אלשיך/תהילים/לו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך




רש"י
רד"ק


אלשיך
מנחת שי
מצודת דוד
מצודת ציון



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

אלשיך TriangleArrow-Left.png תהילים TriangleArrow-Left.png לו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

למנצח כו' נאם פשע כו' ראוי לומר שיר ולמנצח למה שהוא עבד ה' ולא פתהו יצרו ולא לבלתי חכם כי אם גם לדוד כי דבר גדול הוא היות עבד ה' גם לגדולים כי כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו:

ב[עריכה]

ויחס נאם אל הפשע כי הלא ידענו כי עבירה גוררת עבירה וכאלו העבירה הראשונה שהוא הכח הטומאה שנברא בה כמאמרנו על עבירה גוררת עבירה מדברת עם האדם לעשות אז יותר והוא כי נאם הפשע שאומר לרשע כדי שיעשה פשעים אחרים לפי הנראה לי בקרב לבי הוא שאומר לו בל יחוש כי אין פחד אלהים שהוא מגיהנם נראה לנגד עיניו ולמה תמנע מפחד מה שאינו נגד עיניך ומי יודע מה שיהיה אחריו:

ג[עריכה]

וכאשר החליק אליו לרשע בעיניו של רשע שהוא להביט אל מה שבעיניו ולא אל מה שאחר וזהו כי החליק כו' כי מלת כי הוא כמו כאשר כרוב כי שבמקרא כמו כי תבא כי תצא כי אין הפתוי וחלקת לשון בדברי הרצוי שמפתה אותו לאהוב אותו לקשור אהבה בו כיצר הטוב ביעצו את האדם לעשות מצוה כי אם אדרבה למצא עונו אשר יעשה בפיתויו עונו שהוא לכח הטומאה תראה לו כמציאה שאדם חושק אותה באמור כי לא כל שעה ימצאנה ולא לאהבו כי אם לשנא כי הלא זה דרך היצה"ר וכל כחותיו לירד ולהשטין ולעלות לקטרג וזהו למצא עונו לשנא שהוא למצא עונו של פשע הגורר אותו לעשות עון ולא שהשפע או העון קושרים אהבה עם עושיהם אלא אדרבה הוא לשנא כי אין לאדם שונא גדול מעונו אחר העשותו כי הוא קטיגורו ומשחיתו והוא המיסרו והמכה אותו כד"א ותמוגנו ביד עונינו:

ד[עריכה]

באופן שכל דברי פיו של הפשע אל הרשע שמראה שלהנאתו מייעץ אותו לחטא לענגו אינו רק און ומרמה וכל כך עושה לו הפשע עד שחדל הרשע להשכיל כי במרמה ידבר לו כדי להיטיב ולבטל עצתו כי בחלק שפתיו ידיחנו לבלתי ישכיל כי במרמה דבר לו ולהיטיב כי יטמטם לבו:

ה[עריכה]

ועוד דבר אחר יסיר לב הרשע מלהשכיל להיטיב והוא כי יראה כי כל עושה רע נהנה מרעתו מיד גונב מנה ונזון ומתענג בו וכן בכל עבירה נהנה מיד משא"כ בעושה מצוה כי הנה סמאל פורע לאלתר אך הוא ית' היום לעשותם ומחר לקבל שכרם לכן מייעצו יקח ויאחוז במה שהוא לאלתר ולא במה שהוא בהקפה וזהו און יחשוב על משכבו כי און יחשוב הרשע על משכבו בהיותו דשן ושמן על משכבו והאון שיחשוב הוא לומר כי יתייצב על דרך לא טוב שהוא כי יקנה התייצבות והעמדה על דרך לא טוב כי יגזול מנה או מאתים או אלף דינר זהב והדרך לא טוב ההוא יעמידנו על רגליו וזהו יתיצב על דרך לא טוב אך בדרך טוב לפעמים יחסר לחמו על כן לא ימאס רע הרשע ההוא כי בו שמן חלקו מיד:

ו[עריכה]

אך את הטוב לא נקבל מיד רק בהקפה כי הלא ה' בהשמים בה"א הידיעה ויתרה הם העליונים מקום עולם הנשמות שם הוא חסדך הוא שכר המצות הנקרא חסד כי מי הקדימו וישלם ויהיה אחר מות לנפש העולה בהשמים ועל הגוף שלקברות יובל אמר ואמונתך שצריך האמנה בלי ראות מתן שכר הוא עד שחקים הוא עד התחיה שהוא מטל יזלו שחקים השוחקים מן לעתיד לבא והם המורידים טל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים כד"א ושחקים ירעפו על שהוא כמו שכתבנו בביאור משלי ובמזמור השמים מספרים שהוא רקיע ראשון לרקיעים הרוחניים שאינן כגלגלים שברקיע שני כמבואר שם עד הזמן ההוא הכל באמונה:

ז[עריכה]

על כן אני אומר צדקתך כהררי אל וכו' והוא כי הנה ידוע בחכמי האמת כי כל מדה ממדותיו יתברך כלולה מבחינות זולתה ולמדת ה' היא מדת רחמים יש בה בחינת חסד ובחינת צדקה ובחינת משפט וכן מדת אלהים גם בה אפילו מדת חסד אלא שאינו דומה חסד שבשם ה' כי רב הוא עם חסד שבמדת אלהים שהוא משותף עם דין. ונבא אל הענין אמר הנה נא ערכתי דברי היצה"ר והפשע לרשע שהעיקר הוא שהשטן פורע לאלתר ואל אמונה בהשמים חסדו ועד התחיה והנה לומר שבחינת חסדך תתננה מעתה איני אומר כאשר אומר לפנים אך לפחות בחינת צדקתך הקטנה מהחסד תן לעתות הצורך כהררי אל שהוא ההרים קטנים של אל הוא שם החסד כדי שאם יגרמו עונות שיהיו משפטיך תהום רבה שיש חטאים בבני אדם שראוי עשות שפטים תועיל צדקתך לצרף אדם ובהמה סוג החוטא עם סוג הבלתי חוטא ותושיע ה' או במה שידענו כי תואר אדם נאמר על הצדיק תצרף הצדיק הנקרא אדם העושה מצות עם בהמה הבלתי עושה עונות ותושיע ה':

ח[עריכה]

ואם יאמר איש למה לא חשתי אל טענות היצה"ר ולא שאלתי יותן מעתה בחינת חסד שכר טוב לצדיקים ונתרציתי בבחינת צדקה לעתות בצרה הלא כי איו כמדת אלהים ודין כי אדרבה חסד גדול הוא מדת אלהים לנו כי מה שעושה עמי הוא לטובתי ואחר ששלל חסד של בחינת שם ה' מלהתנהג העולם בו ראה והנה יאמר איש האם תמנע חסד מהעולם לזה אמר מה יקר ונכבד חסדך של שם אלהים בעולם שהוא לנכות אשמה ולהציל מגיהנם ולהגדיל שכר הבלתי מהרהרים ושמחים ביסורין עד אין קץ כי הנה ובני אדם שגם בחסד לא יחפצו כי אם ביסוריו שבצל כנפיך של מדת אלהים יחסיון ולא בצל חסדך שמחים ביסורין וחוסים בהם:

ט[עריכה]

כי האנשים ההם ירויון מדשן ביתך בע"ה ומנחל עדניך בג"ע עליון וג"ע של מטה תשקם שהוא לנפשם ולרוחם ומי בער לא ימיר טובות העה"ז ומאכליו ומשקיו באלה אשר לאוהבי יסורין:

י[עריכה]

כי עמך שהוא לאשר הוא עמך אלהים מדת הדין שהוא סובל יסורין הוא מקור חיים כי עה"ב הוא עי יסורין כד"א ודרך חיים תוכחות מוסר וגם תורה שבה נקנה כל האושר הנזכר יקנה ע"י יסורין וזהו באורך אלהים מדת הדין נראה אור היא תורה אור שבזכות יסורין יתגלה להם אור עומקה וסודותיה אשר בה ירויון מדשן עה"ב:

יא[עריכה]

אך עכ"ז אתה אלהים מדת הדין אל תמנע לגמרי בחינת טובה כי אם לפחות בחינת חסד שבמדתך משוך ליודעיך וזהו משוך חסדך ליודעיך פן יהרהרו אם לא יהיה להם דבר ולאשר הם ישרי לב שאין פחד שיבואו להרהר גם שבחינת חסד שבך לא תמשוך להם לפחות בחינת צדקה שבך וזהו וצדקתך שהיא מעוטה מבחינת חסד לישרי לב כי לא יקפידו על העדר בחינת חסדך.

יב[עריכה]

ומה שלא אחפוץ בחסד ה' כי רב הוא בעה"ז כי אם בחסד אלהים או צדקתו הוא כי טוב לי חסד מועט כי בזה אל תבואני רגל גאוה שאתגאה ואבעט כי רגל כח חיצוני המחטיא האדם במדת גאוה לא תבא בי לבעוט ברב טוב ומה שלא געלתי גם בחסד וצדקה גם משם אלהים הוא כי ירא אני אם משולל כל טוב לגמרי פן יד רשעים הוא עשרם וכחם הרב אל תנדני מצדקתי על ידי הרהור אחר מדותיך:

יג[עריכה]

ומה שמאסתי רגל גאוה הוא כי הוא בור ששם נפלו פועלי און ומה ששאלתי טוב מעט פן אקנא ברשעים שידם תנידני הוא שע"י קנאה זו דוחו ב"א ולא יכלו קום בראותם יד רשעים כחם ועוצם ידם לכן אל תתנהג בעולם בחסד ה' כ"א בחסד אלהים כמדובר. או יאמר צדקתך כו' והוא כנודע מרז"ל שאמרו למה נבראו הרים ובמקומות ידועים ראה הקב"ה כל מקום שהתהום היה רבה ואפשר להיות בוקע ועולה ברא עליו הר להגן מהתהום ובזה נבא אל הענין אמר כמו שהררי אל אצל תהום רבה שההרים מגינים בל יציף התהום את העולה כך הוא צדקתך להגין ממשפטיך בל יאבדו העולם ועל כן אדם ובהמה יושיע כי מצרף את הבהמה שראויה לעשות לה צדקה כי אינה חוטאת עם האדם החוטא וראוי לעשות בו משפטים להגין לאדם כהרים לתהום וגם בדרך זה ימשך המשך הקודם כמדובר:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.