אלשיך/משלי/ג

אלשיך משלי ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הנה עד כה הבדילנו מן התועים ומפתויי החטאים וילמדנו להקשיב לחכמה אזננו ולהתמיד עסקנו בה ולבקשה ככסף ולחפשה כמטמונים אשר אוהב כסף לא ישבע כסף והנה על אלה יצר סמוך הלא יתן בלב איש ידבר ולומר הלא אין בית הבליעה פנוי ומתי אעשה לביתי ללחם חוקי כאשר קרה לירמיהו עם דורו האומרים אליו מה נאכל אם נעסוק תמיד בתורה עד שעל פי ה' הראם צנצנת המן ואמר הדור אתם ראו לומר כי אם יעסקו כלם בתורה אין מעצור לה' לפרנסם כאשר עשה לדור המדבר והנה התשובה ההיא לא תצדק פה כי הלא שלמה ייסר את כל איש ואיש בדברו לשון יחיד כי לא יוריד הקב"ה לחם מן השמים בשביל יחיד אך התשובה הצודקת הלא היא יכין לו דרך או מלאכה מה ויעשה עראי ותורתו קבע ויבטח בשם ה' יצליח דרכו וזה וזה יתקיים בידו ולהיות כי לא יבצר מלב איש להרהר ולומר אולי אשר הוא יתב' יצליחני במלאכת עראי הלא ינכה ה' מזכיותי או אם לא ינכה לא יתמיד לעשות חסד חנם בשביל יחיד לכן טוב טוב אשתקעה בעסקי העה"ז ואיגע להעשיר כמה שנים ואחר כך לא אמיש מתוך האהל עוסק בתורה ובמצות כי אז לא יחסר לי כל אך לא זה הדרך בחר לו יה כי אשר כה יעשה לא יצלח בימיו כי נהפוך הוא כי הלא כה יאמר ה' למה תרצה אעשירך ואבטח בך תעסוק בתורה אחרי כן ואולי תבגוד ואדרבה עסוק בתורה מעוני ובטח בי שאעשירך אחרי כן כי בשמאלה עושר וכבוד כי טוב לבטוח אתה בה' מבטוח ה' באדם וכאשר אחשוב רמז התנא באמרו אם אין קמח אין תורה אם אין תורה אין קמח לומר הלא דרך אנשים לאמר אם אין קמח אין תורה ויתן לי ה' תחלה קמח ואח"כ אעסוק בתורה אך נהפוך הוא כי אם אין תורה תחלה אין קמח מאתו יתב' ואת פתח לעסוק בלי קמח והוא יתן והן אלה דברי שלמה בחכמתו בני תורתי כו' והוא אם תרצה יצליחך ה' עשה תורתך ומצותיך קבע ואז תצליח וזה וזה יתקיים בידך וזהו בני תורתי וכו' כלומר בלי תקות פרס רק למה שאתה בני ולמה שהיא תורתי אל תשכח שתתמיד עמלך בה באופן אל תשכחנה וההקש בזה במצות שעל שהן מצותי יצור לבך אותם ולא מצות אנשים מלומדה נעשות בידים ילבך בל עמם:

ב

ואז על ידי כן תהיה בטוח שתורתי ומצותי הן הן ייטיבו לך לתת לך טובה בתורת חסד חנם של אמת וזהו כי אורך וכו' חסד וכו'. ולבא אל הענין נזכירה מז"ל שכשבא הב"ה לברוא אדם נעשו מלאכי השרת כתין כתין וכו' חסד אומר יברא אמת אומר אל יברא וכו' צדק אומר יברא וכו' שלום אומר אל יברא וכו' מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכה לארץ כמפורש אצלנו בשערים.

נמצא כי חסד ואמת השלימו עמנו ושלום לא השלים ובזה נבא אל הענין אמר הלא יראת פן ינכה ה' מזכותך במה שייטיב לך בעולם הזה אל תירא כי ק"ו הדברים ומה אם על ידי התורה לא בלבד אורך ימים ושנות חיים יהיו לך כעובדא דאביי ורבה כי אם גם ושלום יוסיפו לך עם היות שלום מכת המנגדת אותך כי כל נתיבותיה שלום וכל בניך וכו' ורב שלום בניך:

ג

ואם כן אמור מעתה כי כ"ש הוא שחסד ואמת שהשלימו עם האדם שאל יעזבוך וא"כ למה תירא פן ינכה ה' שכרך בהיטיבו עמך והלא מדת חסד ואמת בתורת חסד חנם ושל אמת ידבקו בך ושמא תאמר אם כן מה גמול אשלמה לו יתברך על כל החסדים ועל כל האמת דע אפוא כי אין ה' אלהיך שואל מעמך רק תקשרם את החסד ואת האמת על גרגרותיך וכתבם על לוח לבך והענין כי דרכו יתב' הוא להרבות להיטיב ולא יבקש מיד איש מאומה רק שלא יהיה כפוי טובה ויודה לה' חסדו כד"א לה' הישועה ומה גמול נשלמה לך הוא שעל עמך ברכתך כלומר ומה שמוטל על עמך שהושעתם הוא שיברכוך ויודו לך עליה וזהו קשרם כו' לומר מה ה' אלהיך שואל מעמך רק שתקשרם על גרגרותיך והוא כי הגרגרת הוא מקום שמשם הדבור יוצא וכוון בריבוי לומר בכל גרגרותיך הם דברותיך ותפלות של גרגרותיך שתשבח לה' תקשור בהן החסד והאמת יחד להודות לשם ה' בל תודה על חסד לבדו בלי צירוף אמת בל תורם שהיה לך צד זכות מה ואינו חסד של אמת החלטי בלי צד גמול רק קשרם יחד להורות כי חסד ואמת עשה לך ה' וגם לא יהיה מן השפה ולחוץ ולבך יהרהר שמשלך נתנם לך רק גם כתבם על לוח לבך:

ד

ובזה ומצא חן וכו' והוא ע"ד מאמר הכתוב ראה למדתי אתכם חקים וכו' ושמרתם ועשיתם וכו' ואמר רק עם חכם וכו' כי מי גוי גדול וכו' שהרצון אצלנו שאומר הוא יתב' הלא דרך העמים להבזות החוקים בעימהם באמרם כי לא מחכמה תעשו מה שאין השכל מקרבו אך דעו אפוא כי אין זה רק בהיותכם בלתי עושים רצוני שלא יראו פרי החוקים אך ושמרתם ועשיתם וכו' ואז יאמרו רק עם חכם ונבון כו' כלומר אינו כעולה על רוחצו כי לא מחכמה היה עשות החוקים רק עם חכם וכו' והוא בראותם כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו וכו' כי אז ישפטו בשכלם ויאמרו כי החוקים הזרים אל השכל אשר תעשו אתם ולא הם עשו לכם הטובה הזאת להיות אלהים קרובים אליכם ולכן יאמרו כי מה שהיו מיחסים לדבר משולל שכל אדרבה הוא שכל טוב ומהיותכם עם חכם ונבון הבנתם טוב החקים.

והנה ע"ד זה יהיה הבלתי מעורב דעתו עם הבריות במשא ומתן כי יעסוק לילה ויום בתורת ה' ויעשה מלאכתו עראי ויקרה לפעמים יחסר לחמו ויבזוהו בני אדם ויהיה סכל בעיניהם באמור אליו טוב לך כי תעסוק בא' המלאכות ותקבע לך עת ביום ובלילה ולא תמית עצמך באופן יהיה משולל חן ושכל טוב בעיני האדם אך אין זה רק בבלתי שומר התנאים האלה אשר הזכיר פה שלמה בחכמתו כי ע"כ יקפח מזונותיו אך עושה אלה שתורתו יתב' אל ישכח למה שהיא תורתו יהיה חוזר תמיד לבל ישכח ומצותיו יצור לבו למה שהן מצותיו כי זה תכלית השלימות הנה זה ודאי חסד ואמת אל יעזבוהו מלהטיב לו וגם על זה יודה לה' על כל הטובה הנה עושה אלה עם היותו בלתי מעורב דעתו עם הבריות במשא ובמתן ועושה מלאכתו עראי ותורתו קבע גמור לא יהיה בזוי ובלתי שכלי בעיני בני אדם אך אדרבה יהיה לחן ולבעל שכל טוב כי יראו כי בדרכו אשר היה נראה משוללת שכל טוב בה הצליחו יתב' יתהפכו לומר כי אדרבה זה הוא החן והשכל טוב וזהו ומצא חן וכו' לומר משה זאת אפוא בני אשר סדרתי לפניך ובה ומצא חן וכו' כאמור.

או יהיה מקושר אל מה שאחר והוא הלא צויתיך תדבק בתורתי ומצותי לשמן ותאושר גם בארץ הלזו בשנות חיים של רב טוב ושלום אמר הלא ישיאך לבך לומר אולי לא אזכה להצליח בעה"ז כי לא אהיה לחן בעיני אלהים הוא מדת הדין המחפשת אחר איזה חטא וגם אהיה לבוז בעיני בני אדם הרואים כי אזלת יד בעשותי תורתי ומצותי קבע ומלאכתי עראי והלחם אזל מכלי ויהיה צד חלול חלילה לז"א עשה זאת אפוא ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם כלומר החן בעיני אלהים אשר יגורת שאדרבה אלהים יחנך ויברכך ושכל טוב בעיני אדם כי יראו הצלחתך ויאמר רב טוב שכלו של פלוני שבהיותו ממעט בעסק ועוסק בתורה ומצות בעצם ידע להרויח ולהצליח:

ה

ושמא תאמר אולי אעשה כן ולא תצליח למצוא חן כו' לז"א תדע במה תמצא החן ושכל טוב וכו' באשר אני מצוך בטח אל ה' בכל לבך וכו' הוא כי הנה תתעתד לקלקל הצלחתך בא' מג' עתים או טרם עשותך איזה עסק אשר תעשה פן תשית בטחונך בעצמך או אח"כ בהזדמן לך דרך רחבה להצלחתך שלא תייחס אותה אל דבר הנעשה מאליו או אל מראה עיניך ולא אל היות הוא יתב' אתך ומדריכך.

ג' אחר צאת לאור הצלחת מעשיך פן תתגאה ותהיה תפארתך לומר כי חכמתך עשה לדי את החיל ההוא ועל שלש אלה שלשת הכתובים באים כא' אחד לאחד על הא' אמר בטח וכו' והוא כי הלא דרך ישרה שיבור לו האדם במשאו ומתנו הוא להכין לו דרך ומעשה אשר יעשה לפי שכלו ללחם ביתו ואח"כ יבטח בשם ה' וישען באלהיו יצו לו את הברכה כי הוא הנותן כח לעשות חיל ולא תושיע לו ימינו כמז"ל יכול יושב ובטל ת"ל בכל מעשה ידך אשר תעשה ואמר שגם בשתים אלה תתחתן א' להכין הכנות על פי רוח מבינתך ואח"כ לשום בה' מבטחך מעשות עיקר מבינתך חדל וגם לא להשוות' רק כל מגמת פניך לשים בה' מבטחך בכל לבך ואל הבחינה האחרת היא הכנת רוח מבנתך אל תשען שאפילו למשענת מה אל תחשיבנה כי לא תהיה לך רק להכנה לחול בה ברכת ה' והיא תעשיר וזהו בטח בה' בכל לבך אך אל בינתך אל אשר תבין אין צריך לומר שלא תבטח כי אם אף לסמך מה אל תשען וזהו על מה שקודם הפועל רק בהכינך דרך הכנה:

ו

ועל הב' והוא כי ירחיב לו ה' דרך רחבה להרויח אכול ושבוע והותר ותתעתד להתנכר כי באשר הוא שם נרחב דרכך אמר בכל דרכיך וכו' והוא בשום שכל והבין כי מלת דעהו מקביל אל ההתנכרות והוא לומר הלא אמרתי לך תבטח בו ית' יצליחך השמר פן תתנכר בו בל יקרך כמקרה הכסיל הרואה את המלך ואומר לא הוא ואתה לא כן כי בכל אשר תעשה ותצליח שם הוא יתברך ובכן דעהו ואל תתנכר אליו והוא כי דרך אנשים אשר לא חלק להם בבינה בהזדמן להם דרכים ישרים ורחבים שהריוח מצוי וניכר בהם לעיני הכל יענו ויאמרו בדרכים האלה לא נירא מחוסר ריוח אך מאורחות צרים וענינים בלתי בטוחים תפול עלינו אימת העדר הצלחה ועליהם נבטח בה' כי ברחבים כאלה הלא אנכי אחזה לי ואם יצליח בהם לא ישלם תודות לו יתברך כי יאמר הלא נגד עיני דרך ישרה וידי עשתה ולא ידע כי מה' הוא אשר פנה דרך לפניו והן זאת לא צדק ויקצוף האלהים על קולו וחבל את מעשה ידיו כי הלא גם הדרכים הרחבים בעיניו לולא ה' צבאות היה עמו לא פתחו עיניו ולא הצליח כי כמה פעמים יש דרך ישר לפני איש ואחריתה מרה כלענה על כן אמר בכל דרכים אשר תראם רחבים כמשמעות דרכים דעהו ואל תתנכר כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל ובזה והוא יישר אורחותיך הם הצרים שלא ידעת להשמר בם בזכות מה שלא תתנכר אליו ברחבים ובזה תהיה בטוח ההצלחה בכל אשר תעשה ולא כעולה על רוחך לייחס הצלחת רחבים אליך והצרים אליו יתברך:

ז

והנה כאשר יקים ה' את דבר הישרת אורחותיך כאשר תדעהו בדרכיך ותעשה ותצליח לא יבצר מהיותך חכם בעירי כל רואיך שהוא אשר אמרתי ושכל טוב בעיני אדם כי יאמרו מצאת חכמה בטיב משא ומתן ובחכמתך עשית את כל הכבוד הזה ושפתם ישבחונך לאמר כי איש אתה ומי כמוך באניות סוחר יעשה כמעשיך וממרחק תביא לחמך ולא דעת ולא תבונה לאמר כי ה' פעל כל זאת אך אתה בני שמע בקולי איעצך ואף שאתה חכם בעיני זולתך אל תהי חכם בעירך כי גם שתדעהו בכל דרכיך אפשר תאמר גם שיד ה' עשתה זאת אף חכמתי עמדה לי בצד מה להיות מעיר לעזור לכן השמר מהיות חכם בעיניך רק שה' אלהיך הוא ההולך לפניך מלמדך להועיל ומצליח דרכך ואין זולתו ועשה זאת אפוא בני ירא את ה' מזה וסור מרע פן יראה ה' ורע בעיניו ויעביר מעליך השגחתו ותראה ברע אשר ימצאך פן תורש ותדוכא בעוני וביתר יסורין וזהו סור מרע כלומר סור עצמך מרע בל תבואך:

(ו) או יאמר בכל דרכיך וכו' על פי הדרך הזה והוא אם תאמר בלבבך תחת מה יתעשת האלהים לי להצליחני ומה העבודה היתרה שאעבדנו לזכות להצלחה בטוחה מאתו יתברך כי גם שאחר שהטוב נקבל מאת האלהים תספיק הודאה לא יספיק להיות לבי בטוח שאזכה לשפע גדול כזה האמור למעלה אל תשית לבך כי הנה אין ה' שואל מאתך כי אם תדעהו בכל דרכיך והוא יישר אורחותיך וימנעך מלהכשל למען תהיה בטוח ההצלחה והענין כי דרך המלך בשר ודם יעבדהו אחד האדם בכל עבודה בבית ובשדה ופנה דרך לפניו וישים המעקשים למישור ויסקלם מאבן לנחותו הדרך ילך בה למען ימצא חן בעיני המלך לדעה אותו ידיעה מה ושיאר פניו אליו להטבה מה ובהזדמן דרך רחבה ונקלה להטיב לו כולי האי ואולי לדעת אותו ולהטיבו עם היות שהוא יישר לפניו הארחות הצרים והרים המכשולות אך לא כן אתה עמו יתברך כ"א על אשר תדעהו לבד בכל דרכיך הוא יישר לך אורחותיך לבל תכשל מלהצליח הפך בן האדם המישר ארחות המלך למען ידעהו המלך בדרך הרחבה אך הוא יתברך במה שתדעהו בדרכים הרחבים הוא יישר לך גם הארחות עקלקלות וצרות אשר אין לרוח מבינתך מבוא להשמר בם ולהצליח בהן:

(א) עוד יתכן דרך שני בהמשך הכתובים בני תורתי וכו' כי אורך ימים וכו' והוא כנודע מרז"ל כי שנים של צער אינם של חיים כמאמרנו בתשובת יעקב אל פרעה האומר אליו כמה ימי שני חייך ענה ואמר ימי שני מגורי כלו' הלא ייחסת ימי אל שנות חיים לא כן היו רק של מגורים וצער והענין פן תאמר בלבבך הלא צויתני להקשיב לחכמה אזני וכו' עד דעת אלהים אמצא ואין זה רק ע"י חזור חזור יום ולילה לא אשבות ושמצותיך יצור לבי ומי זה האיש יעצור כח לדבר הזה והלא התורה ארוכה מארץ מדה ואדם ילוד אשה קצר ימים שנית היותו שבע רוגז ואין לך אדם שאין לו יסורין ומה גם תופשי התורה אשר היא מג' דברים שהן ע"י יסורין וזה מב' בחינות א' ע"י בני אדם ותחלואים וטרחות וכיוצא שנית חסרון כיס הקשה מהכל וממעט השלום כד"א השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך כי זרע השלום הגפן תתן כריה וכו' וע"י כן מתגרש מהסתפח מעל ספר ה' ומצותיו וא"כ מי יעצור כח להתמיד בתורה ומצות ולפניו שלשת המעיקים האלה והנה על אלה יוכל איש לדבר טוב לי כי אעסוק בתורה על מנת לקבל את הטוב מאת האלהים באורך ימים כאביי ורבה ושנות חיים ושלום כי בשמאלה עושר וכבוד למשמאילים בה כי במעמד שלש אלה אוכל לשקוד על דלתי הלמוד תמיד ואין מכלים וטוב לי אז מעסוק בלי פניה וללמדה מעוני אולי לא אעצור כח ואבטלנה על כן אמר השמר פן ואל תעשה כדבר הרע הזה רק התורה למה שאתה בני והיא תורתי והמצות למה שהן מצותי יצרם לבך וז"א תורתי ומצותי:

(ב) כי אורך ימים וכו' מעצמן יוסיפו לך התורה והמצות מבלי תכוין לבך ותהיה שכרך הרבה מאד שעסקת לשמה:

(ג) וביאר על ראשון ראשון אשר אמרתי לך שתורה ומצות יאריכו ימיך בעה"ז אל תתמה על החפץ כי אין צריך לומר התורה והמצות כלן רק חסד ואמת הוא ג"ח ותורה בלבד אל יעזבוך והוא כענין מז"ל על אביי ורבה דמבית עלי קא אתו ומרבית ביתו ימותו אנשים ומדת ימיהם עד כ' שנה ורבה איעסק בתורה והוסיפו לו כ' ואביי איעסק בתורה וגמילות חסדים והוסיפו לו מ' וז"א הלא אמרתי לך כי תעסוק בתורה ובכל המצות תאריך ימים אל יתחמץ לבבך לומר הלא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וכל האריכות ימים יהיה לעולם שכולו ארוך ויעזבוני בעה"ז כי הלא דע אפוא כי אין צריך לומר תורתי וכללות מצותי אשר אמרתי כי אם אפי' חסד ואמת הם גמילות חסדים ועסק התורה הנקראת אמת כנודע בלבד אל יעזבוך גם מעתה בעה"ז וכענין אביי ורבה ומה גם עתה כל המצות יחד אשר צויתיך שלא יעזבוך גם בעה"ז וזהו חסד ואמת כו':

עוד שנית תעשה למען ירבו ימיך והוא קשרם על גרגרותיך ללמדם לזולת ולדרשם ברבים כי בגלל הדבר הזה יאריכו ימיך בעה"ז וכמעשה דר' פרידא שהוסיפו לו ת' שנה על ששנה ת' פעמים לתלמידו ההלכה וכאשר הפליגו רז"ל על הלומד ודורש תורה לרבים שהקב"ה מאריך ימיו ולהיות יקרה ידרוש הדורש ואין איש שם על לב מהמקשיבים לקולו דש שדבריו עד לב שומעם יכנסו אך הוא כי טבע כל דבר לרוץ אל מה שיתייחס אל מקורו כן כצאת דברי הדורש מן השפה ולחוץ לא יעצרו כח להכנס עד לב שומעיהם אך בצאת מקירות לב הדורש מהלב יצאו ואל הלבבות ילכו וינעמו דערבו למו וכמאמרנו בביאור התורה על פסוק והיו הדברים וכו' וז"א קשרם על גרגרותיך נקרוא בגרון ולהשמיע ברבים אך שמהלב יצאו וזהו כתבם על לוח גבך שיהיו עיני שכלך אל לבך לקרוא ולדרוש מתוכו כקורא מה שכתוב בלוח כן יוחקקו בלב ומתייחס כקורא בו:

(ד) ובזה ומצא חן ושכל טוב כי אז יישר ויכשר בעיני אלהים ואדם כי יהיו לחן ולשכל טוב בעיני הכל כצאת הדברים מלבך:

(ג) או ע"ד זה בהשמיעך לרבים קשרם תורתי ומצותי ולא תדרוש תורה לחוד ומצות לחוד כי אם המצות עם דברי תורה וטעמים לשבח עליהם וכן יחד שתיהם כתבם וכו' כי המצות בהמתקח טעמם ושרשם ע"פ התורה תכתבם ותשקעם על לוח לבך:

(ד) ובזה ומצא חן וכו' שיהיו לחן המצות שתשמיעם ושכל טוב התורה הנדרשת למתק טעמם משא"כ בהעדר השמעת טוב טעמם:

(ה) בטח וכו' יאמר הלא הבטחתני לעסוק בתורה ומצות לשמן ואמצא חן ושכל טוב וכו' והלא במה אדע כי אירשנה כי מי האיש יהיה לבו בטוח ולא יירא שמא יגרום החטא או ירפה מעבודת קונו באופן תאבד ממנו חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם כי הוא גדר קל ליאבד מאדם ילוד אשה עכ"א בטח אל ה' בכל לבך ישמור לך הגדר הנזכר אך בזאת שתלך בתמימות ואל בינתך אל תשען שלא תאמר הלא לי שכל טוב ומי ירשיעני וכמה דברים שראוי לאדם להתרחק פן יטעה אנכי לא אירא כי שכל טוב לי וכענין שלמה עצמו באמרו אני ארבה ולא אסור כ"א כה תאמר לא יסכון לך בטחונך בה' כי הוא ירפך ויעזבך וזהו בטח אל ה' וכו' אך שאל בינתך אל תשען רק תמיד עם ה' תהיה ולא תסור ימין ושמאל במשענת קנה בינתך:

(ו) והנה המורא אשר יעלה על ראש האדם פן מצותיו ית' בל יצור ותאבד ממנו החן בעיני אלהים ואדם הוא על ב' בחינות או על העדר ממנו עסק תורה ומצות עשה ומה גם על הדרך הנזכר שיקשרם תמיד על גרגרותיו שנית על סור מרע ומי יעצר כח כי אולי יגרום החטא על כן על הא' אמר בכל דרכיך דעהו וכו' ועל הב' אל תהי חכם בעיניך וכו' והוא כי כמה פעמים שהחי יתן אל לבו ללכת בישרים דרכי ה' ולקבוע עתים לתורתו ועתים לטרף ביתו לכדי סיפוקו ובימים ההם ובזמן הזה אשר נשאו לבו לעשות כן עיניו יחזו דרך רחב לפניו שעשו יעשה ויכול יוכל אך שאור שבעיסה יסיתנו לבלעו שלמרחוק עיניו יביט ואמור יאמר הנה עתה ירחב ויתכן דרכי אך יסתעף אורח צר כי הנה יגיעו ימים אשר יאמר אין לי בהם חפץ הזה כימי מועד והימים אשר נחו בהם היהודים כי מי יספק צרכו במלאכת עתות או חצאי ימים כי המלאכה לא תהיה דיה לכל ההוצאה ואיככה ואוכל וראיתי את כל איש ישראל יאכלו וישבעו וישמחו בחגם ואני ארעב לכן מאשר חשבתי דרכי אשיבה רגלי מעתה כי לא זו הדרך שיבור לו האדם והנה זאת עשה לו כי לא שת לבו כי גם בימי החול הרחוקים מהוצאה רבה אשר דרך רחב לפניו ליזון בקביעות עתים לתורה ומצות גם אז מה' המה לו המחיה והכלכלה רק יקרבהו אל הטבע אך לו שם פניו לדעת את ה' כי גם בדרך הרחב ה' יכלכלהו גם באורח הצר ודחוק יהי אלהיו עמו ליישרו לפניו כי הבא ליטהר מסייעין אותו אין ספק כי בשצף עסק אלהים יחנהו ויברכהו עד בלי די לאכול לשבעה ולשמחו בחגו ככל העוסקים במלאכה כל ימיהם והותר כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט וההקש בכל הדרכים ואורחות הדומים לזה וז"א בכל דרכיך הרחבים דעהו כי הוא יתב' המרחיבו לפניך ואז והוא יישר אורחותיך המסתעפים אחרי כן:

(ז) ועל הבחינה הב' והיא מסור מרע אמר אל תהי חכם בעיניך ולבוא אל ביאורו נזכיר מאמר ריב"ז עם תלמידיו שאמרו לו בשעת פטירתו ר' ברכנו ואמר יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא ב"ו א"ל עד כאן רבינו אמר להם הלואי שהרי אדם עובר עבירה בסתר אומר שמא יראני אדם ואינו אומר שמא יראני המקום ע"כ.

והנה לתלמידי חכמים צדיקים כתלמידי ריב"ז עדיין נראה שהדין עמהם שמורא שמים לא יבצר מהם ממורא ב"ו.

אך נחשוב שבחינת טרם בא העבירה לידו של אדם ערי בחינת אשר כבר היא בידו במקום שאין אנשים לא יהיו תמים כי מורא שמים לבלתי בא לעשותם אין ספק ששלמים כהם גדול עליהם ממורא ב"ו אך אם העון אנה לידו דבר עבירה קשה לפרוש הימנה מפאת מורא שמים אם לא יחוש שיראוהו אנשים והענין כי המה ראו כן תמהו באמרו אליהם שיהא מורא שמים עליכם כמורא ב"ו כי עלה על רוחם הבחינה הא' ואמרו ע"כ רבינו ואם היה לומר שלפחות לא נבצר מזה גם שאינו שלמות בעצם אם כוונת לכך מהראוי היה תאמר אל תהי מורא שמים עליכם גרועה ממורא בשר ודם אך אמרת בלשון חיוב שיורה שתו לא על כן גדלה תמיהתם לכן השיב ואמר אדם עובר עבירה בסתר וכו' לומר הן ידעתי שתתקשו מלבוא לעבור עבירה מיראתו יתב' יותר מעל מורא ב"ו אך אין זה רק טרם תבוא העבירה לידכם אמנם לא תתרגש לסבה מה ותבא במקום שאין איש אחר היותה בידכם כבר אז קשה לפרוש מפאת מורא שמים וקל מפאת מורא ב"ו פן יראוהו ויחולל כבודו וזה ענין עובדא דרב עמרם חסידא בעלותו בסולם אל הנערות וירא כי לא יכול לכבוש את יצרו מפאת מורא שמים וצעק נורא בי עמרם עד נתקבצו אליו רבים ואין ספק שלא יחסר מורא שמים מרב עמרם חסידא אלא שלהיות העבירה לפניו אין מספיק עד יבואו אנשים ויהיה גם מורא ב"ו ועל כן לתלמידי ריב"ז יהיה שבח גדול לשוב ממורא שמים לבד שהוא יותר מרב עמרם חסידא שאחר שתקפו יצרו בסתר ואין רואה שלא ייחל אל בני אדם לשוב אחור כרב עמרם חסידא שהוצרך יבואו בני אדם וזהו אדם עובר כו' שהוא כאשר כבר באה לידו וז"א עובר לשון הווה שכבר היא בידו והוא בסתר מקום שאין אנשים כי אז יצרו הלבישו ויאטם לבו ממורא שמים עד גדר שאין צריך לומר שלא יאמר הלא רואני המקום כ"א אפ.לו שמא יראגי המקום בלשון ספק איט אומר ובזה דבר גדול דבר כי דרך כל אדם שממורא ב"ו יפרוש ודאי אם ירגיש יבא שמה איש כעובדא דרב עמרם שצווח עד באו אנשים ואז פירש וממורא המקום אפי' בלשון ספק לא יאמר ואתם תעדיפו שתפרשו ודאי כמורא ב"ו ונבא אל ביאור הכתוב אמר שלמה בחכמתו הנה ב' בחינות הם א' להשמר מן החטא ב' אחר היות האדם ברעת העון בידו אמר על הא' בכל דרכיך דעהו לומר זה כלל גדול יהיה בידך יהיה נגד עימך תמיד שמלא כל הארץ כבודו ובכל דרכיך המתיחסים אליך הגופניים דעהו כי שם י.וא כי בזה לא תמנע מעשות במקים שאין איש מה שלא תעשה במקום רואים ימשך מזה שבהיות גגד עיניך שהוא ית' עומד לפניך ורואך ממוראו תמ.נע מלעות אורחותיך ולא ממורא ב"ו נמצא שהוא ית' יישר אורחותיך הם ארחות הצרים שהם עבירות הנאות גופך המסתעפים מהדרכים הרחבים שהם המותרים לך מעסקי גופך והנאתך ולא יהיו המישרים במ אדם וזהו והוא יישר אורחותיך כלומר אם תדעהו כי שם הוא.

יהיה הוא המיישר ולא ב"ו שמבלי בא במ אדם תפרוש.

ושמא תאמר כתלמידי ריב"ז ע"כ רביט והלא דבריך אלה על איש אשר תורת ה' לא ישכח ומצותיו יצור לבו המה ומי כהחכם ומי ידע להזהר יותר ממנו ולהיות ה' נגד עיניו ולירא ממנו ית' יותר מע"י ב"ו ע"כ השיב כתשובת ריב"ז ואמר אל תהי חכם בעיניך ליזהר מעצמך בעצם כי גם שאודה שתדע ליזהר יהה מעבירות טרם יבואו אך בזאת תבחן אם רזדמנה לך עבירה וכבר באה אם תתגבר כארי ותסור ותפרוש ממנה ממורא ה' אשר הוא שם ולא ממורא ב"ו פן יבואו לראות וזהו ירא את ה' וסור מרע לומר מחמת יראתך את ה' סור מהרע אשר כבר אתה בו ולא ממורא ב"ו בל יהיה כרב עמרם שהוצרך לב"ו וזהו לשון סור שהוא לסור מהרע אשר אתה בו כבר:

ח

ארז"ל חש בראשו יעסוק בתורה אל תקרי לשרך אלא לראשך והוא על חסרון א' מהרישי"ן וגם למה יניח העיקר ויאמר שכל תרופת התורה תהיה אל מיחוש קל שבשרך ולפי דרכנו הנה כתבנו כי באמרו ושנות חיים כלל כל טוב העולם הזה שלא יחיה חיי צער זולתי של חיים וטובה והיה אפשר לומר כי גם שינצל מחלאים רעים ומטרידים אך שתים לא יעדרו ממנו מתילדים מעסק התורה בטבע והיה מקום לומר כי המה היו בכלל התשות כח שהתורה מתשת כחו של אדם שא"א בלתו והוא כי הנה צונו להקשיב לחכמה ולתבונה ולבקשה ככסף וכמטמונים שהוא בחקירה עיונית.

ב' שנעסוק בה תמיד בל נשכח באמרו בני תורתי אל תשכח והנה כפי הטבע התמדת העיון תעכב העכול ותוליד מיחושים במעים ובשרירי הבטן אשר משם יסתעפו כלם ומהתמדת עמלו בתורה יבא עד דכא ותיבש גרם כי ע"כ ברך יעקב את יששכר יהיו גרמיו כמטיל ברזל לרבוץ בין המשפתים כחמור על בחינה זו עכ"א גם מאלה לא תחוש כי על הא' אדרבה רפאות תהי לשרך ועל הב' ושקוי לעצמותיך כי מוח עצמותיך ישוקה כי אשר חשבת למכאיב יחבש:

או יהיה שיעור הכתוב הלא אם כמו זר יחשב לך היות יסורין בדלים מהעוסק בתורה מבשרך הנה תחזה כי הלא דברי אמת כי הנה התורה רפאות תהי לשרך וכו' ושתיהן שלא כדרך טבע כמדובר ואם כן תהיינה אלה לך אות ומופת על יתר הדברים כי השגחה הנה ולא בטבע שעל ידי עסקך בתורה יהיו לך שנות חיים:

או יאמר כמז"ל בשחיטת חולין כי אין תרופה בטבע למי שיצאו או נתקלקלו תכונת מעיו ושרירי בטנו רק על ידי בעתה שיפחידוהו ואז יכוננו והפכו הוא לתרופת מי שנתייבש גרמו כי תרופתו השמחה והמטחה כענין ושמועה טובה תדשן עצם וכמעשה דאספסיינוס על ידי ריב"ז באופן שתרופות השרר הוא עיקר כונניות המעים ותרופות יבושת עצם הם הפכיים זה בבעתה וזה בשמחה ובבטחה אמר ראה נא השגחת התורה על המחזיקים בה כי רפאות תהי לשרך וגם שקוי לעצמותיך כאחת.

אז יאמר כי למיחוש השרר צריך דבר ממשיי כתחבושת ולעצם צריך משקה שמוח עצמותיו ישוקה והם הפכיים אמר כי שתיהן כאחת תעשה התורה מאליה לעוסק בה.

או יאמר והוא הנכון פן יאמר איש הלא א' מהדברים אשר הבטחתנו ע"י התורה הלא היא אורך ימים בעה"ז והנה היה מקום לומר הלא יצדק במי שהיה בחור מעם ולאחת הסבות נקנסה עליו מיתה כי זכות תורה תקיימנו אך אשר תמו ימיו וכלה לחותו השרשי ותם כח בני מעיו ללכת בהן המאכל ויתרוקן מוח עצמותיו הלא פלאי פלאות צריך יעשו לו לחיות א' עכב נפשו בל תעלה למקומה שנית חדש ברייתו והשיב לחותו בו וכ"כ לא יעשה הוא ית' ליחיד מעם בתורת חסד חנם מנכוי מצות כאמרו חסד ואמת אל יעזבוך כו' על כן אמר אל תתמה על החפץ כי הלא רפאות תהי לשרך הוא כללות בני מעיך ושקוי לעצמותיך כי תחזיר הלחות שרשי אליך:

ט

ואל תאמר בלבבך לא יתכן יעשה כן בלא נכוי שכר כי במה אקדם ה' על זה.

כי דע אפוא כי אין המלך הקדוש כבשר ודם שאלו יצוייר רופא ירפא את אשר כלו ימיו ויחיינו לא יהיה יקר בעיניו לקחת מידו את כל הון ביתו והיות לו לעבד עולם וק"ו לשכינה כי הלא מה ה' שואל ממך כי אם החזיק לו טובה ואף אם בעל הון אתה לא יצוך כל הון ביתך תתן לצדקה רק כבד את ה' מהונך וכו'. ולבאר הכתוב נעיר כי הנה כמו זר נחשב שלא יצוה יכבד את ה' רק לבעל ההון וגם אשר לא יצוה כי אם לבעל תבואות כאומר כל תבואתך למה יגרע אשר לא יהיה בתבואות ועוד כי לא תהיה תפארתו יתברך למלא אסמי בעל הון ורב תבואות רק להריק ברכה עד בלי די אל עני ונכה רוח ואשר כביר לא מצאה ידו וגם יראה בלתי מקושר אל הקודם:

אך אחרי אומרו שע"י עסק התורה הוא יתברך ייטיב לנו גם בעה"ז אמר אם אמור יאמר העבד ישראל לא יבצר או תקראנה אותו כאלה והשיגה ידו הון רב ורב תבואות ע"י התמדת עמלה של תורה ורפאות תהי לשררי וכו' או יחסר לחמי אם אמצא און לי ואעשיר הלא אירא באמרי שאודה לה' חסדו ובמו פי אהללנו הלא מזער הוא ובמה אקדם ה' ואין קצה לרוב חסדיו ואם יחסר לחמי מה תשיב על תוכחתי ומה אשיב אל לבי באמור אלי איה אפוא ברכת טוב אשר נידר לי שתורה ומצות שלום יעשו לי בעושר ורב תבואות ע"כ על הא' השיב באמרו כבד את ה' וכו' ועל הב' באמרו מוסר ה' בני כו' וביאור הענין אם ירבה הונך אל תחוש אל נכוי השכר כי הלא מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם בל תהיה כפוי טובה לבד כי הלא אף בהיותך בעל הון רב לא יקח ממך לא מחצה ולא שליש או רביע עם שהכל שלו כי אין לה' חפץ בכסף רב כסף ורב תבואות כי א' המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוין לבו וכו' והנני מלמדך להועיל כבד את ה' וכו' והוא כענין המוציא הוצאות רבות על נכסי אשתו דקיימא לן שאם אכל גרוגרת א' דרך כבוד מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל הנה כי אשר הוא דרך כבוד אין לו שיעור ועולה כנגד הוצאה רבה והן המה דבריו אלה לומר גם שהרבה והפליא חסדו לך הוא יתברך לא יבקש מידך אפי' כאריס רק שאפי' לא תהיה די התייחס למתנה כי אם לכבוד בעלמא כי מעט הוא כי אין חפץ לה' במתנה מרובה כי אם בכבוד והודאה כי לא ידמה הנותן מתנה יפה לעני בחרפה ובוז לפרוטה א' דרך כבוד וזהו כבד את ה' וכו' כלומר כבוד אני חפץ אף כי מזער הוא ולא רוב ממון ואפי' יהיה מהונך שיש לך הון רב וכמז"ל על פסוק עשר תעשר אריס אינו מוריד הגשם ולא מצמיח התבואה ולא משיב הרוח ונוטל מחצה או שליש וכו' אך ה' עושה כל ואינו נוטל רק א' מעשרה וכן ומראשית כלומר ולא כל ראשית תבואתך גם אם רבה היא ומה גם לבעל המעט ובלבד שיהא הונך ותבואתך כלומר משלך ולא מזרים אתך רק בלי צירוף גזל וחמס כי הוא יתברך שונא גזל בעולה וזהו מהונך בל תהיה כגייפא בחיזורין ומפלגא לבישייא וזה הורנו יתברך במצות ביכורים שצונו להוליך תאנה ואשכול ענבים א' על שכמנו עד המקום אשר בחר ה' ולחרוד כל חרדת הכבוד הכתוב במשנה תורה על שוה פרוטה:

י

והביטה וראה מה גדלה חסדו יתב' כי אשר תכבדהו מהונך כו' לא יחשבהו תחת כל הטובה אשר כבר היטיב לך כי אם עוד יקבע לך שכר על הכבוד אשר תכבדהו מהונך והוא וימלאו אסמיך שבע כו' נוסף על הקודם כי אין חפצו יתברך שנחזיק לו טובה על הנוגע אליו יתב' כי אם צדקנו מה נתן לו רק להכין לנו הכנה לשוב להרבות להיטיב כי הן הוא משוש דרכו יתברך:

אמר הנה ימלאו מעצמם באוצר אשר אתה לא מלאת ולא אומר לך שיפרצו האוצרות החוצה כאשר ביקבים פן ישלוט העין רק בכל תוכם וזהו באסמים מקום הסמוי מן העין אך יין ביקבים למה שהן יקביך יפרצו יותר מאשר ימצא תירוש באשכול כי לא יורגש כי מה' יצא הדבר כי יעלה על רוח הרואים כי הענבים אשר ידרוך הדורך שלמים ומלאים עסיס המה במזגם ולא ימעיטם עין רואה גם כוון באמרו שבע כי יתייחס לשבע וריבוי בהצטרף שיעור הטבעי אל הנוסף רק שאשר ימלאו שהוא המילוי הנוסף יהיה שבע בלי הצטרפות מה ששמת באסמיך כברכת יצחק אשר ברכו ה' מאה שערים על הראוי שנמצא היתה הברכה יתירה על העיקר צ"ט פעמים:

או יאמר שבע לומר גם אם כבר מלאתם אתה חטה ושעורה אני אמלאם שבע שהוא תואר אל הברכה והשביעה שיהיה הכל שבע כי הן מעט אשר תתחיל לאכול תשבע כענין האמור ברות כי ישתלח איכות שבע באסמיך ואשר היה בו די לשנה יהיה לשנים רבות וזה באוצרות המלאים אשר להם תקרה וחומה סביב ואין מקום גם לריבוי הכמות אך ביקביך הפרוצים מלמעלה יפרצו וירבה היין גם בכמות:

ואמר וימלאו בוא"ו לומר הנה תכבד ה' מהונך ומראשית תבואתך אשר הוצאת מהשדה אל תחשוב איחל לברכך עד תזרע השדה שנה שאחריה ואצוה את הברכה בשדך כדרך הברכה להשתלח בזרע האדמה רק מיד וימלאו אסמיך כי באוצרות עצמם שם אברכם וזהו כבד כו' ומיד וימלאו כו' או זולת שכרך השמור לך לע"ה וימלאו מפירות המצות זהו אם ברך יברכך ה':

יא

אך אם תראה כי אדרבה תרעב ללחם אל ירע לבבך לאמר היכן השלום שנתוסף לי כי הלא אל יצא עתק מפיך לומר כי אל אמונה מבטיח ואינו עושה חלילה כ"א תראה את עצמך בחוסר כל:

מוסר ה' כו' כי אני יסרתי חזקתי זרועותיך וכן שמעתי אומרים שקדמני החסיד הרב רבינו יונה ז"ל בסמיכות הלז עם פסוק הקודם עם שלא זכיתי לראות ספרו ועל פי דרכנו ינעם שמקושר מלמעלה.

ועדיין ראוי לשית לב אל כפל ענין ומלות שונות מוסר ותוכחות תמאס ותקוץ ונכנס בשתים מוסר ותוכחות ויצא בא' כי את וכו' יוכיח ולא אמר ייסר.

אך הן אמת כי שני מיני יסורין הן המוצאות את הצדיקים יש תיסרהו רעתו ויתמוגג בעונו כי אין צדיק אשר לא יחטא ויש יסורין בלי עון ירוצון ויכוננו לא פשעו ולא חטאתו כי אם ה' חפץ דכאו לאשמת העם לכפר בעדם כאשר מצאנו ראינו בשלמים וכן רבים כר' אלעזר בר' שמעון ורבינו הקדוש ודומיהם מרימי עול עון עדת ה' על לחיהם כי ע"כ בכה ר' חייא בשמעו קול מבשר רפואות רבו על שהתעתדו לצרות על דברי הבצרות ועל המעוברות והסוג הזה הב' ההוא יקראו יסורין של אהבה וארז"ל כי בזאת יבחן אשר המה מאהבה ואשר מחמת מוסר כי אשר המה לסליחת עון יש בהם ביטול תורה ואשר מאהבה אין בהם ביטול תורה כי קלים היו יסורין של אהבה מיסורי עונש ולכן אחשוב כי כנגד שניהם דבר הכתוב הזה ואת הדבר הקשה קרא מוסר כמד"א תיסרך רעתך יסר בנך כי יש תקוה וליסורי אהבה קרא תוכחה כד"א תוכחת מגולה מאהבה מסותרת שהוא אצלי כשהוא מאהבה מסותרת וביאר הכתוב הזה אם זך וישר אתה ועתה יעיר עליך חלי ומכה או חוסר לחם אם מששת את כל כלי מעשיך ומצאת עון אשר חטא מוסר ה' בני אל תמאס ואף אם אף אתה ולא עון לך וקלו יסוריך שאין בהם ביטול תורה אל תקוץ ולא תגעל בתוכחתו לומר לא הן ולא שכרן:

יב

ולא אומר לך טעם לפגם המואס במוסר כי הלא פורע חובך אתה ולמה תקפיד אך אתן לך טעם לשבח קבלת התוכחות אף אם לא עון לך והוא כי הנה נתחבטו הראשונים על מה זה יתיסר אשר לא חטא על הנפש ויש אומר כי לולא איזה חטא גם שיהיה קל לא ייסרנו יה גם יסורין של אהבה.

והנכון אצלנו שעם היותו זך בלי שמרי חטא או עון ירצה הקב"ה לזכותו שיסבול עון דורו שתהיה זכות הרבים עליו ותגדל מעלת מחיצתו ע"י כן גדר נמרץ כי בגלל אשר ה' חפץ דכאו החלי עוד יוסיף על אהבתו אשר אהבו אהבה עזה מאד וכמז"ל על פסוק ה' אמר אלי בני אתה שפי' על מלך שמקבל יסורין בעד ישראל וזה לשונם כעבד שעשה לרבו קורת רוח ואמר לו מחבבנא לך כברי ע"כ.

הנה יראה מרז"ל שסובל יסורים בעד ישראל שהם יסורי אהבה מחבבו הוא ית' על מה שאהבו ומעלהו מגדר עבד לגדר בן כאמרו כעבד וכו' ואמר לו כו' וזה אפשר תהיה כונת מז"ל ומתורתך תלמדנו ק"ו משן ועין ומה אם בהן עבד יוצא לחירות יסורין שממרקין כל גופו של אדם לכ"ש והוא אצלי ממש שהבא מהדין כנדון שע"י יסורין יוצא העבד מנדר עבד איש אל גדר בן שהוא בכלל ישראל הנקרא בן לה' כפשוטו ועל כן נקרא בן חורין כי בא אל גדר כן וע"ד זה איש הישראלי על ידי יסורין של אהבה יעלה מכלל עבד ה' לבן.

ואין לומר שעמנו שיוצא לחירות מנגינותיו כי הלא במסכת ברכות נדרשת בפי' דרשה זו על יסורין של אהבה שהן בלי עון.

העולה מזה כי ע"י יסורין של אהבה יעלה מקבלם אל חבה יתירה לפניו ית' כאב את בן וזה יאמר פה לתת טעם אל יסורי אהבה בל יקוץ מקבלם ואמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח לומר הן אמת כי יאהבנו טרם התוכחת כי את אשר כבר יאהב יוכיח ושמא תאמר א"כ מה יתרון לו עתה אחר התוכחת לז"א וכאב את בן ירצה לומר הנה באהבה יש גדרים יש גדר אהבת הרב את עבדו או משרתו אך לא תהיה רצוגו שלמה עמו באהבתו אותו כאהבת אב את בנו והנה מתחלה יאהב אותו אהבה סתמית ויוכיחנו אך יתוסף עתה שכאב את בן ירצה אותו וזה אמר וכאב בוא"ו כי היא הוראת מה שיתוסף בו ושינה מאהבה אל רצון לומר גם שישראל דרך כלל יקראו בנים למקום ויאהבם כאמרו בנים אתם לה' אלהיכם וזהו דרך כלל מפאת נפשותם אך לא שכל א' יעלה על רצונו ית' באהבה עזה מאד כאב את בן שנפשו קשורה בנפשו אמנם אשר יוכיח ה' יסורין של אהבה יעלה על רצונו ית' כבן וזהו ירצה:

או יאמר וכאב את בן וכו' שלא נשוה תוכחתו ית' אל הצדיק כהוכיח האב אל הבן כי אף שאהבת עולם יאהבנו בעת יוכיחנו ובשבט יכנו לא יבצר מלהראות לו בפנים זועפות וגם שלבו לא כן עמו בעצם בהוכיח אותו כאשר בעת ירצהו או יפיק רצונו אמר כי לא כן הוא ית' עם הצדיק כי אם שאף בעת שיוכיח הוא כאב את בן ירצה כלומר כאב את בן בעת שירצה אותו ויפיק רצונו ולא בעת שיוכיחנו או יאמר כי אף בעת שיוכיח ירצהו כאב את בן:

יג

ראוי לשום לב מה היא סחרה ומה היא תבואתה ואיך יעריכנה ככסף וחרוץ והם טפלים אליה ולא עוד אלא שאמר שסחרה טוב מכסף שיורה אך לא מחרוץ חלילה ועוד שהוא הורס מאמרו זה באמרו יקרה היא מפנינים והלא מתחלה לא אמר רק שטובה היא מחרוץ שיורה אך לא מפנינים:

אמנם הלא ידענו כי הנקרא חכמה הוא לימוד תורה שבע"פ אחר ידיעת תורה שבכתב אסור ללמד בשכר כדבר שנאמר כאשר צוני וכו' מה אני בחנם כו' ועל כן תגדל אשמת אשר לא ילמד כמאמרנו במאמר הכתוב הוי כל צמא לכו למים כו' בלוא כסף ובלוא מחיר והנה דרכו של עולם הוא כי הנקנה בדמים יקרים חשוב יותר מהניתן בחנם כי ע"כ נחשבו יקר חרוץ ורב פנינים כי מיעטו אמר ראו עתה כי לא זה דרכה של תורה כי אשרי אדם מצא חכמה כלומר שמצאה בחנם כדינה ואדם מעצמו יפיק תבונה בלא כסף ובלא מחיר:

יד

כי לא לקוטן ערכה חלילה תנתן חנם כי הן אמת כי טוב סחרה אם היית קונה אותה בכסף כסחורה מסחר כסף טוב טוב הוא לקנותה מקנות מסחר כסף וקנות התבואה שהיא תבואת החכמה שמזריעת החכמה בלב יוליד תבונה היא טובה מחרוץ:

טו

כי לא מהנתן בחנם יראה לך הוראת היותה בלתי יקרה כי הלא יקרה היא מפנינים ואשר נתנה בחנם הוא כי מי יוכל לשלם שכרה כי הלא כל חפציך לא ישוו בה הכולל זהב וכסף ורב פנינים שכולם בלתי שוים לפניו ומה דמים תערכו לה:

טז

כי הלא ארך ימים בימינה כו' לומר הלא תדמה התורה אצל טוב העולם הבא והעולם הזה לרב וב' תלמידים שהגדול עומד ממינו והקטן לשמאלו והוא באמצע כן התורה אלהית בימינה נצב אורך ימים ובשמאלה העושר והכבוד והלא כל חפציך זהב וכסף ורב פנינים לא יעלו למעלה מעושר וכבוד ולא יערכו רק אל הטפל אליה אשר משמאלה אל המשמאילים בה ואיך כל חפצים ישוו בה בעצמה אם יחד כלם אינם מערך עצמותה ולא מערך הנצב בימינה רק מערך אשר בשמאלה:

וענין המשל הזה כי כאשר בהיות רב בין ב' תלמידיו א' מהימין וא' מהשמאל אשר יחפוץ להתקרב אל הרב מחמת עצמו הלוך ילך אליו בדרך ישרה נכח פניו אך הקרוב אליו לא מפאת עצמו רק לדבק בתלמיד הגדול שבימינו או הקטן שבשמאלו לא יבא מנכח פניו רק יטה אל הנתיב הפונה אל צדו ימנית אשר בו התלמיד הגדול או אל אשר מהשמאל אם מגמתו אל הקטן כן הדבר הזה כי התורה הנצבת בראש הומיות לקרוא לעוברי דרך לכו לחמו בלחמי ובימינה אורך ימים ובשמאלה עושר וכבוד והוא כי הבא נכח פניה ואין כל מגמתו רק להחזיק בה מצד עצמה כי קדושה היא לאין תכלית או מצד היותה תורת ה' ותמימה ומשיבת נפש הלא הן הדרכים הרחבים הפונים נגד פניה ואל צדה הימני יחלק נתיב הוא להולך אליה להשיג אורך ימים לאהבת האושר ולקבל פרס אורך ימים בעה"ב ונתיב צר שני הוא ההולך אליה משמאלה על השגת העושר והכבוד בעה"ז:

יז

ומה בין זה לזה אמר דרכיה דרכי וכו' כלמר דרכיה הפונים אליה נגד פניה הלא הוא בחינת הדבק בה מצד קדושתה או דרך שני להיותה תורת ה' תמימה הלא כל דרכיה אלה הם דרכי נועם ואין למעלה מהם ולא שאגעל בנתיבותיה הם בחינות שבימינה ובשמאלה לגמרי כי הלא גם כל נתיבותיה אפי' אשר למשמאילים בה שהוא על עושר וכבוד לא יחוייב מכשול כי גם בה יש שלום שמתוך שלא לשמה בא לשמה:

יח

אמנם עם כל זה עשה זאת אפוא והחזק בה מבחינת עצמה כי הלא עץ חיים בעצם היא למחזיקים בה בעצמה וגם תומכיה המחזיקים ביד לומדיה אם הוא על בחינת הנוגע אליה ולא להתכבד בנדיבות לעיני רואיו וזה תומכיה הוא מאושר ולא אמר מאושרים על דבר שגם בתומכיה מפאת עצמה לא יבצר משוללים מכל פניה מה רק לאחד מעיר עכ"א ותומכיה הרבים לא כולם יאושרי בעצם רק אתד מכלל מרובים:

או יאמר עץ חיים וכו' ענין מאמרנו על פסוק כי בצל החכמה וכו' שאחר שהשוה חופת הזן את הת"ח באמרו כי בצל וכו' אמר אל תתמה באמור למה לא יהיה יתרון ליודע החכמה כל המחזיק בכסף כי אם השויתיו בחופה הנה יתרון דעת החכמה על הזן אותו הוא כי תחיה בעליה בקבר ששפתותיו דובבות מה שאין כן לזן אותו ועל דרך זה יאמר עץ חיים היא לשני המחזיקים ואוחזין בה שהם נפשו וגופו בקבר ששפתותיו דובבות אך ותומכיה בממון מאושר בחיים הנז' א' מהם הוא נפשו אך לא גופו בקבר כחכם עצמו:

(יג) או יאמר הנה כתבתי לך כי זולת אושר העה"ב המושג על ידי התורה יש ויש גם בעה"ז עושר וכבוד ורפאות וכו' אל תבהל ברוחך לומר איגע בחכמה ובתבונה להעשיר ולהשיג שנות חיים ושלום יוסיפו לי בזה העולם או לומר אלמד לשמה כדי שאהנה לאכול פירותיה בעה"ז על פי דרכי כי הנה אשרי אדם מצא חכמה כלומר במה שהיא חכמה באמת מצד עצמה ואדם יפיק מהחכמה תבונה:

(יד) ולא תהיה לו התורה ככסף שקונים בו סחורה כן יעשה אותה כלי ודמים לקנות בה טובות העה"ז כי גם שטוב סחרה וכו' שמסתחרים בה המשמאילים לעסוק בה לשם עושר וכבוד שהיא להם לקנות סחורה לבד טובה הוא להם מסחר הנקנה ע"י כסף שגם החכמה נשארת בידו עם העושר וכבוד מה שאין כן בכסף שיחסר מהקונה וימצא למוכר וגם שמתוך שלא לשמה בא לשמה וגם הבחינה השנית והיא תבואתה הוא פירות התורה שלוקט ואוכל בעה"ז והקרן קיימת לעה"ב מעין תבואה טובה מחרוץ כי לא בחרוץ יבטח ברפאות לשררו ושקוי לעצמותיו ואורך ימים וכו' וכיוצא וזהו ומחרון תבואתה:

(טו) אך אתה אל תשית לבך אל א' משתי אלה כי הלא גם שהבחינה הא' טובה מכסף והב' מחרון יקרה היא כלומר מצד עצמה מפנינים וכל חפציך אשר תתאוה מחפצי טובות העה"ז לא ישוו בה ולמה תפנה דרך השגת חפציך הם טובות העה"ז בשום א' מב' הדרכים כי אם מצד עצמה:

(טז) ולא שיחסר מבוקשך בכל א' מהדרכים הנז' כי הלא אורך ימים בימינה כמ"ש ז"ל לעוסקים לשמה ולמשמאילים לשם טובות העה"ז עושר וכבוד אך מי פתי יסור מהשיג אורך ימים בעד עושר וכבוד העה"ז ההוה ונפסד:

(יג) או יאמר אשרי אדם מצא חכמה מה שאין כן מוצא מטמון זהב וכסף שאינו מאושר כי זולת אימת מלכות גם מרבה דאגה ואדם מלבו עוד מעצמו יפיק תבונה זולת זו:

(יד) והוא כי טוב להסתחר בה מבממון והוא מז"ל על פסוק כי טוב וכו' אדם קונה חפץ בדמים נמצא החפץ בידו ולא הכסף אבל אם תלמד הלכה לחברך כדי שילמד לך אחרת נמצא זו וזו ביד כל א' וזה יאמר ואדם מלבו יפיק תבונה לומר כי טוב סחרה שזה וזה בידו מסחר כסף שאין בידו כי אם החפץ ואם אלמד תבונה שהבינותי מתוך החכמה בשכר שילמד לי הוא מאשר הבין הוא זולת שזה וזה ביד כל א' הוא חשוב מחרוץ:

(טו) והן אמת כי מרוח מבינתך לא תשוער החכמה רק לטובה מכסף ומחרון אך דע לך כי יקרה היא מפנינים וכו':

(טז) ושמא תאמר הלא אם אעשה כל עסקי וסחורתי בתורה מתי אעשה לביתי ומאכל שולחני כי אין בית הבליעה פנוי אל תחוש כי אתה דע לך כי גם שעיקר שכרה לעה"ב שאורך ימים בימינה שהוא בע"ה הלא גם בשמאלה שהוא בעה"ז לא יבצר עושר וכבוד כי להיות התורה מלמעלה ימינה תתייחס אל הע"ה כנודע ושמאלה העה"ז:

(יז) וגם שלעוסקים בה שלא ע"מ לקבל פרס בעה"ז יש ויש פנות ודרכים רבים לבא אליה או מפאת אשר לה משפטים ישרים ותורות אמת או להתעגג בה בעה"ב אי כל קדושתה או למה שהיא תורת ה' עם היות שדרכיה הרחבים האלה להשיגה כולם דרכי נועם וכל נתיבותיה הבלתי רחבים ונאותים הרבה כלומד אותה על יפי חכמתה או לחדד שכלו וכיוצא שאינן כשאר הבחינות הנז' גם באלה יש שלום שאינו כלומד כדי שיקראוהו רבי או להשתרר שאין שלום אמר ה' לרשעים כמז"ל שמוטב שנהפכה שליתו על פניו כי היא לו לרעתו אף ע"פ כן שדרכיה אלה ונתיבותיה לא בלתי טובות:

(יח) הנה איעצך אל תפן אל שום בחינה רק להדבק בה כלו' מצד בחינת עצמה וקדושתה כי היא חכמתו יתברך כי עץ חיים היא למחזיקים בה כלומר בה מבחינת עצמה וקדושתה שהוא יותר מאמרו אורך ימים בימינה וע"כ עשה זאת אפוא בני והחזקת בה ואם תראה תצטרך לתומכים לפרנסה ומזוני אל תאמר הלא התומך בידי ועושה פרקמטיא לי או מטיל מלאי בכיסי יגרע זכותי כי משלי יתנו לו לא תירא מזה כי הנה עץ חיים לגמרי היא למחזיקוים בה הם האוחזין ועוסקין בה כמוך כמד"א והחזקת בו ובלעדי זה ותומכיה מאושר מאתו ית' כי גם שארז"ל כי בצל החכמה בצל הכסף נאמר על השואת התומך לעוסק בה הוא על הסתופף שניהם תחת צל א' או דומה לו אך לא כל העומדים חתחת צל יהנו בשוה כמאמר המדרש על ועץ החיים בתוך הגן שתחת צל עץ החיים יסתופפו כל בעלי תורה ואין ספק כי אין שכר כולם שוה עם היותם תחת צל אחד ובל יאמר איש תחת מה יעשה הוא ית' כדבר הזה והלא לולא תמך ראובן בידי שמעון היה שמעון מתבטל חצי עסק תורתו או כלה ולמה לא יאכילוהו מחלק שמעון עצמו על כן הטיב אשר דבר ותומכיה ולא אמר ותומכיהן לומר לא יעלה הוא יתברך על התומך כתומך בידי המחזיקים ואוחזים בה רק כתומך את התורה עצמה ועל כן היא תתן לו משלה:

(יג) או יאמר אשרי אדם וכו' במה שנתעורר על אמרו מצא לשון עבר ויפיק לשון עתיד ולא אמר הפיק והוא פן יאמר איש הלא די לי לקבל מרבותי כל חכמתם ומה לי עוד לחקור ולעמול להפיק תבונה מלבי דבר מתוך דבר לז"א הן אמת כי אשרי אדם מצא חכמה אשר למדוהו אך עם כל זה זאת עצתי שאדם מעצמו יפיק גם תבונה מתוך הנלמד:

(יד) כי הלא אם החכמה אשר ילמדוך טובה מכסף התבונה שתבין טובה מזהב.

וזהו כי טוב סחרה של תורה היא החכמה שתקנה מרבך כקונה סחורה מאת הסוחר בדמי שמוש סופרים ויתר הדברים שמנו ז"ל שהתורה נקנית בהם הוא טוב מכסף הלא ומחרוץ טובה תבואתה היא התבונה אשר תוציא מדברי החכמה כתבואה היוצאת מגרעיני החטה:

(טו) ולא תאמר הלא טוב לי אחר למוד החכמה אעשה לביתי ולא שאעמול להבין מעצמי שהיא מלאכה שאין בה די לכל ימי חיי לז"א יקרה היא וכו' לומר הלא מאליך יהיו לך כבוד ועושר עד אין קץ על דבר הכבוד יקרה היא מפנינים שהוא היקר והכבוד.

ועל העושר אמר וכל חפציך כלומר כל חפצים האפשריים לך לחפוץ כדרך אנשים לומר מי יתנני בעל הון רב או מלך או שר או קיסר הנה כל אלה לא ישוו בה ולמה תעשה עקר מהדברים הטפלים לה:

(טז) ועמדו נא וראו רמז גדלה כי אורך ימים בימינה וכו' והוא כי הלא הארון היא התורה היה בקדש הקדשים במערב ומנורה בדרום ושולחן בצפון והנה רז"ל ייחסו המנורה לאור העה"ב כמז"ל במדרש אמר הקב"ה האירו לפני במקדש כדי שאאיר לכם לעה"ב והשולחן הוא העושר והמלכות כנודע ושניהם רמז אל ב' סוגי השפע כמבואר אצלנו במקומו והנה העומד במערב יהיה מה שבדרום לימינו ומה שבצפון לשמאלו וז"א אורך ימים היא המנורה לפי הרמז בימינה של תורה שבארון במערב ובשמאלה השולחן בצפון שהוא עושר וכבוד ומזה תראו יתרון העוסק בתורה כי היא העקר ובימינה האורך ימים ובשמאלה עושר וכבוד אשר כל חפציך הם תחת אשר בשמאל בלי ספק ואל יראה כמו זר ידבר שלמה על מה שלמטה במקדש ויתבאר על מציאות העליון כי מקבילות המה הענינים של מעלה אליהם ואל ימין סוד התורה הוא ענין אורך ימים ומתייחס אל שמאלה הוא העושר והכבוד והכל הולך אל מקום א':

(יז) אמר הנה החכמה והתבונה אשר אמרתי רבו דרכיה יש דרך פשט ויש דרשה ויש רמז ויש סוד אל יעלה על רוחך כי לא יושג אושר רק לדבק בסודה בלבד כי הוא הקרוב אל ה' כי הנה כל דרכיך לבא אליה הם דרכי נועם להשיג נועם ה' הוא שפע עליון מלפניו ית' וגם בכל נתיבותיה שבכל אחת מהן יש שלום והתקשרות זה עם זה עד דרך סודה שבמלוא העליון.

באופן שדרך כלל עץ חיים היא למחזיקים בה באיזה דרך שיחזיקו והטעם שכל נתיבות ופממיות שבכל דרך מהן שלום והתקשרות כי יפלס נתיב הפשט עד הסוד והיו לאחדים נאחזים זה בזה כנודע כי ענין שלום הוא התקשרות באמת.

או יאמר על דרך זה שבכל א' מנתיבותיה ובחינותיה שיעסוק בה ימשך ממנו שלום שהוא היות על ידו מרבים שלום בעולם הוא התקשרות העולמות לשלשל השפע העליון והוא אצלי מז"ל ת"ח מרבים שלום וכו' אל תקרי בניך אלא בוניך שהוא שבונים העולמות מקושרים זה על זה כבונה אבן על אבן והוא על ידי רוחניותה העליון לקשרם.

או יאמר כי דרך סוגי החכמות להיות להן הקדמות ודרכים כוללים לבא אליה בהן ולפעמים הם בלתי מתקבלם וכן המעמיקים בנתיבות היקשי ודקדוקי החכמה לפעמים תולדות מתנגדות זו לזו כגגד ב' אלה אמר כי בחכמת התורה לא כן הוא רק דרכיה הרחבים וכוללים נעימים ומתקבלים המה ונתיבותיה הצרים בחקירות דקים שלום כי כלם צדקו יחדו.

או יאמר טוב לעסוק בה מבחיצוניות כי בזרה אין דרכיה הרחבים של טעם ה' וגם בנתיבות הסתעפות חקירותיה רובם מלחמה לה משא"כ בתורה כי דרכיה נועם וכל נתיבותיה שלום עם ה' על כן אותה תבחר ותקרב:

(יח) עץ חיים היא וכו'. אמרו רז"ל שידבר על המחזיקים בידי לומדיה ולדעתם יאמר אין צריך לומר לומדיה כי אם גם למחזיקים היא עץ חיים כענין יששכר וזבולון ושמעון אחי עזריה וימשול הדבר אל עץ חיים ולא אמר אורך ימים למה שהעוסק בתורה בעצמו חיי עולם נטועים בתוכו ובאיכותו כי היא באמת חיי עולם ועליה נאמר ובחרת בחיים והמחזיק בידו שלא ירפה ממנה גם הוא ימצא חיים אמר שידמה המחזיק הלז לנוטע אילן ומשקהו ומקיימו לאכול מפריו שאם יצוייר יטע איש אשל שפירותיו יהיו חיים ממש ואכל וחי לעולם מה מאד גדלו מעשיו וכן זה הדבר המחזיק ביד הלומד אשר יעמידנו ויאכילנו וישקנו למען יתמיד להפריח ולהוציא פירות תבונת התורה יום יום הוא כמעמיד ומשקה אילן שפירותיו חיים ויאכל מהן מעמידו וחי לעולם כי התורה עצמה מפרחת ועושה פירות בתלמיד חכם ההוא וגם אשר לא יהיה למחזיק ולמעוז בעצם כי אם תומך ומסעד בדבר מה גם הוא יאושר לפי ערכו וזהו ותומכיה מאושר ויאמיר בהלומד משא"כ לתומך ביד עוסק בחכמה זולתה.

במדרש אמרה תורה לפני הקב"ה כתיב בשמאלה עושר וכבוד למה בני עניים אמר לה להנחיל אוהבי יש ומפני מה הם עניים בעה"ז כדי שלא יתעסקו בדברים אחרים וישכחו התורה ע"כ:

והנה ב' השאלות נראות א' זו אחר זו ובתשובות מתחלפות.

אך לזה נשית לב אל שנותו את טעמו לומר בא' בני ולא בב' ואמרו בב' בעה"ז ולא בא' והוא כי אשר לא תופשי התורה המה אין ספק כי גם להם ישפיע הוא ית' להצליחם ולקיימם בעולם הזה כי לא תוהו בראו אמנם למעלה מזה הוא מעלת הת"ח בהצלחתו כי למה שהם בני תורה יאכילם הקב"ה מפירות תורתם והנה שאלה א' על בחינה זאת הב' כתיב בשמאלה וכו' שהוא מפירות התורה וא"כ למה בני למה שהן בני תופשי התורה הם עניים ולא יהנו מעושר הטפל אל העיקר כשמאל הטפל אל הימין הם הפירות הטפלים אל הקרן והשיב הוא יתברך להנחיל אוהבי י"ש עולמות על כן אני מצרף להם הפירות לשכר שיהיה הכל קרן קיים ובל יחסר מהן י"ש העולמות חזרה ואמרה גם שלא יהיה מבחינת היותם בני כי אם כאלו לא למדו תורה היחסר מהן הצלחה מפאת היותם בעה"ז כי לא תהו בראתו אותה הצלחה תן להם ותשמור להם גם מה שהוא פירות תורתם כדברך לז"א טעם אחר כדי שלא יתעסקו וכו':

יט

יאמר הנה כתבתי לך כי ע"י התורה תאושר בעה"ז ובבא אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד מורא לא יעלה על ראשך לומר אולי גם בעושר וכבוד אתי אהיה מעותד לצרות המתרגשות בין מאשר יתילדו מקורות תבל וטבעיו הארציים או מגזרת המזל על פי עולם הגלגלים או מלמעלה משניהם כענין בצורת שהוא מפתח שלא נמסר לעולמות אלו רק בידו יתברך ומה יסכון לי מה שבשמאלה עושר וכבוד להמלט מאלה ומה גם אם כוללות יהיו.

אל ירך לבבך כי הנה מאליך תנצל מכלם כי הלא ה' בחכמה היא חכמת התורה יסד ארץ הוא עולם השפל ובתבונה כונן שמים אשר בם המזלות:

כ

ובדעתו תהומות נבקעו להמטיר על הארץ כד"א תהום אל תהום קורא לקול צנוריך שהוא מה שלמעלה מהכל שלא נמסר לזולתו סדרו הוא יתברך על ידי דעת התורה וכן ושחקים ירעפו טל ואם כן אפוא אחר שמהות כל זה נעשה ונסדר על ידי התורה יחוייב שבהתעסקך בחכמה ובתבונה ובדעת התורה שאין צריך לומר שלא תירא מהם כי אם שעל ידך יכוננו באמת:

והנה באשר ייחס הטל אל שחקים יתכן להמתיק האמור על נכון והוא על פי מאמר רז"ל פ' אין דורשין באמרם כי ז' רקיעים הן.

וילון. רקיע. שחקים. זבול. מעון. מכון. ערבות. ואמרו שברקיע הב' בו חמה ולבנה כוכבים ומזלות וכו'. והנה קצת מגדולי האחרונים כתבו שז' גלגלים שמנו חכמי התכונה שהם שצ"ס חנכ"ל הם ז' רקיעים שמנו רז"ל והלא כמו זר נחשב יהיה זה דעתם שהרי אמרו שבשני חמה ולבנה כוכבים ומזלות והלא בגלגל הב' אין בו רק כוכב לבד וגם החמה הוא בד' ולא בשני ולבנה בא' וכוכבים ומזלות בשמיני ועוד איך יהיה חמה ולבנה בגלגל אחד וזה מקיף בשנ"ד יום י"ב פעמים וזה בשס"ה ימים פעם אחד עם היות שחזרו והודו שמזל קבוע וגלגל חוזר ועוד שבשלישי לחז"ל שוחקים מן לצדיקים כמ"ש שם שעל הן נקרא שחקים ואין בו שום כוכב ולא עוד שמאמרם ששוחקים מן שהוא דבר רוחני לעתיד לבא יראה שיש ברקיע ההוא רוחניות מה והלא ידענו כי הז' הגלגלים גשמיים הם ועוד שאם זבול הוא הד' הוא גלגל חמה איך אמרו רבותינו ז"ל שבו ירושלים ובית המקדש ומזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב וכו' שנאמר בנה בניתי בית זבול לך ומי יעלה על רוחו שב"ה שלמעלה הוא בעולם הגלגלים למטה מעולם המלאכים ושיהיו למעלה מב"ה של מעלה מאדים צדק שבתאי וי"ב מזלות ועוד שאין זה כבוד ב"ה יהיה סובב סובב בעולם בגלגל החוזר ויהיה פעם למטה מהארץ ופעם למעלה ולא עוד אלא שארז"ל שהוא מכוון כנגד ב"ה של מטה ואיך יהיה מכוון והוא סובב תמיד ומי יתן ולא היה אלא סבוב אחד בשנה בתנועתו הטבעית מן המערב למזרח ולא פעם בכל יום על ידי הגלגל יומי שיסובבנו מן המזרח למערב וחלילה לב"ה של מעלה מטלטול זה ועוד שהלא בחמישי אמרו רבותינו ז"ל שבו כתות של מלאכי השרת שאומרות שירה וכו' ואם כן נמצא עולם המלאכים בגלגל מאדים ולמעלה מהם צדון ושבתאי ומזלות שהם מעולם הגלגלים ועוד שבששי אמרו שבו טללים רעים וחדרים של סופה ומערה של קיטור כו' ואיך יהיה בגלגל צדק כל הרעה ההיא והוא הפכה ועוד כי בז' שהוא ערבות אמרו שם אופנים ושרפים וחיות הקדש וכסא הכבוד ומלך אל חי וקיים רם ונשא שוכן עליהם בערבות שנאמר וכו' ואיך יתכן תהיה כסא הכבוד בגלגל שבתאי ועוד שיהיה גלגל המזלות וגלגל יומי למעלה חלילה ועוד שמעולם לא נמצא בדברי רבותינו ז"ל גלגל ערבות או גלגל זבול או גלגל שחקים וכיוצא כי אם בשם רקיעים יקראום תמיד אך גלגל חמה וכו' שלא ייחסום רק אל ז' כוכבי לכת ועוד שהם אמרו כי מכל רקיע לשלמעלה ממנו מהלך ת"ק שנה ועל פי חכמי התכונה אין דבר פנוי בין גלגל לגלגל שע"כ יעצור כח גלגל היומי לסבבם מן המזרח למערב יום יום הפך סבובם הטבעי ואילו יצוייר היה פנוי מהלך שעה בין גלגל לגלגל לא היה היומי יכול להפכם ומה גם עתה בין כל א' מהם לחברו מהלך ת"ק שנה והם ז' הפסקים מהשיעור הרב הזה ועוד למה לא מנו רז"ל ט' לכלול גלגל המזלות והיומי או י' לדעת האומר שהם עשרה ועוד שהרי רז"ל עצמם מחלקים בשצ"ם חנכ"ל בגמרא ואיך יאמר שכולם ברקיע הב' שהוא גלגל א'.

אך אין ספק כי רקיעים לחוד גלגלים לחוד והוא כי לא יכחישו רז"ל שלכל כוכב מז' כוכבי לכת יש לפחות גלגל א' ולמזלות אחד זולת היומי אלא שלכל הט' הגלגלים הגדולים עם הקטנים הנמצאים בתוכם הכל כוללו בכלל רקיע א' ודעתם ז"ל שהראשון אינו משמש רק נכנס שחרית וכו' כמז"ל פ' אין דורשין ולמעלה הימנו ט' הגלגלים הכוללים חמה ולבנה ויתר ז' כוכבי לכת בגלגליהם וגלגל המזלות והיומי כסדרן והליכתן אשר סדרום הבקיאים בהם ובשמותיהם ואל כללות כולם יקראו רקיע שני וכוללו אותם לאחדים להיותם כלם גשמיים בהחלט ומתנועעים משא"כ אשר למעלה מהם כי לכל א' מהן יש צד רוחניות כל א' לפי מדרגתו כי מהג' שהוא שחקים מתחיל רוחניות מה עם שאינו דק בעצם ושוחקים בו מן שיש תפיסה מה ברדתו עם היותו מאכל רוחני ולמעלה הימנו זבול שהוא דק ברוחניות יותר וע"ד זה עולים עד ערבות ומאמרם ז"ל שבין רקיע לרקיע ת"ק שנה אינו בין גלגל לגלגל כי לא יכחישו שאין ביניהם פנוי שע"כ קראוהו א' כמדובר נמצא לדעתם כי מהרקיע הג' הנקרא שחקים מתחיל עולם המלאכים והטל היורד משחקים הוא טל רוחני כמעט מעין המן הנשחק בו והוא טל ברכה באמת והנה המים אשר מעל לרקיע ארז"ל שהם מים על הרקיע הב' ונקראים תהומות עליונים בס' מעשה בראשית שמהם ימטר ה' על הארץ כד"א תהום אל תהום כו' הם תהום עליון ותהום תחתון כמז"ל שם ובב"ר וכן בפר"א פירשו ז"ל שעל זה נאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב כשעושים רצונו של מקום ועם כל זה בהנחל עליון טללי ברכה על הארץ שיזלו שחקים אשר מעל השמים שעל הרקיע ובדרך טבע היה להתערב במים ברדתם משחקים אך הוא ית' בוקע תהומות ההם לעבור בם טללי שחקים כי משם צוה ה' את הברכה וירדו לארץ אגלי טל לבדם וזה יתכן יאמר בדעתו תהומות נבקעו כדי שושחקים ירעפו טל:

(יט) ולפי זה יאמר ראה נא כי שלשת העולמות הם תחת ממשלת תופשי התורה עולם השפל כי הלא בחכמה שהצדיק עוסק בה ה' יסד ארץ וגם עולם הגלגלים כי הוא ית' כונן שמים בתבונת התורה:

(כ) וגם עולם המלאכים כי בדעתו בוקע תהומות ומוריד משחקים טל הוא מעולם המלאכים ואם כן אשר מצא חכמה ותבונה ודעת אלהים ימצא כמאמרו למעלה ודעת אלהים תמצא על העוסק בתורה כראוי גם שלשתן תחת ממשלתו כי צדיק מושל ביראת אלהים כי בשלש אלה בראם הוא ית':

(יט) ועל פי דרכו באומרו כונן שמים ולא אמר נוטה שמים גם הקדימו הארץ לשמים ולא תפס לשון התורה בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ יתכן הורנו הפך דעת חכמי התכונה האומרים כי מושב הארץ בעולם במקומה הוא לא' מב' סיבות או שכח כל חלק מהשמים הכדוריים דוחה אותה למטה ועל כן היא באמצע כי אין למטה מנקודת האמצע כי ירידתה מהאמצע לעליה תחשב כי תתקרב אל השמים אשר מהעבר התחתון או שכל חלק מהשמים מקרבה אליו ולמה שהם כדוריים תשאר באמצע.

והנה לפי משחז"ל שלחים היו השמים בראשון וחיזקם הוא ית' בשני כאמרו ויעש אלהים את הרקיע שאם לא כן הרי נעשו בראשון וא"כ ביום הראשון טרם יחזקו בשני לא היה להם כח לא לקרב את הארץ ולא לדחותה והיאך היתה מתקיימת באמצע כי הלא בשלישי לא נתחדשה תנועה בארץ רק שנקוו המים שתראה היבשה אך היא במקומה עומדת אך אין ספק כי הוא יתברך תלאה על בלימה ובחכמתו יסדה במקומה ולא בטבע וז"א ה' בחכמה יסד ארץ והראיה כי אחר כך כונן שמים בתבונה שהוא אשר כוננם בשני כלו' ואם לא כן איך יסדה טרם יכונן אותה שעדיין לא הים להם כח לא לקרב ולא לרחק וז"א כונן ולא אמר נטה שהוא על כונניות אשר החזיקם ויכיננם עם הקדימו הארץ לשמים.

עוד יתכן בשום שכל והבין למה זה יחס שמים אל התבונה ולא אמר שבחכמה ברא שמים וארץ וגם אומרו לשון התכוננות וגם התייחסו הטל לשחקים ומה זו סמיכות אל בקיעת תהומות אם זה בעת הבריאה וזה בהוה בעולם.

אמנם אומר ושחקים ירעפו טל מה גם במה שכתבנו למעלה כי שחקים הם למעלה מעולם הגלגלים בעקום רוחניות ששוחקים שם מן לצדיקים לעתיד לבא יהיה טל שעתיד הקב"ה להחיות בו המתים כמאמרם ז"ל במכילתא פ' יתרו על ארץ רעשה אף שמים נטפו וכו' ונבא אל הביאור והענין בל יקשה עלינו לומר לא יבצר או העולם יתנהג על פי הוברי שמים וכסיליהם או בהשגחה אם הוא על פי המזל ולא בדרך שכר ועונש הלא תפול חלילה א' מעקרי דתנו ואם הוא על פי ההשגחה לכל איש כפי מעשיו אם טוב ואם רע הלא עדיין יבטל חלילה שכר ועונש כי הלא הנולד במזל צדק יחייב יהיה צדיק ולמה ינתן לו שכר וכן אשר יחייב מזלו יענה אולי על פי מעשיו היה ראוי יעשר ויצא ח"ו משפט מעוקל וכן בהפכו וההקש בזה תלי תלים של דברים קשים כגידים ומה גם במאמרם ז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא וכן בעובדא דר' אלעזר בן פדת שאמר לו הוא יתברך אי בעית מחריבנא ליה לעלמא דלמא אתית במזלא דמזוני ועוד שאם הכל תלוי בזכות והשגחה והבחירה חפשית בהחלט ואלו יבחרו כמה דורות ברע ח"ו יתעתד העולם ליאבד כענין דור המבול הלא כמו זר נחשב שאם יקלקלו יתבטל העולם ונמצא פועל ה' בכל העולמות שברא לריק חלילה ואשר צפן לצדיקים לע"ל ואלו בדור המבול לא היה מעביר רוח רחמים על הארץ היה העולם אבד כמ"ש ז"ל ויעבר ה' רוח על הארץ וכו' על כן אמר שלמה בחכמה הנני תוקע לך יתד במקום נאמן והוא ה' בחכמה היא חכמת התורה יסד ארץ כלומר שיתחייב מזה שכל הנהגתה על פי התורה וכשרון המעשה יתקיים כי הוא יסודה אשר בו הוסדה ושמא תאמר הלא נראה שהמזל מחייב לאיש אשר לא כמעשהו ובחירתו לז"א כונן שמים בתבונה והוא שהוא יתברך גם שידיעתו לא תכריח לא יבצר מלידע כל אשר יאות לכל איש ואיש על פי כל אשר יבחר ויעשה על כן על פי אשר היה מעותד לכל איש ראה ויכונן השמים ויסדרם באופן שיגזור המזל על פי כוננות השמים מה שראוי להם ע"פ מעשה כל איש ואיש והאיש שעל פי מעשיו יאות להעשיר מאז הכינו יבא במזל עושר וההקש בהפכו כי לפי מעשהו עתה או לפי הגלגול הראשון כאשר קרה לאיוב כי בזה נחמו אליהוא כנודע וזה יהיה ענין לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא לומר בל יאמר איש אני ארבה זכות ואעשיר שלא בזכות תליא מלתא אלא במזלא אשר סדרו לו מן השמים על פי דעת עליון על ידי בחינותיו כי אל דעות ה' או על הגלגול הקודם או כי ידע הוא ית' כי העושר יהולל החכם ההוא ויבטל מהתורה ולטובתו הביאו במזל ההוא וזה יהיה ענין ר' אלעזר בן פדת שאמר לו הקב"ה אחריב ליה לעלמא לגלגלו שנית שהוא חרבן עולם כי האדם לעולם קטן יחשב דילמא תהיה בחינה לאחר שיולד במזל מזונות וכן יש לפי הכנת נפשו יצטרך לשלמותו להפך טבעו יביאנו במאדים לצרפו אם יהא אשיד דמא או על הקצה האחד להיות מוהל או דיין או בינוני להיות טבחא או אומנא וההקש כאשר במזל צדק שבחינת נפשו צריכה עזר מעט כלל הדברים שעל פי העתיד לכל אדם יולד כונן שמים מאז וזהו אומרו כונן שמים בתבונה שהוא דבר מתוך דבר שמתוך המעותד לכל איש הוציא תכונת השמים מאז:

(כ) ועל הקושי השני אמר בדעתו וכו' והוא אל יקשה בעיניך איך ברא העולם המתעתד ליאבד ותהיה הבריאה לריק ח"ו ולולא בחירת נח או רחמי שמים בלי היות נח כדאי היה העולם אבד לזה אמר מאז שבחכמה יסד ארץ וכו' בדעתו ית' היה מה שתהומות נבקעו בימי נח וסוף תיקון העולם עד שושחקים ירעפו להחיות המתים כי מאז ידע היה צד לרחם בכח ושיבא הדבר אל התכלית על ידי הטל ההוא והוא מאמר רז"ל שבטל ההוא ישוב לגבל הוא ית' את האדם שענינו אצלי שגם החומר יהיה זך בלי שמרי עכירות מה כי גם מה שיתגבל יהיה בטל רוחני באופן שלא יהיה מבוא ליצר הרע לחול בו כאשר באדם שעה היותו מעשה אלהים גבלו באד עלה מן הארץ ולא בטל שחקים הרוחני וע"כ חטא על הנפש שהיה בו מבוא ליצר הרע וכן אמרו רז"ל במדרש חזית שלעתיד לבא יתבטל היצר הרע והוא מאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם וכו':

כא

אמר הנה כתבתי לך כי ע"י התורה תשתרר גם תשתרר על שלשת העולמות כי בה נעשו כי הלא ה' בחכמה יסד ארץ וכו' ששלשת חלקי התורה הן כלי אומנות העולמות ולהריק השפע על הארץ מתחת בחכמה ובתבונה ובדעת התורה אשר אתה עמל בהן אך בזאת שאל ילוזו מעיניך רק כל מעינך תהיה בה בג' חלקיה אלה והוא לבל יגרום החטא והוא ענין למוד נאה למדונו רז"ל כי עינא וליבא סרסורי דעבירה העין רואה והלב חומד והאברים גומרים כאשר רמזנו למעלה בכונת פסוק וראית בשביה הרי הלב חומד וכו' ולקחת היא אברים גומרים שהיא ביאת המלחמה והוא מאמר איוב ואחר עיני הלך לבי ובכפי דבק מאום נמצא הכל תלוי בעין כי לא נמנע העין מראות ברע לא היה הלב חומד ולא אברים גומרים ומתג ורסן לעין להעבירו מראות שוא הלא הוא אשר עיניו לנכח התורה ומצותיה יביטו תמיד כי אם העין שהוא הסרסור הראשון לא יראה הלב לא יחמוד וזהו אל ילוזו מעיניך ג' הדברים חכמה ותבונה ודעת התורה ותהיה בטוח השגת כל האושר שאמרתי לך כי ע"י כן לא יגרום החטא בשמרך עיניך בל ילוזו ממנה ואל יתחמץ לבבך לומר מי יעצר כח לעשות כדבר הזה שלא ילוזו מעיני רק בתורה תהיה עמל תמיד והלא היא מתשת כחו של אדם שנית כי המתמיד בעמלה צריך לא יסיח מחשבתו ועיונו מחשוב מחשבות תמיד בעניניה ורוב מזמות יחלישו כח האדם כנודע עכ"א על שתיהן נצור תושיה ומזמה וכו' ולבא אל הביאור נשית לב לתת טוב טעם אל מז"ל למה נקרא שמה תושיה שמתשת כחה של אדם למה תתישנו מכל מלאכת עבודה כי אם אמרנו על לאות השכל הקשה מלאות עבודת החומר לא יתכן כי א"כ אפוא למה ייחדו הדבר אל התורה אלהית מלכל יתר חכמות:

אמנם טעם הדבר אחשוב על דבר כי הגוף והנפש הנה הנם ב' הפכים נגדיים זה מזה עד אין קץ וכל אחד מהן כל ישעו וכל חפץ לשעבד את שכנגדו תחת ממשלתו וכשזה נופל זה קם.

והנה בהמשך האדם אחר תאות חומרו הלא יגבר כח חומרו אך נפשו עליו תאבל ותתעצב כי יחלש כחה אמנם העוסק תמיד בתורת ה' אשר הנפש קרובה אליה הלא נפשו תשמח ותעלוז ומאד נעלה אך בשרו עליו יכאב ויחלשו חושיו ואבריו בהתקוממות אויבו ע"כ בקרוב איש לדבר ולומר איכה אשא עול התורה שלא ילוזו מעינו והלא מתשת כחי היא ב' כי לעומק דקדוקיה וחידודיה ולבלתי שכוח אצטרך לחשוב מחשבות יומם ולילה לא אשקוט ורוב מזמות מטרידות ומחריבות את הגוף הלא נאמר לו אי לך פתי האם לא טוב לך כי תעסוק בתורת ה' ותמאס יגיעך ותשות חומרך אחר שכל תשות החומר הלא הוא חוזק וחיים לנפש ומה יעשה אדם ויחיה ימות והן אלה דברי שלמה נצור תושיה שמתשת כחך ומזמה שתהיה לך מזמה ומחשבה מתמדת:

כב

כי אם יחלישו הוא החומר אך ויהיו חיים לנפשך כמדובר ובחרת בחיים לנפשך ולא תקוץ בלאות הגוף ומה גם עתה שגם החומר לא יהיה משולל מכל טוב כי גם הוא ינצל מכל צרות המתרגשות כי זולת אושר הנפש גם ה' יתן חן לגרגרותיך הוא הגרגרת שמשם הדבור יוצא יהי' לחן בעיניו ית' להיות אזניו קשובות לקול גרגרותיך בכל קראך אליו להצילך מכל צרה כי שלשת חלקי התורה חכמה ותבונה ודעת אשר תעמול בם יהיו לך ממציאי חן לגרגרותיך ולכלול כל הקריאות אמר לשון רבים כי הלא אין ספק כי אין המלך שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים כאשר ישמע בקול בנו יחידו ילד שעשועיו כן הוא יתברך עיניו ולבו אל בן יקיר לו אשר ישתעשע הוא ית' יומם ולילה לשמוע בקולו משמוע בקול איש מעם הארץ:

כג

הנה אין ספק כי לא על דרך מדרך רגל אדם ידבר כי הלא אין העוסק בתורה בטוח מהכשל באבן נגף או צור מכשול בלכתו בדרך בשוקים וברחובות וגם הוא בלתי כדאי להמנות מכלל מתן שכר התורה או פירותיה אך אין ספק ידבר על הליכות עולם הבא כי מאז יולד האדם הוא הולך למות כד"א כי הולך האדם אל בית עולמו ובכל יום ויום יאספו כחותיו וחיוניותו עד תומו והענין כי הנה הוא אמר ג' דברים א' אל ילוזו מעיניך שנית נצור תושיה ומזמה ויהיו חיים לנפשך ג' וחן לגרגרותיך וביארנו שע"י מה שלא ילוזו יתכשר ולא יירא מן החטא והב' שענינה אל תחוש אל תשות חומרך כי הלא יהיו חיים לנפש והג' שגם יהיו חן לגרגרותיך להנצל מכל צרה שעודך מדבר בגרגרת שהדיבור יוצא בו והוא ישמע כי יהיו חן לגרגרותיך:

ועתה חל עליו חובת ביאור ענין אומרו אל ילוזו מעיניך כי לא פירש תועלתו ועל הב' האחרים להשיב על מה שיתעורר איש להקשות ולומר כעל אומרו נצור וכו' ויהיו חיים לנפשך יתחמץ לב אדם לומר הלא גם החומר יעזור בעסק התורה והמצות ונתש כחו ולמה זה לא אחוש רק על הנפש לבדה ולמה יצר לחומר בעה"ז וגם בהפרדו מהנפש כנודע וגם אחר מות הוא ירקב ולא יראה בטוב עד אחר התחיה וכמו זר יחשב אחר שגם הוא טרח בע"ש ועל הג' יקשה לאיש לאמר כי הלא יקרה תבא רעה פתאומית לא ידע שחרה ומה יסכון לו חן תפלתו לפניו ית' אחר אשר באה ונהיתה כי גם שאפשר להשיבה הוא קשה אחרי בואה ומה גם כי הלא טרם יתפלל בידו דבק מאום ממנה ולא עוד כי אם שאילו תהיה הצרה על ידי אדם בעל בחירה מה תועיל תפלה כי הלא הוא ית' לא יעכב ביד עושה הרעה על דבר חפשיות הבחירה כאשר כתבנו בס' חבצלת השרון כי זו גדולה שבגדולות שבכל הצרות על הטעם הנזכר ובא שלמה בחכמתו על שלש אלה על ראשון ראשון ואמר אשר אמרתי אל ילוזו מעיניך הוא כי אז תלך לבטח דרכך ע"י כן הוא מהלך שבילי העה"ב בלכתך בדרך זו כל ימיך בעה"ז כי כאשר אל ילוזו מעיניך תהיה כאשר עיניו על דרכיו לישמר מכל מכשלה ולהתכת הכתוב נאמר כי הלא ההולך אל עיר אשר לא נסה ללכת שמה תחת ב' יצטער או כי לא ידע אם שם ינוח לו אם אין ב' ממכשולות ומקרים בלתי טובים שיתנגפו רגליו על הרי נשף בלכתו בדרך באופן כי גם בלכתו אל מקום בטוח לא יבצר שבשרו עליו יכאב אחר הגיעו שמה מאשר נגף.

והנה שתי אלה לא יעדרו מבני אדם ההולכים בדרך עולם כמדובר כי הארץ הלזו איש ואיש יולד בה מצאתו מרחם אמו הלוך ילך ומארצו יצא אל עיר מתים וכל הימים אשר הוא חי ידמה אל הולך בדרך ולא כקובע כעולה על רוח סכל ואין לב ובכן אשר לו מוח בקדקדו יירא לאמר מי יודע אם יביאוני אל המנוחה או אל האנחה וגם אשר הוא צדיק בעיניו וידע כי אז ינוח לו לא ימיש מהצטער מדאגה מדבר פן גם בלכתו בתומו גרם החטא במכשולות שאדם דש בעקביו והוא לא ידע וטרם יטעם מצוף דבש העה"ב יאמר לו על אלה או לפחות תהיה חרדת אלהים בקרבו לאמר כי גם אם טוב וישר אני אולי אכשל באופן יהיו כל ימיו מכאובים אמר כי האיש אשר יעשה הדבר הזה שאל ילוזו מעיניו עניני התורה אז לא יירא מאחת מאלה וזהו אז תלך לבטח דרכך כי בעה"ז שהוא דרכך לבא אל הבא תלך לבטח שהוא להיות בטוח כי מעתה הלוך תלך וביטח ברב טוב הצפון לך וזהו שמוש הלמ"ד וגם לא יקרך עון או מכשול בדרך הזה אשר אתה הולך כי רגלך לא תגוף כי הראשון שבסרסורי עבירה יהיה מקודש לתורה המרחקת האדם מן החטא כמדובר הנה ביאר הדבר הא' שבג':

כד

ועל הדבר הב' הוא אשר יקשה על אומרו נצור תושיה וכו' למה לא יחוש גם על האומר אשר הוא הסובל התשות כח וסבל העמל אמר אם תשכב כו' והוא כי הנה אם זה אינו מסופק לדעת הכל רק הוא כמו אם תקריב מנחת בכורים אם כסף תלוה ואם מזבח אדמה ודומיהם.

והביאור לפי דרכנו הוא לומר אל יעלה על רוחך שחומר העוסק בתורה לשמה ומקדש עצמו בה תמיד יצטער לו בעת מצוא זו מיתה ולא בקבר כי גם שבעת יציאת נשמה מתחיל האדם לידון ואפי' צדיקים גמורים לא ינקו לפחות מבעתותא דמלאך המות וכעובדא דר' יוחנן ורבא אך אמרו שאחד הרגיש כמשחל ברתא מחלבא והב' כי ריבדא דכוסילתא אמר אם תשכב שהוא שכיבתך מן העולם כי שכיבה היא מציאות המיתה כפירש"י ז"ל על ושכבתי עם אבותי כד"א הנך שוכב וכו' וישכב דוד וכו' הנה תדבק בתורה אשר עמלת בה ככל הדרך אשר צויתיך בצאת נפשך ולא תפחד מפחד ההוה אז הוא בעתותא דמלאך המות וכההוא שלא הרגיש רק כמשחל בניתא מחלבא ועוד לך כי גם בעודך בקבר יהיה לגופך עריבות בעצם מפאת התורה אשר עסק פה ולכן לבבך אל ירע על היות כל טובו לאחר התחיה ולא יערב לו מקודם כאשר יערב לנפש מיד אחר המות עם היות התשות כח עצמי אל החוטר כי דע לך כי לטובתו גם בקבר תשש כחו בעה"ז כי אלמלא מה שהמית עצמו עליה היה מת מיתה עצמית ועתה לא כן רק שמיתתו שינה תקרא ולא מיתה וגם שתהיה לו עריבות ותעגוג גם שם וזהו ושכבת וערבה שנתך והוא כי הצדיקים יקראו ישני עפר כי אין המיתה פועלת בהן יותר מהשינה כי כאשר אין השינה גורמת הפסד לגוף גם כי תפרד הנפש ממנה כן גוף הצדיק גם אחר מותו עודנו באבו וכעובדא דאחי בר יאשיה ודר' אלעזר בר' שמעון עוד שנית כי המתקדש תמיד בעסק התורה גם בקבר ישיג עריבות מפאת רוב שפע קדושת הנפש אשר עליו בקבר ואשר הרבה לקדש חומרו רמ"ח אבריו ברמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה ועל הכל בעמלה של תורה וזה אמרם ז"ל שכל צדיק שאומרים דבר שמועה מפיו בעה"ז שפתותיו דובבות בקבר שהוא עריבות הדברים שבהן נאמרה השמועה ההיא וההיקש בזה:

כה

ועל הג' שיקשה לך מה יסכון לי היות חן לגרגרותי שתשמע תפלתי אם הרעה תבא פתאום או ע"י בני אדם בעלי בחירה אמר אל תירא מפחד פתאום לומר כי לא תספיק להתפלל בטרם תבא וגם לא משואת רשעים כי תבא להיותם בעלי בחירה:

כו

וכי תאמר הלא אשר יבא באש ובמים הוא יתברך ישנה טבעם כאשר עשה באברהם וחנניה וחביריו ובמים מירויי היאור ולאשר בקרב חיות רעות ילין גם את הארי גם את הדוב יכניע הוא יתברך כי תהיה חתת אלהים עליהם מלפני הצדיק אשר לא שחת צלם אלהים מפניו כמבואר יפה אצלנו בס' חבצלת השרון אמנם משואת רשעים בעלי בחירה קשה מכולם כי איך ימנעם הוא יתברך מלהרע לו כי לא יסיר בחירתם כי הלא אין מעצור לה להצילך ולתקן שתי אלה על הא' אמר כי ה' יהיה בכסלך ועל הב' אמר ושמר רגלך מלכד והוא בשום שכל אל ההפרש שבין בטחון לכסלה והוא כי בוטח יקרא אשר ידע בודאי שינצל מצרה מה מפאת בוטח בדעתו על מיני הצלות ומגינים בטוחים וכיוצא אך כסלה תקרא אשר יהיה שוקט ובוטח מפאת סכלו הרעה המתרגשת לבא ולא ידע שחרה עד תבא אליו פתאום ואמר כי על פחד פתאום לא תירא יען כי ה' יהיה בכסלך במה שאתה כסיל מדעת להשמר ממנה יהיה ה' עמך לשמרך באופן לא תזיקך סכלותך בפתאומיות רעה וגם הב' היא שואת רשעים גם כן לא תירא כי גם שאין הקב"ה מונע את הרשע מלדרוש רשעו ויניחהו בבחירתו יפרוש רשת ליד מעגלך זאת יעשה ישמור רגלך מהלכד אשר יפרוש לך נמצא לא ימנעהו הוא ית' מאשר זמם לעשות אך אותך ישמור כי יסבב סבובים לבל תלכד ברשת זו טמן:

כז

הנה פסוק זה ושאחריו יראו בלתי מתיחסים אל הקודם גם רובם יראו דברים יבינם איש לאשורו בלי צורך אל חכמת שלמה ועוד שמאמרו אל תחרוש וכו' יורה כי אם אינו יושב לבטח אתו מותר לחרוש עליו רעה וכן באמרו אל תריב עם אדם חנם מורה שעל סבה מה מותר לריב ואין לך רוע מוסר גדול הימנו ועוד שאם יאסור עלי מלחשוב על רעי רעה איך אריב עמו חנם בפועל שיצטרך לצוותי על הדבר וכן אומרו אל תקנא כי מי לא ידע כי לא טוב לקנא באיש חמס:

אך אחרי אומר שעסק התורה כאשר יאות יצילך מכל רע גם מהצרות הבאות ע"י בני אדם בעלי בחירה כמדובר על ושמר רגלך מלכד אמר אך בזאת שגם אתה תזהר מלהצר לבני אדם גם בני איש כי אז גם ה' לא יצילך מכל נגעי בני אדם וע"כ הנני מלמדך להועיל מדה טובה מרובה התועלת והוא הנודע מרז"ל שכל התורה כלולה במצות ואהבת לרעך כמוך ומשם תפרד כל מדה טובה בין איש לרעהו.

והנה זה כל פרי אהבת האדם את עצמו כי כל אשר אפשר להשכיל להטיב לעצמו ולקרב תועלתו יקרבנו ובכן באהבו את רעהו כמוהו גם שלא יהיה ממש לחפש אנה ימצא לו טובה לא יבצר שלא ימנע ממנו כל הטוב אשר יהיה לאל ידו לעשות לו כי כמוך נאמר בכ"ף הדמיון וזהו אומרו אל תמנע טוב מבעליו וכו' בכל מאמצי כחך שיש לאל ידך לעשות כלומר עשה זאת אפוא בני הלא הוא לאהבה את רעך כמוך:

כח

ואחריה כל מדה טובה תמשוך כי הלא בזה מעצמך אל תאמר לרעך לך ושוב וכו' כי תאמר הלא את אשר אינני חייב לו אינני מונע ממנו מלהיטיב לו ואיך אשיב ידי מלשלם לו חובו בהיות כי כספו הוא ויש אתי:

כט

וכ"ש שאל תחרוש על רעך רעה כי הלא גם את הטוב יקבל מאתך בפועל ואיך תתחר אף להרע ומה גם בהיותו יושב לבטח אתך באופן שאפי' במחשבה לא תחרוש עליו רעה:

ל

וכ"ש בדבור שודאי אל תריב עם אדם חנם אף שלא יהיה רעך אם לא גמלך רעה:

לא

ואם גם לחרוש רעה או לריב חנם על רעך יקשה בעיניך מה גם עתה שלא תקנא באיש חמס לעשות כמעשהו להיות מעול וחומץ במעשה ומזה ימשך לך שאל תבחר בכל דרכיו המסתעפים מהחמס הכוללים כל מדה רעה ואז תנקה מכל רוע מוסר:

לב

ואל תאמר בלבבך אחרי היותי בלתי מעול וחומץ כמעשה הרשעים גם כי ימצא בי איזו עקשות מדה אשר לא טובה כהמנעי בשב ואל תעשה מלהטיב לזולת או לומר לו לך ושוב או לחרוש רעה ולא אעשנו אין רע כי דע אפוא כי אם העקשות קל בעיניך מתועב הוא בעיני המקום כי תועבת ה' נלוז אף שלא יפעל העבירות וצא ולמד מהמדה ההפכיית כי הלא את ישרים סודו כי הלא בעלי מדות היושר הם למעלה מכל ז' כתות הצדיקים כי הם הרואים את הפנים כד"א ישר יחזו פנימו ישבו ישרים את פניך ובכן אל ישיאך לבך לזלזל במאוס בהפכו ונכנס בלשון יחיד ויצא בלשון רבים לומר כי לא התייחס מדת עקשות למגונה הוא לפי רוב המושרשים בה כי אף גם א' אשר הוא נלוז תועבת ה' יקרא וגם אין סוד ה' לא' מישרים רבים למיוחד שבהם כי אם לכולם ימתיק סודו כי כלם חביבים לפניו.

(כז) עוד אפשר אל תמנע טוב וכו' לפי הנראה מרז"ל על הפסוק השני שעל הלואה ידבר והוא כי בא להיישיר את האדם לומר הלא כתבתי לך שעל ידי התורה אצליחך גם בעולם הזה ואצילך מפחד ומלכד אל יעלה על רוחך כי המדרש הוא העיקר כי הלא זה דרכו יתב' מי שמרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים כמז"ל ונתן לך רחמים ורחמך שהוא יתברך יתן לך מדת רחמים שתרחם על חברך ובשכר זה ורחמך על כן אמר היה אתה לעם מתנהג ברחמים וירחמוך והחל בגדולה מח' מיני צדקות שבין אדם לחבירו היא ההלואה כנודע מהרמב"ם ז"ל בהלכות מתנות עניים והוא כמז"ל בשוחר טוב שאמר דוד ישב עולם לפני אלהים בשווי א' ולא יהיו עניים בעולם והשיב לו הקב"ה אם כן חסד ואמת מן ינצרוהו על כן הוצרך להיות עניים ועשירים שיזכו אלו על ידי אלו נמצא שהוא יתברך השפיע על העשיר כדי שייטיב לעני ואם כן הטוב ההוא אשר יעשה לו העשיר כאלו משל העני הוא ועל הכל בהלואה העולה על כלן וכמו שבארנו אצל אם כסף תלוה עני עמי את העני עמך כלומר אם הוא עני הוא להיותו עמך כדי שתזכה אתה על ידו וכמבואר אצלנו יפה על פסוק וחי אחיך עמך וזהו עמך אם כן נמצא כאלו העני הוא בעל הטוב שמיטיבים עמו אלא שהוא יתברך נותנו אליו על ידך וזהו אל תמנע טוב מבעליו הוא העני וידבר על ההלואה כנראה מרז"ל בפירוש בפסוק שאחריו וקראה טוב כי היא הטבה ולא נתינת ממון החלטית וזה בהיות לאל ידך לעשות כלומר גלגל הוא שחוזר בעולם ובהיות לאל ידך עשה טרם יתגלגל ותצטרך לזולת כמז"ל על כי בגלל הדבר הזה וכו' האמור על ההלואה הקרובה לשמטה:

(כח) והנה הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות מלוה ולוה אחר הזהירו את העשיר להלוות הזהיר את הלוה בב' דברים א' בל יאמר למלוה לך ושוב אם יש לו ב' שלא יוציא כל הממון באופץ שלא ימצא המלוה מה לגבות והן על אלה אפשר פקח עיניו שלמה אחרי אומרו לעשיר שאל ימנע מלהלוות ראה והנה ישמט לומר למה אלוה ואחת מב' רעות לא תבצר מהלוה ממה נפשך אם יש אתו ידחני מיום אל יום כי רע עליו הוציא את בלעו מפיו ואם לא יהיה לו הוא כי הלא לא נעלם ממנו שהיה צריך להכין לפרוע אך מתחלה חרש עלי רעה לאמר אוכל ואשתה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק ואם יחסר מה להשיב למלוה עשיר הוא והון רב לו על כן שם פניו אל הלוה ואמר על הא' אל תאמר לרעך וכו':

(כט) ועל הב' אמר אל תחרוש וכו' והוא יושב לבטח אתך שהלוה אותך בלב טוב ובוטח בך בפרעון:

(ל) והנה אפשר יענה העני ויאמר מה בצע כי אתום דרכי ולא אומר לך ושוב אם יש אתי ולא אוציא יתר מספוקי לבלתי הפסיד ממון המלוה אם לא יסכון לי כי יתום הכסף ולא ישאר אלי בלתי אם גויתי והנושה בא לקחת ויראה כי אין כי אם אסוך שמן וכיוצא ולא יאמין כי לא במרד ולא במעל הכסף אזל מכלי וירבה עלי דברי ריבות לאמר הלא שמנת עבית ואכלת גם אכול את כספי ואותי השלכת אחרי גוך על כן שם פניו אל המלוה ואמר לו אל תריב עם אדם חנם לבלתי הועיל כ"א חנם שאין לו מה יתן לך אם הוא שלא גמלך רעה ולא פזר והפסיד ממונך שהוא תגמול רע תחת הטיבו עמך:

(לא) והנה אחרי כן הצד השוה שבהם כי שניהם יהיו כמתאוננים ומתלוננים וזה מתנחם על הרעה אשר לא עשה וזה על הטוב אשר עשה הלוה אומר אוי לי כי עוניתי ולא מלאתי בטני לאכול לשבעה כי הלא גם עתה אין לי לשלם הכל ויריב עמי חנם לאמר כי חלותי היא ומי יתן והייתי עושה כן והיה מדבר אלי נכונה בתלונתו ולא יריב חנם והעשיר אומר מי יתן והייתי קופץ ידי מלהלוותו כי יצא שכרי בהפסדי כי שמתי ממוני בקרן הצבי והלא כמה עשירים רעה עינם באחיהם האביון ועשרם שמור להם ואני שפתוח פתחתי את ידי אכלוני הממוני והנני הולך ודל לכן אל העני יאמר אל תקנא באיש חמס לומר מי יתן והייתי חומס ואוכל גם אכול ומפסיד ממונו כמעשה אנשי חמס ואל תאמר הלא לא עשיתי רק טוב והקנאה במחשבתי אין רע כי הלא אם לא תקנא גם אל תבחר בכל דרכיו מה שאין כן אם תקנא שתבחר ותקרב כל דרכיו הרעים לעשותם:

(לב) ולא עוד כי אם גם היותך נלוז ומתעקש בלבד תועבת ה' נלוז וצא ולמד מהפכו כי את ישרים סודו כמפורש למעלה:

לג

ועל העשיר האומר כי אשר רעה עינו באחיו ושמר ממונו שמור הוא אתו ואני שרחמתי הולך ודל אמר מארת ה' בבית רשע וכו' לומר אשר תראה את הרשע אשר בלבו דבר בליעל ורעה עינו באחיו כי רשע הוא ודומה לעובד ע"א כמז"ל מג"ש נאמר כאן פן יהיה דבר עם לבבך בליעל ונאמר להלן יצאו אנשים בני בליעל וכו' ותראהו מבונה בעשרו אשר לא פזר נתן לאביונים דע כי מארת ה' בבית רשע כי טובתו היא מארתו כי היא לרעתו להשמדו עדי עד ואשר לא תראה את הצדיקים כבעלי בית קבוע כרשע רק כבעל נוה הקל כד"א נוה רועים כמוך שע"י עשותך הטוב הכסף אזל מכליך אל תחוש כי נוה צדיקים יברך ואמר רשע לשון יחיד וצדיקים לשון רבים לומר גם שתראה רשע יחיד בהצלחה רבה כבית נאמן וצדיקים שלמים וכן רבים בנוה אחד בין כלם אל תשית לבך כאמור:

לד

וש"ת הלא על בית רשע סתם החרשתי אך אראה לשנואיו ית' יותר מהכל גם הם מוצלחים הם הלצים הבלתי רואים פני שכינה ובמקום אמרך ונוה צדיקים יברך הלא יתברכו הלצים לז"א אם ללצים כלומר אם ללצים תראה הברכה שאמרתי ונוה צדיקים יברך אל תחוש כי הוא יליץ שמתלוצץ עליהם לבל יספיקו לשוב משגיא להם ויאבדם ואמר הוא יליץ לומר הנה לרשע אמרתי מארת ה' אך בלצים הוא יתברך בעצמו יליץ ולא ע"י מארה בלבד ושמא תאמר הלא זה היה אם היה צד שוה שכל הרשעים יתברכו וכל הענוים יתיסרו אך הנני רואה שגם לענוים יברך לקצתם ומה בין המתברכים לענוים הבלתי מתברכים לז"א ולענוים יתן חן כלומר שאינו שכר שא"כ גם לכולם יתן אך הוא מתנת חן וחנם ולא כולם ראויים לחן רק קצתם לפי בחינת פירות מעשיהם:

לה

ושמא תאמר ומי זה ראוי לחן ומתנת פירות כחכמים שבשמאלה עושר וכבוד ולמה ישוללו וימנעו מכבוד על חוסר לחמם לז"א כבוד וכו' לומר כבוד העה"ז אינו מתמיד כשל העה"ב לכן כבוד חכמים ינחלו הוא במקום המתייחס לנחלה בעה"ב והמקביל אליהם הם הכסילים ותראם ברוממות וכברד הוא שמרים אותם הקלון כי רעתם שהוא קלונם ירים אותם פה לרעתם להשמידם כמדובר וזהו וכסילים וכו':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.