אפיקי ים/א/יח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אפיקי ים א יח

סימן יח
בסוטה שאסורה על הבעל מקודם באיסור לאו. אי חייל עלה איסור סוטה ונ"מ ליבום:

סוטה (דף ב' ע"א) מתני' נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה עמו כדי טומאה אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה. ואם מת חולצת ולא מתייבמת:

א

א) והנה התוס' ז"ל ביבמות (דף י"א ע"א) בד"ה צרת סוטה. ביארו הטעם דאיכא חילוק לענין יבום בין ספק סוטה לסוטה וודאית. דבסוטה ספק הדין דהיא חולצת ולא מתייבמת וצרתה מתייבמת ג"כ. ובסוטה ודאי הדין דהויא כערוה גמורה ופטורה היא וצרתה מן החליצה ומן היבום. וכתבו תוס' ז"ל שם דאף דסוטה ודאי חשיבה כערוה משום דטומאה כתיב בה כעריות. מ"מ על הסוטה ספק אין דין ערוה אף דכתיב בה ג"כ ונטמאה. דלא הויא כערוה רק היכא דכתיב טומאה בלשון לאו. משא"כ ספק סוטה אף דאסרה התורה כודאי. מ"מ לא כתיב בה טומאה רק בלשון עשה. להכי לא חשיבא כערוה גמורה יעוי"ש, ועי' בשו"ע אהע"ז סי' קע"ז סעיף י"א:

ב

ב) ונסתפקתי בסוטה שאסורה על בעלה מקודם ג"כ באיסור לאו או עשה דלכאורה לא חייל עלי' לאו דסוטה דהיינו לא יוכל בעלה וגו' משום דאין איסור חל על איסור. ולא שייך לומר דהוי איסור מוסיף מגו דאתוסף איסור על הבועל אתוסף נמי על הבעל. כיון דעל הבועל בלא"ה אסורה השתא משום אשת איש. איך דינה לענין יבום אם מת בעלה זה. אם שייך בה לומר טומאה כתיב בה כעריות. כיון דבעצמותה אינה ערוה לגבי היבם. רק משום דכתיב בה טומאה לגבי בעלה בלשון לאו. להכי הויא כערוה נמי לגבי היבם. א"כ בכה"ג דלא חל הלאו דסוטה על הבעל כלל ממילא ל"ש דתהי' ערוה ליבום דעיקר מחמת טומאה דלגבי בעל הוא והכא לא נטמאה לגבי בעלה כלל. או דנימא דאף דלא אתוסף איסור על הבעל משום דאסורה וקיימא עלי' ואין אסור חע"א. מ"מ אתוסף בה טומאה משום סוטה ואסורה ליבם ככל סוטה דעלמא. ומסתברא לכאורה כהצד הראשון. דל"ש טומאה כתיב בה כעריות. רק אם נאסרה על הבעל משום לאו דטומאה ולא בכה"ג דלא חל הלאו כלל. וכבר נדפס ספק זה בשמי בקובץ כנסת חכמי ישראל (ח"ו סי' קט"ו):

ג

ג) אמנם מה שהנחנו לדבר פשוט דל"ש בכאן איסור מוסיף במגו דאתוסף על הבועל משום שאסורה עלי' בלא"ה עתה משום א"א. עדיין יש לדבר מזה. די"ל דגם מאי דנתווסף איסור לאחר זמן ג"כ מקרי מוסיף משום זה. והכא נמי עכ"פ אתוסף איסורא על הבועל לאחר גירושין ומיתה, דאז יפקע איסור א"א ויחול איסור סוטה עלי'. וממילא כיון דאתוסף איסור עי"ז על הבועל לאחר מיתה וגירושין. מקרי איסור מוסיף וחייל גם על הבעל איסור סוטה מיד. והאחרונים ז"ל האריכו בזה אי בכה"ג חשיב כולל ומוסיף ועי' בשעה"מ פי"ז מהל' איסורי ביאה ובאב"מ סי' ט"ו בתשובותי'. וכן י"ל בזה עוד מגו. כיון דמצד איסור דחייבי לאווין ועשה אינה אסורה ליבם מה"ת דעשה דוחה ל"ת בחייבי לאווין מה"ת. ורק גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניי' כמבואר ביבמות (דף כ' ע"ב) ואפי' בחייבי עשה דאינה עולה ליבום מה"ת דאין עשה דוחה עשה, מ"מ כבר האריכו בזה גדולי האחרונים ז"ל ודעתם דמ"מ בדיעבד אם בא עלי' קנאה. ועי' בנוב"י מהדו"ק בסופו ובשעה"מ פ"ו מחליצה ויבום הי"א יעוי"ש. וא"כ לכאורה הוי איסור סוטה איסור מוסיף בין לגבי בועל לאחר גירושין ומיתה ובין ליבם דהויא כערוה גמורה מה"ת. וממילא אתוסף נמי על הבעל מחיים כמ"ש:

ד

ד) אכן עדיין יש מקום לחקירתנו דהנה מצד המגו דאתוסף איסורא על הבועל. הלא בפשוט א"ש דמשכחת לה באופן דגם עלי' אסורה כמו לבעל כגון דהיא ממזרת והבועל וכן הבעל כשרים. וא"כ תו ליכא מוסיף מצד הבועל, ומצד מגו דאתוסף על היבם אף דזהו שייך גם כשהיא אסורה על היבם. דמ"מ עולה ליבום מה"ת מצד דעשה דוחה ל"ת לכתחלה וגם בחייבי עשה בדיעבד קנאה כמ"ש. אכן נ"ל דזהו לא הוי מוסיף מטעמים אחדים. חדא דנ"ל דאפי' אם נאמר בעלמא דכה"ג דמתוסף איסור לאחר זמן מקרי מוסיף. מ"מ זהו דוקא אם בודאי עתיד הדבר שיבוא לאח"ז או לכה"פ מצוי הוא שיבוא. ועי' באב"מ שם לענין מ"ש הרמב"ם ז"ל בשבועה שלא אוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכלנה יעוי"ש. משא"כ בנ"ד דלא משכח"ל רק באופן רחוק אם ימות בלא בנים ותפול ליבם. נראה דבכה"ג ודאי לא מקרי מוסיף. ועוד נראה ועיקר דל"ש לומר דהוי מוסיף בזה. כיון דבאמת גם אם תפול ליבם אף דלא יהי' בה דין יבום מטעם דטומאה כתיב בה. מ"מ עצם איסור דסוטה לא יהי' על היבם דל"ש כלל לגבי' לאו דלא יוכל בעלה וגו'. ורק דדינא הכי דאין בה מצות יבום דטומאה כתיב בה. וא"כ כיון דעצם האיסור דסוטה לא יהי' כלל על היבם. ממילא ל"ש לומר דהוי מוסיף משו"ז דבאמת לא אתוסף כלל. ונכון. ורק י"ל דמקרי חומר משום זה דל"ח ליבום. אבל משום חומר לחוד לא חל איסור אאיסור בלא כולל ומוסיף. ולקמן בתשו' על דברי הגאון אב"ד דראסיין שליט"א נדבר עוד מזה:

ה

ה) וזהו שכתב לי בנידון זה מכבר הגאון הגדול מוהרא"מ שליט"א לפידות הגאב"ד דראסיין יצ"ו וז"ל:

ב"ה יום ב' ו' אדר ראשון תרנ"ד ראסיין יצ"ו כבוד וכו'...

אחדשה"ט. מכתבו הגלוי הגיעני ע"ד ששאל הסכם לקבוע בדפוס את דבריי יכול לעשות כרצונו בלי שום מניעה. אדרבה הנני לתת לו ת"ח בעד זה:

וע"ד חקירתו בחייבי לאווין וסוטה דאין איסור חל על איסור. וליכא כולל רק לאחר מיתת הבעל. אי רמיא היא וצרתה ליבום. עוד לא עיינתי. אך לפי ההשקפה. ודאי איסור סוטה מתלי תלי וקאי כיבמות ל"ב. והלא אין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבוא עלי'. ועוד דגם זה מקרי כולל מה שכולל לאחר זמן ועוד דמ"מ עכשי' נמי איסור סוטה חמור הוא. דטומאה כתיב בה. את כ"ז באתי לעורר בהשקפה. וכ"ת נ"י יעיין בכ"ז ואתו הבחירה. ואומר שלום ידידו מרחוק דו"ש אלכסנדר משה בלאאמו"ר מ' צבי זצללה"ה לפידותזאן חופ"ק ראסיין יצ"ו:

ו

ו) וזהו מה שנלע"ד להעיר ע"ד הגאון הנ"ל שליט"א:

מ"ש דאיסור סוטה מתלי תלי וקאי כיבמות ל"ב. וכוונתו למאי דפריך שם הש"ס לר"ש כיון דאיסור אחות אשה לא חייל ותתייבם יבומי. אמר ר"א איסור אחות אשה מתלי תלי וקאי. אי פקע איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה וחייל הלכך לא פקע. והכא נמי כיון דאיסור סוטה מתלי תלי בחיי הבעל הויא כערוה לגבי יבום. ולענ"ד ז"א. דכ"ז ל"ש רק היכא דהויא בעצמותה ערוה לגבי האחין. ע"ז אמר ר"א שפיר דאף דמחיים לא חל על האחין האי איסור ערוה. מ"מ מתלי תלי וקאי ואי פקע השתא לאחר מיתה איסור דאשת אח לגבי יבום. יחול האי איסור דאחות אשה והלכך לא פקע איסור דאשת אח. משא"כ בערוה דסוטה דבעצמותה אינה ערוה לגבי יבם כלל. דעצם איסור דסוטה ליכא עלי' כלל. והא דהויא ערוה לגבי' היינו רק מכח הבעל שנאסרה עלי' באיסור סוטה דטומאה כתיב בה. ודינא הוא דאין בה דין יבום כערוה גמורה וא"כ ממילא כל היכא דלא חל על הבעל כלל איסור סוטה מחיים. ממילא ל"ש דתהי' ערוה לגבי יבם דעיקרו מכח איסור וטומאה דבעל קאתי. ומה שייך בזה דנאמר דאיסור סוטה מתלי תלי וקאי בחיי הבעל ויחול לאחר מיתה. דלגבי' מאן יחול איסורא אז לאחר שמת הבעל ואין מקום לעיקר האיסור כלל. ויבם עיקרו מכח איסורא דבעל הוא. ונכון:

ומ"ש עוד דגם זה מקרי כולל מה שכולל לאח"ז וכונתו למ"ש לעיל דנימא מגו דאתוסף איסור סוטה על הבועל לאחר מיתה וגירושין אתוסף נמי על הבעל מיד. אכן כבר כתבנו דאפי' נימא דבכה"ג מקרי כולל ומוסיף. מ"מ משכח"ל באופן דגם לבועל אסורה משום איסור זה כגון שהיא מפסולי קהל ותו ל"ש לדון גם מוסיף מטעם זה, הן אמנם דלכאורה למאי דמבואר בש"ס (יבמות ל"ג) דאף דאין איסור חע"א. מ"מ היינו דוקא לענין חיוב עונשין אבל תרי איסורי יש ונ"מ לקוברו בין רשעים גמורים יעוי"ש. לפי"ז נמצא דגם מחיים דבעל ואף דאסורה ועומדת לבועל משום א"א מ"מ חל עלי' איסור סוטה ג"כ לקוברו בין ר"ג וא"כ ממילא תו הוה מוסיף גם לבעל דעכ"פ אתוסף איסורא על הבועל. וגם בלא"ה כיון דגם בלא מוסיף מ"מ יהי' האיסור סוטה על הבעל עכ"פ לענין תרי איסורי. א"כ אפשר אף דלא יחול איסור גמור גם לענין חיובא ורק איסור קלוש לאיסור בעלמא. מ"מ אפשר דעכ"פ שייך בזה תו לומר דטומאה כתיב בה ויהי' דינה כסוטה דעלמא לענין יבום. אכן כל דברינו סובבים הולכים לשי' הפוסקים ז"ל. דס"ל למסקנא דכל היכא דאין איסור חע"א גם תרי איסורי ליכא. ועמ"ש בסי' כ"ט:

ומ"ש עוד. דמ"מ עכשי' נמי איסור חמור הוא דטומאה כתיב בה. וכונתו דיחול איסור סוטה אאיסור דחייבי לאווין משום האי חומר דאית בי' דטומאה כתיב בה. לענ"ד תמוה. דכללא הוא דאין איסור חע"א אם לא באחת משלש אלה. דהיינו כולל ומוסיף ובת אחת. ומשום חומר לחוד לא מצינו דאחע"א. וראי' עוד לזה ממ"ש תוס' ז"ל בשבועות (דף כ"ג ע"ב) דגם איסור לאו אינו חייל אאיסור עשה. אף דודאי לאו חמור מעשה כיבמות ד"ז ע"א. ועי' (בכריתות די"ד ע"ב) בריש העמוד בתוס' ד"ה נישאת ועי' בקידושין (דף ע"ז ע"ב) שם זנות פוסל בישראל ובתוס' (יבמות דפ"ה ע"ב) בסוה"ע שם וצע"ק:

ז

ז) ונסתפקתי ביותר. למאי דמבואר בתוס' יבמות (דף ג' ע"ב) בד"ה לפי דהא דאמרינן בסוטה טומאה כתיב בה כעריות אינו אלא בטומאה דלגבי בעל דכתיבא בלשון לאו. משא"כ טומאה דלגבי בועל כיון דלא כתיבא רק בלשון עשה ונטמאה לא הויא כערוה יעוי"ש. ועי' במל"מ פ"ו מה' חליצה ויבום הי"ט שהאריך בזה. ונמצא דלפי"ז אם נשאת הסוטה לאחי' של בועל אחר שמת בעלה או גירשה. ואח"כ מת הוא ונפלה ליבום לפני הבועל אף דודאי אסורה להתייבם לו משום איסור עשה דונטמאה. מ"מ כיון דלא הויא כערוה גמורה משום טומאה זו הדין דחולצת וצרתה מתייבמת ג"כ וככל חייבי עשה דעלמא וכן יהי' הדין אם נשאת להבועל ומת ונפלה לפני' אחי' הרי היא עצמה ג"כ מתייבמת. דכיון דמצד טומאה דלגבי בועל אינה כערוה ולדידי' שריא ושפיר מתייבמת. וכמ"ש כ"ז המל"מ ז"ל שם:

ח

ח) ולפי"ז נסתפקתי איך יהי' הדין. אם נשאת לבועל וזינתה תחתי' ואח"כ מת ונפלה לפני אחי' ליבום. מי נימא כיון דזינתה תחתי' הרי היא ככל סוטה דעלמא והויא כערוה גמורה. כיון דנטמאה לגבי בעלה ושייך שפיר דטומאה כתיב בה כעריות. או די"ל בזה. דכיון דכבר היתה אסורה ועומדת לגבי בעלה שהוא הבועל הראשון מצד איסור עשה דונטמאה, וא"כ כיון דטמאה ועומדת היא לו תו לא יחול עליו הלאו דלא יוכל בעלה וגו' משום דאין איסור חל על איסור ואפי' איסור לאו אינו חל אאיסור עשה כמ"ש תוס' ז"ל בשבועות (דף כ"ג ע"ב) ולא שייך לכאורה בזה לומר כמ"ש לעיל לגבי שאר חייבי לאווין ועשה. דנימא דלא חל הלאו דלא יוכל בעלה וגו' מ"מ עכ"פ אתוסף בה טומאה משום סוטה והויא כערוה. דזה לא שייך הכא לכאורה כיון דגם טומאה איכא בה מכבר לגבי' ואף דטומאה דמכבר הויא רק באיסור עשה וטומאה דהשתא הויא באיסור לאו מ"מ ל"ש לומר דאתוסף בה טומאה. א"כ לפי"ז יהי' הדין דמתייבמת ג"כ וכמו דהי' הדין אילו לא זינתה תתחי' דמחמת טומאה דמעיקרא היתה מתייבמת כמ"ש. וגם השתא לא הוסיף בה הזנות כלל. ואף די"ל דלא גרע מספק סוטה דעלמא דחולצת ולא מתייבמת. ומטעמא דמבואר בש"ס לקמן (דף ו' ע"א) אבל מ"מ כערוה גמורה לא תהי' לפטור עצמה וצרתה מחליצה ומיבום. ועוד דגם לענין שתתייבם בעצמה אינו פשוט כ"כ די"ל שפיר דעדיפא מסוטה ספק. דטעם דאמרינן דסוטה ספק אינה מתייבמת מק"ו במותר לה נאסרה באסור לה לא כ"ש. אפ"ל דל"ש הכא כיון דלגבי בעלה לא אתוסף איסור כלל ע"י הזנות כמ"ש. ובש"ס איכא עוד טעם דר"י מקרא דלאחר ולא ליבם. ולטעם זה גם בכאן עכ"פ לא תתייבם. כיון דאסורה ליבם עצמו באיסור מיוחד ובכ"ז צ"ע עוד. עכ"פ לא יהי' בה דין ערוה גמורה לפטור עצמה וצרתה מחליצה ויבום:

ט

ט) ודע שבכ"מ פי"א מהל' גירושין הי"ד עמ"ש הרמב"ם ז"ל שם. דאשה שזינתה תחת בעלה נאסרה עלי' ולוקה עלי' משום לאו דלא יוכל בעלה וגו'. הקשה שם, סתירת דברי הרמב"ם ז"ל אהדדי. דמדברי' בסוף פ"א מה' איסו"ב משמע דאינו לוקה אלאו זה. וכתב הכ"מ ז"ל לתרץ בשם י"מ דהא דכתב דלוקה מיירי בשגירשה והחזירה ואח"כ בא עלי'. דכי אמרינן אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה ארישא דקרא וכתב לה ספר כריתות וגו' קאי. וה"פ דקרא לא יוכל בעלה וגו' אם היתה לאיש אחר. וכן אע"פ שלא היתה לאיש אחר אם הוטמאה תחתי' וגירשה לא יוכל לשוב לקחתה יעוי"ש ולפי שיטה זו א"כ לעולם מחיים דבעל לא חייל עלי' הלאו דלא יוכל וגו' כ"ז שלא גירשה. ואפ"ה הדין דאם מת הבעל אין בה דין יבום מטעם דטומאה כתיב בה. ואם נאמר גם לשיטה זו דטעם החילוק בין סוטה ספק לסוטה ודאי הוא כמ"ש התוס' ז"ל וכן הרא"ש ז"ל לחלק. בין טומאה דכתיב בלשון לאו ובין טומאה דאינה אלא בלשון עשה. א"כ לפי"ז יהי' מוכרח דאף דלא חל על הבעל מחיים כלל הלאו דלא יוכל וגו' כיון שמת בעודה תחתי' ולא גירשה. מ"מ אין בה דין יבום מטעם דטומאה כתיב בה ויהי' מאיזה טעם שיהי':

י

י) עכ"פ אין מקום למה שנסתפקנו בזה באופן דלא חל הלאו מצד דאין איסור חל על איסור כיון דגם בלא"ה אין מקום לאיסור הלאו קודם שגירשה אף דהוא נגד הסברא הפשוטה. אם לא דנאמר דבע"כ לשי' זו לא תלי טעם החילוק במ"ש התוס' והרא"ש ז"ל ורק דאף מצד האיסור דונטמאה לחוד ג"כ אמרינן דהויא כערוה גמורה ליבום. ואיסור זה בודאי חייל מחיים ואף קודם שגירשה. ועי' במ"ש הראשונים ז"ל בסוגיא דיבמות שם לתרץ הסוגיות הסותרות מיבמות לסוטה יעוי"ש בחי' הרשב"א ז"ל ובנימוקי יוסף ז"ל וספר הזכות להרמב"ן ז"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף