אלשיך/משלי/ח

אלשיך משלי ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הנה בכתוב הלז היה אפשר לומר ראה התקרבות התורה אליך כי הלא את החכמה תקרא ללומדה ממורך ותבונה להבין דבר מתוך החכמה ההיא גם היא תתן לך קולה כי תענך ופתחה לך כי א' תבקש ושתים זו תמצא אך לפי המשך הכתובים הקוזומים והמאוחרים יאמר הנה הזהרתיך מהאשה זרה תשמר היא חכמה חיצונית פן תפתך כי חלק משמן חכה ולבל ישיאך לבך לדבר ולומר הלא מכל אשר אמרת על האשה הזרה תשמר נפשי כי רעה בעיני אדומה שבשמים היא אך מדתות הנמוסיות אשר לא יבצר מהן הישרות טובות תפארת לעושן מה בצע כי גם מהן ארחק אחרי לומדי תורה ומצות ובמה אדע ומי יגיד לי כי רעות הנה בעיני ה' אחרי היותן בלתי נוגעות אל אמונה אשר לא כדת כי הלא החכמה האמתיפ היא תקרא אל אשר חכמה אתו וגם התבונה אל הנמצאת תבונה אתו תתן קולה להעירו ולעוררו עד יסר יתרונה וזיו כבודה וחסרונן של דתות הנמוסיות:

ב

והנה אשכילך ואורך איה אפוא מצבתה לקרוא ולתת קולי.

למחזיקים בה ומתי תתיחס הקריאה אל החכמה ומאימתי גם התבונה תתן קולה והוא בראש מרומיס וכו' והנה המשיל הדבר אל דרך רחב אשר בראש מרומים ומשם יפרדו נתיבות דקים והיו תוצאותם אל עיירות גדולות ובקרב כל עיר ועיר יש הרבה פתחים אל הבתים והחדרים אשר בה.

והנמשל כי ד' המה מדרגות לומדי תורה זו אחר זו ומה גם בימים ההם שהיתה הקבלה פה אל פה כי ראכונה היו עוסקים בתורה שבכתב היא ראש מרומים שהכל תלוי בה ואחר כן טרם יכנסו במשנה או גמרא היו לומדיסנתיבות ומדות שהתורה נדרשפ בהן כי הן הם מהלכים ונתיבות לבא אל סדר משנה כי איככה ילמוד איש ראשית סדר ישועות לא הרי השור כהרי הבור אם לא ידע משפט קלים וחמורים וההיקש ביתר משמות ובשאר מדות וביודעו הנתיבות יבא בפ אל ששה עיירות גדולות הם ששה סדרי משנה ואחרי כן יכנסו בפתחי שערים בתי החצרים והחדרים שבכל עיר ועיר מסכתא ומסכתא פרק ופרק משנה ומשנה תוספתא וברייתא להעמיק הרחיב בחדודיהם בקושיי ופירוקי ודמויי אהדדי ועיוני לישובי מתמתא ולברורי הי מהו אליבא דהלכתא והי מהו דלא כהלכתא עד הוציא משפטי ה' ישרים לאמתן וזהו הנקרא גמרא כי ממנו תצא תורת הדינין על תלם ולא מהמשנה כי על כן אמרו רז"ל התנאים מבלי עולם וגם זה היגז בימי התנאים והקודמים להם כמאמרם ז"ל על רבן יוחנן בן זכאי שהיה יודע דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הוית דאביי ורבא.

ואל החלק הא' הוא תורה שבכתב קרא ראש מרומים כי היא ראש מרומים לכל ואל הב' קרא נתיבות ללכת בהן אל המשמות ואל שיתא סדרי משנה קרא עיירות וזהו אומרו ליד שערים כד"א שופטים ושוטרים וכו' בשעריך ורבים כמוהו ואת הד' הוא הגמרא שהוא חדרי תוכיות המשמות ייחס אל הבא בפתחי שערים של העיר כי כן הוא כמדובר.

והנה ידוע כי הבא אל כל אחד משלשת חלקים הראשונים אין חלק לו בבינה רק בחכמה לבדה אך ברביעית ימלא את החכמה ואת התבונה ונבוא אל התכת הכתובים וענינם והוא כי אין ספק כי אין התורה מעוררת את העוסקים בה לקרא להם ולתת קולה להעירם יבחינו איכותה להבחינה בהדרגה אחת רק לאיש ואיש לפי אשר תשיג ידו בה ועוד שנית כי הבא עד הג' בחינות לא תעוררנו רק חלק החכמה לבד אך הבא אל הרביעית גם התבונה תתן לו קולה ותעוררנו לאמר לו ישית לבו אל כל גדולותיה אשר יזכיר בכתובים הבאים וז"א בראש מרומים עלי דרך לומר כי הלומד תורה שבכתב לבד היא ראש מרומים לא תקראנו ותעוררנו בעצם רק כמן הצד כעומדת עלי דרך התעוררות בדרך העברה וז"א בראש מרומים תהיה עלי דרך אך לא תתיצב אצלך בקבע אך בית נתיבות כי תמשך אל ידיעת נתיבות ודרכים שהתורה נדרשת שתבא אל בית תכונתם מאז תתיצב אתך לעוררך ולא דרך העברה עלי דרך בלבד וזהו בית נתיבות נצבה:

ג

וכבואך אחרי כן אל הערים הם הסדרים אזי מהיותך ליד שערירי טרם תבא אל בית תוכיותם לא בלבד תהיה נצבת אצלך כי אם גם שלא תדמה אל נצבת בדרך רק תהיה התיצבות יותר עיקרי כאלו הוא לפי קרת שהוא הוראת קבע יותר ולא כיום עמדך בנתיבות שלא נצבה עד בואך אל בית ותוכיות הנתיבות כי עתה מהיות לי קרוב במבוא שערים תהיה היא נצבת לך.

והנה עד שלש אלה חשר אין בם רק חלק חכמה לא תמצא רק את החכמה לבדה וזה אמר לשון יחיד נצבה ועל אלה אמר הלא חכמה תקרא אך בבואך בפתחי שערים של חדרים בעיר בכל פרטי חדרי הסדר הוא הגמרא אזי מאז תהיה כבא במבוא פתחיו לא בלבד החכמה כי אם גם שתיהן תרונה חכמה ותבונה להעירך ועל זאת אמר למעלה ותבונה תתן קולה וזו היא וי"ו של ותבונה שגם החכמה תתן קולה:

ד

ואשר תקרא ותתן קולה הוא לאמר אליכם אישים וכו' לומר אליכם הנקראים אישים חשובים העוסקים בחלקי התורה הנזכרים אקרא לנכח ובעצם כי לי אתם וכמאמרם ז"ל שאישים הם ת"ח ועל פי דרכי בקראי אליכם וקולי תבא אל בני אדם הבלתי מיוחסים לאישים רק בשיתוף שם בני אדם כפתאים וכסילים משוללי חכמה:

ה

ועל בני אדם אלה דסליק ממיהו אמר הבינו פתאים ערמה לפחות תקנו כח ערמומית מה לטוב ותפשיטו את כתונת פתיותכם אם תחזיקו בי והכסילים הם מסכלי החכמה והתורה כמבואר למעלה הבינו לב כלומר הלא לכם לב ובסכלכם החכמה לא תטעמו מאומה.

ממהות ואיכות הלב ועריבותו וטובו אך החזיחקו בו והבינו לב ואיכותו הטוב:

ו

שמעו וכו'. אחר דברו הנוגע אל המון במ אדם שעליהם אמר וקולי אל בני אדם יבא ויאמר הנוגע אל שלומי בני ישראל העוסקים בד' חלקי התורה שעליהם אמר אליכם אישים אקרא ואמר שמעו כי נגידים וכו' והוא בשום שכל אל אומרו נגידים ומהראוי יאמר נגידות שהוא תואר אל השררה ולא נגידים שהוא תואר אל השרים וגדולים אמנם ידענו כי לא כדתות הנמוסיות המסודרות על פי חכמת אדם דת משה וישראל כי הלא הדת הנמוסית אין בתוכיות אלא מה שבפשט הוא הישרה מה משוללת קדושה ולכן לא יקדש המלאה כרסו מתלמודה כאשר יקדש המלא תורת ה' מנפש ועד בשר בעה"ז ובעה"ב כי הדבק בה כדבק בו יתברך כי הלא כל התורה כלה שמותיו של הקב"ה ואין לך פסוק שלא יצא ממנו שם קדוש והוא כח מכחותיו יתברך והם כנגידים ושרים שולטים בעולם להפליא לעשות על ידם.

ונבא אל הביאור אמר הנה אל תופשי התורה הנקראים אישים תקרא ותאמר גם כי רבו יתרונות תורת ה' על דתות ממוסיות עד בלי די כי לא מסוגה הנה הלא אם תעמיקו בו לא יפלא מכם ממצוא חפץ ג' דברים מעצמך כאילו התורה עצמה תקראך למששם בידך הלא הם א' כי הלא התורה יש בה תוכיות וקדושה רבה עד שמדברותיה ופסוקיה יצאו שמות קדושים עד אין קצה זולת ההישרה אשר בפשטיותה כי מזה ירא וישפוט איש ואיש כי תקנה שלמות והשארות בנפש וגם בבשר האדם מה שאין כן בזרה רק מציאות הישרה מה ב' כי הלא גם ההישרה הנמוסית למה שהיא על שפיטת שכל אנושי לא תצדק שפיטתו בכל הדברים ויקרה ירחיק דבר לפי שכלו וכשר הדבר ההוא או יקרב דבר והוא רע ומר לפי האמת כמאמר בעל העקרים בהפרש השני שהניח בין דת האמת לנמוסית אך תורת ה' אשר לה החיך האמתי לטעום הטוב והפכו לא תשים מר למתוק ולא מתוק למר ג' כי גם בדברים אשר יצדק שכל אנושי לא ידע להשוות המדות יהיו מדה כנגד מדת כל דבר ודבר כעמן אשר שמעתי אומרים על פסוק משפטי ה' אמת צדקו יחדו והוא כי משפטי דת נמוסית כל א' לבדו לא יוכר חסרונו כאשר כתבנו בפרשת משפטים ע"ש:

והנה שלשה יתרונות אלה אשר לדת האמת וחסרונן בזולתה הזכירן שלמה בשם התורה האומרת לתופסי התורה שמעו נגידים וכו' אחד לאחד על הא' אמר שמעו כלומר התבוננו כד"א שמענו אדוני כי ברוב התבוננות אל פנימיותה תכירו ותדעו כי נגידים אדבר כי כל דברותי נגידים ושרים רבים כי כל התורה שמותיו יתברך והם שרים וכחות רמים השולטים בעולם להפליא לעשות כנודע לאשר עמד בסוד ה' זולת על פשטיותי שהוא מפתח שפתי היוצא מפי כפשטו שהוא מישרים הם הישרות והנהגות טובות מאד מה שאין כן בנימוסיות שכל ישעם וכל חפץ תוכיותם איננו מאיכות נוסף על מפתח שפתים:

(ו) שמת כי אמת יהגה חכי לא כנימוסים המסודרים ע"י שכל אדם שלא יצדק תמיד ויקרה שיגנה הטוב וישבח המגונה לפי האמת אך התורה אמת תהגה ולא תשגה בזה כי גם שלשכל אנושי כמו זר נחשב איזה דבר מענינה הלא לה החיך האמתי לטעום ולהבחין המתוק והמר וזהו כי אמת יהגה חכי באופן שתועבת שפתי אשר אתעב ואאסור הוא רשע באמת ולא אשגה לתעב הבלתי מגונה כאשר יקרה למחברי דתות נמוסיות וזהו ותועבת וכו':

ח

ועל השלישית אמר בצדק כל אמרי פי לומר אין צריך לומר בהביט אל כל משפט ומשפט בפני עצמו כי אם גם בהוסדם יחד כלם הנה בצדק הם כל אמרי פי צדיקים אין בהם בפתל ועקש בהתיחדם הפך הנמוסית שבהתחברם תמצא בם נפתל ועקש כענין האמור על משפטי ה' אמת וכו' וזה בשני דברים א' בהיות כל משפט מקביל אל הנדון מדה כנגד מדה וגם שבהוסדם יחד יראו ישרים כלם כמדובר:

ט

ומפני שלפעמים לא תשיג שכל אדם נכחיות איזה משפט ממשפטי התורה אל הנושא להיות מדה כנגד מדה או לא יבחין וישכיל ישרותם בהתחברם יחד לזה אמר כלם וכו' לומר לא מפני זה תתן דופי הנמוסית בתורה כי אין זה לה מפאת עצמה רק באין מבין כי הלא כלם נכוחים למבין כי המבין לבדו יבין נכחיות כל משפט אל ענינו להיות מדה כנגד מדה וגם ישרותן בהוסדם לא יפלא רק מאשר דעה לא קנה כי באמת ישרים המה למוצאי דעת:

(ו) או יאמר במה שידענו כי צירוף אותיות התורה הן שמותיו יתברך והנה אם היו אותיות בלי קיבוץ תיבות או גם כי יהיו קבוץ תיבות בלי התקשרות תיבה עם תיבה או גם שיתקשרו ויהיה בהם הבנה מה לא יפלא כל כך אך שיהיה להם הבנה הישרה עצמית בפשט מאמריה משפטים ומצות ישרים בעלי איכות ואושר רב עם היות שצירוף האותיות וסמיכותם הם שמותיו יתברך הנה זה יורה כי אין קצה לגדולת חכמת מחברה מעלה מעלה מהשערה אנושית וזה מאמר התורה פקח עיניך וראה גדולת קדושת חכמתי הרמתה ושמעו אלי ולא אל הנימוסית כי הלא נגידים אדבר בדברי תורתי הן שמותיו יתברך בצרוף אותיותי ועל כל זה ומפתח שפתי הם התיבות שאני פותחת בשפתים אינם קבוץ אותיות בלי איכות וענין בפשטיותם בלתי אם סמיכות אותיות על פי צירוף שמותיו יתברך לבד כי הלא גם מפתח שפתי זולת מציאות הבנה הם מישרים והישרות טובות ואין צורך סמיכות האותיות על פי הסוד מעכב אל הבנת ההישרה הפשטית:

(ז) וזה לך האות כי אמת יהגה חכי וכו' כי עם שאמיתת ועיקר הענין הוא מה שיהגה חכי הוא הסוד הפנימי הנמשל לחיך הפנימי לפה אף על פי כן לא ימצא בכל אשר תעבתי לך דבר בלתי ראוי לתעבו שיעלה על ריחך לומר אולי צורך סמיכות האותיות לפי סודן הזקיקו להיות הבנת הפשט הרחקת דבר בלתי מתועב כי הלא ותועבת שפתי היא לפי הפשט החיצוני הנמשל לשפתים הוא רשע באמת:

(ח) ואולי תאמר למה אמרת ומפתח שפתי מישרים והלא על פי תורה שבעל פה אשר היא פירוש האמתי לתורה שבכתב נראה כמה תיבות ואותיות התורה בלתי מסודרות בעצם אלא שלא נביט אל סדורם להכרח רמז הקבלה כי אתה דע לך כי בצדק וכו' אין בהם בכל אמרי פי שבכתב ושבעל פה נפתל ועקש:

(ט) ושמא תאמר הלא גם אליבא דהלכתא ימצא יתור או העדר סדר כענין גם לב"ה וחמור דבור לרבי יהודה ושה דאבידה לד"ה אל תאמר הדבר הזה כי אין זה מפאת התורה רק באין מבין כי גם כי האנשים ההם שלמים הם עד אין קצה מעלת התורה גדולה מהם ולא אלהים המה שלא יבצר מהם דבר כי אשר כלם נכוחים הוא למבין רשרים למוצאי דעת עליון דרך מציאה ולא דרך טבע אנושי:

(ו) או יאמר על דרך זה שמעו כו' פן תאמר בלבבך למה הרגזתמ להעלות אותי ולסלקני מהדתות הממוסיות והלא כל דבריהם מתקבלים אצל השכל אך בתורת ה' תמימה יתחמץ לבבי בראותי אשר תתעב לבישת שעטרז ואכילת בשר בחלב ואכילת חזיר ודומיהם בלי טעם על כן אמר שמעו וכו' לומר שמעו ואל תחדלו כי הלא אין עיקר תורה הנגלה כי הני.

נגידים הוא מה שאדבר בעצס וראשונה הוא הסוד שמותיו של הקבי"ה ומפתח שפתי שהוא הפשט שהוא פתיחת השפתים בלבד ולא עיקר דבורי הוא מישרים כלומר נכוחים וישרים נכח הסוד הפנימי ומקביל אליו ולכן אל תתמה על החפץ וגם שאינו מתוק לחכך אשר תעבתי לך הוא מתוק לחכו יתברך היודע אמתת כל דבר וזהו כי אמת יהגה חכי ולכן סמוך אדידי ודע כי תועבת שפתי אשר תעבתי לך הוא רשע באמת ולא על חנם תעבתיו:

(ח) ואל ישיאך לבך לומר אולי אין האזהרות האלה מצד עצמן רק שלפי צורך סמיכות האותיות זו לזו על פי הסוד ושמותיו יתברך הובן מסמיכותן ענין אזהרה זו לא שהבנתם הוא עיקר ויש בו יחס סודו רק שנזדמנו לפי צורך הסוד תיבות שמשמען כך לא שהמעשה מקביל אל הסוד באיכותו כי חלילה לך להאמין כדבר הזה שהלא אם היה הדבר כן בטלו חלילה וחס י"ג מדות שהתורה נדרשת ודרשת חסרות ויתרות ודקדוקים דקים על כל קוץ וקוץ אשר כל גופי תורה שבעל פה תלויין בהן באמרך שהיתרות וחסרות והדקדוקים והכלל ופרט והבנין אב והג"ש והנדרש באם אינו ענין הכל היה ענין למען לא יחטיא דרך הסוד וזה אין לו שחר כי הלא מצינו שצודק בעצם כל תורה שבעל פה עם כל דקדוקי תורה שבכתב אל השערה ולא יחטיא על כן תוכרח להודות ולאמת שאין לומר אין בפשט אלא מה שבסוד ובהזדמן נמצאת הבנה זו בהם שאם כן איך יצדקו בדקדוקיה כל תלי תלים של הלכות תורה שבע"פ וז"א בצדק אשר יחדו כל אמרי פי שבכתב ושבעל פה אין בהם נפתל ועקש:

(ט) ואין אות חסרה או יתרה או עקוש רק כלם נכוחים למבין מזה תשפוט שגם וישרים הם למוצאי דעת עליון כמד"א ודעת אלהים תמצא הוא הסוד שמקבילים וישרים ונכח הסוד המה ולא שאין בהם רק סמיכות אותיות שמשמען כך וישולל יחס עם סודה:

י

קחו מוסרי וכו'. ראוי לשום לב מי לא ידע כי התורה טובה מחרוץ ומפנינים ועוד שאחר כך אומר שכל חפצים לא ישוו בה ואיך בראשו שם לה שווי שלא העלה יתרונה רק על חרוץ ופנינים אך יאמר הלא צויתני אדבק בתורת בה' ולא בתורות הנמוסיות.

הנה תחת שלש אפשר יתרחק המתרחק מעסוק בתורת ה' א' כי הדבק בדרכיה ועניני מצותיה המביאות אותו לחיי עוה"ב הלא לא ימושו ממנו יסורין כי דרך חיים תוכחות מוסר ומה גם העוסק בתורת ה' כי פי שנים יבאו לו כי הלא עוה"ב ותורה הן ב' דברים הבלתי באים זולתי על ידי יסורין.

שנית כי התורה למה שהיא אלהית תפקח לב בני האדם להשכיל בכל דקות יותר מכל דת נמוסית הבלתי מעמקת מעגלותיה עד גדר אמרם ז"ל על פסוק אני חכמה שכנתי ערמה מכאן שאין ללמד את הבת תורה שנכנס בה ערמומית ומה גם למה שהתורה יודעת מאד מזמות בני האדם ותחבולותיו הלא תפרש אותם לנו למען נחדל מהם ומזה ימשך כי אשר לא ידעם יפקחו עיניו ויעשה אותם ויחטא ואשם כענין מאמר ריב"ז על קנה מאזנים החלול וטומן משקליתיו במלח אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר על כן היה מקום יאמר איש כי טוב לגבר כי יעסוק בטוב מדות נמוסיות ללכת בהם הבלתי יורדים אל מעמקי התנכלות בני האדם ודקות תחבולותיו רק ילמדונו הנהגה אנושית ישרה מעסוק בדת האמת המחפשת עד קצה פנימיות כליות ולב פן רוע יצרנו יאחוז במדות אשר תזהירנו נרחק מהם ולא נאחוז במוסר ההרחק ממנה.

שלישית כי הלא זאת התורה האלהית מתשת כחו של אדם כנודע כי ע"כ נקראת תושיה מה שאין כן בדתות זולתה כאשר כתבנו טעם לשבח הדבר על פסוק נצור תושיה ומזמה לכן על שלש אלה אמר קחו מוסרי וכו' כי התורה אמריה תאמר אל נא בני תמנע תחת שלש אלה מהדבק בי כי הלא על דבר המוסר טוב לך יסורין בהחזיקך בי מאלפי זהב וכסף בדתות זולתי כי אני יסרתי חזקתי זרועותיך כי בם יזכה איש לחיי העולם הבא וזהו קחו מוסרי והחזיקו בו ואל כסף בהתהלכך בדרכי דתות הנמוסיות.

או ואל כסף כלומר גם שיהיו היסורין חסרון כסף הקשים מכל מיני יסורין כנודע במאמרי רז"ל שהיא מיתה תמידית.

וכן אמרו בשברי לכם מטה לחם זו קשה מכולס וזה טוב לך כי תלך בדרכי אך אם גם תעסוק לקנות דעת התורה כי בתורה תהיה עמל כי אז יכפלו יסוריך כאשר כתבנו הלא טוב לך מחרוץ נבחר אלו יצוייר שהיית מוצאו כי תרחק ממנה וזהו ודעת מחרוץ נבחר:

יא

והטעם כי טובה חכמה וכו' והוא כי התורה שתים הנה בחינותיה א' מציאות חכמה שנית איכות קדושתה ואמר כי הלא במה שהיא חכמה בלבד טובה חכמה מפנינים כי אין למעלה הימנה ומה גם במה שהיא תורת ה' קדושה עד אין קצה כי הלא כל חפציך לא ישוו בה והוא כי הלא חפצי בני אדם רבים מספור יש יהי חפצו כסף וזהב ויש שררה ויש מלוכה וההיקש באלה אמר כי כלם אפס ותהו בערך התורה וזהו וכל חפצים אשר יהיו חפצי בני אדם לא ישוו בה שלא יהיה להם ערך שווי נגדה וזהו וכל חפצים לא ישוו בה וזה אומרו בה כלומר מפאת איכותה המיוחד לה לבדה כי קדושתם רמה גבוה מעל גבוה עד ה' אלהינו כנודע וא"כ מי זה האיש יקוץ בתוכחת העה"ז ולא יביט אל הטוב הצפון לו ע"י התורה לע"ה:

יב

ולעומת הדבר הב' אמר אני חכמה שכנתי ערמה לומר הן אמת כי אני מפאת היותי חכמה ביותר שכנתי ערמה במקום שאשכון שם ערמה כי חכמת התורה תפקח ותקנה ערמומית וגם דעת מזמות כלומר כל מזמות אשר תהיינה במציאות באדם הלא ידיעתם מצויה אצלי ועל כן אצטרך להזהירם על כל א' מהנה:

יג

על כל זה לא אירא פן יקרני כמורא ריב"ז אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר כי הלא יראת ה' שנאת רע הי' ולא אירא כי בי ירבו מתנכלים להרע כי אגלה את נבלותם לעיניהם כי הלא יראת ה' אשר היא התחלת החכמה כמאמרו למעלה ראשית חכמה יראת ה' היא שנאת רע ובאיש כזה אני דובר בספר הלז ולא בלבד מציאות הרע כי אם גם כל מדה מגונה כי הלא גאה וגאון ומציאות דרך רע וכ"ש מי שיש לו כי תהפוכות שמהפך המוסר ללמוד ערמומית להרע כי אותו שנאתי ולא אחוש אם יכשל כי פושעים יכשלו בם אך איני דובר כי אם בצדיקים ילכו בם:

יד

ועל הג' והיא כי אני מתשת כח העוסק בי אין פחד כי הלא לי עצה וכו' לומר הן אמת כי עצה שבהתיעץ האדם בהתבודדו בי בעיונו לדעת איזה הדרך יפנה ויבחר מחלקי הבחינות הנה אז לו בי תושיה שיותש כח המעיין אך אין זה לו רק טרם יבין שמועה אמנם כשאני משפיע בו יבא עד תכונת הבין שמועה לאמתה אז היא לי גבורה כי אז ישיש כגבור ותושיה נדחה ממני:

(י) או יאמר קחו מוסרי וכו' קחו מוסרי והדרכותי קיחה נתפסת הוא חלק המעשי ואל כסף כלומר ובוזו כסף בערכן ודעת שהוא חלק העיוני מחרוץ נבחר והכונה ללמדנו כי למוד גדול ואם המעשה טוב מכסף כלמוד נבחר מחרוץ באופן תדבק יותר בלמוד:

(יא) ונתן טעם ואמר כי טובה חכמה מפנינים כי כאשר בכלל כנינים יש כסף וזהב ועושר וגם בהם ספיריות הארה כאור נר כמעט כן בכלל הגמרא יש מעשה וגם בו הארה להאיר לאדם להביאו לידי טוב המעשה ולא בלבד להולך בחשך ההעדר בל יקרנו כר' עקיבא במת מצוה כמדובר למעלה כי אם גם לאשר באור הידיעה תאיר לו יותר בתיקון המעשה וז"א מפנינים כי הלא אין בפנינים די האיר באור רק לאשר בחשך כמז"ל בתיבת נח עד אשר לא פתח חלון התבה שמרגלית היתה מאירה להם אך התורה טובה מפנינים כי גם להולך באור ידיעת המעשה ולא יסכלנה גם שם תאיר לו ביפויי ודקדוקי מצות בעצם עוד שנית כי מצות ת"ת עצמה גדולה מכל עסק מצוה זולתה וזהו וכל חפצים וכו' וארז"ל ואפי' חפצי שמים כי על כן לא נאמר חפציך:

(י) או יאמר מה שאצטרך ליעץ אתכם הוא תקחו מוסרי הוא חלק המעשי והדרכותיו ואל כסף כלומר גם שיחסר לכם גם כסף ע"י מוסרי כענין ובכל מאדך שהוא בכל ממונך שיבוז כסף לעשות רצון קונו מה שאין כן במוסרי דתות הנמוסיות אך בענין עסק בחלק עיון התורה שלא תמירנה בחכמה זולתה איני צריך לגלות אזנך אם בעל שכל אתה כי הלא ודעת מחרוץ נבחר והוא כי כאשר החרוץ הנבחר מז' מיני זהבים שארז"ל שהוא זהב סגור כי כל הזהבים נסגרים מפניו כן כל החכמות יסגרו ויבושו בפני חכמת התורה ולכן מאליך תדע לך יתרונה הבב"ת ולא בלבד כחרוץ נבחר רק טוב מחרוץ הנבחר כי במיני הזהבים אין יתרון רק בפחות ויתר אך כלם זהבים המה אך יתרון דעת התורה על יתר חכמות משולל ההדרגה:

(יא) ואל תאמר הלא אם אפס כסף כמשפט לתופסי התורה הלא יצר לי מאד בעה"ז ובעה"ב שכמה מצות יעשה האדם לולא חסרון כיס מעכבו כי הנה אל הנוגע בעולם הזה טובה חכמה מפנינים כי כלא בעלי הפנינים עשירים מבעל כסף וחרוץ אך אם לא יוציאם הדרך פנינים שאין קונה אם לא בהזדמן שר וגדול ולא ינתנו על ככר לחם וכסף אין לו ימות ברעב אך החכמה טובה מהם כי בעליה עשיר מבעל כסף וזהב ופנינים שמבלי יוציאנה ונכות זכותו יאכל פירותיה והקרן קיים לו ועל העדרו ממצות אשר יעשה האדם על ידי ממון והיה טוב לו נעולם הבא דע כי כל חפצים ואפילו חפצי שמים הם מצות לא ישוו בה כי ת"ת כנגד כולם:

(י) או יאמר ענין עצת רבי יוסי בן קסמא והוא קחו מוסרי אשר הוריתי אתכם באמרו שמעו כי נגידים אדבר וכו' בצדק כל אמרי פי וכו' גם אם יחסר לכם כסף על ידי למוד התורה אשר צויתי ואחר כך לא תאמרו הנה למדתי חכמתה עתה אלכה לי אל מקום העדרה ואלמדה להם ויעשירוני כי הלא ודעת מחרוץ הוא נבחר כי תבחר בדעת ולמוד יותר לעצמך מאלפי זהב וכסף ולא תגלה רק למקום תורה שתהיה לומד וקונה דעת תמיד:

(יא) ושמא תאמר הלא במקום העדרה יחשיבוה יותר ואזכה שעל ידי תתכבד התורה מה שאין כן במקום רבויה כי אדרבה טובה חכמה מפנינים כי לא כפנינים היא שחשיבותן מחמת מיעוטן כי אדרבה במקום רבויה תגדל חשיבותה ומה שיחסתי אותה לטובה מפנינים הוא בערך בחינה זו כאמור אך לא בערך שווי כי הלא זאת התורה כל חפצים לא ישוו בה:

(י) או יאמר קחו מוסרי של הדרכות מעשה מגותי ואל כסף ודעת התורה קחו מחרוץ נבחר:

(יא) ולא שאעריכם למה שהיא טוב מחרוץ הם הפנינים כי הלא טובה חכמה מפנינים והוא כי הלא נודע כי הפנינים לא אחד בהם בלתי בעלת סגולה יש טובה להעמיד העובר ויש להחזיק האדם וההיקש בזה אמר ראה נא מעלת התורה כי הלא טובה היא מהן כי הלא כל סגולות הפנינים כלם ימצאו בה כי על ידה ישיג היודע סתריה תועלת כל סגולה וסגולה של כל אחד מהנה וזהו מפנינים הכולל כלם ואף על פי כן אין עיקר התורה למצוא חפצים כענין הפנינים כי הלא כל חפצי לא ישוו בערך עצמותה ואיכותה שידבק בה העוסק בה באמת:

(יד) לי עצה ותושיה וכו'. זולת הכתוב למעלה יאמר כי התורה אומרת ראו נא בחוש היקרה להולכים בתורות חיצוניות או נמוסיות כהולכים בתורת ה' שאנצח מלחמתם בהחזיקם בי והוא כי שתים הנה בחינות התורה א' עסק החכמה הנלמדת מהרב ב' כאשר יבינו בה דבר מתוך דבר וכל אחד מבחינותיה תדבר אל בני ישראל מתחלת החכמה ואומרת לי עצה וכו' לומר בשבילי שאתם עוסקים בי הוא יתברך נותץ לכם עצה כי תצא למלחמה וכו' שמיעץ אתכם תצאו באחדות שהוא באמרי תצא לשון יחיד ועל ידי עצתי זאת עם עסק התורה אל תיראו ואל תחפזו וכו' כי ה' אלהיכם ההולך לפניכם וכו' ואין זה רק עם זכות עסקיכם בי אמנם ותושיה כי גם שה' יתננו בידך הוא שיכניע את השר אך האנשים תהרגו בידכם ולא יבצר מכם לאות ותשות כח וזהו ותושיה עונה הבינה אחריה ואומרת אני בינה לי גבורה לומר כשאני בינה מצויה אתכם שתעסקו בבינת התורה לא תהיה לכם תושיה כי אני אעשה הכל גם עם השר גם עם אנשיו כי לי הגבורה כלה ועד ממהר ביששכר עם דבורה כי המה היו יודעי בינה לעתים ומגן לא יראה ורמח ותורתם היתה עושה כל המלחמה והם יושבי על דרך שיחו משיחים בתורת ה':

או יאמר לי עצה שאומר הוא יתברך בשבילי היא עצה שאתה מתיעץ בעיון לדעת איזו אמתת ההלכה ונמשך לך בשבילי מזה תושיה שנתש כחך אל תחוש כי אינך בהשיגך הבינה בעיון כמשיג ענין גשמי כי הלא אני בינה כי את עצמי אתה משיג כי אני וחכמתי אחד ותשות כחך לי היא גבורה כי על ידה נוסף בי כח כביכול כד"א ואנכי מלאתי כח את רוח ה' כנודע ליודעים חן הפך מה שעל ידי ביטול עסק התורה נאמר צור ילדך תשי חל לה ומזה תבין אשר תעלה גם אתה:

טו

בי מלכים וכו'. עוד תשוב תאמר התורה האמיתית הביטו וראו מעלת הדבקים בי אשר איננה כנצמדים בילדי נכרים כי הלא בי מלכים ימלוכו וכו' מה שאין כן לחכמי ילדי נכרים ולבל יאמר איש איה מלכות ר' חנינא בן דוסא שלא השיגה ידו כי אם קב חרובין אך הוא ענין מאמר ס' הזוהר על פסוק מי לא יראך מלך הגוים וכו' כי בכל חכמי וכו' מאין כמוך שהקשו וכי בחכמי ישראל יש כמוהו ותירצו כי הן זאת מעלת חכמי תורת ה' שיעשו כמעשיו ית' ושולטים ומולכים מלכות שלמה בעולם מי מחכמי הגוים יעמיד שמש כיהושע או ישתיק תנועת שמים וארץ כמשה או ימטיר בבקר לא עבות לולא צדיק מושל ביראת אלהים כי כל העולם ומערכותיו נתונים נתונים המה לו כנודע ואיה אפוא מלך גדול הימנו ישתרר בעולם גם השתרר כמוהו האם היה בהבלי הגוים יעשה כמעשים האלה וזהו כי בכל חכמי הגוים מאין כמוך אך בישראל ישנם וזה אחשוב אמר שלמה ברוח קדשו כי התורה אומרת בי מלכים מאן מלכי רבנן ימלוכו וישתררו מלכות שלמה בעולם מה שאין כן חכמי ילדי נכרים כמדובר ושמא תאמר הלא אין זה רק לרשומים כמשה ויהושע ודומיהם המתיחסים למלכים גדולים בתורה אך לא יהיה כן בכל דור הנני מודיעך כי הלא לא כן הדבר כי גם לבאים אחרי כן לא תבצר מהם בחינת מלוכה ושליטה בעולם כי הלא ורוזנים הבלתי באים בגדר מלכים כנזכר הלא יחוקקו צדק והוא מז"ל לאל גומר עלי שקטנה שהגיעה לשלש שנים ויום אחד שעוד אין בתוליה חוזרים וביאתה ביאה והבא עליה נהרג על ידה אם ערוה היא שאם אחר כך עיברו בית דין את השנה תשתנה ברייתה ויחזרו בתוליה ואין ביאתה ביאה והבא עליה פטור עד חדש ימים כי הוא יתברך גומר על ידי הז' המעותדים לעבר את השנה ומסכים עמהם והנה ידענו כי כאשר היו מעברים את השנה היו כותבין ומשמיעים בכל המקומות כמ"ש בגמרא שהיה רשב"ג עושה ואם אחר מלאת ג' שנים ויום אחד לקטנה יום או יומים היו מעברין וכותבים וקטנה תחשב והלא כבר נעשית ביאתה ביאה ואם כן ימצאו מכתבי עמל חלילה הפך הדין לדון אותה לבלתי בת ביאה אך מה יעשה הוא יתברך עושה שהרוזנים ההם גם שאינן מגדר המלכים בעצם שיחוקקו צדק כי יסכים עמהם במה שכתבו וישמיעו ויחזרו בתוליה באופן שיחוקקו צדק ולא הפך הצדק ומאין זכו אלה לשגות הוא יתברך טבע הדבר אם לא בהדבקם בי:

טז

וגם אחרי אלה בי שרים ישורו שררה מה כענין ר' חנינא בן דוסא וכיוצא בו רבים תנאים ואמוראים ישתנו הטבעים לעשות רצונם כמפורסם בספר הזוהר ובגמרא ובמדרשי רבותינו ז"ל וגם שבדורות אחרי כן לא יהיה להם כן הנה גם לא יבצר מעין אלה כי הלא גם אחרי כן ונדיבים כל שופטי ארץ שעל ידי התורה יש כח לשופטי ארץ הם דייני א"י הנקרא במקרא ארץ סתם כד"א הנותן מטר על פני ארץ או למוסמכים על ידם מפקירין ומענישין ולא יחשבו לגוזלים רק לנדיבים כי יש לאל ידם בסמיכתם שהפקר בית דין הפקר וזו כחם מהתורה המגדילתם:

(טו) או שעור הענין בי מלכם כלומר בי הם מלכים בעולם הזה בשדד מזלות ושנות טבעים כי צדיק מושל יראת אלהים ועוד ימליכו בעולם הבא שלא ינוכה זכותם בשדדר המערכות ושנותם הטבעים ולא עוד אלא שיכתב להם לזכות וזהו ורוזנים יחוקקו צדק והוא כענין מז"ל על פסוק ויצבט לה קלי כי מראשונה היה אדרי עושה מצוה נביא מכתיבה עכשיו מי כותב חניהו ומלך משיחנו והקב"ה חותם על ידם ויתכן יקרא לאליהו ולמלך משיחנו רוזנים שיחוקקו עמם המלכים הנזכרים בפרץ עד שנות הטבעים ושדד המזלות לצדק וזכות:

(טז) ואשר לא תגיע גדולתם לגדר מלכות כדורות הנמשכים לא יעדרו מהיותם בגדר שרים בעולם הזה ועוד ישורו בעולם הבא וזהו בי שרים ישורו על הדרך הנזכר ואשר אינם ראשי הדורות גם מהם לא יבצר להיות נדיבים שופטי ארץ להיות הפקר ב"ד הפקר ולא יחשבו לעושקים רק לנדיבים כי הוא לגדור גדרה של תורה וזה אמר בי שרים כו' ונדיבים כו':

(טו) או יאמר על מלכי בית דוד והשתלשלותם והוא כי זולת מה שדרך כלל מלך ישראל המתנהג על פי התורה עוד ימלוך ויאריך ימים על ממלכתו ולא תקפחנו שררתו הלא ביחוד נאמר לדוד מפרי בטנך אשית לכסא לך אם ישמרו בניך בריתי וכו' שהיא זאת התורה גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך וזהו בי מלכים ימלוכו גם בניהם עדי עד שהם מלכים רבים ואם יגרום העון ותפסק המלוכה לא יבצר מחוקק בא"י הם הנשיאים וראשי גליות בבבל ועל הנשיאים אמר ורוזנים יחוקקו צדק:

(טז) ועל ראשי גליות שבבל הם שבט מיהודה אמר בי שרים ישורו שהוא שררת שבט ועל ידם בנטילת רשות מריש גלותא נעשים נדיבים כל שופטי ארץ בנכסי הזולת להפקיע ולהפקיר לפי ראות עיניהם וטעותם אינו וזוזר וכל כח זה לבית דוד על ידי התורה כאמור:

יז

אני וכו'. כהתם התורה לומר כי בה מלכים ימלוכו וכו' ראתה והנה פתחון פה לבעל הדין לחלוק ולומר איה אפוא מלכותם ושררתם ורובם מזי רעב נודדים ללחם איה ומי לנו ממלכי רבנן כהלל ורבי חנינא בן דוסא ודומיהם כי הלחם אזל מכליהם ויצא עתק מפי איש לומר אין זה כי אם שהתורה לא תאהב את מאהביה הפך הזרה כי הלא שמנו עשתו ויעשירו אשר בילדי נכרים יספיקו ובחכמת טעות וגם נבנו עושי רשעה הדבקים בכח טומאת הזרה עכ"א חלילה לך להאמין בשוא נתעה כי נהפוך הוא ואדרבה אני אהבי אהב כי זאת היא מדתי לבדי כי הלא כח טומאת חכמת הזרה עם שתראך חבה ותשים נגד עיניך הוראת הנאות וטובות עד תאהבנה בקרבה תשים ארבה כי כל ישעה וכל חפץ לגודד נפשך כמדובר למעלה באופן כי תחת אהבתך תשנאך אך לא כן אנכי עמך כי אני אהבי אהב אם דל ואם עשיר והראיה כי הלא ומשחרי ימצאונני אף אשר דחיקא להם שעתא כענין רבה ורב חסדא כ"א מצלי ואתי מיטרא וא' עשיר מופלג וא' רש אין כל ולא אחת ולא שתים ימצא להם כי אם בכל קראם אליו.

וז"א ימצאנני בב' נונין כי קרוב ה' למשחרי תורה לשמוע בקולם מה שאין כן למשחרי זרה כי בעת צרתם לא יועילו למו:

יח

והלא תאמר ואיה אכילת פירות בעולם הזה כי בשמאלה עושר וכבוד אל תתמה על החפץ כי דע אפוא כי עושר וכבוד הראוי לקבל בעולם הזה הוא אתי בעולם הבא ואינו דומה לעושר העולם הזה כי בהמירי אותו לעושר העולם הבא הוא הון עתק וגם נוסף עמו גם כן מתנת חנם בתורת צדקה וזהו הון עתק וצדקה:

יט

וזה בין מפירות וצדקה שאתן להם הון פה מתורתם בין פירות מה שזרעו ולימדו תורה לזולת שגם יאכלו פרי תבואת זריעתם באופן כי טוב פריי שאוכלים שם המחזיקים בי מחרוץ ומפז אשר היו אוכלים בעולם הזה וגם תבואתי הוא מה שיזרע תורה המלמד בלמד גם מזה הנה יש למלמד פרי תבואת התורה אשר זרע בעה"ז וזהו ותבואתי שאתן להם שם טוב מכסף נבחר:

כ

ושמא תאמר א"כ אפוא למה יש צדיקים שטוב להם בעה"ז ז"א בארח צדקה אהלך כלומר הן אמת כי כשאני מוצאת ארח רחב בלי מקום צר ועיכוב לעשות עמו צדקה ולהיטיב לו גם פה אהלך באורח ההוא ואעשירנו אך אם יש נתיבות צרים ובחינות המצרים להם מלקבל טוב מפאת איזה עון אשר אתי אז אני עושה משפט עמו ואיסרהו ואמנע טוב ממנו פה בפורת צדקה וזהו בתוך נתיבות משפט:

כא

ואל ישיאך יצרך שתקצר ידי מלתת טובה בשני העולמות כי חלילה לאל כי יד ה' לא תקצר וזהו להנחיל אוהבי יש כלומר יש לי מה להנחיל אך מה שלא אאכילם פירותיהם פה הוא כדי שאוצרותיהם של העה"ב אמלא בעצם בהצטרפות קרן ופירות שם יחד:

או שיעור הכתוב להנחיל אוהבי יש כלומר מה שנקרא יש ולא יוציאו פירות תורתם בטובות העה"ז הנקרא הבל ולא יש וטוב להם אמיר הבל ביש וגם ואוצרותיהם אמלא בהצטרפות הפירות עם הקרן וזהו להנחיל אוהבי יש כו':

כב

אחרי מאמר תורתנו הקדושה כי בה ירבו טובותינו ואוצרותינו ימלא אמרה אל יפלא בעיניך כי הלא מאז הצילני הוא יתברך הנה היה על פי מדת הרחמים פשוטים והוא כי הלא ידענו מרז"ל כי טרם נברא העולם עלה במחשבה להבראות במדת הדין וראה הוא ית' כי לא היה מתקיים ושיתף בו מדת רחמים ועל כן נאמר בתחלה בראשית ברא אלהים ואח"כ ביום עשות ה' אלהים נמצא כי קדם מפעליו ית' לא עלה על רצונו רק דין אומרת התורה ראה כמה הרחמים נאותים אל הדבקים בי כי הלח ה' שהוא מדה"ר לבדה בלי שיתוף דין קנני מה שאין כן כשקנה שמים וארץ ואין צריך לומר בזמן מפעליו שכבר שיתף דין לפעול עולם כי אם ראשית דרכו אשר היה קדם מפעליו בעת היתה המחשבה להיות הבריאה מפעולת אלהים לבד מאז קנני שם הרחמים לבדו כנודע כי אלפים שנה קדמה לעולם ומה גם לרז"ל האומרים שהתורה קדמה לכסא הכבוד וזהו מאז כד"א נכון כסאך מאז:

או יאמר הלא אמרתי אליכם בי מלכים ימלוכו שתלמידי חכמים ימלכו בעולם וישדדו המערכות כמפורש אל יפלא בעיניכם כי הלא ה' קנני וכו' והוא כי הנה ארז"ל כי ז' דברים קדמו לעולם תורה וכסא הכבוד וישראל ובהמ"ק תשובה ושמו של משיח כמפורש אצלנו יפה בב"ר גם אמרו שם כי התורה קדמה לכסא הכבוד שנאמר קדם מפעליו מאז קדם לב"ה שנאמר בו נכון כסאך מאז.

והנה יודע כל שער יודעי דת ודין כי מבלי כסא הכבוד לא היה מבוא אל הברא עולם גשמי מתכלית הרוחניות אך נשתלשלה ההויה ע"י כסה"כ כנודע גם ידענו כי האציל רוחניות הוא דרכו ית' מתייחס אליו מה שאין כן לפעול פעולה גשמית איני רק על ידי השתלשלות כמדובר והוא יתברך טרם יברא עולם גשמי האציל רוחניות מאתו ית' הוא את כסא כבודו וזה מתיחס אל דרכו ית' ואח"כ לברוא מה שהוא גשמי חוץ מדרכו הוצרך השתלשלות.

כנודע ונבא אל הענין כי הנה אמריה תאמר התורה הקדושה הביטו וראו גם שתראוני אצלכם שחרחורת מלובשת התגשמות מה אל אקל בעיניכם כי הנה אין ערכי גבוה מעל גבוה הוא עד אין חקר כי הלא גם שהוא יתברך האציל כסא הכבוד להיות על ידה הכנת השתלשלות הבריאה אין צריך לומר שלא נבראתי ע"י כסא הכבוד כי אם שאדרבה אני קדמתי אליה וז"א ה' קנני ראשית לא בראשית בריאת פעולת עולם הגשמי הבלתי מתיחס אל דרכו יתברך לברוא גשמיות רק ראשית דרכו כלומר ראשית מה שהוא אצילות רוחני אשר הוא דרכו ביחוד קנני כי הלא היה קדם מפעליו אשר היו מאז הם הז' דברים שפעל קודם לעולם שבכללם כסא הכבוד שעליה נאמר נכון כסאך מאז והיה ראשית מה שהוא דרכו להאציל רוחניות כי בי החל השם הגדול הזה להאציל ובכסא הכבוד כלה שגם היא דרכו כי אצילות רוחני נמרץ היא כנודע:

כג

ואח"כ שמתני הוא יתברך נסיכה ומשחררת בעולמות כלם הלא המה ד' עולם הנשמות שתחת כסא הכבוד ועולם המלאכים שלמטה ממנו ועולם הגלגלים והשפל וזהו מעולם נסכתי ולא מהשלישי לבד רק מראש מקדמי ארץ שהוא מאותו ראש לאותן אשר המה קדמי ארץ הוא עולם הנשמות שהוא כראש מעולם המלאכים ומעולם הגלגלים שהם קדמי ארץ הוא עולם השפל ששניהם קדמו לו מלמעלה למטה כי אין ספק כי עולם הנשמות הוא בערך השנים שלמטה ממנו כערך הראש אצל גוף האדם ואם כן אפוא לא יפלא בעיניך אשר דברתי כי בי מלכים ימלוכו לשדד מערכות כי הלא נסכתי על כולם כמדובר:

עוד יתכן מעולם וכו' לומר אל יקשה בעיניך לומר אם את היית ראשית דרכו והשפעתו ובלעדיך אין קיום לעולמות איך נתקיים העולם כמה דורות קודם מ"ת כי הלא דע כי מעולם נסכתי מאתו ית' כנסיך ושר להנהיג עולם ולקיימו ולא בלבד מאז נתנני בעולם רק מראש מקדמי ארץ הם כל דורות שמבראשית עד מתן תורה שהן קדמי ארץ כי מאז הייתי נסיכה ומקיימת אותו בזכות היותי עתידה להנתן דת לישראל:

(כב) והנה בשום שכל והבין אל הפסוקים שאחר אלה והערות אשר יפול לב אדם עליהם בוא נבוא אל דרך ישרה שיבור לו המעיין כוללת מראש ועד סוף והוא כי הלא בכלל אמרו קדם מפעליו מאז הלא הוא שבאין תהומות חוללה ולא עוד אלא שחוזר ואומר בטרם הרים וכו' וישלש ויאמר עד לא עשה ארץ וחוצות ובהכינו שמים וכו' ועוד כי מאמרו באין תהומות חוללתי ולפני גבעות חוללתי יורה כי לא קדמה רק לתהומות וגבעות ורז"ל אמרו שקדמה גם לכסה"כ ועוד למה נזכר בריאתה זה שלש רגלים ועוד מה נשתנו תהומות וגבעות שנזכר בהן חוללתי מיתר הדברים שהזכיר ועוד מה המה אלה נכבדי מים אם הם תהואות הרי נאמרו ועוד באמרו הרים הטבעו היכן הטבעו הרים ועוד למה יזכיר הרים קודם לארץ וחוצות ולא עוד אלא שמפסיק ביניהם ועוד מה ענין ראש עפרות תבל שלא הוכלל בארץ וחוצות ועוד באמרו בהכינו שמים למה איחרם אחר כל הנזכר ומה היה חוג חק על פני תהום ואומר אחר כך בחוקו מוסדי ארץ וכאלה עוד דקדוקים רבים יתישבו בדרך אשר נדרוך בה בס"ד:

והוא בהקדים ראשונה אשר למדונו רז"ל כי התורה אלהית היא היתה כלי אומנתו ית אשר בה ברא את העולם וגם ארז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהן נבראו שמים וארץ.

ב' בשום שכל והבין איזה דרך היתה כלי אומנתו יתברך לפעול בה כי איננה כמקבות והגרזן אשר בהם חרש עצים יעשה מעשהו ומה גם כי הלא בדבר ה' שמים נעשו ומה צורך אל התורה ועוד לא יבצר או התורה היתה באופן רוחני בלתי מלובשת ומוגשמת או כאשר היא כעת אצלנו אם היתה רוחנית איך בדבר רוחני יתהוה דבר גשמי ועכור ואם מלובשת איך תעצור כח להמציא מצואים מאין:

אמנם למה שהוא ית' רחוק רחוק מכל התגשמות עד יבלו שפתים מלומר די וא"כ אפוא איך יהיה מבוא לבוא הוית עולם גשמי אל הפועל מאתו יתברך והוא תכלית הנגדיות על כן מה עשה הוא יתברך האציל והמשיך ושלשל פנימיות רוחניות התורה עד גדר התלבשות נאות ומוכן להמציא דבר גשמי יש מאין ולא ינגד זה אל מאמר הכתוב בדבר ה' שמים נעשו כי התורה דבר ה' תקרא כמאמר הכתוב כי דבר ה' בזה ובאופן זה היתה כלי אומנתו יתברך ובגלל הדבר הזה הוא היות קיום התורה מקיים העולם כי בה נתהוה ובקיימנו אותה יתחזק מה שנעשה בה ובהתהפך יתבטל כי יתרפה קשר התגשמותה אשר הוא אצלנו מרוחניותה העליון וימנע השפע המשתלשל כנודע.

ג' כי טרם עשות ארץ ושמים ברא הוא יתברך תהומות מים כפירש"י ז"ל כי על כן לא יתפרש בראשית ברא כאלו יאמר בראשית הכל ברא כי הלא השמים נעשו מאש ומים הרי שהמים קדמו ולדעת רז"ל היו אבנים מפולמות שנבראו קודם לארץ ושמים פרק אין דורשין.

ד' כי לא לכל דבר מהנבראים הוצרך גדר איכות רוחניות התורה להתעבות בשוה כי הלא להמציא המים שקדמו לשמים יש מאין שהיה בהם דקות מה שהיו תחלת ההויה מאין והטפה האמצעית הגלידה הקב"ה ועשאה רקיע הנה שהגשימה מאיכותה לברוא הרקיע זך הגשמות ולא עוד אלא שחצי המים העלה מעל לרקיע והנם למעלה כמאמר הכתוב במז"ל בב"ר ואין ספק כי אינם למעלה כאיכות המים התחתונים רק מעין רוחניות ולכן לא יתכן שהבחינה אשר היתה התורה בהמציא המים הראשונים ההם אותה בבחינה עצמה היתה בהמציא הארץ הלזו העכורה רק שנתעבה מאיכותה השתלשלות מה עד היותה נאותה להמציא בה דבר גשמי ועכור מהקודם לה.

ובזה נבא אך הביאור בס"ד ונשית לב אל שנותו את טעמו כי החל בקנין באמרו ה' קנני ויצא בחוללתי ומה טעם אל לשון זה מלשון בריאה ואומר כי זאת התורה תמתיק אמריה לנו בהודיענו איכותה למען נכיר קצת מערכה ונדבק בה למען נחיה באמור אלינו ה' קנני וכו' לומר ראו נא מין ערכי כי הלא כאבר גזרה חכמתו יתברך להמציא מצואים מאין למען אחוז דרכו אשר הוא להשפיע אנכי הייתי ראשית דרכו כי בי החל השפע להאציך ולהשפיע ואז לא הייתי קנין נתפס רק אליו יתברך כי רוחניות כד אין קץ הייתי כי אם כדבר הנקנה מבעליו כך האצילני חוטר מגזע הקדושה הרמה ונעשיתי קנין שני מהעליון מלובש בערך העליון אך מעט כי עדיין היה תחלת התאצלי וזהו ה' קנני ראשית דרכו בהחלו להמשיך השפע ודעו אפוא גודל רוחניותי כי קנני קדם מפעליו אשר היו מאז הם ז' דברים שקדמו לעולם אני קדמתי לכולן עם היות מכללן כסא הכבוד:

(כג) וגם אחרי כן שקנני עדיין לא היה העולם כדאי להתהוות ע"י כי רוחניותי היה נמרץ ואין צריך לומר להוות עפר ארץ העכור כי אם אפילו מים ותהומות שקדמו לשמים והיו זכי האיכות כמפורש בהקדמה ג' וד' וזהו מעולם נסכתי כלומר מפאת עולם מהיות לי שייכות בו נסכתי ונעליתי באיכות כהפרש שבין הנסיך לעם ולא בלבד מתהוה ע"י הארץ העכורה הוא חלק השפל מהעולם כ"א גם מראש שהן השמים שהן ראש לה ולא לבד להוות מציאות השמים מחבור אש ומים שקדמו לבריאת ארץ ושמים כ"א גם מקדמי ארץ הם תהומות אשר קדמו לארץ והיתה הויתם זכה מכל מה שנברא אחרי כן גם מהם הייתי נסיכה למעלה מגדר הויתה להתהוות הן על ידי:

כד

על כן מה עשה הוא יתברך שלשלני והמשיכני בהתלבשות חול בצד מה באופן היו כדאי התהומות שקדמו להתהוות בי וז"א באין תהומות חוללתי שעשאני כבריה חדשה תחת היותי קנין מתיחס אליו יתברך לבדו חוללתי והשתלשלתי בהתפשטות מעין חול וזה בשביל שאין תהומות חוללתי כדי לההוותם בי וזהו הוציאו הבריאה בלשון חוללתי ושנותו לומר בריאה שנית אחר אמרו קנני ואחרי התפשטות והתלבשות זה עדיין היה בי דקות עצמיי כי לא פעלתי יש מועט מאין ולא יש מרובה מיש מועט כענין היות מעין נובע מעט מים והרביתיו רק באין מעינות כלל ועיקר שהוא אין המוחלט עשיתי נכבדי מים שהוא רבוי מופלג הם התהומות באופן שגם אחר התלבשי היה בי הדרגת רוחניות עצמי להמציא מצואים רבים מאד מאין ומאפס המוחלט והנה זה היה להוות מים שקדמו לשמים שהיו זכי האיכות שנתהוו יש מאין:

כה

אך אחר כך בבואו יתברך לברוא הארץ הממשיית ועכורה אז הוצרכתי התפשטות מעובה מהראשון וחוללתי שנית בריה חדשה מלובשת חול בערך הקודמת וזה אמר בטרם הרים וכו' ולפני גבעות שבתי וחוללתי שנית לבראם והוא מאמרם ז"ך בפר"א האיך ברא הקב"ה את הארץ נטל עפר מתחת כסא הכבוד והשליכו למים והצרורות גדולים נעשו הרים וקטנים נעשו גבעות הה"ד בצקת עפר למוצק וחגבים ידובקו עם שלא נבוא בעצם אל כוונת המאמר כי אם דרך כלל שעל ידי התפשטות כח מתחת כסא הכבוד ונתעבה בהתפשטו עד גדר תתהוה עפר יש מאין ולדבקו הטביעו ביסוד המים ואז ורגבים ידובקו ונעשו הרים וגבעות הצרורות שטבעו שם ויכסו מים עליהם עד יום ג' וזהו בטרם הרים הם הצרורות הטבעו ביסוד המים ולפני גבעות הם הקטנים מהם חוללתי אני להמציאם בהתפשטות הנז' מתחת כסא הכבוד כי גם הוא על ידי התורה כנודע ליודעים ענין כסא הכבוד והתפשטותו וכל זה הוראת גדולת איכות התורה כי זה פעמים הוצרכה להתפשט ולהשתלשל מדקות רוחניות לשיהיה העולם כדאי להתהוות בה:

כו

ואל יעלה על רוחך לומר אולי מה שהלבישה והגשימה הוא יתברך לא היה רק למען נוכל לקבלה עם היותנו חומריים כי הלא כל זה שחוללתי והתלבשתי היה עד לא עשה ארץ וחוצות ביום הג' שרקע הארץ על המים וראש עפרות תבל הוא מקום המזבח כי משם נברא אדם הראשון שהיה שם מבחר וראש עפרות תבל כי עפר שלוקח משם היה חלתו של עולם קדש בערך השאר כי שם טבור הארץ לינק ולהתפרנס העולם משוד שפע העולם העליון הנשפע משער השמים הוא נקודת מרכז הארץ כי ממנו יסתעפו ויתפשטו כל מיני עפרות תבל כמבואר אצלנו בפ' ויצא וזהו וראש עפרות תבל כי הוא ראש לכלם ואם מה שחוללתי היה בעבור האדם יהיה לו מבוא לקבלני איך חוללתי עד לא עשה ארץ וחוצות להעמיד אדם על הארץ וטרם עשות ראש עפרות תבל לבראתו אך אין זה בחוללתי מאז רק לברוא תהומות והוית הארץ כמדובר:

כז

בהבינו שמים וכו'. ראוי לשום לב אל שנותו לשון הקודם ואמר שם אני אך הוא בהזכיר מאמר רבותינו ז"ל כי הכל מודים שלא נבראו מלאכים ביום הראשון שלא יאמרו שסייעוהו לעשות שמים מיכאל תופס בדרום וגבריאל בצפון והקב"ה ממדד באמצעיתן הה"ד אני ה' נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מיאתי מי אתי כתיב ויהיה כי למה שיריעת הרקיע היא דבר גשמי והוא ית' לא יאחוז בגשם יחסו אותו אל המלאכים אך שווי אויר שבאמצע הבלתי ממשי יחסו אליו יתברך למדד באמצעיתו ונבוא אל הענין.

אומרת התורה הביטו וראו תפארת גדולתי פן יעלה על רוחכם כי גם כי רוחנית אני אהיה כאחד המלאכים המשרתים את פני מלכו של עולם נפרדת ממהותו יתברך ומה גם אחר שחוללתי כי הלא אנכי אנכי חכמתו יתברך בלתי נפרדת ממהותו כי הלא בהכינו שמים על מכון כדוריותו שחש הוא יתב' מלהמציא מלאכים פן יאמרו שהיו בעוזריו כאמרו מי אתי שם הייתי אני והוא אמר נוטה שמים לבדי ואלו הייתי כאחד ממלאכי השרת נפרדת מאיכותו איך היה לבדו ולא חש על המצאי כאשר על המלאכים אך זה יורה כי אני והוא לאחדים נתחשב כי גם שחוללתי מקורי הראשון דבק בו באמת וזהו בהכינו שמים שם אני בחוקו חוג על פני תהום כי הוא יתברך חש פן יאמרו שהמלאכים היו אוחזים בקצוות והוא יתברך ממדד באמצעיתו כמרכזי החוג אך אני הייתי בהכינו קצותיו וחוקו החוג למדד ואמר על פני תהום למה שהיה חושך על פני תהום והיה מקום לומר כי להיות הוא יתברך רחוק מהחשך כי נהורא עמיה שרא היתה התורה בהתפשטותה פועלת שם שהיתה בלתי מתיחסת הפעולה אליו יתברך רק אל דבר נפרד ממנה לא כן היה רק הוא היה המכין שמים ומחקה חוג בעצמו עם היותי שם אני כי לא תתיחס לנפרדת ממנו חלילה וזהו בהכינו בחוקו:

או יאמר על פי דרך זה בחוקו חוג וכו' מאמרם ז"ל על ויבדל אלהים בין המים אשר מתחת לרקיע שהקב"ה גילה טפה האמצעית של מים וממנה עשה הרקיע נשארו חצי המים מעל לרקיע וחצים למטה ופני המים הנשארים למטה הם לפי זה נקראים פני תהום ואמרה בהכינו שמים כמדובר שם אני וגם בחוקו חוג לחצות המים חצים למעלה ולגלות שטח פני תהום הוא שטח החצי הנשארים למטה ולכוין מרכז הטפה האמצעית אשר פעולה זו תתיחס לפועל בדבר גשמי ויסודיי ובעשותו על ידי תחשבוהו לבלתי עושה הדבר הוא יתברך בעצמו לא כן הוא כי הוא היה מחקה החוג עם היות ששם אני כי לא אתפרד ממנו וכל אשר עשיתי הוא העושה כאמור וזהו שם אני בחוקו חוג וכו':

כח

וגם באמצו שחקים וכו' והוא מאמרם ז"ל יהי רקיע וכו' יתחזק הרקיע כי לחים ורפים היו השמים בראשון והחזיקם הקב"ה בשני והיה מקום לומר כי להיות מה שהחזיקם פעולה נעשית מלמעלה לא תדמה אל פעולת עשות ארץ וחוצות בהראות היבשה וגם שגם זה נעשה על ידי התורה לא יהיה בקצה ההתפשטות אשר השתלשלה לעשות הארץ רק בבחינה עליונה אשר למעלה מסוף ההתפשטות ההוא כי הלא נתיחס מה שהחזיק השמים אל רוח אלהים כמאמרם ז"ל בב"ר כי זהו שאמר הכתוב ברוחו שמים שפרה על כן אמר כי גם שם הייתי באמצו שחקים שהחזיקם בשני שהוא ממעל פעולה נעשית למעלה וכן שם אני בעזוז עינות תהום שהיא פעולה למטה לארץ והוא באמרו יתברך יקוו המים וכו' ותראה היבשה וכו' בשלישי שנתן עוז לעינות תהום תרקע הארץ על המים ולא יפרוצו ויפוצו המים למעלה ובכל זה הורה גדולת התורה שזולת העשות הכל על ידה גם אחר התפשטה רב רוחניותה לפעול בשמים ממעל ועל הארץ מתחת:

או יהיה עזוז עינות תהום מאמרם ז"ל על יקוו המים וכו' כל העולם כלו מים במים ואת אמרת יקוו אל מקום אחד אלא הה"ד ודורך על במתי ים מלמד שדרך הקב"ה וכו' והוא כמפורש אצלנו בביאור ב"ר שעצר אותם מלנבוע וחזקם מלצאת כטבע המים לרפיונם ולא עוד אלא שאדרבה אמרו רבותינו ז"ל שמימי אוקיינוס בולעים כל מימות שבעולם וכמעשה דרבי יהושע בן חנניא עם חכמי אתונא שנתנם שואבי מים על מעט מים מכדו של מימי אוקיינוס עד כתפם משכמם תפול ואין זה רק בעזוז הוא יתברך עינות תהום מלפלוט ומלנבוע ואדרבה יאספו אליהם הביתה וגם לפי זה שיעור הכתוב כמפורש בקודם:

כט

בשומו לים וכו'. אמרה כאשר בהכינו שמים שם אני וכו' גם שם הייתי בשומו לים חוקו והוא כמז"ל על יקוו המים וכו' יקוו לי המים מה שאני עתיד לעשות בהם שהוא להציף המים על הארץ בדור אנוש עד שלישו של עולם ולצאת מגבולו אשר הגבילו ובמבול על כלו ובקריעת ים סוף לעשות מהים יבשה ונגרע הים מחוקו וגבולו שהיו אלה הפכים רבים שלא כדרך טבע הכל נעשה על ידי התורה וזהו בשומו לים חקו המוגבל חוק עולם ולא יעברנהו וגם מה שהמים לא יעברו פיו לעתיד לשנות עצמם מחוק ששם לים אותו מאמר פיו אשר בעת חזקו מוסדי ארץ הוא יקוו המים וכו' כי אז גזר פיו יקוו המים מה שהיה עתיד לעשות בהם הוא הפך החוק שחק להם שישפכו על פני הארץ ושיכנסו תוך תחומן בקריעת ים סוף בכל אלה שם נמצאתי ושם הייתי ובי נעשה הכל כמאמר מדרש תנחומא פתח דבריו הנה לפניכם כי גדול כחי.

או יאמר בשומו וכו' כי הנה אין ספק כי פי תהום שבקרקע הים מפלש עד תהום רבה אשר מתחת לארץ כי הוא יתברך רקע הארץ על יסוד המים ובזה הוכפלו נפלאות אל א' ששם חול גבול לים בל ישפכו על פני הארץ וזהו מאמרו יתברך אל איוב ואומר עד פה תבא ולא תוסיף וכו' שנית שפי תהום שבקרקע הים איננו עולה למעלה להוסיף על מימי הים אפי' טפה מחוקו אשר מדד בשעלו הוא יתברך ויתן מדה הנאותה לכל המימות כי מים תכן במדה וזהו ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא שהגין הוא יתברך ויסך בדלתי מאמרו פן יצוף בגיחו מרחם יצא הוא מפי תהום שבקרקע הים הוא רחם יצא משם הים למעלה ובזה אינו כפול מה שחזר ואמר עד פה תבא כי הפסוק הב' ידבר על הגבול שבשפת הים כמז"ל עד פה עד יפו תבא כו' ותכפל הפלא בהיות מה שיסד הוא יתברך מוסדי הארץ על המים שלא הכבידה הארץ על המים כדי שעל ידי כן יצוף התהום דרך הים רק תלאה על בלי מה באופן לא תכביד כלל וזהו בשומו לים חוקו הראוי לו מהמים כפי מדתו ואחר כך ומים לא יעברו פיו יתברך לעלות להוסיף על חוקו המשוער על פי חכמתו יתברך בחוקו מוסדי ארץ שחק מוסדי ארץ על המים באופן לא יעברו המים פיו יתברך על ידי כבדות הארץ כי אין זה רק שתלאה על בלי מה באופן בל תמוט עולם ועד וכל זה על ידי התורה.

כלל הדברים כי כל הדברים הקודמים שהן הנה הוית העולם וזה שהוא העמדת קיומו הכל נעשה על ידי התורה באופן שהמשכיל יבין כי בקיומה יתחשב למקיים העולם ויחזיק בה ולא ירפנה:

ל

ואהיה אצלו אמון וכו'. אחרי אמרה כי רב איכותה וכל מה שברא יתברך היה על ידה הוסיפה עוד ותאמר ראו נא חין ערך חביבותו יתברך אלי למען תבינו ותשכילו מי אנכי להחשיבני כבבת עיניכם כי הלא דרך הרגיל אצל חבירו הרבה לבלתי השתעשע בו כאשר בראותו אותו לפרקים ואני הנה הייתי אצלו ארגון ואף על פי כן ואהיה שעשועים יום יום שההרגילות תמידי לא הסב לגרע השעשוע כי הלא הייתי שעשועים ולא שיגרע ערך שעשוע יום שני מהקודם אליו כי אם יום יום כי כל יום שוה לחבירו ולא מבלי היותי בעצם נוכח פני ה' רק עתים ידועים מהיום כי הלא הייתי משחקת לפניו בכל עת מיום יום תמיד ואף עך פי כן הייתי שעשועים יום יום.

או יאמר בשום שכל אל ענין השחוק הלז אשר היתה משחקת מה הוא.

ואחשבה כי אין זה רק כדרך המשחק משמחת לבו שהוא מגלה בחיצוניות השחוק פנימיות הלב וערבותו כן היות התורה ממשכת ומגלה חוצה משפע אורה המתיחש אל פנימיותה יקרא שחוק על דרך מאמרם ז"ל על אור שנברא בימי בראשית וגנזו לצדיקים לעתיד לבא ששמ"ח אורות היו כמנין שמ"ח ולמדו מאור צדיקים ישמח ועדיין צריך טוב טעם אל לשון שמחה ובדברינו אלה יתכן כי גלותו יתברך שפע האורה ההוא ממקורה תקרא שמחה כאדם השמח ובשמחתו מגלה פנימיות לבו כי יצהבו בו פניו.

והנה הגלות והתפשטות השפע יהיה או להוות למעלה דברים רוחניים כענין אורות עה"ב להשתעשע בם צדיקים או להשפיע טובות גשמיות בעולם הזה.

והנה שתי אלה לא יעדרו מהתהוות על ידי התורה כנודע כי גם אורות עה"ב לצדיקים ממנה יהיו גם כל שפע טובות העולם הזה.

ונבא אל הביאור אומרת התורה הנה הגדתי לך כי ה' קנני והאצילני עד היותי דבר נמשך מאתו יתברך מתיחס אל קנין שנית כי אחר כך להיותי עדיין זכת האיכות ודקת הרוחניות ולא היה עדיין מבוא אל הגשמיות להתהוות בי הלבישני מלבוש והתפשטות המתיחס לחול בערך הקודם וזה אמרו ב' פעמים חוללתי באין תהומות חוללתי ולפני גבעות חוללתי כמפורש למעלה ועתה בני אדם גם בני איש תרב גדולתי בעיניכם כי גדלתי מאד לפניו יתברך וממוצא דבר תבינו ותשכילו כי יקרה מאד נפשכם לפניו יתברך בתתו אותי לכם בתו חשוקתו אשר בה ישתעשע מהר ימהרנה לאשר בעפר יסודם כי הלא ואהיה אצלו אמון וכו' לומר אל יעלה על רוחכם כי לא נתיחסתי לדבקה אצלו רק טרם האצילו אותי וקנני ראשית דרכו אך אחר כך הייתי כילד אמון המתפרד ואיננו דבק באמו כאשר באמנה אתה ובין שדיה ילין אך דעו אפוא כי ואהיה אצלו גם בהיותי אמון ונאצלת מאתו הייתי אצלו ודבקה בו וגם כשחוללתי ונתלבשתי זה פעמים אחד טרם יום ראשון שהוא באין תהומות שנית ביום ראשון עצמו לברוא הארץ גם שהלבישני בגדי חול בצד מה לא נגרע ערכי מלפניו יתברך כי הלא ואהיה שעשועים יום יום כלומר ביום שחוללתי באין תהומות ויום שחוללתי בטרם הרים וכו' ולא עוד אלא שהייתי משחקת לפניו יתברך בכל עת מהווה שפע אור מפנימיותי כמו שכתבנו שתואר שחוק הוא הוציא הוראת אור פממי לחוץ על כן הוצאת שפע פנימי חוצה מייחס אותו לשחוק וזה לפניו במתיחס לפניו הוא אור העולם הבא ומה גם לרז"ל האומר בב"ר כי תמיד הוא יתברך פועל שכר טוב לעולם הבא וזהו משחקת לפניו בכל עת:

לא

ועל כל הגדולה הזאת הביטו וראו מה יקר חסדו יתברך אתכם כי עם היותי משחקת לפניו נתנני אהיה משחקת בתבל ארצו שע"י שהייתי משפעת ומשחקת לפניו יהיה גם השפע שאשפיע בארץ טובות הגשמיות יהיו מאתו ובידו וזה בתבל ארצו המיוחדת היא א"י כנודע כי כל השפע משתלשל בעולם משער השמים שבארצו יתברך ומה שהיה שעשועיו יתברך נתנה תהיה אל בני אדם שאתן את דודי שעשועי להם וזהו ושעשועי אל בני אדם לכן יאתה לכם תחזיקו בי ולא תרפוני וזהו ועתה בנים שמעו לי כו':

(ל) או יאמר ואהיה כו' בשום לב אל החלו בלשון זכר אמון ולא אמר אמונה ואח"כ אמר משחקת בלשון נקבה אמנם בהיות שאין יולד זכר ע"כ יתכן כי בדברה על זמן שלא הושפע ונעשה על ידה דבר אמר בלשון זכר ובדברה על אשר הושפע על ידה אמר לשון נקבה והוא כי הנה פה על ג' זמנים דברה תורה א' בהבראה מאתו יתברך ותהי אצלו אלפים שנה ב' על כ"ו דור שלא ניתנה בהם ג' על הזמן הזה אשר היא אתנו והוא פן יאמר איש אם ה' קננך ראשית דרכו קודם לכסא הכבוד כאמור למעלה וכל העולם ומלואו בך נעשו כי היית כלי אומנתו אם כן אפוא אחרי שנאצלת שהיה כלי הבריאה במציאות מה זה איחר הוא יתברך מלברוא העולם עד אלפים שנה ואולי יצא עתק מפי איש לדבר ולומר כי לא הוכנה בת מלך עד אמנה אתו יתברך אלפים שנה וגם אחרי הברא העולם בך למה זה מנענו ה' ממך זה כ"ו דורות על כן על הזמן האחד אמר ואהיה אצלו אמון שלא הוצרך זמן כילד שצריך שנתים להיות אמון לגמרי כי אם מיד מצאתי מן הכח אל הפועל להיות אצלו שהוא בהאצילו יתברך אותי מיד הייתי אמון אך כזכר הבלתי יולד ומשגר מבטנו כי לא נשפע על ידי דבר ומה ששהיתי אלפים שנה הוא כי ואהיה שעשועים יום יום כי רצה אבי שבשמים תשב הנערה בתו אצלו ימים שנים הם אלפים שנה שהם כשני ימים בעיניו יתברך וזהו ואהיה שעשועים יום יום שאהיה משחקת לפניו יתברך בכל עת מהאלפים האמורים מתפשטים בדי אורות פנימיותי המתיחס לשחוק כמדובר בדרך הקודם להכין אורות עה"ב לישראל ובבחינה זו נתיחסתי אל הנקבה היולדת וזה אמר משחקת לפניו ולא אמר משחק:

(לא) ועל הזמן הב' אמר משחקת בתבל ארצו כלומר לא היה העולם משולל ממני וזה בשתי בחינות אחד כי כל השפע הנשפע בעולם מזמן הוית הבריאה תמיד היה נשפע על ידי וזהו משחקת כו' כי השחוק הוא תואר אל השפע כשחוק המגלה פנימיות הלב כאמור בדרך הקודם והיה בתבל ארצו והוא כי משער השמים שבארץ ישראל בא כל שפע לעולם כי על כן נקראת א"י טבור הארץ כי משם נזון כל גוף העובר וזה אמר ארצו היא המיוחדת היא א"י כי גם שלא נתנני הקב"ה מאז בארץ למטה מאז נברא העולם הלא לא מנע מהעולם פרי שפע כל טוב העולם מאתי כי הנה הייתי משחקת בתבל ארצו כי כל שפע המתגלה בתבל ארצו מאתי היה ועוד בחינה שנית כי גם מציאותי לא נעדר מן העולם כי אם גם שלא נתנני הוא יתברך אל הכלל כאשר במתן תורה הלא לא נעדרתי מיחידי סגולה שבכל דור ודור והנה מתושלח ושם ועבר אברהם יצחק ויעקב ובניו ועמרם שהיתה לו ישיבה במצרים כלם היו יודעים את התורה ואברהם קיים אפילו עירובי תבשילין וזהו ושעשועי את בני אדם הם יחידים אשר בארץ המה כי לא מנעני מהראויים עד עת בא דור ישרים ראוים ליקרא בנים למקום אז נתנה הוא יתברך להם כמאמרם ז"ל שלכן המתין הוא יתברך עד הדור ההוא וזהו ועתה בנים כלומר ועתה שבאתם לגדר בנים שע"כ נתנני הוא יתברך לכם דרך כלל לכן שמעו לי וכו':

(ל) או יאמר ואהיה כו' בשום שכל והבין למה זה מנע הוא יתברך תורה ממלאכי השרת אשר חבבו אותה עד בלי די כי גם שפשטי התורה לא צדקו בם הלא טוב לה היו תהיה בדרך רוחניותה אש דת למו ואז טוב לה כי הן הוא משוש דרכה מדרך הפשטיי ותהיה קרובה אליו יתברך אז מעתה אשר נתנה שוכני ארץ והן אמת שקרוב לשמוע דברי האומרים כי האלהים עשה שייראו מלפניו בעלי בחירה ואשר יצר הרע בהמה למען יצדק שכר ועונש אך אמנה עדיין זה איננו שוה אל המנעה בהחלט ממלה"ש כי הלא אין ספק כי לא פשטיית שאלוה מלאכי השרת רק על פי דרכה הרוחני וזה וזה היה אפשר להתקיים ותנתן פשטה אל בני אדם עם כל האפשרי להם להשיג בה ורוחניותה לא תמנע ממלאכי השרת ועוד כי אם כל כך יחבבוה למה לא יעסקו בה היתכן ימנעה הוא יתברך מהם ואם ככה הם עושים בטלה תלונתם גם שהם בלתי מצווים ועושים.

והנה להשיב על זה נעירה על מאמרי רבותינו ז"ל כי הלא יתחמץ לב השומע ישמע מאמרם ז"ל כי טרם יחטא ירבעם היו כמה רבבות מלאכים נהנים מזיו תורתו ובבקשו יתברך לאספו אליו עד אשר לא יבאו ימי הרעה אשר העוה בהם עלתה צעקתם אל האלהים בל יגרע טובו מהם והלא נפלא האם מלאכי קדש הקרובים אל ה' יצטרכו אל בני אדם אשר מחומר קורץ וגם איזה דרך יתהנו המה מתורת האדם ואף גם זאת נפלאת בעינינו אמרם ז"ל שרבי אלעזר בן ערך בלכתו בדרך רוכב על החמור שאל רשות מרבו לעסוק במעשה מרכבה וירד מן החמור ונתמלאה הבקעה אש וירדו כמה מלאכי השרת לשמוע מפיו האם יפלא משרפי קדש הקרובים אל ה' עניגי מרכבה עד יצטרכו לשמוע מפי ילוד אשה ויבואו בתשוקה הגדולה ההיא כנהנים מכל מוצא פי האדם:

וגם על פי דרכנו נשיתה לב אל ענין האש המלהטת על ידי עסק התורה כראוי כענין אמרם ז"ל שכל עוף שהיה פורח על גבי יונתן בן עוזיאל כשהיה עוסק בתורה היה נשרף מה ענינו ואם לא היה זה רק בעסק מעשה מרכבה הלא לא יפלא מפאת איכות הנושא אמנם גם על פשטי התורה נאמר ענין יונתן בן עוזיאל וכענין מאמר מדרש חזית על צוארך בחרוזים בשעה שהם חורזים מד"ת לנביאים ומנביאים לכתובים והאש מלהטת סביבותיהם והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני בן עזאי היה יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו אמרו לו לר' עקיבא הלך אצלו ואמר לו שמא בחדרי מרכבה היית עוסק אמר לו לאו אלא הייתי יושב וחורז בד"ת ומן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני והיו ערבים כשעת נתינתן וכן אמרם הדברים שמחים איך תצדק שמחה בדברים ומה היא השמחה ובאיזו דרך ידמה לנתינתן מסיני:

אמנם נבואה אל תכונת הדבר בהקדמה מפורסמת בספר הזוהר ובמדרשי רז"ל הלא הוא כי נשמות ישראל איכותן גדול ורם ממלאכי השרת כי חלק אלוה ממעל המה כמאמר הכתוב חלקי ה' אמרה נפשי ועל כן גם בהיותנו בחברת החומר נתננו ה' גבוהים עליהם כמאמרם ז"ל מי גדול השומר או הנשמר ונאמר כי מלאכיו וכו' ומי גדול הנושא או הנשא ונאמר על כפים ישאונך ומי גדול השולח או המשולח לא אשלחך כי אם ברכתני.

שנית כי נשמות ישראל והתורה לא יתפרדו כי הן הנה שורש מגזע התורה העליון הדבק בו יתברך כי חכמתו היא הבלתי מתפרדת מאיכותו כנודע ליודעים חן ועל כן כאשר היא ניתנה לנו במעמד הר סיני מאהבתנו וחשקנו בה נקשרה ותדבק בנפשותט קשר אמיץ כמאמרם ז"ל במדרש חזית שהיה הדבור היוצא מפיו יתברך מדבר עם כל אחד ואחד מישראל ואומר לו מקבלני את עליך כו' ואומר לו הן מיד הדבור היה נושקו על פיו והוא כמבואר אצלנו בביאור שיר השירים כי היו אמרות טהורות התורה מתדבקות בכל נפש מישראל כי הנשיקה הוא הדבקות והיות על פיו הוא עם הנפש המתיחסת אל הפה כמה ד"א ויהי האדם לנפש חיה ומתרגמינן לרוח ממללא ומכל שכו שנדבקה בנפשותינו אנחנו בני דורות שאחריהם שהיו שם משוללי גופים ויסכון לנו הדבקות ההוא לקבל כל נפש מה שהיה עתיד לחדש בתורה כמאמרם ז"ל בש"ר כי כל מה שהיו עתידים כל חכמי הדורות לחדש בכל דור ודור הכל קבלו בסיני כנבואת הנביאים לבל יעצרנו הגשם אשר נתגשמנו אח"כ מהשיגם.

שלישית כי כאשר בהעשות מצוה מכל מצות ה' המעשיות כנטילת לולב וכיוצא יתעורר על ידי המעשה כח קדושה העליון אשר הלולב רמז אל הרוחניות ההוא ויקנה הארה יתרה ויתחבר עם נפש עושה המצוה ומהתחברותה יולד מלאך כי העושה מצוה א' קונה לו פרקליט אחד וכן על ידי עסקנו פה בכל אחד מחלקי התורה הפשטיים יתעורר פנימיותו העליון המתיחס אליו והוא לעומתו ויאיר הארה על הארתה בשמחה יתרה ותדבק עם נשמת העוסק בה ויתהוו שרפי קדש גדולי האיכות מעסק מצוה זולתה כי הלא ת"ת כנגד כולם ועד נאמן אל הדבר הזה מאמר רז"ל אשר הזכרנו בסמוך כי באמרו יתברך אנכי ה' וכו' וכן כל דבור ודבור עם היות הנשמע דבר פשטיי היה בא תוכיות ורוחניות הדבור ומדבר עם כל א' ומדבק עם נפשו כאמרו ונושקו על פיו:

והנה ע"פ הדברים האלה מצאנו ראינו טוב טעם ודעת אל כל אשר הערנו כי הלא למה שנפשות בני ישראל למעלה מאיכות מלאכי השרת המה ושורש מגזע התורה מעלה תחשב לה הנתנה לבני אדם מלמלאכי השרת ועל כן ישיגו חכמי הדורות לחדש בתורה ובמעשה מרכבה מה שלא ישיג מלאך כי נפש אדם יודעת מאד כי יערה עליו רוח ממקורה הוא עיקר התורה העליון כי חלק ה' היא מה שאין כן למלאכי השרת שאין להם כח לחדש בתורה דבר ולא ידעו רק מה שישמעו מישיבות של מעלה או מאשר יחדשו למטה כענין רבי אלעזר בן ערך ורשב"י ודומיהם מהטעם הנז' וע"כ המה באו לשמוע מרבי אלעזר בן ערך כי חידוש הוא להם וזהו מה ששאלו בשאלם תורה תאחז נפשם בה ויחדשו בה ועל ידה יעלו מעלה ממדרגתן שאל"כ הנה לפניהם ספרי התורה יקחו וילמדו ואין די בער הקושיא הזאת באמרם כי גדול המצווה וכו' למוצאי דעת ובגלל הדבר הזה לא יפלא מה שהוא יתברך אומר דבר הלכה מפי חכמי הדורות כאמרו אליעזר בני אומר וכו' עד שחמד מרע"ה שיצא מחלציו וכן ההוא דשאיל לאליהו מאי קעביד קב"ה אמר קאמר הלכה משמא דכולהו חוץ מר"מ מפני שלמד מאחר א"ל רמון מצא תוכו אכל וכו' אמר ליה השתא קאמר וכו' כי הלא כמו זר נחשב יצטרך הוא יתברך לתלות אמרי תורתו בבני אדם ולא עוד אלא שהוצרך יסתלק רבה בר נחמני לומר טהור להכריע בינו יתברך לישיבה של מעלה אך אמנם למה שנשמות החכמים הם משורש התורה כל נפש ונפש יש לה חלק באחת מבחינות התורה ובאו הנה לחדש כל נפש חדוש תורה המתיחסים אליה ועל כן חלק המתיחס אל נפש רבי אליעזר ועתיד להתחדש על ידו ייחס אותה אליו הוא יתברך כי חלקו הוא וההיקש בשאר וברבה בר נחמני כמפורש אצלנו באורך לפנים.

והנה הכח הזה הוא אשר שאלו מלאכי השרת מאתו יתברך ישפיע בהן כח מגדולת איכות התורה אשר למעלה מאיכותן באופן יחדשו המה בה כאשר עשה לנו הוא יתברך במעמד הר סיני שהשפיע והדביק רוחניות התורה אל נפשותינו יתר על התיחסותה עמה לחדש בה אח"כ בכל דור כאשר הזכרנו מאמר רז"ל שכל מה שהיו עתידין לחדש ניתן מסיני וכן אמרו שאפילו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לומר בפני רבה הכל היה מסיני ובזה היטיבו אשר דברו מלאכי השרת אשר תנה הודך על השמים ולא אמרו תנה תורתך לרמוז אל ההוד והשפע לחדש בה כד"א ונתתה מהודך עליו.

ולהרחיב יותר הדבר נאמר כי הן אמת שבחדש חכם מחכמי הדורות מלבו דבר בתורה כמו שמתרחב מה שלמטה בתורה ומתפשט חידוש ההוא על מה שהבין החידוש מתוכו כן למעלה נוסף על התעוררות חלק רוחמותה העליון המתיחס לו ועל הארתו גם יתוסף ויתפשט ממנו אור גדול מחודש מעין אשר נתחדש למטה על מה שהיה כבר ויברא מלאך כנודע ובזה ימשך למחדש יתרון בנפשו מהרוחניות ההוא העליון כי תשוב לידבק נפשו במקורה העליון כאשר היה בסיני ומהאורות המתפשטים יגיע אליו שפע רב וכל זה איננו רק לבני ישראל אשר נפשותם מאיכות התורה מה שאין כן למלאכי השרת כמדובר ולא עוד אלא שנהמם מזיו תורת האדם אשר יעסוק בה פה וזה כי כאשר כל העולם ומלואו נברא ונתהווה על ידי התורה ואף גם נשמותיהן של צדיקים כמדובר כי על ידה ומאיכותה נתהוו ונברא כל נפש ונפש לפי יחס בחינת התורה מבחינותיה הרבים כן גם מלאכי השרת אשר למטה ממדרגתן המה גם הם ממנה היו ע"י השתלשלות שנתפשט למטה מאיכות הנשמות כל כת וכת לפי יחס בחינת התורה מבחינותיה כנודע וע"כ בעסוק בה והבין וחדש חדושים שעל ידם מתעוררות אורות פנימיות התורה המתיחסים אך בחינת חלק העסק אשר יעסקו בה ויתפשטו עד נפש האדם העוסק בה אז יתהנו גם שרפי קדש אשר נתהוו ממנה המתיחסים אל התפשטות בחינת חלק התורה ההוא כי בהמלא שפע מקור העליון יהנו המשתלשלים משם וזהו אמרם ז"ל שהיו נהנים מזיו תורתו של ירבעם שהוא זיו המאיר ומתפשט כאמור:

והנה אין ספק כי התלהבות אש התורה המתעוררת על ידי עסק התורה בטהרה וחבה יתירה ושלוחה פארות אורות פנימיות רוחניותה הנה יתיחס לשמחה ושחוק כי כאשר בשמוח לבב אנוש ישחק ויגלה מה שבפנימיות לבו חוצה כן הדבר הזה ועיקר הדבר הלא הוא בעסק מעשה מרכבה כמאמר ר' עקיבא אל בן עזאי שמא במעשה מרכבה היית עוסק ואף גם כשאינן מעשה מרכבה יקרה כה כתשובת בן עזאי אליו כנזכר למעלה והלא זה דברו באמרם שהיו ד"ת שמחים אמנם זה יתחלק לשנים א' כולל וא' פרטי והוא כי דרך כלל כל העוסק בתורה ומה גם לשמה והבין וחדש בה הלא יתעורר מקורה ויאיר אורה ותתלהב כמשחקת ושמחה החלק המתיחס אל הדבר אך לא יהיה הוראת שמחתה ושחוק עריבותה חוזר ומתפשט עד למטה לארץ אמנם יש פרטיים כבן עזאי וחבריו ששמחת התורה ועריבותה יתפשט ויתגלה עד למטה לארץ וזהו ענין האש שהיתה מלהטת סביבותיו ששחוק שמחת התורה הוא גלוי התעוררות אש אורה והתפשטותה היה מגיע לארץ וכן ר' אבא וחבריו הנז' במאמר ההוא שהזכרנו ממדרש חזית וכן יונתן בן עוזיאל שכל עוף הפורח עליו הי' נשרף וזולתו שנאמר בהם שהיה אש יוצא מפיהם כר"א בן הורקנוס וכשלחן שאמרו עליו ד"ת בהולד אלישע בן אבויה ולבל יקשה בעינינו כי הלא כמו זר נחשב בעסוק בפשט המוגשם יושג כל השפע והאש הגדולה הזאת ולא במעשה מרכבה בלבד על כן היטיב אשר דבר בן עזאי להשיב על שאלה זו לר"ע באמרו שמא במעשה מרכבה היית עוסק שהשיב ואמר הייתי חורז מד"ת לנביאים ומנביאים לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני לומר לו ב' טעמים.

א' שאל יתמה על החפץ כי הלא היה מחבר בחינות רבות תורה נביאים וכתובים אשר כל א' גדרה ורוחניותה חלוק מזולתה וידוע כי התחברותם יולידו אורות יותר להתפשט מבהיות בחינה אחת לבדה כי כן יתחברו ג' בחינותיהם העליונים ליעשות יחוד עליון כנודע.

שנית שאל יתמה על היות העסק בפשט התורה והמשיך אש רוחניותה עד למטה לארץ כי הלא היו הדברים שמחים כנתינתו מסיני כלומר האם בסיני לא היו דברותיו יתברך לישראל אנכי ה' וכו' לא יהיה לך וכו' פשטיים כמשמען נכנסים לאזניהם ואעפ"כ היו הדברים ההם אש דת היוצאים מפי הקב"ה שמחים שהיה פנימיות רוחניות כל דבור מאיר ומתגלה עד דברו עם כל אחד ואחד והתדבקו בנפשו כמדובר למעלה א"כ גם עתה לא יקשה בעיניך.

עוד יתכן רמז לו באמרם כנתינתן מסיני לומר כי כאשר בהנתן לו לנפש בן עזאי במעמד הר סיני מה שהיה עתה מחדש כאמור למעלה מב"ר שמאז קבלו כל הנשמות מה שהיו עתידים לחדש וכאשר אז בנתינתן אליו היו שמחים ד"ת ההם ומתדבקים עם נפשו כן היו גם עתה בהתחדשם.

כלל הדברים כי הנתן דת לבני אדם לא לגרעון יחשב לה חלילה כי טוב לה מהנתנה למה"ש כי הן זאת משוש דרכה גם כי בארץ היא מלובשת ומוגשמת לא תמנע מהיות קרובה אליו יתברך כי גם ע"פ פשטה תשמח ותגיל ויתעורר פנימיותה למעלה ואם גדר העוסק בה גדול גם עד למטה לארץ תגלה ותראה שמחתה והתפשטות אש אורה וזה הדבר יתכן יהיה ענין הכתוב ואהיה אצלו וכו' כי התורה אומרת הלא הגדלתי לך אין ערך מעלתי כי ה' קנני ראשית דרכו וכו' כי איכותי רב מאד ובי ברא העולם ומלואו כי חכמתו אני בלתי נפרדת מאיכותו אל יעלה על רוחך לומר כי א"כ אפוא למה הלבישני בגדי התגשמות ופשטיות ויתנני למטה לארץ ולא החשיבני שלא שם חלקי בגורל מה"ש אשר על השמים כבודם ולא בארץ לאשר בעפר יסודם כי הלא אתה דע לך כי גם שואהיה אצלו אמין כבודה בת מלך אמונה אצלו לא בהשתנות הוייתי נתרחקתי ממנו חלילה כי אדרבה ואהיה שעשועים וכו' והוא בשום לב אל שנותו לומר ואהיה פעם שנית ולא אמר ואהיה אצלו אמון שעשועים יום יום וכו' אך הוא לומר שואהיה ההויה הראשונה הרוחניית אצלו אמון אעפ"כ כאשר ואהיה ההויה השנית שנתלבשתי להנתן אל בני אדם לא חסרתי מהיות שעשועים יום יום בהיותם שונים הלכות בכל יום יום שמתעוררים כחות עליונים של תורה בהרבות בישיבה למטה בארץ בעלי הנשמות המתיחסות אליה וזולת השעשוע שהוא ית' משתעשע בי גם אנכי שמחה ומשחקת לפניו בכל עת והוא מה שכתבנו למעלה כי שמחת התורה הוא התלהבות והתפשטות הארת אש פנימיותה הנה הוא כולל ומתמיד ע"י כל המחזיקים בה אך אין זה רק למעלה לפניו יתברך ולא שיתפשט עוד למטה לארץ אך למשתעשעים בה בעצם כבן עזאי ודומיהם מתפשטות שחוק התפשטות שמחתה עד למטה לארץ ומלהטת האש סביבותיו כמאמרו באמרו שהיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני וזה אמר משחקת אני לפניו בכל עת שהוא למעלה אני שמחה ומגלה האוב פנימיותי וזה בכל עת דרך כלל ע"י כלל תופשי התורה ומחזיקים בה בארץ אך לפניו יתברך לבד ולא שיראה השחוק וההתלהבות עד למטה בארץ:

(לא) אמנם משחקת אני גם בתבל ארצו ומלהטת בם בארץ כאשר ושעשועי את בני אדם שמשתעשעים בי בחשק עצום כבן עזאי ודומיהם ששמחתי מאירה ומתפשטת אש הארתי הפנימית עד למטה לארץ ומלהטת סביבותם וזהו מחשקת וכו' ושעשועי את בני אדם או שיעור הכתוב מאשר תראוני משחקת בתבל ארצו בענין בן עזאי ור"א בן ערך שהיו באין לשמוע מה"ש תדעו כי ושעשועי הם עם בני אדם ולא עם מלאכי השרת והוא ככל הכתוב.

וענין אומרו אמון בנקודת חולם ולא בשורק וגם אומרו לשון זכר אחשוב נתעוררו רבותינו ז"ל על זה בתחלת ב"ר במאמר ר' הושעיא רבה ככתוב אצלנו שם בס"ד ובביאור התורה:

לב

כהתימה תורתנו הקדושה להגיד גדולת איכותה לפניו יתברך ואיך שעשועיה הם עם בני אדם כאשר כתבנו למה שנפשות עם בני ישראל הם כבנים או בנות אליה על כן תבא כאם הילד להדריך את ילד שעשועיה ותאמר ועתה בנים כו' כלומר ועתה אחרי דברי אלה ימשך כי בנים אתם לי וזהו ועתה בנים לכן שמעו לי אל חכמת תלמודי וגם אל המעשה הבא מהגמרא כי ואשרי דרכי ישמורו:

עוד יתכן להתכח התיבות יותר שיאמר כי הלא מכמה סבות ימנע איש משמוע בקול מורה או על היות לו פנאי רב בימים ההם ואין הדבר נחוץ ויוכל לימים רבים שנית לבלתי היותו חייב לאיש ההוא לשמוע בקולו ג' להיותו מעמיס על צוארו עול כבד ד' כי גם אם יהיה חייב בכבודו ושמוע בקולו ישמט על היות קל האיכות להקשיב לקול מליו ה' כי ידע כי אשר יצונו הם דברים קלי התועלת ולכן ירחק מהם.

על כל אלה דברה תורה ותאמר אין גם אחד מהנה אתי תמאנו ומריתם לשמוע אלי על האחד אמרה ועתה כלומר אל תאמר לכשאפנה אשנה כי אם לא עכשיו אימתי לכן עתה ברוך ה' עשה ואל תאחר פן תמות ולא בחכמה ועל הב' אמרה בנים כי בנים אתם לי וחייבים בכבודי ושמוע בקולי ועל הג' אמרה שמעו כלומר אינני מטרחת לפניכם רק שמעו ותחי נפשכם כנודע מרבותינו ז"ל כי הכל תלוי בשמיעה והיא מביאה לידי מעשה ועל הד' אמרה לי כי אנכי אנכי רבת האיכות עד אין קץ כאמור בכתובים הקודמים ועל הה' אמרה ואשרי וכו' כי דרכי מצד עצמם גדולי האיכות כי אשרי שומרם מפאת עצמם גם שלא הייתי אנכי המדברת.

עוד יתכן בשיעור הכתוב נמשך אל כל הכתובים הבאים לומר אל יעלה על רוחכם לומר הלא די לנו נלכה באורחותיך ומוסריך התלויים במעשה ומה בצע כי בעמול יום ולילה בהשגת חכמתך כי הלא ועתה בנים שהגדתי לכם שמציאות חכמתי דבקה בו יתברך שקנני ראשית וכו' ושברא בי כל העולמות ואהיה אצלו אמון וכו' לכן שמעו כי הלא ימשך לכם כי על ידי אתם הדבקים בה' כבנים וזהו ועתה בנים תהיו על ידי שתשמעו לי עם היות שאשרי דרכי ישמורו הם מצות מעשיות עם כל זה למוד גדול:

לג

ועוד טעם שני כי הלא בלעדי החכמה יקרה לכם תחשבו היותכם מקיימי מוסר ואדרבה תפרעו מוסר וזהו שמעו מוסר וגם וחכמו עם מעשה המוסר ובזה אל תפרעו והוא כי הלא יקרה יחזיק במוסר ולא בחכמה ועולה על רוחו שמחזיק במוסר ותהי להפך כי אדרבה הוא פורע מוסר דרך משל יחזיק במוסר דבר צדק סלה ושקר לא ישמע על פיו ויאונה לידו ישמע קול ראובן יצא יצוא ומקלל את שמעון וימצאהו שמעון וישאלהו לאמר השמעת את ראובן דובר סרה עלי ויענה ויאמר שמעתי כדברך לבלתי דבר שקר נמצא חושב שומר מוסר על דבר אמת ואדרבה הוא פורע מוסר ומשלח מדנים בין אחים ומי גרם לו זה החזק במוסר ולא בחכמה כי אם היה הולך אל חכמים יחכם וידע כי מותר לשנות מפני השלום וההיקש בזה המחזיק לעצום עיניו מראות ברע והנה אשה לקראתו טובעת בנהר וידע לשחות ולא יצילנה לבלתי הסתכל בה וההיקש בזה בענין ר' עקיבא במת מצוה וזהו שמעו מוסר ולא משולל חכמה רק וחכמו ובזה אל תפרעו המוסר שאם לא כן תחשבו היותכם מקיימי מוסר ואדרבה תהיו פורעי מוסר:

לד

אשרי אדם וכו'. אומרת התורה הנה הזהרתיך כי גם שמעשה גדול החזק גם בלמוד ועתה הנני באה ללמדך תנאי הלמוד להשיג אושר החכמה על תלה ולבל תמוט ממך והם ג' תנאים א' בל תהיה מהמאחרים לבא לבית המדרש אך השתדל תהיה ראשון לכולם ב' ההתמדה כי אם יום תעזבני יומים אעזבך ג' תהיה ממאחרי שבת מרבה בישיבה יוצא אחרון והן אלה דבריה בשום לב אל שנותה את טעמה מדלתות לפתחים והוא כי הלא פתח יקרא אויר פתח הפתוח ודלת היא הסובבת על צירה ובבא איש ויתיצב על פתח הפתוח יתואר לעומדם על הפתח אך בעמדו על פתח הסגור בדלתה יתיחס לעומד על הדלת.

ונבא אל הביאור אמרה אשרי אדם שומע לי לקחת עצתי זאת ראשונה לשקוד על דלתותי לא יאחר לבא אחרי הפתח פתח שער בית המדרש רק בעודו סגור שיתיחס אל בא ועומד על הדלת ולא על הפתח כי זה הוא גדר הבא ראשון שמוצא הפתח סגור שנית שיהיה יום יום זה אחר זה בלי הפסק יום או יומים בינתים ג' לשמור מזוזות פתחי שתצא אחרון או כדעת רז"ל מה מזוזה קבועה וכו' כן תהיה קבוע שם:

או יהיה במה שידענו כי דרך כחות הטומאה לידבק במקום הקדש ובעת עסק התורה בבהמ"ד אין לכחות ההם רשות לבא שמה אך בהפנות ב"ה מללמוד שם יוכלו ליכנס ובזה יאמר היה אתה שומר מזוזות פתחי מהכנס בם כח חיצונים והוא בהיותך אחרון לכלם מה שאין כן אם תהיה מהפוסקים ויוצאים ראשונה שלא תתייחס לשומר מזוזות הפתח כי רבים אשר אתך שומרים זולתך וגם כל עיקר היושבים שם הוא על מצות ת"ת אך המתאחר אחרי צאת הכל ואחרי הקביעות הידוע תתיחס עכבת למודו שם אל שומר פתחיו יתברך עד שעה או שתים עד לכתו אחרי כן:

לה

כי מוצאי וכו'. עוד תוסיף התורה האלהית לדבר על לב הביטו וראו אין ערך טוב הדבק בי כאשר יאתה כי הלא אם ישקוד איש על דלתי רופא אמן יום יום למען ימצא חיים ויחי מחליו בשתות ממשקה סם חיים אשר אתו האם יחזיק לו טובה הרופא ההוא על רצותו להרפא מכימניו הלא אין ספק כי אדרבה דמים ממנו יבקש כי יאמר החנם השכים לפתחי הלא אני שכתי בעדו ובסמני חיה מחליו לא יצא חפשי כי אגר אסיא ישלם.

והנה כדבר הזה יקרה למשחר אל בתי כנסיות ובתי מדרשות עד עת מצוא זאת התורה כי הלא מצא חיים ולעצמו הוא היטיב ולמה זה יחזיק לו טובה הוא יתברך על בחרו בחיים על ידי תורתו אמר כי לא כן הוא יתברך עמנו רק שעם היות כי מוצאי מצא חיים לעצמו אף על פי כן ויפק רצון מה' שמחזיק לו טובה והאיש ההוא שבע רצון מאתו:

(לד) או יהיה שעור הכתובים בדרך נכון יותר לומר הנה אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי כו' שיהיה מאושר על המחזיקים בתורה:

(לה) עם היות כי סתם מוצאי מוצא חיים לעצמו לא אמיש מלהיטיב ביותר כאמרו אשרי אדם וכו' ושמא תאמר מה יתן המחזיק בתורה אליו ית' שייטיב לו כל כך הלא הוא כי ויפק רצון מה' והוא כי הוא יתברך כל רצונו וחפצו הנה הוא להיטיב ולהשפיע אך הוא בכח בו יתברך והעוסק בתורה כראוי הוא מפיק ומוציא אל הפועל אותו הרצון מה' כי מהשם יתברך עצמו מפיק אשר הוא בו יתברך בכח וזהו ויפק רצון מה':

לו

ושמא תאמר אם כן אפוא כי כל רצונו הוא להשפיע והבלתי מחזיק בתורה מונע השפע נמצא הבלתי לומד כמצר כלפי מעלה חלילה במנוע רצונו וע"כ לא יפלא מה שיאשר למחזיק בתורה כי הלא כביכול הנאה תחשב לו עשות רצונו כי הלא דע נא כי לא כן הוא כי הנה אשר הוא חטאי שנעדר ממני ומושך ידו מהתורה אם הוא בשוגג שלא ירפה רק על בלתי הכיר גדרה וכיוצא הלא את נפשו הוא חומס ומונע חלק ויחס התורה אשר לנפש בה ממנה כמדובר למעלה כי כל נפש יש לה חלק בתורה ואם במזיד הוא עושה אצ"ל שימנע טוב ממנו כי אם גם שיאהב מות וזהו כל משנאי אהבו מות:

(לה) עוד יתכן באמרו כי מוצאי וכו' אם נאמר שמוצאי חוזר אליו ית' הבלתי נפרד מהתורה המדברת עד כה והוא כמאמרם ז"ל בספר הזוהר על מדוע באתי וכו' כי יקרנו עמו יתברך בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כאשר יועד מלך להמצא יחד עם בני חילו במקום פלוני בבקר והנה הבקר אור והמלך משכים הולך שמה וירא כי אין איש ויצר לו באמרו איה כבודי שלא הסכימו להמצא אתי אך אם ימצא לפחות איש אחד או יבא מיד אחרי המלך לא בלבד תופר כעסו על הנותרים כי אם גם שמוח ישמח על האיש ההוא ובו ישתעשע לאט לאט עד יבאו יתר אחיו כדבר הזה יקרה לנו בבתי כנסיות ובתי מדרשות שהוא יתברך לבקרים יבא ביתו ואם לא ימצא איש או לא יבא מיד אז יענה לאמר מדוע באתי ואין איש קראתי אם יבא אחרי מיד איזה איש ואין עונה ואם ימצא איש אחד לא בלבד ישוב אפו ממנו כי אם ידבק בו וירצהו וישתעשע בו עד בוא הנותרים וזה יאמר כי מוצאי וכו' לומר הלא צויתיך לשקוד על דלתותי שהוא לבא ראשון ראשון בעוד הדלת סגור טרם יפתח דע לך כי זולת הלמוד עוד לך כי הלא מוצאי לבדי שלא ימצא קדמוהו אנשים ימצא חיים באמת וגם ויפק רצון מה' כי אין צריך לומר שלא יכעוס על אשר לא באו כי אם גם ויפק רצון וחפץ אהבה מה' שישתעשע בו.

או יהיה שעור הענין ויצדק אומרו מוצאי על התורה עצמה לומר שהתורה אומרת אשרי אדם וכו' לשקוד על דלתותי שהוא לבא טרם פתיחת ב"ה כמפורש למעלה שהוא טרם היות עסק תורה בב"ה כי גם שמוצאי הוא הבא ומוצא אותי בב"ה שכבר קדמוהו רבנן ועוסקים בי לא יבצר שימצא חיים אך הלא יעדיף השוקד על דלתותי טרם יפתח שלא ימצאני עדיין שמה כי ויפק רצון מה' שהוא יתברך ישמח בו כמדובר:

(לו) וכל ההטבה הזאת הוא עם היות שהפורש ממני וחוטאי חומס נפשו ועושקה מהאושר הראוי לה וכל משנאי אהבו מות עם כל זה לא יהיה שכר מוצאי העדר המות הזאת רק הקצה האחר והוא שימצא חיים ויפק רצון כמדובר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.