רש"י/דניאל/ג

רש"י ‏ דניאל ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

עבד וגו'. מלאה לבו לעשות צלם של זהב:

פתיה אמין שית אקימה וגו'. אם אין עביו אלא שש היאך יכול לעמוד בגובה אמין שתין אמר רב ביבי מעמידין אותו ונופל עד שהביאו כל זהב של ירושלים ושפכו דימוס על רגליו לקיים מה שנאמ' (יחזקאל ז) וזהבם לנידה יהיה:

בבקעת דורא. שם מקום:

ב

לאחשדרפניא. דוכסין:

פחותא. שלטונין:

אדרגזריא גדבריא וגו'. כולם שם עכו"ם הם:

לחנוכת צלמא. תחלת עבודותיו:

ד

וכרוזא קרא בחיל. הכרוז יוצא בכח גדול:

לכון אמרין עממיא. לכם כל העמים והלשונות אומרים מכרוז מצות המלך במשלחת המלך:

ה

בעדנא דתשמעון קל קרנא משרוקיתא. קול הקרן שורקת כמו (זכריה י ח) אשרקה להם ואקבצם:

קתרוס סבכא וגו'. כולם כלי זמר הם:

זני זמרא. מיני זמר למינו ת"א לזנוהי:

ו

אתון נורא. גומא שעושין לשרוף בה אבנים לסיד והוא כבשן שבכל המקרא:

ז

כל קבל דנה. כל עומת זו שנזהרו במצות המלך על כך:

בה זמנא. בו בזמן שישמעו קול הזמר שהוא לסימן שיבואו המשתחוים להשתחוות נפלין כל עממיא וגו':

ח

כל קבל דנה. כל עומת זו שראו שונאי היהודי' שיש שעה להלשין עליהם:

קריבו גוברין כשדאין ואכלו קרצהון. הלשינו עליהם, לא תלך רכיל (ויקרא יט טז) מתרגמינן ולא תיכול קורצין, ואומר אני שכן היתה דת של הולכי רכיל לאכול לגימא במקום שמלשינין שם והוא סימן קיום דברים שמאותה שעה יש עליהם לברר דבריהם ולאמת לשון הרע שאמרו ואותה סעודה נקראת אכילת קורצין לשון קורץ בעיניו (משלי ו יג) שהוא לסימן לשון הרע:

ט

ענו ואמרין. צוחו כל עניה שבמקרא לשון קול רם הוא:

י

שמת טעם. גזרת דבר:

יב

איתי. יש:

יהודאין. משבט יהודה:

אלך. אלה: לא שמו:

עלך מלכא טעם. לא חשו לתת עצה לעצמן לחוש על גזרותיך:

יג

אמר להיתיה. צוה להביא:

היתיו. הובאו:

יד

הצדא. שמא גזרותי צדו ושממה ודבר רק היא בעיניכם אתם שדרך מישך ועבד נגו אשר לאלוהי אינכם עובדים, ה"א של הצדא משמשת בלשון תמיהה:

די הקמת. שהקמותי:

טו

כען הן איתיכון עתידין. עתה הנכם עתידים על כרחכם לקבל זו עליכם:

והן לא תסגדון. ואם לא תשתחוו תהיו מושלכים:

לגו. לתוך:

ומן הוא אלה. ומי הוא שום אלוה שיציל אתכם מידי:

טז

למלכא נבוכדנצר. למה הוזכר שמו אלא כך אמרו לו אם לקבל עלינו גזירתך לתת מסין וארנוניות וגולגליות אתה מלך עלינו אם לכפור בהקב"ה נבוכדנצר שפל אנשים בעינינו ובזוי עם אתה:

לא חשחין אנחנא. לא חוששין אנו על זאת ליטול עצה מה להשיבך כי המענה מוכן ושגור בפינו:

יז

יכיל לשזבותנא. יכול להצילנו מכל צרה:

מן אתון נורא. ומן ידך מלכא ישזיב מן הכבשן ומן ידך יציל:

יח

והן לא. ואם לא יחפוץ להציל גופינו ידיע להוי לך:

יט

התמלי חמא. נתמלא חמה:

וצלם אנפוהי אשתני. ופרצוף פניו נשתנו:

למזא לאתונא. להצית לכבשן האש ולחממו:

חד שבעה על די חזה למזיה. על אחת שבע פעמים ששיערוהו עד כדי הסיקו וכאילו יבעירוהו ז' שיעורין כמוהו:

למזיה. להסיקו:

כ

ולגבורין גברי חיל די בחיליה. ולאנשים גבורי כח אשר בחילו:

אמר לכפתה. צוה לאסור אותם שראה מתחזקים לענותו קשות ואמר גבורים הם אלו וצוה לגבורים אשר בחילו לאסור אותם:

כא

גובריא אלך. אנשים אלו:

כפיתו בסרבליהון. נתקשרו בבגדי מעטפותן:

פטשיהון וכרבלתהון. מיני מלבוש מלכות שהיה להם ואע"פ שהיו יוצאין לידון לפני נ"נ דיני מיתה לא שנו בגדיהם להשפיל את גדולתם מכאן למדו חכמים שאפי' בשעת הסכנה לא ישנה אדם מן השררה שהוחזק בה:

וכרבלתהון. יש לו דוגמא (בד"ה א' טו) ודוד מכורבל:

ורמיו לגוא אתון נורא. והושלכו לתוך כבשן בוערה:

כב

כל קבל דנה. כל עומת זאת אשר מצות המלך היתה עזה:

ואתונא אזה יתירא. והכבשן הוסק מאד:

גובריא אלך. אלו האנשים הגבורים אשר קשרו את חנניה מישאל ועזריה והשליכום לכבשן:

קטיל המון שביבא די נורא. שרף אותם כח שביב האש:

כג

מכפתין. קשורין:

כד

תוה. תמה:

וקם בהתבהלה. ועמד בבהלה:

ענין ואמרין. עונין ואומרי' למלך:

יציבא מלכא. אמת דבר המלך:

כה

שרין מהלכין בגוא נורא. מותרין מאסוריהן והולכים בתוך האש:

וחבל לא איתי בהון. וחבלה לא יש בהם:

ורוה די. רביעאה ותוארו של רביעי:

דמה לבר אלהין. דומה למלאך שראיתי בהיותי עם סנחרב כשנשרפו אוכלוסיו שנאמר (ישעיה לז לו) ויך במחנה אשור ונבוכדנצר היה שם ונמלט בתוך עשרה שנמלטו מהם:

כו

קרב. לתרע אתון נורא נגש לשער החצר שהכבשן בתוכה לדבר עמהם ומתחלה היה רואה אותם מרחוק:

פוקו ואתו. צאו ובאו ולא אמר להם עלו ובואו מכאן למדנו שצף קרקעית הכבשן והשוה לארץ שלא יטרחו לעלות:

באדין נפקון. אע"פ שבטוחין בנס העשוי להם לא מלאה לבם לזלזל במלכות לצאת שלא ברשות:

כז

ומתכנשין אחשדרפניא. ד' אומות נמנו למעלה באסיפה הראשונה שלא נמנו כאן אדרגזריא דתבריא גדבריא תפתיא הם גבורי החיל אשר הרגם שביב האש בהשליכם את חנניה וחבריו לאור:

חזין לגובריא אלך. רואין את האנשים האלה חנניה וחבריו:

די לא שלט נורא בגשמהון. אשר לא שלטה האש בגופם:

גשמהון. גופן בל' ארמי ויש רבים בזה הספר:

ושער ראשיהון לא התחרך. שער ראשיהון לא נחרך:

לא שנו. לא נשתנו ממראיתן:

לא עדת בהון. לא סרה לתוכם:

כח

ענה נבוכדנצר. צוח נבוכדנצר:

די התרחיצו עלוהי. אשר בטחו עליו:

ומלת מלכא שניו. ומלת המלך שנו שלא לקיימו:

ויהבו גשמהון. ומסרו גופם:

לאלההון. זולתי לאלהיהם:

כט

שים טעם. כלומר יושם חק:

די יאמר. שלו אשר יאמר משגה כלומר שום דבר של גנאי:

הדמין. אברים כלומר ינתחוהו לאברים:

נולי ישתוה. אשפה יושם:

די יכול להצלה כדנה. אשר יכול להציל כזאת:

ל

הצלח. הצליח והגדיל אותם:

לא

נבוכדנצר מלכא לכל עממיא. זה טופס כתב האגרת נבוכדנצר המלך שואל לשלום לכל העמים:

לב

שפר קדמי להחויה. טוב לי להגיד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף