אלשיך/דניאל/ג

אלשיך דניאל ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

נבוכרנצר מלכא עבד צלם וכו' ראוי לשים לב מה זה עלה על רוח מלך הלז ואת מי נועץ יעשה לו צלם זהב וישתחוו לו כל מלכים כל גוים יעבדוהו ואם כל ישעו וכל חפץ ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו ללכת להשתחות לאלהי המלך וכל עם אל אלהיו ידרוש הנה זה דרכו כסל לו היעשה לו אדם אלהים והמה לא אלהים אף גם בעיני המלך כאומרו לאלהי לא איתיכון פלחין ולצלם דהבא די הקימית לא סגדין כי הנה בפיו ובשפתיו אמור יאמר כי לא אלהיו הוא וגם הוא אמר די שמיה בלטשאצר כשום אלהי הנה הודה כי הצלם לא אלהיו הוא ולא המיר אותו בראשון ואם מגמת פניו קדמת החלום כי חפץ עשות דוגמתו מה יסכון לו בבא כל איש להשתחות לו ועל מה זה עשאו זהב כלו ולא מהמתכות אשר נראה אליו בחלום הלילה. וגם מה טובו ומה יפיו זה תארו גבוה ס' אמה ברוחב ששה ומה גם למאמר רז"ל כי לולא הכבידו על רגליו כל זהב וכסף המובא מירושלים היה נופל מלא קומתו כי רב גבהו ומה ראה על ככה לבזבז אוצרות זהבו לעשות זר מעשהו כי יפול הנופל ופתע ישבר ואין מרפא והלא יכלם בדמותו בצלמו אשר פעל ועשה ולמה זה הודיענו את כל זאת שהקימו בבקעת דורא במדינת בבל ומה יתן ומה יוסיף היותו במקום ההוא מבזולתו. ועוד כי בענין רע זה הזכיר נ"נ מלכא זה עשר פעמים או יותר ורוב מנין הזכרתו יראה הרואה אותם כי אין צורך בהם ועוד כי בסוף פסוק השלישי עוד לו הזכרה לבלי צורך אך המלוכה נגדעה ממנו כי שם נאמר די הקים נבוכדנצר ולא אמר מלכא ולמה זה מלכותא העדיו מניה ועוד כי הנה העביר קול להשמיע קל קרנא וכו' וסומפוניא ובשעת מעשה באמרו כדי שמעין וכו' נפלין וכו' לא הוזכרה םומפוניא וכמו זר יחשב לומר כי לא פצחו רנה יחד כל כלי שיר הנז' כי אם על פי סדר הזכרתם ויד חרוצים היתה למהר למנפל ולמסגד כל עממיא אומיא טרם עת הזמיר של סומפוניא הגיע ועל כן לא הוזכרו כי אם הראשונים ואמר כדי שמעין כל עממיא כו' קל קרנא כו' נכספה וגם כלתה נפשם על דבר מלך שלטון שכלו עיניהם מיחל עד עת בא ניגון הסומפוניא אך לא יתכן דרך זה כי הלא כל מיני זמרא הבאים אחריו הוזכרו ואיך נשמע קולם בלי נשמע קול סומפוניא המוקדם בפסוק וגם ראינו כי זה פעמים הוזכרו אחרי כן כל כלי שיר האלה בדברי די אכלו קרציהון די יהודאי וכאשר שב המלך לדבר אל חנניה וחבריו ובאחת מהנה לא נעדרה הזכרת סומפוניא כאשר במקום הזה והדבר הקשה כי סומפוניא הוא הגדול שבכל שירי זמרה כדברי הרלב"ג ואם כן הלא דבר הוא שישמט ידו ממנו ועוד באומרו ואכלו קרציהון די יהודאי למה זה סתם וכלל ולא אמר די שדרך מישך ועבד נגו וגם אחרי כי בדברם אל המלך האריכו לשון ויאמרו איתי גוברין יהודאין כאשר בדברס על אשר לא ידעום תמול שלשום והאנשים האלה שלמים הם אתם יומם ולילה וגם למה ירחיבו פה יאריכו לשון ולא נקבום בשמות בפתח דבריהם ומה גם שיבאו ויגידו אשר הפקדו פקידים על עבודת מדינת בבל כאמרו אליו די מנית וכו' ועוד כי הלא יראה כי מלך הפכפך הוא כי כן יסד המלך כי מאן די לא יפל ויסגד בה שעתא יתרמא וכו' ולא יונל להתמהמה מלהעביר את העובר באש והוא לא כן עשה אך האריך אפו ועם ישראל יתוכח ויאמר אליהם הצדא שדרך מישך וכו כאמרם ז"ל שאמר אליהם למה תעשו כדבר הזה לעשות ע"ז שלו צדו הלא עיקר ע"ז היתה נעשה בירושלים ומשם יקנו כל הגוים מסביב ובשלי געלה נפשכם ולמה זה ירחיב פה יאריך לשון כמחלה פניהם ולא יגזור אומר ברגע קטן להפילם במו אש כמשפטו אשר חרץ וגם העביר קול ולא עוד אלא שחלל כבודו לשוב עוד שנית לדבר ולומר כען הן איתיכון עתידין וכו' וככלב שב על קיאו ושנה באולתו לערוך מערכת שירי זמרה ולנצח בנגינותיו ולצות עליהם כי בפעם הזאת ישובו אליו לקיים את כל תיקף מאמר המלך והנה לא יבצר מהם אם יעשו ואם יחדלו וכל אחד משתיהם רק רע אל המלך כי אף גם אם בפעם הזאת יקיימו את דברו קיקלון על כבודו כי תחת שלשה אנשים מן בני גלותא די יהוד חרד את כל החרדה הזאת לשוב שנית לערוך שלחן זמירותיו בכל כלי שיר כפעם בפעם ולא יקרה נפש המלך בעיניהם להקים את דברו בפעם הראשון ומה גם אם על כל אלה ישימו לאל מלתו וימירו את כבודו כאשר עשו ויהיה דברו אליהם לחרפה לקלס ואם כן מה יעץ ללא חכמה לעשות כדבר הזה ועוד כי נכנס בשתים רעות ויצא באחת כי הוא אמר תפלון ותסגדון וכשהוא אמר אצל עונש אמר והן לא תסגדון ולא אמר תפלון ועוד כי אמר ומאן הוא אלה די ישזבינכון מן ידי כי הנה בשגעון ינהג כי הלא הוא האומר מן קשוט די אלהכון הוא אלה אלהין ואיך יאמר נא כי אשר הוא אלה אלהין ומרא מלכין לא יכיל לשזבינהון מן ידוי וחלילה לאל מהבצר הציל מידו והלא יראה כי לא מחכמה ערב אל לבו לדבר כדבר הרע הזה. ועוד בתשובתם חלקו מחמאות פיהם לשתים באמרם אליו יכיל לשזבותנא מן אתון נורא יקדתא ומן ידך מלכא ישזיב כי יאמרו לו יכיל לשזבותנא דרך כלל וגם את הכל יכללו בזה אז יאמרו ישזביננא מן ידך כמענה לשון המלך ולא יפרטו תנור וכירים. ועוד כי בכל מקום אשר יזכיר את שם הצלם אשר עשה יאמר צלם דהבא די הקים ובבואו לדבר אליהם נאמר לצלמא די עבדית ויחריש מהזכיר הזהב וההקמה ובשובם לדבר אליו ענו ואמרו ולצלם דהבא די הקמת לא נסגוד. ועוד באשר צוה למזה לאתונא חד שבעה המבלי יכולת באש במאי די חזי למזיה לשרפם צוה למזא חד שבעה ואם בא להגדיל המדורה להגדיל צערם לא כן הדבר כי קל מהרה תאכלם האש ובכל צרתם לא צר כי אם רגע קטן ואם מעט אשר יהיה האש יגדל הכאב מאד כי לא במהרה יאכלו. ועוד על מה זה לגברין גברי חיל די בחיליה אמר לכפתא וכו' האם העולה על רוחו יתאזרו נגד בני עמו או יבטחו בזרועם יושיע למו נגד כל עממיא אמיא אשר שם או חשבם לגבורי חיל יצוה עליהם גבורי חיל די בחיליה לכפתא וכו'. ועוד מה פשעם ומה חטאתם די גבריא אלך די הסיקו לדניאל די קטיל המון שביבא די נורא הלא מצות המלך עליהם למרמא לאתונא ותהי נא יד ה' הויה באשר אכלו קרציהון או על המלך אשר צוה אותם וגם על מה צוה לקשרם האם היה ירא ילחמו עם האש בידיהם ורגליהם אז יתנו לב לברוח מתוך השם ומה גם כי אין מספר לגדודיו אשר היו עמו ומי אלה כעב תעופינה וכיונים למלט נפשם. וגם נשים לב אל שנותו את טעמו באומרו נפלו כאילו מעצמם נפלו ולא כן היה רק שהפילום וראוי יאמר רמיו כמו שאמר למעלה וגם אומרו תלתיהון יראה שפת יתר. והנה מראשית ולא כל ראשית אשר נחוה דעת המלך בצלם דמות תבנית הצלם הלזה בינותי בספר נדפס כעת אשר נקרא שמו מעיני הישועה אחר ימים ושנים אשר חנן ה' את עבדו להבין ממקרא הדרך הזה ומצאתי און לי ויהי בפי כדבש למתוק והן אלה דברינו אשר כתבנו מאז הנה כל איש חכם לב יראה וישפוט כי אין ספק כי נבוכדנצר נבהל משמוע לא טובה השמועה בא ונהיתה אל המלך על יד איש חמודות בפשר דבר החלום אשר חלם המלך ויורהו ויאמר לו את אשר יקרנו כי לא תכון מלכותו לדור דור אך הוא יכלה ובתריה תקום מלכו אחרי וכו' עד תום ארבע ממלכות הארץ ואחרי כן יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל ואזי אף גם הוא יפול בנופלים ואז יכנע גם מלכות הזהב ככל הכתוב למעלה באופן כי בהביטו אל אחרית דבר קללה תחשב לו קול מבשר אשר היה דניאל כמבשר בעיניו על כן התחכס אז יותר לתת דבר ועצה הלום בעוד ידו נטויה על כל גויי הארץ והוא השליט והוא המשביר לכל חיל עם ומדינה ושר צבאו המרים במרום רם ונשא ויגבה מאד מכל שרי צבאות מלכי האדמה באדמה ביום ההוא ולעזר כנגדו נמצא אתו כל חרטם ואשף וכשדי יודעי דעת ומביני מדע לעשות בכל מלאכת חושב ומכשף והוא גם הוא עשר ידות לו בידיעות הטומאה על החרטומים האשפים אשר בכל מלכותו ואחר אשר אלה לו ויעצוהו כליותיו עשה יעשה לו צלם דוגמת מלכותו על פי כח טומאתו ואז יעביר קול לכל עממיא אמיא ולשניא כי יחד כלם חרדים אל דברו וסרים אל משמעתו המה מלכיהם שריהם אל הצלס ההוא יכרעו ויפולו והיה הקסם באופן כי הגוי והממלכה אשר יכרע וישתחוה לו אז יכנע תחת ממשלת רוח המושל אשר נדמה לו הצלם על כן ראה והתקין צורת הצלם אשר נראה אליו בחלום הלילה זהב כלו כי אמר הלא חמשת מינים שונים אשר המה כללו כללות הצלם משל ומליצה אל ארבע ממלכות הארץ כי נמשלו ארבעה מלכים אל החמשה כספא ודהבא נחשא פרזלא וחספא ובאלה נפרדו הגוים ונעשו אברים אברים בהתייחסם מלכות הזהב הוא מלכות נבוכדנצר הוא הראש ואשר לכסף אל הזרועות והחזות ומלכו אחרי די נחשא ממתנים ועד ירכים ומלכו די פרזלא וחספא את השוקים וגם את הרגלים על כן למען תשתפכנה ותתהפכנה כל ממשלות ממלכות הארץ העתידים עורר שררתם אחר נפלו אל עטרת תפארת ממשלתו למען תרב גדולתו ככל הטוב אשר דבר הוא עליהם ולא ישאר כל מאומה בידיהם חשב מחשבות לעשות בזהב גם כל האברים אשר המה דוגמת שלשת הממלכות הקמים תחתיו שבתם וקימתם במחלקותם למיניהם כספא נחשא וכו' למען תתהפך כל גדולת רמז הרומז בכל אחד מהמתכות האלה ביחס האבר אשר הוא בו אל מתכות הזהב ועל כן נפשו אותה ויעש כל אברי הצלם זהב הוא צלם דמות תבניתו כי אליו נמשל להקים לו ממנו בנין עדי עד ותסובנה כל משך דור ודור המשתלשלים מגוית הצלם מראשו ולמטה וירמזו כל האברים אל רמז הראש וליה יתיהיב שולטן ויקר ולנינו ולנכדו לדור דורים וכל מלכי הארץ ליה יפלחון וישמעון ובלעדי יורש עצר מלכותו לא ירים איש את ידו ואת רגלו והיה הקסם אשר במחברת שפע ימים יונק המלך ההוא לכל כח טומאתו והשר השורה עליו באופן כי כאשר אמיא ולשניא אשר לא יבצר יהיו בהם אשר מהם יצאו המלכים נועדו לבא אחרי המלך נבוכדנצר יעלון ויסגדון לצלם דהבא מאז יכנע כל גוי וממלכה ותנוח עליהם הרוח המושל על נבוכדנצר ולא אחד בהם ירים ראש מפניו ומזרעו אחריו עד בא חליפתו וחליפי חליפתו וכל ממלכות העתידות תסובנה אל ממלכתו ויבז בעיניו לשלוח יד בכל הרמז הרומז אל ארבעה מלכים ימלכו לפני מלוך מלכותא די לעלמין לא תתחבל כי אם גם שלח ידיו בשלומיו ית' הוא מלכות שארית ישראל המשולים לאבן די לא בידין אשר יקים ה' על ממלכות דהבא כספא נחשא פרזלא וכו' ויאמר בלבו יגדל נא כח זרעו יעמד חי לאורך ימים וירש זרעו את שער עם בני ישראל יורשי עצר מלכותא דארעא כאשר רמז פעל ועשה פתיה אמין שית כאשר נבאר היטב כאשר נשית לב אל גבוה קומת הצלם עד ששים אמה וברוחב ששה:

אך אמנה הלא ממשל משלים הוא אל יקר תפארת גדולתו אשר ימשך אליו מצלם דמות תבניתו אשר עשה לו והוא כי המשך רוחב הצלם משל ומליצה אל משך השתלשלות ממלכות הארץ הנרמזים במיני מתכות הצלם הנראה אליו ורום גבוה קומתו משל ישא אל יקר תפארת גדולתו אשר ירום ונשא וגבה על כסא ממלכתו הוא ובניו עד קץ הימין כעולה על רוחו עשה יעשה ויכול יוכל על ידי מלאכת מחשבת צלמא די הקים. והנה שש המה מינים שונים אשר המה משל ישאו אל המלכים נועדו להשתרר בקרב הארץ הלא המה דהבא כספא נחשא פרזלא חספא ואבנא די לא בידין וזדון לבו השיאו להגביה כנשר וללכוד ברשת זו טמן מן הוא והלאה קו קו ומבוסה עד יחלוף ויסגיר לדכא תחת רגליו עם נושע בה' ולקץ הימין בימים אשר התעתדו ישלטו היהודים המה בשונאיהם ולמחת לצלמא על רגלוהי והדקת המון ויהפך הוא להשתרר עליהם. על כן לכלול כליל הגוים המשיך משך רוחב הצלם אשר הוא משל אל המשך הממלכות אשר תתהפכנה בו שש אמות לכלול את ששת המינים למען תפוש את בית ישראל בכללם וכנגד אשר תסוב נחלת גדולת כל אחד מהנה אליו ראה הגבה למעלה עשר אמות אורך ואת קומתו כן לששת המינים והיה מספרם ס' אמה במדה והוא כי סוף כל מנין וגבול הלא הוא גדר העשרה וממנו פנה ממנו יתד אל כל שאר מספר מעלה מעלה פי זה עשר פעמים עשרה יעלו מאה ועשר פעמים מאה יעלו אלף ומעשרת אלפים רבוא כן עד סוף כל חשבון ועל כן כאשר בא לגדור גדר תפארת רום התנשאות כל מצב ומצב מששת המינים אשר היו נכונים במתכות הצלם אשר הכין גדר גדרו בגובה עשרה כי בו תאר הגבול אשר על כל חשבון בני אדם לכל מספרם עליו אין להוסיף קנצי למלין ברוחב שש בקומת ס' רמז להעמיד תחתיו ממלכות ששת המינים בכל תוקף רוממות וגדולה בכל אחת מהנה במחשבות אונו אשר חשב מחשבות לבלתי ידח על יד כח שר צלו העומד על ימינו אשר שפע שדיו יינק ובכח טומאתו בו. ולהורות איך על ידי חלאת טומאת כחות הטומאה נעשתה התועבה הזאת אמר הקימיה בבקעת דורא במדינת בבל והוא כי בספר הזוהר נאמר כי בקעת דורא היא בקעת פועלי און אשר בנו בני האדם בה עיר ומגדל ומצוף דבש אמרי נועם אמריו כי נעמו נבואה עד תכונת הענין והוא כי המה ובעלי המדרש קיימו וקבלו על דבר שנאמר דמצאו בקעה וכו' כי אין לשון מציאה מוצאה בבקעה ובהר אך אמנה בדור הפלגה כל יושבי תבל ושוכני ארץ המה חברו אל עמק השדים וכחות הטומאה להגדילם ולהגבירם בעולם במחברת כשופיהם ולהטיהם בארץ ושמים ועל כן שמו לבם לעלות הרקיע כי התאזרו בכח חלאתם וידיעות טומאתם להבקיע הרקיע וכביכול להלחם נגד ה' וקדושתו ויבקשו ולא מצאו בקרב הארץ מקים מוכן לכל פשעיהם ולכל חטאתם מלא טומאה וכליל דופי כבקעה ההיא כי שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח ושם ינוחו הדיר הרע ההוא מצאו און להם לעשות מעשיהם במקום יאתה להם וזהו אומרו וימצאו בקעה. והנה גם עתה בעלות על לב מלך הרע ובליעל לעשות כדבר הרע הזה להתאזר נגד כל הגוים בכחות טמאתו אשר יטמא לו בחר במקום הרע ההוא כי גם הוא למלך הוכן לעשות מעשהו זר מעשהו וזהו אומרו הקימיה בבקעת דורא כי היתה הקמתו וכיון מלאכתו בבית מועד בקעה מצאו להם הדור הרע ההוא על צד השוה שבהם כאמור והיא במדינת בבל אשר שם בלל ה' שפת כל הארץ בהפרידו בני אדם כי שם נהיה דור הפלגה:

או יאמר במדינת בבל כי בחרו בבקעה ההיא המיוחדת לרעה ולא שתו לבם כי שם בלל ה' שפת כל הארץ ולא שוה להם כל אשר יזמו לעשות. וזהו אומרו במדינת בבל כי שמו לב אל הבקעה ולא אל היותה בבל הרומז כי שם בלל ה' ובדבר הזה נמשיך כל הכתובים הבאים בעזרו ית' אחד לאחד:

ב

ונבוכדנצר וכו'. הנה כתבנו כי כל ישעו וכל חפץ הלא הוא יכרעו ויפולו כל עממיא אמיא ולשניא לצלמא די הקים כי אז יכנעו וישלט כחו עליהם בהתנפלם לפני צלמו אשר חובר בהתגברות כח אשר הוא יונק ממנו והיה לאל ידו להביא ינזד כלם במסורת הברית ההוא כי מלך בכיפה היה ובראש הקרואים שלח למכנש לאחשדרפניא וכו' הלא המה כדברי רז"ל ז' מלכיות כי בהם הוא חפץ יהיו ראשונים להתנפל ולהקים את המלך על ראשיהם מלמעלה ולנינו ולנכדו לדור דור ויעש הוא בערמה לבלתי העביר קול במדינת בבל וגלילותיה לבא אל המלך להשתחות לצלם דהבא די הקים כי אם ככה היה עושה פן ישימו לב כי חושב עליהם רעה להפילם ולהשפילם מתחת זרועות עול סבלו ומטה שכמו ולב מלך לתת חתיתו עליהם ורבים מעמי הארץ יחבאו לברוח לבל יחתו תחתיו כי לא ידעו מה ילד יום והוא יעץ למכנש כל עממיא אמיא ולשניא כי כן יסד המלך לעשות מעשהו לכן התנכל אותם לבלתי העביר קול הקורא לאמר מטעם המלך כל שומעי שמוע יבואו ויכרעו ויפולו לצלם דהבא די הקים רק שלח אליהם לאמר יקבצו לבא לחנכת צלמא בל יראו ובל ידעו במה יכשלו וילכו לתומם וזהו אומרו שלח למכנש וכו' למתא לחנכת צלמא די הקים וכו':

ג

ובזה כלם נקבצו באו לו כאומרו באדין מתכנשין וכו' וקאמין לקבל צלמא כי למען זאת לא נפקד מהם איש אשר לא בא א' מצות המלך כי לא ידעו מה הוא והעולה על רוחם היה הדבר להתיצב לעומתו לבד כאומרו וקאמין וכו' וכראות המלך כי כלם נקבצו לחנוכת צלמא עממיא וכו' כאשר עם לבבו:

ד

אז גלה סודו וכרוזא קרא בחיל לכון אמרין וכו' בעידנא וכו' תפלון ותסגדון וכו' וזאת שנית עשה כי לא הקדיש קרואיו על יד כרוזא סובב סובב הולך בשוקים וברחובות קורא את הקריאה למתא לחנוכת צלמא פן איש חכם לב יתן אל לבו לבלתי בא כי לבבו יבין כי לא חנם מזורה הרשת ההוא ולא דבר רק הוא על כן שלח למכנש אל הגדולים כי אז שלוחו דבר ידבר הוא בשם המלך ויחזו ויבושו ציר בגוים שולח ויחד יביאו גדודי עם ועם כי על כן באו יחד כלם כאומרו באדין מתכנשין וכו' והנה המכתב מכתב אלהים דלה דלה לנו תעלומות לב המלך ובכל מקום אשר יזכיר את שמו על דבר צלמא די כן יזכיר כבוד מלכותו לאמר נ"נ מלכא וכמה פעמים יזכיר שמו וכבוד מלכותו מבלי צורך וכן בהזכירו הצלם יזכיר ויאמר כי מזהב הוא באומרו צלם דהבא פעמים אין מספר וגם לא יאמר צלם דהבא די עבד כדבר שנאמר לצלמא די עבדית רק די הקים אכן גלה פני לבוש המלך בהסתיר דבר יצר מחשבות לבו להכין ולהקים יתר שאת מלכותו ככל הכתוב וע"כ זכור יזכרנו בשם מלכא כפעם בפעם כי על היותו מלכא לעד לבו הולך וגם יאמר די הקים רמז אל התקוממות אשר בלבו להתקומם וגם יאמר כי הצלם מזה יאתה כי כן הוא שוד הדבר העשותו מזהב תחת היותו רישא די דהבא ובעשותו אותו זהב כלו יתהפך כל רמז אברי הצלם למיניהם אל מין ראש הזהב וכל המלכיות נועדו לבא מרמז ראש הצלם ולמטה יתקיימו במלכות נ"נ הוא רישא די דהבא ולמען זאת בהתאסף ראשי עם אחשדרפניא סגניא וכו' ומה גם לרז"ל כי ז' מלכיות היו ולא יבצר מהם מזמה לחשוב מחשבות כי הלא דבר הוא כל החרדה ההיא וטרם כרוזא קרא בחיל מאז באו יתנו לב בצד מה אל מחשבות המלך אשר חשב עליהם ותעלה קנאתם פן ישחיתו את מלכותם על כן מה עשו גם בהתכנסם היה על דבר כבוד מלכם ולא עצרו כח למאן הנה בהתיצבם לקבל צלמא שהוא בצד מה הוראת הכנעה לבם לא נכון להחזיק ולמעוז כבוד מלכותו ובגלל הדבר הזה בהתאספם נאמר לחנכת צלמא די הקים נבוכדנצר מלכא אך כאשר קמו עמדו נוכח הצלם עומדים לפניו לא נאמר רק וקאמין לקבל צלמא די הקים נבוכדנצר ויצא דבר מלכות מלפניהם לרמוז כי חלק לבם מלהקימו עליהם למלך עולם ועד כעולה על רוחו היה עם לבבו ועל כן דבר המלוכה לא הוזכר כאשר בכל מקום אשר יזכיר את שמו בדבר הצלם אשר העמיד לפניהם:

ה

בעידנא די תשמעון וכו' כל קבל וכו' כדי שמעין וכו'. ראה להפיל עליהם אימתה ופחד די מאן די לא יפול ויסגד בה שעתה יתרמא לגוא אתון נורא יקידתא למען לא יכרת איש מכל הארץ אשר לא יכרע ולא ישתחוה אך לעומת זה ראה כי אם גדולי גוי או ממלכה מממלכות הארץ אשר הביא אתו בעת ההיא יתנו כתף סוררת לבלתי שמוע בקולו ולבלתי כרוע והשתחוה לצלמא די הקים גם כי נקום ינקם ויעביר אותם באש תופר עצתו אשר יעץ על כל הגוים לשומם תחת גלגל עגלתו כי עתה הפורץ ויוציא עצמו מן הכלל לנתוץ ולנתוש חומת בנינו ולפרוץ גדרו כי הגוי והממלכה ההיא פרצו ויעבורו שער ויצאו בו וכל מקום אשר יהיה שם כל יתר הגוי והממלכה ההיא שם אל יהי מושל ברוחו ולא שבט המלך הזה עליהם ומה גם כי כל עיקר מגמת פניו קדמת עם בני ישראל יאספהו במכמרתו כי בהמה שמן חלקו ומי יעמוד לפניו מאז היו יהיה עם ה' אלה תחת כנפיו ומה יעשו מלכי גוים ולאמים אשר המה הבל אה ישראל בחכה הועלה והיה באחרית הימים ביום הנחילו ית' את בנו בכורו ישראל תבל ומלואה וירד מים עד ים תסוב נחלתם אל זרע נ"נ יען נדמו מבלי הדעת להשתחות ולכרוע לצלם דהבא ויתמכרו לעשות הרע בעיני ה' ולחסות בצל נ"נ או יהיה כי להשמיד בלבבו כי יאמר מי המה אלה אשר כח בהם להפר עצתי ולשום לאל מלתי מבלעדי עם נושע בה' הוא אלה אלהין ומרא מלכין ומה יסכון לו נגדו ית' אלהי נ"נ לכל טומאתו או השר השורר עליו מלמעלה כאשר ישראל שלמים הם אתו ית' על כן על פי דרכו חשב על היהודים לאבדם בצוות עליהם יפלו ויסגדון לצלמא די הקים כי אז יאשמו ויגעל בהם כי ידע כי אל קנא ונוקם ה' וישליכם אל ארץ אחרת או יאמר להשמידם כאשר היה כמעט בימי אחשורוש כדברי רשב"י שנתחייבו כליה על שהשתחוו לצלם לולא שהם לא עשו אלא לפנים וגם אין ספק היה גם לעזור ולהועיל אשר התחזקו בו חנניה וחביריו ובלב המלך כי בהדיח את ישראל חלילה מאחרי אלהיהם לא יבצר מנ"נ כל אשר זמם לעשות כי מי בכל גויי הארץ מבלעדי ישראל יהי רצוי ה' על כן אמר בלבו אם בישראל געלה נפשו לא ימחה בידו בהשתררו על יתר עמים והנה ידוע ידע כי יש ויש בעם בני ישראל שלמים וכן רבים תופסי התורה ומחזיקים בבריתו ית' אשר נגע אלהים בלבם יעברו באש ובמים ולא יכרעו ויפולו בלתי לה' לבדו ובכן גם אם יעבירם במו אש מה יסכון לו כי נקום ינקם בכל עת אשר הוא רואה כי לא נעשתה עצתו ויהיה לריק יגיעו וגם כי שאר דלת עם הארץ יפלון ויסגדון לא יבצר ממנו כי איש חכם הוא כי אנשים צדיקים מבני ישראל גם כי מתי מעט יהיו המה בצדקתם יצילו נפש כל שארית ישראל כי מגן וצנה המה להם ואם אמור יאמר המלך כי אם ימרו את פיו עוד ישיב יניף ידו שנית על אשר לא יכרע ולא ישתחוה אולי יוכל יכה בו בדברים טובים או קשים כגידים עד הקימו מזמות לבו ויכרע וישתחוה הלא בדבר הזה המלך יחל דברו בהאריוי אפו כי הוא העביר קול לאמר בה שעתה יתרמא וכו' ואיך יאריך לו ואם יחדל מלהשמיע כדבר ההוא לא יראוהו אנשים כי אם בהעביר ברוגז קול הקורא בחמה שפוכה:

ו

על כן אמר טוב מזה ומזה להעביר קול ברעש גדול ברבה משטמה מאן די לא יפל וכו' בה שעתא וכו' אך יהיו נא דבריו בלשון ערומים לאמר בעידנא די תשמעון קל וכו' תפלון ותסגדון וכו' וממוצא דבר כל איש חכם לב לבבו יבין כי תנאי היו דבריו אולי יחסרון מה' המינים עד אחד לא יהיה בן מות מאן די לא יפול ויסגוד שאלמלא כן על מה זה צוה המלך לפרט חמשת מיני הנגון אחד לאחד לכלם בשם גם כי המה הראשיים ולא כללם יחד כלם בכל זני זמרא וזה הורה באצבע באומרו וכן אמר בעידנא וכו' לרמוז כי לשונו מדוקדק שאם לא כן אומרו וכן אמר הוא שפת יתר ובשעת מעשה בנצח בנגינותיו עשה בערמה ויהי כמשיב ידו ויחס קול סומפוניא הבא באחרונה בקול הקורא כי על כן לא ישיתו לב המון כל הגוים הצובאים בבקעת דורא ותחת זאת לא יסורו מכרוע והשתחות לצלם דהבא:

ז

כאשר היה כי לא נפקד מהם איש אשר לא כרע נפל כדבר שנאמר כדי שמעין כו' נפלין כל עממיא וגם כי בהמון שיריו והמית נבליו לא שמו לב אל סומפוניא כי איננה והיתה התנכלותו כי עתה האיש אשר ימרה את פיו ולא יכרע ולא ישתחוה כי יגיד להם אשר הוא יהודי או משרי גוי או ממלכה אשר אתו לא למען זאת תופר עצתו כי עדיין לא חייבו את ראשם למלך ואינם בני תמותה כי לא נעשה כקול הקורא כי נגרע סומפוניא ובכן עוד יש תקוה יפה רצון המלך כי עליו תטוף מלתו פעמים שלש לדבר ולומר למה הרעותה ותשם לאל מלתי לעיני כל הגוים הסרים אל משמעתי והן אמת כי לעת כזאת אשר מריתם פי לא מות תמותון כי נפקד מה' המינים הראשיים א' אך עתה הנני שב למנצח בנגינותי יחד כלם ואז תכרעו ותפולו ואור פני לא תפילון כי תאמרו מצאנו ראינו כי לא שלם מאמר המלך בזני זמרא אשר אמר להביא עד עתה ואם לא ישמעו כי ידבר רכות ידבר אתם קשות באף ובחמה ובקצף גדול ואם לא ישמעו לקול האחרון עוד יוסיף חרון כהנה וכהנה אולי ישובו עדיו טרם ישמיע כל שירי זמרה כי לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו לעשות מזמות לבו והלא זה דברו אשר קרה לו בדמותו בצלמו עם חנניה וחביריו כי אחרי הסירו הסומפוניא מכלי שירו והמה מרו ועצבו את דבר המלך מצא אל לבו לשוב להפציר וקרא אליהם לשלום באומרו הצדא שדרך מישך וכו' כדברי רז"ל שאמר להם הלא בירושלים עבדתם ע"ז ועתה תעשו ע"ז שלי צדו וגם באומרו לאלהי לא איתיכון פלחין וכו' היה פיוס להם כלומר לא די כי לאלהי לא איתיכון פלחין כי אם גם לצלם דהבא די הקימת אשר לא אלהים הוא רק דוגמא כאמור לא סגדין זאת ועוד כי לא אבקש מידכם ככל אשר שאלתי מכל גויי הארץ יפלון ויסגדון כי אם לו השתחויתם החרשתי וזהו לא םגדין והנה על אשר נעשה עד הנה לא אאשימכם כי לא היו שם כל כלי שירה זמרה אשר הכינותי כאשר העביר קול הקורא:

אך אמנה כען הן וכו' כי הלא עתה הנני מצוה להקים הקול הראשון הלא הוא די תשמעון קל קרנא משרוקיתא וכו' וסומפוניא כי אז אם תמאנו ומריתם תחייבו את ראשיכם ובה שעתא תתרמון לגוא אתון נורא כי אזי אין תואנה מוצאת ובראותו כי כל זה איננו שוה לי לעשות מעשהו צוה להגדיל המדורה חד שבעה על די חזו למזיה ושאר מיני הגזמות אולי יוכל הועיל אולי יערונו כאשר נבאר היטב בעזרו ית' על פשטי המקראות צו לצו קו לקו עד מדרך כף רגל מסלול ודרך סלולה ערוכה ושמורה הכתובה למשרי קטרין והערות אשר התעוררנו עליהם והנני בא לבאר פרטי הכתובים איש על מקומו:

ח

כל קבל דנה קריבו וכו'. הנה האנשים האלה הבינו עצת המלך וכל יצר מחשבות לבו ויאמרו לאמר הנה שלשת האנשים האלה שדרך מישך ועבד נגו אנשי מופת המה אשר כח בהם לעמוד נגד כל איש ישראל הכורעים ומשתחוים לצלם דהבא כי יוכלו הגין בעדם ולא יועיל כל מאומה כל אשר יכרעו ויפולו שארית ישראל לשעבד אומתם תחת ממשלתו בכל עת אשר חנניה וחבריו מגדולי ישראל לא יכרעו גם המה נמצא בזה כי לא על מעמד שלשתם היתה הלשנתם כי מאלה תפרד על ישראל כלו והלא זה דברו באומרו ואכלו קרציהון די יהודאי דרך כלל כאלו כללו כל היהודים בהלשנתם:

י

אנתה מלכא שמת טעם וכו'. הנה הרשעים ההם חכמים המה להרע ויבקשו לשלוח יד אל אצילי בני ישראל ומדאגה מדבר פן ימאן המלך לאבדם אחר יכפם יעשו חפצו כי יאמר לא מות ימותון כי לא נגזר אומר לשרוף באש את אשר לא יכרע ולא ישתחוה כי אם בהשמיע כל כלי שיר אשר פרט כרוז המלך אך לא בהעדר א' מהנה כאשר היה כי סומפוניא לא היתה ביניהם על כן המתיקו בפיהם רעה למשכם ברשתם ולאבד מנוס מנהם מאור כשדים באמרם הן אמת כי אנתה מלכא שמת טעם די כל אנש די ישמע וכו' וכללת בם סומפוניא אשר לא נהיתה בעת ההיא:

יא

אך ראה גם ראה כי אתה אמרת לעומת זה ומאן די לא יפל ויסגוד יתרמא וכו' כי שתים הנה שאלותיך יפלון וגם יסגדון ועל שתיהן התנית אשר יעשו כשמעם נל כלי השיר אך בהעדר אחד מהכלים הן לו יהי שאך שתים לא יעשו למנפל ולמסגד כאחד אמנם שיערבו אל לבם שעל העדר אחד מהכלים יעשו בערמה לעקור את הכל ולא ימותו זה לא חשב אנוש כי תחת מה ימנעו אף מלמסגד לצלמא די הקים וזהו אומרו איתי גברין וכו' ולצלם דהבא די הקמת לא סגדין כי אף זו לבדה מאנו לעשות ומגמת פניהם לשפוך דם צדיקים אך המלך לא כן לבו ולא מאהבתם כי אם כאשר כתבנו כי לא יחפוץ במותם כי אם לחתור היבשה אולי יוכל עשות חפצו ולהחיותם ובדרך הזה לא יהיו דברי מותר אומרו אנתה מלכא וכו' שמספר כל המאורע ולא אמרו הלא שדרך מישך וכו' לאלהך לא פלחין וכו':

יב

איתי גברין וכו'. הנה ידענו כי העבד ישראל הנופל ביד הכשדים בימים ההמה עבד עבדים היה כדבר שנאמר עבדים משלו בנו כי היו אז נכאים מה גם כי היה זה שנתים אחר החרבן כאשר כתבנו למעלה על ובשנת שתים וכו' ובזה הרחיבו פה האריכו לשון וענו ואמרו איתי גוברין יהודאין נלו' ראה נא היהודים האמללים אשר המה נבזים ושפלים עד היכן יד כפיות טובה אשר להם מגעת כי אם המצא תמצא בידם מעלה מה מידך היתה להם כי רציתם והשפעת להם טוב העולם הזה די מנית יתהון וכו' ואושר נפשיי לפי העולה על רוחם רוח עועים באשר הכנת שמם שדרך מישך וכו' כשמות הבעלים אשר תקטיר להם וזהו אומרו שדרך מישך וכו' ועתה הגמול הם משלמים ואם גומלים הם אותך כי הלא נגד היותם נבזים ושפלים גוברין יהודאין לא החשיבוך וישימו לאל מלתך וז"א גבריא אלך כלומר קלי הערך לא שמו עליך מלכא טעם ולאפס ותהו נחשבת להם וכנגד אשר הסיבות את שמם בשם אלהותך לאלהך לא פלחין וכנגד השררה די מנית יתהון וכו' מאנו להחזיק שררתך באשר ולצלם דהבא די הקמת אשר הוא להקמותך על כל מלכותא כאמור לא סגדין ובראשונה עלה במעלות מלמטה למעלה מהיותן גוברין יהודאין אל המנוי הגשמי וממנו אל האושר הנפשי גם כי קדמה קריאת השמות אל המנוי ובדברים אשר המה לעומתם בראשון החל ולא יכול להמשיך סדר הקודם אשר בקטן החל ובגדול כלה כי אם כה יאמר לצלם דהבא די הקמת לא סגדין ולאלהך לא פלחין הוא מורה כי האחרונה עקר התלונה ואיננה ע"כ ראה לחתום מעין המאורע בצלם דהבא לא סגדין ומה גם כי בזה מגדיל המדורה כלומר לא די די לאלהך וכו' כי אם במה שאינה מלאכת עבודה רק להשתחות לצלמך כמחזיקים בידך להשתרר גם השתרר לא סגדין ובדבר הזה אומר גובריא אלך לא יראה יתור. או יאמר איתי גוברין יהודאין כו כאשר נשים לב מה הגיע אליהם די לא אכלו קרצוהי די דניאל בכרך א' אשר לא יכרע ולא ישתחוה אך אמנה הן זאת חשבתי למשפט ע"ד הפשט כי המה ראו טוב טעם אל התרחק דניאל מהשתחות אל הצלם כי ראו כי היה בעיני המלך לאלהים ומנחה וניחחין אמר לנסכה ליה ואמרו בלבם כי אך בצלם יתהלך איש להשתחות ולכרוע לפניו אך לא אשר הוא אלהים וזה רמזו במענה לשונם כאשר יבא בס"ד ופחדו אל יאמר המלך כן על חנניה וחביריו על דבר שמות הבעלים אשר נקראו עליהם כי לא יאשמו כי אלהים המה ולא עליהם להפיל ולהשפיל עצמם למעשה ידי אדם על כן טרם יזכירום בשמות הבעלים שדרך מישך וכו' אשר ימשך מהם התנצלות אליהם לאמר כי את שמותיהם יתנו עדיהם כי אלהים המה על כן קדמו לאמר איתי גוברין כו' לומר כי המה לא אלהים כי אם אנשים וזא איתי גוברין ועתה באו להמתיק דבריהם איך גם בעיני המלך היו לאנשים ולהסיר מתוכם את דיניאל פן יקצוף המלך על קולם אם את דניאל יכו בחרב לשונם כי הנוגע בו נוגע בבבת עינו ויאמרו די מנית יתהון על עבירת מדינת בבל כלומר כי לו אלהים המה לא הפקידם המלך פקודים על עבודת העיר כי אין זה כבוד אלהים אך זה יורה כי לא היו בעיניך רק לאנשי חיל שונאי בצע אשר באמונה הם עושים ותתן אותה שרים על אשר לך ובכלל הדבר הזה הוציאו מן הכלל את דניאל שלא הופקד פקידי נגיד על דבר פרטי או כללי רק הוה בתרע מלכא אבא למלכא לאלוה ולפטרון ואחר אשר החזיקו להחזיק אותם לאנשים אז קראו בשמותם שדרך מישך ועבד נגו כי כבר תקנו את אשר יעותו שמותם ונהפוך הוא כי מהם יקחו להכביד אשמה לומר כי גוברין אלך אשר הטבת חסדך האחרון והראשון השיבו אליך רעה תחת טובה וכנגד אשר קרבתם לעבודתך לאלהך לא פלחין ולעומת אשר העליתם במעלות כעל גמולות כעל ישלמו לך די לצלם דהבא די הקימת לא סגדין ועל פי דרכם בהזכיר סגולות מעלותיהם ואשר הם יהודים באמרם איתי גוברין יהודאין למען הכביד לב המלך בל יקל ידו מעליהם באמרו כי אחרי השתחות כל שאר עם בני ישראל מה יתן ומה יוסיף אם יעשו ואם יחדלו על אשר ישר בעיני המלך לעשות והלא הם המעט מכל יתר עמם היתכן כי מכל העמים איש לא נעדר אשר לא השתחוה ואיה איפה כל יושבי תבל ושוכני ארץ אשר מדלתי מדינת בבל וחוצה אוי לא שת לבו כי אם המצא תמצא כת אחת מכל עם ועם מעממיא אמיא ולשניא ובהכנעם יכרעו ויפולו כל גוים תחת שר צלו ככתוב למעלה ואם כן אף גם עם בני ישראל אשר רבו כמו רבו המשתחוים לצלמא די הקים למלא בם יד כונתם ומה לו אם יחסרו מכלם שלשה הנה ככל המון ישראל הבלתי נמצאים במדינת בבל על כן להסיר מלב המלך הדבר הזה הזכירו בלשונם אשר הם יהודים למען יבין וישכיל ויפקח עיניו כי עז שבאומות ישראל ליכנע תחתיו כאשר עם לבבו כי הן המה מלכותא די לעלמין לא תתחבל וה' עמם וזאת שנית כי ראוים להתכבד המה בלתי בטלים ברוב והוראת חשיבותם די מנית יתהון וכו' וגם נקראו בשם אלהי הארץ כי הן אלה הוראת חשיבותם:

יד

ענה וכו'. הנה לשון הצדא הוא תהו ותמהון כי תרגומו של תהו הוא צדיא וכן אמרו רז"ל עשיתם ע"ז שלי צדו ויהיה ענינו תהו ותמהון הוא בעיני כי אחר היותכס שדרך מישך ועבד נגו כשם אלהי נכר הארץ לאלהי לא איתיכון פלחין וזהו הצדא שדרך וכו' ולזה הזכיר שמותם להם והנה מזה החרשתי כי אם גם לכבוש את המלך לבלתי החזק במעוזו יש את נפשכם די לצלם דהבא די הקימת למען הקים אותי לא סגדין עם שאינה עבודת אלהות:

טו

כען הן איתיכון עתידין וכו. הנה נבל יתרחקו ממצות חפצו שנה את טעמו להסתיר דבר ויאמר לצלמא די עבדת ולא אמר לצלם דהבא די הקימת כפעם בפעם על דבר כי לא יחפוץ בהגלות לבו אליהם כי על התקוממות מלכות הזהב הוא חפץ הנוגע אליו כי הוא רישא די דהבא כי זה הוא רמז הרומז בלשון הקמה והזכרת הזהב כאשר כתבנו ועל פי דרכו דבר על לבם ואחליו הכין לפניהם אל ישיבו פניו ריקם כי הוא החל בשתים ויצא בא כי אמר הן איתיכון וכו' תפלון ותסגדון הנה נא כי בשתים רעות הוא חפץ יתחתנו במלך וכשהוא אמור אצל עונש אחת דבר והן לא תסגדון בה שעתא תתרמון וכו' ויפול מדבריו דבר ההפלה ולא אמר והן לא תפלון ותסגדון יען כי למצא דברי חפצו הוא חפץ בלשון רכה ותחנונים לאמר אליהם אם יש את נפשכם לעשות את בקשתי תפלון ותסגדון כי באלה חפצתי אכן לא אענישכם בעשותכם אחת מכל מצות אשר צויתי אתכם ואף אם תפשתם מועט בהשתחויה לבד לא תאשמו עד אשר תבעטו גם בקלה הזאת ולא תסגדון לצלמא די עבדית וזהו והן לא תסגדון בה שעתא תתרמון וכו' והנה בסוף פסוק הזה מאריך טרחא ומעלה עשן לעינים וחומץ לשנים כי מי זה אמר מן קשוט די אלהכון הוא אלה אלהין וכו' ועתה נהפך לנחש והקשה לדבר ולומר ומאן הוא אלה די ישזבינכון מן ידי ולא אמר איה אלוה עושיו אשר לא יפלא ממנו כל דבר כאשר הערנו זה למעלה:

והנה על פי הדבר הנמצא בספר הזוהר לחלק בין הנופל ביד הורג בעל בחירה אשר יאבד מנוס ממנו לנופל ביד בהמות יער או ערוד ממית או אש ומים הבלתי בעלי בחירה יתכן היה דבר המלך לאמר גם כי תנצלו מהאש מאן הוא אלה יצילכם מיד עצמי באשר אני בעל בחירה כי לא יסיר בחירתי ממני כאשר אחשוב יש למד כן מהספר הנז':

ואני בעניי יונק מזיו כבודו ראיתי אחרי רואי לבא עד תכונת הדרוש הלז כי שלשה קנים יוצאים מצדו אשר בהם ישא ה' פניו אל אשר ישר בעיני היוצר להציל לו מרעתו והוא כי אשר יתעתדו לגלי צרות ואימות מות נופלים עליו לא יבצר ממנו יפול הנופל תחת א' משלש או תחת מלך ושרים המבקשים את נפשו או כי יקום עליו אויבו וארב לו וקם עליו וצודה את נפשו לקחתה שנית הנס מפי הארי או פגעו הדוב ודומיהם למיניהם ואין מציל אותו מידם שלישית אשר יבא באש ובמים בימים ובנחלים אשר לא יוכל להרפא מבלעדי ה' והנה השם כל מעיני עיונו ושום שכל והבין ולדרוש בחכמה הלא הוא יראה כי שלשה אלה יחדו לא יהיו תמים מקבילים אחד אל אחד אך יעלו במעלות זו על זו ואומר כי הא' מהנה יש לאל יד איש צדיק תמים להמלט ממנה והוא בצדקתו יציל את נפשו ושניה לה צדקת הצדיק לא תצילנו ביום נפלו ואין חבוש מתיר עצמו עד ילוה אליו זכות זולתו אמנם השלישית היא העולה על גביהן אשר לא יסכון לו זכותו ולא זכות זולתו ומושיע אין בלתו ית' יעשה עמו ככל נפלאותיו והנה הרכה והענוגה וקלה משלשתן אשר זכות הצדיק מגן בעדו להמלט ממנה הלא היא אשר ימצא במעונות אריות והררי נמרים ודומיהם כי מאז בראם הוא ית' נתן מורא וחתת האדם על כל חית השדה כדבר שנאמר ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית וכו':

אך בזאת כאשר בצלם אלהים יתהלך איש והוא כי איש אין בארץ מכל בני ישראל אשר לא האיר ה' פניו בצלם דמותו תבניתו ית' והאיש אשר הוא טהור ובדרך חטאים לא עמד עוד טעמו בו בדמותו בצלמו אכן אשר חטא על הנפש משחת מאיש מראהו יתיארו ויעבור מעל פניו אור פני מלך חיים והנכש החוטאת היא תמות כאשר יפול עליה ארי נוהם ודוב שוקק כי לא תהיה מוראו עליהם ולא יעריצו כי צלם אלהים הוא מוראם והוא מעריצם הנותן חתיתו בבעלי חיים ואיננו כי הרבה לפשוע רק צדיקים אשר בצלם יתהלכו גם כי ילכון במעונות אריות והררי נמרים לא היה פחד כי לא יריעו ולא ישחיתו כי הכרת פניהם תענה את שלומם כנאמר בגמרא אין ערוד ממית אלא חטא ממית כי אשר הוא צדיק לא לבד לא יירא ממנו כי אם גם בפגשו בו הוא ימיתנו כעובדא דרבי חנינא ועל כן היה למשל אוי למי שפגע בו הערוד ואזי לו לערוד שפגע בו ר' חנינא כי אין פחד זוחלי עפר נגד פניהם ושן בהמות יחיתן כאשר קרה לדניאל בגובא די אריותא וליוסף בבור אין מים בו אבל נחשים ועקרבים היו בו. למעלה מזו אשר יבא באש ובמים אשר לא תפול עליהם אימתה ופחד ואין בהם תבונה ולא ירעו ולא ישחיתו כי אם בטבע אשר כל אחד יפעול טבעו ההולך במו אש יכוה ואשר במים יובא ולא ידע לשחות לחתור היבשה עם ארבות ידיו או לא יזדמן אליו דף או כלי של שייטין תהומות יכסיומו ואין מציל זולתי יתעשת האלהים לו ולא יאבד ויבקש לו זכות ממקום אחר ילוה אל זכותם הלא תריאה כי צדקת שלשת הצדיקים האלה חנניה וחבריו אשר קדשו שם שמים בגלוי לעיני כל ישראל אשר בגלות החל ההוא ובמעמד כל הגוים עממיא אמיא ולשניא לא עמדה להם עד חברה היוצר מתחלה אל זכות יהודה אשר אמרו כי על דבר אשר הציל ג' נפשות מכבשן האש תמר ושני ילדיה הציל הוא ית' שלשה יוצאי ירכו חנניה מישאל ועזריה וגם על פי המדרש שהוסיף שבזכות שהעלה את יוסף מן הבור נצול דניאל מן גובא אינו בהשקפת האריות כי אם על העלותו בל ישאירוהו שמה עד ימות בטבע ברעב ובצמא הדומה לבא באש ובמים מעין אשר ביוסף שלא הצילו יהודה כי אם מהשאר בבור עד ימות ולא מהיותו נופל ביד נחשים ועקרבים כי מבלי יהודה לא היו נוגעים בו ובדבר הזה נבוא עד תכונת מאמרם רז"ל בב"ר פס"ב:

אמר ר' שמואל בר יצחק אברהם לא ניצול מכבשן האש אלא בזכותו של יעקב משל לאחד שהיה לו דין לפני השלטון ויצא דינו מלפני השלטון לישרף וצפה אותו השלטון באסטרולוגיא שלו שהוא עתיד להוליד בת והיא נשאת למלך אמר כדאי הוא להנצל בזכות בתו שהוא עתיד והיא נשאת למלך כך אברהם יצא דינו מלפני נמרוד וצפה הקב"ה שיעקב עתיד לעמוד ממנו אמר כדאי הוא אברהם להנצל בזכות יעקב הה"ד כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם יעקב פדה את אברהם ע"כ:

והנה אין ספק כי כל רואה דברי מאמר זה מבלי ישגיח אל דברינו אלה הנאמרים באמת יתחמץ לבבו באמור מריה דאברהם המבלי אין זכות לאברהם אוהבו ית' להיות מוצל משרפה אותו תלה בזכות יעקב ואין נהשיב כי בימים ההמה ובעת ההיא עדן לא שלמה מדתו ולא נתמלאה סאת שלמותו כאשר אחרי היה דבר ה' אליו וילך אל ארץ בחר ה' כי הלא זה הדבר אין לו שחר ק"ו הדברים ומה אם דור שלישי אשר עדן לא היה הזכיר לו הוא ית' איך יסתיר פניו מאשר יעשה אברהם עצמו. זאת ועוד כי גם בעת ההיא שלם היה לפניו ית' ויחל רוח ה' לפעמו ויצילהו זה פעמים מכותה ומכוש ומיום הולדו היה טמון בארץ ככתוב בפרקי ר"א ויצילהו מחרב כל רבים עמים וכמו זר יחשב לומר שאלמלא היה עתיד להוליד את יעקב אשר מטתו שלמה היה הוא ית' משלם גמול המסרו על קדוש ה' בעה"ז ככל המון ישראל הנשרפים על קדוש שמו ית' ולא יחיה אחרי נפלו באתון נורא יקידתא על דבר ישמעאל ועשו אשר התעתדו לצאת ממנו לולא הסתכל הוא ית' בהולדת יעקב אשר משם רועה אבן ישראל כי זה איננו שוה בלעדי אשר נלוה אליו בעזרו ית'. ועוד נשים לב על דברי המאמר כי לא ידמה לנמשל כי במשל השלטון הוא אשר צפה מה שנצול על ידו אך בנמשל לא היה נמרוד הצופה כי אם הוא ית'. ועוד מה מעלה ומוריד דינו של נמרוד שיאמר יצא דינו מלפני נמרוד יאמר נא שבקש נמרוד המיתו ויצילהו ה' בזכות יעקב. ועוד למה נשא המשל הזה על בת שנשחת למלך ולא שיוליד בן שיהיה אהוב למלך והוא מעין הנמשל שהיה יעקב אוהבו ית' עתיד לצאת מאברהם ולא לייחס הדבר אל בת שנשאת למלך ועיד על מה זה תלה הדבר ביעקב ולא ביצחק אשר היה עולה תמימה לפניו ית':

אך אמנה באשר הקדמנו יבא על נכון והוא כי ראשונה ראה והנה אומרו אשר פדה לא יתכן יחזור אל השם הנכבד הנז' בכתוב כי אין פדייה צודקת כ"א בפודה מיד הזולת ועוד אם הכונה לומר כי הקב"ה אשר פדה את אברהם יפדה גם את זרע יעקב בל יבוש יעקב וכו' המבלעדי חסדים טובים וכן רבים עד אין מספר פעל ועשה הוא ית' עם יעקב ועם ישראל הלך להזכיר אשר עשה עם אברהם ועוד שמורה שאין זכות ליעקב רק שהקב"ה מתנהג ע"פ חסדיו כאשר עשה עם אברהם שאם לא כן היה ראוי יזכור זכות יעקב ושעל כן לא יבוש יעקב וגם שאומרו אל בית יעקב הוא מיותר כי יאמר כה אמר ה' אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ועוד כי יאמר נא ישראל ולא יעקב ע"כ גזר ואמר כי על יעקב נאמר אשר פדה את אברהם ולכן ראוי שלא עתה יבוש גם הוא ולא פניו יחורו והוא אמרם ז"ל באיכה רבתי שבכל צרות ישראל אינו מרגיש אלא יעקב אביהם וזהו אומרם ז"ל אברהם לא נצול מכבשן האש אלא בזכותו של יעקב ופן יחשדהו שומע ויהיה בעיניו כמתעתע ודובר סרה נגד אבינו הראשון ומי לנו גדול מאברהם ובצדקתו לא תהיה לו נפשו לשלל ויצטרך לזכות אשר לא נולד עדנה ולא עוד אלא שלא יספיק גם זכות יצחק כי אם עד יעקב על כן נשא המשל הזה ואמר משל לאדם שהיה לו דין לפני השלטון וכו' לומר אם היה לב מלך על אברהם להמיתו כי אויב הוא לו ומבקש רעתו וכל ישעו וכל חפץ להנקם ממנו ומבקש המיתו בלי השקפה לברור לו מיתה מיוחדת מזולתה או אף בהיותו נשפט אתו כי יתחייב בדין אם היה משפט מות אברהם לפני נמרוד מכת חרב והרג בידי אדם או להשליכו לגוב אריות לא היתה דרך הצלתו בזכות יעקב כי אם היה דינו מלפני מלך להשליכו לגוב אריות הוא בצדקתו יציל את נפשו כי אך בצלם אלהים יתהלך ותהיה חתת אלהים על כל חית השדה ולא יגעו בו. וכן אם היה משפטו ודינו להכותו בחרב אנוש גם צדקת זולתו לא תצילנו ביום נפלו כי איש הוא ולא תוסר בחירתו מעשות אשר חפץ לעשות כי היא החלוקה השלישית אשר תבא זכרונה אחרי זאת אך מה שיצא דינו לפני נמרוד היה לישרף שהוא המין השני מהשלשה הנזכרים וז"א שיצא דינו לפני השלטון לישרף והוא הנמשל כאשר שב וביארו בעל המאמר בעצמו והוא האמור בב"ר פל"ז כי הועמד אברהם בדין לפני נמרוד על שברו צלמי אביו ואשר הוסיף לדבר ולומר נגד אלהי נמרוד אשר היה עובד לאש כי אמר אליו למה יעבוד לאש כי הלא המים מכבים אותו על כן יצא דינו מלפניו להעבירו באש כי באש הוא נשפט על דברו נגד האש במדה שמדד ובדבר אשר זדה לפני המלך הרע ובליעל ההוא וע"כ לא שת לבו להמיתו במיתה זולתה בהעביר אותו בשלח אחרי צאתו מאור כשדים יען לא נתייחד אליו רק המות הזה להביאו באש ולא ישנה לו במיתה זולתה וע"כ לא ניחס אופן ההצלה אל הנצול מיד האדם רק אל הנופל באש כי כן היה דינו ולא יחטיא לשנות את טעמו. עוד רמז באמרו לפני השלטון בל יאמר איש כי לא יתכן המשל הזה כי אשר יצא דינו לישרף והמלך לא יציל את נפשו תחת אהבתו לעשות משפט עמו גם כי יולד בת הנשאת אליו לא יצילנו כי הכר פנים במשפט בל טוב על כן אמר לפני השלטון כלומר כי לו היה בן מות לפני המלך לא ישיב חמתו מהשחית ושחת ארצה לעשות משפטו ודינו ולא ישוב מפני כל עריבות האפשרי יגיע אליו אך מה שיצא דינו לישרף הוא לפני השלטון כלומר על דבר הנוגע אל כבוד עצמו וכיוצא ולא מהמלך היה להמיתו כי לא חטא לו ואינו בן מות לפניו כי לא גדל פשעו שגם למלך יחייב את ראשו לולא שבחזקת היד אשר ניתן מאתו אל השלטון לא ישיב ידו מבלע אם לא בהמנע מאת המלך דבר עריבות ואין ערך טוב דבקות אשר ישמח בו אם יניחנו כן הדבר הזה כי לא היה בן מות אברהם לפניו ית' הוא מלכו של עולם ולא יצא דינו לישרף רק לפני נמרוד על כי בזה ושקץ פסילי אלהיו והיה מניחו באש ישרף ככל המון שלומי אמוני ישראל אשר עברו במו אש ונכוו ויקדש בם השם הנכבד והנורא ויגדל שכרם בעולם העליון לפניו ית' עד אין קץ כן היה עושה לאברהם לולא שאם ככה היה עושה לא היה נולד יעקב והנה עדיין כל זה איננו שוה בעצם שלמען זאת לא יעשה משפט השלטון באש ההוא על כן צירף לזאת עוד אחרת באשר נשא המשל אל בת שנשאת למלך ולא אל בן שיוליד שיהיה אהוב למלך והוא כי אין ספק כי גם כי האיש הנשפט אתו ויצא דינו לישרף היו יהיה מהקרובים אל המלך או גם כי יהיה לו בן אשר גם הוא מהקרובים אליו לא יהיה מוצל משרפה למען זאת כי על כן יצא משפטו מעוקל כי לא יחפוץ המלך לעשות יקר ולהכיר פנים במשפט ומה גם במשפט מות כי האיש אשר עלה מות בחלוני משפטו לא במהרה ינתק ממנה אך אמנה בהגיע אל המלך עריבות גדול הערך אצלו בהצלת האיש ההוא יצילהו כי חפץ בהנאת המלך וגם כי לא יהיה דבר מלך אל השלטון לא יאמר לו מה תעשה כי לא יחפוץ במות המת אשר לא חטא לו אם במותו תעדר עריבותו על כן כאשר צפה השלטון עריבות יגיע למלך בבת אשר יוליד כי תתעתד הנשא אליו ותדבק למלך ותשא חסד לפניו אז הסיר משפטו אשר חשב לעשות בו כן היה הדבר בדמותו בצלמו בנמשל כי לולא היה עתיד לצאת ממנו מי שיגיע אליו ית' הדבקות העצמי אתו כדבקות האשה הנשאת למלך עם המלך לא היה ניצול ואין זה כי אם ביעקב והוא כי גם שאברהם ויצחק אוהבי ה' המה לא תתייחס דבקותם אתו ית' החלטי ועצום כמשל דבקות האשה עם אישה כי אם ביעקב על דבר כי מאברהם יצא אסור לבא בקהל ה' הוא ישמעאל ומיצחק עשו כאשר מהטעם הזה אמרו במדרש על פסוק כוס ישועות אשא שלא יברך בו אברהם ולא יצחק אך יעקב היתה מטתו שלמה ובו יתייחס הדבקות ההחלטי כדבק באשתו אשר אין בדברים הגשמיים דבר יתייחס דבקות המלך עם הזולת כדבר הזה על כן היה למשל על דבקות הנמרץ אשר השיגה יד בחיר שבאבות אתו ית' ואף גם זאת כי זרע יעקב הן הם המתיחסים אצלו ית' ככלה כד"א וארשתיך לי וכו' כמשוש חתן על כלה וכו' אהבת כלולותיך וכל האמור בש"ה עוד רמז לבלתי נגוע בזכות אברהם זולת הקודם במתק שפתיו באמרו כדאי הוא להנצל בזכות בתו וכן בנמשל כדאי הוא אברהם להנצל בזכות יעקב ולא אמר כדאי היא בתו ינצל בזכותה כדאי הוא יעקב ינצל בזכותו וכן באמרו שהוא עתיד להוליד בת והיא נשאת למלך ומהראוי יאמר שהיא עתידה להנשא למלך. אך היטב אשר דבר לרמוז כי גם עתה זכות עצמו מסייעתו שאלמלא זכותו וצדקתו כי רבה היא לא היה שוה לו בנזק המלך זכות יעקב כאשר לו היה נפש תרח תחת נפשו באור כשדים לא תנצל נפשו בזכות יעקב שהיה עתיד לצאת ממנו אך זה וזה גורם צדקתו וקדושת זרעו וזהו כדאי הוא אברהם להנצל בזכות יעקב ולא אמר כדאי הוא יעקב וז"א גם במשל כדאי הוא כי לולא היה נמצא בו דבר טוב לא היתה בתו פוטרת צרתו וכן באומרו שהיא עתיד והיא נשאת ולא אמר שהיא עתידה להנשא למלך לרמוז כי מפאת טוב מערכתו ומזלו הוא עתיד יעשה בת אחת תגיע למלכות או שאלמלא הוא צדיק תמים ומגדולים אשר בארץ לא יתחתן בו המלך נמצא כי צדקתו היא סיבה ראשינה תנשא בתו לרלך אשר זרעו בו נתלה ומתייחס וזהו אומרו שהוא עתיד והיא נשאת למלך וכיוצא בו בנמשל כי גם זכות אברהם ויצחק נלוו אל זכות יעקב להגדיל דבקותו אליו ית' כנודע. ועל שנותו את טעמו כי במשל ייחס חזיון העתיד אל השלטון באומרו צפה השלטון ובנמשל אל המלך הוא מלכו של עולם ית' שמו ענינו באשר נשים לב כי במשל לא ידבר רק על טרם ינתן הנידון באש שעל שצפה השלטון לא נתנו בו אך בנמשל לא כן הוא כי הלא העבירו נמרוד באש ומשם הוציאו ה' אך הוא כי בחינת האש הפועל טבעו אחר הנתן בו הנידון אשר לפי טבעו תאכלהו האש לולא ה' יסיר את טבעו ממנו בצפייתו יצפה זכות מרחוק בנמשל ובחינת השלטון במשל כאשר יצא דין הנידון לפניו לישרף אחד הוא כפועלים בטבע כי אין לאל יד לעשות משפט אשר לא כדת מלכותו ולא יערב אל לבו לשנות בין דם לדם בין דין לדין רק לפי טבע משפט הנימוס ולא יחטיא ומה גם להותר בני תמותה כי לא יוכל מבלי סבה מספקת כענין בת שתנשא למלך כי אז עדיין יוכל להשיב ידו מבלע ככתוב למעלה אך אחר שהנידון במו אש יכוה ואין לאל יד שלטון ביום המות להציל את נפשו מיד להבה על אשר צפה באסטרולוגיא כי לא אלהים הוא להחיות מתים נמצא כי כן הוא מה שצופה השלטון במשל טרם יעביר את הנידון באש אשר אז יכול להציל כאשר בנמשל מה שצופה הוא ית' אחר ניתן אברהם בכרשן האש כי אז הוא ית' המציל ואין זולתו ובכן כך הוא מה שצפה השלטון במשל טרם ינתן באש כאשר בניישל עודנו בתנור מה שצופה הוא ית' ואמר הה"ד לכן כה אמר וכו' כלומר שעל ידי פירוש זה יתיישבו קושיות הנופלות בפסוק והם הנז' למעלה וכדרכנו בכל הה"ד שבמדרשות כלומר בזה האמור זהו מה שאומר הכתוב ואלמלא כן לא היה הפסוק על נכון:

והנה העולה מזה כי אם יהלך איש צדיק על הגחלים ורגליו לא תכוינה לא יעשה ה' אלהים דבר זה אם לא בהצטרף עמו זכות זולת זכות הצדיק ההיא יען היותו משולל בחירה וגם אין חתת הצדיק עליו כי הוא דבר דומם ופועל לפי טבעו אשר הטבע בו מאתו ית'. הנה עד כה נתבארו שתי מיני צרות המתרגשות לבא על הולך תמים ופועל צדק ודרך ישכון אור הצלתם במדרגתם זו למעלה מזו כי אשר יפגענו הארי והדוב הוא בצדקתו יציל את נפשו יען הוא צדיק ובצלם אלהים יתהלך חית השדה השלמה לו והבא באש ובמים בהלוות אליו לוית חן זכות צדקת זולתו כאשר היא רבת האיכות ימלט ממנה כאשר מצאנו ראינו זכר לדבר במסכת ברכות כי רב ושמואל היו מאריכים דרך ביתם שלא לעבור לפני קיר נטוי הדומה לאש ומים הפועלים בטבע עד הזדמן אתם רב אדא בר אהבה ואמרו זה אל זה נסגי השתא דאיכא רב אדא בהדן דנפיש זכותיה וכו'. והמין השלישי אשר כל אלה לא יספיקו הלא הוא הנופל תחת מלך ושרים או שאר מבקשי נפשו לספותה כי גם כי אז יעשן אף ה' באיש אשר יכנו לא ימנענו ממנו יען כי איש הוא ובעל בחירה ואין הוא ית' מכריע להניע ולהסיע את האדם מחפשיות בחירתו אחרי נפלו בידו גם כי אין מעצור לה' להושיע והרבה פתחים למקום לעשות לא יאונה לידו ולא יתנהו יגורהו בחרמו יאספהו במכמרתו כאשר אחשוב כי הן אלה דברי שלמה בחכמתו אל תירא מפחד פתאום וכו' כי ה' יהיה בכסלך וכו' כמבואר אצלנו במקומו הלא הוא כי אחרי הבטיחו ית' את עמלי תורה שיהיה נועם מליה חיים לראשם וחן לגרגרותם כדברינו שמה שיהיו גרגרותיהם אשר משם הדבור יוצא לבקש תפלה ותחנה לפניו ית' לחן לפניו עוד הם מדברים והוא ישמע ויציל מכל צרה ואם ישכב לא יפחד וכו' והנה עדיין לא הטהר המחזיק בתורה ההוא מכל רעות המתרגשות בהבטחות הנזכר כי גם כי לו אלהים קרובים אליו בכל קוראו אליו כמדובר על וחן לגרגרותיך אך אמנה אם פתע פתאום תבא עליו צרה אשר לא צדה ולא ידע חתתה לערוך שועה לא בצר בטרם תבא הרעה כי תפול עליו פתאום וימצא במצודה רעה ולא במהרה תנתק ותמוש כאשר אם ידעה טרם בואה הלא עת צרה היא לו ואף גם לזאת יחרד משואת רשעים כי תבא להצר לו ולהמיתו כי לא יסכון עלימו משכיל על דבר תפלה ותחנה כי הלמענו תעזב מדת חפשיות בחירת האדם להרע או להטיב כי ימנענו הוא ית' מבוא בדמים ולהציל רשע משכוך דם נקי והן זאת א' מפנת יקרת תורת ה' תמימה להיות כל איש שורר ובורר בבחירה גמורה באורח צדיקים ובדרך סלולה או בדרך רשעים באפלה ותחת זאת אי לו האחד שיפול ביד זדים ארורים כי יהיה נלכד בשחיתותם ואין מציל. על כן לדבר על לב הצדיק הלזה בא האלהים ואמר על ב' הנה קוראותיך אל תשית לב על הא' אמר אל תירא מפחד פתאום ועל הב' אמר ומשואת רשעים כי תבא על הפתאומיות פן תבא עליך רעה אשר לא תדע לא היה פחד כי אתך אני להצילך בל תבואך כי ה' יהיה בכסלך הלא הוא בהיותך בטוח בלתי נשמר מהרעה שלא תבא כי תסבלנה ה' יהיה עמך בכסלך שהוא בבטחונך והיותך כסיל מדעת פתגם מעשה הרעה ואמנענה ממך ולא אשאיר הדבר אל השמרך בעצמך וגם את השנית אספה מבלי םפק בחירת נושכיך ומזעזעך כי לא תניחך תפול ברשת זו טמנו לך שתצטרך אחרי כן הנצל כצבי מיד רשעים רק אשמור רגלך מלכד שאדריכך ואשמרך מלכת בדרך אפשרי מלהלכד ברשתם. ועתה אשר ערכנו משפט מעמד שלשת הדברים האלה נבא בהם אל ביאור הכתובים אשר אנו בהם ונתון טוב טעם ודעת באשר דבר מלך שלטון לדבר ולומר ומאן הוא אלה די ישזבינכון מן ידי כי אמר תרתי מגו תלתא מיני צרות הגדולות שבמעמד שלשתם אני נושא עליכם א' די תתרמון לגו אתון נורא יקידתא ואם תנצלו מזה מאן הוא אלה די ישזבינכון מן ידי כי אשלח בכם את ידי ולא ידרוש לכם הוא יתברך כי בעל בחירה אני ולא יסיר בחירתי ממני והוא הדבר אשר דבר ומן הוא אלה וכו' כי במה שהוא אלוה לא יציל אתכם מן ידי כי לא יחפוץ לבטל בחירת ברואיו ועל שניהם כאחד הטיבו אשר דברו על האחד יכיל לשיזבותנא וכו' ועל הב' מן ידך מלכא שגם שאת מלכא ישזיב:

ושמעתי אומרים שאמרו מן ידך מלכא כלומר במה שאתה מלכא לא תמנע בחירתך הצלתנו כי לב מלך ביד ה' לכל אשר יחפוץ יטנו. ואל יעלה על רוחך שאם לא יצילנו יאמנו דבריך כי מבלי יכולת ה' נטשנו למאכולת אש כי לא נגזר אומר שהצל יצילנו כי אם שהיכולת בידו אם יעשה ואם יחדל וז"א יכיל וכו' והן לא לבלתי הסיר בחירה או להעדר צירוף זכות זולתנו ידיע להוא לך וכו':

טז

ובאומרו למלכא נכוכדנצר אמרו ז"ל שאמרו למסים וארנוניות את מלכא אך להעבידנו אלהיך אין אתה בעינינו כמלך אלא כנבוכדנצר כלומר כמשולל מלכות כאחד העם:

עוד יתכן שעל פי דרכם במתק לשונם נתנו כבוד לאלהינו ית' באמרם נבוכדנצר לא חשחין וכו' והן לא ידיע להוא לך מלכא וכו' והוא כי הוטל עליהם די השיב על שני דברים ראשונה על דבר כבוד שמו ית' אשר חלל ואמר ומן הוא אלה וכו' שנית על אשר גזר עליהם יפלון ויסגדון לצלמא די הקים. ויהי ראשית מאמרם על כבוד אלהים באמרם הן איתי וכו' ואחרית פיהס על אשר ישימו לאל מלתו די לא יפלון ולא יסגדון וישימו כבוד תהלתו ית' להשפיל גאותו וגאונו לפני הדר כבודו ית' כי אמרו הלא נגד יכולת ה' לא תהיה תפארתך כמלך כי איש אתה כאחד העם וזהו אומרו ואמרין למלכא נ"נ כי גם שהיה מלך קראוהו בשמו ואמרו לו נ"נ לא חשחין אנחנא על דנא וכו' כלומר על זה שהוא על דבר כבוד שמו יתברך לא נחשיבך רק כשאר עם האדם ולא נחוש להשיבך כי הן איתי אלהנא וכו':

יח

אך על דבר עשות גזרותיך ומאמריך חשוב אתה בעינינו כמלך וזהו אומרו ידיע להוא לך מלכא כלומר מלך אתה עלינו לכל אשר תגזור על ימין או על שמואל רק בדבר הזה לא תשתרר עלינו לפרוש כפינו לאל זר די לאלהיך לא איתנא פלחין וכו' ואשר לאמר למעלה ומן ידך מלכא ישזיב הנה בארנו כוונתם לומר גם בהיותך מלך ומושל ממשל רב מן ידך ישזיב ובנועם מליהם גלו מסתורי המלך אשר דבר באמור להם לצלמא די עבדית הסתיר לבל יבינו עצתו אשר חשב על היהודים ויתר עמים להשתרר גם השתרר על כלם לבל יהיה בהם שורש וענף יורש עצר ומרים ראש עוד כל ימי הארץ כי אם תחתיו ותחת זרעו אחריו יכרעו ויפולו ותשתפכנה ממשלות מלכים נועדו לבא בעולם כרמז הרומז באברי הצלם למיניהם למלכות הזהב הוא נ"נ בהכנעם ויפלון ויסגדון לצלם הזהב אשר עשה וזה רמז אומרו זה כמה פעמים לצלם דהבא די הקים נ"נ לרמוז באומר דהבא אל מלכות הזהב אשר בקש להקים על שאר מלכיות ובאומרו די הקים רומז על הקמתו אשר זדה להתקומם ולבל ידעו ובל יבינו בדברו אליהם לא אמר תסגדון לצלם דהבא די הקימת כי אם לצלמא די עבדית להקל הדבר לבל ימאנו לעשות והמה גלו סודו באמרם אליו ולצלם דהבא די הקימת לא נסגוד שהזכירו לו הזהב והקמתו למען הודיעו כי לא יבצר מהם כל אשר זמם לעשות ולא כן לבם עמו וגם באמרם לא נסגוד המה באו להשיב על שתים רעות בקש מהם המלך להנפל ולהשתחות באמור להם תפלון ותסגדון וענו ואמרו אליו כי אף גם א' לא יעשו וזהו אמרם לא נסגוד:

יט

באדין וכו'. הנה ראוי לשים לב על מה זה צוה להגדיל המדורה חד שבעה על די חזי המבלי אין כח במאי די חזי למזיה לשרפם צוה למזא חד שבעה ומה גם כי טובה היא להם כי יקל צערם כי תאכלם האש הגדולה קל מהרה ולא תגדל צערם כאשר באש מעוטה ועוד מה ראה על ככה לבחור לו גברין גברי חיל די בחיליה לכפתא וגם אשר צוה לקשרם קשר אמיץ האם נפלה אימתם עליו יחבאו לברוח מתוך ההפכה מבין כל עממיא אמיא ולשניא או העולה על רוחו יערבו אל לבם להתקומם על המלך וקהל עמים אשר אתו ונפלה חתת גבורתם עליו ועל כן על מבחר שלישיו יצוה לכפתא יתהון ועוד באומרו כל קבל וכו' איך ימשך מאשר מלת מלכא מהחצפה וכו' שאותם די הסיקו יתהון קטיל המון שביבא די נורא ועוד למה ימותו מה עשו גבריא די הסיקו לשדרך מישך וכו' והלא מצות המלך עליהם ולא מלבם עשו ועל המלך או המלשינים היה ראוי יעבור כוס כי הם הסבו הרעה ומידם היתה זאת לחנניה וחבריו וגם אומרו נפלו הוא בלתי צודק כי לא מעצמם נפלו וראוי יאמר רמיו גם אומרו וגבריא אלך תלתיהון וכו' יראה שפת יתר כי כל הפסוק נודע מהקודם ומה גם מלת תלתיהון ועוד מה זו שאלה שאל מאתם מלך חכם כמוהו הלא גברין תלתא רמינא וכו' ומי לא ידע בכל אלה ומה ענו אותו באמרם יציבא המלכא כאילו היה צריך לאמת הדבר על פיהם ועוד באומרו ענה ואמר וכו' כי מה שבעיניו יפלא הלא יראה איך הניחו ג' ומצא ד' וגם איך ילכו במו אש ולא יכוו ומה זו תמיהא ולא ישמע לאזניו מה שמוציא מפיו באומרו ורוה די רביעיא דמה לבר אלהין כי בזה נחה שקטה כל תמיהתו כי יש לאל יד בר אלהין להצילם מן האש ועל כן מהלכין בגו נורא וגם הוא הרביעי אשר מצא אז יותר והן הנה דבריו אחרי כן בריך אלההון וכו' שלח מלאכי' ושזיב לעבדיהי וגם נשים לב אל שנותו את טעמו כי פה יקראנו בר אלהין ואחרי כן מלאך באומרו שלח מלאכיה והוצרכו רז"ל לדחוק ולומר כי בא מלאך וסטרו על פיו באומרו רשע האם יש בן כלפי מעלה ועל כן אחר כך לא אמר כי אם מלאכיה והנה כמו זר נחשב האם בער הוא מאיש ולא בינת אדם לו להבין ולהשכיל כי לא איש אל ולא אדם אשר יוליד כאחד האדם חלילה לאל ממדת בעלי גשמות ודומה לה עד אין חקר:

אך לבא אל הביאור נשים פנינו אל אומרו התמלי חמה וכו' על שדרך מישך וכו' כי מי לא ידע כי עליהם יצא הקצף ולא על זולתם ולמה יזכירם בשמותם אך אמנה ראו ראה והנה תוחלתו נכזבה ולא נעשתה עצתו אשר יעץ תחבולות וחשב מחשבות לבלתי ידח נצר משרשיו פארה ראש ויורש עצר לעצור בעמים כלם ובתוך האופן יהיו גם עם בני ישראל בתווי הבאים כי נפל פחד היהודים עליו בל ירימו ראש אחרי נפלם והיה הקםם כי בהכנעם ויפלון ויסגדון לצלם דהבא די הקים אז יכנעו תחת מלכות הזהב הוא רישא די דהבא וכאשר ראה כי האנשים האלה שלמים נתנו כתף סוררת לבלתי שמוע אל דבריו והמה מרו ועצבו לא אבו לעצתו נאצו כל תוכחחו אשר הןכיח בדברים ורבה משטמה וכל זה איננו שוה לו להביאם במסורת הברית להשתחות ולכרוע והעזו פניהם מסלע לדבר אתו קשות אז קצף המלך על קולם כי אמר בלבו הלא אם היו מדלת עם בני ישראל לא ישית לב כי לא תופר אשר יעץ תחת שלשת אנשים אשר לא יכרעו ויפולו כי יתבטלו במעוטם כאשר לא ישית לב על רבים מעמי הארץ אשר לא היו אז במדינת בבל אחר כי כל גדולים וטובים מכל עממיא אמיא ולשניא שם היו כורעים ומשתחוים לצלמא די הקים אך בראותו כי רבים ונכבדים המה אלה שלומי אמוני ישראל ויש לאל ידם להגן על בני דורם מבני ישראל החרדים אל דברו ויכרעו ויפולו והיו כלא היו אשר כרעו וישתחו להכנע בהשתחום תחת מלכות נ"נ כל זרע ישראל כי יש לאל יד שלשת האנשים האלה להציל את כל עם אלהי ישראל מתחת סבלות נ"נ כךאשר חשב עליהם המלך הרע ובליעל ההוא על כן גדל הכאב מאד כי ראה כי מה יסכון לו הנקם מהם אחר אשר לא תעשה מחשבתו הרעה אשר חשב לעשות וז"א התמלי חמה וכו' לא על עברם מאמרו אשר גזר אומר רק על היותם שדרך מישך ועבד נגו כי גדולים וטובים המה מאד בעלי חשיבות גדול כי על כן קראום כשם אלהיהם וזהו שדרך מישך על כן התנכל עליהם לבלתי החליט מיד להשליכם במו אש אך מה עשה התחיל להגזים עליהם בחמה שפוכה להגדיל המדורה חד שבעה על די חזה למזיה:

כ

ולגברין גברי חיל אמר לכפתה למען הבהילם ולבעתם אולי יבהלו יחפזו ממראה עיניהם אשר יראו בהגזמותיו אשר יפליא לעשות וירך לבבם ויתנו לב לשוב לעשות מעשהו זר מעשהו ולעבוד עבודתו ככל אשר יסד המלך לכרוע ולהשתחות ולא תופר עצתו מעשות מזמות לבו ועל כל אלה לא צוה לקברם ושיפילום מיד רק לכפתה למרמא אחרי כן ולא החליט יהיה מיד כי אמר אולי ישובו לכסלת שאלתי ובקשתי בהאריך הדבר ובין כך מפחד לבבם ישובו לתוכחתו:

כא

אך בני חילו הבהילו לעשות את דבר המלך ולא יכלו להתאפק ולהתמהמה עד עת בוא דברו להעבירם באש וזהו אומרו ורמיו לגוא וכו' לומר הושלכו כפועל הנעשה מאליו בלתי מתייחס אל המלך הגוזר עליהם ועל כן נתחייבו שונאיהם של ישראל המשליכים אותם באור כליה כי לא קוו עד בוא דבר מלך לומר להם מה יעשו כי לבבם למרע פן תשנא צבו בשדרך מישך ועבד נגו וימנע המלך מבוא בדמים והם לדמם יארובו על כן לא אחרו לעשות הדבר:

כב

ובגלל הדבר הזה אז נאשמו וכאכול קש לשון אש קטיל יתהון שביבא די נורא ולהורות את בני ישראל כי לא על חנם לקו ובאש ה' נשפט אתם נאמר כל קבל די מלתא מלכא מחצפה וכו' כלומר למה שמלת מלכא מהחצפה וממהר לעשות אותו והיה ראוי כי אחרי די תנורא אזה יתירה והוכן להשליכם לא יתמהמה מלצוות עליהם ינתנו בתנור אש והוא לא כן עשה על כן היה להם לעמוד על משמרתם לראות מה ידבר בם והוא לא דבר דבר והמה לא חכו לעצתו הלא יורה כי יראו פן חמת המלך שככה על כן המה היו בני תמותה וזא מן די מלת מלכא מהחצפה ועם כל נחצותו כבר תנורא אזה יתירה והוא לא שב לצוותם לכן גבריא אלך די הסיקו וכו' קטיל המון שביבא די נורא כי מה' היה להם כי רעה במגורם בקרבם:

עוד היה אפשר לומר בכונת הכתוב שהוא לתת טעם לסבת טעותם לחשוב כי אין לב מלך להאריך להם ואמר מן די מלת מלכא מהחצפה וגם תנורא אזה יתירא זה היה סבה די גבריא הסיקו וכו' קטיל המון שביבא די נורא כי טעו בנחיצת המלך ובמאי דאזה יתירה ולא שתו לבם ליחל ותאכלם אש על שלחם יד בשלמים ההס בטרם יבא אליהם מאמר המלך אך בראשון נותן הכתוב טעם לשרפה אשר שרף ה' במשליכים ואומר די הכיקו הוא לומר שלא היה להם פנאי להשליכם תוך התנור רק העלום על שפתו כי פיו היה למעלה כנודע מצורת התנורים ובטרם הדחיפום פנימה קטיל המון שביבא די נורא וז"א אחרי כן נפלו לגו כו' כי אחר שהעלום עד שפת התנור נפלו אל תוכו מעצמם כי כפותים היו:

כג

וגבריא אלך וכו' אדין וכו'. הנה נבוכדנצר תחת שלש נפלאו ממנו נבהל נחפז ותוה וקם בהתבהלה ראשונה כי שלשה נעשו ארבעה שנית אשר אסורים הושלכו ועתה נרפים הם נרפים נתקו מוסרות והוו שרין מהלכין תחת היותם מכפתין ונוראות יפלא כי להבות אש המסו אסוריהם הלא יוכלו יגעו בלבושיהם שלישית כי הן לו ראה התנור גרוף ואשו חוצה לו או היה האש לאחד מירכתי התנור והמה ממנו והלאה לא יפלא בעיניו כל כך יעשה זאת אלהי ישראל למענם אך עתה נדמה נדמה ויבהל כי ראם הולכים במו אש ולא יכוו כי הפליא לעשות הוא ית' אתם הפלא ופלא כי הן בעודנו האש בתוכו והמה בו יתן להם מהלכים בין רצפי אש שלהבת יה והן הנה דברי פי מלך באומרו הא אנה חזי וכו' על האחד אמר גברין ד' ועל השנית אמר שרין ועל השלישית אמר מהלכין בגו נורא והנה להקטין איפת הנס השני היה מקום יאמר אומר אולי משגה הוא היה לקושרים אותם בהחפזם ולא הכינו לחזק מוסריהם כי נבהלו מחמת מלך מלאכי מות אשר שלח בהם לקושרם ולא היה הקשר אמיץ ולא שתו לב החזק הוא הרפה או אולי מקרה הוא קרה באחד מהם כי נטשו חבליו בל החזיקו והוא ראה ויתר את שני רעיו הנותרים באופן יחלישו כח הנס השני הזה על כן הקדים ואמר וגבריא אלך תלתיהון נפלו לגוא אתון נורא יקידתא מכפתין לומר כי שלשתם כאחד ירדו בתנור אש כשהם מקושרים:

כד

ובגלל הדבר הזה ולחזק אמיתתה שאול שאל האיש להדברוהי הלא גברין תלתא רמינא לגוא נורא מכפתין לומר האם לא הגיעו שלשתם באש עודם מכפתין שלא קרה להם מקרה להתיר מאסרם טרם הגיעם אל מחוז אש התנור ובכן הטיב אשר דבר לגוא נורא מכפתין ולא אמר לגוא אתון נורא לומר כי עד הגיעם תוך האש היו אסורים ולא הותרו מבראשונה ולכן הוצרכו לאמת דבריו כי כדבריו כן הוא כי שמו לבם להבין במראה וראו כי כן ובכן ענו ואמרו יציבא מלכא ואז שנה ופירש שלשת הדברים נפלאו ממנו אשר ראה מקבילות אל הפכן הנרמז ונזכר בשאלתו בפסוק הקודם כי אמר הא אנא חזא גברין ארבעה לעומת אומרו גברין תלתא רמינא וגם את השנית דהוו שרין וגם השלישית שהם מהלכין בגוא נורא לעומת אומרו גברין לגוא נורא מכפתין כי נהפוך הוא שהמה שרין בגוא נורא מהלכין וגם כי על שלשת הדברים רמז בשאלתו למה שהעיקרית אשר הסבה דברי שאלתו ותמיהתו הוא ראותו אותם שרין מהלכין על הגחלים תחת היותם בגוא נורא מכפתין כמדובר על כן אותה באר היטב באומרו לגוא נורא מכפתין שעד הגיעם לאש היו מקושרים:

כה

ענה ואמר הא אנא וכו'. מלבד אשר הערנו בפסוק הלז עוד נבין במקרא כי הלא יותר היה נכון הדבר אשר בטרם אומרו וחבל לא איתי וכו' יאמר ורוה די רביעאה דמה לבר אלהין לתת טוב טעם אל אומרו גברין ד' לאמר מי זה היה אשר ראה אז יותר ואחרי כן יאמר שחבל לא איתי בהון ועוד מי לא ידע שאם היו מהלכין בגו נורא שחבל לא איתי בהון כי הלא אין מקום מוכן ימצא חבל למהלכים על הגחלים כרגלי הבעלים כדא אם ילך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה נמצא כי בכלל אומרו מהלכין בגו נורא היה וחבל לא איתי. אכן לבא אל הביאור נזכירה נא דברי תל אשר אמרו מי הגיד לו כי מלאך ה' צבאות הוא הרביעי כי יאמר ורוה די רביעאה וכו' אך הוא כי כאכול קש לשון אש את כל חיל סנחריב בבואו לכבוש את ירושלים בליל פסח בימי חזקיה מלך יהודה הנה היתה שרפתם על יד האיש גבריאל שר האש ונחלקו ז"ל במנין הנותרים עם סנחריב יש אומר חמשה דכתיב שנים שלשה גרגרים בראש אמיר דהיינו חמשה ויש אומר ששה דכתיב ונער יכתבם ודרך הנער כי קטן הוא בתופשו בקולמוס לעשות שריטה כמין וי"ו שעולה ששה ויש אומר עשרה כי דרכו של תינוק לעשות נקודה כמין יו"ד שעולה עשרה והצד השוה שבשלשתם בין למר ובין למר כי נ"נ היה א' מהנותרים והוא היה נעור בלילה ההוא וירא את המלאך גבריאל עומד ושורף במחנה ועל כן כאשר שב וראה אותו עתה במראה אשר נראה אליו בתחלה ידע באמת כי מלאך ה' צבאות הוא ואמר ורוה וכו' דמה לבר אלהין ובדבר הזה אפשר לנו לומר כי למה שהוא ית' אש אוכלה הוא כד"א כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא על כן בבואו לדבר על מלאך אשר הא שר האש מצא את לבו בבחינת ההדמות הלז לקראתו בר אלהין לרמוז אל היות ביניהם יחס מה כאשר ימצא יחס והדמות אל הבן עם האב אשר ממנו נמשך גם כי מה דמות נערוך לו ית' עם משרתיו עושי רצונו ואין דומה לו באש הנעלם תכלית ההעלם והקדושה המתייחסת אליו ית' במשרתיו אש לוהט ושר האש כי אם בשתוף הכנוי כי לרמוז היות המלאך ההוא שר האש אמר דמה לבר אלהין כי גם כל משרתיו יקראו בני האלהים להיותם אש לוהט ומה גם אשר הוא שר האש ולרמוז על פרטות ההדמות אשר לזה על השאר באשר הוא שר האש אמר דמה לבר אלהין ולא אמר דמה לבני האלהים אך כוון לייחד את זה מכלל הנקראים כך דרך כלל על הבראם מאש וכן הסכימו רז"ל כי האיש גבריאל הצילם כי ראשונה אמר מיכאל שר המים כי אליו יאתה כי המים יכבו האש וענה גבריאל ואמר לא תהיה תפארתו ית' לכבות האש על יד איש משרי המים כי כה דרכם אך במה יודע היום גדולת יוצרנו ית' אם לא שעל ידי הממונה על האש יציל את עושי רצונו מלהבות אש והודה הוא ית' וישלחהו וצינן מבחוץ. ובזה נבוא אל ביאור הכתוב והוא כי בא לתת טעם אל אשר השתומם כל שלשת הדברים נפלאו ממנו הנז' באומרו הא אנא חזה וכו' כאשר כתבנו ואחר הזכירו מעמד שלשתן ראה והנה תשובה מוצאת כי הא' והיא על הרביעי אשר מצא אז יותר מלאך אלהים הוא אשר שלחו ה' להצילם מאור כשדים כמאמר המלך אחרי כן באומרו שלח מלאכיה ושזיב וכו' וגם השנית דהוו שרין תחת היותם מכפתין יתכן כי המלאך הגואל אותם ניתק מוסרותיהם וגם השלישית אשר יהלכו במו אש כל אלה יפעל אל על יד מלאכו על כן בא ויאמר וחבל לא איתי וכו' לומר כי אדרבה משם ראיה מהמלאך אשר נמצא אתם לגדל ולרומם גודל הנס הפלא ופלא והוא כי הן לו היה המציל אותם שר המים גם כי הוא פלאי החרשתי מלהוסיף להפליא ולהבהל על המראה ככל אשר נבהלתי מראות אך אמנה באשר הוא שם אתם שר האש השורף אדרבה הנני מתבהל על מה שלא נשרפו כלם כי נמצאו עומדים בין שתי אשות תחתון ועליון וזהו אומרו וחבל לא איתי בהון ורוה וכו' כלומר מה שבעיני יפלא הוא איך חבל לא איתי בהון בהיות שרוה די רביעאה דמה לבר אלהין הוא שר האש המתדמה אליו ית' בשתוף הכנוי הלז והוא השורף את כל מחנה אשור לילה א' כאשר עיניו ראו ולא זר ואיך בסבתו ילכו אלה במו אש ורגליהם לא תכוינה ובגדיהם לא תשרפנה ותהי להפך מהמיוחד אל המלאך ההוא והוא כי הוא לא ידע כי חימם מבחוץ וצינן מבפנים כדברי רזל:

ובדברינו אלה מצאנו ראינו טוב טעם על מה עשה ה' ככה לפקוח עיני האיש הרע הזה ותראינה עירו את האיש גבריאל בשורפו במחנה אשור אך תהלה לאלהינו צופה ומביט עד סוף כל הדורות כי האלהים עשה לעת כזאת הגיע למלכות ויעלה על רוחו לעשות צלם די דהב ולצות יפלון ויסגדון לצלמא די הקים ולהשליך במו אש לחנניה וחבריו והוא ית' יעשה למען שמו ככל נפלאותיו להצילו מהאש ע"י שר האש למען יודע עוז מעשה ה' כדברי המלאך אליו ית' כאמור ואיך היה האות הזה נודע ומתפרסם אם לא בראות המלך את המלאך שורף במחנה אשור ועתה הוא יצילם ויודע לעיני המלך וכל עממיא אמיא ולשניא על פיו מגדול ישועות מלכו של עולם המושיע את חסידיו באשר הכה את מחנה אשור ואם נדקדק לשון אומרו הא אנא חזה קרוב הוא לומר כי הוא לבדו הרואה והאנשים אשר היו עמו לא ראו את המלאך ויבא על נכון אשר כתבנו כי למען זאת הראה לו הוא ית' את המלאך למען יוסיף להפליא לעומת אשר ראה אותו בראשונה כאמור:

כו

באדין קרב וכו'. ראוי להבין במקרא למה זה לכולם בשם יקרא שדרך מישך וכו' ולא דבר בם מבלי יקראם וגם באומרו אדין נפקין כי מלת אדין מיותרת ויאמר נא שיצאו וידוע כי אז היה וגם אומרו מן גוא מרא ולא אמר מן גוא אתון נורא:

אך הנה למראה עימו שפט והכיר כי אין דבר גבורות והנוראות ההם יאותו להתייחס בלתי לה' לבדו ויירא פן יאמר איש מעממיא אמיא העומדים לפניו כי שמות הבעלים אשר יקטירו להם המלך ושאר עם הארץ אשר השלמים האלה נקראו בשמותם שדרך מישך ועבד נגו קמו ויעזרום מהכוות באש והוא ידע כי המה לא אלהים כי הבל המה לא ירעו ולא ישחיתו וגם היטב אין אותם כאומר באחרית פיהו די לא איתי אלה אחרן די יכל להצלה כדנה ע"כ הקדים ואמר שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי וכו' לומר גם שנקראתם בשם הבעלים שדרך מישך וכו' אין שלמותיכם אשר הועיל לכם מצדם רק במה שאתם עבדוהי די אלה עילאה ולא מתתאי אשר שמותם אני מזכיר כי לאל עליון תתייחסו ואין לזרים אתו ולהורות היותו מכיר כי לא היו מרגישים צער בהתהלכם בגוא נורא אמר פוקו ואתו שלא תתייחס צאתם מתוכו אל בריחה והצלה כי אם אל יציאה וביאה בחיריית וזה ענין אומרו אדין נפקין וכו' לומר כי אז על פי מאמרו יצאו מתוך האש כי הוא יורה שאם לא כן עדיין היו מאחרי שבת מהלכין בגוא נורא כי גם שם יד ה' תנחם ותנהלם דורכים על הגחלים כדורך בגת וזהו אומרו מן גוא נורא כי עדיין עומדות היו רגליהם בגוא נורא על רצפת רשפי אש ולא יסורו ממנו אצל פנה פנויה מגחלי אש. והנה אמרו רזל שלא רצו לצאת עד עת בא רשיון המלך ואפשר היה מפני כבודו וקרוב לשמוע כי יראו מחמת מלך פן יפגעם בחרבו הקשה ואולי יען כי איש הוא ובעל בחירה לא יבצר ממנו כל אשר יזם לעשות ולא ימנענו ממנו הוא יתברך על כן התמהמהו במו אש כאומרים לפניו ית' הלא טוב לנו למות הנה כי תאכלנו האש הגדולה הזאת ולא נמות ביד הערל הזה ובראותם אשר נתן ה' בלב המלך אליהם יטה חסד לדבר אליהם רכות בשובה ונחת יצאו אליו ולצבי ולכבוד עבדוהי די אלהא עילאה קראם נוסף על אשר חרד את כל החרדה ותוה וקם בהתבהלה כי גדל מאד בעיניו אשר הפליא לעשות אלהיהם בעדם אדין נפקין כי ראו נהפך להם לאוהב לא ילחם בם וזהו אומרו אדין כלומר ולא מאז עד עת בא דבר מלך שלטון דברי שלום ואמת:

כז

ומתכנשין אחשדרפניא וכו'. הנה יראה שפת יתר באומרו די לא שלט נורא בגשמהון ושער ראשהון לא התחרך וסרבליהון וכו' יאמר נא די ריח נור לא עדת בהון ובכללו יהיה כל הקודם כי בכלל מאתים מנה ועוד באמרו וריח נור לא עדת בהון העל זאת פקחו עיניהם להריח בריח סרבליהון וריחא לאו מילתא היא בערך כל הקודם ועוד באומרו ענה נ"נ ואמר וכו' נשים לב אם יתכן להתפרש מלשון ענייה ותשובה כמשמעו ברוב המקרא ולא נדחוק לפרשו מלשון הרמת קול וגם יראה מאריך בדבר אחד במלות שונות באומרו די התרחיצו עלוהי ומלת מלכא וכו' ויהבי וכו' מה שאינו מדרך איש נבון וחכם כמוהו להפליג בשפת יתר ועוד כי דבריו סותרים אלו את אלו כי מאומרו די התרחיצו עלוהי מורה כי בה' בטחו להנצל ואיך ישוב ויאמר ויהבו גשמיהון וכו' שמורה כי לא בבטחון הנצל עשו כי אם בכונת השרף באש על קדוש ה' ועוד אומרו ומלת מלכא שנין כי זה יורה כי לא געלה נפשם לבלתי עשות מצותו כי אם באשר חפץ בחרו אך בשנוי מה ולא כן הדבר כי המה מרו ועצבו נאצו ומאסו באשר בחר כדרכו ושלא כדרכו וכמו זר נחשב לומר כי ירא לאמר ומלת מלכא בטילו מפני הכבוד כי אם אדונים הוא איה מוראו כי המרו אמרי פיו לא אבו לעצתו וישימו לאל מלתו:

אך אמנה כל המון חיל עם ומדינה השרים והסגנים והפחות הרואים את כבוד האנשים האלה שלמים בגופם המה ראו כן תמהו קרבו ויאתיון עמדו ויתבוננו בהם ויתנו אל לבם לחשוב מחשבות לדעת מה זה ועל מה זה וישגיחו בכל פרטיהם גויותיהם שערם ומלבושיהם ממשם וריחם כי בושו מאלים חמדו להם ובעת צרתם ישועו ואין מושיע להם ויבקשו לדרוש ולתור בחכמה לשלוח יד ולבקש תואנה לדבר דבר תועה במראה הגדול הזה בניבם נבזה אולי ימצאו שם בדק לתקוע יתד שלא במקום נאמן לתלות הנס ולדבר ולומר כי לא מה' יצא הדבר ולא מצאו להם כן והוא כי אשר לא מבני ישראל המה כדרכם וכעלילותם המטים עקלקלותם לפי שכלם ותבונתם אחרי הטבע כי היא חכמתם ובינתם ישפטו כל מעשה ה' הגדול והנורא והנה בהצלה כדנה הדן דינה לסיבה טבעית ושלא ה' פעל ועשה לא יבצר ממנו לדבר ולומר כי אחת משתים המה קורותם המוצאות אותם בהנצלם או כי ביודעם כי גם המה היו מקריאי העדה הנועדים להשתחות לצלם דהבא ולבם לא כן על כן קדמו וימשחו עצמם בסלמנדרא היא הבריה הנבראת באש לבל ימשול בם יקוד אש או יאמרו כי מעשה כשפים עשו והועילו כאשר חשב פרעה על משה וניל אהרן במצרים ולראות אם דרכיהם אלי יתכנו עמדו ויתבוננו בהם ובראשונה החלו ויראו כי אין והוא כי דרך המשוחים בסלמנדרא למשוח כל בשרם ולא יוציאו דבר יקר כמוהו למשחה בהם שער ראשם העומד להגזז ומה גם סרבליהם ועל כן החלו להתבונן תחלה די לא שלט נורא בגשמהון כלומר כי גם כי דבר גדול הוא אפשר לתלות בדבר טבעי במשיחת סלמנדרא אך שבו וראו די שער ראשהון לא התחרך באופן כי לא יתכן הדרך ההוא ודקדק באומרו שער ראשהון כלומר כי הן לו נשרף שער הראש ולא שער הזקן החרשנו כי לחשיבות שער זקנם אשר לא ישחיתו כהתגלח שער הראש העומד ליגזז משחוהו גם הוא אף בראותם די שער ראשהון לא התחרך נרפים היו נרפים בסיבה ההיא ובזה יתכן אשר לא הזכירו שער הזקן כי אם שער הראש ומה גם למארז"ל שהולידו אחרי כן בנים ובנות כי לא היו סריסים ממש גם שעליהם נאמר והיו סריסים בהיכל מלך בבל כמו שארז"ל ועדיין היה מקום לומר אולי חמלו על שער ראשם וימשחוהו גם הוא לא נכון הדבר כי הלא גם סרבליהון לא שנו ואין הדבר סובל משחום גם הם בדבר יקר כמוהו ושהיה נמצא אתם כל כך בפתע פתאום ומה גם שהבגד שואב הדבר ולא עוד אלא שהיה ניכר לעיני כל רואה נמצא בטלה בזה התואנה הראשונה ועדיין היה מקום לומר השנית כי קסמים בידם ובמעשה כשפים הצילו נפשם ומלבושיהם אך גם זאת מיעטו והרחיקו בראותם כי ריח מר לא עדת בהון כי אין כח במעשה כשפים לבלתי הדבק בם אף גם הריח על כן השתוממו כשעה חדא כי לא ידעו מה הוא ובזה יבא על נכון הזכר כל א' וא' מפרטי ההצלה גם הבלתי עקריים ובהדרגתם זו למעלה מזו:

כח

ואז המלך כאשר ראם נבוכים ענה ואמר להוציאם מתוך המבוכה כעונה על מזמות לבם בריך אלההון וכו' כלומר אל תשיתו לב אל טענות ותואנות כוזבות כי אין דבר יתייחס אליו הנס הגדול הזה בלתי לה' לבדו וז"א ענה ואמר וכו' וכאשר נשים פנינו אל קוראו אותם בשמותם שדרך מישך וכו' ואשר מיהר לענות הלא נראה מה מתקו דבריו כי נעמו למלל רברבן ברוממות אל בגרונו יוצק זהב רותח בפיו ולשונו כי לא הסיר חסדו בעת ההיא והוא כי המלך היה ירא פן בהתמהם על בלתי מוצאם סבה טבעית אל הצלתם בל יצא עתק מפיהם דאמרו אמור למנאצי ה' כי אין זה כי אם שם אלהים אחרים אשר נקרא על כל אחד מהם עמד להם להוציאם מאור כשדים על כן גם שרמז גם הוא זה למעלה כאשר כתבנו בדברו אתם הניף ידו שנית נגד כל הנקבצים אחרי כן ואמר בריך אלההון די שדרך מישך וכו' כלומר אל ירע לבבכם מהבינו אל המפליא לעשות ולתת כבוד אל שמות הבעלים אשר נקבו בשמותם אך ברכו נא את אלהי שדרך מישך ועבד נגו ולא את אלו אשר שמותיהם אני מזכיר אשר לא אלהים המה כי מבלעדיו אין אלהים והראיה שיודו גם הגוים ערלי לב אשר לא ידעו דרכיו ית' ומעשה תקפו ונפלאותיו הלא היא די שלח מלאכיה ושזיב וכו' כי הלא גבריאל אשר ראה שהצילם מלאכו של אלהי ישראל הוא אשר ידעו פנים אל פנים מאז הכה במחנה אשור ואיך יעלה על לב תועי לבב ישלח ה' מלאכו לעשות רצון אלהי כשדים או שיהיה להם כח לעשות דבר על ידי מלאך ה' צבאות עוד שמת די התרחיצו עלוהי כי הן לו בטחו בבעלים נקבו בשמותם חלילה היה מקום יעלה על רוח עועים כי למען זאת קמו ויושיעום אך אמנה לאפם ותהו נחשבו להם ולא בטחו כי אם בה' אלהיהם כאומרם הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין ואין ספק כי אשר בטחו הוא גאלם ולא זולתו וזהו די התרחיצו עלוהי וראו נא מה גדל בטחונם בו כי מלת מלכא שניו והוא אשר כתבנו למעלה כי בבואם להזכיר גדולתו ית' לומר הן איתי אלהנא וכו' השפל השפילו תפארת רום מלכות נ"נ ולא קראוהו בשם מלך כ"א נבוכדנצר באומרו ואמרין למלכא נ"נ וכו' לומר שעם היותו מלכא קראוהו נ"נ לומר כי לא לבעל מלכות ושררה נחשב הוא לפניהם נגד עבודתו ית' ומה גם לרז"ל האומרים כי בפירוש אתמר לפניו למסים וארנוניות אתה מלך אך לדבר זה אין אתה אלא נ"נ כאיש מיתר העם הבלתי נקרא כי אם בשמו לבד וזהו אומרו פה ראו עתה את אשר גדל בטחונם בו ית' כי הנה ערבו אל לבם לשנות שם מלכות ממני וז"א ומלת מלכא שניו כי מלת ותיבת מלכא שנו לבלתי יקראוני מלכא רק נ"נ לבד ואם כן ודאי אמונה אומן כי אשר התרחיצו עלוהי הוא היה המציל אותם ולא אחר ואולי תאמרו הן אמת כי עם האלהים עשו היום הזה הטוב והישר להקדיש את קדוש יעקב אלהי ישראל אך לא יבצר מהם כי הערו למות נפשם ואולי לא היה נעשה להם נס ולא היה נדרש להם ככל המון הרוגים ושרופים על קדושת שמו ית' או היה עולה חמתי באפי להעבירם בשלח על כבודי המחולל על ידם וגם ה' לא יצילם מידי כי בעל בחירה אני באופן כי הסתכנו לדעת וישימו את נפשם מנגד ותאמרו בלבבכם כי לא מחכמה עשו אך לא כן הוא כי הלא היא חכמתם ובינתם והוא כי כל איש חכם לב הלא ידע ולבבו יבין כי לא החומר והגוף הוא האדם כי הלא עפר מן האדמה הוא וכי אנוש רמה ובן אדם תולעה ומה יתרון עם ה' אלה אשר הגדילם ה' לאמר אליהם אדם אתם וארז"ל אתם קרוים אדם וכו' אך אין ספק עיקרו וטוב איכותו הוא הנפש ואין החומר כי אם התלבשות מה וטפל אליה כדבר שנאמר על בשר אדם וכו' מורה באצבע אלהים אשר דבר כי לא הבשר הוא האדם ובכן רצה ה' לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם יסורין בעולם הזה חלף אשר חלפו חוק הפרו בריתו ית' ומצותיו אשר צוה לטוב להם יען וביען הציל אותם מיסורי הנפש הגדולים בעולם הבא ולהביא עליהם תוכחות מוסר הקטנים והקלים בעולם הזה הבלתי מגיעים רק אל החומר כאיש אשר יכוהו בלבושו לבדו על חטאת עצמו ובגלל הדבר הזה הרוגי מלכות על קדושת ה' נקל בעיניהם ויקבלו בטוב לבב רק את המות ההוא על כי לא השליטם ה' ברוח ונפש כי אם בחומר הנמאס ישימו מרמס מן גו יגורש אך הנפש אז תמלא עלה תעלה מעלה מעלה על שולחן מלכו של עולם ותתענג על ה' בצחצחות לא שערום חכמים ונביאים ועל כן אשר נגע אלהים בלבו יקדישו שמו ולא יבערו ויכסלו להשליך את נפשם אחרי גום להמית נפשותם וחיתם להחיות את גויתם חיי שעה והן הנה היו דברי נ"נ הנה באומרו ויהבו נשמיהון וכו' כלומר אל נא יעלה על רוחכם לחושבם כמסתכנים ובלתי בוחרים בחיים כי הלא לא מסרו ולא סיכנו כי אם את גופם וגשמותם אך לא את נפשותם כי אם תהיה גופם כלה באתון נורא לא תהא נפשותם נשרפת כי הן הוא משוש דרכה ונועם חיותה וז"א ויהבו גשמהון כי לא נתנו את רוחם בלתי אם גויתם ואדמתם להחיות נשמתם ותקל בעיניהם מיתתם כי הלא מצער היא ותחי נפשם ואם תאמרו אלי הלא אם תטיב שאת והגבה למעלה חין ערכם ותפארת רום מעלתם על כל כבוד והלא חרפה היא לך הלא תכלם כי תשבחם על אשר עברו מצותיך וישימו לאל מלתך ומאסו באלהיך והורו באצבע כי אך שקר נחלו אבותיך על כן אמר די לא יפלחון ולא יסגדון לכל אלה להן לאלהיהון כלומר לא אותי מאסו ממלוך עליהם רק על דברת הדת והאלהות וגם לא יאשמו על דבר כבוד אלהי המלך כי לא האמינו באלוה מאלהי העמים מבלעדי אלהי ישראל ויגעלו באלהי המלך אז יאשמו אך לא כן הוא כ"א דרך כלל קיימו וקבלו עליהם די לא יפלחון ולא יסגדון לכל אלה להן לאלההון כי מבלעדו אין אלהים באופן כי גם כי בכלל הנגעלים יהיה אלהי המלך לא משנאתם אותו הם עושים כי אם מאהבת ה' בלבם ולא ימירו את כבודו בכל אלהי העמים אלילים דרך כלל וז"א ולא יסגדון וכו':

כט

ואם יאמר אומר הלא אם אדונים אתה איה מוראך ובמה יודע אפוא קבלו עליהם את עול מלכותך אם לא בבלתי מאסם באלהיך אף גם בכלל שאר כל אלהי העמים כי אם ישאו לך פנים לא יאמרו על פניך לאלהך לא איתנא פלחין וכו' על כן אמר וממ שים טעם די כל עם וכו' כלומר הלא עתה גם אני מודה ועוזב ושם טעם לגזור לגזרים את האומר שלו על אלההון די שדרך מישך וכו' כלומר גם כי לא אלהי הוא כי אם דשדרך מישך וכו' ואיך אשים אשם נפשם אשר הכירוהו מקדם כי הוא הקדוש והוא אלהיהם על החזיקם במעוזם ולא ימירו את כבודם על קיא קלון אלהיהם ועל פי דרכו הורה כי לא נגעל על ידי מעשה שהיה אלהיו לבדו כי אם גם כל אלהי העמים ועל כן ראה לאסור איסור כולל על כל עם אומה ולישן לשלול כל אלהותיהם וכאומרו די לא איתי אלה אחרן די יכל וכו' ולשלא יראה ככופר באלהיו ומודה ועוזב כי כל אלהי העמים אלילים ונמצא עובר על דתו ומשקר באמונתו ואולי יקצפו על קולו עמו וחילו וימאסוהו ממלך לכן עשה על ככה שתים רעות ראשונה שלא צוה יאמינו בה' אלהי אמן רק שלא יאמרו שלו לדבר נגדו שנית באומרו די לא איתי וכו' די יכול להצלה כדנה כי הניח פתחון פה לשומע ישמע את דברו אמר כי גם כי לא יציל אלה אחרן הצלה כזאת כאומרו הצלה כדנה הצלה פורתא מיהא יוכל להציל ואף כי בחכמתו אפשר כי לא כן לבו דבר כה לעיני העמים לסבה שהזכרנו:

ל

והנה היה מקום לחשוב על המלך לאמר כי להיותו כושה? קלון על אשר העזו פנים נגדו ונגד אלהיו עשה בערמה לפאר לרומם את אלהי ישראל ואשר משרתיו שדרך מישך וכו' עשו יפה בעתו די התרחיצו עלוהי ומלת מלכא שניו כי לית אלה יכול להצלה כדנה אך מי יודע אולי לא כן לבו עמהם כי מרו את דברו ויבזוהו בקהל רב ולא יבצר היתה בלבו שומה ורבה משטמה על כן להורות לעין כל כי כפיו ולשונו כן לבו ברוממות אל בגרונו וששדרך מישך וכו' לבבו שלם עמם כאשר דבר על כן באדין מלכא נ"נ הצלח וכו' כלומר באדין בלי איחור כי אם אז בעת שהלבינו פניו הצלח אותם וינטלם וינשאם במדינת בבל כי אין מקום לומר כי גם זה עשה לחפות כי כולי האי לא הוה עביד:

לא

נבוכדנצר מלכא לכל עממיא אמיא ולשניא וכו'. הנה להיות מדרך מלכים גדולים בעבור עליהם דבר גדול ומתמיה ומה גם אם משל ממשל רב כנ"נ מלכא אשר מלכותו בכל משלה להעביר קול בכל מלכותו את כל הקורות אותו למען דעת כל עמי הארץ את מעשה ה' כי נורא הוא כי יתן אל לבו לאמר מי יודע לעם כזאת הגיע למלכות הרב ורם אשר השליטו ה' על כל גויי הארץ המה מלכיהם שריהם סריס אל משמעתו להודיע ולהשמיע את כל רבים עמים מעשה תקפו ית' אשר ממכון שבתו השגיח כי אז יהפוך אל עמים שפה ברוריה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו כי יקירו דרכיו ויהי נא פי שנים בהיות על יד איש ומי כמוהו מורה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוהו בכל דבר חכמת בינה ככל הכתוב למעלה ואף גם כי מאד נעלה על כל מלכי גוים כלם ומה גם עתה המון עמים רבים שייחלו כמטר לו ופיהם יפערו למלקוש מאמרו ויקבלו כלם את קול דבריו כדבש למתוק לקיים עליהם את כל תוקף אמונת השגחתו ית' ככל היוצא מפי מלכם אשר על ראשיהם כי יכנסו דבריו באזניהם זה עשר פעמים מדברי כל איש חכם לב זולתו על כן מצא המלך הלזה אל לבו להשמיע קול תהלות ה' ועוזו אשר הפליא לעשות עמו וכל עממיא אמיא ולשניא כי כלם כאחד ליה יפלחון וישתמעון למען ישמעו ולמען ילמדו כי לא עזב ה' את הארץ חלילה ולא חדל מהשגיח על כל פרטיה כי רם ה' ושפל יראה על כן אז אמר לבא במגלת ספר כתוב על כל עם ועם לגלות אזניהם ולספר להם את כל אשר קרהו ואת פרשת הקצף אשר קצף ה' עליו וישנהו לרע לו וממשלו מים עד ים ולהדמות לחיה ולבהמה ועם עדריא מדוריה וכאשר שב אפו ממנו השיבו לקדמותו על כנו ולאיתנו כמשפט הראשון כמפורש באר היטב כדברי האגרת הזאת אשר שלח ויהי דבריו כמדבר אל עמים כלם באומרו נ"נ מלכא לכל עממיא אומיא וכו' וטרם החלו לדבר דבריו יפקדם לשלום ובלשונו הורה להם כי דברי עצמו המה כלם וכאלו פיו המדבר אליהם ולא המה דברי סופר המלך משמו הגורעים ומוסיפים כדרכם וכעלילותם על כן דבר ידבר כמדבר לנכח שלמכון וכו' אתיא וכו' די עבד עמי וכו'. והנה דרך המלך המולך על מלכים רבים ונכבדים הרודים על כל עם ועם מדינה ומדינה כנ"נ כאשר יעלה על רוחו לשלוח ספרים אל כל חיל עם ומדינה יבזה בעיניו לייחד אמרי ספר אל המון עם הארץ כי אם אל מלכיהם שריהם ואחשדרפני המלך והפחות ככל אשר עשה המלך אחשורוש כדבר שנאמר ויכתב ככל אשר צוה המן אל אחשדרפני המלך וכו' אך אמנה למה שהיה בלב המלך הלזה להורות וללמד דעת אל עמים כלם לבלתי יתגאלו במדת הגאוה ומממ יראו וכן יעשו כי תחת גאונו הורד שאונו כי משפיל גאים ה' כאומרו ודי מהלכין בגוה יכיל להשפלה על כן בפתח דבריו הורה כי נם הוא היה נאה מקיים מה שהיה נאה דורש באשר לא הלך בגדולות ונפלאות לייחד מאמריו אל הגדולים רק כאחד העם יהיו דבריו כמדבר אל המון כאלו הוא והם מערך אחד וגם להשוות את כלם כאחד המה מלכיהם שריהם בלי הוראת יתרון זה על זה וזהו אומרו לכל עממיא אמיא וכו':

לב

אתיא ותמהיא וכו'. טרם נבוא אל ביאור הכתובים נשים לב דרך כלל על כל דברי האגרת הזאת ראשונה כי מי זה האיש מאויבי ה' כמוהו יוכיחנו אלוה ובטרם תבא אליו הרעה יעיר לו אוזן להודיעו את אשר יקרה לו רק יהי כמחריש ויביא עליו כפי רשעתו מחץ מכתו ואם איש חכם הוא יפשפש במעשיו ויראה ברעתו ולבבו יבין כי עונותיו הטו אלה ולא מקרה הוא היה לו ולולא מאהבת ה' את עמו להציל את ישראל מיד שוסהו לא גלה אוזן פרעה בכל מכה ומכה שהביא על המצרים במצרים אמנם היה כמתנה עמו ישלח ולא ישחית ולהודיע חבתם לפניו כי באהבתו אותם היה עושה להסיר מלבו מה שחשב אחרי כן כי כל אשר עשה לא עליהם היה כי אם בעבור שמו הגדול אשר חלל באומרו לא ידעתי את ה' כמבואר אצלנו במקומו בס"ד ולא יעלה על לב לומר כי חפץ ה' בתשובתו כי הלא כמעט האשימו רז"ל את דניאל על אשר יעץ אותו ופתח לו פתח לתשובתו וארוכה לשלותו בצדקה יכונן ותלו את עצמו לטובת עניי בני ממנו כאשר רזכיר בס"ד. ועוד מה ראה על ככה הוא ית' כי הפליא חסדו לו לתת לו מהלכים בין פריצי חיות במעונות אריות והררי נמרים ולא אחד בהם יגע בו יד ושן בהמות ואין דורש ואין מבקש רעתו כאילו ניתן חתיתו על כל חית השדה והלא יפלא דלא עביד קודשא בריך היא ניסא לשקרי ועוד כי הלא איש כמוהו מולך בכיפה הלא יהיה רך וענוג מאד אוכל למעדנים אמון עלי תולע לובש שני עם עדנים ואיך יעמוד שבע עדנין לחורב כיום וקרח בלילה ערום ועריה ואין כסות בקרה ולא צבה בטנו ולא נפלה ירכו ומי גבר יחיה ולא יראה מות בציה גם חום הלוך ילך ערום מבלי לבוש בהרים ובגאיות בקיץ ובחורף כמוהו ואין ספק כי אין זה כי אם בחזקת היד הגדולה אשר עשה ה' עמו כי לא אבה ה' השחיתהו וכמו זר נחשב כי אחרי אשר יואל אלוה וידכאהו לא ירחמהו עושהו כי רחמי רשעים אכזרי. ועוד כי אחרי אשר ה' חפץ דכאו יהיה לשדה נעבד על מה זה בשביעית יצא כצאת העבדים ולא היה כאבו נצח ולא ישוב עוד לביתו עד יום מותו כי ילין במדבר שנה עד תום גופו ונשמתו ויאבד כל זכר לו ובמדבר ההוא אשר נשאו ה' יפול פגרו ואין קובר וכלחוך השור את ירק השדה תהיה נבלתו למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ. ועוד כי הן לו חפץ ה' לבלתי המיתו רק להשיב טעמו בו בחיים חייתו ולכונן לו חכמה ודעת כאשר בתחלה הלא על כל אלה לא נפלא ועוד לו אך המלוכה אשר שב וימליכהו ה' על מלוא כל הארץ אחר אשר נמשל כבהמות יער יעיר עליו להעלותו כמתהומא דארעא ועד רום רקיעא ולא עוד אלא שרבו יתירא הוספת ליה:

אמנם לבא עד תכונת הענין נשים פנינו להבין ולהשכיל תחת מה עשה ה' ככה לאיש הזה מה פשעו המיוחד אל העונש ההוא שהבדילו ה' לרעה מכל האדם אשר על פני האדמה ז' עדנין. ואומר כי אין ספק כי זאת היתה לו תחת גאונו אשר גאה גאה ויאמר בלבו השמים אעלה ממעל לכוכבי אל כו' אעלה על במתי עב אדמה לעליון אשר הוא לדעת רז"ל שעשה עצמו אלוה ועל כן אחשוב גם ה' עשה עמו מדה כנגד מדה הוא בקש להבדל מבני אדם גם בני איש מעלה מעלה עד אלוה מעוזים וה' הבדילו לרעה מטה מטה הכניעו השפילו המשילו לחיה ולבהמה ולמה שמחוק האלוה להמציא מצואים ולחדש עולם ומלואו כי הלא זה הדבר נכלל בכלל העשותו אלוה ע"כ בגלל הדבר הזה לעומת שבעה ימי הבריאה וחידוש העולם רצה ה' אלהים לענותו שבעה עדנין יום לעידן יום לעידן והנה זה הדבר הנה הנו על פי מאמרי רז"ל בפסוקים ההם האומרים שעשה עצמו אלוה ועל פי פשוטן של כתובים באומרו אעלה על במתי עב ומהכתובים הבאים בענין הצרה הזאת הבאה עליו והסכמה אל דבר צלם דהבא הנזכר למעלה בסמוך אפשר כי כל פרי גודל לבבו הערל הלא היה על אשר חשב מחשבות און ברמז הרומז בהקמת צלם דהבא די הקים כאשר כתבנו למעלה כי זדון לבו השיאו להתקומם על כל גויי הארץ לבלתי ירים ראש עוד גוי או ממלכה כל ימי הארץ כי יתהפכו כל ממשלות מלכי גוים המשולים למתכות הצלם אשר חלם אל ממשלת מלכות רישא די דהבא כי בהכנעם כאשר יפלון ויסגדון לצלמא די הקים אז יכנעו תחת כח שר צלו של נ"נ וגם על היהודים האמללים המשולים לאבן די לא בידין אשר מלכותם עולה באחרונה מלכותא די לעלמין לא תתחבל בקש לשלוח יד ופירש רשת ליד מעגל יגורם בחרמו יפלו בנופלים לא יוסיפו לקום מתחת ממשלתו וגם עליהם העביר כוס לצות עליהם יקדו וישתחוו לצלמא די כן כאשר כתבנו למעלה באר היטב וזה יהיה על דרך הפשט ענין אומרו השמים אעלה אדמה לעליון כי כאשר הוא ית' לבדו המולך לעולם ועד גם המלך הטפש ההוא חשב מחשבות ימלוך הוא ומשך זרעו עד תום כל הדורות ולרמוז על אשר שלח ידו ביהודים המשולים לכוכבים נאמר ממעל לכוכבי אל ארים כסאי על כן בגלל הדבר הזה אחרי בא ספור דברי הצלם אשר הקים להקים עצמו בא החלום ברוב ענין מבשר ואומר את אשר יקרה לו מאתו ית' למען דעת כי במה נחשב הוא לפניו כי לא לבד אחרי נפלו יקים אחר תחתיו למלך על הארין כי אם גם בחיים חייתו השפל ישפילנו עד ארץ יגיענו הוא יפרנו והוא יקימנו אחרי נופלו כי אז בשובו יתן אל לבו כי לה' הארץ והוא לבדו משפילה אף מרוממה מהעדא מלכין ומהקם מלכין וכי לא לאדם דרכו כי הכל מאתו ואשר כל המלכים הנועדים לעמוד לשרת תחתיו אין לאל ידו למונעם כי מה' להם המלוכה וזה מורה באצבע לשון הכתוב באומרו עד די תנדע די שליט עילאה במלכות אנשא וגם מלכות עם ה' אלה העולים באחרונה אשר הם עתה נבזים ושפלים כי עליהם חשב מחשבות אונו בהדר גאונו להכניעם תחת ממשלתו לא יקום ולא יהיה כי אם עלה יעלה וירש את אשר יורישנו אלהינו מלכותא די לעלמין לא תתחבל והן הנה דבריו כאשר נבאר בס"ד באומרו ולמאן די יצבא יתנינה ושפל אנשים יהקים עלה כי על מלכי גוים העתידים עורר מלכותם אחריו בראשונה עליהם יאמר ולמאן די יצבא יתנינה ועל עם עני ושפל אמר ושפל אנשים יקים עלה:

והנה באשר כתבנו מצאנו ראינו טוב טעם אל העונש הלז מזולתו ואל סמיכות הקודם ובזה נבא אל ביאור וישוב יתר הדברים אשר הערנו והוא כי הן אמת שבין לפי דרך רז"ל הכתוב למעלה ובין לפי דרכנו לא יבצר מהיות תחלת השתרשו ברוע מדתו הרעה ואשר החל רוח שטות לפעמו קו לקו עד הביאו אותו לדבר ולומר השמים אעלה וכו' אעלה על במתי עב וכו' מיום נתן ה' בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלהים ואשר אחרי כן אכלנו הממנו שלח ידיו בשלומיו ית' ואת נוהו השמו אז גבה לבו לבלתי תת זו כחו לאלהי עולם ה' הנותן לו כח לעשות חיל כי בראשונה בתת ה' בידו את יהויקים ומקצת כלי וכו' נתן זו כחו לאלוהו כאשר כתבנו בראש הספר ואחרי כן בראותו כי כביר מצאה ידו אז אמר כי כחו ועוצם ידו עשה לו את כל הכבוד ההוא כי אלהים הוא כדברי רז"ל והיה מפרסם הדבר בכל מלכותו למען יעבדוהו כאלוה או אם היה רשעו על דבר התנכלותו בהקמת הצלם כאשר כתבנו לפי דרכנו גם אז עשה פומבי גדול לכל עממיא אמיא ולשניא לעשות מעשהו זר מעשהו נגד ה' להפר עצתו אשר יעץ להעדא מלכין ולהקם מלכין ולהקים אחריהם מלכותא די לעלמין לא תתחבל כי בדבר הזה את ה' היה מחלל ברבים כי הוא יורה כי יש לאל ידו להפריע כל עצתו ולא פחדתו אליו הנה כי הצד השוה שבב' הדרכים האלה הוא כי היה נ"נ מחלל שם שמים לעיני העמים ומורה לפניהם כי לא ה' פעל כל הרעה אשר הרע לישראל ואשר נלחם בם ושמבלי יכולת ה' חלילה לא מנעו מעשות רע ושגם עתה לא ימחה בידו בהתקוממו להשתרר על כל גויי הארץ נגד עצת קדוש ישראל להעדא מלכין ולהקם מלכין הרמוז בחלום הצלם ולהחזיר את עטרת מלכות עמו ישראל ליושנה ותקום לעלמיא:

על כן למען זאת בעל מחשבות חשב מחשבות לתקן את אשר עוות מלך עז פנים ההוא לבלתי החל לעיני הגוים וגם הוא ענוש יענש וירא כי אין איש יכשר לתקן עותתו כי אם אשר עותו כי יביאהו הוא ית' במסורת הברית להענישו כפי רשעתו ואז יכנע לבבו הערל לדעת כי לה' המלוכה וישוב אל ה' וירחמהו וינחהו ותחת אשר העביר קול ענות חלושה נגד ה' חלילה בכל מלכותו הלא עתה יעביר קול ענות גבורה בראיה ברורה כי מבשרו יחזה אלוה ופי המדבר סרה נגד ה' הוא המדבר אליהם להודיעם מאשר קרהו כי נהפוך הוא והיו היה כמו אכזב בדבריו הראשונים ואלה דבריו האחרונים אמונה אומן כי בא האות והמופת באשר קרה לו כי היתה עליו יד ה' הויה ויד ה' עשתה זאת להקימו אחרי נפלו כי אי לו האחד שיפול כמוהו כי אין שני להקימו מבלעדי ה' על כן העיר ה' את רוחו כי כנגד אשר חלל את שמו ישוב לקדש תעצומו הוא בעצמו כנגד כל רבים עמים עממיא אמיא ולשניא אשר חיללו בפניהם ישיב ידו עתה על פה וגם במכתב לספר גדלו ית' וכי הוא המושל על כל מלכי הארץ ועל נל הדרים עליה לבדו ובלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו כאשר עשה וישלח ספרים אל כל עממיא וכו' להודיע שם כבוד מלכותו ית' למען יקדש בם לעומת המסגרת אשר סגר דלתי השגחתו ית' בעיניהם עתה שב בכרוזא קרא בחיל אל כל חיל עמים כלם כי אין צור כאלהינו והוא הקדוש לבדו כי אין בלתו ואליו ישמעון כי יהיה להם כהודאת בעל דין ובדבר הזה הותרו כל הספקות אשר כתבנו כי אלמלא העיר ה' לו אוזן וגלה סודו בחלום הלילה את אשר יקרא לו לא יתן אל לבו כי מה' יצא הדבר ואמור יאמר אולי מקרה הוא וכן אם היה הקב"ה תמיד מניחו מהלך בין החיות עד יום מותו איך ישוב להגיד ולפרסם שמו ברבים נגד אשר חללו לעיני רבים עמים וההיקש על זה לולא היה ה' סתר לו להצילו בצנים פחים בל יקראנו אסון בחורב ביום וקרח בלילה ומכל חיות קטנות עם גדולות וטרוף יטרף איך היה שב להודיע ולהשמיע גבורות ה' חלף אשר חללו ולא עוד אלא שרבו יתירא הוספת ליה למען יגדל הפרסום בקדוש השם הלזה מאשר פרסם החילול כי עתה מרבה המשרה מאז וגם ברבו יתירה יהיו יותר דבריו נשמעים כנודע ובכן כאשר באה פקודתו אליו דבר בעתו מדה כנגד מדה ואשר הפליא חסדו לו דלא להוי נזיק בז' עידנין מתהלך בין החיות וכאשר שב אל ה' העביר רעה מבשרו וישיבהו על כנו לאיתנו ומה גם למה שאמרו רז"ל כי בא רוכב על שחל בדרך ונחש כרוך על צוארו במתג ורסן כל הדברים האלה הן הם עדיו כי הן אלה יפעל אל ואז ראה ויספר במגילת ספר כתוב לכל עממיא וכו' וטרם החילו לדבר ולספר המאורע ענה ואמר אתיא ותמהיא די עבד וכו' ואחשוב כי ירא לאמר פן יחסדהו שומע אמרי ספר כתב כי יאמר הלא טפש האיש הזה וניבו נבזה ותחת כבודו יקד יקוד כי מי זה האיש ישמיע גלוי לכל העמים בכל עיר ועיר ממלכה וממלכה חרפתו ובושתו וכלמתו אשר גרשו ה' מהסתפח בנחלת בני אדם גם בני איש נמשל כבהמות ועם עדריא מדוריה ולבב חיוא יתיהב ליה הלא יכלם מהעלות על ספר זכרון תרועת שדי הרע לו וגם כי יסור יסרהו יה ומה' היתה לו ואשרי אנוש יוכיחנו אלוה היו יהיה לו למחתה כי תגלה רעתו בקרב עמים רבים כי רבה רעתו ואשמתו גדלה עד לשמים למעלה מכל אשמת אדם על פני האדמה כי לקח מיד ה' כפלים מכל גוי חוטא כבד עון כי שתה את קבעת כוס תרעלת השנותו מבני אדם מה שלא עשה כן הוא ית' לכל גוי על כן אמר אתיא ותמהיא וכו' לומר ראו עתה את אשר גדלו בעיני מפלאות תמים דעים כי אמרתי אספרה כמו ולא אשית לבי אם ממוצא דבר אקל בכבודי וזהו אתיא ותמהיא די עבד וכו' הוא מאי דשפר קדמי להחויה וזאת ולא אחרת מגמת פני ולא אשיבנה ואשליך מנגד כל הנמשך ממנו נגד כבודי ולא אשית לב אל אשר הרע לי כי אם אל האותות והמופתים אשר עשה עמי. ועל פי דרכו הורה ענותנות כי לא אמר די עבד לי כי אם די עבד עמי כלומר לא אקח עטרה לעצמי לאמר הפליא חסדו לי למעני כי אחר אשר יסרני החלימני והחיני וישיבני למלכותי ורבו יתירא הוספת לי אך אומר די עבד עמי כלומר שעשה עמי באמצעותי ועל ידי שהייתי אני כלי להראות אותותיו ומופתיו לא שאייחס אותם אלי ואף גם זאת אפשר כוון באומרו די עבד עמי לרומם ולגדל הדר גאונו ית' בל יעלה על לב תועי לבב כי גם בעיני ה' יפלא אשר יפליא לעשות כי לא כן הוא חלילה רק לפניו ית' נקל הוא לעשות נס ופלא הבלתי טבעי כדבר הטבעי כאשר אחשוב בכונת פסוק יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם שהוא מה שיודו לה' על אשר יפליא לעשות עמנו לא על דבר היות עליו לטורח חלילה להפליא לעשות רק מצד החסד אשר יעשה לנו למעלה מצדקתנו כי אשר יתייחסו נוראותיו לנפלאות אינו אצלי ית' כי אם לבני אדם שבעיניהם יפלא למה שהם למעלה מהטבע אך לא לפמו ית' אשר חדש ויהווה הטבע כי מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק וזהו ונפלאותיו לבני אדם כאשר כתבנו על דרך זה פסוק כי לא על הלחם לבדו וכו' במקומו וזה יתכן כוון נ"נ באומרו די עבד עמי כלומר מה שאייחס לאתיא ותמהיא הוא בערך מה שהוא עמי ואצלי לא בערך מה שהוא עמו ואצלו ית' וגם שארזל קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף לא שיש דבר קשה לפניו ית' חלילה אך הוא כאשר כתבנו בביאורנו לב"ר שהוא מחמת נגוד עונות וחטאים הנמצאים לנזון כאשר נמצאו לישראל ביציאת מצרים כאשר היה מקטרג שרו של מצרים בקריעת ים סוף. עוד אפשר שנית בביאור הכתוב ובו נבא אל ביאור פסוק שאחריו אתוהי וכו' והוא מדאגה מדבר פן ילכד ברשת זו נלכד ההוא דנחית קמיה דר' יוחנן לפני התיבה והפליג בתארי שבחיו ית' ואמר לו רבו סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך וכו' כי למה שלגדולתו ית' אין חקר לו דומיה תהלה ומי זה יערב אל לבו לספר שבחיו ונפלאותיו על כן פתח ואמר אתיא ותמהיא וכו' לומר לא יעלה על רוחי לספר רק האותות והמופתים אשר עשה עמי לבד:

לג

אך אותותיו ומופתיו הכלליים גדלו ורבו מאד שאין הפה יכולה לדבר זהו אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין ומזה תבינו ותשכילו כי מלכותיה מלכות עלם ושלטניה עם דר ודר. ולבא עד תכונתו נשימה לבנו אל כפל הענין ומלות השונות ממלכות לשולטנות ומעלם לדר ודר והוא כי הנה ממזרח שמש עד מבואו גדול שמו ית' בגוים כי מלך כל הארץ אלהים ומי בכל חכמי הגוים אשר לא ידע כזאת אך שתים הנה קוראותם המוצאות אותם בדעותם הנפסדות והנכחדות הלא המה כי זה יאמר כי גדול ה' ומהולל מאד נורא תהלות עושה פלא ככל אשר עשה למשה עבדו ולישראל עמו לעיני כל מצרים אך אחרי כן שיבה זרקה בו חלילה ואין כחו עתה ככחו אז כדברי רז"ל במדרש כי בדבר הזה הטו לב המלך אחשורוש יועציו והמן על היהודים לאבדם וכן אמרו על נ"נ על פסוק ועד זקנה אני הוא וכו' באופן יטילו פגם לדבר תועה בהתמדת מלכות שמים חלילה ויש כת שנית אשר תאמר הן אמת כי ה' מלך עולם ועד אך אשר יחשבו למשפט והנה משפח ברוחם הקשה רוח עועים הלא הוא כי למה שייחד אלהותו על ישראל עמו להיות להם לאלהים וגם המה לו חבל נחלתו ויחלק הע' אומות לע' שרים כי על כן כאשר עם בני ישראל ייטיבו דרכיהם ומעלליהם אז גם ה' יופיע ישפיע עליהם להמשילם על כל גויי הארץ ויראה שולטנותו בעולם אך אמנה בדור עקש ופתלתול כדורו של חרבן הבית אשר שכן עליו ה' כי אז ראה ויסלק שכינתו מעמו ומארצו ונחלתו יאמרו כי אז בדור ההוא סילק שולטנותו מעולם השפל מעצמו והניחו ביד שרי האומות כי המה המושלים בהעוות ישראל המיוחדים אליו ית' באופן כי גם שהמלכות שלו ית' הוא יהיו דורות יעזוב ממשלת הארץ בידי שרי מעלה הרודים בע' אומות אשר חלק להם להשתרר כטוב בעיניהם. על כן לנתוש ולנתוץ להאביד ולהרוס הדעות הרעות האלה אמר נגד הא' מלכותיה מלכות עלם כי אין בו שנוי חלילה ונגד השנית אמר ושלטניה עם דר ודר לומר כי בכל דור ודור גם בדור הרע שולטנותו ית' לעולם קיים מהעדא מלכין ומהקם מלכין כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים:

עוד אפשר בכונת הכתובים לבל יעלה על רוח הרואים ספר כתב מאשר קרה לו והושב למלכותו ברבו יתירה הוספת ליה כי עשה זאת אפוא לתת חתיתו על כל גויי הארץ אשר תחת ממשלתו בל תקל כבודו ומוראו בעיניהם למען דעת כל עמי הארץ את אשר כרע נפל כבהמה בבקעה תרד ועתה כאשר ישובו לשמוע אשר שב למלכות יחשבו מחשבות ויאמרו לא יתכן עוד טעמו בו ורוחו לא נמר כי הן בעודנו מלך נבון וחכם איבד דעתו ומה יעשה אחרי נפלו ונמשל כבהמות ולא בינת אדם לו איך יעלה כמתהומא דארעא ועד רום רקיעא ויקנה דעת יקנה בינה ויבזוהו ולכן יאמרו כי להסיר מלבם הדבר הזה בא במגלת ספר לספר כי מה' היה הדבר בהשגחה ובכן גם בשובו לא מבלעדי ה' היה רק הוא ית' דרך השגחה השיב טעמו ודעתו בו כבראשונה ומושל ממשל רב באופן כי בפעם הזאת יודיעם את ידו ומלכותו למען יכירו וידעו כי מלך גדול הוא כמאז ולא תקל כבודו ומוראו בעיניהם על כן אמר לא למען זאת אני עושה רק אתיא ותמהיא די עבד עמי אלהא עילאה שפר קדמי וכו' למען אחוה אתוהי כמה רברבין ותמהוהי וכו' ולא לפרסם מלכותו ושולטנותי כי גדול אני כי אם אדרבה למעט מכבוד מלכותי ולרומם ולגדל מלכות שמים כי מלכותיה הוא מלכות עלם וכו' אך מלכות בשר ודם כמוני היום וזולתי הבל המה לפניו כי הוא לבדו המלך והמושל וזהו אומרו מלכותיה מלכות עלם וכו':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.