באר אברהם/שבת/עא/א
תמיה מפירש"י וישובו
אכל חלב וחלב בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת וכו' וזו חומר במין אחד שאם אכל חצי זית וחזר ואכל חצי זית ממין אחד חייב. ופרש"י אכל חלב וחלב שני זיתים והפסיק ביניהם יותר מכדי אכילת פרס דהוי להו שתי אכילות. ואהא שאם אכל חצי זית וחזר ואכל חצי זית פירש באותו העלם וכגון שלא שהה מתחילתו של ראשון עד סוף גמר אכילת אחרון יותר מכדי אכילת פרס ממין אחד מצטרפין. ולכאורה פירושו תמוה שסותר דבריו מתחילתו לסופו דמראש דבריו משמע דשיעור הפסקת צירוף אכילת איסור ביותר מכדי אכילת פרס היינו לבד שיעור שהיה של אכילת האיסור עצמו ששהה בנתיים יותר מכא"פ הוא דהוי הפסק ואין מצטרף. אבל ממ"ש בסוף דבריו מבואר דכל ששהה יותר מכא"פ עם שיעור התחלת וגמר אכילת האיסור אין מצטרפין והכי משמע מלישנא דמתניתין דפ"ג דכריתות דקתני עד שישהא מתחילה ועד סוף כדי אכילת פרס והיינו מתחילת אכילת האיסור עד סופו ש"מ דהאכילה נמי בכלל השיעור היא וכ"מ מפרש"י בפסחים (דף מד) מיהו י"ל דדוקא לגבי צירוף בכזית דאכילת איסור בכדי לחייבו הוא דאמרינן הכי דלא מצטרף כל ששהא עם האכילה. אבל גבי צירוף כזית לעניין אכילת מצה לצאת י"ח מצטרף אף ששהא באכילתו מתחילה ועד סוף יותר מכדי א"פ ולא הוי הפסק אא"כ ששהא בנתיים יותר מכא"פ לבד משהיית אכילת הכזית וכדמשמע מפרש"י במנחות (דף ע"ה ע"ב) ובזה מדוקדק הברייתא דפרק ערבי פסחים (דף קי"ד ע"ב) גבי מרור, אכלן לחצאין יצא ובלבד שלא ישהא בין אכילה לחברתה יותר מכדי אכילת פרס דמשמע דדוקא בין אכילה לחברתה הוא שלא ישהא וכו' אבל מה ששוהה באכילה עצמה לא איכפת לן ואם כן אין צריך לדחוק כמ"ש המגן אברהם וחק יעקב סי' תע"ה דלשון בין לאו דוקא. ועפ"ז מבואר כוונת רש"י כאן בלתי סתירה בדבריו כלל דברישא רבותא קאמר רגבי אכל חלב וחלב ב' זיתים אינו חייב אלא אחת אפי' הפסיק ביניהם יותר מכדי אכילת פרס שהוא שיעור הגדול דהוי הפסק נמי לגבי אכילת מצוה ואפ"ה לא הוי כאן הפסק לחייב על כל זית וזית[1]:
- ↑ על דברי רבנו כתב הרש"ש כאן: דבריו מופרכין מהירושלמי פ"ג דשבועות (ה"ד) הביאוהו הרי"ף והרא"ש שלהי פסחים, שבועה שלא אוכל מצה בליל הפסח לוקה ואוכל מצה כו', ולדבריו אמאי לוקה משום שבועת שוא, הא מהני שבועתו לענין שישהה מתחלת אכילה עד סופה יותר מכדי אכילת פרס, ומכל שכן לשיטת הרמב"ן והר"ן הביאה המשנה למלך בפ"ד מהל' שבועות דחצי שיעור בשבועה היתר גמור. ע"כ.