אלשיך/תהילים/לד

אלשיך תהילים לד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לדוד בשנותו כו'. הנה אכיש היה שמו אך אחשוב יאמר כי בכלל מה ששינה את טעמו היה אומרו שהיה לפני אבימלך שכינה את אכיש בשם אבימלך זקנו זולת מה שאמרו ז"ל שהיה אומר שהיה המלך חייב לו ויגרשהו כלומר אודה את ה' שלא חקר היטב אם בן דעת היה רק ויגרשהו ועוד כי וילך והוא כי הלא היה למלך לתת אל לבו כ"א היה איש משתגע לא היה פורש ממנו כאשר יהלך איש לאטו רק מפזז או מרקד כדרך המשוגעים ומה גם בגרשם אותו וכועס אך הוא וילך כדרך מיושבי לב ועל כן היה מקום לחשוב כי בן דעת הוא ואשר התהולל לפניו מתנהל היה ועכ"ז כאשר גרשוהו הלך לאטו ולא אמרו ללבבם כי בן דעת היה ולא קמה עוד רוח באיש לא המלך ולא איש מאשר לפני המלך או מאשר הלשינוהו לעכבו רק וילך ואין פוצה פה. או יאמר וילך שנתן תודה לה' שלא יצא נס ובורח שהיה מורה כי בן דעת הוא רק וילך כבלתי ירא שבזה החזיקו בסברתם כי בשגעון ינהג:

ב

ובמה אקדם ה' אם אמרתי אברכה את ה' בכל עת הלא תמיד תהלתו בפי ומה יתרון יהיה זה עתה על הנס הגדול הזה. או יאמר כי הוא מעין ויכוח גוף דוד עם נפשו וזה מאמר דוד על שינהם הנה גופי אומר בשבילי עשה ה' כי אין נס זה כשאר נסים שאקום בקהל אברך פעם אחת כ"א שהאלהים עשה כדי שאברכה את ה' בכל עת כי חפץ בי יען כי תמיד תהלתו בפי כי כל לילה ולילה קרוי תמיד כלומר ואין צורך ברכת הגומל בקהל.

ג

אך נפשי לא כן תדמה שהחשיב יתב' גופי כ"א בה' תתהלל נפשי כי רק אותה החשיב לעשות בגינה כענין חלקי ה' אמרתי כלומר כי מה הגוף יקום בקהל יודה לה' חסדו כ"א היא ממנה ואליו יתברך אך לא כדברי זה ולא כדברי זה כ"א ישמעו ענוים הגומל בתוך קהל וישמחו:

ד

ואומר אליהם גדלו אתם לה' אתי כי אשר היטיב לי גם עמכם עשה כנודע כי חיי דוד תועלת כל ישראל ולא כמחשבת גופי ולא כעולה על רוח נפשי שכל אחד אומר כי בגינו עשה ה' אך האמת הוא כי עשה למען שמו לכן אני גופי ונפשי אתם נרוממה שמו יחדו היא ברכת הגומל כד"א וירוממוהו בקהל עם כו' ובכלל הדבר כוון כי מלבד היות מיד מלך ושרים והם בעלי בחירה שקשה הרבה לינצל מידם כנודע כי אין הקב"ה משנה בחירת האדם דעתו היא כי לא שלח מלאך להצילו כ"א שהוא יתברך בעצמו היה עמו וזהו אומרו גדלו לה' לומר כי הוא יתברך עשה. או יאמר ונרוממה שמו יחדו כ"כ גדול הנס לפני כי אני אומר כי איני כדאי לבדי לרוממו בקהל עם על זה כ"א שתתחברו עמי ונרוממה שמו יחדו:

ה

ושמא תאמרו איך תאמר שה' בעצמו היה עמך להצילך אדרבה השטות שהיית מתהולל הצילך לא כן הוא כי ענין השטות היה כי דרשתי את ה' כו' והוא מאמרם ז"ל במדרש שוחר טוב שאמר דוד לפני הקב"ה הכל עשית יפה בעולמך חוץ מן השטות כו' אמר לו הקב"ה חייך שתצטרך לו וכו'. ונבוא אל הענין אמר דוד הלא בהגדילי נסי לפניכם הנה אפשר יצא עתק מפיכם כי השטות הצילני כי לא כן הוא כי אם שדרשתי את ה' וענני על פי דרכי אך לא שהיה השטות המציל והראיה כי הלא אין כבוד זה חדש עמדי כי הלא בלעדי זה מכל מגורותי הצילני הוא בעצמו מכלם מה שלא היה מםפיק הוראת שטות וגם לא מלאך:

ו

ומשיבה רוח הקדש ואומרת ראו עתה כי מן ה' היה כי הלא הביטו אליו ונהרו כו' והוא לומר כי הלא זולת המלך בעצמו שראה את מי שהרג אחיו ויגרשהו בכעס על אשר הביאוהו באמרו כי תראו איש משתגע למה תביאו אותו אלי והלא כל אשר הביטו אליו שהביטו אל דוד והכירוהו ונהרו וירוצו אל המלך לאמר אל יניחהו כי הרג את גלית אחיו והיתכן שופניהם אל יחפרו ויבושו בגעור עליהם המלך לאמר כי תראו איש משתגע למה תביאו אותו אלי באופן שמחמת חרפתם היה להם לעכבו ולהניחו ימים במשמר עד יתברר אם הוא איש משוגע או שר וגדול או לפחות מחמת כעס חרפתם אשר חרפו אותם בשבילו יקומו ויהרגוהו:

ז

אך אין זה כ"א שזה עני דוד קרא אז וה' שמע כי עני היה באותה שעה וה' העומד לימין אביון שמע ועשה כד"א ואל תדכא עני בשער כו' כי ה' יריב ריבם וגם ראיה כי הלא מכל צרותיו הושיעו בעצמו ולא עי מלאך.

ח

ואל תאמרו אולי שלח מלאכו כאשר עשה ליוסף ששלח לו ג' מלאכים וליעקב מחנה אלהים כי הן אמת שחונה מלאך ה' סביב ליראיו לסבבו דרך כבוד אך לא לחלצם המלאך כ"א ויחלצם ה' הנז' וכן הוא כי את יוסף לא הצילוהו כלל וגם על מעלתו אמר שמני אלהים כו' וכן את יעקב לא היו עמו רק לכבוד ולא הצילוהו לא משרו כשנאבק עמו ולא מעשו כ"א והוא עבר לפניהם כמ"ש ז"ל שהוא שכינה וכן אליו יתברך אמר הצילני נא וכו' וכן הוא מאמרו יתברך הנה אנכי שולח מלאך וכו' אך לא יהיה הוא המציל כא ואיבתי את אויביך וצרתי וכו' וזה מוכרח בלשון שאל"כ מה ענין החמה והיות סביב והראוי יאמר מלאך ה' יחלץ יראיו וכן אומרו ויחלצם יורה על עבר שכאשר חונה מלאך כבר ויחלצם כלומר אלא שמתגלה אחרי כן ומאמר הכתוב וישלח מלאך ויוציאנו וכו' כבר ארז"ל שעל משה ידבר:

ט

ואמר דוד ברוח הקדש טעמו בחיך הטעם כי טוב ה' כלומר ולא מלאך כי גדר טוב הוא שמטיב כי הלא אשרי הגבר יחסה בו כלומר משא"כ אשר יחסה במלאך בלעדי ה' כי לא בלבד לא יקרא מאושר כ"א גם יקולל כי המאמין שבלעדי ה' יש כח במלאך להיטיב לחוסה בו ובוטח בו חוטא לה' ואכ בטענה זו תטעום בחיך שכלך כי אין טוב כלומר שיוכל להיטיב כ"א השי"ת לבדו ואין המלאך שחונה וכו' רק לכבוד בעלמא והוא אשר לדוד מכל צרותיו הושיעו

(ז) וגם יתכן כוון עוד כי מלבד הציל את העני ע"י עצמו גם עוד יוסיף כי יתקיים בו ענין יהיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע שהוא טרם יקראו יענה ויסכים לעשות בקשתו ועכ"ז לא ימנע מלהקשיב בקול תפלתו מראש ועד סוף למה שהוא משתעשע לשמוע אמרי פיו והוא ענין פסוק תאות לבו נתתה לו וארשת וכו' וזה יאמר זה עני למה שהוא עני ה' שמע דברי תפלתו כאשר קרא עם היות שכבר מטרם יקרא מכל צרותיו הושיעו והוא יען כי קרוב ה' לנשברי לב הוא העני כי אל זה יביט אל עני ונכה רוח והכוונה לומר כי גם דוד אשר מכל צרותיו ומגורותיו הצילו ה' בעצמו עני היה באותה שעה והוא כי היה ענין שנותו את טעמו לפני אבימלך בתחלת ברחו משאול עני ודל נודד ללחם אשר הלך אל אחימלך ויקח מלחם הפנים אשר במשכן כי גם לחם לא היה לו ומשם הלך אל אכיש מלך גת ויתפשוהו לפניו:

(ט) טעמו וכו' זולת האמור יאמר ושמא תאמרו הלא אלו הם דברים הפכיים כ"א כל כך אוהב אותם הוא יתברך את העניים למה אינו מעשירם ומניחם בשברון רוח בעוני לז"א טעמו וראו כו' לומר שימו לב לטעום טוב טעם הדבר וראו כי אדרבא טוב ה' ומטיב לעני בהניחו בעניו והוא אומר אשרי הגבר יחסה בו ולא יחסה בעושרו ועל כן מניחו עני למען יהיה כל ימיו חוסה בו יתברך ואז יאושר באמת משא"כ אם יעשירנו באופן כי טוב ה' לעני הנז' בזה כמדובר כי על מה שחוסה בו לבדו העני קרוב אליו יתברך:

י

ועוד טעם שני והוא יראו את ה'וכו' לומר צריך לשיתן לעניים כל מחסורם שני תנאים א' יראו את ה' ולא את העונש לשייטיב אתכם כא מפאת גדולתו יתברך למה שהוא ה' שנית שלא יהיה בהיות לכם עון אשר חטא כ"א בהיותכם קדושיו שהיא יראת יעקב שעם שלא היה לו עון ואדרבא היה לו הבטחות היה ירא שמא יגרום החטא שמא חטא שוגג ולא נודע אליו כי אז ודאי אין מחסור ליראיו כאלה כי בהיות שלא תעשו כ"א בשביל עצמו הוא יעשה את שלכם וימלא חסרונכם:

יא

כי זה דרכו יתברך כי הדורש אותו לשייטיב לו מדקדק עמו אך העושה בשביל הדבק בו יתברך הוא ייטיב לו כי הנה כפירים העושים בשביל לחמם ששואגים לטרף לבקש מאל אכלם יקרם שרשו ורעבו עם שאין בהם חטא אך ודורשי ה' שלא ידרשו לבקש אכלם כ"א לבקש את ה' ולידבק בו לא יחסרו כל טוב לכן עשו כן גם אתם ויראו את ה' עם היותכם קדושיו ולא למען יתן לכם ממון או לבל יסירהו מכם ואתם עשו את שלכם והוא יעשה את שלו כי תראו בחוש כי אין מחסור ליראיו כי כפירים אשר אין בהם חטא ודרכם להתפרנס שלא בצער כמאמר רז"ל מעולם לא ראיתי ארי סבל כו' עכ"ז כפירים אשר ידעת ששואגים לטרף ולבקש מאל אכלם למה ששואלים מאל אכלם עם היותם משוללי חטא רשו ורעבו לפעמים אך ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב לא שידרשו בעד אוכל לנפשם רק דורשי ה' לידבק בו כד"א דרשו ה' בהמצאו לא יחסרו כל טוב:

(ז) או יאמר דעו מה בין יחיד לרבים ומה בין צדיק הבוטח למתפלל כי זה היחיד להיותו עני וגם קרא בתפלה נשתלשלו טובותיו א' שלא בלבד מצרה א' כ"א מכל צרותיו הצילו וגם על ידי עצמו ג' ששמע וגם שכבר הצילו:

(ח) אך אם היראים רבים גם שלא יקראו חונה מלאך ה' סביב מפני הכבוד אך ויחלצם כבר השם הנזכר:

(ט) ועל פי דרככם טעמו וראו כי טוב ה' באשר דברתי כי ה' הוא המציל ולא המלאך החונה עמו ואל תתעו בראות המלאך חונה אתכם שהוא המציל ותחסו בו כי טעמו מדברי וכי תבינו כי אשרי הגבר אפילו יחיד יחסה בו משא"כ במלאך כי לא בלבד לא יאושר כ"א שגם ענוש יענש:

(י) ומה שהזכרתי יראים ולא אוהבים דעו כי גם האוהבים שהם קדושים יראו את ה' כי גם האוהב צריך יראה כי האוהב בלבד יבטח באהבה ולא יחוש למלאות כל מצות החסרים לשלמותו אך היראים לא יחסרו וזהו כי אין מחסור ליראיו:

(יא) ועכ"ז גם הרבים טוב להתפלל כי גם שע"י הבטחון יחלצם מאותה צרה על ידי דרישה לא יחסרו כל טוב וזהו כפירים כו':

יב

לכו בנים שמעו לי כו' הלא אמרתי לכם יראו את ה' קדושיו שתראו את ה' גם בהיות קדושיו לידבק בו במה שהוא ה' תיראו שמא חטאתם שוגג ולא על בקשת צרככם והלא תאמרו מי זה האיש יוכל לבא אל מדרגה זו ואדרבה דרך האיש לחזר על פרנסה וטובות העוה"ז וגם לעבוד את ה' כפי כחו אך להשליך כל עניני העוה"ז אחרי גוו אינו דרך אנשים על כן אני אומר לכם לכו בנים וכו' והוא בשום לב אל אומרו פה בנים ולא. אמר אנשים ואחר כך אומר מי האיש כו' אך הנה בן משמעו קטן מגדר איש והנה דרך הקטן לאהוב טובות העוה"ז אמר לכו מסברת ומדת בנים שהוא מלאהוב טוב העולם ושמעו לי ואשר אמרתי יראו את ה' בהיותכם קדושיו אלמדכם וזהו יראת ה' אלמדכם:

יג

והוא כי יתן איש אל לבו מה הם החיים והוא כי הנה אין איש בעולם שלא יהיה חפץ חיים כי גם אשר יעמול על טובות העוה"ז אם יאמרו לו מגידי אמת כי מחר ימות הלא ימאס בעמלו אשר הוא עמל על ממונו אך התלהבותו בשיטופו של ממון הוא כי אינו יודע מה הם החיים שעולה על רוחו שחיי העולם הזה נקראים חיים והוא טועה ולו השכיל כי המה הבל כי אם חיי העוה"ב ושלא ניתנו חיי העוה"ז רק לזכות בהם לחיי העולם הבא היה פורש מהתלהבות עסקי העוה"ז ומשליך אותם אחרי גוו והיה מקיים מאמר חכמים מה יעשה האדם ויחיה ימות כי ימית חומרו ויסגפנו ויצרפנו בעבודת ה' ויוציא כל ימיו של העוה"ז בעבודת ה' באופן שגם ימי הבלי העולם הזה יקנה בהם קיום וחיות להתקרב בעת סילוקו כמאמר ספר הזוהר על פסוק ויקרבו ימי ישראל ויקרבו ימי דוד והוא לראות בהם בסלוקו עודנו פה הטוב המתוקן לו לעולם הבא כמאמרם ז"ל פסוק ותשחק ליום אחרון וזה אמרו מי האיש החפץ חיים כלומר כי זה כל האדם יקח זה הכלל בידו שהוא מי שאוהב ימים בעולם הזה לא שיחלפו ויאבדו כ"א שישארו חיים וקיימים לראות בהם טוב העולם הבא בעת סילוקו שהוא ענין ויקרבו ימי ישראל כו' והעושה זה יקרא באמת חפץ חיים אך אשר יוציא ימיו בטובות העולם הזה שבסילוקו אינם ימיו כי הלכו בהבל ידמה למבקש מות והנה האיש אשר דעת ישיג לו יראה כי אלו דברי אמת ויקל בעיניו לירא את ה' ולהמית עצמו בעוה"ז כדי שיחיה לעוה"ב כלל הדברים שישליך חיי העוה"ז אחרי גוו כאלו אינם נקראים חיים זולתי חיי העולם הבא והנה זה הוא במה שבין אדם למקום:

יד

וגם מה שבין אדם לחבירו והוא נצור לשונך מרע כי אחר שקבל עליו לחפוץ חיי העוה"ב בלבד מכאן והלאה כל השאר מדבר לנוכח רוח הקדש כאלו הוא לפניו ואומר לו נצור וכו' כי אין צריך לומר מלדבר סרה על רעך או רכילות או לשון הרע כ"א אפילו לדבר דבר רע כענין שקרים או םפר דבר רע ממה שהוא גלוי לכל ואינו לשון הרע לבל תרגיל בכך ושפתיך מדבר מרמה אפילו מן השפה ולחוץ גם שלא תפעול אותה כי אם ספר דבר שהוא מרמה:

טו

ואם בפועל עשית לו רעה סור מרע שהוא סור עצמך מעשות לו רע ועשה טוב שעל ידי כן תהיה מבקש שלום והוא מאמרם ז"ל באמרם שהנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו ואמרו שם בגמרא שזה גורם שלום כי היתה מריבה בין שנים ועל ידי מה שנתן האחד לבן השני והלך וסיפר לאביו עשו שלום ביניהם וזה יאמר סור מעשות לחבירך רע ועשה לו טוב ולא בצנעא כ"א בקש שלום על ידי הטוב שתעשה לו שיהיה גלוי שיראה וישלים עמך ואם אחר בקשך שלום ימאן שכנגדך באופן שהשלום בורח ממך רודפהו אתה כי לא תשקוט עד יהי שלום ביניכם וזה ענין לשון רדיפה כי לא תצדק רק במי שבורח ורודפים אחריו כמדובר:

(יג) ואם נאמר שבכלל אומרו שיחפוץ בחיי העוה"ב הוא בעסוק בתורה כי עליה נאמר כי היא חייכם יתכן כלל בזה מאמרם ז"ל כי כשבא הקב"ה לברא אדם נעשו מ"ה כתין כתין וכו' חסד אומר יברא שעושה חסדים. אמת אומר אל יברא שכלו שקרים. צדק אומר יברא שעושה צדקות. שלום אומר אל יברא שעושה קטטות והקב"ה תקן קטרוג אמת במה שנתן תורת אמת ארצה אך שלום רחק ממנו שלא ניתן על כן על ארבעתן יכוין ועל התורה שניתנה ארצה אמר אוהב ימים וכו' שעיקר מה שבין אדם למקום הוא עסק התורה:

(יד) ועל השאר ובכללם השקרים כי גם שניתנה תורת אמת לתקן על כל זה לא יבצר שצריך שבני ישראל לא ידברו כזב ועל כן על השקרים .... אמר נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה:

(טו) ועל החסדים וצדקות והעדר קטטות אמר סור מעשות רע לחברך ועשה לו טוב שהוא חסד ואמת ותחת הקטטות בקש שלום ולהיות שלא ניתן דבר לתקן השלום כאשר ניתנה תורה לתקן קטרוג האמת על כן החמיר בשלום ואמר ורדפהו כי קל לאבדו כי לא ניתן עזר כנגדו:

(יב) או שיעור הכתובים לכו בנים וכו' לומר צויתי לכם על יראת ה' אל יעלה על רוחכם כי יראת ה' תקרא שתיראו מהעונש מפני עבירות שבידכם כ"א לכו מסברתכם ואחר היותכם בגדר תקראו בנים על כשרונכם אחרי כן יראת ה' אלמדכם שהיא אחר השגתכם תכלית הכשרון:

(יג) שהוא באמור לכם מי האיש החפץ חיים הוא אשר אוהב ימים בעולם הזה לראות על ידם טוב העולם הבא שתהיה זה לו במחשבה:

(יד) וגם בדבור נצור לשונך כו' כמדובר ובמעשה סור מרע כו' והוא כי אחד מנסיון החסידות הוא אחר שהיצר הרע החל למשכך ולהביאך אל מעשה הרע שתוכל לסור ממנו מעצמך והוא גדר יוסף הצדיק שאחר היותו עמה לעשות מלאכתו פירש וכעובדא דמסכת מנחות בההוא דהוה זהיר במצות ציצית ושמע שהיה זונה בכרכי הים שהיתה נשכרת בארבע מאות זהובים וישלח שכרה וילך לה ביום אשר ייעד וימצא כמה מטות זהב וסולמות זהב ומרגליות ובהיותו עמה במטה ראה ארבע ציציות כארבעה עדים וישלך עצמו לארץ ותאמר לו מה פגם ראית בי ויאמר לה אין כמוך בעולם כ"א שמצוה אחת יש לנו וציצית שמה כו' הרי שפירש וסר מן הרע מעצמו עם היותו כבר ברע והוא חסידות נמרץ אשר רב עמרם חסידא לא הספיק לעשות כן עד שצעק נורא בי עמרם כו' ובאו אנשים:

(טו) ועל זה יאמר סור מרע כי תסור מהרע שלפניך מעצמך אחר היותך ברע ולא על ידי בני אדם ככתוב אצלנו כי זאת היתה כוונת ריב"ז בברכו את תלמידיו יהי רצון שתהיה מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם אדם עובר עבירה בסתר כו' שהוא בל יקרה אתכם כרב עמרם חסידא שהיה בסתר עולה בסולם ועם היות מורא שמים עליו לא הספיק לשוב עד בוא אנשים בשר ודם ועל ידם סר מהרע ולא מעצמו ועל זה יאמר סור מרע כי תסור מהרע שלפניך כאמור ועוד חסידות שני והוא ועשה טוב והענין מאמר רשב"ל בגמרא גדולה תשובה שזדונות נעשים כזכיות והעלו בגמרא כי אין זה רק בשב מאהבה ובזה יאמר ועשה טוב לומר סור מהרע ועשה את הרע ההוא טוב כי תהפכנו לזכות והוא כי תשוב מאהבה ולא מיראת העונש ועדיין כל זה הוא במה שבין אדם למקום וגם במה שבין אדם לחבירו שהוא נכלל במצות ואהבת לרעך כמוך ותכלית דבר זה בעצם הוא בהיות כל איש מבקש שלום ורודפו על הדרך שביארנו שהוא מאהבה רבה את רעהו שגם חבירך ישנאך ולא יאבה להשלים עמך אתה תאהבהו ותרדוף שלומו כי אין רדיפה אלא אחר הבורח כלל הדברים כי על כל אלה שיהיה לך תהיה היראה שאמרתי יראו את ה' קדושיו והיא יראת יעקב שעל כל צדקותיו נאמר ויירא יעקב מאד ויצר לו שהוא שמא יגרום החטא שהוא שמא חטא שוגג והוא לא ידע ועדיין נעלם ממנו שהיא תכלית שלמות היראה. והנה במדרש אמרו מעשה ברוכל אחד שהיה הולך ומכריז מאן בעי חיי מאן בעי חיי והיו הכל באים אליו שמעיה ר' ינאי אמר ליה תא סק להכא זבין לי אמר ליה לית אנת צריך ליה ולא דכוותך אטרח עליה סלק לגביה והוציא ספר תהלים מכורך והיה פותח הספר ומראה להם הפסוק נצר לשונך מרע כו' א"ר ינאי כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה עד שבא רוכל אחד כו' זהו תורף דברי המאמר והלא כמו זר נחשב מה חידש לו הרוכל שרבי ינאי לא ידע האם נעלם ממנו הפסוק או על מה היה מצטער עד יום ההוא. ועוד כי הרוכל לא פירש לו דבר בפסוק כא שהראה אותו לו ואדרבה אמר לו שהוא לא היה צריך לזה. אך אין ספק כי מה שהיה מצטער הוא כי ראה פסוק מי האיש החפץ חיים שלא לנוכח ופסוק נצור לשונך לנוכח על כן בראות המעשה הזה שהיה מכריז מאן בעי חיי ומדבר אל הבא לשאול ואומר לו נצר לשונך כו' הבין כי כן עשה דוד שהיה משמיע ואומר מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב שלא לנוכח ובבוא האיש לפניו והיה אומר לו שהוא חפץ בחיים היה מדבר בו לנוכח ואומר לו נצר לשונך כו'. והנה לפי דרכנו ג"כ צריך לתת טעם אל הפרש הפסוקים שמתחיל שלא לנוכח ומסיים לנוכח אך יהיה כי בהחילו ללמוד יראת ה' עושה כמדבר עם מי שאין בו עדיין שום בחינת כשרון ועל כן אין ראוי לדבר לנוכח אתו אך אחר אשר החל ואמר שתחלת הכשרון הוא שיהיה אוהב ימים לראות טוב כמדובר לכל אחד מהדרכים אז על ידי היות בו הבחינה ההיא כבר הוא ראוי לדבר בו לנוכח לומר לו שיוסיף עוד לשמור לשונו כו':

(ז) או שיעור הכתובים מעין הקודם זה עני קרא כו' שמשבח את העני ששתים הנה יתרונותיו אחד שקרא וה' שמע ואינו מצילו על ידי מלאך כ"א ומכל צרותיו הושיעו הוא ולא מלאך שנית שה' שמע שמשתעשע לשמוע תפלתו עם היות שכאשר הוא קורא כבר מכל צרותיו הושיעו כענין טרם יקראו ואני אענה:

(ח) אך כאשר אינו עני גם כי רבים יהיו אינו מצילם על ידי עצמו כי אם חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם המלאך הנזכר ולא הוא יתברך בעצמו:

(ט) ובזה אין לרבים תלונה כלפי מעלה כי אדרבה טעמו וראו כו' לומר טעמו טעם הדבר ותראו כי אדרבא תכירו כי טוב ה' כי הטעם הוא על כי אשרי הגבר יחסה בו יתברך בלי שום חסות בשיתוף לשום דבר והנה זה ימצא בעצם בעני כי לא יחסה בהון ועושר רק בו יתברך משא"כ הבלתי עני:

(י) אך גם אתם יראי ה' הבלתי עניים אל יקנא לבכם בדבר כי יראו את ה' קדושיו כי גם אין מחסור ליראיו גם מזה שיש לעני בשתי יתרונותיו אך צריכים אתם שני תנאים א' בל תנסו את ה' לומר כי תקראו אותו לאמר לו שיענה אתכם ויחלץ אתכם ע"י עצמו רק אתם עשו את שלכם והוא יעשה את שלו:

(יא) בל יקרה אתכם ככפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם ששואלים אוכל מאתו יתברך ולפעמים כפירים רשו ורעבו עם שהם משוללי חטא ודרכם להתפרנס שלא בצער אך ודורשי ה' שלא יאמרו תן לנו דבר פלוני או דבר פלוני מטובותיו כי אם דורשים את ה' לידבק בו מצד עצמו ואז הוא יתברך עושה את שלו ולא יחסרו כל טוב מאתו יתב':

(יב) והתנאי השני הוא כי אינכם יודעים יראת ה' מה היא כי העולה על רוחכם הוא ירוא את ה' מעבירות שבידכם אך לא זו הדרך כי אם לכו בנים מסברתכם ויראת ה' אלמדכם כי הלא זאת היא:

(יג) כי מי האיש מכם החפץ חיים לא יהיה להתענג בעוה"ז שא"כ ימיו שיהיה בעוה"ז יחלפו וילכו כי הבל המה ואין בהם ממש אך הוא כי יהיה אוהב ימים של העוה"ז לראות בהם טוב כענין הידוע מספר הזוהר כי הימים שהצדיק עושה בהם מצות בעוה"ז קונים הויה וקיום של קדושה ומתקרבים סמוך לסילוקו מהעולם לראות בהם טוב העולם הבא כד"א ויקרשו ימי ישראל ויקרבו ימי דוד למות דבר זה ישים כל איש בלבו תמיד כי על ידי כן יגעל בכל טובות והנאות העוה"ז הרי כשרון מחשבה:

(יד) וגם טהרת הדבור כי נצור לשונך מרע כו':

(טו) וגם במעשה סור מרע ועשה טוב כו' כמפורש בסמוך כל הכתוב ואז על ידי היות בכם כל השלמיות האלו שבכללם הוא כי סרתם מרע ועשיתם את הרע טוב שהוא כמפורש בסמוך ששבתם מאהבה ונעשו הזדונות זכיות הנה אז לא תהיה היראה על העונש מעבירות שבידכם רק יראה טהורה מגדולתו יתברך בל יקצוף על שאינכם מתקדשים יותר והנה אז על ידי כן אשר היה מקנא לבכם על העני שקרא וה' בעצמו שמע ומציל וגם שומע תפלתו מפיו שמשתעשע בשמוע מפיו עם היות שטרם יקרא ענהו והצילו עתה יהיה לכם יותר מזה והוא כי הוא מדת רחמים היא העושה לו כל זה ולכם גם מדת הדין וזהו עיני ה' אל צדיקים כו' כאשר יבא ביאורו בס"ד:

טז

עיני ה' וכו' הענין בהזכיר אשר כתבנו למעלה על מאמרם ז"ל במדרש חזית כי כשאין ישראל עושים רצונו של מקום עין ה' אל יראיו שהוא עין אחת אבל כשעושין רצונו של מקום אז עיני ה' אל צדיקים וכתבנו שהוא כי כשאין עושים רצונו של מקום הבטת והשגחת מדת רחמים בלבד אל יראיו אך לא מדת הדין ננקוט מיהא מדבריהם כי באמרו עיני ה' הוא על שתי המדות ואחשוב סמך לזה כי על אלה אומר צעקו וה' שמע שהוא הוא ובית דינו כי אשריהם הצדיקים שמהפכים מדת הדין למדת רחמים הפך הרשעים שאדרבא מהפכים מדת רחמים למדת הדין וניישב על פי דרכנו אשר הכניס בין ענין הצדיקים פסוק פני ה' בעושי רע אך הקדים תחלה ענין הפרש שבין צדיקים לרשעים שאלו מהפכין הדין לרחמים ואלו הרחמים לדין וזהו עיני ה' אל צדיקים שהם שתי המדות ששתיהן שוין להם לטובה לשמרם מכל צרה ולהיטיב להם וחוזר אל ענין הצדיקים ושיעור הכתובים שאומר הנה שני חסדים עושה הקב"ה עם הצדיקים א' ששתי עירי ה' שהן שתי מדות מדת רחמים ומדת הדין בעזרם כי גם מהפכים מדת הדין לרחמים שנית שעם היות עיניו על הצדיקים להיטיב להם מאליו בלי תפלה עכ"ז לא ימיש משמוע תפלתם להשתעשע בשמוע מפיהם תפלתם עם שכבר ענה אותם טרם יקראו וזהו ואזניו אל שועתם:

יז

ועל הראשונה פירש ואמר פני ה' בעושי רע כו' לומר מה שאמרתי כי מגדיל הוא יתברך חסדו עם הצדיקים שמשגיח עליהם להיטיב להם גם במדת הדין הוא הפך הרשעים שמהפכים מדת הרחמים לדין כי הלא פני ה' הם פני מדת רחמים בעושי רע כי גם מדת רחמים נוספת על מדת הדין שהוא כי מטיב להם פה כדי להכרית מארץ זכרם:

יח

ואשר אמרתי ואזניו אל שועתם הלא תקשה אם עיני ה' אל צדיקים שמאליו הבטתו עליהם להיטיב להם איך צריך יהיו אזניו אל שועתם אמנם הוא שצעקו וה' שמע בהווה שמשתעשע לשמוע תפלתם עם היות שמכל צרותם כבר הצילם טרם יקראו שהוא ענין תאות לבו נתת לו וארשת שפתיו כו' לומר שעם היות שטרם יקראו עניתו ותאות לבו נתת לו כבר עכ"ז בבואו להתפלל לא תאמר לו החריש ממני כי עניתך כבר וקצבתי לך טובה כי אם וארשת שפתיו בל מנעת מלשמע סלה וזהו צעקו וה' שמע ומטה אזנו לשמוע תפלתו עם היות שכבר הצילו והוא פירוש אל אומרו ואזניו אל שעותם שבהיות עיני ה' אל צדיקים שמשגיח ומטיב להם יקראו ענה אותם על כל זה ואזניו אל שועתם לשמוע בקול תפלתם. עוד יתכן להשיב על מה שמפסיק בפסוק עיני ה' כו' במה שכתבנו מרבותינו ז"ל כתוב א' אומר עין ה' אל יראיו וכתוב א' אומר עיני ה' אל צדיקים אלא כשאין עושים רצונו של מקום עין ה' כו' כשעושים רצונו של מקום עיני ה' כו'. ובזה יתכן שהטעם בכתוב שאחר אומרו עין ה' אל יראיו אומר תדע למה עין אחד בלבד על אין הדור ראוי ויש בו פורענות כדבר או רעב ודי לו טוב מעט להציל ממות שבדור נפשם ולחיותם ברעב שבדור ובעין אחד שתהיה לו נפשו לשלל די לו אך פה שנאמר עיני ה' אל צדיקים בא הכתוב ואמר אל תתמה איך אני אומר עיני שהוא הפך אומרו עין ה' וכו' כי פה ידבר כאשר פני ה' בעושי רע להכרית מארץ הלזו זכרם וכל הנשארים עושים רצונו של מקום:

יט

קרוב כו' הנה אמר למעלה זה עני קרא כו' שיורה שעם היותו יחיד הוא יתברך בעצמו מושיעו והוא פלא על כן כהתימו המשך הענין חזר עליו ואמר אל תתמה כי הנה יש נשברי לב ויש למעלה מהם דכאי רוח והנה קרוב ה' לנשברי לב שיקרא וה' יענה כי על זה יאמר קראוהו בהיותו קרוב אך עדיין לא תהיה ההצלה על ידי עצמו אבל אם הוא מדכאי רוח יושיע בעצמו:

כ

ומי הוא הדכא רוח הלא הוא אשר באו עליו רבות רעות עם היות שאינן תוכחות על עון כי אם יסורי אהבה ועל כן יאתה לו שמכלם יצילנו ה' על ידי עצמו. או שיעור הכתוב אשר באו עליו רעות רבות ועמד בצדקו כי הוא צדיק ומדכאי רוח שראוי שמכלם יצילנו ה' בעצמו ולא על ידי מלאך:

כא

שומר כל עצמותיו כו' אמר אין צריך לומר שאת העני שהוא מדוכא רוח אשר עם היות לו רבות רעות הוא צדיק יצילנו ה' בכבוד ובעצמו כי אם גם ה' הנזכר הוא שומר עצמותיו כלם של הצדיק הנזכר שהוא אחרי מותו אשר ישאר שלם בקבר ולא יעשה כן כדי להקימו שלם בגופו בתחית המתים כי לזה אין צריך כי הלא אחת מהנה הוא עצם קטן שנשאר שלם לשיבנה עליו כל גופו בעת התחיה לא נשברה אך נוסף על זה הוא שעושה לו הוא יתברך כי גם שומר כל עצמותיו מעתה על כי קדוש הוא לאלהיו ולא ירקבו עצמותיו כר' אלעזר בר' שמעון ור' אחאי בר יאשיה:

(יז) או יאמר פני ה' כו'ראה כי מהצדיקים נמשך טוב לרשעים כי הנה פני ה' בעושי רע להכרית מארץ זכרם:

(יח) אלא שצעקו הצדיקים הנזכרים על צרת העיר ואז ומכל צרותם הצילם גם את הרשעים הנז':

(יט) ושמא תאמר ולמה יעשה כן והלא למה שקרוב ה' לנשברי לב הראוי הוא כי ואת דכאי רוח יושיע לבדם ולא את הרשעים אתם:

(כ) עוד שאלתי מאת ה' והוא כי גם אם אראה צדיק ורע לו כי רבות רעות צדיק החרשתי בראות כי מכלם יצילנו ה':

(כא) וגם אחריש אתאפק באמור כי בזה ה' הנז' שומר כל עצמותיו כו' כלומר שבכל צרותיו הוא שלם בגופו:

כב

אך שאלתי היא למה יהיה רשע וטוב לו כי הראוי הוא תמותת רשע רעה אחת אשר יעשה היא תמיתנו ולא ינצל בזכות הצדיק ויתקדש שם שמים כי ושונאי צדיק יאשמו בראותם צדיק מצרות רבות נחלץ ורשע יפול באחת:

כג

אך הנה פודה ה' נפש עבדיו ישראל מצרות על ידי מה שאת דכאי רוח לא יושיע ויניחם ביסורי עוני ועל השנית למה לא תמותת רשע רעה הוא כדי שלא יאשמו כל החוסים בו ועל כן חפץ לנכות אשמותם כלם במה שיהיו חוסים בו ולא יהיו מקפידים על ראותם רשעים נצולים בכלל צדיקים וכיוצא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.