באר הגולה/חושן משפט/צז
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) לשון הטור ורוב דברים אלו מדברי הרמב"ם פ"א ממלוה
(ב) כתב ה"ה מכילתא אם כסף תלוה שהיה רבי יישמעאל דורש שאם זה חובה ומבואר בב"מ דף ע"א ע"א
(ג) כך אחז"ל גדול המלוה וכו' שבת דף ס"ג ע"א
(ד) שם בב"מ
(ה) מברייתא סוכה דף מ"ט ע"ב
(ו) מפורש בתורה לא תהי' לו כנושה
(ז) מימרא דרב דימי ב"מ דף ע"ה ע"ב
(ח) שם דין ב' וכתב ה"ה איסור הלוה פשוט הוא ממ"ש בפ' המקבל (דף ק"י ע"ב) עובר משום בל תשהא ומשום שנאמר אל תאמר לרעך לך ושוב
(ט) גם זה שם
(י) ומייתי לה אקרא לוה רשע ולא ישלם
(כ) שם דין ד' וכ' ה"ה זה פשוט
(ל) לשון הטור סעיף י' ממשנה ב"מ דף קי"ג ע"א
(מ) וכתב בספר בד"ה שאם עבר ומשכנו לוק'
(נ) מימרא דשמואל שם
(ס) וביאר שם דמחרימין על הלוה עד שיוצא כל אשר לו או יביא כל אשר לו בכתב בב"ד והם מסדרין לו סמ"ע וע' בסימן צ"ט ס' א'
(ע) לשון הרמב"ם בפ"ג מה' מלוה דין ד' ומבואר ממשנה וממימרא דלעיל:
(פ) כ' ר' ירוחם נל"א ח"ב ☜דיכול השליח ב"ד להכותו אם יסרב בו בשוק סמ"ע
(צ) לשון הטור סי"ג מפורש בתורה לא יחבול רחים ורכב כי נפש הוא חובל
(ק) כך כתוב גם בסה"ת בשער א' בשם הרמב"ן
(ר) פי' אין הב"ד שולחים שלוחם לסגור בתי הריחיים שטוחנין בו עד שיפדנו מטעם שכתב המחבר ואם הוא בעצמו סוגר הרחיים למשכנו אינו עובר בלאו דלא תבא אל ביתו לעבוט שאין זה בכלל עבוט וגם אינו מחויב להחזירו סמ"ע
(ש) כ"כ בסה"ת שם
(ת) לשון הרמב"ם שם דין ב'
(א) כך כתוב בפסקיו מברייתא חבל זוג ספרים דף קי"א ע"א וכ"כ ה"ה שם שכן כתבו ז"ל ושזה דעת רבינו
(ב) תוספת הביאה ה"ה שם:
(ג) כפי' הרשב"א שם
(ד) ל' הטור סי' י"ט וכ' ממשנה שם ב"מ דף קט"ז ע"א
(ה) כרבי יהודה שם דתניא כותי' שם דף קכ"ו ע"א
(ו) שם סכ"א כ"כ התוס' שם
(ז) ל' רמב"ם שם דין ה'
(ח) בה"ת סוף שער א' מהא דאיתא בהמקבל (דף קי"ד ע"א) יצא הקדש דאין צריך צדקה
(ט) טור סי' י"ז בשם הרמ"ה
(י) ממשנה שם דף ק"ט ע"א
(כ) כן כתב הטור בסכ"ג וכן מצא המחבר בתשובת הגאונים וכ"כ הרא"ש שם והוכיח כן וכ"כ הראב"ד שם בהשגתו ולזה הסכים ה"ה שם
(ל) שם ברמב"ם פ"ג דין א'
(מ) פי' וב"ד מגבין מנכסים שלא אמרה תורה אלא שלא למשכן אבל לא אמרו שלא להגבות וכן כתבו ז"ל ה"ה
(נ) כשאין שם שטר ה"ה
(ס) כדין כל לאו הניתק לעשה אם אינו יכול לחזור ולקיים העשה ונתבאר בסוגי' דאלו הן הלוקין דף ט"ו ע"ב ה"ה
(ע) שם דין ז' מברייתא ב"מ דף קט"ו ע"א
(פ) טור סכ"ד כ"כ בה"ת שער א'
(צ) כן הוא בטור
(ק) ל' הרמב"ם שם כ"כ הטור שם ברייתא שם
(ר) שם ושם בברייתא ויליף לה ממשאת מאומה
(ש) טור סכ"ח בשם ר"ח כן כתב הרא"ש אהא דאמר שמואל שליח בית דין מנתח נתוחי וכו' כתב תימה ואם לא ימצאנו בידו היאך יכפיהו לפרוע מצותו ואנן קיימא לן פריעת ב"ח מצוה וכו' ולפי' ר"ת ניחא וכו'
(ת) פי' לאפוקי כשאינו רוצה לגבות חובות עתה מאיזה טעם שיש לו ורוצה למשכנו הכל ולהחזיר לו קצת לעת צרכה ויהיה הכל משועבד לחובו דאז אפילו כבר הגיע הזמן אסור לשליח בית דין ליכנס לביתו סמ"ע
(א) שם ס"ל כ"כ הרא"ש בתשובות כלל ע"ט שכ"כ ר"ת בתשובה:
(ב) שם בשם תשובת אביו הרא"ש כלל ס"ח סי' ז' וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' אלף וס"ט וכן כתב הריב"ש ומ"ש בשם ספר אגודה דחובשין אותו והביא ראיה מדאמרינן דאבא בר מרתא הוא מסקי ביה זוזי בי ר"ג וכו' שבת דף קכ"א ע"ב איכא למימר דהוי עבדי דר"ג דהוי פריצי כדאיתא בפרק מי שאחזו דף ס"ז ע"ב ובשאר דוכתי
(ג) לשון הרמב"ם פ"ג ממלוה דין ה' ממשנה ב"מ דף קי"א ע"א
(ד) מברייתא דר"מ שם ריש דף קט"ו
(ה) בברייתא מפורשת שם
(ו) שם דין ו'
(ז) ב"י ה"ה פי' שהלוה מוציא העבוט או שהוא מנתח וסובר רבינו שאפילו כלי אומנות יכול לנתח ואף על שמסדרין בהם כמו שנתבאר בפ"א (בטור סימן צ"ח) זהו בשעת גבייה אבל לא בשעת משכונא:
(ח) וכ' ה"ה בשם הרמב"ן ☜בלא הורגל לישן בכר וכסת אבל היה לו כר וכסת ורגיל לישן בהם מניח לו וכ"כ הרא"ש בשם ר"ת
(ט) שם וכתב ה"ה משנה כלשונה כפירש"י שם שחובו נגד שניהם ומשכנו בשניהם
(י) פי' בשעה שהוא צריך ללוה יחזירנו לו משום השבת העבוט וכשיצטרך לשני יטול זה את הראשון ויחזור את השני רש"י
(כ) כשבא לידו בתורת משכון דסתם הלואה ל' יום וכו' אבל כל שבא לידו בתורת גבייה אין נותנים לו זמן ללוה ה"ה שם
(ל) שם וכתב ה"ה מימרא בגמרא ב"מ סוף דף קי"ד
(מ) טור סל"ג
(נ) שם סל"ד בשם ה"ר יהודה ברצלוני כ"כ בה"ת בשער א'
(ס) שם סל"ה כ"כ הרא"ש בסוף המקבל וכן כתב הרמב"ם שם דין ו'
(ע) טור שם וכ"כ ה"ה שם
(פ) לשון הרמב"ם בפ"א מה' מלוה וכ"כ הטור בס"מ ממסקנת הגמ' ב"מ דף קי"ד ע"א דרבה בר אבוה אשכחיה לאליהו וכו' וא"ל דמסדרין וכו' וכן דעת הגאונים והרי"ף וכ"כ הטור בשם הרא"ש
(צ) משכה ערכין סוף דף כ"ג
(ק) מברייתא ב"מ סוף דף רי"ג ואף על גב דפליגי עליה רבי ישמעאל ור"ע הא אוקימנא להו בשיטה ולא קי"ל כוותייהו (שבת דף כ"ח ע"א)
(ר) שם בברייתא וכדמפרש שם משמיה דשמואל דסכנה הוא לו אם לא ילך ד' גרמידי אחר הסעודה ופירש"י הילכך יתבינן מטה שניה ומושיבה ברחוק ארבע אמות ממקום אכילתו וע"כ ירגיל לעמוד ללכת למשכב ולא ישן על מטה שאכל
(ש) שם במשנה דערכין:
(ת) ופירש שם בגמרא דף כ"ד ע"א דלא אמרינן כיון דלית ליה השתא לאשולי לאחרינא אינהו נמי לא מושלי ליה וכתב הנ"י סוף פרק המקבל ה"ה ☜שאם לא היה לו כלים מאותו המין אין לוקחין לו
(א) שם במשנה וכת"ק וכ"כ ש"פ
(ב) טור בשם ה"ר יהודה ברצלוני וכן כ' הנ"י בשמו ולזה הסכים וכ"כ בה"ת בשער א' כיון דלא תנן אלא שמניחין לו תפליו מפני שהיא מצוה מיוחדת לגופו ודרך מלבוש הן
(ג) גם בזה הביא ראיה ממשנה סוף ביכורים וב"ח נוטלם וכו' כספר תורה וקבלנו פי' דבר זה שר"ל שגובה אותו ב"ח בחובו והאשה בכתובתה
(ד) כ"כ רבי ירוחם נ"ז ח"ב ושכ"כ ה"ר דוד כהן
(ה) לשון הטור סמ"ב וכן כתב הרמב"ם ספ"א מה' מלוה וכתב ה"ה זה לא מצאתי מבואר אבל הדין נראה פשוט
(ו) וכך כתב בה"ת שער א' בשם תשו' הרי"ף ממשנה דלעיל בערכין אבל לא לאשתו ולבניו וה"ה נמי לב"ח ונתן טעם מפני ששיעבודא של מלוה הוא דאוריי' וכדעולא (ב"ב דף קע"ה ע"ב) ומזונות האשה ובנים מדרבנן וכ' הב"ח הלכה למעשה כיון דאיכא פלוגת' דרבוות' ואנן דקי"ל דמזונותיה של האשה דאורייתא כמ"ש בא"ה סי' ס"ט (וכ"כ הרמב"ם בפי"ב מהלכות אישות וה"ה בשם קצת מפרשי' והרשב"א) אם קדמה היא למלוה ותפסה מטלטלין אין להוציא מידה דלא אתא ב"ח שבשטר ומבטל לשעבוד' דאשה דהוי נמי דאוריית' עכ"ל אבל דעת הסמ"ג ג"כ כדעת הרי"ף והרמב"ם ובה"ת דלא מהני לה תפיסה ונלע"ד שאף על פי שהרמב"ם והסמ"ג ס"ל שהמזונות הם דאוריית' טעמא בזה כטעם הראשון שכ' בה"ת והרי"ף דומיא דערכין שאין לה מזונות דהא גמר מיכה מיכה מערכין ב"מ דף קי"ד ע"א
(ז) שם מבואר שם דאיהי במזונותיה ב"ח היא שכבר נתחייב לה או מתנאי ב"ד או מן הכתוב בכתובתה ומזונייכי וכו' הב"י והא דמלוה בשטר קודמת למלוה על פה היינו בקרקעות אבל במטלטלין אין להם דין קדימה כמ"ש רבי' בסימן ק"ד וע"ש
(ח) ל' הרמב"ם בפ"א מהל' טוען וכתב ה"ה זה מתבאר מאותה ששנינו אחד המקדיש וכו' ערכין (דף כד ע"א) והובאה בהלכות פרק המקבל וכ"כ הרי"ף בתשו':
(ט) טור ס"א בשם הר"י יהודה ברצלוני וכתב הב"י ותנן כסות וה"ה לספרים דתנא לא כרוכלא ליזיל וליתני
(י) שם בשם הרמב"ם שם כ' ה"ה נראה לי שיצא לו ז"ל ממ"ש בפ"ק דב"ק האחים שחלקו וכו' וכמ"ש בירושלמי הביאו בהל'
(כ) כ"כ ה"ה שם בשם י"מ מפני שהבעל מקנה לאשתו בין של חול בין של שבת ואם הקדיש והעריך עצמו אין לו בכסות אשתו אפי' של שבת כלום והביא ה"ה סעד לזה ושכ"נ לו וכתב המרדכי שם לכ"ע אם הקנה לה בפי' התכשיטין שלה אין הב"ח גובה ממנה
(ל) טור סמ"ו ובה"ת בשער א' וכ"כ ר' ירוחם בשם הרמ"ה
(מ) בה"ת שם
(נ) טור שם
(ס) הרשב"א בת' ב"י סימן צ"ט מחס"א
(פב) טור סמ"ז כן כתב בה"ת בשער א'
(פג) שם בשם בה"ת בש"ת וכ' הב"י דברים ברורים הם נכונים בטעמא לאפוקי ממ"ש הרשב"א בתשו'
(פד) שם סמ"ע בשם בה"ת כשם שמותר למשכנו בזרוע ליכנס לביתו כל זמן שלא זקפן עליו כך נקל בחובו שאין מסדרין עמהם כיון דלא כתיב בהו מיכה דנימא בהו דין סידור
(פה) שם סכ"ה בשם הרמ"ה
(פו) בת' שבסוף. חזה התנופה
(פז) וסיים שם ולא יקרא אונס ליפטר משבועתו בעוד שיש לו ברשותו איזה דבר למכור אפי' עד שוה פרוטה ותקיעת כף הוי כשבועה וכמ"ש. ל' סימן פ"א סי' כ"ח בהגה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |