באר הגולה/חושן משפט/תיח
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א) ל' הטור משנה ב' בריש ב"ק:
ב) שם בגמ' ה"ד אי בהדי דאזלי מזקי היינו אש וכו' שם דף ג' ע"ב:
ג) יתבאר בסי' י"ג:
ד) משנה שם בפ"ו דף ס"א ע"ב
פירוש האש מעצמו:
ה) משנה שם דף ס' ע"א ושם בגמרא יליף לה מקרא:
ו) שם במשנה דף ס"א ע"ב:
ז) ל' הרמב"ם בפי"ד מהל' נזקי ממון דין ב' ושם במשנה פלוגתא דתנאי ואיפסקא הלכתא בגמ' כר"ש דאמר הכי:
ח) כדמפרש רב נחמן וכו' שם:
ט) שם ושם במשנה:
י) משנה שם ע"א וכתב הכ"מ מדלא הזכיר אריתא דדלאי כדאמר שמואל שם משמע דס"ל דרב ושמואל בנהר הרחב פליגי דלרב אפי' לית ביה מיא מפסיק ולשמואל לא מפסיק אלא בדאית ביה מיא ולא קרי ליה חריתא דדלאי אלא למימר דאית ביה מיא:
כ) כ' ה' המגיד ברייתא שם ופירש רבי יוחנן שלולית אמת המים שמחלקת שלל לאגפיה ע"כ והכ"מ כ' שהוא פוסק כשמואל שם ומקום שמי גשמים שוללים ופירש רש"י והערוך שמתקבצים שם:
ל) כן הוא ברמב"ם שלפנינו:
מ) כ' הכ"מ נראה שדעת רבינו שכל כיוצא בזה אפי' בדליקה גדולה פטור:
נ) מפורש שם בגמ' וכפי' רש"י והתוס' שם:
ס) שם דין ג' וה"ה והכ"מ לא כתבו מאין יצא לו לחלק בגדר חילוק זה ולפענ"ד למדו מברייתא שם עברה גדר גבוה ד"א חייב ואע"ג דשנינהו בגמ' תנא דידן קא חשיב מלמעלה למטה וכו' הוא אליבא דת"ק אבל אנן דקי"ל כר"ש דאמר הכל לפי גובה הדליקה הברייתא כפשטה כשהדליקה גבוה:
ע) שם ושם בגמרא וכתב ה"ה ופירש קודחת שאין שלהבת גדולה ופסק כרב דאמר הכין ודלא כשמואל דתניא כוותיה דרב שם:
פ) מבואר בפ' ט' דף כ"ג ע"א
פי' שהיה בינו לבין חבירו ולא היה ראויה להגיע שם מחמת הגדר:
צ) שם דין ה' משנה שם בפרק ו' דף נט ע"א:
ק) פסק כריש לקיש משמיה דחזקיה שם משום דהוא רביה דרבי יוחנן וכן פסק הרי"ף:
ר) שם דין ו' ושם במשנה:
ש) כתב ה"ה יצא לו ז"ל מדין שאר המזיקין דהשומרים נכנסים תחת הבעלים (ומבואר בסימן שצ"ו וסי' ת"י):
ת) שם דין ז' שם במשנ' וכתב הרב המגיד וכגון שהובערה ברוח מצויה תמיד והראשון פטור לפי שלא עשה כלום:
א2) שכיון שלא היתה מתלבה מאלי' הראשוני' פטורים:
ב2) שם במשנה ליבתו רוח וכו' ופירש בירושלמי ברוח שאינה מצויה
פירוש אע"פ שהיא באה בעתים הרבה ואין צריך לומר רוח סערה שאינה נושבת אלא לעתים רחוקות וכן הוא בירושלמי וכן עיקר וה"ה:
ג2) ברייתא שם דף ס' ע"ב והראב"ד השיגו שלא הפליג במ"ש בברייתא אם יש בלבויו כדי ללבותו חייב ואם לאו פטור וכתב ה"ה הייתי סבו' לתרץ דרבינו פסק כאחת מן האוקימתות דלכולהו דברי רבינו ז"ל קיימין וכו' (ע"ש בגמרא) ויפסוק רבינו דלא כרב אשי דאמר גרמא בנזקין פטור אלא שק' לי שרבינו ז"ל עצמו פסק בפי"א מה' שכנים (ומבואר בסי' קנ"ה סעי ל"ד) כאוקימת' דרב אשי וכו' וצל"ע ע"כ והכ"מ כתב ליישב שטעם הפטור שם שאין הנזק בא מכח המזיק עצמו אבל בנדון דידן שהנזק בא מחמת עצמו שהוא מלבב נקטינן כאינך אמוראי כלהו דאמרי חייב ע"כ ולפענ"ד מ"מ הוא דוחק לאוקמי דלא כרב אשי דהוא בתראה והרי"ף הביאו לבדו נלע"ד שהרמב"ם מפ' מ"ש בברייתא אם יש בליבויו כדי ללבותו היינו ברוח מצוייה ואם לאו פי' שאין בליבויו ללבותו אלא ברוח שאינו מצויה פטור וכמ"ש התוס' בד"ה רבא אמר וכו' ומקש' ואמאי הוי כזורה ורוח מסייעתו דחייב פי' אפי' ברוח שאינה מצויה כיון שכוונתו ללבות ומתרץ רבא כיון דסגי לה בזורה ורוח מסייעתו אפי' ברוח מצוי' כמו שפירש רש"י לכן חייב שם אפי' ברוח שאינה מצויה משא"כ בנזקין בשלא נתכוין אלא לרוח מצויה וכו' עוד יש אוקימתות אחריני דאמוראי שם ע"ש ורב אשי תירץ דשאני לענין שבת דחייב אפי' ברוח שאינה מצויה ואפי' אם לא היתה מלאכתו נעשית ברוח מצויה מטעמא דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל לגבי ניזקין שאינו חייב אלא בשליב' ברוח מצויה ומעתה לא היה צריך לרבינו הרמב"ם לפרש שפטור ברוח שאינה מצויה כי כבר כתב זה לעיל ס"ק ב' מבואר במ"ש שם ובפי' זה מצאתי בפי' נ"י ברי"ף שם במשנה שפי' כן בהג"א שם בפ"ב דב"ב שפירשו בשם ר"ת וריב"ם דהא דחייב בשבת אפילו ברוח שאינה מצויה אלא שמחייבו שם דעושה גורן ברוח מצויה ורבינו פוטר שם מטעם שכתב הכ"מ זה נלע"ד לדעת הרמב"ם ברור ואמת:
ד2) טור ס"ה מבואר בפ"ק דב"ק דף י' ע"א והאיכא מרבה בחבילות וכפרש"י ויש לרמב"ם פי' אחר בזה מבואר לעיל סי' שפ"ג ס"ד:
ה2) שם סעיף ו' וברמב"ם שם דין י"ד ברייתא וגמרא שם בפ"י ריש דף נ"ו:
ו2) לשון הרמב"ם שם דין י"ג משנה שם דף ס"ב ע"ב:
ז2) כתב ה"ה מתבאר שם בפ"ב (דף ב"ב פ"א):
ח2) שם במשנה דף ס"ב וכת"ק אע"פ שהוא מצו' להניחם בחוץ:
ט2) וכ"כ ה"ה שם בפרק י"ד מה' נזקי ממון בשם המפרשים ונתלו בסוגיא שם דף ב"ב ע"א והרמב"ם כתב המשנה כפשטה:
י2) ל' הטור ס"ח משנה שם בפ' ו' דף ס"א ע"ב וכחכמים באוקימת' דרבא שם:
כ2) החילוק בין כלו חציו ללא כלו חציו מבואר בפ"ב דף נ"ג ע"א והרמב"ם שם דט"ו ולא חילק בזה וה"ה שם תמה בזה וכתב אולי שרבינו מפרשה בפנים אחרות ואפשר שדעתו ז"ל שאין להניח פשט השניות והברייתות והמימרות שלא חלקו בטמון מפני הסוגיא ההיא:
ל2) מבואר במ"ש לעיל ס"ז:
מ2) ל' הרמב"ם שם דין י"ב:
נ2) ומפורש בגמרא דף ס"ב ע"א:
ס2) כדא"ל רב אשי לרב יימר שם:
ע2) שם די"א ברייתא שם ומודה ר' יהודה לחכמים:
פ2) שם ושם בברייתא:
צ2) טור ס"ו וברמב"ם שם די"ד מברייתא ומימרא דרב אשי טמון איתמר שם דף נ"ו ע"א
פי' וגרם לו שנפטר המבעיר טור:
ק2) לשון הרמב"ם שם דט"ו וכתב ה"ה מפורש בפ"ב (דף כג ע"א) בפלוגתא דרבי יוחנן ופסק כרבי יוחנן:
ר2) כן הוא ברמב"ם שם:
ש2) טור סי"א ומונא הדין זה ומ"ש ה"ה על הרמב"ם שלא חילק בזה כתבתי לעיל ס"ג:
ת2) שם סי"ב מימר' דרבה בפ"ב דף כז ע"א:
א3) כן כתב הרא"ש שם בפסקיו:
ב3) שם במימרא הנזכר וכתב הסמ"ע שנ"ל שה"ה אם אמר לחש"ו קרע בגד שמעון והחש"ו קרעו לפני שמעון והוא שותק דחייב משלח מה"ט:
ג3) בעי' דאיפשטא וכפרש"י שם שהי' לי לעבד לסלק והשור אין בו דעת לסלקו ועיין מ"ש לעיל בזה סימן שפג
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |