אפיקי ים/א/יז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אפיקי ים א יז

סימן יז
בהא דאין הבעל יכול להפר רק ביום שמעו. ואם עבר היום שוב אינו יכול להפר. אי הוי ממש כהקמה או רק גזה"כ הוא. ונ"מ לדינא כמו שיבואר בעזהי"ת:

א

א) נדרים (דף ע"ט ע"א) קיים בלבו קיים. הפר בלבו אינו מופר עד שיוציא בשפתי'. וכתב עלה הר"ן ז"ל ונראה בעיני דילפינן לה משתיקה דיום שמעו שהיא מקיימת. דטעמא מאי משום דכיון שעבר יום שמיעה ולא הפר גלי אדעתי' שהוא רוצה בקיומו של נדר. אלמא כל שבלבו לקיימו סגי. אלא דיהיב לי' רחמנא כל ההוא יומא להפרה. משום דעד דערבא שימשא לא מוכח מידי שיהא רוצה לקיים. דדילמא בתר הכי מפר לה כיון דבתר דעתי' בלחוד אזלינן. ומינה דכל שקיים בלבו קיים לאלתר דהו"ל כאילו עבר יום שמיעה עכ"ל. מבואר מדברי' ז"ל דשתיקה דיום שמעו מקיימת והו"ל כאלו קיים בפירוש. משום דכיון דשתיק כולי יומא ולא הפר אנן סהדי דניחא לי' בנדרא. וכ"כ עוד לעיל (דף ע"א ע"ב) בד"ה איבעיא להו גירושין כשתיקה דמיין או כהקמה דמיין וז"ל. משום דכיון דידע ארוס דלבתר גירושין לא מצי מפר. ולא הפר קודם גירושין כמאן דאוקמי' לנדרא דמי. כי היכי דאמרינן דמכי לא הפר ביום שמועה כמאן דאוקמי' דמי עכ"ל. חזינן בעליל דעת הר"ן ז"ל דהא דלא מפר לאחר יום שמעו לאו גזה"כ בעלמא הוא. אלא משום דהו"ל כמאן דאוקמי' לנדרא:

ב

ב) אבל בשו"ע יו"ד (סי' רל"ד סעי' כ"ג) בהג' רמ"א ז"ל מחלק לענין התרת חכם. בין לאחר הקמה של בעל דאז אין יכול חכם להתיר. ובין אם לא הקים לה רק שהחריש ביום שמעו דאז מהני התרת חכם. נראה מזה לכאורה דשתיקה לא הויא כהקמה ממש. דאל"כ מה חילוק יש בין שתיקה להקמה וע"כ דלא הויא מדין הקמה. רק דגזה"כ הוא שאינו יכול להפר לאחר יום שמעו. ועי' במרדכי ז"ל פ' השולח בגיטין בשם הר"י ז"ל דגם לאחר שתיקה דיום שמיעה אינו יכול חכם להתיר. ועי' במרדכי ז"ל פ' המדיר סי' קצ"ז ובהגהות שם דנראה דס"ל כפסק השו"ע יעוי"ש:

ג

ג) אמנם יש מקום עיון בזה מד' הר"ן ז"ל עצמו לעיל (דף ס"ט ע"א) בד"ה בעי רבה יש שאלה בהקם וז"ל. אם קיים הנדר ונשאל בו ביום על ההקם מי מצי מיפר בו ביום או לא. אבל למחר פשיטא דלא מצי מיפר דלא גרע משתיקה עכ"ל. ועי' בתוס' כתובות (דף ע"א ע"ב) בד"ה אבל. עכ"פ הרי מבואר מדברי' דאף דהקים לה ביום שמעו ולמחר נשאל על הקמתו. אף אם נאמר דמהניא שאלה לעקור ההקמה. מ"מ לא יכול להפר למחר. ואי נאמר דטעמא דיום שמיעה הוא משום שהשתיקה מקיימת דאנן סהדי דמה ששתק הי' כדי לקיים. א"כ מן הדין הי' יכול להפר בכה"ג אפי' לאחר יום שמעו. דמצד ההיקם הרי נשאל אהקמתי' ואי דלא גרע משתיקה. בודאי גרע וגרע. דשתיקה מטעם קיום בעלמא והכא לא שייך זה ד היתה כדי לקיים. דהרי קיים בפירוש ולא הי' שוב בידו לא לקיים ולא להפר. דמה תוסיף תת כח הקמה אחר הקמה. וכל מאי דשתק הי' מצד הקיום שקיים בפירוש וא"כ כשנשאל על ההקם מן הדין יהא בידו עתה להפר ועי' בשו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף מ"ט ובש"ך ס"ק ס"ג:

ד

ד) ועו"ק ממ"ש הר"ן ז"ל לעיל (דף ע"א ע"ב) גבי איבעיא דש"ס בגירושין אי כשתיקה דמיין אי כהקמה דמיין. למאי נפקא מינה כגון שנדרה ושמע בעלה וגירשה ואהדרה ביומי' וכו' וכתב עלה הר"ן ז"ל להכי נקט ביומי' דאי אהדרה למחר פשיטא דלא מצי מיפר כיון שעבר יומו של שמיעה. ואע"ג דבסוף יומא ליתי' ברשותי' דבעל וכו'. הרי מבואר הוא דשתיקה לאו מטעם הקמה היא. ואע"ג דלא היתה ברשותי' בסוף היום ולא הי' בידו לא לקיים ולא להפר. מ"מ כיון שעבר היום אין בידו להפר. וזהו לכאורה היפך ממש מדברי' ז"ל בדף. ע"ט דנחית לטעמה משום הקמה ולטעם זה כיון דלא הי' בידו בסוף היום לא לקיים ולא להפר א"כ ל"ש דשתיקתו מקיימת אז וממילא יוכל להפר גם למחר:

ואין לומר, דהא דאמרינן בעלמא דעד דערבא שימשא לא מוכח מידי שבדעתו לקיים. היינו אדרבה היכא דבידו הי' כל היום להפר. ועד דערבא שימשא לא מוכח דאולי עוד יפר כיון דבידו הוא. משא"כ הכא דגירשה כיון דיודע דאחר גירושין אין בידו להפר. ממילא מוכח גם משתיקתו שעד הגירושין דדעתו לקיים. זה אינו. דהלא זהו האבעיא בש"ס אי גירושין כהקמה דמיין או כשתיקה דמיין. וכמו שפי' הר"ן ז"ל דכיון דידע ארוס דלבתר גירושין לא מצי מיפר ולא הפר קודם גירושין כמאן דאוקמי' לנדרא דמי. ולצד זה אפי' אהדרה ביומי' שוב אינו יכול להפר. והר"ן ז"ל אזיל אפי' לאידך גיסא דכשתיקה דמיין. מ"מ אי אהדרה למחר אינו יכול להפר כיון שעבר יומו של שמיעה. א"כ באמת מוכרח מזה דגזה"כ הוא דאינו יכול להפר רק ביום שמעו. ולאו מטעם הקמה הוא וא"כ באמת צ"ע מ"ש (בדף ע"ט) דמטעם הקמה הוא וילפינן מזה דקיים בלבו קיים. והא ע"כ גזה"כ הוא כמ"ש. ועי' בפי' הרא"ש ז"ל בכאן שהביא מהירושלמי דאם לא הי' בידו להפר בסוף היום יוכל להפר למחר. ודלא כמו דמוכרח מש"ס דילן בזה מדנקט ואהדרה ביומי' יעוי"ש:

ה

ה) והיותר קשה מסוגיית הש"ס גופא (בדף ע"ט ע"א) שם דמסקינן שם דאפי' שותק על מנת למיקט מ"מ אינו מיפר אלא ביום שמעו. ודלא כר"ח דאמר דשותק ע"מ למיקט. מיפר אפי' מכאן ועד עשרה ימים. א"כ חזינן דאין הטעם דשתיקה של יום שמיעה משום דגלי אדעתי' שהוא רוצה בקיומו של נדר כמ"ש הר"ן ז"ל. דא"כ בשותק ע"מ למיקט מ"ט אינו מיפר למחר. ודוחק לומר דעיקר הטעם דהוי קיום משום דגלי אדעתי' וכמ"ש הר"ן ז"ל. ואף דל"ש האי טעמא רק בשותק סתם לא פליג רחמנא בזה. ואף שותק ע"מ למיקט אינו מיפר למחר. דדוחק הוא ועוד כיון דע"כ גם היכא דל"ש האי טעמא מ"מ אינו מיפר למחר. א"כ מנלן לחדש האי טעמא כלל ולמילף מיני' הדין דקיים בלבו קיים כמ"ש הר"ן ז"ל. אימא דכולי' גזה"כ הוא. בין שותק סתם ובין שותק ע"מ למיקט ולאו מטעם הקמה הוא ובאמת דקיים בלבו אינו קיים וכ"ז צ"ע לכאורה:

ו

ו) ולולא דמסתפינא שלא אכשל בדבר הלכה הייתי אומר לחדש בזה. דתרי דיני איכא בשתיקה דיום שמיעה. דמעיקר הדין הוא גזה"כ שאינו יכול להפר אלא ביום שמעו. ובכל אופן שיהי' אפי' שלא היתה ברשותו בסוף היום כגון שגירשה. או שקיים לה כששמע נדרה ואח"כ כשעבר יום השמיעה נשאל על ההקם וכל כה"ג גזה"כ הוא שאינו יכול להפר למחר. אכן אחרי דגזרה התורה שאינו יכול להפר אחר יום שמעו. ממילא הדין אם באמת הי' בידו להפר כל יום שמעו ולא הפר. דעתה גלי אדעתי' בשתיקתו שהוא רוצה בקיומו של נדר. דהרי יודע הוא שלא יוכל להפר למחר. וא"כ אז יהי' על שתיקתו דין קיום ממש דאנן סהדי שניחא לי' בנדרא וכמ"ש הר"ן ז"ל ונ"מ לדינא לענין אם יכול אח"כ החכם להתיר. למ"ש בשו"ע סי' רל"ד סעיף כ"ג לחלק. דאם קיים הבעל אינו יכול חכם להתיר. ואם לא קיים רק שהחריש לה בזה מהניא התרת חכם. ובזה יהי' נ"מ בין השתיקות. דאם לא הי' בידו להפר בסוף היום דאז אין השתיקה מטעם קיום ממש. רק דגזה"כ הוא שאינו מיפר למחר. שפיר יוכל חכם להתיר בזה לשי' זו. משא"כ אם באמת הי' בידו להפר כל היום ולא הפר דאז הויא השתיקה מטעם קיום ממש כמ"ש. שוב אין יכול החכם להתיר דמ"ש מקיום זה לקיום דעלמא. ומ"ש הר"ן ז"ל דהא דקיים בלבו קיים ילפינן משתיקה דיום שמעו. כונתו דילפינן מהא דמצינו דאיכא גם דין קיים בשתיקה. והיינו היכא דהי' בידו להפר כל היום דאז מדין קיום הוא וכמ"ש:

ז

ז) ואם נפשך לומר מנלן באמת דיש דין קיום בשתיקה דילמא בכל ענין גזה"כ הוא ובאמת דקיים בלבו אינו קיים. נ"ל דמוכרח הוא מדברי הכתוב. דהכי סדר הכתובים. ושמע אישה ביום שמעו וגו' וקמו נדרי' ואסרי' וגו' יקומו. ואם בית אישה וגו'. ושמע אישה והחריש לה וגו' וקמו כל נדרי' וגו' יקום. ואם החרש יחריש וגו' הקים אותם כי החריש לה ביום שמעו והיודע בחוקי הלשון יראה דאיכא בזה שנוי גדול בכתוב דבתחלה אמר וקמו נדרי' ואסרי'. ולשון זה אינו במשמע שהוא קיים ממש הנדרים. רק דממילא הן קמים שאין להם הפרה כיון שעבר יום שמיעה. וכן בכתוב השני אמר וקמו כל נדרי'. היינו ג"כ דממילא קמים ולא דהוא הקים אותם. ובכתוב השלישי אמר הקים אותם כי החריש וגו'. ופשטות לשון זה משמע דהוא קיים אותם ע"י שהחריש לה. ומדוע שינה הכתוב לכתוב לשון זה והלא דבר הוא:

ח

ח) אמנם יבואר עפ"י מאי דגרסינן בסוגיא דדף ע"ט שם. מתיב רב כהנא אם החרש יחריש וגו' בשותק ע"מ למיקט הכתוב מדבר. אתה אומר בשותק ע"מ למיקט או אינו אלא בשותק ע"מ לקיים. כשה"א כי החריש לה הרי בשותק ע"מ לקיים הכתוב מדבר. הא מה אני מקיים אם החרש יחריש וגו', בשותק ע"מ למיקט הכתוב מדבר תיובתא. ולוקים הא בשותק ע"מ לקיים הא בשותק סתם קראי יתירי כתיבי. מבואר מזה דקרא דכי החריש לה מיירי בשותק ע"מ לקיים. וא"כ מדוייק שפיר מאי דשינה הכתוב וכתב בזה הקים אותם. כיון דמיירי בשותק ע"מ לקיים ובזה באמת הויא הקמה ממש אם הי' בידו להפר כל היום. משא"כ בשותק ע"מ למיקט לעולם לא הויא הקמה ממש. דל"ש לומר דגלי אדעתי' שהוא רוצה בקיומו של נדר. כיון דלא שתק ע"מ לקיים רק ע"מ למיקט. ובזה מה שאין יכול להפר למחר אינו רק מגזה"כ. משא"כ בשותק ע"מ לקיים שינה הכתוב וכתב הקים אותם לומר דבזה הויא השתיקה כהקמה ממש. ונ"מ דגם חכם אינו יכול להפר כיון שקיים הבעל. ומזה הוא דילפינן דקיים בלבו קיים. וזהו מ"ש הר"ן ז"ל דילפינן משתיקה דיום שמעו שהיא מקיימת. ולא בא לומר דכל שתיקה מקיימת. דז"א דודאי שותק ע"מ למיקט ל"ש לומר דהוי קיום וע"כ גזה"כ הוא. ורק דילפינן משתיקה כזו שהיא מקיימת. דהיינו משותק ע"מ לקיים דמוכח מקרא דפעמים שהיא מקיימת. וע"כ דקיים בלבו קיים. ועי' מ"ש המלבי"ם ז"ל בפי' הספרי בקראי הנ"ל. וד' שם צ"ע לכאורה דהוא נגד מ"ש הר"ן ז"ל בד"ה כשהוא אומר ובד"ה תלתא קראי יעוי"ש:

ט

[ט)] והשתא א"ש נמי מ"ש הר"ן ז"ל לעיל דאין נשאלין על ההיקם רק ביום שמעו. משום דלאחר יום שמיעה באמת לא מהני מידי מה שנשאל על הקמתו ועקרה למפרע דעכ"פ לא גרע משתיקה. ואף דשתיקה כזו ל"ש לומר דהוי קיום כמ"ש לעיל. אבל עכ"פ לא גרע משותק ע"מ למיקט. דג"כ קיום לא הוי ואפ"ה אינו יכול להפר למחר מגזה"כ. וכן נמי א"ש מ"ש דאפי' לא היתה ברשותו בסוף היום אינו יכול להפר למחר. אף דג"כ ל"ש לומר דהוי קיום בכה"ג וכמ"ש. אבל עכ"פ אינו יכול להפר מגזה"כ וכמ"ש דעיקר דינא גזה"כ הוא. רק דאחר שגזרה כן התוה"ק ממילא נולד מזה דהויא הקמה היכא דשייך וכמו שביארנו. כן נ"ל בשי' הר"ן ז"ל לישב דברי'. והדברים גם מצד עצמם מוכרחים. דאיך שייך לומר דטעם הדבר דשתיקה מקיימת משום דגלי אדעתי' שרוצה בקיום הנדר דהרי יודע שלמחר אינו יכול להפר. דכ"ז שייך רק לבתר דגזרה תורה דאינו יכול להפר למחר. אבל ל"ש לומר דזהו עיקר הטעם דקודם שגזרה התורה שאינו יכול להפר למחר. ממילא ל"ש דגלי אדעתי' שרוצה בקיום הנדר דהלא גם למחר יכול להפר. וע"כ כמ"ש:

י

י) וזה נ"ל בטעמא דאינו יכול לישאל אשתיקה למאי דקיי"ל דנשאלין על ההיקם. א"כ אי נאמר דשתיקה הוי מדין קיום מ"ט לא יתשל גם אשתיקה. ומסתימת כל הפוסקים ז"ל משמע דאין שאלה בשתיקה. וכ"כ להדיא הר"ן ז"ל ר"פ המדיר יעוי"ש. והרש"ש ז"ל בחי' לנדרים (דף ס"ט) הרגיש בזה. אכן למ"ש א"ש. דאפי' אם יתשל מ"מ לא יוכל להפר אחר יום שמיעה. ולא מבעיא לשי' הפוסקים ז"ל דאין נשאלין על ההיקם אלא ביום שמעו. דודאי ה"ה נמי אם שתק ביום שמעו ג"כ לא מהני מה שישאל למחר דעכ"פ כיון שעבר יום שמעו אינו יכול להפר. אלא דאפי' לשי' הטור ז"ל סי' רל"ד דאפי' לאחר יום שמעו נשאל על ההיקם ומיפר נדרה. היינו דוקא בקיים בפירוש ביום שמעו דכיון דלא הי' בידו שוב להפר אחר שהקים. הו"ל כאינו יודע שיש מפירין דלא מקרי יום שמעו כלל כמ"ש הטור ז"ל משא"כ בשתק ביום שמעו ל"ש האי טעמא. דאפי' שתק ע"מ לקיים. מ"מ לא גמר בלבו שיהא קיים לאלתר דא"כ לאלתר הוי הקמה. רק שהי' בדעתו שיתקיים כשיעבור יום שמיעה כמו שביאר הר"ן ז"ל (דף ע"ט ע"א) בד"ה כשהוא. א"כ כיון דהי' בידו להפר כל היום ממילא יום שמיעה מקרי. ואינו יכול שוב להפר למחר לכו"ע. וזהו די"ל בכונת הר"ן ז"ל ר"פ המדיר יעוי"ש ודו"ק:

יא

יא) ברם דלפימ"ש יוצמח דין חדש. דכששתק כל יום שמיעה אף דל"ש לומר שישאל ע"ז למחר ויפר נדרה. כיון דעכ"פ עבר היום שמיעה כמ"ש. מ"מ אם ישאל ירויח בזה לענין חכם. למ"ש בשי' הר"ן ז"ל דשני דינים בשתיקה ויש שתיקה דהויא קיום ממש ויש שתיקה שאינה קיום ממש. ונ"מ לענין התרת חכם. א"כ כשישאל על הקמתו ע"י שתיקה. אף דלא מהני לענין שיהא הוא מיפר עתה. אבל עכ"פ כיון דעקר הקמתו למפרע ממילא יוכל חכם להתיר דהוי למפרע שתיקה בלא הקמה. וצ"ב בכ"ז:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף