אלשיך/משלי/א

אלשיך משלי א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

משלי שלמה בן דוד מלך ישראל

י אמרו ה מושלים ו מצדיקי ה רבים ומשכילים בכל חכמת מהלך שבילי מוסר השכל כי נפש אדם קונה את עצמה בג' דרכים להנתן לה מהלכים בין העומדים על דרכי תוכחות מוסר כי הלא ברודים בעם להדריכם בדרך ישרה בחבוריהם ומשלי כתביהם למיניהם ג' המה מטיבי לכת בדרך טובים פנים מפנים שונים זה למעלה מזה.

א' אשר יחבר איש חכם לבב להוכיח במישור לפי שכלו האנושי כי רב הוא למשוך ולהנהיג לבות בני אדם בהנהגה ישרה שיבור לו האדם תפארת לעושהו ותפארת לו מן האדם.

ב' אשר יחבר איש בדבר האלהים אשר האלהים הופיע עליו למשל משלים ברוח קדשו.

ג' תוכחות מוסר מיוסדים על פי התורה אשר שם משה כלליהם ופרטיהם על פיה יחנו לדגליהם.

והן אמת חכמים יגידו כי איכות מעמד שלשתן יחדו לא יהיו תמים כי הראשון הקל כי גם שלא יבצר כי אשר על פיו ישק ויתנהג תמים יאמר לו לא יפלש נתיב הישרתו עד נפשי פנימה להקנות בה קדושה יתירה זולתי קנין מוטבע בו ללכת בדרכי יושר אך עודנו מעותד שאם יצרו יתאוה תאוה אשר לא כתורת מוסרו ישליכנו אחרי גוו לעשות זר מעשהו ומה גם אם לעומת טוב המוסר יעמוד בצע כסף כי אז בחירתו תדיחנו מאהבת הטוב אל אהבת המועיל אמנם אשר לו ההישרה מהסוג השני יש לאל יד קדושת רוח קדשו ית' להמשיך במקבלה עד רוחו ונשמתו רוח דעת ויראת ה' להחזיק במוסר אל ירף על אלפי זהב וכסף כי למה שנפשו ממקום הקדשים ממוסרי הקדשים תאכל כי לחמה הוא כי זה כלל גדול בכל דבר שאל מקורו שואף הולך נכוחו על כן אשר שורשו מלבב אנוש כסוג הא' מלב חומרי יוצא ועד לב המקבל יגיע ולא יעבור עד רוח ונפש הרוחניים אך אמנה המוכיח בשער על פי רוח ה' דבר בו השם לבו לשמוע בלמודים יערה עליו רוח ממרום ההישרה ההיא ועד רוחו ונשמתו שמאיכותו הן יגיע והן זאת גם בהיות המוסרים בלתי מיוסדים ונמצאים ורמוזים בתורת ה' אמנם הנאצלים מתוכה כמשלי ספר שלמה אשר זולת היותם מרוח ה' דבר בו עוד לו כי לא אחד בהם בלתי מיוסד על פי תורת ה' תמימה כמז"ל במסכת תענית כי כל מה שבנביאים ובכתובים רמוז בתורה כי אין ספק שנפלאתה גדולת תהלת איכות מעלתם והמעט מהם הוא הקנות שלמות המוסר קנין גמור בנפש לבל יהי פורע מוסר כ"א גם שבהעשותם התלבשות קדושה נפשם כעדי תלבש מעין קדושת המקיים דבר התורה אשר מוסר הספר הלזה ממנה חוצב כי למה שכל התורה כלה שמותיו של הב"ה יתגדל ויתקדש מקיימה עד גדר יאציל מקיומה כחות קדושים ע"י רמז הרומז כל דבר בשמים ממעל וכל העושה מצוה א' קונה לו פרקליט א' ובדבר הזה נקרב ונבואה אל ביאור הכתוב:

והוא בהעיר ראשונה כי זה תארו בפתח דבריו בן דוד מלך ישראל הלא כמו זר נחשב כי מי לא ידע כי הוא בן דוד ומלך ישראל ולבד בו יזכיר שמו כמעשהו בשיר השירים אשר לשלמה כי אם להתפאר ביחוסו ואשר גדלו ה' היה עם לבבו הלא לא נכון לעשות כן בתחלת ספר תוכחות מוסר ומה גם כי אם בהזכירו שם ומלכות להראות גדולתו הלך לבו על מה הס שלא להזכיר אשר היה מלך על כל הארץ כי מלכותו בכל משלה כי לא מנעוהו מבוא במספר מולכים בכיפה אם לא על כי גם בעליונים השליטו האלהים כמז"ל:

והנה ראשונה יתכן להשיב כי בא להורות מאמר ר' חייא רבה במדרש חזית כי ספר זה עשה שלמה ראשון לשלשתם בבחרותו כי כן יעשו הבחורים למשל משלים ולחוד חידות והוא כי הנה בחרותו יכלול טרם ימלוך ואחר מולכו על ישראל טרם תמשך מלכותו על כל הגוים ועל הממלכות השומעים את שמע שלמה כמז"ל במדרש ג' מעלות עלה שלמה וכו' וזהו משלי שלמה אשר עשה בהיות תארו בן דוד בלבד הלא הוא עד לא היה בישורון מלך וגם בהיותו מלך ישראל בלבד הוא בראשית ממלכתו טרם תמשך על כל גוים כי ארכו הימים ויהי שמעו ותכון מלכוהו על כל מלכי גוים השומעים את שמע חכמתו ואליו יבואו מאפסי ארץ לסור אל משמעתו:

עוד אפשר כי הנה חין ערך חיבור מוסרים יערך ראשונה לפי ערך חכמת עושהו.

ב' בערך גדר בחינת החכמה שנעשית בה אם על פי שכל אנושי או על פי רוח הקודש אשר אלהים הופיע על אשר חיברו.

ג' בהשקיף אל אשר נעשה בשבילו כי לא תדמה פעולה הנעשית לצורך עם קדוש ורב ורם אל הנעשית לצורך עם ממושך ומורט.

והנה שלש אלה רמז פה בהחילו הא' באמרו משלי שלמה כלו' הנודע כי אין נבון וחכם כמוהו כד"א ויחכם שלמה מכל האדם כו' והב' באמרו בן דוד כי אמרו בן פלוני ענינו יצדק על הוראת הדמותם כמז"ל באו' ישעיהו בן אמוץ וירמיהו בן חלקיהו שהוא לדמות בן לאב כי שניהם היו נביאים כי כל נביא שנזכר שמו ושם אביו הוא נביא בן נביא כן בדבר הזה יאמר בן דוד לדמותם על דברם ברוח הקדש שלמה כדוד שנא' בו רוח ה' דבר בי כו' וילמד סתום מן המפורש שלמה מדוד כאשר ילמוד אמוץ מישעיה שמפורשת נבואתו וכענין זה אמרו רז"ל על אשר יסרתו אמו ותאמר לו מה ברי שהוא אוי לי כי ייחסו אותך בהעוותך אלי לאמר שאתה ברי כלומר דומה לאמך ולא ידמוך לאביך לומר בן דוד כי טוב היה ממך הנה כי באמרו בן פלוני ענינו הוראת הדמות הבן לאב כן באמרו בן דוד בכנות שמו על ספרו יורה עשות שלמה ספרו ברוח ה' דבר בו כדוד אביו כדעת רז"ל במד' חזית ששרתה על שלמה רוח הקדש בג' ספריו והג' באמרו מלך ישראל עם היות שעל כל העולם מלך אך אין זה רק רמז העשות הספר הזה לישראל עם חכם ונבון כי כל מוסרי הספר מיוסדים על דברי התורה האלהית בלתי מתייחסים לעמי הארצות:

עוד יתכן על פי שלשת קני מנורת הקדמתנו אשר הקדמנו מעין הקודם והוא לבל יעלה על לב איש לומר כי כמשלים ותוכחות הנכריות העבריות כי גם בהמה ידרך האדם בדרך ישרה על כן בא בפתח דבריו להסיר תועה מלב העולה על רוחו כדבר הזה ולהודיע כי יתרונם עליהם עצום מאד תחת שלש א' כי הן לו היה שלמה כאחד החכמים אשר אור רוח הקדש לא נגה עליהם ויחברו ספרי מוסרים לפי שכלם האנושי כחכמי מ"ה הלא היה יתר שאת במוסריו על של חכם זולתו כי מי יערוך אליו בחכמתו ומי דומה לו.

וזהו משלי שלמה כלומר שלמה הנודע כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוהו ואין במוסרי ילדי נכרים כמוסריו אף לו היו לפי שכלו ומה גם כי עוד לו כי לא נעשו רק ע"י רוח ה' דבר בו כדוד אביו בספר תהלותיו וכעדותו זאת רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני וכמז"ל כי ע"י ששרתה על שלמה רוח הקדש עשה ג' ספריו ואיזה הדרך הלך רוח ה' לדבר בחכמי נכר כמוהו ומעלה זו השנית רמזה באמרה בן דוד לדמות עצמו בספרו אל דוד אביו כמדובר בדרך הקודם.

עוד ג' היות מוסרים אלה מיוסדים על אדני תורת ה' תמימה היא חכמתו ית' למעלה מרוח הקדש ונבואה מיוחדים ללמד אותם לעמו ישראל מקיימי ומקבלי תורתו ית' ביחוד וזהו אמרו מלך ישראל עם שרם על כל גוים היה ומלכותו על כל משלה אך הוא לייחס המשלים האלה אליהם ביחוד ולא לזרים אתם וכאשר כל התורה כלה סודות ורמזים רוחניים לאין תכלית גם משליה יעלו עמה ולא תדמינה אל מוסרי יתר עמים ולאומים יהגו ריק במשלי אפר הנהגותם באין סוד:

ב

ראוי לשום לב אל שנותו את טעמו לומר בפסוק זה חכמה ומוסני ובשני מוסר השכל נוסף על הכפל ואומרו בזה לדעת ובשני לקחת.

אמנם בא ואמר התועליות הנמשכות מהספר הלז והם ב' סוגים א' עיון וידיעה ב' חלק המעשיי הא' בפסוק זה והב' בשאחריו.

והענין בל יאמר איש מה בצע כי נעסוק בספר שלמה ואנה נעזוב כבוד ספר התורה אשר שם משה וכל תורה שבע"פ אשר המה כוללות תרי"ג מצות כלליהן ופרטיהן ודקדוקיהן סייגיהם וגזירותיהם ומי לנו גדול מהעוסק ומתנהג על פיהם כי מכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן ומה יסכין עלימו ספר משלים הלזה על כן אמר לדעת כו' לומר הסכת ושמע ישראל משלי ספר אשר אני נותן לפניך היום כי הלא טובים אלה לך משלש טעמים.

א' כי הלא גם כי התורה תצוך לאמר אשר תעש ואשר תחדל לא תאלפך חכמה איכה תעשה לעמוד נגד יצרך בל יטעך ולא תגד לך תעלומות הרעה אשר תבואך במעשה הרעה כי התורה תקצר ותודיע גזרת מלך אך משלי שלמה הם יורונו יאמרו לנו עצות חכמה בכלל המוסר וחומר כל עון עד היכן יד עונשו מגעת כענין גזרת התורה באמרה לא תנאף לא תרחיב לשון ללמד דעת איך נמלט ממנה ולא תפליג בהודעת רעתה אך שלמה הוסיף בשאת משלו ויאמר הרחק מעליה דרכך וכו' אל ישט אל דרכיה לבך וכו' אל תחמוד יפיה בלבבך שהוא משמרת למשמרת התורה האומרת לא תחמוד אשת רעך והוא כמבואר לפנים כי לא נאמר אל תחמוד אותה אך הוא לומר לבל תבא לחמוד אשת רעך עשה סייג ואל תחמוד יפיה כלו' אפי' היופי שלה לבדו בל תאמר בלבבך מי יתן לי אשה כיופי אשה פלונית כי מזה תקרב ותבואה עד שתחמדנה גם היא וגם יעמיק ירחיב מדורת ענשה כאמור כי שחה אל מות ביתה כו' דרכי שאול וכו'. הנה כי התורה לרום מעלתה תקצר ושלמה מאריך ללמד חכמה עם המוסר.

ב' כי הלא כמה דברים רמוזים בתורה אשר לא יד כל אדם תשיגם ועדים נאמנים כל מה שבנביאים וכתובים שהכל רמוז בתורה כמז"ל פ"ק דתענית ומי לנו גדול יבין מעצמו הדברים מתוך התורה לולא הנביאים ומחברי הכתובים שדלו דלו לנו מתוך בארה כל מאמריהם ברוח ה' דבר בם אמנם אחרי ראותנו מאמרי משלי שלמה ודומה לו אשר בחכמתו הבינם וגם חקרם מתוך התורה יהיה מבוא לאיש חכם לבב להבין למפרע באמרי התורה שרשיו מקורי הדברי' איה מקום כבוד כל דבר ודבר כאשר קרה לר"י ובנו של ר"ל על פסוק אולת אדם תסלף דרכו וכו' שאמר לו בשם ר' אושעיא שרמוז בפסוק ויאמרו מה זאת עשה אלהים לנו ואמר לו שאם היה מגיע הוא לשם לא הי' צריך לו ולרבו לומר כי היה מבין למפרע איה מקום רמז מאמר שלמה וההיקש ביתר הדברים כי גם שמבלי ספר שלמה והדומה לו לא יבין איש מתוך התור' מה שהוא הבין לא יבצר עתה למפרע להבין מוצא דבר אשר דבר מתוך התורה ועל ב' הדברים האלה אשר הטיב שלמה בחכמתו עמנו במשלי ספרו אמר לדעת חכמה וכו' לומר אל תאמר בלבבך הלא די לי תורה צוה לנו משה ומה בצע במשליך הלא בספרתך כי הלא יסכון לך א' לדעת חכמה ומוסר כי התורה תגזר אומר גזרת מלך ולא תאלפך חכמה עם המוסר ובזה תדע חכמה ומוסר יחד ועל הב' אמר להבין אמרי בינה לומר אל יעלה על רוחך היו תהיה כמוני מבין רמזי התורה מתוך דבריה כי הלא אנכי טוב לך להשכילך בינה כי ע"י אמור לך אמרי בינתי אשר הבנתי ברוח קדשי מתוך התורה אתה עתה אחרי ראותך מאמרי תבין למפרע מתוך התורה אמרי בינה אשר הבנתי אני מתוכה וזהו להבין אמרי בינה שהם אמרותי אשר הבנתי ממנה כענין אולת אדם וכו' שאחרי מאמר שלמה אראה אנכי אשית לבי כי הן זאת מצאנוה במאמר התורה ויאמרו מה זאת כו' וכענין מאמרנו לפנים על פסוק תנה בני לבך לי ועיניך דרכי וכו' שארז"ל כי משם למדנו שעינא ולבא תרי סרסורי דעבירה עין רואה ולב חומד ואברים גומרים ואומרה כי מקרא מלא דברי תורה וראית בשביה הרי עין רואה וחשקת בה הרי לב חומד ולקחת לך הרי אברים גומרים שהיא ביאת המלחמה שדברה תורה כנגד יצה"ר:

ג

והנה שתי אלה הן על בחינת חלק העיון ועוד לך תועלת ג' על חלק המעשי והוא לקחת מוסר וכו' והוא כי למה שהתורה לרום מעלתה תגזר אומר בלבד ולא תסביר כל דבר ודבר בטענות שכליות לא ילקחו הדברים ויתפסו בלב המקבל בעצם לעשותם כאשר במשלי שלמה שישכיל פיהו במוסרי הסברא וההשכלה עד בלי די שימתקו וילקחו בעצם לשמור ולעשות וזהו לקחת מוסר השכל כלומר כדי לקחת ולתפוס צריך מוסר השכל ולא תספיק גזרה לבדה ולכן אל תרף מספרי זה כי הוא טוב.

לך גם לדבר הזה ואל יקל בעיניך הצטרך המתקת השכל אל הלקח והתפש כי רב מאד המעשה אשר צריך יעשה האדם מתחלק לג' מעלות טובות והן צדק ומשפט ומישרים שהוא לעלות ולראות ממדרגה אל מדרגה עד מרום קץ טוב המדות אחד היות פעולותיו בצדק וממנה אל התיכונה להישיר את הזולת יעשו צדק כמוהו ומן התיכונה אל הג' והיא לעשות לפנים מן השורה ועל הא' אמר צדק ועל הב' לעשות יעשה גם זולתו צדק כמוהו אמר ומשפט שהוא לשפוט צדק ולהנהיג את העם על הדין ועל האמת בל יעשוק איש את עמיתו וכיוצא ועל הג' אמר ומישרים כד"א ועשית הטוב והישר ואז"ל זו לפנים משורת הדין ואין ספק כי למען יעלה איש עד מרום קצה הג' צריך להישירו בהסברת מוסר השכלה נתפסת ונלקחת למקבלה:

או יאמר לדעת כו' באשר ידענו כי לא בלבד הכתובים אשר אין בפשיטותם חכמת מוסר כי אם גם אשר בדרך פשטם מוסר חכמה והישרה טובה יש ויש בתוכם למבין מתוך דבריהם נמשל למעלה מהם מורם מהם כיוצא בהם כענין לך אל נמלה עצל וכו' עד מתי עצל וכו' כי הנה פשטו מוסר השכל על הסרוחים על ערשותם ובא כמהלך רישם יש למעלה מזה על עבודת הבורא ולמעלה הימנו על משכב הרדמת משובתו ולא יעור משנת אולתו לפשפש במעשיו ולשוב עד ה' אלהיו כאשר יבא ביאורו בס"ד זולת פנימיות עליון אשר לא יבצר וההקש ביתר הכתובים.

ובזה נבא אל הביאור והוא כי הלא ממשל משלים זה דרכו כי להמתיק דבר באזני המקבל ממנו ימשל משל מדבר קל האיכות למען יהיה הכנה להבין בו דבר רב האיכות מתוך המשל וכאשר המשכיל יבין תוכיות הדבר תוכו יאכל וקליפתו הוא המשל יזרוק כי אין בו מועיל רק למען תוכיותו ובגלל הדבר הזה היה מקום לדבר ולומר מה זה היה לשלמה למשל משלים אשר כל טובם נבלע בתוכם בנמשל ויהיו כל אמרות ספרו מן הטפל לפריו הוא המשל הבלתי עיקריי ולא ידבר ענין הנמשל גלוי לכל העם ויאריך ירחיב עד המשכיל יבין כל אשר בלבבו ולא יחטיא ולא יהיה כל ספרו מאשר הוא הכנה אל הכונה בלבד וטפל אליה ומה גם כי כאשר בסתר ידבר ישוטטו רבים לבקש טיב כונתו ולא ימצאו כי לא רבים יחכמו ויהיו למו דבריו כדברי הספר החתום על כן אמר אל נא תגרע אליך חכמת ספרי ואל יעלה על רוחך כי אין במשל איכות וקדושה רק הכנה לבד אל הנמשל כדרך ממשלי משלים כי אין במשל אלא מה שבנמשל רק שהמשל והנמשל שניהם קדושים ואין המשל הכנה בלבד אל הנמשל רק המשל עצמו הוא חכמה ומוסר בעצם ואחרי כי עוד תוסיף ותבין לך מורם מהם דברים פנימיים ועליונים ואם כן אפוא למה אמנע מהשמיעך את דברי המשל גם הוא וזהו לדעת וכו' כי אשר אני מגיד ושם לפניך זולת מה שתבין נמשל מתוך המשל הוא חכמת מועצות ודעת ומוסר נאה וזולת זה הוא דבר ימשך ממנו להבין אמרי בינה הוא הנמשל המובן מתוך משלי אלה ולכן טוב אמור לך המשלים כי גם בם תועלת רב ואתה תבין לאשורך גם הנמשל וגם לקחת וכו' כמפורש בקודם:

ד

ראוי לשום לב אל יחס שינויי בחינות הלמוד לכל אחד מהסוגים הנזכרים האלה ערמה לפתאים ולנער דעת ומזמה ועוד כי מי פתי יסור אל משלי ספר הלז שיקנה ערמה על ידו ועוד אומרו ישמע חכם וכו' כי לא תצדק שמיעה רק במה שבעל פה ומהראוי יאמר יראה חכם או יקרא חכם וכו' וגם אומרו להבין משל איך ימשל משלים להבין משל וגם מה המה אלה דברי חכמים וחידותם:

אמנם אחרי אומרו הנלמד מהספר בא ויאמר מי הם המוכנים ללמוד ממנו והוא בל יאמר איש כי יראה ואין איש יקבל טובת הנאה ממנו כי הלא הפתי לפתיותו מה יתן ומה יוסיף לו שלמה בחכמתו וגם הנער חסר לב להשתלם על ידו כי קטן הוא ואיש החכם לא יצטרך אליו ומה גם אשר נבון יהיה כי יבין לאשורו על כן אמר דעו אפוא כי לא דבר ריק הוא ובלתי מועיל כי אם טוב ומטיב לבריות כלם יודע ובלתי יודע לתת לאיש די מחסורו אשר יחסר לו לפתאים הנפתים אחרי יצרם ותאותיהם הגופניות ולא ישעו אל הטוב האמתי שהוא הפתי שידבר בו שלמה כאשר יבא לפנים יסכון למו לתת ערמה להתנכל לעומת יצרם לבלתי המשך אחריו תמיד על ידי תוכחות מוסר המתקבלים אשר עיניהם יחזו בו ולנער כי שתים רעות לו אחד כי הנער נער חסר לב עד הוא יגדל ב' כי זה דרכו לבלתי ראות את הנולד רק אל אשר הוא שם אכול ושתו ולבלתי חשוב מחשבות אשר ינהום באחריתו הנה על ידי הספר הלז אליו יבאו שתיהן כאחד.

וזהו לנער דעת ומזמה כי בו יקנה דעת באשר יזהירנו וגם מזמה מאשר יקרה לו באחרית הימים כאשר תראינה עיניו במשלי ספר אלה מהקורות לנער חסר לב ופחד ורגז ואין נחת ומורא יעלה על ראשו ויחשוב מחשבות לבלתי ידח או פן יבייש נערותו את זקנותו:

ה

ואשר הוא חכם על ידי ספר זה יחשוק בתורה חשק נמרץ מאשר יגדיל בו שלמה שבח התורה וגדולתה עד בלי די ומה גם עד רובע ספרו ימשך לו מקרית ספר זה שלא ישבע מהתורה רק תמיד הלוך ילך וישמע ממוריו ומלמדיו ויוסף לקח על ידיעתו כי לא ימיש מבין רגלי החכמים לשתות בצמא את דבריהם וזהו ישמע וכו' שע"י קרוא מקרא קדש ספרי זה יחשוק לשמוע ממוריו גם אחר היותו חכם ויוסף לקחת לקח ולמוד ממלמדיו להבין מתוכו ולא יסמוך על חכמתו אשר למד עד כה ואשר הוא נבון להבין מדעתו או מתוך התורה הנה עתה תחבולות יקנה והמצאות:

ו

להבין משל ומליצה היא התורה כמז"ל במדרש להבין משל אלו משלים שבתורה ומליצה זו התורה עצמה והוא כי הלא בתורה יש דברים שהם גופי הלכות ודינים ולהם יקרא תורה עצמה וייחס אותה למליצה למה שגופי הלכות כמליצה סתומה וחתומה ולולא תורה שבעל פה אין מבין כי היא בדרך קצרה עד מאד על כל תיבה ואות ומקרא ומסורת תלי תלים של דקדוקים ודינים ויש חלק ממנה אשר אינו גופי הלכות וזולת סודו יש בו משלי שפר למבין כי על כן קראה דוד משל הקדמוני ומתוכה יבין הנבון משלי שפר כאשר דוד הוציא מוהאלהים אנה לידו משל מרשעים יצא רשע וגם שלמה כל משלי ספרו כמפורש למעלה ולהיות כי לא כל נבון יבין מתוכה כאשר הבין שלמה ברוחב לבו על כן אמר כי עתה על ידי ספרו הלזה תחבולות יקנה להבין גם הוא בשני חלקי התורה כיוצא בשלמה במשל ומליצה בראותו דברי שלמה וישקיף במקור אשר ממנו חצבם יוכן להבין גם הוא מתוך התורה תולדות סתומים וחתומים מעין אשר הבין בם שלמה בחכמתו וגם יקנה תחבולות להבין דברי חכמים בעלי קבלת תורה שבעל פה וחידותם ומשליהם בדברים שדברו דרך חידה שלא כפשטן על ידי משלי שפר אלה בהבינו במשליהם יחודד גם בנמשלי חידותם כי כיוצא בהם המה:

ובמדרש וחידותם אמר רבי מאיר אפילו שיחת חולין שלהם שקול כנגד כל התורה כלה ע"כ והנה כמו זר נחשב ומי ישמע לו לדבר הזה להשוות שיחת חולין לתורה עצמה אשר אין ערוך אליה ומה ראה בכתוב שהכריחו לכך:

אך הנה למעלה מזה במאמר ההוא נאמר להבין משל ומליצה משל אלו משלים שבתורה ומליצה זו התורה עצמה כאשר ביארנו ועתה אפוא הוקשה לו כי הלא אומרו וחידותם אינו רק חידות למו בשיחת חולין שאם מד"ת בכלל משלים שבתורה ותורה עצמה ודברי חכמים שצריך נבון תחבולות יקנה להבינם הוא ואם כן אחרי אומרו להבין התורה עצמה וגם דברי חכמים הם דברי קבלת תורה שבעל פה שעל פיה כרת ה' ברית עם ישראל איך כחותם על זה יאמר וחידותם שהם שיחת חולין והלא דבר ריק הוא בערך הקודם וזה דומה לכיהודה ועוד לקרא שאחר אומרו שתחבולות יקנה להבין משל וגם מליצה החמורה יותר כמפורש ענינם למעלה וגם דברי חכמים החביבין יותר כמאמרם ז"ל שאומר הקב"ה חביבים עלי דברי דודים מיינה של תורה יאמר שגם שיחת חולין הקלין מהבל יבין ומה גם כי טוב טוב שלא להבינם ומי יתן ולא יהיה עוסק בהם על כן אמר רבי מאיר אפילו שיתת חולין כו'.

והוא ענין גדולה שמושה וכו' והוא כי הלומד מרבו דברי התורה והולך לו לא יבצר מלהיות לו כמה ספקות ומה גם בבא לידי מעשה כל מצוה והנהגה בעסקי גופו על פי התורה יהיה נבוך לדעת אמתת ועומק כל דבר על בוריו אך בהיותו שוקד ומשמש ושומע יום יום שיחת רבו בהנהגתו גבי בעניני חול עניניו שעושה על פי התורה יגלה בכל דבר ביאור כוונת התורה בכל פרטיה נמצא כי זה שקול כלמוד התורה כי בזה קונה במתקה ויורד לעומקה:

ז

הנה אין ספק שענין אוילים אינן חסרי דעת המשתגעים כי לא יבחינו להחשיב או לבזות מוסר אך יקרא אויל אשר יחסר דעתו מלבחור בטוב ומאוס ברע ויקרא כה כי אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות אף אם בן דעת יהיה כענין אויל עמי אותי לא ידעו ונבא אל הביאור והוא כי בהזכירו התועליות הנלמדות מהספר אמר לדעת חכמה ומוסר כו' והס שלא להזכיר יראת ה' גם כי היא גם היא מהתועליות הנלמדות וגדולה מהגדולות שבהן ובהזכירו מי ומי הלומדים ממנו הזכיר פתאים ונער כו' ואילו אוילים והם המטים עקלקלותם מדרך הטובה שילמדו בו להטיב לא הזכיר על כן בא לתת טוב טעם לשני הדברים.

על הא' אמר יראת ה' ראשית דעת כלו' ולכן למה שהיא התחלת הדעת לא תחשב למדה בפני עצמה ובכלל אומרו לדעת חכמה כו' תוכלל גם היראה כי היא ראשית לה ועל הב' אמר חכמה ומוסר אוילים בזו כלומר אחר שחכמה ומוסר אוילים בזו לא יוכלו לימנות בכלל הלומדים מספר חכמה ומוסר כנודע כי בוזה החכמה לא יצליח בה בימיו עד יכיר ערכה.

או יאמר טרם החילו ללמד כלל גדול על כל הלומדים הנזכרים שראוי יקדים להם יראת ה' כי הוא ראשית דעת ללמוד אך אוילים מחוסרי יראת ה' הלא יבצר מהם הלמוד למה שחכמה ומוסר אוילים בזו ובוזם יקלו מהם:

ח

זה החילו להישיר וללמד דעת את עם ה' אלה ונשימה לב מי אלה אב ואם אשר יצונו נשמע אליהם ואפשר ידבר על תורה שבכתב ושבע"פ וקרא מוסר אב אל התורה הכתובה אצלנו מאז ניתנה לנו מאתו ית' ותקרא מוסר אב כענין האב שאחרי הולידו את הבן לא יטפל בו כן לא הוסיף לנו בה אפילו אות אחת אך תורה שבע"פ היא הקבלה הנמשכת אלינו איש מפי איש כי הן אמת גם שהכל קבל משה מסיני הלא לנו תתייחס למדת כל דור מהקודם אליו אל תינוק היונק משדי אמו וזהו ואל תטוש תורת אמך.

או קרוב לזה יאמר על ב' מיני מוסרים.

א' מוסרי התורה הם מוסריו יתברך אבי ישראל.

ב' מוסר חכמי הדורות כשלמה וזולתו אשר מימיהם אנו שותים ודדיהם אנו יונקים בכל דור ודור כתינוק היונק משדי אמו והוא כי טרם החילו שלמה להשמיע מוסרי השכלתו בא ואמר כמתנצל בענותנותו בל יראה חפץ יעשו עיקר ממשלי מוסריו ונגד פניו מוסרי אלהינו הכתובים בספר התורה ומה גם אחר אמרו למעלה כי נעמו משליו כי ימתיק חכמה עם המוסר באופן נאות להתקבל יותר מגזרת מלכו של עולם בתורתו הרמתה וענה ואמר כעניה סוערה המיסרת את בנה ותאמר לו גם שאתה בני ולך יאתה לשמוע כל אשר אני מצוה אותך אל תעש עיקר מאמרי פי נגד דברי אביך אך ראשונה עשה עיקר ואחוז במוסרי אביך ואחרי כן גם ממוסרי אמך אל תנח ידך והן אלה דברי שלמה לאמר דע אפוא בני כי לא הלכתי בגדולות לאמר לך תשים פניך אל משלי מוסרי ונגד פני מוסרי תורת אלהינו אך שמע בני בעצם וראשונה מוסר אביך קנך יתב' שמו כי הוא העיקר אך גם מתורת אמך כמוני אל תטוש כי אם תבחר ותקרבנו אגב מוסר אביך כי טובים השנים גם כי מוסרי אביך גברו:

ט

כי לוית כו' בשום שכל והבין מה ענין הלוית והענקים נתעורר גם על אמרו גרגרותיך ביו"ד הרבוי וכן לראשיך לקצת ספרים והוא בהקדים כי הן ידענו כי מלבד שכל התורה כלה שמותיו של הקב"ה והן הם הדבקים במחזיקים ועוסקים בה זולת זה יתלוו אל האדם כמה וכמה מלאכים קדושים הנעשים מכל מצוה והדרכה ממוסר אבינו ותורת אמנו שהזכיר והן הם המצילים את האדם מכל צרה את הגוף בעה"ז ואת הנפש מכל המתרגש אחר המות.

עוד הקדמה ב' כי כחות הקדושה אשר יעשו בעסק תורה ומצות וקיומם הם המהדרין ומעטרין אותו בע"ה כמז"ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם הן עטרות שלהם אשר קנו במצותיהם כי בהם יתהדרו ויתעטרו זולת עושר אושר הנאת המועיל והתענוג שיקנה על ידן כנודע.

והן אלה דברי שלמה פה לומר ראה נא במ חין ערך מוסר אביך ותורת אמך כי הלא מנוחת האדם וטובו לג' יתחלק א' סילוק היזק להיות מצרה מזלץ ב' כבוד והדר ג' עושר קניני והנה ג' אלה לך בעוה"ז ובעוה"ב כי הנה לוית חן הם לראשיך כי בני לויה שומרים לראשיך יהיו לך שמותיו יתב' ומלאכי קודש שממוסרי אביך ותורת אמך ולא בלבד לראש החומרי כ"א לכל ב' ראשיך לגוף ולנפש וזהו ראשיך ביו"ד הרבוי על צרות החומר בעוה"ז ועל צרות הנפש בבא ואל תצר מדאגה מדבר פן ינכו משכרך כי לא כן הוא רק מתנת חנם וזהו לוית חן בתורת חן וחסד כד"א ואתחנן שהוא מתנת חנם זה הוא על העדר הצרות ועל כבוד והדר ועושר טוב הקניני אמר וענקים לגרגרותיך והוא כי כאשר אשר לו ענקי מרגליות על צוארו שתים הנה טובותיו א' כבוד והדר אשר יתהדר בם שמת הנאת רוב עושרו בהם ששוים הון רב ככה יהיו תורה ומצות לעושם כי הן הם המהדרים ומעטרים אותו כענין הקדמה הב' והם עצמם הנעשים עושר אושר אשר תתענג בצחצחותיהם נפשו וגם בעה"ז יקרנו כדבר הזה כי אשר הרבה לעשות שרפי קדש בהרבות תורה ומצות יתהדר לעיני כל רואיו כי מלאכיו אשר פעל ועשה ונלוים אליו יתנו חנו בעיניהם וגם יהיו לו עושר שמור להטיב לו גם פה וזהו וענקים לגרגרותיך ואמר לשון רבים על הגוף והנפש כמדובר באמרו ראשיך.

או ע"ד זה כי הנה אשר ילך בקרב צרה יפזר ממוט ומרגליותיו לשכור שומרים לראשו אמר אתה אל תירא שיקרך כה שינוכו מצותיך אשר תעשה בהצלת צרותיך ולא תזכה לצרפם לעשות מהם ענקים יחד כי ינוכו א' הנה וא' הנה כי אם גם כי תלך בקרב צרה יהיו שומרים לראשיך וישארו לך כלנה לעשות ענקים לגרגרותיך להתפאר ולהתענג בם לא יחסרו אם תשמע מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך.

או קרוב לזה כי המוליך ענקים בגרגרותיו בלכתו בדרך ישמח בעשרו ויתהדר בתפארתם אך יצטרך לשכור שומרים לראשו פן יגנבום או יסירו את ראשו בשבילם אמר כי תורה ומוסר שהם שני מרגליות באמת נהפוך הוא כי הן הענקים והן הם השומרים לראשך וזהו לוית חן וכו' וענקים וכו'. או יאמר כי דרך המוליך אתו שומרים לראשו מפחד אויב ומפני עקת רשע להנצל מאויביו וצריו כי תהיה חתת המלוים אותו עליהם וממוראם לא תגע בו יד צר ואויב אך לא ממוצאו חן בעיני צריו ואויביו אך אשר ילווהו תורה ומצות ויצילוהו מכל צרה אין הצלתו על ידם בנפול על צריו אימתה ופחד כי אם מאיכות שפע הנשפע בו על ידי תורה ומצות יתן ה' חנו בעיניהם בל יצרו אותו כעמן אריות דניאל שנתן ה' חנו בעיניהם והיו מלחכים אותו ועושים עצמם סולם לעלות מהבור וכענין יוסף בבור מלא נחשים ועקרבים שעפר רגליו לחכו וכדבר ה' על ישראל הגולים ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם וזהו כי לוית חן וכו' כלומר כי לוית תורה ומוסר הנזכר לראש הצדיק תהיה לוית חן שלא ישמרוהו על ידי הטלת מגור רק שה' יתן חנו בעיני הצרים אותו כדבר שנאמר ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו כי זולת ההצלה יהי' לחן ואל יעלה על רוחך דבר בליעל לאמר הן אמת כי רב מאד תועלתי מתורה ומוסר אך לעומת זה יכבד עלי עול תורה ומוסר ודקדוקיהם כעול ברזל על צוארי כי כבדו מאד כי הלא אתה דע לך כי אם שמוע תשמע מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך יושרש חשקך בהם עד גדר לא תעריכם לעול על צואר כי אם אדרבא לענקים בגרגרותיך כי כאשר אשר על צואניו ענקים של אבנים טובות ומרגליות גם כי יכבדו ממנו יהיו בעיניו כקלים משמחת לבבו בחין ערכם והדרם ולא ישית לב אל כבדותם כן בשום לבך לשמוע מוסר אביך ותורת אמך כלומר מאהבה בבחינת היותך בן לה' והוא אביך והתורה אמך אין צריך לומר שלא יהיו כעול על צוארך כי אם אדרבה כענקים שתחשוק בם לסבול כבדותם על צוארך כי תשית לבך אל אושר וכבוד אשר יושג בהם:

י

הנה כתבתי לך כי תורה שבכתב ושבע"פ שלמות וכתר יתנו לב' ראשיך של גוף ונפש וענקים וכו' אך בזאת שתשמר פן ואל תתחבר לרשעים ולפתוים אל תאבה פן יסירו את לבך מאחרי תורת ה' וזה החילו בני וכו'. והנה בביאור פסוק זה שמעתי אומרים כי עצה טובה קא משמע ליה אל ידחה את המפתים בטענות פן ידחום בחלקות ויתפתה רק יאמר שאינו רוצה בבלי טענה וז"א אל תבא.

עוד יתכן על פי המשך הכתובים במה שנעיר בם כי מי לנו חכם כשלמה ומי כמוהו מורה חטאים בדרך לא ידעו להשמר ונעלם מעיני אשר בינת אדם לו אך בדבר הזה מי פתי יאמין לדברי החטאים האלה בנפשותם לשום את נפשו מנגד לחייב את ראשו לנרדף ולגואלי הדם ולמלך בשר ודם זולת אשר למלכו של עולם העולה על כולם עד יורוהו המורים לא ישמע ולא יאבה וגם אומרו נבלעם וכו' יראה ככופל הקודם לבלי צורך וכן מה ענין הדמותו לשאול וגם אומרו חיים כי מי לא ידע כי לא במותם יבלעום ויהרגום וגם היל"ל נבלעהו אם חוזר אל הנקי הנז' וכן אומרו ותמימים וכו' יקשה פי שנים היותו כפל ענין וגם במלות שונות ובאמרו גורלך וכו' וכי זו היא שימת עין ויתרון עליהם שיחלקו בגורל ולמה יגרע מהם ולא עוד אלא שכיס אחד יהיה לכולם ומה יתנו ומה יוסיפו לו בדבר הזה ובאמרו בני אל תלך וכו' מנע וכו' יכפול לבלי צורך ובאמרו כי רגליהם וכו' מה יחדש לו בכוונתם כי לא בסתר דברו לומר נארבה לדם ובאמרו כי חנם וכו' איזה הדרך ידמה פתוים אל משל הרשת.

והנה על הקושי הראשון כתב הרב בעל העקידה כי עצת החטאים ההם באמרו נארבה לדם הוא שיעצו להדיח ולהורות כי לטובה יכוונו ואומרים נארבה אחר שופכי דם לעמוד נגדם ונצפנה ונשמור לנקי בל יפול ברשתם ויהיה חנם שלא נקח מיד הנקי מאומה כי אם נצילהו חנם ופי' נבלעם וכו' על הנקי הנזכר שיבלעוהו ויסתירוהו מרודפיו כי אמצו ממנו.

והנה לא נמלט בפסוק הלז הב' מאשר הערנו עליו ע"כ הנני בא אחריו ומלאתי את דבריו כי ממנו אקח בפסוק אם יאמרו כו' ונמשיך יתר הפסוקים בדרך סלולה והוא כי אין ספק כי אשר חננו ה' לב לדעת טוב ורע לא יפתה לבו באמרם אליו לכה אתנו ללסטם הבריות כי רע עליו המעשה אך יש חרשי משחית להסית ולהדיח לעשות מעשה זמרי וימתיקו בפיהם רעה להורות שהוא לקבל שכר כפנחס ולהציל את איש מכיוצא באלה בא האלהים על ידי שלמה והוא בשום שכל והבין ביתור אומרו אל תבא אחר שעתיד להזהיר ולומר באר היטב בני אל תלך בדרך אתם.

ועוד כי מלת אם יאמרו לא תצדק היותה לפרש אך כאשר ייסר איש את בנו אמר שלמה בני כלומ' הכשר אשר אומר אליו בני אתה.

ידעתי גם ידעתי שאם יפתוך חטאים שאל תאבה אתה מעצמך לעשות כמעשיהם:

יא

אך אם יאמרו בחלקת לשון לכה אתנו וכו' שיורו לך טלפים במתק לשונם ולבם לא נכון אשכילך בינה בל תלכד ברשתם והוא אם יאמרו וימתיקו בפיהם רעה לאמר הנה יש מאושרים בעוה"ז ויש בעוה"ב ומי לך גדול מהמאושר בשניהם לכן שמע בקולנו לעשות חסד חנם להציל נפשות נקיים ולשפוך דם הרוצחים כי בני תמותה המה ואין לך קניית עוה"ב גדול מזה ועל פי דרכנו נאושר בארץ כי כל הון יקר נמצא מאשר שללו וחמסו השופכי דמים אשר נארוב ונהרגם וביאור הכתובים לכה אתנו נארבה לדם לצוד אנשי דם ונצפנה לנקי בל ישפכו דמו ולא בכסף רק חנם כי נפליא לעשות חסד חנם:

יב

ולבל יקשה בעיני הנפתה לאמר הן אמת כי טוב בעיני ה' להציל איש נקי אך לשפוך דם המרצחים אולי לא יכשר בעיני האלהים ומי יודע אם איזה זכות עומדת להם ואיך נהרגם שלא כרצונו יתברך על כן יחליקו לשון ויאמרו לו דע נא אפוא כי קוצים אנו מכלים מן הכרם וזהו רצון קוננו כי הלא גם ה' חפץ דכאם רק שמאריך להם עד ימותו ויורידם לשאול ומעתה לשאול יצפינם ומה לנו עשות רצון קוננו גדול מזה כי מה שהוא יתברך עתיד לעשות להם במותם נעשה אנחנו בעודם חיים והלא ישמח ויגל כי הטבנו לראות לעשות מעשהו מעתה וזהו נבלעם כשאול חיים כלומר נבלעם כמו שעתיד לעשות בהם שאול מעתה שעודם חיים ולא יארך להם עד יום מותם ולבל תאמר להם נניח בעל הכרם שיכלה את קוציו בשאול אשר הם הולכים שמה ונאסוף ידינו מתגר זה על כן יוסיפו לדבר ולומר ותמימים כיורדי בור והוא כי הנה טרם רדת האנשים החטאים לגיהנם ארז"ל כי הגוף מתנצל לומר כי לא לו אשמת דבר כי לא ינוע בלעדי הנפש וגם הנפש לא תמלא מהתנצל לאמר מה פשעי כי קדושה אני מלכסוף עון אשר חטא אך הגוף הנגוף התאוה תאוה ויעש הרע בעיני ה' ואז הוא יתברך יעשה כמעשה בעל הפרדס אל ב' שומריו החגר והסומא ויחבר שמהם גוף ונפש וידונם יחד באמור להם הצד השוה שבכם שביגיעת שניכם נעשתה התועבה גם אני אביא הנפש בגוף ותהיו לאחדים כאשר בהעותכם כאיש אחד חברים ואורידכם הבורה והן זאת טענת החטאים האלה בנפשותם אל הנפתה הלז ראה אשר נפליא לעשות בכלותנו מעתה קוצים מן הכרם באופן כי לצדקה תחשב לט לפניו יתברך כי הלא כאשר המות יפריד בין הנפשות החטאים המרצחים וגופם במותם יצטרך הקב"ה לשוב לחברם יחד יהיו תמימים בלי חסרון רק כל נפש בגופה להורידם הבורה וא"כ טוב טוב הוא לדונם עתה עודם תמימים בגוף ונפש כמו יורדי בור שיתעתדו להעשות תמימים לרדת לידון וזהו ותמימים וכו':

יג

ועל פי דרכנו כל הון יקר נמצא מאשר חמסו המרצחים ונמלא בתינו מאשר שללו כל ימיהם או שאחר אומרו נצפנה לנקי חנם יראו פן יתחמץ לב הנפתה למה נפטר הנקי חנם אין כסף ונקח נא כופר נפשו או שכר טרחנו לז"א כל הון וכו' לומר אל יקשה בעיניך בשלחך את הנקי חפשי כי הלא כל הין יקר החטאים נמצא עד בלי די ומה בצע כי נקח מידו מאומה:

יד

ועוד נוסיפה לך הטבה גדולה כי גורלך תפיל בתוכנו כי אתה לבדך תפיל גורלך בחלקנו ויהי לך אשר לך מהעולה אתך בגורלך ואחר כך מכל הנשאר לנו כיס אחד יהיה לכולנו כי כמונו כמוך כי ממנו תאכל גם אתה כאחד ממנו והקרן שלך קיים כי תנוח ותעמוד בגורלך ולא תאכל ממנו וזה יורה אומרו בתוכנו שלא יחלקו גם הם רק הוא גורלו:

טו

והנה זה דרכם הלא תראה דרך ישרה שיבור לו האדם רחבת ידים אך בני אל תלך בדרך אתם כלומר גם שתראה בעיניך דרך שהיא רחבה ולא בנתיב שהוא צר שמראים שנכון לבם השמר לך אל תלך בדרך זו אתם והטעם כי מנע רגלך מנתיבתם כי אחרי דרך זו יש נתיב צר ומר:

טז

כי רעות במגורם בקרבם ובמשכיות לבם כי רגליהם לרע ירוצו ואין תוכם כברם אחר אשר ידעת כי חטאים המה כהחילו אם יפתיך חטאים וחזקת החטאים שלבם למרע עד יוחזקו בכשרות כנודע:

יז

והנה אם לא תשית לב לדברי אלה כמקרה בעל הכנף גם אתה יקרך כי הרשת פרושה ללכדו וגרעיני חטה ושעורה גבולתה למושכו על ידם ברשתם והבעל כנף לא ישית לבו אל הרשת פרושה כי יתן עימו באוכל להשיב נפש וידמה בעימו כאלו חנם מזורה הרשת:

יח

עם היות שהם כלו' פורשי המכמורת לדמם של בעלי כנף יארובו אף שיתנו לפניהם חטה ושעורה וכוסמת גבולת הרשת:

יט

כן הנה ארחות כל בוצע בצע כמפתיך אלה שמראים לפניך ריוח זכות והון יקר שתמצא כגרעיני החטה לפני בעל הכנף ותחתם תעמוד הרשת פרושה כי כל ישעם וכל חפץ למשכך ברשתם ולאבד את נפשך וזהו את נפש בעליו יקח כי אשר הוא בעל נפש מבקשים את נפשו לקחתה ממנו כי את הנפשות יצודו חרם:

(יא) עוד אפשר אם יאמרו אל תשת ידך עמנו לשלול שלל ולבוז בז ואל תעש עמנו כלה בתמימי דרך לשפוך דם נקיים אך זה חסדך עמנו לכה אתנו בחברתנו בלבד ואנחנו נארבה לדם וכו' ואתה תעמוד מנגד כי לא נסית באלה:

(יב) ולא תאמר בלבבך נירא נא אולי יגבר הנקי ההוא ויהפך אל הרודף או פן יהיו רבים מורא לא יעלה על ראשך לאמר פן ידבק בידך מאומה מן החרם אשר בידם בהתחברך אתנו כי הלא גם אם רבים יהיו נבלעם כשאול חיים כי יש לאל ידנו וגם אל תירא פן יודע הדבר אל המלך או אל שר הצבא כי הלא לא נשאיר פרסה כי נבלעם תמימים כיורדי בור הבלתי נראים לרואי השמש ולא ימלט מגיד דבר:

(יג) והיה כי תלך עמנו והטבנו לך כי גם שאת הרע לא תקבל וידיך לא ישפכו דם כי אתה תעמוד מנגד את הטוב תקבל חלק כחלק שכל הון יקר נמצא נמלא בתינו דרך כלל אנו ואתה:

(יד) גורלך כו' בשוה ומאמרו גורלך ולא אמר גורל תפיל יאמר עוד נוסיפה לך כי גורלך הוא הפור או הפתקא שעל שמך אתה בידך תפילנה בתוכנו בחלק שתבחר ותקרב מכולם וזהו בתוכנו טרם ירוח איש חלקו ואח"כ כיס אחד יהיה לכלנו:

(טו) והנה ידעתי בני ידעתי כי מעצמך אל תלך אפי' בדרך רחבה אתם כלומר יחד אתם כי תירא לנפשך אך מה שאצטרך לצוותך הוא מנע רגלך מנתיבתם והוא בל תאמר בלבבך לא אתחבר אתם אך רחוק יהיה ביני ובינם ואתיצבה בנתיב צר בלתי מפורסם וכאשר תראינה עיני יתיעצו להדיח אמלטה רק אני ואצא מתוך ההפכה ואהיה רחוק מן ההפסד וקרוב לשכר שירבו עלי מאד מהר ומתן תחת היותי בנתיבתם:

(טז) כי לא יעלה על רוחך תוכל להמלט על נפשך כי הלא רגלים כשהוא לרע לא ילכו לאט רק ירוצו וימהרו כ"כ שלא תספיק להמלט טרם יעשו תועבה:

(יז) ותלכד במצודה רעה כי הלא כמקרה בעל הכנף יקרך שיראה לו כי חנם מזורה הרשת כי יחשוב שיקל לקחת גרגירי החטה ויעוף טרם תספיק הרשת ללכדו וזה בעיני כל בעל כנף כלומר שבכנפיו יחסה ויבטח לעופף קל מהרה להמלט על נפשו:

(יח) ולא ידע כי פורשי המכמורת הן לדמם של בעלי כנף יארובו ויצפנו לנפשותם ולא יפרשו רשת באופן שבעל כנף ימלט נפשו:

(יט) כן יקרה לך כי תשען בקלותך להנצל כצבי מיד ולא תלכד בשחיתותם כ"א תלכד ויצודו את נפשך וזהו כן ארחות וכו' את נפש וכו'. ובמררים בני אם יפתוך חטאים ארשב"י ממי למד שלמה מחכמתו של דוד אביו שאמר חטאים תרדף רעה לפיכך אמר בחכמתו אם יפתוך חטאים אל תבא אם יאמר לך פלוני הוא עשיר נלך ונהרגהו אל תשמע לו ולא תאבה לו מפני שמחשבותיו לרעה ע"כ.

והנה מאמרם זה יראה משולל ההבנה איך יביא ראיה שלמד מדוד מפסוק חטאים וכו' שאמרו שלמה ועוד למה הוצרך לייחס למודה אל אביו ולא אל עצמו ועוד אומרו לפיכך אמר שלמה בחכמתו אם יפתוך חטאים אם יאמר לך פלוני עשיר הוא וכו' למה יחזור לומר בחכמתו על דבר שלא תבצר גם מהבלתי חכם כי מי לא ידע שלא טוב להרוג עשיר בעשרו.

ועוד אומרו לא תשמע כו' מפני שמחשבותיו לרעה כאלו המעשה יראה טוב ומייעצו אל יביט אל מראהו כי המחשבה רעה והלא המעשה רע ומר עד בלי די ומה לו אצל המחשבה.

אמנם לבא אל הביאור לדקדק אומרו לא תשמע לו ולא תאבה לו כי אומרו לא תשמע לו הוא מיותר על לשון הכתוב וכן אומרו מלת לו פעם שנית ומהראוי יאמר לא תאבה.

והענין כי רשב"י הוקשה לו אשר הערנו למעלה היתכן יבא שלמה בחכמתו להזהירנו בל נטפל להרוג נפשות ומי לא ידע בכל אלה על כן אמר ממי למד שלמה התרחק מהחטאים מחכמתו של דוד אביו כלומר באמרו ובדרך חטאים לא עמד ששלל כל מציאות עמידה ושמא תאמר אולי אין דעת שלמה כדוד רק שאין להתרחק מהם כי אם בעשותם העבירה כאמרו אל תלך בדרך אתם לרצח בדרכים אך שלא בשעתה טוב להלוות אליהם אולי ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם דע כי אין זה דעת שלמה רק כדעת אביו האוסר כל עמידה בדרכם כי ממנו למד שהרי אמר חטאים תרדף רעה והוא שאומר ראשונה הולך אל חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע והם מסכלי החכמה ואשר נכנס בהם רוח שטות וכסילות לחטא פן ירוע שילמד ממעשיהם ולא תאמר האם על שהורגלו בחטא אחזיקם לבלתי סריס מלחטוא שאתיירא פן אלמוד מהם לז"א חטאים תרדף רעה כי הרעה שהחלו לחטוא החטאים תרדף אותם להתמיד בכסל למו כי עבירה גוררת עבירה הפך ההולך את צדיקים כסיפיה דקרא ואת צדיקים ישלם טוב שאצ"ל שהטוב שעשו ימשכם להטיב כי אם גם שהטוב עצמו ישלם להם שכרם הוא המלאך הנעשה מהטוב שעושה שהוא המענגו ומעטרו בעוה"ב הנה שלמד שלמה לימוד זה של אביו ואחר ראיה זו שלמד שלמה מדוד אביו אמר לפיכך אמר שלמה בחכמתו וכו' כלומ' לפיכך נמשך מאשר אמרתי לך יצדק יאמר שלמה בחכמתו הגדולה אם יפתוך חטאים אל תבא ולא תחשב לו לעצה משוללת חכמה כקושיא הראשונה כי אם אדרבה לחכמתו הרמה תתייחס שמלמד מה שלא היה מבין איש מדעתו וביאר ענין פירושו ואמר אם יאמר לך וכו' אל תשמע לו ואל תאבה לו כלומר לא תפרש אל תאבה לשמוע אליו לחטוא עמו כי לא לחכמה תחשב הישרה זו רק מלבד שלא תשמע לו גם לא תאבה לו כלומר אל תאבה לו עוד להיות אתו כי תמאס חברתו תמיד כלמוד דוד אביו ושמא תאמר א"כ בטלה ממני מצות השבת את הרשעים בתשובה לז"א אם יאמר לך פלוני עשיר נלך ונהרגהו שהעיז פניו להחטיאך תשפוך דם עמו וכיוצא ולא יבוש שוב לא יבוש לקבל ממך לשוב מרעתו לכן לא תשמע לו בזה וגם לא תאבה לו להיות אתו כמוסר דוד אביו פן תשוב אליו ואל תאמר אחרי בטלי פיתוייו ואהיה עמו בדברים זולת זה ומה גם במילי דשמיא למה אתרחק ממנו לז"א מפני שמחשבותיו לרעה ובקרבו ישים ארבו למשכך ברשתו כאשר החל ועל פי דרכו כוון לומר שאומרו בני אל תלך בדרך אתם אינו במעשה העבירה רק אף להיות עמו בדרך גם על פי דרכו נתן טעם אל צורך פי' אם יאמרו וכו' אחר אומרו אל תבא:

כ

הלא הגדתי לך כי מוסר אביך ותורת אמך תורה שבכתב וע"פ לוית חן הם לב' ראשיך לשמור את נפשך ואת גופך אך בזאת שמנגעי בני אדם הם פתויי החטאים תשמר כמדובר בקודם עתה באתי להשכילך פן תאמר בלבבך מה יסכון לי כי אנוסה מפלט לי מרוח פי החטאים האלה בנפשותם ואבא אל הבית ונשכני הנחש הוא שטן הוא יצה"ר כי בחיקי ישכב שם ירעה ושם ירבץ וכלה סעיפי הטובים וסעיפים שנאתי יביאם דטעם במורשי לבבי גם את העולם הזה יתן בלבי לבלתי אוכל למצא את המעשה אשר עשה האלהים פעל לחוסים בו לעה"ב עשה זאת אפוא אחוז בכסא כבוד תורותי שבכתב ועל פה ואך השמר לך מפתויי החטאים ואל תירא ואל תחת מדרכי יצרך אשר ידריכך בהם כי הלא חכמות שהם תורה שבכתב ושבע"פ יומם ולילה לא ישבותו להרים קול ולדבר ולומר עד מתי פתים וכו' תשובו וכו' ויצא בלשון יחיד לומר כי ב' התורות א' הנה ומתאחדות להישיר האדם ולבאר הכתוב נשים לב אל אמרו בחוץ וברחובות וראשי הומיות ופתחי שערים בעיר כי לא יתכן שהוא כפשוטו וכמ"ש ז"ל ההוא דאמר בשוק למדני פרק א' א"ל תא לבית המדרש א"ל והכתיב חכמות בחוץ תרנה א"ל ההיא בחוצה של תורה וכן ברחובות במקום שמרחיבין ד"ת ואין ספק כי כל דברי הספר הלז הם משל ועליהם נמשל אף גם פסוקים שפשוטן מוסר נאה גם בם יש ויש דברים עמוקים על כן אחשוב קרוב אל דברי רז"ל והוא כי הנה למדונו רז"ל כי אין לך סם חיים לבטל סם מות היצה"ר כתורה צוה לנו משה ואמרו אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש והנה לא יבצר מבלתי השתוות כל עוסקי תורה בתועלת הנמשך לה ממנה להתיש כח היצה"ר ולהחזירו למוטב כי אם איש איש לפי ערכו וכחלק אשר לו בעסק התורה תהיה ההתעוררות אשר תעוררנו לשוב אליו ית'.

והנה שיער ויחלק הדבר לד' חלקים והוא כי יש לא יטפל רק בחיצוניות ופשטות התורה לבד ובלתי מעמיק ומרחיב בעקרה ופנימיותה ויש מרחיב יותר בפשטות עצמו גם שלא יתמיד להגות בה בעצם ויש מתמיד והומה והוגה בה לילה ויום למעלה מהם הנכנס בפנימיותה ועומקה ואמר כי חכמות שהם בכתב וע"פ בחוץ כלומר בחיצוניות שלהם תרנה כלומר החוטא שעוסק בחיצוניות החכמות האלה יפעלו בו כמרגיש בלבו מעין רצוף ותנועה שהתורה מניעתו ותעירנו לשוב אל ה' וברחובות התורה תתן קולה כלומר שאם האדם ירחיב בחכמות אלה שיעסוק וימצא ברחובות הנה איכות התרחבו בם יעיר בו התעוררות גדול מהקודם כערך הפרש שבין השומע קול הברת רנון לשומע עצמות קול ודבור:

כא

ובראש הומיות התורה שהוא כשהאדם משים עצמו להיות הומה והוגה בה שימשל לנצב בראש הומיות השמעתה אז בהמצאו בראש הומיות התורה ירגיש התעוררות יותר גדול כאלו בשפה ברורה היא תקראנו בפי' וזהו תקרא שהוא גדר גדול מהקודמים ואם יהיה בפתחי שערים בעיר שהוא שיכנס בשערי עירה שהוא משל אל הכנסי בפנימיותה ועומקה אז ירגיש כ"כ כאלו אמריה תאמר ותדבר להשיבו אל ה' וכאומרת אל כל סוגי החוטאים איש ואיש כפי רשעתו שישוב ממנה:

כב

והוא עד מתי פתים וכו' ולצים וכו' וביאר הכתוב כי עוברי דרך ה' יתחלקו לשלש יש יתפתו אחר עניני העה"ז ותאותיו כי חמדה הם לעימם ואין יד שכלם משגת כי לא זאת המנוחה והשלמות.

ב' יש יבין וישכיל כי לא יאושר איש כי אם על התורה ועל העבודה ולא על כל טובות העה"ז אך חמד לו הבטלה ויתלוצץ באמרם אליו יטפל בחיי עולם.

ג' שאינו לא מגדר הפתי נעדר ההבנה וההבחנה ולא מגדר היודע ומתלוצץ רק מוכן להבין ולהשכיל אם היה לומד כראוי לו אך בלתי חפץ בלמוד ומסכל התורה ולו עסק בה היה מבין ופורש מכל עון אשר חטא.

ועל שלש אלה דבר הכתוב כאלו תורתו ית' תדבר בשמו על הסוג הא' אמר עד מתי פתים תאהבו פתי באהוב טובות העה"ז וטעמו וראו מה מתוק מדבש אומרו פתי ולא אמר פתיות כי הלא אין איש אוהב הפתיות כי אם הנמשך אחר הנאות העולם כל ישעו וכל חפץ להנאת חומרו ולא ישית לב אל הנפש וזהו עד מתי פתים תאהבו את הגוף שהוא פתי משולל השכלה ולא את הנפש המשכלת באמת הדבקה בו ית'.

ועל הב' אמר ולצים לצון חמדו להם ועל הג' אמר וכסילים וכו' והוא כי משמעות כסילים הוא המסכלים החכמה והמדע שלא למדום אף אם יהיו מוכנים להבין בהתלמדם כי החסר דעת בהחלט לא יתייחס לשונא הדעת כי גם אהבה גם שנאה בדעת לא יצדק בו וזהו אשר הושם מקביל אל החכם בפסוק בן חכם ישמח אב ובן כסיל וכו' והוא הסוג הג' ועליהם אמר וכסילים ישנאו דעת שלא יחפצו בלמוד והנה שמעתי אומרים בדברו אל הלצים שלא לנוכח שלא אמר לצון חמדתם לכם שהוא על כי הם כת הבלתי רואים פני שכינה והוא דבר מתקבל.

ואני אבא אחריו ומלאתי את דבריו ואמשיך ענין פ' שאחריו צודק לזה וגם שאף בכסילים דבר שלא לנוכח יהיה על כי אין חפץ בכסילים כי גם ה' ימאס שונאי דעת כד"א כי אתה הדעת מאסת ואמאסך:

כג

הנה המין האחד שהזכיר היה אפשר להשיב בעדם ולהקל מאשמתם באמור כי פתיים המה ולבם לא נכון להבין ולהבחין וגם הלצים ימאנו לשוב באמרם כי הלא מאסם ה' לא יוסיף להביטם כי מהבלתי רואים פני שכינה המה עד גדר שאפילו לא ידבר בם לנוכח וגם הכסילים שונאי הלמוד והדעת יתנצלו לומר מי יעצר כח ללמוד את כל דברי התורה כי ראמות לאויל חכמות על כן להשיב על דבר המתיחס לכל סוג מהם אמר כנגד הפתיים תשובו לתוכחתי כלומר אף כי פתיים אתם ולא תעצרו כח לשוב מעצמכם לפחות כשאני מעיר אזניכם ומוכיח אתכם תשובו לתוכחתי וכנגד הלצים המרוחקים מאד מאתו יתברך עד בלתי דברו עמהם לנוכח אמר בל תחשבו כי אבדה תקותכם כי נמאסתם אפילו לדבר בכם לנוכח כי הנה אביעה לכם רוחי שאייחד דבורי עמכם לנוכח אם אלי תשובו כראוי ובאמרו אביעה לכם רוחי ולא אמר אביעה עמכם וגם אומרו אביעה בה"א ולא אביע יראה שהבטיחם אם ישובו כאשר יאות יגיעו עד מעלת רוח הקדש וזהו אביעה לכם רוחי שאעשה שידבר אליכם רוחי הוא רוח קדשי מעין אמרם ז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד כי אין השגה אפשרית לאשר לא חטא כל ימיו נמנעת מהשיגה השב עד ה' כראוי וכנגד הכסילים מרחיקי הלמוד ואומרים כי תקצר ידם מהשיג דעת התורה עליהם אמר אודיעה דברי אתכם כלומר אני אהיה המסייע ומודיע לכם דברי תורתי ושם אותה בלבבכם כי בא ליטהר מסייעין אותו:

כד

אחרי אומרו העצה היעוצה מאתו יתברך לכל אחד משלש כתות להשיבם עדיו בא ואמר את אשר יקרה להם במשובתם לכל כת וכת לפי רשעתם על כת הפתיים אמר יען קראתי וכו' ותפרעו וכו' גם אני באידכם וכו' ועל הלצים אמר בבא כשואה פחדכם וכו' אז כו' ועל הכסילים שישנאו דעת אמר תחת כי שנאו דעת וכו' והוא כי הנפתה אחר טובות העולם הזה יקרם לפתיותם ויין שכרותם כי אחר שהתורה תקראנו ותעוררנו ותוכירינו ימאן לשוב ואז הוא יתברך מטה ידו ומכהו בקל תחלה הוא הממון אשר נפתה אחריו כי זה דרכו יתברך טרם יגע בבשר האדם וזהו יען וכו' נטיתי ידי ולא אמר בכם שהוא בנפרד מעצמם ועדיין ואין מקשיב:

כה

ואדרבה ותכרעו כל עצתי בראותכם ממונכם מתמוטט תתאזרו ותשתקעו ביותר בשטופו של ממון למלא חסרון נטיית היד ולא דעת ולא תבונה לאמר כי מה' יצא הדבר ומי יתן ותשתקעו בממון בשתוף הכרת תוכחתי ותחלו לשוב רק ותוכחתי לא אביתם:

כו

לכן אצ"ל שאביא על עצמכם מכה ולא כבתחלה בנפרד מכם כי אם גם שלא יהיה בצרתכם לי צר כי אם שגם אני באידכם אשחק איד של עצמכם בתחלואיכם ובבא פחדכם בהכביד החולי מאימת מות לא אמנענה רק אלעג לכם ותמותו ולא בחכמה:

כז

ועל כת לצים שדרכו ית' לחזק מוסרם מיד בלי הדרגה כד"א ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם אמר בבא כשואה פחדכם וכו' לומר שתים הנה חזוקי יסוריכם א' שלא יתאחרו כי אם בבא כשואה פחדכם כן תבא האיד עליכם מיד ואידכם כסופה יאתה ולא יאחר ב' שלא יהא בקל תחלה רק יחל מכם ובכם וזהו אידכם וכו' כלומר של עצמכם ועל כל זה לא תשובו עד המכה עד השתלש הרעה וזהו בבא עליכם גם צרה וצוקה:

כח

אז יקראנני וכו' וגם אז לא יצעקו אלי בלבם כי על כן נאמר שלא לנוכח ומשנאתו ית' אותם מלבד שלא ימצא להם לא ידבר כמדבר לנוכח אתם רק כמדבר על רחוקים וזהו ולא ימצאנני באופן שיחפרו ויאבדו:

כט

ועל כת הג' הבלתי בוחרים בלמוד ועל כן יתרחקו מיראת ה' כי אין בור ירא חטא והם כסילים שישנאו דעת אמר עתה הנה לאלה תחלק חלק טוב מהקודמים כי תסכון למו מדת יסורין יותר מהב' סוגים הקודמים והוא כי תחת כי שנאו דעת התורה ועל כן ויראת ה' לא בחרו כי אין בור וכו' ונמשכו לחטא לה':

ל

וגם לא אבו לעצתי באמרי אודיעה דברי אתכם ונאצו כל תוכחתי הכתובה בתורה על הבלתי שומע בקול תורת ה':

לא

על כן ויאכלו מפרי דרכם הם כחות טומאתם אשר הולידו אשמותם בהעותם אשר המה המיסרים אותם כד"א ותמוגנו ביד עונינו ולהיות כי כל רעתם הוא נמשך מהעדר למוד בלבד לא ימותו ביד יסורין רק ויאכלו מפרי ולא כל פרי דרכם כי בראותם כי רעה באה ונהיתה והחלו ללקות יתנו לב כי על כי אין אלהיהם בקרבם מצאום הרעות ההם ואז וממועצותיהם הרעים טרם יאכלו כל פרי דרכם ישבעו ויקוצו מהם כנפש שבעה כי תבוס נפשם מועצות רשעתם וישובו מהם עד ה' כשבעים וקצים מהם:

לב

באופן שהעולה מזה הוא כי משובת פתים הם הכח האחד המתפתים אחר טובות העה"ז שתאותם היא משובתם המושכתם לבלתי שוב היא תהרגם שתגרום להם לבא אידם וילעג הוא ית' בבא פחדם שהוא הריגתם כאמור כי לרוע תכונתם קשים לפרוש גם ע"י יסורין ומה גם הלצים הקשים מהם אך לא כן הכסילים רק שהשלוה תאבדם אך היסורין יועילו למו כמדובר וזהו ושלות וכו'. הרי שתלמדו ב' הדרגות א' שלא יועילו לפתיים וללצים יסורין בהשתקעם בתבונותיהם ב' שיועילו לכסילים:

לג

אמר עכ"ז אל יתיאשו ב' הכתות הראשונות לומר שאבדה תקותם שלא ישובו כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה והבחירה חפשית כי ושומע לי מכל כת שיהיה ישכון וכו'. או יאמר גם שאמרת שהיסורין מתקנים את הכסילים מי שהוא שומע לי זאת עצתי הלא היא שישכון בטח ושאנן מעתה טרם בוא הרעה והיסורין שישוב מפחד רעה שלא תבא ולא אחר היותה עליו וזהו מפחד רעה.

(כג) עוד יתכן דרך שני יציב ונכון בהמשך הכתובים מפסוק תשובו לתוכחתי והלאה וכו' והוא כי התורה הנז' שאמריה תאמר מוכחת דרך התנהגה עם עם בני ישראל דרך כלל אשר לא יעדרו בם כל הסוגים הנ"ל והנה כך היא דרכה של תורה תיעץ את האדם כי תשים לפניו את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע ותיעצנו יבחר בחיים כאמרו ובחרת בחיים ושאם חטאנו נשוב עד ה' וירחמנו ואחר העצה תוכיחנו תוכחת מגולה בדברים קשים כענין פרשת בחוקותי וכי תבא ודומיהן ואם באלה לא ישמעו ומורא לא יעלה על ראשם מאימת התוכחה יטה ידו ביסורין קלים מאתו ובידו יתברך כמתרה בנו נתעורר לשוב ולשמוע את כל דברי ה' ותוכחותיו ואם באלה לא יוסרו יסתיר פנים ח"ו וישאירם למקרי הזמן ימצאום צרות רבות ויתעתדו לגלים המתרגשים לבא בעולם כנמצא כל זה בתורה א' לא' מבלי רזכיר איה מקום כבוד כל א' מהנה והן כל אלה על הסדר סדרתם פה התורה המדברת עם ישראל בשמו ית' א' אמר כמיעץ עד מתי פתים וכו' ולצים וכו' כלומר עד מתי תבחרו ברע ולא בחיים למהר לשוב כי היא העצה האמתית ואם לא תעשו בשביל העצה תשובו לתוכחתי בשביל התוכחה אשר הוכחתי אתכם במוסרי התורה והודעת הצרות הנועדות אם לא תשמעו לי ולא תאחרו מלשוב עד בא עליכם היסורין ממש ולא יעלה על רוחכם שלא תהיו עוד לרצון לפני בשובכם על אשר מריתם פי ועל כן תמאנו לשוב כי הלא לא כן אנכי עמכם אך אדרבה אביעה לכם רוחי כי יש לאל ידכם להתקרב אלי בשובכם עד אביעה לכם רוח קדשי כאשר כתבנו ומזה תעלו למעלה גדולה הימנה והיא אודיעה דברי אתכם היא הדרגת הנבואה שאינה כרוח הקדש הנשפע באדם ופיו המדבר כד"א רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני רק שהוא ית' מודיע דבריו אליו כדבר איש אל רעהו והוא ישמע ויגיד כי לא יעצרכם אשר חטאתם מלהשיג המעלות הגדולות האלה אם אלי תשובו כאשר לא היו נמנעות טרם תחטאו:

(כד) ואם תראו שהבאתי עליכם יסורין אחר המועצות והתוכחות אשר הזכרתי והכתבתי לכם בתורה הוא בראותי כי אינכם שמים על לב לשמוע אל העצה ולא אל התוכחת לכן נטיתי ידי להכותכם ביסורין וזהו יען קראתי ותמאנו ע"כ נטיתי ידי עליכם והם יסורין קלים כי מידי הי' לכם נטיה בעלמא כאשר ייסר איש את בנו בידו בשצף קצף וזהו נטיתי ידי ולא היו רק לשתתעוררו לשוב ולשמוע אל דברי ואף ע"פ כן ואין מקשיב:

(כה) נוסף על מה שמקודם זה ותפרעו כל עצתי אשר יעצתי עד מתי פתים ואחרי כן ותוכחתי לא איתם:

(כו) על כן מעתה אחר שלש אלה ועודכם מחזיקים במשובתכם דעו אפוא כי גם באידכם אשחק וכו' ולבא אל הביאור נשית לב אל אומרו באידכם שייחס האיד אליהם ולא אליו ית' המביאו אליהם אך הוא כי דרכו ית' הוא כי אחר החילו לייסר את ישראל ביסורין קלים בידי הרחמנים ולא יתעוררו לשוב אז יסתיר פניו מהם ויתעתדו לכל צרות המתרגשות לבא בעולם ומצאוהו רעות רבות וזהו גם אני אחר שנטיתי ידי בעצמי ולא שמעתם ותפרעו וכו' עתה גם אני באידכם מהקורות אתכם כי אסתלק מכם אשחק וכו' והוא כי דרך האב המכה את בנו למען השיבו למוטב כי זולת אשר יכנו ברחמים עוד לו כי גם הוא ידאג כי יכמרו רחמיו על מכות בנו אך בשנותו באולתו פעמים שלש אחרי הכותו אותו כי יקשה ערפו מאז והלאה לא בלבד יחזק לבו ולא ידאג על מכותיו כי אם גם אם ימצאוהו צרות רבות ורעות ישחק וישמח באמרו כי נכונו לו שפטים כן הדבר הזה כי אחרי הטות הוא ית' את ידו ומכה את עמו להשיבו אל אביו שבשמים ביד רחמיו כאשר ייסר איש את בנו ולא שוה לו כי עודנו מחזיק במשובתו אז גם באידם הבא עליהם מהרעות המתרגשות ישחק ובפחדם ילעג:

(כז) ומי יתן ונשובה אליו ית' בכל זאת אך זה דרכנו בקושי ערפנו כי לא נשוב על ידי צרה וצוקה כי נייחס אותה למקרה כי חזקה יד משובתנו עד יבאו מים עד נפש בבוא ח"ו רעה רבה מאד ומה גם אם היא פתאומית כי אז נחרץ לקרוא כלנו בשם ה' בקול בכי וקול צעקת הצרה ואז על דבר אשר לא קדמנו לשוב על כל ההתראות הקודמות עד בא כנהר צרה וצוקה נחלה מאד אזי גם ה' יסתיר פניו ולא יענה חלילה וז"א בבא כשואה וכו' ואידכם כסופה פתאומית וגדולה יאתה:

(כח) אז מכובד הרעה יקראנני ולא אענה וכו' ולבל נאמר והלא אין לך דבר שעומד בפני התשובה ולמה הימים הראשונים אשר לא שבנו בם לא יפלו בשובנו כעת אל ה' אלהינו על כן הטיב אשר דבר יקראונני ולא אמר תקראנני תמצאנני לנכח כאמרו פחדכם ואידכם לומר אל נא תחשבו על ה' תועה שאוסף ידו מלקבל שבים חלילה כי הלואי ישובו בכל לב לדבקה בו באמת ולא יצעקו בפיהם חטאנו ובלבם יכזבו לו וזהו אז יקראנני כלומר לא יהיה לבבכם נכח פני ה' ודבקים בו רק תהיה קריאתכם אותי כאחרים וזרים אצלי שיקראנני ועל כן לא אענה כי קרוב אני בפיכם ורחוק מכליותיכם ודופי זה אחשוב היה שולל דוד המלך ע"ה מעצמו באמרו קולי אל ה' אקרא לומר כשקולי אל ה' אין הקול לבדו אל ה' ולבי בל עמו רק אקרא כלומר אני הקורא בכל עצמי ולא קולי לבדו ועל כן כשאקרא כבר ויענני כי טרם אקרא הוא יענה וזה סלה בכל תפלה ולא כמוהו חלק החטאים שפה ידבר בם שיצעקו אל ה' חטאנו ופתלתול ועקש לבם ולכן לא ימצא להם:

(כט) ושמא תאמרו הלא מרובה מדה טובה ואיה רחמיו הראשונים כי הלא גם בארץ מצרים לא צעקו אליו יתברך בלבם כדבר שנאמר ויצעקו בני ישראל מן העבודה שהיה מן העבודה ולא מאהבה שלמה כאשר כתבנו שם בס"ד וזה דברו ית' אל משה ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כלו' גם שלא היה בתשובה שלמה רק מפני עקת נוגשיו ולא צעקה של תשובה ודאגת עון וחרטתו לא חשתי וקבלתי יען כי ידעתי את מכאוביו כי רוב מכאובות יעדרו הכוונה הראויה ככתוב אצלנו בס"ד שם אמר אל יקשה עליכם למה לא אעשה כן גם עתה כי ראו עתה כי אין הנדון דומה לראיה תחת שלש א' תחת כי שנאו דעת ומי שאין בו דעת אין לרחם עליו כנודע.

ב' שיראת ה' כלומר תשובה אפילו מיראה לא בחרו:

(ל) ג' כי הלא התריתי בם זה שלש רגלים א' בעצה טובה באמרו עד מתי פתים וכו' ולא אבו לעצתי ואח"כ בב' תוכחות א' תוכחת דברים קשים באמרו תשובו לתוכחתי.

ב' בנטית היד כאמרו נטיתי ידי ולא שמעו ולא הטו את אזנם וזהו נאצו כל תוכחתי שריבה הב' תוכחות של דברים ונטיית היד ולכן לא כמו זר יחשב מה שישחרנני ולא ימצאנני על כל ההתראות ואשר הכיתי אותם ולא חלו ומאנו לשוב.

גם אפשר כי מה ששנאו דעת הוא מה שמפרש אחרי כן לא אבו לעצתי ויראת ה' לא בחרו הוא מה שמפרש ואומר נאצו כל תוכחתי:

(לא) הנה כתבתי כי מהתחזק המשובה ולא שוה לנו העצה והתוכחת ונטית היד סתר פנים ישים ונתעתד לגלי צרות המתרגשות ממקרי הזמן והפרי היוצא לנו ממשובתנו הלא הוא לייחסו אל מקרה ולא שעונותינו נתנונו בידי המקרים ולא נשית לב לצעוק אליו ית' עד בוא כשואה פחד פתאום ונצעק מפני לוחצים וגם אז בעקשות לב אמר עתה ויאכלו וכו'. והוא כענין מה שכתב הרמב"ם בהלכות תענית על אף אני אלך עמם בחמת קרי שהוא עד כה יסרתי על עונותיכם אך עתה שהלכתם קרי לאמר מקרה הוא ולא שעונותיכם הטו אלה מעתה כל אשר אייסר אתכם יהיה בחמת מה שאמרתם שהוא קרי וע"ד זה יאמר ויאכלו מפרי דרכם וכו' לומר אל תדמו כי אשר בא עליכם צרה וצוקה יועיל לנכות עונות ראשונים אשר עליהם התריתי בכם שתשובו אלי כי לא כן הדבר רק ויאכלו מפרי דרכם כי מה שויאכלו ויצר להם הוא מהפרי הנמשך מדרכם היא המשובה שפריה לייחס הרעה אל מקרה כי זה כל פרי משובתם וגם לא יעלה על רוחכם שקצת הצרה תהיה על עונות ראשומם ושאריתה על פרי דרכם כי לא כן הדבר רק וממועצותיהם ישבעו כי כל שובע הצרה בעון מועצות ההפצר:

(לב) והמשובה הזאת יהיה והוא כי יתיעצו לדחות התשובה באמרם כי מקרה הוא וצרה עוברת ולמה זה יכניעו לבם לשוב כי הלא מקרה היא היה להם נמצא כי משובת פתים תהרגם לבדה מלבד עונות הקודמים כי עונש המשובה הוא חמת קרי תספיק להרגם וקרן עונות ראשונים קיימת וזה בעצם לפתאים אך הכסילים שלא למדו אך מוכנים לקבל כי דעה לא חסרו השלוה תאבדם אך היסורין ובצד מה יסכון למו להשיבם אך לצים לא הזכיר כי נשארים אבודים:

או יאמר כי משובת ריחים מקושר אל שאחריו וילמדנו ענין נאה בל יאמר איש אם מחמת ראותי הרעה אשר יקרה לרשעים האלה הנז' אשוב מרשעתי אולי לא יקבלוני כי לא מאהבה שבתי מעצמי כי לא כן הוא רק כי משובת וכו' ויהיה מלת כי כמו כי תקנה עבד עבדי כי יקרא קן צפור לומר כאשר משובת פתים תהרגם וגם שלות כסילים תאבדם:

(לג) יהיה איש שומע כי מחמת ראותו שוטים אלו בניולם יזיר איש עצמו מיין העבירות ישכון בטח ולא ירא באמרו כי לא שב רק מפני הרעה שראה בחטאים כי הלא ימיט פשוטה לקבל שבים יתב' שמו:

(לב) או יאמר גם שדברתי דרך כלל אל הרבים שישובו לא מבלתי החשיב תשובת היחיד בתוך המרובים המחזיקים בטומאתם ותחשבו שגם הוא ילקה ככל המון הבלתי שבים על המצאו אתם כי לא כן הוא כי אם גם כי תראה משובח פתים שתהרגם וגם שלות כסילים תאבדם:

(לג) אשר הוא שומע לי ישכון בטח מלשלוט בו צרותם וגם יהיה שאנן אף מפחד רעה שעוד יעשה הוא יתברך לזה השב שלא יתקיים בו כי מפני הרעה נאסף הצדיק שהוא שמפני הרעה שעתידה לבא נאסף הצדיק מקודם לזה אמר כי השב מזה יהיה שאנן מפחד הרעה שלא תבא פן יספה בשבילה לכפר על הכלל אשר הוא בתוכם כי אם שכל חבריו יבושו והוא ששב יהיה לפליטה:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.