אלשיך/משלי/ב

אלשיך משלי ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אחרי הודיע אותך כי חכמות שבכתב ושבע"פ הן הם לוית חן לראשנו וענקים באושר קניני ומצילות אותנו מדינה של גיהנם בקדושתה ומועצותיה כי תשיבנו עד ה' אלהינו הנני בא להודיעך איזו הדרך תמצא חכמה ותמצא בינה וידיך תבצענה מעשה מצותיה הוא התכלית כי הלמוד גדול שמביא לידי מעשה וכמדבר הוא יתברך עם כל אחד מישראל אומר בני דע לך שאם תקח אמרי אשר אומר אליך תהיה בטוח שמצותי תצפון אתך בל ימוטו מצות תורתי מידך.

או יאמר כי התורה אשר החלה לדבר ולומר עד מתי פתים עד כה כהתימה להוכיח את סוגי הבלתי כשרים בלשון רבים כי הם הרבים שמה פניה ללמד דעת את הכשר איכה יעבוד את ה' בלשון יחיד כי הם המעט והוא כי הנה המסכל חכמת התורה לא ידע איכה יעבוד את ה' עד ישאל את פי חכם נמצאו מצות ה' צפונות לו אצל החכם ולא עמו אמר בני אם תקח אתה אמרי ותדעם גם אתה הנה אז גם ומצותי תהיינה צפונות אתך ולא עם זולתך:

ב

ומה המה אמרי להקשיב לחכמה אזנך כי אף אם לא נסו אזניך באלה ולא תערב להן לשמוע בלמודים אתה תעשה בטוב בחירתך שתקשיב לחכמה אזנך ובל תאמר מה אועיל כי אדע אשר ילמדוני אם לא אבין מעצמי ומי יעצר כח ללמוד כל המצטרך וארוכה מארץ מדה כי הנה תטה לבך לתבונה כי החכמה הנז' אשר תקשיב היא עצמה תטה לבך ותכינהו לתבונה וזה יהיה אם לא תעשה רק להקשיב לחכמה אשר ילמדוך:

ג

כ"א זולת זה גם לבינה תקרא שתהא רודף גם אחר הבינה וזהו כ"א לבינה תקרא אז לא תחשב כקורא את הבינה לבדה רק כאלו בכלל קוראך את הבינה גם לתבונה תתן קולך באופן כי גם התבונה תענך ופתחה לך ותמצאנה כבינה כמענו וגדרם יהיה כי בינה היא אשר תוציא מתוך דברי החכמה שיורוך ותבונה היא אשר תוציא ותחדש בנועם שכלך מתוך הבינה שהבנת מהחכמה כי מהבינה תבין מתוכה מורם ממנה כיוצא בה:

ד

אם תבקשנה כו' הנה לא ישיג האדם גדר עסק התורה וכל יתר עבודת ויראת ה' עד יעריכנה אל גדר עניני העה"ז כברכת ריב"ז אל תלמידיו יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא ב"ו שאדם עובר עבירה ואומר שמא יראני האדם ואינו אומר שמא יראני המקום באופן יהיה איש מחזיק עצמו לירא שמים ואילו יצייר בדעתו יראת בני אדם שייראוהו אנשים או אימת מלך או שר שיותר יהא ירא מהם אז יכיר כי לא ירא אלהים הוא באמת.

ועל דרך זה בעסק התורה ארז"ל במדרש שהיה ר"ע משכים לעסוק בתורה בחצות לילה ופעם אחד ראה התבנים בעת ההיא נושאים תבן אמר מה יתרון לנו שאנו משכימים לעבוד את ה' הרי התבנים משכימים יותר הנה שמתחלה חשב היותו עושה דבר גדול ובראותו התבנים אמר כי הלא מזער הוא וע"ד זה אם יאמרו לאיש היערכו ד"ת לכסף או זהב אמור יאמר כי בן מות המעריכם לאחרים כי הלא תורת ה' אין ערוך אליה כי היא חכמתו יתברך ובהדבק בה כדבק בשכינה גם בעה"ז ומה גם לעה"ב אך זהב וכסף דברים גשמיים הווים ונפסדים ולא ישמיע לאזנו מה שפיו מדבר כי הלא אם יאמרו לו איה מקום כבוד אוצרות כסף ומטמוני מסתרים לא ינוס ולא יישן ירוץ ולא ייעף אם ישקיף וירא אם השג ישיג מה שלא יעשה כן להשיג תורת ה' תמימה עם שכל הון יקר כאין נגדה ולא ימיש מהחזיק עצמה לירא ה' אך אם ישים על לבו לומר הנה נא הואלתי להשוות החכמה ובינה לכסף ומטמוני זהב ויעשנו בכל מאמצי כח ככל אשר יעשה לזהב ולכסף אז יתרץ ויסכים ויאמר כרפאי את עצמי נגדל עוני כי לא יראתי את ה' מעודי וגם היום מרי שיחי כי אתי תלין משוגתי כי יאמר עד כה שלא הערכתי חשיבות תורת ה' אל הכסף ואל המטמונים לא היה בי החשק הלז בתורתו יתברך ובכן היה חשיבות תורת ה' תמימה נגרע מערך הכסף והזהב ובדבר הזה הנני נתפס כגנב במחתרת כי הלא על המלך ה' צבאות הייתי מורד בבלתי החשיבי כתר תורתו יתברך שנתנה מפי הגבורה אף ככסף וכמטמונים אשר בעפר יסודם ואין זה כ"א רוע לב כי לא יראתי את ה' ואף גם עתה כאשר דמיתי התורה ותבונה לכסף ומטמונים אין יראת ה' בקרבי כאשר יאתה כי מה המה אלה בערכה:

ה

ובזה יבין וישכיל ממוצא דבריו אלה ויתעורר לבבו להבין גדר יראת ה' מתוך זריזותו כאשר החשיבה ויבקשה ככסף ויחפש כמטמונים תבונתה יבין מהות יראת ה' שהוא להחשיבה יותר מכסף ומטמונים להגדיל חשקו עד בלי די וזה אמר אם תבקשנה ככסף להקשיב החכמה וכמטמונים תחפש מתוכה התבונה בחדרי משכיתה אז בהשוותך אותה לאלה תתעורר ותבין דבר יראת ה' מתוך דבר אשר תעשה בהדמותה כמדובר וע"י כן בזכות יראת ה' הלזה הוא יתברך יעיר עליך ודעת אלהים תמצא כי למה ששורש תורת ה' דבק בו יתברך לא ימהרנה רק לדבק בו.

או יהיה ענין הכתובים דרוש נחמד והוא בשום שכל והבין כי הלא יראה הרואה ד' חלוקי הכנות להשגת התורה שניין דא מן דא א' היגיעה בה כד"א זאת התורה אדם כי ימות באהל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה וכך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל יגעת ומצאת וכו' וכאלה רבים.

ב' ביראת ה' כי ראשית חכמה יראת ה' כל שיראת חטאו כו' כי ה' ימציא חכמה וסוד ה' ליראיו כו'.

ג' שתלוי במקובל בהר סיני כמז"ל בש"ר כי כל מה שת"ח מחדשים בעהז הכל קבלו נפשותם בסיני והוא שנשכח וכל נפש חוזרת וזוכרת מה שקבלה וזה הדבר הוא אשר נראה כמה מדות בדעות יש מחזיק במקרא ויש במשנה ויש בגמרא ויש באגדה ויש ימצא בו שכל מוליד ומחדש ויש לא יחדש כי הכל תלוי כפי יחס נפשו לייעלה בחלקי פנימיות התורה יש קצרי יד לא ישיגו רק עד מקרא ויש למשנה וההקש בשאר ויש ניתן לו כח לחדש כפי המתייחש אל בחינת נפשו והמגיע לחלקו רצונו יתברך שלא יתחדש בעולם זולתי על ידו וכעובדא דרבה ב"נ שיצאה נשמתו בטהור ומה צורך היה לו יתברך יכריע רבה ב"נ אך ודאי היה מחלקו שלא יאות יתחדש בעולם ע"י זולתו וגם הוא יתברך שמר יחס זה לבלתי חתוך הדין זולתי על ידו כמבואר אצלנו יפה וגם נזכירהו בשלהי הספר.

ד' אשר ידענו כי חכם או טפש א' מהדברים שגוזר הוא יתברך קודם יצירת הולד וראוי לדעת איך יצדקו ד' אלה שאם הוא מקובל מסיני מה צורך אל היגיעה העצומה שארז"ל וגם אל קדימת יראת ה' וגם כי היגיעה ויראת ה' הם ב' דברים בלתי מתאחדים ועוד שאם היא גזרה בהולדה איך יתלה במה שקבלה נפשו מסיני ולמה יצטרך לגזור שנית מה שכבר ניתן לו מאז.

אך יהיה כי ארבעתם יצטרכו כי אין ספק שמאז עומדות היו נפשותינו במעמד הר סיני הלא נתייחס לכל נפש ונפש חלק בבחינת התורה לפי בחינת יחס שורש נפשו שעל ידו יחדש הוא יתברך חדושים בתורתו המתייחסים אליו כי חלקו המה והנה אם האיש הלזה אשר חלק לו בבינה סכל יהיה איכה ידע את הדבר אשר ניתן לו ואיככה יוכל להבינו על כן הוא יתברך בעת יצירת הולד ההוא יגזור על הטפה ההיא טפש יהיה או חכם והוא כי אז חונן לאדם דעת ושכל טוב בחומר הטפה ההיא לפי ערך הצריך להשגת חלק נפשי הנתונה לו מסיני בל יעצרנו טפשות לבו החומרי מהשיג אשר מאז קבלה נפשו והכנת הדעת אמנם גם שהיא נתנה לו להשגת חלק נפשו בתורה עוד יד בחירתו נטויה לנטות אל עסק התורה ולהתבונן בה בינה כתבונתו או לעשות בכל מלאכה ותשכון לו מתת תבונתו לחשוב מחשבות לעשות בכל מלאכת מחשבת אשר יבחר לו.

אמנם גם אחרי השיג הכנת חידוד שכלו לא במהרה ימהר למצא כל חלק אשר חלקו לו בבינה בהר סיני כי הלא היא באמת כנבואה קטנה כי הנה כדבר הזה האמור בחכמה נאמר שם בש"ר על הנבואה כי כל מה שנבאו הנביאים קבלו נפשותם בסיני ואע"פ כן צריך הכנה ומירוק החומר וטוהר הנפש להנבא וההקש בתורה לפי ערכו גם שלא יצטרך אל כל הכנות הנבואה לא יבצר מהצטרך מירוק החומר כי כשקבל הכח ההוא בסיני היה משולל חומר ועתה הוא מעכב כאשר יעכב בנבואה שעל כן בחלום ידבר בנביא הוא יתברך בעת הפרד בצד מה הנפש ממנו וגם צריך הכנת וטוהר הנפש כי הלא חלק התורה הנשפע בו משורש נשמתו הדבקה בו יתברך הוא לכן לפי דבקות הנפש אל מקורה תשאב משם מנת כוס ישועות המתייחס אליה ולפי מירוק החומר בל יעצרנו הגשם מלערות עליו רוח ממרום על כן בגלל הדבר הזה צריך ב' דברים א' יגיעה רבה למרק החומר כמאמר פת במלח וכו' ובתורה אתה עמל ככל אשר יעשה איש למצא כסף ומטמונים ובעשותו כן ימצא את אשר ניתן לו ובזה הטיבו אשר דברו יגעת ומצאת תאמן ולא אמר יגעת וידעת או למדת רק ומצאת לומר כי גם חלקך האבוד ממך כעת צריך יגיעה למצא אותו.

שנית לטהר הנפש לשלשל על ידה שפע חלקו מאתו יתברך כי דבק בו הוא כי עד כה אין חלק בה רק בכח וצריך יערה עליו רוח ממרום להביאו אל הפועל כנבואה אשר בנפש הנביא בכח וע"י הכנות שב ה' ומדבר בו להביאה אל הפועל כן בתורה והוא בהקנות בה יראת ה' ולפי גדר המירוק והיגיעה בה ויראת ה' תהיה השגתו בה אם מעט ואם הרבה ובדבר הזה צדקו יחדו כל הד' דברים איש על מקומו ובזה נבא אל ביאור הכתובים:

(ד) אמר אם תיגע כמבקש הכסף להשיג החכמה וכמטמונים תחפשנה להבין אח"כ מתוכה בינה שהוא תכלית היגיעה והמירוק כמפורש לעיל:

(ה) אז זולת מירוק החומר ע"י כן גם אז תבין יראת ה' כי אז תבין איכותה ותשכיל ותראה כי עד כה לא יראת את ה' כמפורש למעלה ואז כי תבואנה לך שתי אלה א' היגיעה הרבה הזאת הממרקת החומר והיראה הבאה דבקה בה המזככת הנפש אז ודעת אלהים אשר חלק לך והשמיע לנפשך בסיני שעד כה היה כאבוד ממך אתה עתה ברוך ה' תמצאנה וזהו ודעת אלהים תמצא כי היגיעה ויראת ה' הם כלים והכנה אל מציאתה כמדובר:

ו

וכי תאמר בלבבך הלא תלית הדבר בבחירתי בשתי אלה והלא ידענו כי גזרה היא מפיו יתברך טפה זו מה תהא עליה חכם וכו' ע"כ אודיעך קושט אמרי והוא כי ה' יתן חכמה מתת ה' לראוי אליה ומה שהוא מפיו ע"י גזרת הלידה חכם או טפש אינו החכמה עצמה רק מציאות דעת ותבונה הוא לב חכם מוכן להשכיל ועוד יד איש נטויה להטות תבונתו על התורה ועל העבודה או לעשות בכל מלאכה מכל מלאכות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם בעה"ז כחרש וחושב ורוקם ומורם מהם כיוצא בהם וזהו מפיו דעת ותבונה:

ז

הנה קבלנו מרז"ל כי התורה תקרא תושיה על שמתשת כחו של אדם ופה יצדק לפי דרכנו שמדבר על חלק הבא בתשות כח אחר שיבקשנה ככסף וכמטמונים והענין כי בא לתת טעם בל נקשה על האמור כי הלא אחר שחלק הוא יתברך בבינה לכל א' חלקו בסיני למה זה יאחר עד יתחזק כ"כ בצדקות עד יבין יראת ה' כאשר כתבנו שהוא גדר אחרון מהכשרון וידוע כי אשר תפיג ידו אל הגדר ההוא לבקשה ככסף וכו' והבין יראת ה' על דרך המבואר כי הלא מכת ישרים יחשב הם הגדולים משבעה כתות שבג"ע ולמה מהחילו ללכת בתום ונפשו לא מטומאה לא ימציא לו כל חלקו וטוב טוב היה לעשות כן למען תגין התורה עליו מכל אורח רע כי היא המרחיקתו מן החטא על כן אמר יצפון וכו' לומר מה שיצפון וישמור הוא יתברך לישרים התושיה הוא חלק זה שהוא דעת אלהים הניתן אחר תשות רב שממתין עד יהיו ישרים ולא מהחילם בצדקות עם היותו מגן להולכי תם:

ח

הוא כי ה' חפץ לנצור ארחות משפט ושורת דין ומשפט הוא כי שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף וכל איש שכיר בעולם הזה ומתנת חלקו הוא גם הוא שכר כי שכר מצוה מצוה ארחות משפט הוא ינתן בסוף וזהו לנצור ארחות משפט ושמא תאמר הלא יבצר מזה שאם היה נותן לו חלקו מתחלה היה לו מגן להיות נשמר מהחטא כי תורתו משמרתו מה שאת כן עתה שיעדר ממנה לזה אמר ודרך חסידיו ישמור כי הוא יתברך יתקן זה כי ישמור דרך חסידיו בל יכשלו כי צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם:

ט

אז תבין צדק וכו' הנה ראשית דברו הוא שע"י קחת אמריו שהוא להקשיב לחכמה מצותיו יצפון אתו כי התורה תדריכנו במצות והקדים ללמדנו דרך ללמוד התורה עד כה עתה בא ואמר אשר נתקדש במצותיו יתברך ע"י למוד התורה הנז' כאשר יאתה וזהו אז תבין וכו' לומר אז בהשכילך בינת התורה שתבקשנה ככסף וכו' שע"י זה דעת אלהים תמצא וכו' כמבואר תבין צדק וכו' והוא כי הלא כמה פעמים ימצא איש חכם לבב במבוכה על מהות צדק בדבר מה אשר יחפוץ לעשות כי לא ידע אי זה יכשר בעיני האלהים הדרישה או הפרישה העשות באופן אחד או בזולתו וכן על המשפט על הנוגע אל זולתו איכה ישפוט את עמיתו ויהיה דין אמת לאמתו ולא יטעה בין דם לדם בין דין לדין כי שגיאות מי יבין.

שלישית כי הלא כמה דרכי עבודת שמים החי יתן אל לבו לעשות ולא יתיישרו לפניו כי יזדמנו כמה מעיקים ומעקשים ומכשולות אמר הנה הגדתי לך דרך מצוא דעת אלהים ע"י ההכנות הנז' ואז כמציאה ימציא לך הוא יתברך חכמה ודעת דע נא אפוא בני כי לא בלבד תתכשר במצות מעשיות כי אם גם אז תבין מה הוא צדק אשר יבתר ה' בו ולא תהיה נבוך כי הוא יתברך יישרך בדרך אמת וכן במשפט שלא תחטיא באמיתתו וגם הג' שלא יתעקשו לפניך מעגלי עבודת שמים כי אם יהיו לפניך מישרים כל מעגל טוב:

י

כי גם כי חומרי אתה מעותד לטעות הלא מן השמים יורוך כי הלא תבא מאתו יתברך חכמה בלבבך אשר קבלה נפשך מאז בסיני שלא טעם אז ממנה רק הנפש ועתה תבא עד לבך ומה שתעדיף הנפש הוא שדעת לנפשך ינעם שנקודת אמתות הדעת לא יהיה כמו זר לה רק ינעם שימתיקנו בה הוא יתברך בלי כשלון ומבוכה להשגת שלימותה במעמד שלשת הדברים אל השערה ולא תחטיא בהישרתן ואמיתתן.

או שעור הענין ודעת המתיחס לנפשך שהוא לדעת עבוד אלהים לא יתעקש לפניך רק ינעם ויערב לך מאתו יתברך:

יא

יאמר נמשך גם אל הכתובים שאחריו בשום שכל והבין אל שנותו את טעמו משמירה לנצירה וממזמה לתבונה והוא כי הנה אחרי קנות המחזיק בתורה קנין גמור על ידה במצות מעשיות ונעל וגדר בפני אשר לא תעשינה הנה עדיין לא יקרא שלם עד ישתלם במדות הגונות ויברח מהפכן כי עם שגם בהם לא יחטא לה' רק שמחזיק בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהן ואף גם בדברים שאדם דש בעקביו מדברים משוללי עון אשר חטא כענין בני אדם המתנהגים בהתנכליות ותהפוכות לבא עד תכונות כוונת עסקם במהתלות עם שהן אמת אין לגבר תואנות וטענות לכל אשר יעשה ויצליח כהגדת האמת ובו ימצא חן בעיני אלהים ואדם אף לפני אשר ימר לו על היות הדבר נוגע אליו יהיה האמת לחן בעיניו וינוצח בה כנודע למוצאי דעת ויעיד לנו עד נאמן רב ע"ה שעל היות חייא בריה מהפך האמת בין אביו לאמו ובשאול אביו תבשיל של פול יאמר לה של עדשים על שמדתה לשנות דעתו ותעשה פול כאשר אהב אביו ואמר לו לא תעביד הכי משום למדו לשונם דבר שקר והוא כי גם שמותר לשנות מפני השלום הוא לפרקים אך לא יום יום כענין חייא בר רב כי לא היתה המלאכה ליום או ליומים ובהתלמדו יבא אל סיפיה דקרא העוה נלאו והן כל אלה דברי שלמה בחכמתו כי אחרי שתבא חכמה בלבך כו' שהוא אחר החשק הנאות כמדובר הנה תכינך בהישרות הראויות ותרחיקך מהפכן וזה לפי העסק אשר תעסוק ותאחז בה וזהו מזמה וכו' לומר אם לא תחזיק בה אחרי בוא חכמה בלבך רק כמזמה להרהר בה תמיד בל תשכחנה תשמור עליך ואם גם בתבונה ישתקע לבך ושכלך לא בלבד גדר שמירה כי אם נצירה הגדולה ממנה בעצם תנצרכה:

יב

ולא בלבד מעבירה כי אם גם להצילך מדרך רע הוא שאין בו עון אשר חטא רק תכונת דרך רע בל תאחוז בו מעצמך וגם מאיש מדבר תהפוכות כי בדרך הזה גם מהאיש הדובר אותם תצילך פן תקל ללמוד ממנו ומה גם שלא תחזיק בה מעצמך והוא האיש המורגל להיות מדבר תהפוכות מהפך האמת להכין עסקיו על כונתו למצא תואנות התנצלות על עניניו ועל דבריו לפני בני אדם אנשי עסקו:

יג

ואל תאמר בלבבך הלא לא ברכילות ולא בלשון הרע יהפכנו רק לתקן עסקיו לפי שכלו ולמה יאשם כי הלא אדרבה הנה עושי אלה טועים באצטגנינות שלהם כי הלא טוב להם אורח צר ישר מדרך רחבה חשוכה כי באמרם האמת גם בהיות לפניהם דוחק מה הוא אורח ישר ויורה דרכו אך בדרך הרחבה בעיניו אשר ע"י התהפכות האמת יפול בחשוכות רבים כי בהגלות נגלות כי שקר כזב כי השקר אין לו רגלים יצטרך לבדות מלבו שקר שני ליישב הראשון וגם יתבדה ויאחז ותהיה לו דרכו הרחבה מחשכים רבים וזהו העוזבים ארחות יושר על היותם בלתי רחבים בעיניהם כדרכים הרחבים מארחות והוא ללכת בדרכי חושך כי בדרכים הרחבים אשר בחר הוא חושך ולא אור כמדובר כי אין לך טוב וישר מדרך האמת בכל מכל כל:

יד

ושמא תאמר למה אשנא המדבר תהפוכות דרך כלל והלא אם החזיקו בתהפוכות הוא להפך הרע ולשים שלום כדעת חייא בר רב שהיה מהפך הרע לשים שלום בין אביו לאמו הלא אשמח ואגיל בחברתו ולמה נחשוב לאושר התנצל מאיש מדבר תהפוכות דרך כלל עכ"א השמחים לעשות רע הן הם אשר יגילו בתהפוכות רע והוא כי תהפוכות הוא לשון רבים יאמר על המרגיל עצמו תמיד בכך להכך הרע בהתמדה שיבא לעשות רע בפועל כמאמר רב לבריה כאשר כתבנו שאמר לא תעביד הכי משום למדו לשונם כלומר כי בהתמדה תבא אל סיפיה דקרא העוה נלאו בפועל וזהו השמחים לעשות רע ולהעוות בפועל הם אשר יגילו בתהפוכות רבות אפילו של רע שמהפך רע לטוב כבריה דרב כי מזה הגיעו עד היותם שמחים לעשות רע אך הבלתי שמחים לעשות רע כרב ע"ה או כבנו אחרי שהסבירו אביו לא ישמח אפילו במהפך הרע כאשר הזהיר את בנו ומנעו פן יושרש בשקר עד עשותו אשר לא טוב כתבנו כי לא הותר לשנות מפני השלום בהתמדה כאיש מדבר תהפוכות שהוא מתמיד עד נעשה תואר בו ליקרא איש מדבר תהפוכות:

טו

ופי' הטעם ואמר אשר ארחותיהם עקשים וכו' לומר הנה יש אורח ויש מעגל צר ודחוק ממנו ואמר אם ישיאך לבך לומר גם שארגיל עצמי בהפך הרע לא דבר רע הוא עכ"א דע אפוא כי אשר ארחותיהם הבלתי צרים כמעגל הם עקשים באופן שלא יכשלו מחמת העקשות על היותו רחב מה הלא ימשך מזה שיתעתדו להיות נלוזים ומשוזרים שהוא יותר מעקשות גם במעגלותם הדחוקים יותר והוא משל כי אשר יתנהג בתהפוכות באורח רחב מסולק מכשול הנה יתעתד להתנהג גם במעגלות הצרים עד גדר יהיה נכשל ונלוז במכשולות אין מספר והעוה ילאה כמאמר הנביא למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו ועל פי הדרך הזה אפשר ג"כ יהיה שיעור הכתוב להצילך התורה מדרך רע ותכונה רעה הוא הפרד מאיש מדבר תהפוכות כי הנצל מדרך רע הוא בהפרדך ממנו והכל הולך אל מקום אחד:

טז

ראוי לשית לב ראשונה כי במה נחשב הדבר הזה בערך הקודם ההוא אמר כי התורה תכינהו להבין צדק ומשפט ומישרים ותצילנו אפילו ממה שאינו עון רק דרך רע בלבד וק"ו הדברים שתצילהו מעבירות חמורות כאלה מאשה זרה ונכריה וגם נשית לב אל כפל זרה ונכריה ואם הם שתים למה יצא בא' וגם אמרו אלהים לייחס אלהותו יתברך אל אשה זונה ולא אמר ברית ה' וגם נתבונן אם חלקות אמריה הוא בכתוב או על פה וכן אומרו ואת ברית ולא אמר וברית וגם מה בא ללמדנו שעוזבת אלוף וכו' ועוד למה יתלה הדופי להיותה כפוית טובה לבעלה כי דבר רק הוא בערך חומר העון ועוד שהיה לו להכביד בחומר עון האיש החוטא ולא בחומר ענשה באמרו כי שחה וכו' וכן מה יחש עונה כי שחה וכו' אל העון.

אך אמנה הדבר נמשך אל הפסוק שאחריו למען תלך בדרך טובים וכו' שפי' ז"ל על לפנים משורת הדין והענין במה שנודע כי אין לך עבירה שקשה המתחיל בה לפרוש ממנה כעריות כי יצרו של אדם מחמדן ומה גם כי חלק מחמאות פיה עד בלי די ולו יצויר ישוב איש ממנה לא נדון תמשוך כשרותו עד יתנהג בחסידות אמר שלמה בחכמתו ראה נא כחה של תורה שאין צריך לומר שתצילך מאשה זרה ונכריה ומתק שפתיה אשר טעמת עד תפרוש הימנה כי אם גם עד תביאך ותטעך במדת חסידות וזהו להצילך וכו' עם היות שאמריה החליקה למשכך ברשתה וגם עם היות עבירה חמורה כי שחה אל מות וכו' ועכ"ז התורה תשיבך ותעלך גם עלה ממנה עד גדר עשותך לפנים מן השורה וזהו למען תלך בדרך טובים ומלת למען משמעה כדי שע"י כן תלך בדרך וכו' וכמו למען תדע למען אנסנו ורבים אין משפר וביאור הכתובים אמר להצילך מאשה זרה לך היא הבעולת בעל וגם מנכריה היא הארמית כי כל אחת מהן אמריה כלומר אמרים המיוחדים וצודקים לה החליקה:

יז

ומה הוא חלק שפת כל א' מהנה הא' היא הנזכרת ראשונה הזרה לך אשת עמיתך אמריה המיוחדים לה תאמר והם העוזבת אלוף נעוריה כו' כלומר הנה אנכי העוזבת אלוף נעורי כלומר לאהבתך כי זו הוראה כי נפלאתה אהבתי לך כלומר עשה כן גם אתה וחלקת הלשון נכריה היא אמור לו ואת ברית אלהיה שכחה למענו כי דתות אלהי נכר מונעות להזקק לאיש הישראלי וכל שתה תחת רגליה למענו כלומר גם אתה ישראל לא תנשני ולהפסיק בין חלקות לשון הזרה לחלקת הנכריה הטיל בינתים מלת את ע"ד אמרם בגמ' את לאפסוקי אתא ובזה לא יחסר מהכתוב מה שאמריה החליקה:

יח

ואחר אומרו מה שקשה לפרוש על חלקת אמריה אמר ראיה כי זולת מה שהתורה תפליא לעשות להפרישך גם דע וראה גודל הרעה אשר ממנה תצילך התורה אשר תעמול בה כי שחה כו' והוא על ראשון ראשון על הזרה כי שחה כו' והוא אמרם ז"ל בש"ר כי הנואף עובר כל הי' דברות ובכללם לא תרצח שאם ירגיש הבעל יקום עליו ויהרגנו נמצאת שוחה הטאפת למות ביתה הוא בעלה שימיתנו הנואף בקומו עליו ואם דרך זה ימשך יותר כמעגלים המסתעפים מהדרך ימשך שימותו רבים כי גואלי הבעל ימיתו את הרוצח ועל דרך זה עד יפלו חללים רבים וזהו ואל רפאים מעגלותיה:

יט

ועל הנכריה אמר כל באיה לא ישובון כלומר בתשובה להיותם כרוכים אחריה עד אחר המות כמאמר רז"ל על לשכב אצלה בעה"ז להיות עמה בעה"ב כי יכרך אחריה כי טומאתה והמשחית הנעשה בשכבו אצלה ידבק בו ולא ירפהו עד יום מותו ומה גם שאין מספיקין בידו לשוב בתשובה אחרי אשר הוטמא וזהו כל באיה לא ישובון וגם לא ישיגו ארחות חיים לעולם והוא מאמרם ז"ל בב"ר שלעתיד לבא אברהם יושב בפתח גיהנם ואינו מניח אדם מהול ליכנס ומי שחטא יותר מדאי נוטל ערלת תינוק שלא הגיעה למילה ומדבק אותה בו ומוריד אותו לגיהנם וארז"ל במסכת ערובין שהוא ישראל שבא על ארמית דמשכחה ערלתו ולא מבשקר ליה.

והנה כמו זר יחשב הסר ערלת הקטנים אשר לא חטאו ולדבקו בבועלי ארמית ואם לא יבואו אלו כמנין אלו איכה יעשה ומה צורך להביא להם ערלות מן החוץ אמנם הוא כי הילד ההוא בלי ספק הוא נפש החוטאת וקנסוהו לבא למות ולהכרת ערל כי את בת ערלים שכב וטמא בריתו ויורד לגיהנם לעתיד לבא שלא יזכה לחיים המקווים רק ידון עולמית וז"א פה ולא ישיגו ארחות חיים ואמר כי מכל הרעה הזאת תוכל התורה להביאך עד תלך בדרך טובים:

כ

מהנראה מרז"ל דרך טובים הוא לפנים מן השורה וזה לשון רז"ל הנהו שקולאי דאגר רבה בר בר חנה לאתויי ליה תביתא דחמרא תברוה שקליה לגלימייהו אתו לקמי' דרב א"ל זיל הב להו גלימייהו א"ל דינא הכי א"ל אין למען תלך בדרך טובים הוו קא בכו אמרי עניי אנן וטרחנא כולי יומא וכפינן ולית לן מידי למיכל א"ל זיל הב להו אגרייהו א"ל דינא הכי א"ל אין וארחות צדיקים תשמור ע"כ.

וראוי לשית לב כי הלא יראה מזה כי אומרו למען תלך כו' הוא לפנים מן השורה ואיך כנוסף על זה יאמר וארחות צדיקים תשמור שהם העושים קו הצדק בלבד ואיך אחר החסידות יסוגו אחור אל צדקות ועוד כי הלא יותר חסידות היה תת להם שכרם אח"כ מחזרת גלימייהו ואיך ייחס החסידות יתירה אל פסוק וארחות צדיקים שהם העושים צדק בלבד ולא יצדק לומר כי אומרו בדרך טובים הוא פחות מקו הצדק כי זה אין לו שחר למי שעיניו בראשו.

אך לבא אל הביאור נדקדק אומרו שארחות צדיקים לשון שמירה אמנם יאמר הנה צדיק יקרא העושה שורת הדין אך למה שאין צדיק בארץ אשר לא יחטא אפשר ימוט מארחות צדיקים אך המתנהג בחסידות לפנים משורת הצדק לעולם יהיה שמור לו דרך צדיקים שגם אם ישגה לא ימוט רק מחסידות אך הצדקות ישאר קיים נמצא כי החסידות הוא לו כמשמרת לדרך צדיקים מה שאין כן המתנהג בצדקות לבדו וזה אפשר יאמר למען תלך בדרך טובים הוא דרך חסידים וע"י כן וארחות צדיקים תשמור בל ימוט ממך שגם כי תשגה יהיה בחסידות העודף על הצדקות ותמצא בארחות צדיקים ועדיין היה אפשר לחשוב כי חסידות שאדם עושה פעם א' יספיק לו לשמור דרך הצדקות על כן בא רב ולמד במתק לשונו אל רבה בר בר חנא למה שלא באת רק בדרך א' של חסידות בחזרת גלימייהו כן בהחזרת גלימייהו הי' דבר א' של חסידות והוא דרך טובים אך להיות חסידות בלתי כפול עדיין אין בו כדאי להחזיקך בו עד גדר שלא תמוט מקו הצדק אף בעברך רצון קונך אך כאשר תכפול בחסידות כפול לתת שכרם גם כן אז יש ספוק להתחזק החסידות בך עד גדר שארחות צדיקים ישמרו לך שגם בעברך לא תמוט רק בעודף על קו הצדק בלבד והצדקות שמור וקיים לך:

כא

כי ישרים וכו' הנה תמימים למטה מגדר ישרים כי ע"כ נאמר תם וישר והוא כי תם יקרא העושה לפנים מן השורה בשב ואל תעשה בלתי מקפיד על חבירו ועובר על פשע כענין אשכילה בדרך תמים כו' כלומר אשכילה מתי תבא אלי הדרך תמים והוא כאשר אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי שהוא בשב ואל תעשה אך ישר הוא נוסף על זה להיטיב בקום עשה ךפנים מן השורה כמה ד"א ועשית הטוב והישר זו לפנים משורת הדין והענין כי אחר אומרו שראוי תלך בדרך טובים הוא להטיב לפנים משורת הדין וכעובדא דרבה בב"ח שכתבנו על זה ושמא תאמר הלא די אלכה בתם לבבי בקרב ביתי מבלי אשתדל להטיב לזולת לפנים מן השורה לז"א ראה מה בין מדרגה זו לזו כי הלא ישרים והם העושים לפנים מן השורה ישכנו ארץ כלומר ישכנו את הארץ בעולם בל תמוט וזהו שלא אמר ישכנו בארץ כי לעשותם חסד גם הוא יתברך יקיים העולם למענם בתורת חסד וכ"ש שיקיימו את עצמם בה ולכלול את עצמם לא אמר ישכינו ארץ אך תמימים לא תספיק תומתם רק לשיותרו בה לא שישכינוה על המים בהיות דבר מעכב הנה זאת תעשה לך החזיקך בתורה שתצילך מב' מיני רעות ועבירות א' להצילך מדרך רע הן עבירות זולת עריות וגם מהעריות שיצר אדם חומדן כאמור להצילך מאשה זרה ונכריה ותביאך אל גדר ללכת בדרך טובים ולהיות מכלל ישרים שישכנו ארץ:

כב

ואלו נשארת ברשעתך בדרך רע או בסוג השני בעריות היתה רעתך רבה כי הלא רשעים בעלי הסוג הא' מארץ יכרתו ובוגדים המה הבאים אל אשה זרה ונכריה שזולת העון בוגדים בבעל הזרה ובועל בת אל נכר בוגד באלהיו יתברך הנה אלה יסחו ממנה שגם זרעם ילקה כי ערירים ימותו שהוא ההריסה באמת וזהו ורשעים וכו' כלומר הכר נא מה שגדלה מאד תועלת עסק התורה וממה תצילך.

או יאמר גם שלא תראה הצלחת הולכי בדרך טובים בעה"ז הנה ימים באים שישרים ישכנו ארץ בלי טלטול רק שוכנים בטח ותמימים יותרו בה כמה ד"א והיה הנשאר בציון והנותר כו' ואז הרשעים המוצלחים כעת מארץ יכרתו וגם מהארץ הלזו וגם בזה הורה כי מכל זה תצילם התורה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.