת צבור כמו שפסקו (בסי' צ'), וע' במג"א (סיי' תט"ו) שמתיר לערב כדי לילך למנין והוכיח זה מהא (דסי' צ') הנ"ל, והמחצית השקל הוכיח מהא דר"א ששחרר עבדו להשלים לעשרה, ויש לדחות ראייתו דשא"ה דהוי מצוה דרבים דלולא העבד לא הוי מנין כלל וכמש"כ הרא"ש פ' ואלו מגלחין והובא במג"א (סי' צ' ס"ק כ"ט), וע' בחוות יאיר (סי' קי"ב) שכ' דמותר לקנות שביתה כדי לילך למנין ואי' בברכות (דף ח') דאמ' ריו"ח אין תפלתו נשמעת אלא בבהכ"נ ופי' עם הציבור כמש"כ הטור באו"ח (סי' צ) וכן אמ' ר"נ שם (דף כ"ח) שאסור להקדים תפלתו לתפלת הצבור, וכמש"כ שם הר"י שתפלה בציבור היא רצוי יותר לפני המקום ב"ה, לכן ודאי דתפלה בצבור מקרי מקודש נגד תפלה ביחידות], וכיון דבתדיר ומקודש דפ' התכלת (דף מ"ט) קיי"ל דיכול להקדים איזה שירצה, ה"ה בנ"ד דיכול להקדים למוסף ולהתפלל עם הציבור ולדחות שחרית אחריו אף דיש בו מעלת התדיר.
ועיין בש"א (סי' ס"ב) שכ' דהאיבעיא דזבחים (דף צ"א) בתדיר ומקודש מיירי לענין קדימה בלבד ואין א' מהם בטל לגמרי והא דפ' התכלת מיירי דא' מהם בטל לגמרי ואיבעי להו בתדיר ומקודש איזה מהם קודם, א"כ י"ל דאם המקודש ידחה לגמרי ממעלתו והתדיר לא ידחה רק ממעלת הקדימה לבד כה"ג ודאי המקודש קודם, והוא כש"כ מהא דאו"ח (סי' תרפ"א) ש' הב"י והתה"ד בהבדלה ונ"ח דחנוכה קודם משום מעלת אפוקי יומא. והא במעלת אפוקי יומא אין בו שום חיוב דהא אינו מחוייב לאחר לקדושת שבת אלא עד שיעור תוספת מחול על הקודש ולא יותר כמו שמבואר (בסי' רצ"ג) ואפ"ה דחינן למעלת התדיר מפני זה, כש"כ במעלת תפלה בציבור שחיובי גדול עד לילך ד' מיל כנ"ל מבלי ספק דוחה תדיר ממעלת הקדימה בלבד.
ועוד י"ל דכיון דמבואר בברכות (דף כ"ז) [וע"ע קדושין דף כ"ט] דמצוה עוברת קודם למצוה שאינה עוברת אך רבנן דס"ל דמוספין כל היום אין זמנה עוברת, אבל לולא זאת היו מודים לר"י דמה דזמנה עוברת קודמ' למעלת התדיר] א"כ כיון דקיי"ל דתפלה בצבור הוי חיוב בפ"ע עליו ומחוייב להשתדל בזה כמבואר (סי' צ') לכן ודאי הוי מצוה עוברת ותקדם לשחרית אף דהוי בי' מעלת תדיר.
וע' בזבחים (פ"ט ע"א) דמשמע בגמ' שם דהא דתמיד השחר קודם לכל הקרבנות הוי הטעם משום דתדיר קודם א"כ בנ"ד הוי כש"כ מתפלת מנחה ומוסף דהא תמיד של הערבים הוי מאוחר מן עלי' השלם מצד גזה"כ, ואפ"ה משום מעלת תדיר מקדמינן למנחה, כש"כ במעלת מקודש דמוסף בציבור דמקדמינן לשחרית כיון דשוה היא מעלת מקודש כמו מעלת תדיר, דהא גם בקרבנות דהוי תמיד של שחר קודם לא הוי אלא משום תדיר, וכיון דמקודש שוה לתדיר ודאי דלא מקפדינן על הסדר דקרבנות, וכש"כ לפמש"כ משום דזמנה עוברת מחוייב להתפלל עם הציבור מוסף ואח"ז שחרית, ובזבחים (דף צ"א) אמרו בהא דמנחה ומוסף דאטו יומא למוסף אהני למנחה לא אהני ושניהם שוין, אבל היכא דיש קדושה יתירה במוסף אז הוא קודם לתדיר:
ב[עריכה]
ובירושלמי ברכות (סוף פ"ד) איתא התפלל של שחרית ובא ומצאן מתפללין של מוסף מתפלל עמהם לא התפלל של שחרית ובא ומצאן מתפללין מוסף אם יודע שהוא מתחיל ויגמור עד שלא יתחיל ש"ץ כדי לענות אחריו אמן יתפלל ואם לאו אל יתפלל באיזה אמן אמרו באמן של האל הקדוש וחד אמר באמן של שומע תפלה עכ"ל, לכאורה מוכח מדלא מפליג ברישא בהתפלל שחרית דלא יתפלל עמהם אלא אם יהא יכול לענות אמן של שומע תפלה כמו דמחלק בסיפא בזה, ס"ל דאם לא התפלל שחרית עדיין ובא ומצא לצבור מתפללין מוסף דיתפלל שחרית, ולכן ברישא בהתפלל שחרית אם יתפלל עכשיו מוסף עם הציבור יהיה תפלה בציבור כדינו, אין להקפיד על ענית אמן של שומע תפלה או של האל הקדוש, משא"כ בלא התפלל שחרית דאז אם יתפלל שחרית בעת שהציבור מתפללין מוסף לא יהיה תפלה בציבור כנ"ל, לכן דוקא אם יכול לענות אמן הנ"ל אז יכול להתפלל שחרית בעת שהציבור מתפללין מוסף, אבל אם לא יהי' יכול לענות אמן הנ"ל אז אין לו להתפלל שחרית משום דכיון דאין זה מקרי תפלה בצבור לכן אין לה כח לדחות לעניית אמן הנ"ל, א"כ מוכח לכאורה להיפך ממש"כ, אכן באמת נהפוך הוא ואדרבה משם ראיה למש"כ, דאי נימא דכוונת הירושלמי דיתפלל שחרית בעת שהציבור מתפללין מוסף, א"כ קשה איך מותר לו להתפלל אז שחרית הא כיון דזה לא מקרי תפלה בציבור א"כ אף ביהא יכול לגמור ולענות אמן של שומע תפלה, עכ"ז הא לא יוכל לענות לשארי אמנים, והא מבואר (בסי' קכ"ד) דמחוייב לשמוע בעת חזרת הש"ץ כדי לענות אמן ואף ללמוד אסור, א"כ מאיזה טעם התירו להתפלל שחרית ולבטל לכל אמנים, יותר טוב הי' שיתפלל אח"ז ויענה אמן כעת, והא דמבואר (בסי' ק"ט) דאם יכול לענות אמן ומודים יכול להתפלל אם הוא אחר קדושה, י"ל דהתם ג"כ הוי הטעם משום תפלה בציבור משום דכ"ז שהשליח ציבור מתפלל וכל הציבור מחוייבים לשמוע ברכותיו הוי עדיין בכלל תפלה בציבור, וע' בב"י (סי' קכ"ד) שהביא בשם הראשונים שכתבו דבמה שהציבור עונין אמן אחר כל ברכות הש"ץ הוי כמו שהתפללו עוד הפעם ע"ש, לכן הוי זה כמו תפלה בציבור אם מתפלל בעת חזרת הש"ץ, לכן אם היא אחר קדושה ויכול לגמור מקודם מודים ואמן של שומע תפלה יכול להתחיל, אבל להתחיל תפלת שחרית בעת שהציבור מתפללין מוסף ויבטל לכל עניות אמן באין צורך ודאי אסור, וגם אין חשש סמיכות גאולה לתפלה כיון דמיירי בלא קרא ק"ש כנ"ל, ובע"כ מוכח מזה שהירושלמי מיירי דאם לא התפלל שחרית דיתפלל עמהם מוסף, דמחמת תפלה בציבור מותר לו לבטל לעניות אמן (אך אמן של שומע תפלה יענה], ואלו אם יתפלל שחרית בעת שהציבור מתפללי' מוסף הא אין זה תפלה בציבור כמש"כ המג"א.
ואין לומר כיון דהירושלמי ס"ל דבמוסף של חול היו מתפללין י"ח ברכות וכמש"כ התוס' בברכות (כ"א ע"ב) בד"ה עד שלא יגיע כו', לכן אף אם יתפלל שחרית בעת שהציבור מתפללין מוסף מקרי שפיר תפלה בציבור, שכן בכלל מוסף של חול יש בו נוסח של כל תפלת שחרית, דזה אינו דהא חד מ"ד ס"ל דאמן של האל הקדוש ומפרשי דלא פליגי דכאן בחול וכאן בשבת, א"כ בשבת ודאי לא הוי נוסח של שחרית בכלל מוסף, והוי שפיר כמש"כ המג"א (בסי' צ') דתפלת מוסף לא הוי תפלת ציבור בעת שמתפללין שחרית והוכיח זה מהא דלא ליצלי אינש ריש שתא ע"ש, ועוד דהא כתב המג"א (בסי' רל"ו) דתפלת מנחה בעת שהציבור מתפללין מעריב אין זה תפלה בצבור כיון שאין התפלות שוות ע"ש, וע"כ מוכח לחלק בין הא דמבואר (בסי' ק"ט סעי' ג') בקדושות דאם הציבור אומרים קדושת כתר היינו קדושת מוסף והיחיד מתפלל שחרית דיכול לענות עמהם משום דשניהם קדושתם שוה כמו שפסק הרמ"א שם, ולכאורה תקשה על מג"א הנ"ל, וע"כ מוכרח לחלק דשאני תפילה מקדושה משום דתפלה הוא ענין בקשה לכן כיון דאלו מתפללים שחרית והיחיד מתפלל מוסף דהוא בקשה אחרת לכן אין זה תפלה בציבור, משא"כ בקדושה שמקדישים שמו ית"ב, ואדרבה משם ראי' למג"א הנ"ל דהא דעת המחבר שם דגם בקדושה אם אין הקדושות שוות אין רשאי להפסיק ולאמר קדושה עמהם, לכן אף דרמ"א התיר להפסיק, עכ"ז יש לחלק [בין המחבר להרמ"א] בין תפלה לקדושה ואפושי פלוגתא לא מפשינן, לכן ודאי אף אם נאמר שבמוסף של חול התפללו כל י"ח ברכות, עכ"ז אם יתפלל היחיד שחרית בעת שהצבור מחפללים מוסף אין זה תפלה בציבור כנ"ל
לכן נראה לי להוכיח מזה שכוונת הירושלמי היא לחלק דאם התפלל שחרית ובא ומצאן מתפללין מוסף אז אף אם לא יוכל לגמור את תפילתו ולענות אמן של ש"ת לא חיישינן לזה, אכן אם לא התפלל שחרית ועכשיו כשיתפלל מוסף עמהם יצטרך לאחר תפלת שחרית אחר מוסף אזי אין כח לתפלה בציבור [אם לא יוכל לענות אמן של ש"ת לדחות לשני ענינים הנ"ל, היינו לדחות למעלת התדיר שיש בשחרית, וגם לדחות אמן של ש"ת, ואין זה מקרי מקודש כל כך, אבל אם יוכל להתחיל ולגמור מקודם ש"ת או אמן של האל הקדוש, אז יתפלל תפלת מוסף עמהם וידחה שחרית לאח"ז, ומיושב לפ"ז מה די"ל דאיך הפסיק בהליכתו בין גאולה לתפלה, משום דכוונתם שיתפלל מוסף עמהם, ודוחק לומר שכוונתם במה שאמרו דיתפלל עמהם היינו שיקרא ק"ש ואח"ז יתפלל עמהם.
א"כ מוכח לפי זה בנ"ד דעדיף להתפלל עכשיו מוסף עם הציבור משום מעלת מקודש ולדחות שחרית על אחר זמן וכמש"כ, וירושלמי הנ"ל הובא בתוס' ברכות (כ"א ע"ב) בד"ה עד שלא יגיע וכו', ומסקי התוס' שם דלא גרסינן לשל מוסף משום דבירושלמי (פרק מי שמתו) לא הזכירו שם לשל מוסף כלל ע"ש, אלמא דלולא זה היתה ניחא להתוס' כוונת הירושלמי, אך קושייתם היא כיון דבפרק מי שמתו משמע דלעולם אם לא יוכל לענות אמן של ש"ת לא יתחיל ואלו כאן משמע דאם התפלל שחרית יתחיל עם הציבור אף שלא יוכל לענות אמן של ש"ת, לכן הוכיחו מזה דלא גרסינן של מוסף, וע' ברא"ש שם שהקשה דלמה לי' להזכיר לשל מוסף והא בתפלה של חול נמי הי' יכול להשמיענו ע"ש, ולפמש"כ ניחא קושית הרא"ש הנ"ל, ואפשר דכוונתו בקושייתו היא לפי דס"ל שתפלה של חול [אם לא התפלל עדין] ג"כ תלויה בעניית אמן של ש"ת וע'.
וראיתי באליהו רבה (סי' רל"ו) שחלק על המג"א במש"כ שאם מתפלל מנחה בשעה שהצבור מתפללים מעריב שאין זה תפלה בצבור והוכיח מהא דלא ליצלי אינש בריש שתא כו', וכתב דאם מתפלל בביה"כ ביחד עם הצבור מקרי תפלה בצבור, והתם הא מיירי במתפלל ביחיד ולכן אין זה מקרי בשעה שהצבור מתפללין כיון דהוי תפלה אחרת ע"ש, אכן מהירושלמי הנ"ל מוכח כהמג"א הנ"ל, דאי נימא דאף אם אין התפלות שוות ויתפלל עמהם יחד מקרי תפלה בצבור, א"כ אמאי בסיפא בלא החפלל שחרית מחלקי בין אם יכול לענות אמן של ש"ת או לא, וברישא לא נחתי להדין חילוקא כלל, הא כיון שמתפלל עמהם אף אם התפלל שחרית ג"כ דינו כמו תפלה בצבור ולא איכפת לן בעניית אמן של ש"ת, אלא ע"כ מוכח כמש"כ המג"א דאם אין התפלות שוות לא מקרי תפלה בצבור אף אם מתפלל ביחד עמהם.
ולכאורה יש לדקדק מברכות (ל' ע"ב) גבי ר' חייא בר אבא דצלי והדר צלי א"ל ר' זירא מ"ט עבד מר הכי כו' אלא דלא אדכר מר ריש ירחא והתניא טעה ולא הזכיר כו' בשחרית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה במוספין כו' עכ"ל, ולמה לא חשש ר"ז דלמא התפלל כבר מוסף בצבור ועכשיו מתפלל שחרית ביחיד כדמוכח שם דמשני לי' בצבור שנו כו', דהא לפמש"כ יכול להתפלל כה"ג מוסף עם הצבור קודם שחרית, אכן יש ליישב כמו דמשני הגמרא על ר' יוחנן חזי מאן גברא רבא קמסהיד עלה ובודאי ידע ר"ז שלא התפלל רחב"א מוסף מקודם, וזה הוא מוכרח בלא"ה, דאל"כ יש לדקדק שמה גם הרבה דקדוקים אחרים.
ג[עריכה]
וראיתי בתשובת ר' עקיבא איגר זצ"ל (סי' ט') שהביא ירושלמי דסוף מגילה דמזוזה קודמת לתפילין משום דנוהגת בשבת ויו"ט, וכתב שם דיכולים לפרש כוונתם דמשום דנוהגת בשבת ויו"ט נשים חייבות במזוזה, א"כ הוי עשה השוה בכל, ותפילין אינם נוהגות בשבת ויו"ט ונשים פטורות דהוי עשה שאינו שוה בכל, ועשה דשוה בכל קודם לעשה דאינו שוה בכל, אך הוא ז"ל פקפק שמה דלא מצינו בשום מקום דעשה דשוה בכל יהי' קודם מאינו שוה בכל, גם הוכיח מהא דברכות (דף כ"ז) היו לפניו שתי תפילות מנחה ומוסף מתפלל מנחה קודם דתדיר קודם ולא אמר הטעם משום דמנחה הוי שוה בכל ומוסף אינו שוה בכל, דנשים פטירי מתפלת מוסף כמש"כ הבשמים ראש משום דנשים לא היו שוקלות לא הי' להם חלק בקרבנות צבור, אע"כ דאין בזה מעלת קדימה, עכ"ל שם, ולענ"ד נראה די"ל דעשה דשוה בכל קודם מתוס' יבמות (דף ה') ד"ה ואכתי איצטריך קרא כו' שמוכח מעשה דמצורע בתגלחת דדוחה ללאו ועשה דכהנים דעשה השוה בכל דוחה לאינו שוה בכל ומדחזינן דדוחה כש"כ דיקדם, דע"י גרם יתבטל להעשה דודאי יש דין קדימה לשוה בכל, אך למאן דס"ל דמצורע בימי חלוטו אסור בחשה"מ אין ראי' דידחה, די"ל דמצורע שאני דגדול השלום כמש"כ התוס' ביבמות שם א"כ לדידן דקיי"ל דמצורע בימי חלוטו מותר בתשה"מ כמש"כ הרמב"ם (בפ"י מה' טומאת צרעת), א"כ אין לומר מחמת גדול השלום, וע"כ מוכח דעשה השב"כ קודם לאינו שוה בכל, מדחזינן במצורע דדוחה עשה דתגלחת לעשה דכהנים, וא"כ דברי הירושלמי עולים יפה, ולפ"ז יש לדחות ג"כ ראיית הגרע"א מברייתא דנקט הטעם דמנחה קודם משום תדיר ולא משום שב"כ, די"ל דתנא דברייתא ס"ל דמצורע אסור בתשה"מ, ודחיית עשה דתגלחת משום גדול השלום, וכיון דאין ראי' מקרא דשב"כ קודם, אין לנו לחדש דבר זה מסברא כמו שכתב הגאון הנ"ל, אבל לדידן נוכל לומר דעשה דשב"כ קודם, וכמש"כ, ולפ"ז יש להעיר בנ"ד, אי נימא דעשה השב"כ קודם, א"כ לפי דברי הגאון הנ"ל יש להקדים שחרית למוסף משום דשחרית הוי שב"כ ומוסף אינו שב"כ, ואין לומר דמעלת מקודש תדחהו דרק לגבי מעלת תדיר מקודש עדיף אבל לא לגבי שב"כ, בפרט היכא דיש שתי מעלות תדיר ושב"כ יחד, י"ל דעדיפי ממקודש לחוד.
ובאו"ח (סי' תרפ"א) כתבו הפוסקים דהבדלה קודמת לנר חנוכה משום דתדיר קודם, ונ"ח נשים חייבות, והבדלה ס"ל לכל הפוסקים דפטורות כמבואר (בסי' רצ"ו סעי' ח'), ולפ"ז ה"ל נר חנוכה שוה בכל והבדלה אינו שוה בכל, וה"ל לאקדומי נר חנוכה, א"כ מוכח מזה דאין כח למעלת שוה בכל לדחות מעלת תדיר, ועדיין י"ל דשתי המעלות ביחד היינו תדיר ושב"כ עדיפי ממעלת מקודש לחוד, א"כ מוסף ה"ל אינו שוה בכל לשיטת הגאון הנ"ל ושחרית הו"ל שב"כ ותדיר אפשר דעדיף ממקודש.
ונראה להוכיח מזבחים (דף צ"א) דאיבעי להו תדיר ומקודש איזה מהם קודם, ופשטו מהא דאריו"ח הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ של מוסף אלמא תדיר קודם, הא יש לדחות דלכן ס"ל לריו"ח דמתפלל של מנחה תחלה משום דמנחה יש לה שתי המעלות תדיר ושב"כ [וכמ"ד דמצורע בימי חלוטו מותר בתשה"מ כפסק הרמב"ם הנ"ל], ומוסף אין לו אלא מעלת מקודש לשיטת הגאון הנ"ל, ובע"כ מוכח מזה דאין שום מעלת קדימה לשב"כ אף בהצטרפו למעלת תדיר, וכדברי הגאון רע"א ז"ל הנ"ל.
ועיקר מש"כ הגאון הנ"ל דנשים פטורות מתפלת מוסף לפי שלא היו שוקלות, לא נהירא לי, דא"כ תקשה לפי מאי דאיתא במנחות (דף כ"א ע"ב) דאמר ר' יהודא העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא, כי עפ"י דין פטורים המה משקלים וכמו כן לויים כמש"כ השעה"מ (בפ"א מה' שקלים) וכן קטנים [הפחותים מבן כ'] כמבואר בשקלים (פ"א מ"ג וע' ברטנורה שם) דפטורים, אטו כהנים ולוים וקטנים פחותים מבן כ' יפטרו ממוסף ואף דנימא דקטנים שאני דאתו לכלל חיובא עכ"ז תקשה מכהנים ולויים, אע"כ מוכח דאין תפילת המוסף תלוי, בשקלים כלל א"כ אין שייך להקדים תפילת מנחה משום שב"כ, כי כן גם מוסף שב"כ ונשים חייבות, וכן מוכח מסתימת הפוסקים דנשים חייבות בתפלה ולא חלקו בין מוסף לשארי תפלות.
אמנם הצל"ח (רפ"ד דברכות) כתב דנשים פטירי מתפלת מוסף לפי דהוי מ"ע שהזמן גרמא, אך חז"ל חייבין בתפלה לפי דרחמי נינהו כמבואר בברכות (דף כ'), א"כ מוסף דאינה רחמי (כמש"כ רבינו יונה) נשים פטורות דהוי הז"ג, ומנחה קודמת משום דיש לה שתי מעלות א' דהוי שוה בכל ב' דתדירה עכ"ל ע"ש, ולדבריו דבמנחה שב"כ חשוב מעלה ובהצטרפו לתדיר יאלים כחו. א"כ איך פשטו בזבחים שם מריו"ח הנ"ל דתדיר [לבדו] עדיף ממקודש, וע"כ מוכח דאין שום חשיבות כלל ךשב"כ ולפי מש"כ באמת להוכיח מריש יבמות דיש מעלה לשב"כ לדחות לאינו שב"כ וכש"כ לקדם כנ"ל, ממילא מוכח מזבחים הנ"ל דנשים חייבות במוסף דאל"כ איך פשטו מריו"ח הנ"ל לתדיר ומקודש הא י"ל שאני התם דה"ל שב"כ וע"כ מוכח כנ"ל, לכן העולה מכ"ז נ"ל להלכה דאם לא ימצא אח"ז להתפלל בצבור יתפלל עכשיו מוסף עמהם ואח"כ יתפלל שחרית ודברי אלה ברורים לענין שבת ויו"ט שגם בשחרית אינו מתפלל רק ז' ברכות, אכן בימות החול כמו בר"ח וחוה"מ עדיין יש לדון כיון דבשחרית מתפלל י"ח שלימות, ובמוסף רק ז' ברכות, אפשר שמחמת זה מקרי תפלת שחרית בשם מקודש נגד מוסף.
א"ד ידידו, |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |