אשל אברהם (אשכנזי)/הקדמת המחבר/ו/ב
|
< הקודם · הבא > |
אשל אברהם (אשכנזי)
הקדמת המחבר ו ב
(דף ו' ע"ב)
שהארכתי באלין ראיות. בגין למנדע לון לאלין יראי יהו"ק. דעלייהו איתמר (ישעיה סו, ה) שמעו דבר ה' החרדים אל דברו. ההוא דבר ממש דאמר בקדמיתא דכלא תליא בהאי דב"ר. לחברא לה בדכורא דאקרי דבו"ר. דמסטרא דיהו"ק איהי אתקרי דב"ר. ואיהו אקרי דבו"ר. וכל זה הספר איהו דקא רמיז לחבור גמור דאיהו לעילא בדרגין קדישין. רק דהשתא בגלותא איתמר בכורסייא (שמות יז, טז) כי יד על כס י"ה. ואע"ג דתקינו אבהן ((ברכות כו, ב) צלותין באתר דקרבנין האי איהו כדי לקרב נפשיה רוחיה ונשמתיה דאינון שכליים לקב"ה. ושכינתיה. כמו שנרמז בר"מ פ' בהר סיני דף ק"ט ב' דאומר כנ"ל. וכמו שנפרש אותו בעז"ה לקמן. דעיקרא דכלא תליא לחברא ת"ת ומלכות בסוד ויטע אש"ל בבאר שב"ע שהוא סוד חבו"ק זעי"ר ונוקביה כנ"ל וכיון דעיקר של זה הספר מרמז לייחוד ולחבור גמור כנ"ל על כן נקרא שם הספר אשל אברהם כשם מורי ורבי הנ"ל. אשר מנעוריו חשקו היה בספר הזהר דהוה נהיר ליה ושעשועיו הוה ברזין דיליה יום יום. זוכה ומזכה את הרבים כנודע בשער בת רבים קרי בחיל ואומר (משלי ט, ה) לכו לחמו בלחמי. דאינון שתי הלחם. אכילה גופנית. ואכילה רוחנית. ובי היה המעשה. אשר קורות הזמן לא הניחוני. דחפוני. והממוני וגרשוני מבית אבי. ובאתי עד הלום. להשלים חוקי חק תורה היקרה. והנה בדרך במלון אילן גדול שתול על פלגי מים טוב העץ למאכל ותאוה לעינים ופריו מתוק לחכי לקחני בביתו. והאכילני מפיתו פת בג המלך מלכו של עולם. והשקני מבארו באר מים חיים. חיים וחסד עשה עמדי יום יום יומם יצוה עלי חסדו ובלילה נתקיים בו (יהושע א, ח) והגית בו יומם ולילה. ולילה כיום יאיר. נר"ו נר מצוה שעשה עם רבים. כי כן דרכו כל הימים ליתן לכל שואל די מחסורו ועמדי זה כמה שנים אשר פיזר עלי ודאי הוצאה לא מעט. ועל דא איתמר עליה (משלי ו, כג) כי נר מצוה ותורה אור דהוה נהיר לי מנהירו דאורייתא. איהו נהיר ואחרנין נהירין מנהוריה. בלתי ספק דבכללים אלין הנרמזי' פה בספירן בתחלת זה הספר. יוכל בר נש להשכיל ולהבין בזהר ובתקו'. בפחות משלשה חדשים. יותר ממה שאחרים הבינו בכמה וכמה שנים דכיון דזיכני קב"ה בהון ע"י מורי ורבי. לכן התחלתי לפרש בזהר ובתקו' ואמרתי אל לבי צריך שיהיו כללים אלין בעט ברזל ועופרת ולהביאם אל הדפוס כדי שיזכו גם אחרנין עמדי ויוכלו להשכיל ולהבין בזהר ובתקו' בכמה אתרין ודוכתין וכמו שיש לאל ידי לפרש הרבה מן הזהר והתקו' כמו שהתחלתי לעשות. אך ורק כיון שראיתי שהמלאכה מרובה. אמרתי טוב הוא ללקוט איזה מאמרי' הכרחיים לעת עתה ולפרש לון. כדי שבין כך ובין כך יזכו רבים בהון. דור כזה שהתורה חביבה עליהם מן הראוי הוא לפזר. וכן אמר שלמה (משלי ג, כז) אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות. והלא נביא שכובש נבואתו חייב מיתה (מס' סנהדרין יא, ה), עאכ"ו מאן דלמד תורה מרבו. צריך שיאמר לה לאחרים עמו. שאין דרך דברי תורה להיות מכונסי' במקום אחד. ובכל אתר דמתחדשין רזין צריך לאחזרא לון. כמו שנרמז בתקו' חדשים דף ג' ב' דאומר כנ"ל. צא ולמד מהרשב"י זלה"ה דאפי' שהיה מלא סודות כרימון עכ"ד בגין איזה סודות ששמע ר' אבא ולא גילה לון להרשב"י עד שעברו איזה ימים ענש ליה. ואמר ליה גוזרנא עלך דכל תלתין יומין תלעי ותנשי כמו שנרמז בזהר פ' לך לך דף צ"ו ב' דאומר כנ"ל. ואומר ולא כתיב אל תמנע טוב מבעליו וגו'. וכך הוה ואמר גוזרנא דאורייתא דא יגלון לבבל ויגלון בכל ביני חברייא. וכד יגלון ביני חברייא ילפון אינון אורחוי דקב"ה ואתבסמן מלין בגוייהו על אחת כמה וכמה בדורינו זה הנקרא דור יתום מרזין וסתרין דאורייתא דמהאי טעמא כל מאן דידע רזין וסתרין דאורייתא מוטל עליו לגלאה לון לזכאי עלמא ואין לומר דשמא יבואו חייביא למנדע אוף הכי ברזין אלין לאו הכי הוא בגין דאית כמה מלאכי חבלה דאתקריאו חשך ואפילה נחשים ועקרבים דמבלבלין מחשבתי' דלא ייעול לאתר דלאו איהו דיליה ונטרין ההוא טוב דלא ייעול תמן מאן דלאו איהו ראוי למיעל דאי לא הוה הכי כל חייביא הוו עאלין ברזין דאורייתא כמו שנרמז בר"מ פ' נשא דף קכ"ג א' דאומר כנ"ל. ואומר אבל מאן דאיהו טוב כל אלין נטורין ייעלון ליה לטוב הגנוז וכו' כל צדיק ייעול כפום דרגא דיליה ורזא דמלה (ישעיה כו, ב) פתחו שערים ויבא גוי צדיק. ואעפ"י דלא קרי כל צורכיה עם כל דא כיון דזכה לאשגחא ידיעת מאריה. ואיכוון ביה כדקא יאות יזכה למיקם בעלמא דאתי במחיצת חסידים ויחזון כל עממי ארעא ארי שמא דיהו"ק אתקרי עליה וידחלון מיניה אפי' בעלמא דין. ועל דא כתיב (ש"א ב, ל) כי מכבדי אכבד. כמו שנרמז בזהר פ' תרומה דף קע"ח א' דאומר כנ"ל וכלא איהו מהאי טעמא בגין דאיהו אוקיר לשכינתא כדקא חזי כד איהו אתכוון כדקא יאות ואגרא דכלה דוחקא (ברכות ו, ב), כלומר למסבל בגינה כמה דוחקין כמו שנרמז בר"מ פ' פנחס דף רל"ט א' דאומר כנ"ל. ואומר זכאה איהו מאן דאשתדל בגלותא בתראה למנדע לשכינתא לאוקיר לה בכל פקודין וכו'. בגין דמלכות קדישא איהי תמונת כל דבה אסתכל קב"ה וברא עלמא וכל בריין דברא בעלמא. וכלל בה עלאין ותתאין. בלא פרודא כלל. וכלל בה עשר ספירן. וכל שמהן וכנויין והויין. ועלת על כלא דאיהו אדון על כלא ולית אלהא בר מניה. איהו לא אשתכח בכל עלאין ותתאין פחות מינה. ובג"ד אתקריאת אמונת ישראל בגין דאיהי שר דכלהו שלימו דכלהו וכל מאן דנטיל ט' ספירן בלא מלכות איהו כופר בעיקר כנ"ל בגין דאיהי כלא עילא ותתא ואמצעיתא ומאן דבעי לאסתלקא עלה לאתדבקא לעילא מינה. איהי משפילתו לתתא מינה. ולית ליה חולקא בה ובגין דיעקב אתשמודע בה אוליף ליה לבנוי ומני דלא יבקשון לסלקא לדרגא לעילא מינה דאיהי כלא. כמו שנרמז בר"מ פ' תרומה דף קנ"ח א' ב' דאומר כנ"ל. ואפילו דאיהי כלא עכ"ד לא בעי ליקח לה בלחודהא דמאן דנטיל מלכות בלא ט' ספירן איהו מקצץ בנטיען כנ"ל ונטיען אלין אינון שית יומין עלאין דפריש לון קרא דכתיב (דה"א כט, יא) לך ה' הגדולה והגבורה וגו'. ועלייהו איתמר (תהלים קד, טז) ארזי לבנון אשר נטע. נטיעות ודאי דאתקיימו לבתר כמו שנרמז בזהר בראשית דף ל"א א' ודף ל"ה א' ע"ש. והענין הוא שתדע דכלהו דרגין עלאין דאינון נהורין עלאין אחידן נהורא דא בנהורא דא ונהרין דא בדא דכל בוצינא ובוצינא דאקרון תקוני מלכא כתרי מלכא כל חד וחד נהיר ואחיד בההוא נהורא דלגו לגו וכלהו נהירין מעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין. וכד מסתכלן כלהו נהורין לא אשתכח בר בוצינא עלאה. דאתטמר באינון לבושין דיקר לבושי קשוט תקוני קשוט בוציני קשוט. וכד תסתכל בדרגין הוא מחשבה הוא בינה הוא קול הוא דבור וכלא חד והיא היא מחשבה ראשיתא דכלא ולא הוי פירוד אלא כלא חד וקשורא חד. ולאו אינון כגוונא דבר נש דגופיה מינא חדא ונשמתיה מינא אחרא אלא לעילא כלא חד אלא כל נהורא וכל דרגא דאיהי יתיר קריבא לעילת כל עלאין אתקרי ההיא דרגא לפני ולפנים והאי איהו רזא דעשר ספירן דאקרון פנימיים דפנימיים ואחרנין דלאו אינון כל כך קרבין אקרון עשר ספירן פנימיי' ולא יתיר ואחרנין דלאו אינון קרבין כגוונא דאלין אקרון אחוריים וספירן אלין פנימיים ופנימיים דפנימיים ואחוריים כלהו אינון חד וקשורא חד כמו שנרמז באידרת האזינו דף רצ"א ב' ובזהר פ' ויחי דף רמ"ו ב' ובתקו' חדשים דף י"ב ב' דאומר כנ"ל. ומי שרוצה להבין היטב יעיין בזהר פ' בא דף מ"ב ב' ויוכל להבין יתיר. ועל רזא דא איתמר (שה"ש א, ד) משכני אחריך נרוצה. רזא דתרין שמהן יהו"ק אלקי"ם איך מתחברין והאי איהו סוד המרכבה כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף ר"ס א' וז"ח שיר השירים דף י"ד ב' וכמו כן באידרת נשא דף קמ"א ב' ודף קמ"ג ב' וכמו שיבין כל חד וחד ממנו ומאתו לאחר שקרא כללין אלין הנרמזים פה בעשר ספירן. ופירוש האותיות הנרמזים בפירוש מאמר הקדמת הזהר בראשית דף ב' ב' רק עיקרא דכלא הוא שיקרא ויחזור ויקרא זמנא ותרין ותלתא וארבע זמנין כד"א (איוב כח, כז) אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה. ולבתר קב"ה ברא מה דברא לאולפא לבני נשא דלא ייתון למטעי בה כמו שנרמז בזהר בראשית דף ה' א' דאומר כנ"ל ולבתר דכבר קרא בכללים אלין כדקא יאות יקרא בפירוש מאמרי הזהר וינדע בכלהו עדונין דמהניין מכללים אלין ומאן דיקרא במילין אלין ולא אתיישב ברוחיה דלאו איהו מהימנא למאריה בטוח אני דכמה מניעות יהיו ליה כגון נחשים ועקרבים שיבלבלו דעתי' כנ"ל משום דגלי קמי קב"ה דלאו ליקרא דילי ולאו ליקרא דבית אבא גלינא כל הני רזין ומלין סתימין שלימדתי ממורי ורבי דהוו נהירין בלבי כי אם בגין יקרא דקב"ה ושכינתיה דיזכה בהון מאן דרוחיה רוח דקיומא כמה דקא פריש התנא אלקי רשב"י זלה"ה באידרת נשא דף קכ"ח א' דאומר (משלי יא, יג) הולך רכיל מגלה סוד. האי מאן דלא אתיישבא ברוחיה ולאו איהו מהימן ההיא מלה דשמע אזיל בגויה כחיזרא במיא עד דדחי ליה לבר מאי טעמא משום דלית רוחיה רוח דקיומא אבל מאן דרוחיה רוח דקיומא ביה כתיב (שם) ונאמן רוח מכסה דבר. ואומר דהא לית עלמא מתקיימא אלא ברזא. וכי אי במילי דעלמא אצטריך רזא במילין רזין דרזייא דלא אתמסרן אפי' למלאכין עלאין עאכ"ו. אלא בגין צדיקייא דינדעון למפלח ליה לקב"ה ובגין דלא יטעון בארחוי גלינא לון כמו שנרמז בר"מ פ' פנחס דף רמ"ט ב' וז"ל: אמר ר"מ מלין אלין סתימין וצריך למפתח לון לגבי חברייא דמאן דסתים לון גניזין דאורייתא איהו מצער לון דלרשיעייא נהורין דרזין אתחזרן לון חשוכין ואיהו מתלא לממונא דאיהו גניז מאן דחפר ליה עד דגלי ליה ולאו איהו דיליה אתהדר בסוכלתנותיה בחשוכא וקבלא ולמאן דאיהו דיליה נהיר ליה. ובגין דא אית לבר נש