אלשיך/דניאל/ד

אלשיך דניאל ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אנה נבוכדנצר שלה וכו' הנה הודיעו כי שלו היה ויפרפרהו ה' יראה שפת יתר כי מי לא ידע כי עד אשר לא באו ימי הרעה היה שלו ורענן כמשפט המלכים אמנם מראשית אמריו בספרו מעת בא החלום ברוב ענין בא ברוב דברים להודיע ולהשמיע כי שנותו את טעמו מבני אנשא עד שבעה עידנין לא מקרה הוא קרה לו בלתי טהור כמקרה הכסיל היוצא מדעתו ימים ושנים ולרוב הימים ימצא חן ושכל טוב כי אם ממכוו שבתו השגיח בהשגחה פרטית הוא ית' להביא עליו את כל הרעה הזאת ובא האות והמופת אשר נראה אליו בחלום הלילה כל אשר יקרה לו בחזות קשה מבעתתו. ולהורות על ההשגחה כי רבה היא נתן אל לבו לדבר ולומר שלה הוית וכו' והוא כי לא יבצר מבני אדם חלומות יחלומון וחזיונות יראון מבעתים ומבהילים תפול עליהם אימתה ופחד ממראה עיניהם אשר יראו במראות הלילה:

אך אמנה לא לכל אדם כה כי אם לאיש מכאובות ימצאוהו רעות רבות וצרות יבעתוהו בלהות ימיו מכאובים ימי רעה אשר אין לו בהם חפץ איש אשר אלה לו גם בלילה לא ישכב לבו בשובה ונחת כי לא יראה בחלומו רק רע מעין המאורע אשר יארע לו ביום גבר כאיוב נגוע מוכה אלהים ומעונה נגש והוא נענה ההוא אמר כי אמרתי תנחמני ערשי וכו' וחתתני בחלומות ומחזיונות תבעתני אך אשר דשנים ורעננים יהיו הפורטים על פי הנבל במשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות השוכבים על מטות שן וסרוחים על ערשותם ירננו על משכבותם ישכבו וערבה שנתם כי גם בחלומותם יחזו למו נכוחות ישבעו בצחצחות ימצאו את שאהבה נפשם יתעלסו באהבתם והן זאת בעיני המלך יפלא לאמר האם בדרך טבע היתה זאת לי מאין ולאין חלום חלמתי ותפעם רוחי נבהלתי מראות חזות קשה בעתתני פחד קריאני ואני שלו בביתי ורענן בהיכלי אך טעמו וראו כי מה' יצא הדבר וזהו אומרו אנא נ"נ כלומר אני המולך ומשתרר בכיפה וגם אשר הניח ה' לי מסביב ואני שלאנן ושלו מפחד מתקוממים וזהו שלה הוית וגם בלתי מטולטל חוץ מבית מלכותי וזהו אומר בביתי וגם הייתי שלם בגופי ענוג ובריא אולם וזהו ורענן בהיכלי ועל כל אלה חלם חזית וידחלינני שלא בדרך טבע הלא זה יורה כי מה' יצא הדבר ובל יעלה על לב איש לאמר אולי על המשכב אשר ישכב עליו המלך טרם יתן שינה לעיניו חשב מחשבות מבהילות מקבילות אל משא גיא חזיון אשר חזה במחזה הנראה אליו ובכן לא נפלאת ולא רחוקה היא המראה הזרה ההיא כי חלם כאשר זמם ע"כ אמר והרהורים על משכבי כלומר אחר אשר חלם חזית וידחלינני נמשכו אלי הרהורים על משכבי ולא מאז קודם החלום ועל כן נאמר והרהורין וכו' אחר חלם חזית וגם הוי"ו תורה זה זהו הנראה בקשר הכתוב אצל הקודם ועתה נבא אל באורו:

ב

חלם חזית וכו'. הנה ראשית וסוף הפסוק יראה כפל ענין ומלות שונות והם שני דוחקים בנושא אחד. וגם אומרו והרהורין על משכבי יראה דבר אחד נכנס בין הדבקים ומהראוי לבא באחרונה. אך הנה אין ספק כי פשר דבר אשר יחלום החולם אם טוב ואם רע לא יבחן לפי השערת החולם החזק הוא הרפה אם מבהיל או בלתי מבהיל כי הלא יקרה יחלום החולם והנה רואה דברי השקט ובטחה ופתרונם יגון ואנחה ככל המון חלומות וחזיונות ספרו רז"ל בכלל אשר לא טובים כרוכב הפרד ודומה לו ויש אשר הרואה אותו יעמוד מרעיד ותסמר שערת בשרו ואז טוב לו כאריה בבהמות יער או שאותו יתלו על עץ או כי יראה נחש בריח נחש עקלתון כי הרואה אותם יחרד לבו ויתר ממקומו וזה יורה כי תרב גדולתו וזה כי תכפל פרנסתו ויש אשר שניהם כאחד טובים חלמא ופשרא ויש הפכן אמר כי הנה שתים רעות הנה קוראותיו בחלומו כי על כן משנה שברון נשבר ראשונה מפחד קראהו ורעדה ממראה חזות קשה שנית כי לבבו יבין כי לא טוב הדבר אשר יהיה פתרונו וז"א חלם חזית וידחלינני כי זה חזיתי ממראת החלום פחדי קראני והוא בראותי עיר וקדיש מן שמיא נחית קרא בחיל גודו אילנא וכו' ואחרי כן הרהורין על משכבי לחשוב מחשבות מה זה יהיה פתרון חלומי ומהנמשך אחרי שרירות לבי אלך שחוח כי אראה כי מרה תהיה מהשערת חזוי ראשי כי לא טוב יהיה פתרונו וזהו אומרו וחזוי ראשי יבהלונני על הרמז הרומז בו:

ג

ומני שים טעם וכו' ועד אחרין וכו' הנה מאשר לא בא דניאל במאמר המלך עם שאר חכימי בבל עד אשר לא ידעו מענה לשון כי לא בשם חכימי בבל יכנה ולא נכלל בכללם ככל הכתוב אצלנו למעלה בחלום הראשון:

וראוי לשים לב מה ראה על ככה כי קרא לכל חכימי בבל ולנאמן ביתו דניאל עבדו לא קרא. וגם נשים פנינו אל אומרו וחלמא קדמוהי אמרית כי מי לא ידע כי יאמר חלום לפתור אותו ומה גם כי הוא מגיד מראשית אחרית את כל חלומו באומרו בלטשאצר רב חרטומיא וכו' וחזוי ראשי על משכבי חזא הוית וכו' ומה לו לומר חלמא קדמוהי אמרית והלא נגד עינינו הוא ויאמר ואמרי קדמוהי בלטשאצר כו':

אכן למה שלא יבצר מחושבי און לחשוב על המלך לומר כי על אשר מזרע היהודים דניאל שנואי נפש נבוכדנצר מלכא על כן לא קראו בראש הקרואים פן בשנאתו אותו לא יפתור עלי טוב כי אם רע וכל אשר ידבר בא יבא כי כל התלומות הולכים אחר הפה על כן הקדים ואמר ומני שים טעם לומר מה שלא קראתי רק לחכימי בבל לא לחשבי על דניאל תועה חלילה כי אם על דבר כי שאלתי ובקשתי חשבתי למשפט כי לא נפלאת היא ולא רחוקה מאשר תשיג יד חכימי בבל כי לא כחלום הראשון אשר הקשיתי לשאול חלום ופתרון היה זה כי בעת לא אשאל ולא אנסה כי אם די פשר מלתא הודעונני כי אמרתי לא יקשה מהם כי לא סכלו עד כה רק חלום ופתרון אך מתחלה הם אמרו חלמא יאמר ופשרה נאמר וכו' ועל כן קראתי לחכימי בבל להיות שאלתי די פשר מלתא יהודעונני לבד כלומר כי על כן לא הוצרכתי לקרוא גם לדניאל כי למה אטריחנו לאשר ידעו חכימי בבל וז"א די פשר כו' ובראותי כי אין פותר אותו לי אז הועל קדמי דניאל כו':

ד

ועל פי דרכנו נשית לב אל אומרו ופשרה לא מהודעין ולא אמר ופשרא. וגם למה זה יאמר גלוי לכל העמים חרפת עמו כי אבדה חכמת חכמיו ונסרחה חכמתם ולא יסתיר דבר בלתי הגיד כי אם אשר פתר לו דניאל ולא יגלה רעת חכמיו שהעלו קדמוהי ופשרה לא מהודעין ליה ויהיה כי על פי דרכו אמר בלבו פן יחסדני שומע כי יאמר אולי דניאל אשר הוא יהודי משנאתו את המלך פתר לו לרעה וכאשר פתר כן היה כי כל החלומות הולכים אחר הפה וגם כי בעיני המלך טוב הוא כאשר כתבנו אולי דניאל לא כן לבו על כן הקדים ואמר ראו כי קראתי ראשונה לכל חכימי בבל ופשרא לא מהודעין לי כלומר פשר שלו כי פותרין היו אך לא פתרונו המיוחד והאמתי וז"א פשרה בה"א וצירי בריש ועד אחרן על וכו' כלומר ואם מטעם כל החלומות הולכים אחר הפה נתקיימו דברי דניאל הלא דברי פה הראשונים היה ראוי להתקיים יותר מאשר דבר פי דניאל אשר לא היה דברו ראשון כי אם אחרון אחרון ולא כן היה כי לא נפל מדברי דניאל ארצה כאשר גמר אומר:

ה

והנה עדיין היה מקום לומר כי הלא טוב טוב היה יבא גם דניאל בתוכם מאז אף כי יתחילו מן הצד ולא יענה אף הוא חלקו כי אם אחר בא דבריהם מהטעם הנז' בא יבא גם הוא למה שדרך המלך בהשמיע חלום לפתור אותו או כי ישאל דבר חכמת בינה לקרא יחד כלם לכל החכמים החרטומים האשפים ויקרא באזניהם שאלתו ובקשתו פעם אחת ולא ישנה אך אם מקצתם יעמדו לפני המלך ואליהם יאמר דברי שאלתו ובבא שאר חכמיו ישוב שנית לומר חלום ומה גם אם יהיה הנשאר אחד ולמענו יניף ידו שנית לדבר דבריו הלא כדאי בזיון למלך גדול לדבר דבריו זה פעמים בנושא א' ובגלל הדבר היה ראוי יבא גם דניאל עמהם מטעם המלך לבלתי הטריחו להשמיע חלום שנית אליו בבואו אחריהם על כן אמר ועד אחרן על קדמי וכו' לומר הלא לא איש דניאל תדמיון וישוה לשאר חכימי בבל לבא עמהם כי אם באחרונה יסע לבא אל שער המלך כי גדול כבודו במאד מאד וזהו ועד אחרן על קדמי דניאל אצ"ל לענות באחרונה כי אם אף לבא לפני בא באחרונה כי עמדו נא וראו במה נחשב הוא לפני די שמיה בלטשאצר כשם אלהי כי על כל כבוד הוא בעיניו לקרא לו בשם אלהיו ולא זו בלבד כי אם די רוח אלהין קדישין ביה לומר כי לא על אשר המצא תמצא בו מן הרוח אשר בבלטשאצר אלהי המלך יקרא כה כי אם די רוח אלהין קדישין ביה כלומר מעין אלהים הקדושים ורוחניים ולא מעין אלוה גשמי כאלהי המלך שהוא נחש בריח כדברי רז"ל ולא אכנה אותו בשם בלטשאצר כי אם למה שהוא אלהי ועל כן וחלמא קדמוהי אמרית כלומר שלא הקפדתי לחוש על כבודי וחזרתי לומר החלום שנית לפניו לבדו גם כי אחד היה וטרחתי לספר לפניו את החלום אחרי אשר ספרתיו לפני כל חכימי בבל וז"א וחלמא קדמוהי אמרית כי קדמוהי לבדו אמרית ולא הקפדתי:

ו

בלטשאצר רב חרטומיא וכו'. אמר ראה גם ראה את אשר גדלת מאד בעיני ודבר גבורות חין ערכך לפני כי גם כי קראתיך בלטשאצר כשם הבעלים אשר אקטיר להם הגדלת על כל שמך זה גדולה ותהלה מעלה מעלה הוא כי לא ישיג גבול שם תואר בלטשאצר אשר הוא בשם אלהי רק להגביל גדר מעלתך להקרא רב חרטומיא ולא תוסיף. וזה הוא בלטשאצר רב חרטומיא ועד כאן תחום אשר יזמרוך אשר לא ידעוך כמוני היום גם כי ידעוך בשם אלהי אך גדר זה לא יסכון לך להיות כל רז לא אנס לך אמנם מה דאנא ידעית שידעתי עם לבבי הלא הוא כי על כל שמך יתגדל רוח מבינתך כי רוח אלהין קדישין בך אשר המה למעלה מבלטשאצר אלהי אשר אליהם לא בא כי יעצרנו הגשם והחומריות כי נחש היה כדברי רבותינו ז"ל ועל כן בכחך זה כל רז לא אנס לך. ויהיה שיעור הכתוב על פי דרך זה הלא קראתיך בלטשאצר הוא במה שאתה רב חרטומיא וזה גדרך בעיני קוראיך ויודעיך בשם זה אך לפני במה דאנא ידעית לעצמי הוא יותר מזה די רוח אלהין קדישין כו' כאמור:

או יאמר ראה קראתיך בלטשאצר כשם אלהי ואשימך רב חרטומיא אל יעלה על רוחך טובה כי אשר אני אבטח בך לא יפלא ממך כל דבר יהיה זה לך מהשפעת שם אלהי אשר נקרא עליך כי לא כן הדבר כי הלא באה חכמתך אליך אחרי נקראת בשמו אך ונהפוך הוא כי על כי אני ידעתי די רוח אלהין קדישין בך קראתיך בשם זה ושמתיך רב חרטומיא וזהו אומרו בלטשאצר רב חרטומיא וכו' הלא זה תארך לפני וידעתיך בשם זה על די אנא ידעית די רוח אלהין וכו' ובגלל הדבר הזה הוא די כל רז לא אנס לך כי ידעת דעת עליון ולא מפאת אלהי כי הלא ממנו יפלא ולא ידע בכל אלה:

והנה בסוף פסוק באומרו חזוי חלמי די חזית ופשריה אמר דבריו אלה כמו זר נחשבו שיורו כי שתים הוא מבקש ממנו החלום והפתרון ולא כן הדבר כי לא נעלם ממנו חלומו וגם הוא הגד יגידנו אליו וישמיע חלום לפתור אותו באומרו וחזד ראשי על משכבי חזה הוית וכו'. ולכאורה יתכן לומר כי בקש למצוא דברי חפצו ולהשמיע לאזנו פשר כל פרט ופרט מכל דברי חלומו מראש ועד סוף מפי הפותר אותו ולכן מדאגה מדבר פן ישים דניאל קנצי למלין ויבחר דרכו להיות מקצר ועולה ואמור יאמר אליו דרך כלל כוונת פתרון חלומו בדברים מועטים שיודיענו את אשר יקרה לו ואת אשר נגזר עליו ורוב דברים לא יענה לבאר את החלום באר היטב לנתת לנתחיו כל פרט ופרט ופשר דבר כל פרט מהם אחת אל אחת על כן אמר לא זו הדרך ישר לפני כי אם כה תעשה חזוי חלמי די חזית ופשריה אמר כי תהיה תני חלק מחלומי והדר מפרש פשר דבר החלק ההוא וכן תעשה לכל חלק וחלק עד תום כל דברי החלום קו לקו פסקי פסקי למען אבא עד תכונתו ולא אחטיא וז"א חזוי חלמי ופשרה אמר שתהיה הולך ואומר זה ראית וזה פתרונו ואשר שבת וראה כך וכך זה פתרונו כאשר עשה באומרו ודי חזא מלכא וכו' ודי חזית וכו':

עוד אפשר כאשר נשים פנינו אל שנותו את טעמו כי בפסוק הלז אמר חזוי חלמי די חזית ובבואו להגיד את החלום אמר וחזוי ראשי על משכבי כי הן אמת לא דבר רק הוא ולא מקרה קרה לו לקרא מקרא החלום פעם חזוי חלמא ופעם חזוי ראשי בב' כתובים הבאים כאחד ועוד כי לא יתכן יקרא החלום חזוי חלמא כי הלא כאשר אומר וחזוי ראשי ענינו חזיון הנמשך מהראש כן אומרו חזוי חלמי הלא יראה יהיה חזיון הנמשך מהחלום ואם נאמר שעל פתרון ידבר איך יאמר ופשריה אמר היש פתרון על הפתרון. אך אמנה אשר חשבתי למשפט הוא כי אין ספק שלא על חלומו אשר חלם קרא שם חזוי חלמא כי אם על מחזה שדי יחזה בהגלות נגלות אליו מאתו ית' חזיונות חלוס המלך ומשפטו אשר נגזר עליו בשמים ממעל שבא החלום ברוב ענין לרמוז עליו ולא יקשה עלינו אומרו ופשריה אמר. והענין כי אחר אשר העלה את דניאל במעלות הראויות לתת לו באומרו די רוח אלהין קדישין בך וכל רז לא אנס לך רמז בחינת שומעו חלום לפתור אותו אשר לא כחכמי הגוים פותרי חלומות הוא כי לא דרכיהם דרכיו והוא כי כאשר בהשגת המושכלות והדברים העליונים הבדל יבדילנו ה' מגויי הארצות ומה גם את נביאי האמת והצדק כיי למה שכל חכמי הגוים ע"א מגשימים עניניהם ודרושיהם כן הדבר אין בהם לא יעלו במעלות השגת דרושים עליונים כי אם על חקירת שרירות לבם ודמיוני כזביהם מלמטה למעלה מהיקש דברים גשמיים אשר בארץ המה אל שלמעלה מהם מהתחתיים אל השניים והשניים אל השלישים ובגלל הדבר הזה פעמים רבות יצא משפט מעוקל ולא ישיגו ארחות יושר ויהיו כמו אכזב כי המה אדם ולא אל וכל האדם כוזב לפעמים בדמיונו וטועה באצטגנינות שלו כי בבא החכם בחכמתו ושקל בפלס גדולה וקטנה להוציא מתוך ההיקש תולדה מה ואולי משגה הוא וטעה בשיקול הדעת וכשל היקש ונפלה תולדה ותהי האמת נעדרת באין מבין אך לא כאלה חלק יעקב כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים ויראם את בית נכתה ועין בעין יראו הדברים העליונים על בורין ואמתן וקל כנשר יהיה להם אחרי כן השגת כל אשר למטה מהן ואיך ישתלשלו קו לקו הדברים התחתונים מהעליונים איש על מקומו מלמעלה למטה ולא יחטיאו כן על הדרך הזה בדמותו בצלמו יהיה בפותרי חלומות כי אם השומע חלום לפתור אותו רוח ה' לא דבר בו ככל חכמי הגוים ע"א כי אם למשמע אזניו יוכיח מתוך דברי החלום בטיב השערתו ואומדן דעתו מה המה הדברים אשר יצדקו ויתכנו יהיו נרמזים בדברי החלום הלז ויאמרו לאמר זה פתרונו ולא אחר ובא יבא ולא יאחר והאנשים ההם לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו ימוטו מדרך האמת כי הדמיון כוזב וכמקרה פותרי חלום פרעה יקרם האומרים אליו ז' פרות וכו' ז' בנות אתה מוליד וכאשר דמו לא כן היה וזאת להם תחת בואם להבין ולהשכיל מה יעשה ה' ומה יגזור על איש החולם בשמים ממעל ממראה עיניהם למטה ותהיה השגתם מלמטה למעלה ועל כן נוקשו ונלכדו. אך היודע דעת עליון כדניאל וזולתו באשר ה' אתו יתגלה אליו מעשה ה' אשר חשב על חולם החלום ואשר נגזר עליו כעת ואז יתן על לבו איך יצדקו דברי החלום אל הדבר ההוא שיהיה הדבר ההוא אשר נגלה אליו פתרון החלום הזה כי לבבו יבין מה למטה ממה למעלה דרך ישר לא יכשל בו וז"א די אנא ידעית וכו' ועל כן כל רז לא אנס לך כי תדע סוד הדבר בלי תצטרך לדעתו מאומדן דעת בדברי החלום כי טרם תדע ענין החלום ומשפטו מפאת השפע אשר עליך ואחרי כן ראו תראה איך הוא פשר דברי החלום וזהו חזוי חלמי די חזית ופשריה אמר כי תחלה תדע לומר חזוי חלמי הוא חזיון ענין החלום ואחרי כן פשריה אמר הוא הדעת אותו אשר הוא פשרה של החלום הנראה אלי ועל כן נאמר פה חזוי חלמי אך בפסוק שאחרי כן נאמר וחזוי ראשי שהוא על עצמות החלום שהוא חזיון הנמשך מהראש:

ז

וחזוי ראשי על משכבי וכו' רבה אילנא וכו' רמז ראותו אותו בגו ארעא יהיה כי כאשר האילן השתול באמצע הארץ סביבותיו שוים כן ממשלתו בכל העולם סביב שוים עד אפס מקום יגרע ממשלתו ממנו בין רב למעט כי אם יחד כלם כל גוים יאשרוהו ויעבדוהו:

ח

ועוד הוסיף כי רבה ותקיף וכו' הורה כי גדל מאד שלא כדרך העולם כי האילן הגבוה אם עוד עלה יעלה ירום ונשא וגבה עד כי גדל מאד הלא גבוה קומתו תהיה סיבת נטייתו אנה ואנה כי לא יעצור כח ולא יוכל להתאפק לעלות מעלות גבוה מעל גבוה בכל תוקף אומץ מצבו ומעמדו אשר היה לו מקדם כי אם ייעף ויחלש אך האילן הלזה היה רב כחו כי הנה היה הולך וגדל ומתחזק וזהו רבה אילנא ותקיף כי על כל אשר יתגדל לא ידל כי אם גם היה הולך וחזק עד שרומיה ימטא לשמיא והוא משל אל מעלתו אשר עלה שלא בדרך טבע כי מה' היה לו:

ט

עפיה שפיר וכו'. הנה דניאל לא שת לבו להשגיח בפרטות כשר דבר עפיה שפיר ואנביה שגיא להיותו קל בעיניו. ואחשוב הוא רמז הרומז על הארץ ועל הדרים עליה מקצה הארץ ועד קצה הארץ אשר בצלו יחיו ובה יחסו והנה יקרה כי כאשר המלך ההוא אשר בצלו יסתופפו לא יהיה גדול ורב ורם רב להושיע את כל הסרים אל משמעתו מוריד שאול את הלוחמים אתו בוש יבושו כל החוסים בו כי יהיה להם למשענת קנה ולא יהיה להם חסות המלך לצבי ולכבוד כי אם לחרפה ולקלס על דרך דבר שנאמר והחסות בצל מצרים לחרפה אמר כי לא כאלה חלק נ"נ כי לא יבושו כל החוסים בו כי רב ועצוס הוא מאד כי אם יתכבדו מכובדים רמים ונשאים להסתופף בצלו והתלונן בצל קורתו והוא הודם הוא הדרם וצבי תפארתם ורמז הדבר באומרו עפיה שפיר והוא כי אשר ישענו תחת העץ יפה ענף וחורש מצל למחסה ולמסתור בל יכם שרב ושמש אם יהיה כאשר העלה נבל בקור וחורף הלא עזובת החורש והאמיר לא יצילם כי יבא עליהם השמש מבין בדי האילן כי סר צלם כנבול עלה מגפן ונובלת מתאנה הנה נא כי אין מחסה ומסתור מתייחס זולתי אל העלים והן הנה משל ומליצה אל צל נ"נ המצל ומאהיל על כל הארץ למחסה ולמסתור כאהל לשבת ומאשר יהיה עפיה שפיר ונאה במשל הוא יורה לעומת שבא לרמוז בנמשל כי החסות בצל נ"נ הוא שפיר נאה ומתקבל וטוב ויפה בחזקת היד החזקה אשר לו מאתו ית' ולא תהיה להם חסות הכל תחת כנפיו לחרפה ואומרו ואנביה שגיא יאמר כי פרי גודל מעלתו הלא הוא רובי הכנסותיו מחוקי מלכותו ודומיהם יהיו בהם די מזון לכל חיילותיו וזהו ומזון לכלא ביה כי למה שאנביה שגיא מזון לכלא ביה באנביה הנזכר ושב לבאר על ראשוו ראשון וכנגד אומרו עפיה שפיר אמר תחותוהי וכו' כי כאשר כח החסות בצלו יפה אף נעים גם פה היה בפועל כי תחותוהי תטלל וכו' ובענפוהי וכו' שהוא משל אל כל החוסים בצלו כאשר נבאר בס"ד בפתרון כן ידורון בפועל וכנגד אומרו ואנביה שגיא ומזון לכלא ביה אמר ומניה יתזין כל בשרא כי כאשר היה ספק באנביה לכלא כן היה בפעל כי מניה יתזין כל בשרא:

יא

קרא בחיל וכו' יפורש בפתרון בפסוק ולך טרדין וכו':

יב

ברם עיקר וכו' הנה בזה הורה באצבע אשר כתבנו למעלה כי בהשגחה גמורה מאתו ית' היה מתהלך בין החיות ולא פחדתו מנחש שרף נמר וברדלס וארי נוהם ודוב שוקק ומחורב ביום וקרח בלילה ולא זו בלבד כי אם גם ה' ישמרהו ויחייהו והשב ישיבהו על כנו ועל מכונו כאשר בתחלה מהטעם הנז' למעלה וז"א עיקר שרשוהי בארעא שבקו ובאסור די פרזל ונחש כי היה מקומו מוצנע לו בקשר אמיץ מאתו ית' בל ימוט כי מאת ה' צבאות יצאה הפליא עצה להשיבו למלכותו על דבר כבוד שמו ית' כנזכר למעלה:

יד

בגזרת עירין וכו' יתבאר בפתרון:

טו

דנה חלמא חזית וכו'. הנה אומרו אנא נבוכדנצר וכן אומרו ואנת בלטשאצר יראו דברי מותר וכן מה צורך אומרו ואנתה כהל וכו' וכן נשימה לב אל שנוי הלשון כי בדניאל אמר לשון אמירה באומרו פשרא אמר ובחכימי מלכותיה אמר לשון הודעה באומרו לא יכנין פשרה להודעותני אך היה דבר המלך אליו לאמר הלא בך חסיה נפשי הגד תגיד והצל תציל את נפשי ממבוכתה כי לך יאתה להבין ולהשכיל על חלומותי והוא כי הדברים והענינים הנוגעים אל הגדולים הרמים והנשאים לא יגלו שמים ענינם בלתי אם לגדולים אשר בארץ המה אנוש בערכם ולא לשפל אנשים וחדל אישים והלא זה דברו אל דניאל לאמר דנא חלמא חזית אנא נבוכדנצר ואנתה בלטשאצר פשרה אמר כלומר הלא אני ואפסי עוד מלך על כל הארץ מאתו יתברך ואיש אתה ואין נבון וחכם כמוך בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם ואם כן למי כל חמדת הגלות נגלות דבר מלך שלטון כמוני היום אם לא לך ואין לזרים אתך כי כמוני כמוך אני ואתה רוכבים צמדים על גדולים אשר בארץ אני בשררה ואתה ביתרון דעת החכמה וזהו אומרו חזית אנא נבוכדנצר כלומר אני נבוכדנצר הידוע מולך בכיפה יחיד במעלה ובכן ואנת בלטשאצר המקביל אלי ביתר שאת החכמה כי על כן שם בלטשאצר נקרא עליך פשרא אמר כי זאת גורלך על יפי חכמתך וראה גם ראה חין ערכך לפני כי הלא אמרתי פשרא אמר שהוא פתרונו האמתי והמיוחד אמונה אומן כי זה ענין פשרא בצר"י הרי"ש כל קבל די כל חכימי מלכותי לא יכלין פשרא שאפילו מציאות פשר מתקבל לא יכלין להודעותני ומה גם הפתרון המיוחד והאמתי וזהו שזה נקוד בקמ"ץ הרי"ש ואומרו להודעותני הוא אשר כתבנו למעלה כי פותרים היו אך לא היו אומרים דבר מתקבל תפול ידיעה מה ברעיון רוח המלך אשר יאמר אולי כי הוא זה אך בדניאל אמר לשון אמירה באומרו פשרא אמר וגם הוטלה אות אלף בפשרא והיה ראוי תהיה ה"א אחרי שנקודה הרי"ש בצר"י אך הוא להגדיל גדר חכמתו לומר מובטח אני בך כי בפתחי פיך אשר תפתח ותחל לומר מציאות פשרא הוא יהיה פשריה האמתי והמיוחד כי לא יצא מפיך כי אם דבר אמת וזהו הטלת אל"ף עם נקודת צר"י בריש ועל כן נאמר לשון אמירה כלומר שלא אתן אל לבי לאמר אסורה נא ואראה בשום שכל והבין אם אמת נכון הדבר אם אין כי אם היות מאמרך יספיק ואל יעלה על רוחך טובה כי העוליה על רוחי באשר קראתיך בלטשאצר כשום אלהי כי מאשר לו עשית את כל הכבוד הזה כי על אשר נקרא שמו עליך נאצל מן הרוח אשר עליו ונחה עליך והנבאת כי לא עלה על לבי כדבר הרע הזה חלילה כי אם ידעתי כי כל תוכל ולא יבצר ממך מזמה לא מפאת אלוה גשמי בלתי טהור וקדוש כבלטשאצר שהיה תנין גדול כדברי רז"ל רק מפאת שפע אלהי הקדוש ורוחני עד אין קץ ותכלית וזהו ואנתה כהל די רוח אלהין קדישין בך לומר מה שאנתה כהל לא על הקראך כשום אלהי הגשמי רק על כי רוח אלהין קדישין בך:

טז

אדין דניאל די וכו'. הנה אומרו די שמיה בלטשאצר יראה רע ומר כחומץ לשנים וכעשן לעינים שיכנה הכתוב בעצמו את דניאל בשם הבעלים כי הלא אף גם כאשר נ"נ יכנהו בשמו אשר היה כמכבדו בעיניו הנה כתבנו שאף גם הוא היה מעלה אותו מעלה מעלה על אלהיו באומרו די רוח אלהין קדישין ביה ומה' היתה לו החכמה והתבונה ולא אלהיו פעל כל זאת ואיככה נוכל וראינו מקרא מלא ידבר הכתוב ויכנהו בשם אלהי העמים ולמי כל חמדת דניאל איש חמודות אם לא לאלהי עולם ה' אשר נקרא שמו עליו ולא את שם הבעלים ואנה יעזוב הוא ית' כבוד הצדיק ההוא כלי חמדתו כי בא יבא לכנותו בשם אלהי עמים אלילים ולו אמר אדין בלטשאצר לא היה כל כך כמו זר נחשב כאומרו דניאל די שמיה בלטשאצר כי הלא יראה כאומר כי על שם דניאל העצמי ראוי קרא שמו בלטשאצר ולא זו בלבד כי אם גם בסוף הפסוק חזר ואמר ענה בלטשאצר וכו'. והנה היה מקום לומר כי זה יורה על כי קצף ה' עליו קצף על אשר השתומם על צרת המצר לישראל ועל אומרו חלמא לשנאך ופשרה לערך אך הנה רז"ל חסו על כבודו ויאמרו לאמר כי על שונאי ה' ואויביו אמר כי זקף עיניו למעלה ואמר מרי וכו'. ואפשר כי דניאל אמר בלבו הלא עתה יאמר המלך בלבו הלא זה האיש באשר הוא יהודי הוא שמח לאידי ומי יודע אם יעלה על רוחו כאשר החשיבו נ"נ לאלוה כאשר כתבנו למעלה בשם רז"ל אם אמור יאמר עתה כי זרוע כאל לי ויש בי כח להוסיף רעה על רעתו וה' קצף מעט ואני עזרתי לרעה ואהיה בעיניו כאשם פן יחשבני לאויב לו ויתנני לכפוי טובה על כל הטובה אשר גמל עלי ועל כל כבוד לפי דעתו אשר קראני בשם אלהיו כי על זה אין להוסיף וגמלתי לו רעה תחת טובה על כן למען זאת להורות לפניו כי הוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו ואינו כפוי טובה אליו לכן השתומם כשעה חדא כמצר על הדבר וזהו די שמיה בלטשצר השתומם כו' כי על דבר הקרא שמו בלטשאצר שהוא הוראת אשר גדלו המלך ואשר נשאו על כל השרים על זה השתומם בל יראה ובל ימצא כפוי טובה לפני המלך ובגלל הדבר הזה ענה ואמר מרי חלמא לשנאך ופשרה לעריך גם כי הוא לא כן ידמה כי אם כלפי מעלה הדבר אמור כמו שארזל ועל כן נזכר שנית בשם זה באומרו ענה בלטשאצר ואמר מרי וכו':

עוד אחשוב והוא נכון ואמת כי כל דברי האגרת הזאת מתחלת דברי פיהו מאומרו נ"נ מלכא לכל עממיא אמיא וכו' עד אחרית דבר מעשה שהיה נפלו וקומו עד אומרו ודי מהלכין בגוה יכל להשפלא כל הנמצא כתוב בה מראש ועד סוף הנה הנם דברי פי מלך הלז אות באות תיבה בתיבה כאשר חיבר וסידר בלי תוספת ומגרעת מקרה בלתי טהור אשר קרהו ופתשגן הכתב כאשר בא במגלת ספר כתוב לכל עממיא ככל הנוסח אשר יסד המלך נכתב בספרי וכן יורה לשונו כי פיו המדבר אליהם באו' שפר קדמי להחויה הועל קדמי דניאל ולקצת ירחין וכו' אנא נ"נ עיני לשמיא נטלית וכו' ביה זמנא מנדעי יתוב עלי כו' כען אנא וכו' שהוא כמדבר לנוכח ולכן לא יפלא בעינינו אומרו די שמיה בלטשאצר כי בכלל נוסחתו כאשר בא לדבר ולומר את אשר התמרמר והצר לדניאל על כל הרעה הזאת הבאה עליו קראו בלטשאצר לומר כי באשר הוא יהודי מזרע היהודים אויבי המלך בנפול אויבו ישמח ובהכשלו יגל לבו אך זה האיש יען וביען שם אלהים עליו נתקרבה דעתו אלי וצר לו עלי והשתומם על הדבר וז"א אדין דניאל די שמיה בלטשאצר אשתומם וכו' לומר כי האיש דניאל על דבר אשר שמו בלטשאצר השתומם וכו' כלומר שאלמלא כן ישמח לאידו ויגל בפידו ובגלל הדבר הזה היה גם אומרו אלי מרי חלמא לשנאך וכו' וז"א ענה בלטשאצר ואמר מרי חלמא לשנאך וכו' והוא לא ידע כי לא כן לבו כאמור ועל כן היה דבר המלך אליו לאמר בלטשאצר חלמא ופשרה אל יבהלך לומר גם כי נקרא שמך בלטשאצר שעל כן נבהלת מראות ברעתי אף על פי כן חלמא ופשרה אל יבהלך ובזה לא תהיה שפת יתר אשר יקראנו בשמו ולא בשם ישראל ואמר חלמא ופשרה הוא אשר כתבנו למעלם כי גם החלום בעצמו היה מבהיל מבלתי רוע פתרונו ובכן אמר חלמא ופשרה וכו' לומר אם השתוממת על המראה גם כי הפתרון לא יהיה קשה או גם כי פשרה המורם ממנו גם הוא רע אל יבהלך ותשובתו אל המלך לאמר כי שניהם כאחד רעים וז"א מרי חלמא לשנאך ופשריה לערך:

יז

אילנא די חזית כו' ועפיה שפיר כו'. הנה ראוי להעיר על מה זה השמיט ראש דברי החלום הלא הוא ואלו אילן בגו ארעא ורומיה שגיא והחל מרבה אילנא ותקיף ואם היה עם לבבו להיות מקצר ועולה במקום אשר אין לפתרון צורך בו הלא כל פסוק ועפיה שפיר כו' אין פותר אותו לא כלו ולא מקצתו והעתק יעתיקנו מראשו ועד סופו זולתי ומניה יתזין כל בשרא האמור למעלה והוא לא הזכירו וגם על זה נפקח עינינו מה ראה על ככה כי לא דבר רק הוא בשלשת הפסוקים האלה להסיר את ראשם וממחציתם יקח והשאר אחריו סוף הכתוב השלישי ועוד בשנותו את טעמו כי הלא המלך דבר ידורן צפרי שמיא ומה הגיעו אליו לאמר ישכנן צפרי שמיא ובחיות ברא שאמר תטלל שנה ואמר תדור:

אך לבא עד תכונת הדבר נשימה לבנו מה המה אלה חיות ברא וצפרי שמיא ואומר כי אין ספק כי עם בני ישראל בקרב עמים כשושנה בין החוחים כי גם כי המה כאדם על השמים כבודם יען כי גבהו נפשותיהם במאד מאד כי הלא חוצבו מתחת כסא הכבוד אך כל יתר עמים ע"א לגוייהם בארצותם עם הדומה לחמור יקראו בנחלתם על כן בהעלותו על ספר זכרונם להבדיל בין הקדש ובין החול במשל ומליצה את עמים כלם בשם חיות ברא יקראם כי הלא בהמה המה להם ואת עם בני ישראל לצפרי שמיא כי לרוממות נפשותם ימשיל את הנפשות לפורחות אשר לא בארץ המה והלא זאת תהיה כוונת הכתוב הנה באומרו תחתוהי וכו' לומר כי בצל נ"נ יחסו כל העמים ועניי עמנו ועתה נבא אל הענין והוא כי הן אמת כי גם כי בכל חכמת המלך נסתרה דרכו וחכמתו לא עמדה לו לדעת את החלום אך אין זה כי אם שלא עמד בסוד פשר דבר ועיקרו אך לא יבצר ממנו מזמה בצד מה להבין ולהשכיל נצר משרשיו וסעיפים המסתעפים ממנו קלי ההשגה בחשבו שהוא האילן שרומיה שגיא ורבה ותקיף כי מי לו גדול ממנו בדור ההוא וגם בענין חיות ברא וצפרי שמיא לא יחשב בעיניו לזר לחשוב מחשבות כי על האומות וישראל נאמר ומה גם עתה אחר מעשה חנניה וחבריו אשר הכיר מעלת ישראל ואלהיהם וגם כי לא יחזיק בדברים אלו יהיה זה פשר הדבר לא ימיש מלחוש אליו כי על כן היו לו הרהורין על משכבו ושגיא מתבהל ובזה נבין דבר המלך ומחשבתו ונבא עד תכונתו והוא כי במתק לשונו הגדיל גאונו ובחלק שפתיו הדיח את עם ה' אלה ממצבם וממעמדם וישימם למרמס כעבדי עולם ואשר גאה גאה הוא כי הלא חכמים ז"ל יגידו כי ממלכת נ"נ היתה ממלכה שפלה ועל שהצר לישראל נעשה ראש שנאמר הן ארץ כשדים זה העם לא היה ומן העפר הקימו ה' ויתנהו למלך על כל הארץ כאשר היה דבר דניאל אליו למעלה באומרו די אלה שמיא מלכותא חסנא וכו' יהב לך באופן כי כאשר רבה תקף גם במלכותו היה רש והוא זדון לבו השיאו והחל ואמר וארו אלו בגו ארעא ורומיה שגיא רבה אילנא ותקף וכו' כלומר כי טרם ירבה ויגדל היה רומיה שגיא ולא כן היה על כן דניאל די כל רז לא אנס ליה וידע כי לא נראה אליו כן הפרט הזה השמיט הדבר ואמר אילנא די חזית די רבת ותקיף כלומר לא ראית אילן רם מאד די רבה וכו' כי אם אילן סתם די רבה ותקיף וכו' ואשר הדיח והכניע את ישראל בחלקלקות הלא הוא באומרו ידורן צפרי שמיא והוא כי הלא הוא ית' יעד לגלות בבל שבעים שנה ואף גם זאת בהיותם שם בארץ אויביהם לא מאסם ה' לבלתי הקל עולם בשובם אליו כאשר היה ותהיה דירתם שם דירת עראי אך נביכדנצר בשנאתו אותם בחלק שפתיו הכביד את עול סבלו על ישראל באומרו ידורן צפרי שמיא שהוא לשון דירה וקבע לרמוז כי בקבע יהיו תחתיו בני ישראל אך ביתר עמים אמר תטלל חיות ברא כי הוא יורה כי לא יהיה עליהם כי אם לצל על ראשם וכמחסה ומסתור מגן בעדם:

יח

אמנם דניאל אשר עמד בסוד ה' ראה והתקין אמיתת הדבר ולא בוש ממנו ואמר תדור חיות ברא לומר כי האומות המה הדרים בקבע אך בישראל אמר ישכנן צפרי שמיא כי לא ירדו להשתקע כי אם לגור שם כשכנים השוכנים פעם הנה ופעם הנה כי על כן נקרא המשכן משכן ולא מקדש כבית עולמים על חנותם ונוסעם בו ממקום למקום ובכל הדבר הזה מצאנו ראינו טעם אל אומרו פסוק ועפיה שפיר וכו' גם שלא יפתור בו דבר שהיה להגיה בו את אשר ראוי להגיה כאמור ואם לא כן גם הפסוק הזה ישמטנו וינטשו כפסוק הראשון וסוף השלישי וכן אשר שבח עצמו לאמר ומניה יתזין כל בשרא המורה כי הוא על נדיבות יקום ראה דניאל כי לא יאמר לנבל נדיב על כן לא אמר כי אם אנביה שגיא ומזון לכלא ביה אך השמיט ולא אמר ומניה יתזין כל בשרא כי גם כי היה מזון לכלא ביה לא יעשה כן בפועל כי לא נסה באלה:

יט

אנתה הוא מלכא וכו' ודי חזה מלכא וכו' דנא פשרא מלכא וכו'. הנה מלבד האמור על פסוק ועפיה שפיר וכו'. שיראה שפת יתר שאין פותר בו דבר גם יתכן יהיה למען ידע המלך כי נוגע אליו והוא הוא האילן אשר יעלה הכורת עליו כמאמר עיר וקדיש גודו אילנא וכו' ולא יהיה דניאל בעיניו כאשם לפתור אותו עליו הוא כי גם שלא יבצר זולתו מלך מאד נעלה ורבה ותקף מאמד המלכים אשר בארץ המה בימי נ"נ כי גדולים וטובים היו בימיו גם כי היו סרים אל משמעתו ולא זר יחשב עליו ראה המלך בחלומו אילנא די רבה וכו' ולא על עצמו אכן מאשר ראה עפיה שפיר וכו' תחותוהי תדור וכו' הלא הוא כי בצלו יחיו כל גויי הארץ הוא יורה כי הוא הוא ולא אחר כי מי כמוהו מושל ממשל רב על הארץ והדרים עליה ותחת כנפיו יחסו כל רבים עמים וז"א ועפיה שפיר וכו' אנתה הוא מלכא לומר אשר ראית עפיה שפיר וכו' אגזור אומר כי אנתה הוא מלכא די רבת וכו' וזהו יתור הוי"ו באומרו ועפיה ולא אמר עפיה כלמעלה כלומר מאשר נתוסף על ראותך די רבה ותקף שגם ועפיה שפיר וכו' תחתוהי וכו' גמרתי אומר כי אנתה הוא וכו'. והנה לבא אל ביאור הכתובים נשימה לבנו על דברי דניאל כי הלא בדעת ידבר ודבריו דברי פי חכם אשר אין בהם נפתל ועקש עליהם אין להוסיף ומהם איו לגרוע והנה בתחלת זה פתרונו מוסיף על דבריו תוספת יתירה על העיקר כי אחרי אומרו אנתה הוא מלכא די רבת ותקפת מי לא ידע דרבותיה רבת וכו' ואם לומר ומטת לשמיא הן הנה דברי החלום בעצמו רבה אילנא ותקיף ורומיה ימטא לשמיא ועוד באומרו וחבלוהי ששנה לשון החלום ועוד באומרו דנא פשרא וכו' מה ראה לומר פה דנא פשרא הלא גם למעלה פתר מקצת החלום באומרו אילנא די חזית וכו' ועפיה וכו' אנתה הוא וכו' ולא אמר דנא פשרא אנתה הוא וכו' ואם הוא יען כי שם לא הוצרך פתרון שמאליו יבין השומע ישמע אילנא וכו' ועפיה וכו' לפתור אותו כי על נ"נ ידבר מה שאין כן בזה הלא גם זה ברור מלל ועם חיות ברא חלקיה ועוד כי הלא גם אחרי כן אמר ודי אמרו למשבק עיקר שרשוהי די אילנא מלכותך לך קיימא ולא אמר דנה פשרה עם שלא היה מובן מעצמו כי היה אפשר לפתור על יוצאי חלציו שיהיו יורשי עצר אחריו וגם בחלום הראשון למעלה פתר אותו ולא אמר בו דנא פשרא ועוד כי באומרו דנא פשרא היה ראוי יחל דברו בפשר דבר לומר די לך טרדין וכו' ולא יפסיק באומר וגזירא עילאה היא וכו' ואם יאמר אומר כי דנא פשרא נאמר על ולך טרדין וכו' וששיעור הכתובים הוא שאמר דנא פשרא והוא אשר אומר אליך אך תחלה אודיעך כי גזרת עילאה היא די מטת וכו' ופשר הדבר הוא ולך טרדין וכו' שאומר אחרי כן לא יתכן דרך זה כי הלא גם כי לא יבצר היות ענין ולך טרדין מכלל פתרון החלום לא עליו נאמר דנא פשרא שאם כן מהראוי יאמר לך טרדין אך אמנה הוי"ו יתירה תורה כי גמר אומר ענין הקודם ויעתק משם אל דבר אחר והנה קרוב לשמוע כי מאומר וגזרת עילאה היא החל לפתור ויכלה בולך טרדין והוא כי הוא אמר ג' דברים א' ודי חזא מלכא עיר וקדיש ב' שראה אותו נחית מן שמיא ולא מכריז הגזרה מלמעלה ג' ענין הגזרה גודו אילנא וכו' ועל שלשתן השיב על ראשון ראשון אשר ראית עיר וקדיש ולא שמעתו בלי ראות מלאך הוא למען תדע די גזרת עילאה היא והיותו נחית הוא די מטת כי הגזרה עומדת לעומתך ולא לעתים רחוקות וזו היא הוראת הירידה ועל מציאות הדבר ולך טרדין וכו' אך גם על זה יש וי"ו יתירה באומרו וגזרת עילאה כי בהתחלת דבר אין מקום לוי"ו שענינה תוספת וראוי יאמר גזרת עילאה היא וגם ההערות הקודמות לא תעלה ארוכתם בדרך הזה. אך אמנה אשר חשבתי למשפט הנה הוא כי אך לזאת יחרד לב הרואה דברי החלום הלז ויתחמץ לבבו ולא יבין כי יראה בא החלום ברוב דברים זרים וסותרים זה את זה שנית כי בא ברוב ענין בפנים שונים והם דברים אחדים והראשונה הוא כי הלא מראשית דבר החלום אילנא די רבת ותקף וכו' אשר פתר ואמר אנתה הוא אילנא וכו' הנה ברור מלל שנ"נ בעצמו הוא נמשל האילן כדברי דניאל בפתח דבריו ואם כן היוצא מהנה הוא כי באומרו אחרי כן גודו אילנא שהוא להכרית את המלך כמתי עולם כי עקירת גופו כעקירת אילן ממקומו אכן לעומת זה יש סתירה ברורה בדברי החלום באומרו אחרי כן ועם חיות ברא חלקיה עד די שבעה עדנין וכו' שמורה באצבע כי לא ימות כי יחיה זולתי כי ימשל כבהמות עד שבעה עדנין ואחרי כן ישוב לאיתנו כאחד האדם והשנית כי יש כפל ענין במלות שונות וכאלו נעתק החולם מענין לעינן באותו ענין בשנוי רב מאד והוא כי ראשונה רבה והנה אילן בגו ארעא וכו' ורבה ותקף וכו' וישמע את קול עיר וקדיש אומר גודו אילנא וכו' כי גם שהאילן הוא נ"נ וכאשר נעשה באילן כן יעשה בו הלא יבצר מהיות כל פעולות וגזירות האמורות באילן צודקות בו בענין גודו אילנא וקציצו ענפוהי וכו' שהם דברים אשר הם באילן במציאות גם כי הם משל ומליצה אל נ"נ שיעשה בו ככל הדברים ההם וככל החזיון ההוא אך באחרית פיהו באומרו העיר וקדיש עצמו לבביה מן אנשא ישנון ולבב חיוא יתיהיב ליה ועם חיוא מדוריה עד וכו' מורה כי לא על אילן ידבר כי הלא אין לאילן לב אנשא כי לא אדם עץ השדה לומר עליו שיסור לבו מלב אנשים ולבב חיוא יתיהב ליה ועם חיוא מדוריה ומהראוי יאמר דברים צודקים באילן ויהיה פתרונם לעומתם כתבניתם על אשר נמשל אליו אך יראה כנעתק ממשל למשל מאילן לאדם והם מינים שונים וכפולים בדברים אחדים באופן כי בחלק משל האילן רומז לו מיתה ובחלק הדובר כמדבר על איש ועל אדם מורה כי חיה יחיה וגם החלו בענין אילן וכלותו באדם והיה מקום יאמר איש לתקן שניהם אולי שני דברים הם נפרדיס זה מזה ע"כ האיש דניאל נתן אל לבו בנועם מאמריו כי נעמו לתת טוב טעם ודעת כיד ה' הטובה עליו אל כל הדברים האלה מראשית דבר ועד אחרית דבר ומראשיתו באומרו אנתה הוא מלכא וכו' הוא החל להרים מכשול הקושי הראשון כי הוסיף לדבר ולומר ורבותך רבת וכו' לומר הלא אשר אמרתי אנתה הוא אילנא די רבת ותקפת אל יעלה על רוחך לכעוס שנמשל עצמך אל האילן ואם כן הכרת תכרת ומת אתה ולא תחיה על אשר אתה הראת עיר וקדיש אומר גדו אילנא כי לא כן הדבר רק האילן אשר הוא מצל ומאהיל וגם אנביה שגיא משל אל גדולתך אשר היא שבצלך יחסו הגוים כלם ומזון לכלא בגדולת מלכותך ולא ימשל האילן אל עצמך וכנגד מה די רבה אילנא ותקף הוא די רבותך רבת כי לא גדל גופך כי אם רבותך וזהו אילנא די חזית די רבת וכו' ורבותך רבת ומטת וכו' כי כאשר הוא במשל די רבת ותקף בעצם האילן כן יהיה בנמשל בגדולה שהגדולה והמעלה גדלה עד לשמים:

כ

ובזה אומרו גודו אילנא יהיה פשר הדבר עלכריתת המעלה ולא על עצמו וזהו אומרו ודי חזא מלכא עיר וקדיש וכו' לומר שים לבך אל אשר אמרתי כי בדבר הזה נחו שקטו ויכונו לך שתי ההערות הזרות הנופלות בדברי עיר וקדיש אשר שמעת כאשר הזכרנום א' כאומרו גדו אילנא סותר אומרו ועם חיות ברא מדוריה ועוד כי ענין גודו אילנא וכו' הוא משל צודק באילן ואחרי כן באומרו ועם חיות ברא וכו' משנה כאילו אינו מדבר באילן כי אם באדם וכאילו הוא דבר אחר על כן אמר ודי חזא מלכא וכו' כלומר בדבר הזה שאמרתי כי מעלתך היא הנמשלת לאילן ולא עצמותך אשר ראיתי עיר וקדיש אומר גדו אילנא וחבלוהי וכו' ובסוף הדבר היה אומר בדתאא די ברא ועם חיות ברא חלקיה אשר בדברים האלו יראה צד סתירה מהנראה בענין האילן אל סופו:

כא

וגם שנוי המשלים לא יקשה בעיניך כי דנא פשרא מלכא כלומר זה האחרון אשר הזכרתי עתה בסוף דברי בדתאא די ברא וכו' אין צריך לומר שאינו סותר הקודם כי אם שהוא פתרון הקודם כי ראשונה בא החלוף במשל האילן אשר נמשלת וראית עיר וקדיש קרא בחיל גדו אילנא שהוא כריתת המעלה ואחרי כן השמיעוך פתרונו שבדתאא די ברא וכו' עד שבעה עדנין כתני והדר מפרש ולכן אינו מדבר כי אם כמדבר עם האדם בעצמו כמדבר על איש בלי משל ומליצה כי בתחלת החלום אמר דרך משל ובסופו פירש ופתר וזהו דנא פשרא ובזה נחו שקטו שתי ההערות הראשונה באשר החל לייחס האילן אל הגדולה באומרו ורבותך רבת וכאשר כלה ואמר דנא פשרא לומר כי בהיות האילן משל אל המעלה זה אחרית פי העיר וקדיש המורה גרוש זמניי לבד הוא פשר דבר הקודם וגם השנית כי ראשונה הראוך חלום הצריך פתרון באשר נשא משל אל האילן ואחרי כן אתה הראת פתרון מן השמים כמדבר עמך בלי משל כאשר אמר דנא פשרא כלומר ולא חלום הצריך פתרון כקודם כי זה הוא פשר הקודם. נמצא עלפי הדברים האלה כאילו נשנה אליו החלום זה פעמים בלילה אחד פעם במשל וחידה ופעם בדרך נגלה כמדבר על איש ועל אדם ומבאר יותר אשר יקרה לו והיה מקום יאמר אליו המלך אם הדבריך כן הוא ומה זה היה השנות אלי החלום הזה פעמים לזה אמר וגזרת עילאה היא די מטת כו' כלומר ראה נא כי כמוך כפרעה חולם חלום אחד בפנים שונים בלילה אחד אשר היה שם הדבר כאשר אמר יוסף ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר כו' שעניינו אצלי כאשר ביארנו במקומו שאמר ועל השנות החלום אל פרעה ששבת וראה החלום בשנוי וגם היה זה פעמים שהיה בזמן מועט הזה פעמים ענין ההשנות הוא כי נכון הדבר מאת האלהים ולהחזיק הדבר נשנה בשנוי יותר מתבאר כי אין ספק היה החלום השבלים יותר מבואר ומחזיק פתרון הפרות מחלום הפרות בעצמו והיות זה פעמים שבזמן זה המועט היה פעמים הוא על כי ממהר האלהים לעשותו כמלך אשר דברו נחוץ שגוזר ואומר ומיד חוזר ואומרה לזרז ידי שלוחיו בל יתמהמהו ממצוא חפצו והן הם דברי דניאל פה אל המלך באומרו וגזרת וכו' כלומר ענין השנות החלום באופן יותר נגלה הוא כי נכון הדבר מאת האלהים וזהו וגזרת עילאה היא ועל היות זה פעמים ושמא תאמר לו חפץ ה' בזה למה הריאני את כל זאת ולא זאת השנית לבדה הוא כי ממהר הוא ית' לעשותו וזהו די מטת כי הדבר יצא מפי מלכו של עולם להעשות מיד וכאילו כבר הגיע וזהו די מטת ולא אמר שיבא מהר כ"א כאילו כבר הגיע יען כי בפרעה הקיץ בינתים ופה לא הקיץ מורה על תכיפות יותר נמרץ וכה יעשה לו האלהים וכה יוסיף בעת ההיא לולא דניאל איש חמודות עמד בפרץ לפניו בדבר עצה הלום לנחותו באורח צדקה והיא שעמדה לו עד מלאת לו שנה תמימה ובכלל דברינו נבין ונשכיל אומרו וחבלוהי בפסוק הקודם לומר שאין ענין גדו אילנא אבדן האילן והפסדו בהחלט רק וחבלוהי שאינו רק חבלה או על דרך זה שרומז שאומרו גדו אילנא הוא על המעלה ולא על עצמו שאם לא כן למה יצוה על החבלה לומר וקציצו ענפוהי כו' שהם ענפי ממשלתו בל יחסו בו עוד חיות ברא וכו' הלא בכלל מאתים מנה כי אין שלטון ביום המות ובהכריתו הכרת תכרת תפארת גדולתו ואיך תצדק חבלה אחר המות אך אין ספק כי ציווי החבלה מורה שאין הכריתה על עצמו וזהו אומרו וחבלוהי כי הוא יורה הרמז הלזה ועוד נאמר בו בפסוק הבא בסייעתא דשמיא:

כב

ולך טרדין מן אנשא וכו'. אחרי הודיעו אותו כי סוף החלום המורה באצבע את אשר יקרה לו ופתרון כללות החלום הואיל דניאל באר אותו באר היטב ואמר ולך פרדין וכו' ועדיין על כל הכתוב למעלה ראוי נשימה לבנו אל יתור הוי"ו ולא אמר לך טרדין כי גם שדקדקנו ממנה שאין כל כוונת אמרו דנא פשרא שיחזר לשון דנא אל אומרו ולך טרדין רק כאילו גמר אומר והוסיף להודיע פרט שלא היה בכלל אך עדיין לא פורש מה משפט הוי"ו הואת ומה יעשה בה ויהיה באשר נדקדק אומרו בסוף פסוק הקודם על מרי מלכא ובזה לא אמר ולמרי' טרדין או ולמלכא טרדין כי אם ולך אך כל ישעו וכל חפץ באשר קדם הנה היה לאמר שלא יסתכן כי אם תאבד ממנו השררה והמלכות כאשר כתבנו גם כי בכלל הדברים רמוז אבדן דעתו לא פירש אותו בפירוש עד עתה בפסוק זה ועל כן בסוף פסוק הקודם שענינו על אבדן שררתו גמר אומר די מטת על מרי מלכא כלומר במה שמגע אל השררה והמלכות שתאבד ממך כעת אך מה שנוגע אל עצמותך במה שאתה אדם הוא שתטרד מן אנשא וכו' וז"א ולך כלומר ואל הנוגע לך הוא שטדדין כו' עוד זאת כוון באומרו ולך טרדין מן אנשא כי הנה השומע ישמע דברי חלום לאמר תחותוהי תדור וכו' ובענפוהי ישכנן וכו' קרא בחיל גדו אילנא וקציצו ענפוהי כו' תנוד חיותא וצפריה לבבו יבין כי זו רעה חולה עד צואר חיותא וצפריא יגיע כי סר צלם מעליהם כי עלה הפורץ סוכת שלומם ויחמוס כגן חורש מצל היה להם לסתרה ואנה ינוסו לעזרה מכון לשבתם ואי זה מקום מנוחתם אך לא כן הדבר כי רעתו אז יעלזו כל יושבי תבל ושוכני ארץ כי נתן חתיתו על כל החיים וגם ברושים שמחו לו מאז נפל כי לא ישישו יושבי בצלו כי חמתו מרובה מצלתו על כן היה דבר דניאל אליו ולך טרדין מן אנשא כלומר גם כי ראית סר צלך מעל חיות ברא וכו' הלא המה כל גויי הארץ אל יעלה על רוחך כי עליהם הגיעה הרעה כי נטרדו מצל חסיו בו כי ונהפוך הוא כי לא לייחס הטרד בני אנשא ממך כי אם אותך מהם וז"א ולך טרדין מן אנשא כלומר ולא לאנשא ממך וגם את הדבר הזה אחשוב כוון באומרו למעלה וחבלוהי ולא הזכיר קציצת הענפים הוא הצל וטלטול חיות ברא וצפריא ממנו לומר כוונת הכל בקצור נמרץ הפך הנשמע באומרו וחבלוהי כלומר שאליו ולא לזרים אתו תהיה החבלה וגם בדברי החלום יש רמז הרומז על זה כי אחרי אומרו וקציצו ענפוהי הפליג לדבר ולומר אתרו עפיה ובדרו אנביה עם היות כי מה תקות פריו ועלהו בלעדי זה הנפוץ אחר כריתת ענפיו וגם בהזכירו טלטול החוסים בצלו לא אמר לשון המורה על הרגש התפעלות רב כי אם תנוד שהוא פועל קל כצפור לנוד מבית לבית ומחצר לחצר וגם אומרו תחתוהי הוא מיותר כי אחר הכרת גזעו ונקצצו ענפיו לא נשארו תחותוהי לייחס אחרי כן ההתנועעות מתחתיו אך הוא להורות כי בכריתת גזעו וקציצת ענפיו על זאת לא תאבל הארץ כי סר צלה על העלה נבל ועל פירות האילן כי נכרת מפיהם כי אם נ"נ אבד לעצמו אבד ולא לדורו אבד כי אם סר צלו הקללה תחשב לו וזהו אתרו עפיה כי נסירת העלים המצלים לא לרעת חוסי בו כי אם למענו למה שהיא שלו כי צלו יגרע ולא צל זולתו מהם ועל פירות האילן הוא אומר ובדרו אנביה כי לא יעדר כי אם פירות שלו שיחסר לחמו ממנו אך לא מהם באופן לא יתייחסו כי אם למתנודדים לבד מתחתיו ולא שיחסר מהם מנוחה טובה הימנה וז"א תנוד חיותא מן תחתוהי כו' ואו' מן ענפוהי:

והנה בסוף הפסוק באומרו עד די תנדע וכו' ראוי להעיר על מה זה החל ולא כלה דברי המלאך הדובר בו לומר ושפל אנשים יקים עלה לא בפסוק זה ולא בשאחריו שחוזר לאומרה:

והנה לבא אלה ביאור נחפשה ונחקורה בדברי החלום א' באומרו על די ינדעון חייא די שליט וכו' יראה דבר שינוי ומשולש כי בכלל אומרו די שליט עילאה במלכות אנשא הוא בלי ספק גם כן דלמאן די יצבא יתננה וגם שלשפל אנשים יקים עלה ועוד באומרו בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא מה ענין עירין וקדישין אם הכל אחד הוא כפול ועוד כי בעירין אמר פתגמא ובקדישין שאלתא ועוד מה זו שאלה הלא גזרת מלך היא אשר נגזר עליו ואין שואל דבר ועוד כי בחלום לא תלו הדבר בנ"נ כי אם בכל החיים כאומר די ינדעון חייא ודניאל תלה בו באומר די תנדע:

אך אמנה בתחלת דברי האגרת הזאת אשר כתב לכל עממיא כתבנו כי על דבר אשר גאה גאה נ"נ על אשר משל ממשל רב מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו כי מולך בכיפה היה ומה גם אחרי נתן ה' את עמו ואת ארצו בידו חשב למשפט כי עזב ה' את הארץ כאשר השליך מעל פניו את חלק ה' עמו ישראל חבל נחלתו והניח הנהגת העולם ביד השרים אשר חלק על כל גויי הארץ ומה גם אל השרי השורר בימים ההמה הוא שר מלכות כשדים וכל אשר יחפוץ יעשה ולית די ימחה בידיה ובגלל הדבר הזה כאשר פתרי לו דניאל את חלומו הראשון די בתריה תקום מלכו אחרי וכו' ובתריה מלכו תליתאה וכו' חרה לו ויתעצב אל לבו כי ראה כי לא לעולם חוסן ונזר לדור ודור ולא תכן מלכותו לזרעו אחריו כי בתריה תקום מלכו אחרי ולקץ הימין יקים אלה שמיא שפלים למרום וימליך מישראל מלכותא די לעלמין לא תתחבל אז אמר בלבו מי יורידני ארץ ואני במלוא העליון גבוה מעל גבוה על כל גויי הארץ ושר מלכותי כסאו מעל כל השרים אשר על כל מלכי הארץ והנה עתי עת דודים כי עזב ה' את הארץ כי בה געלה נפשו ונטשה ביד השר המושל אז בארץ והוא כעת שר מלכותי ועל כן עת לעשות ולתור בחכמה התנכלות מה לעוז במעוז רוח המושל עליו ולקסום קסמים והיה הקסם להקים צלם זהב כלו שתשתפכנה ארבע ממלכות הארץ הרמוזים בגופו אל מלכותו הוא רישא די דהבא וישתחוו לו כל מלכים ושרים וכל עם ולשון והיה הקסם באופן כי כאשר יפלון ויסגדון יכנעו תחת רגליו המה וכוכבי מערכותם ועוד לא ירימו ראש ויהיה הוא וזרעו יורש עצר עד אחרית הימים וגם על מלכות עם עני ודל הוא מלכות האחרון די לעלמין לא תתחבל פקח עיניו לדכאם תחת רגליו ככל הכתוב למעלה ובדבר הזה את ה' היה מחלל לעיני כל עממיא אמיא ולשניא קריאי מועד חנכת צלמא די הקים על כן הוא ית' שלם לאיש כמעשהו ועל משענת קנה החכמה והתבונה אשר התחכם אז יותר אשר בו תמכה ימינו לעשות מעשהו לבב חיוא אתיהיב ליה ועל אשר אמר בלבו כי עזב ה' את הארץ ביד מלכיה ושריה וכל חפצו יעשו אז ראה כי נכזב ובכל תקף ממשלתו הורד גאונו ושאונו ועל זה נאמר די ינדעון חייא די שליט עילאה במלכות אנשא כי הוא ית' המושל ברוח המושל על הארץ ובלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו ואשר זמם להעדא עבד שולטן ממלכים נועדו לבא אחריו הוא ית' לא כן ידמה וזהו ולמן די יצבא יתנינה כאשר ניתנה מלכותו בשבעה עדנין שלא ברצונו לאויל מרודך כנודע כי בצאתו אסרו בנחושתים ולא פתח לו ביתה ועל אשר חשב על היהודים לאבדם בל יקומו וירשו ארץ לקץ הימין וישארו נבזים ושפלים כיום הזה להורות לפניו כי לא יפלא לה' דבר לשום שפלים למרום הורה לו כי מבשרו יחזה ומאשר אחרי נפלו ונחשב כבהמה כי אין למטה ממנה הגיע למלכות ממנו יראה כי אין מעצור לה' להקים עם עני מתהומא דארעא ועד רום רקיעא ועל זה אמר ושפל אנשים יקים עלה ועל דבר כי אומרו ושפל אנשים יקים עלה הוא על עם בני ישראל אשר ירום ונשא וגבה מחת היותו כעפר לדוש הסתיר דבר וישמור לפיו מחסום בעוד רשע לנגדו בל יראה וכעס כי יאמר כי לעצמו הוא דורש באשר הוא יהודי ועדיין כל זה איננו שוה להשיבו על כנו כבראשונה ורבו יתירא הוספת ליה לולא על דבר כבוד שמו יתברך כי כאשר חלל שם שמים ברבים לעיני עממיא אמיא ולשניא יתקן את אשר עותו להשמיעם את הוד קולו ברוממות אל לעיני כל הגוים כאשר עשה בספר כתב לכל עממיא וכו' ולולא ה' צבאות השאיר לו כסא מלכותו ורבו יתירא איך ימלל גבורות ה' ישמיע קול תהלתו לכל עממיא ועליהם תטוף מלתו אם לא יהיו לפניו גוים ומלכים ירד כאשר בתחלה ככתוב למעלה בארוכה ונרמז בכתוב כאשר יבא בסייעתא דשמיא:

ועל פי דרכנו הנה באה עלינו תשובת קצת הערות אשר התעוררנו אליהם ולהניף ידינו על הנותרות עוד נשוב נראה על מה זה הראה לו ה' עיר וקדיש כי הלא יראה כי שנים המה ועל מה זה שנים באו אליו ולא אחד היה ושאר רוח לו להעביר קול גדו אילנא וכו' ומה בין זה לזה וגם כי הלא שניהם קדושים ולמה את האחד בשם קדיש יכנה ולא גם את השני ואם אחד היה וקרא שמו עיר וקדיש וי"ו של וקדיש היא יתירה. אך יהיה כי במלאכי עליון ימצאו מינים שונים מהם מצד החסד ומהם מצד הגבורה כר.מרם זל על פסוק המשל ופחד עמו כי יש מתייחסים אל המים ויש אל האש ויש מאש ומים והוא כי המיוחס אל המים הוא מפאת החסד ואשר אל האש אל הפחד והגבורה ואשר אל שניהם הוא ממוזג משתי המדות ואשר המה מצד הגבורה אחשוב בשם עירין יכנס ואשר המה מצד הרחמים יכנם בשם קדישין גם כי כלם קדושים. והנה ברעה הזאת הבאה על נבוכדנצר שתים הנה קוראותיו רוגז ורחמים רוגז וכעס על הרעה הבאה עליו ורחמים על אשר היטב היטיב עניו הוא ית' בל יכנו שרב ושמש כי היה לחורב ביום וקרח בלילה ולולא ה' היה לו חלה את חליו אשר ימות בו ואשר הצילו ממעונות אריות והררי נמרים אשר הוא גר שם עד שבעה עדנין ויוציאהו ה' ביד חזקה וישיבהו למלכותו כקדמותו באופן כי בקצף רב קצף הסתיר פניו ממנו וברחמים גדולים יקבצנו ואין ספק כי בגזרת עירין המשתלשלים מכח הדין היתה זאת לו שמאל דוחה ובמאמר קדישין שמפאת הרחמים היתה ימין מקרבת על כן חלם ואלו עיר וקדיש מן שמיא נחית שהיה מלאך אחד משותף משתי המדות וזהו עיר וקדיש והחל בגנאי בפתגם מעשה הרעה ואמר גדו אילנא וכו' וסיים בשבח הרחמים ואמר ברם עיקר שרשוהי בארעא שבקו שהוא כאשר פירש דניאל ואמר ודי אמרו למשבק עיקר שרשוהי די אילנא מלכותך לא קיימא. וזהו ובאסור די פרזל ונחש שיהיה הקשר חזק ואמיץ להחזירו למלכותו כלומר שלא יהיה הדבר תלוי ועומד שאם בא יבא ולא יקראנו אסון ישוב למלכותו ואם אין לא יהיה לו רק שהם ישמרהו ויחייהו עד ישיבהו על כנו ולאיתנו. והנה מאשר לא נאמר ברם בעיקר שרשוהי לא תקצצון או לא תהעדון מארעא וכיוצא בזה שהיה נראה כגוזר ומצוה על חוטבי העץ ישמרו להם מהשחית העיקר ולא אמר כי אם עיקר שרשוהי בארעא שבקו הלא יראה כשואל ומבקש מהם שעיקר שרשוהי בארעא ישבקו וירחמו לבלתי השחית הכל גם שאינו כדאי על כן על שתי אלה אמר בגזרת עירין וכו' לומר כי פתגם מעשה הרעה בגזרת עירין שמצד הדין היה לו וזהו אומרו בגזרת עירין פתגמא ועל אשר מן השמים ירחמו עליו בענין השארותו ותשובתו למלכותו באומרו ברם עיקר שרשוהי וכו' אשר היה דרך שאלה ובקשה אמר ובמאמר קדישין שאלתא ובכן עתה חל עליו חובת ביאור מאין יבא עזרו ירחמהו עושהו והפליא לעשות עמו והוא יתברך שונא לו ומבקש רעתו לזה אמר על דברת די ינדעון חייא די שליט וכו' והוא אשר כתבנו כי לולא ה' צבאות השאיר לו שריד וכסא כבוד הנחילו במה יודע לכל חיי עולם די שליט עילאה וכו' כי עתה אשר הוא המושל אחרי זאת יבא במגלת ספר כתוב לכל עממיא וכו' ויספר להם את כל אשר קרהו ואת פרשת הקצף אשר קצף עליו ה' ושב ורפא לו למען דעת כל עמי הארץ די שליט עילאה וכו' שהם ג' הדברים אשר שם ה' בקריבו אשר לא האמין בהם טרם תבא עליו הרעה ככתוב למעלה וזהו אומרו על דברת די ינדעון חייא די שליט וכו' כי מה' יצא הדבר להחיותו ולהשיב את שיבת מלכותו למען על ידו בשובו ינדעון חייא די שליט אלהא וכו' הם שלשת הדברים מאשר קרה לו כי הוא ישמיע הדבר לכל גוים יעבדוהו כי גלוי וידוע היה לפני מי שאמר והיה העולם כי כה יעשה וכן עשה כי שלח ספרים לכל עממיא וכו' אשר בכל מלכותו ככל דברי האגרת הזאת וזהו שלא נאמר לו די תנדע רק די ינדעון הוא שידעו על ידו אמנם דניאל העלים ממנו ולא הגיד לו ובמקום אשר נאמר לו די ינדעון חייא שנה ואמר די תנדע די שליט וכו' כי כבוד אלהים הסתר דבר לבלתי רום לבבו באומרו כי ה' עליון נורא צריך אליו ימלל גבורותיו ישמיע תהלותיו כי לא יתן אל לבו כי במה נחשב הוא והאלהים עשה יען עשות כיום הזה מהקטיגור סניגור ומלאך רע בעל כרחו יענה אמן ויקדש שמו ית' לעיני כל הגוים הרואים את כבודו ית' מתחלל בפי רשע ופי מרמה ופעל ועשה תחבולות יעץ כאשר חשב מזמה להשיב ולהפר עצת קדוש ישראל אשר יעץ להעדא מלכין ולהקם מלכין עד קץ הימין ועתה פניו יחורו כי יבוש ויודה ולא בוש כי שקר מליו ומזמות זו חשב הבל המה מעשה תעתועים לא יקום ולא יהיה כי ה' צבאות יעץ ומי יפר כי הוא השליט במלכות אנשא ולמן די יצבא יתנינה וכו' גם לו אמר ינדעון חייא היה מורה כי המון העם היו המסכלים זה עד כה ולא כן הוא כי הוא העיקר על כן אמר די תנדע כי אליו תתחדש ידיעה זו כי הוא העיקר גם כי ממנו ימשך לזולת:

כג

ודי אמרו למשבק וכו'. הלא כמו זר נחשב יפתור דברי החלום ואחריתו ראשונה ובאחרונה יסע וממחציתו יקח לפתור אותו כי הלא כאשר פתר לנו ענין ועם חיות ברא מדוריה וכו' שהוא סוף החלום רזזר למעלה אל אמצעיתו ברם עיקר שרשוהי וכו'. ולכאורה אפשר כי ראה והתקין מעין המאורע כי מעשה שהיה כך היה כי אחרי אשר נטרד והיה עם חיות ברא מדוריה וכו' הושב למלכותו ותשובתו הבאה באחרונה היא פשר דבר ברם עיקר שרשוהי. עוד אפשר כי עד כה דבר על אשר אחרית דבר החלום הוא פשר הקודם כי האמור בסוף כמדבר על איש ועל אדם שלבביה מן אנשא ישנון וכו' הוא פירוש רמז הרומז במשל ומליצת האילן כאשר כתבנו באומר דנא פשרא וביארו באומר ולך טרדין וכו' ועתה בא ויאמר ודי אמרו למשבק וכו' כלומר וזה שאמרו למשבק וכו' לא פורש פתרונו בסוף החלום ואני אפרש כי זה פתרונו מלכותך לך קיימא וכו' ועל כן אחר עד עתה עד כלותו לדבר ולומר הצד השוה שבשני קצות החלום ואחרי כן סרח העודף בחלק הראשון על השני וענין הכתוב הוא אשר כאבנו למעלה כי אומרו אנתה הוא אילנא לא על עצמו נשא המשל אל האילן כי אם אל מלכותו ומעלתו ואשר בדבר הזה לא היתה סתירה מראשית דבר החלום בגדו אילנא אל סופו באומרו עם חיות ברא מדוריה וכו' כי לא יורה זה על מות וזה על חיים אך אדרבה השני פתרון הפירוש הראשון כאשר כתבנו בדנא פשרא וכו' וגם עתה אמר ודי אמרו וכו' לומר כאשר הקדמנו שהאילן הוא משל אל המלכות אשר אמרו להשאיר עיקר האילן הוא עיקר מלכותך ולא לבד אל השאר בחיים חייתך גם דקדק באומרו לך קיימא וכו' והוא לומר לו שמעת את עיר וקדיש אומר ברם שרשוהי בארעא שבוקו הנה היה פשר הדבר שהבנים בניך יוצאי חלציך המה המושלים אחרי זאת ולא אתה כי הבנים אשר זרעך המה המתפשטים ומסתעפים ויוצאים ממך נדמה ונשוה אל שרשי האילן המתפשטים ומסתעפים ממנו אך עתה די אמרו למשבק עיקר השרשים של האילן הוא יורה שמלכות עצמך קיים לך כי עיקר האילן הוא מלכותך אשר תשוב תמלוך וזהו ודי אמרו למשבק עיקר וכו' מלכותך לך קיימא אך אינו בעצם הנמשל במשל כי במשל נשאר העיקר מאז נכרת העליון ואתה לא כן רק מן די תנדע די שליטין שמיא וזהו אומרו מן די תנדע וכו' פעם שנית והוא כי כריתת האילן היא הוראת ההפסק כאמור:

כד

להן מלכא מלכי וכו'. הנה ענין הכתוב יראה להן מלכא אחר שגזרה עומדת לעומתך עשה זאת אפוא והנצל חטיך בצדקה פרק וכו' והדבר הקשה שאדרבה אחר גזר דין כזה מי אמר לו שבצדקה יפדה ומה גם כי לא מישראל הוא גם תהיה א' מהדברים המקרעים גזר דינו של אדם ולא עוד אלא שיאמר הן דא תהוה ארכא לשלותך שלא כמסתפק ואומר אולי תוכלי הועיל רק כמחזיק ומאמת תעלה ארוכתו בזה. וגם נשים לב אל כפל ענין באומרו חטייך ועוייתך ומה המה אלה חטאיו ועונותיו ומה בין צדקה למיחן ענין:

אך פיו פתח בחכמה לאמר אחרי ראיתי כי אין רעתך רבה כי אם בשצף קצף ורוגז רחם זכר כי ברחמים גדולים ישוב יקבצך ליקר מלכותך על כן אמרתי כי לא ריחקך בזרוע נטויה ובכן מלכי ישפר עלך כי יש תקוה וארוכתך מהרה תצמח וגאולה תהיה לך כי תגאל באלה בצדקה ומיחן ענין ועל כן גמר אומר כי הן דא תהוה ארכא לשלותך יען לא היתה מכתו אנושה וז"א להן מלכא כלומר לפי זה שלא כבדה יד ה' עליך לרעה לכן עשה זאת אפוא ומלכי ישפר עלך וכו':

והנה על פי הדברים אשר כתבנו למעלה יראה כי ד' המה אשמותיו בב' רעות היה כשוגג בדמיונו ובשתים כזד יהיר פעל ועשה בשאט בנפש וביד רמה והוא כי שרירות לבו השיאו לחשוב על ה' תועה ולהאמין בשוא נתעה כי עזב ה' את הארץ מאז החריב ביתו וסילק שכינתו מעל עמו והארץ נתן למלכיה שריה צבא המרום במרום אשר על מלכי האדמה על האדמה ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע ועל כן עשה יעשה מזמות לבו ומן השמים לא יוכיחו ולא יאמרו לו מה תעשה ולעומת זה נאמר לו עד די תנדע די שליט וכו' שנית העולה על רוחו כי חכמתו תעמוד לו לשובב אליו כל ממלכות הארץ הנועדים לבא בתחבולות יעץ בדבר הצלם כאשר כתבנו שם ושעל כן גלה מבלי הדעת באומרו לבביה מן אנשא ישנון ולבב חיוא וכו' והן ב' אלה מחשבות אונו אשר המה היו הכנה אל מעשה הצלם לשגגות יחשבו כי תעה לבבו אך שתים רעות פעל ועשה בזדון בצלמא די הקים אשר צוה יפלון ויסגדון כל עממיא להפר עצת קדוש ישראל לעיני כל הגוים אשר יעץ בארבע מיני מלכיות העתידים עורר בעולם כי בדבר הזה חלל את ה' חלילה בפרהסיא. עוד שנית גדולה מזו בצוותו על בני ישראל ישתחוו גם המה לחלל גאון כל צבי על ה' ועל משיחו לחבל מלכותא די לעלמין לא תתחבל אשר הוא כי יבא שילה ועל שתים אלה האחרונים נאמר לו על האחד ולמן די יצבא יתנינה ועל השנית ושפל אנשים יקים עלה כמבואר הכל למעלה עכ על חטאים אשר חטא בשוגג נאמר חטייך בצדקה פרק שהוא בצדקה מה גם כי לא ירבה מאד ולא יחונן דלים רבים כי שגגות הנה ועל אשר חטא בזדון ובפועל אמר ועוייתך במיחן ענין שיהיה חונן ונותן וגם לעניים רבים כי בזדון חטא והוא מדה כנגד מדה אתה עשית להשתרר גם השתרר על כל גויי הארץ מלכיה ושריה על כן לעומת זה תשוב תרחם לעניי ארץ בצדקה וחסד לעומת אשר היה עם לבבך בליעל להתקומם על כל הארץ ולהכניע את יושביה תחת רגליך. ובזה נבין אומרו הן דא תהוה וכו' מורה באצבע לומר הן זאת ביחוד תהוה ארכא לשלותך והוא תחת היותה מדה כנגד מדה. ועל פי דרכו בא ללמד דרך ארץ באומרו מלכי ישפר והוא כי אשר לפני מלכים יתיצב לא יגבה לבו לדבר ולומר שמע בקולי איעצך כי היותו חכם בעיניו ליעץ אל המלך אך ממנו יראו וכן יעשו שמניח חפשיות הבחירה לפני המלך ובלתי מחשיב את עצמו ולא את עצתו באומרו מלכי ישפר כלומר אל תביט אל היות אני היועץ גם כי גדול אני בעיניך ולא אחזיק את עצתי לטובה בודאי מפאת עצמה רק אומר הלואי שהעצה מצד עצמה תישר בעיניך כי איני רק כמגלה דעת ואתה תבחר ולא אני. והנה התעוררו רז"ל על דניאל מה ראה על ככה ומה הגיע אליו לדבר טוב על המלך ועצה טובה קא משמע ליה וכן לא יעשה לאהבה את שונא ישראל נוסף על זה הליועץ למלך נתנוהו ואמרו כי לא מאהבתו אותו עשה הדבר כי אם באהבתו ובחמלתו על עם בני ישראל כי אז ירדו לשערים עם ה' בימים ההם רעבים גם צמאים ובזה יאכלו אכול ושבוע כיד המלך. ובדבר הזה יתכן עוד דרך ב' באומרו מלכי וכו' והוא כי קרוב הדבר יתן אל לבו כי אולי לא למענו הוא עושה כי אם ענייו ירחם כי כל המון ישראל הנה הנם העניים והאביונים הנמצאים שם ולא הכשדים כי אם אחד מני אלף ושנים מרבבה כי המלכות שלהם היה אז בארץ על כן אמר אל תפן אל בחינת האומר באשר הוא יהודי לחשוב כי על אשר בך יחסו עמי עמי אני עושה ואל תשית לבך כי אם אל העצה מצד עצמה אשר היא טובה לוי משבעה עדנין יחלפון כי הן דא תהוה ארכא לשלותך להנאתך ולטובתך. עור היה אפשר לומר כי נתן אל לבו ליעצו לבל יעלה על רוחו כי משנאתו אותו לא פתר לו טוב כי אם רע באמרך כי כל אשר ידבר בא יבא כי כל החלומות הולכים אחר הפה לכן הורה כי לא שונא הוא לו ולא מבקש רעתו כי הלא יבקש ארכא לשלותו וכן הרבה פתחים ודרכים יש ויש להתנצלות דניאל אך אין זה מקום שאמרו להאריך כי ישרים דברי רז"ל כאשר כתבנו י:

כה

כלא מטא וכו'. הנה כל דברי האגרת הזאת הן הנה דברי נבוכדנצר אל כל עממיא אמיא ופיו המדבר אליהם אכן נשים פנינו אל שנותו את טעמו פעם ידבר כמדבר על עצמו ופעם כמדבר על זולתו כאילו הכתב והמכתב דבר על המלך אליהם והוא כי בתחלת דברי פיהו דבר לנוכח אתם כאשר ידבר איש אל רעהו פנים אל פנים באומרו שפר קדמי להחויה וכאומרו אנא נבוכדנצר שלה הוית וכו' ומני שים טעם אמר אנא קדמיהון על קדמי דניאל ואחרי כן ככלותו לדבר כל אשר דבר אליו דניאל וישוב כבראשונה לספר להם את אשר קרהו ידבר כאשר ידבר איש על זולתו באומרו כלא מטא על נבוכדנצר מלכא ובאומרו מהלך הוה וכן באומרו ענה מלכא ואמר הלא דא היא בבל וכו' ובאומרו עוד מלתא בכום מלכא ואחרי כן שב אל דרכו הראשון לדבר כמדבר בעדו ואמר אנא נבוכדנצר עיני לשמיא וכו' כען אנא נבוכדנצר וכו' ואין ספק כי לא דבר רק הוא. ואם יאמר איש כי פסוק כלא מטא ושלשת הכתובים הבאים כאחד דברי הספר המה ולא דברי המלך לא כן ידבר ובטלה דעתו אצל כל יודעי דעת וגם כי לא יבצר הנרצה אצלנו בכתובים גם על פי הדרך ההוא לא נאבה לו ולא נשמע אליו פן תהיה האמת נעדרת. ועוד כי בשלשת הכתובים האלה אשר ידברו כמדבר על איש זולתו יזכירנו בשם מלכות מה שלא עשה כן לא למעלה ולא למטה והוא באומרו כלא מטא על נ"נ מלכא ובאומרו ענה מלכא ואמר הלא דא היא וכו' ובאומרו עוד מלתא בפום מלכא ולא עוד אלא שגם ה' יקראנו בשם מלכא בהשמיעו מן השמים את קול מפלתו באומרו לך אמרין נבוכדנצר מלכא וכו' אך בזאת נבא אל תשובה הקודמת והוא כי הן אמת דרך ישרה שיבור לו האדם הלא היא לדבר כמדבר על עצמו ככל דרך איש הבא במגלת ספר כתוב עליו וכה דבר האיש בתחלת דברי פיהו וכה ענה באחרית פיהו אך בכתובים האלה רוח אחרת עמו כי בא להורות לפני כל שומעי אמריו איך מה' יצא דבר כל הרעה הזאת הבאה עליו ולא ממערכות צבא השמים וכסיליהם אשר בני אדם עולים ויורדים בהם ובל יעלה על רוחם כי יחת מהמה כי כוכב מערכתו עלה שמים ובכשלו כשל עוזר ונפל עזור עד שבעה עדנין ואחר אשר נרוץ הגלגל אל הבור עוד שב סובב סובב גלגל עגלתו עד השיבהו לקדמותו מלך על כל הארץ כאשר בתחלה על כן להוציא מלבם הדבר הרע הזה אמר כלא מטא על נ"נ מלכא והוא כי העולה ויורד כגללו גלגל מערכתו שחוזר בעולם הנה האיש ההוא כאשר יורד גאונו והמונו ושאונו הלא יהיה קו לקו לאט לו עד תום מרוצת גלגלו סובב סובב הולך כמהלך רישו ומחסורו עד ארץ יגיע אך באשר דבר מלך שלטון ומה' יצא הדבר אם יעלה לשמים שיאו כרגע שאול יחת כי אין לה' מעצור להשליכו משמים ארץ ברגע קטן ועל כן כי יפול הנופל עודנו מאד נעלה פתע פתאום הוא יורה כי מה' היתה לו והנה בדבר הרע הזה אשר קרה לנ"נ לא הורד גאונו והמונו מעט כ"א עודנו באבו בכל תוקף עוז ותעצומות מלך כל הארץ ורומיה ימטא לשמיא משם נפל כמרום רקיעא עד תהומא דארעא כי זה מורה באצבע כי אצבע אלהים היא כי ממכון שבתו השגיח להוריד לארץ גזעו פעם אחת ולא ישנה לו וז"א כלא מטא לומר ראו עתה את אשר האלהים עושה כי כלא מטא והגיע עודנו נ"נ מלכא בכל תוקף מלכותו ובגלל הדבר הזה בראותו לקצת ירחין תרי עשר כי לא נגרע ממלכותו דבר גאה גאה ויענה עזות ואמר הלא דא היא בבל רבתא וכו' ועל כן שב להזכיר עצמו בשם מצנא במגלת ספר כתב באומרו ענה מלכא ואמר הלא דא וכו' כי באשר הוא מלכא כמאז ולא החל לנפול זדון לבו השיאו לדבר ולומר כדברים ההמה ובאחרון הכביד בכתוב השלישי להורות כדבר הזה באומרו עוד מלתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל שעודו מלכא נפל קל מן שמיא ומה גם לרז"ל שגם שרו ששמו קל נפל רגע אחד ואז הרבה כושל גם נפל עזור כמשמים ארץ עודנו מלך על כל הארץ וכל גוים יעבדוהו מן אנשא טריד כבהמה בבקעה תרד לאכול את עשב הארץ ובזה יתכן אשר קראוהו מלכא מן השמים באומרו אליו לך אמרין נ"נ מלכא כי אין שלטון ביום רעה ומה גם לאיש צר ואויב הרע ההוא אך מן השמים אמרו אמור למנאצי לך אמריין נבוכדנצר מלכא וכו' לומר לך אמרין שאתה כעת נ"נ מלכא כי עודך מלך מסתולל בעמים הנה פתע תשבר ומלכותא עדת מנך ומן אנשא לך טרדין ועם חיות ברא מדורך וכו' כי תבאנה לך שתי אלה רגע אחד אבדן המלכות והדעת וחלית והיית נחשב כבהמה וז"א אחרי כן בה שעתא מלתא ספת וכו' לומר בה שעתא שעדן היה מחזיק במלכותו מלתא ספת עליו ומן אנשא טריד וכו'. עוד אפשר ע"ד זה לפרש אומרו לך אמרין כלומר לך אמרין ומכנים נ"נ מלכא כל גויי הארץ כי עודך מלך ובעת ובעונה הזאת מלכותא עדת מנך וכו':

כו

לקצת ירחין וכו' ענה מלכא וכו'. הנה ארז"ל כי קבל מוסר ושמע עצת דניאל לחונן דלים והיה זן ומפרנס העניים והאביונים דבר יום ביומו ולקצת ירחין תרי עשר מהיכל מלכותא שמע קול צעקה בעיר צוחה על היין ועל בר ולחם ומזון מפת בג המלך ובשר מבשרו ושאל מה קול הקריה הומה ויען המגיד ויאמר קול מלחמה במחנה העברים מאנשים עברים נצים כי חלק לבם במנות חלקם זה יאבה מנה אחת אפים בחזקת היד וזה יאמר לתת לו פי שנים בראוי כבמחזק ויקצוף המלך מאד כי על לבושו יפילו גורל וענה ואמר הלא דא היא בבל רבתא די אנא בניתה וכו' ועתה יהיה דגני ותירושי מאכל לאויבי אז אמר כי שבר לא ינתן להם ומזונו מנע מפיהם ועל כן עוד מלתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל וכו'. והנה עדיין ראוי לשים לב כי הלא ידע עם לבבו כי נאמן דניאל למשרא קטרין ולמפשר חלמין וכל דבריו אמת יוצדק ומה ראה על ככה להשליך דבריו אחריו ולבוז לנועם מליו וימנע מחפץ דלים ולא זכר עשות חסד ולא ידע כי חסר יבואנו כפתרון חלומו. ואחשבה לדעת זאת על מי דרכם ז"ל באשר נשים לב אל אומרו ולקצת רחין תרי עשר מה צורך אל הודעת סכום חדשים וגם מה ענין אומרו הלא דא היא בבל רבתא וכו' שיראו דברים תפלים מבלי מלח ואומר כי הן אמת כי דבר מלך באומרו כלא מטא וכו' אשר כתבנו כי בא להורות השגחתו יתב' באשר השליכו משמים ארץ רגע אחד מה שלא יקרה כה לנופל על ידי המזל לא הודע אליו עד עבר בים צרת הפרדו מן בני אנשא ושב טעמו בו. אמנם כאשר יספר את אשר קרהו באומרו לקצת ירחין וכו' אשר היה בשעת מעשה עדן לא היה לו לב לדעת מה בין הנשא ושפל על ידו יתב' אל היורד על ידי המערכת כי טרם תבא אליו הרעה חשב כי אין נעשה פתגם מעשה הרעה בסתר המדרגה גם הנעשה על ידו יתב':

ובזה נבא אל הענין והוא כי אמר בלבו הלא דבר דניאל היה אלי לאמר וגזרת עילאה די מטת וכו' כי זה יורה כי עת פקודתו באה ונהיתה בימים ההם ובעת ההיא ואין ספק כי לשון מטת עונתו לא יגרע מיום שמועה או חדשה או שבתה או תוך שנתה ולא יעבור כי לשון הגעה תורה על אשר הוא שם על כן היה כמחריש וחונן דלים ופזר נתן לאביונים עד מלאת לו שנה תמימה מראשית השנה ועד אחרית השנה כי אחרי כן בת דינא בטל דינא. עוד ב' כי אמר בלבו אם זה איננו שוה לי ועוד ידו נטויה בזה יבחן כי אם לא שב אפו ממני הלא מחדשי השנה הזאת יחל רוח אלהים רעה לבעת ולהיות הולך וסוער קו לקו ויאמר בלבו אנסה נא ואראה אם בעוד שנה יהיה נצב מלכותי על עומדו ולא יהיה שם בדק בזה אדע כי לא היה פחד ויהיה נכון לבי בטוח מכל דבר רע כי אם אני לצלע נכון היה סר צלי מעט מעט ומה גם עתה כי כלה זעם ובת דינא בטל דינא אחר תקופת השנה אך אם יהיה שם בדק אדעה כי החלותי לנפול ומטה ידי ואני טרם אכלה בצדקתי החזקתי ולא ארפנה כי בצדקה יכון כסא כבודי על כן היה דואג כל השנה מעת לעת שנים עשר חדש מיום שמועה וכאשר ראה כי כלו לו חדשיו ואין כל חדש ומלכותו בכל משלה כאשר בתחלה אז ראה ושמח בלבו ויגבה לבו ויחל בשמחתו לטייל בהיכל מלכותו וז"א לקצת ירחין תרי עשר וכו' כי בראותו עברו עליו שנים עשר חדש כי כן ימלאו ימי מוראו מטוב לב על היכל מלכותא די בבל מהלך הוה:

כז

וכה אמר בלכתו הלא היא בבל רבתא וכו' אחשוב יאמר למה אירא מימי רע הלא אם יואל אלוה וידכאני הלא מעתה יתר ידו מעט מזער להשפיל גאותי ומכון שבתי הודי והדרי היה הולך וחסור אך הנני רואה בעיני כי הלא זאת בבל רבתא אשר עם היותה רבתא אנא בניתה לבית מלכי כי כלה לפני כבית א' מהמלכות. או יאמר כי דרך המלך לבנות לו בית בעיר המלוכה יפה תואר ויפה מראה משוח בששר וספון בארז בכסף ובזהב ייפהו ובמשכיות החמדה יפארהו אשר אין כמוהו בכל הארץ אשר הוא מושל בה וההוא יקרא בית המלכות אשר חמד לשבתו אך לא יעשה כן לכל שאר בתי עיר המלוכה אמנם נ"נ אמר כי בערך בית מלכות שאר מלכי ארץ אצל בתי החצרים שבמדינה ההיא ושאר מדינות המלך כן ערך בבל כלה אצל שאר המלכות כי כלה כלילת יופי ורבת תפארת ונקרא שמה בית מלכות זהו ודי אנא בניתה לבית מלכו והיה זה בתקף חסני כי מבלעדי מלך אין בכל הארץ יעשה כדבר הזה כלו' והנה על כל אלה לא יחסר כל בה כי נכון מושבי כאשר בתחלה וגם בניתה ליקר הדרי ואין נגרע מזיוי והדירי כל מאומה וככחי וגדולתי אז כחי עתה ועל פי הדברים האלה גבה לבו וישלך דברי דניאל אחרי גוו ויפר את עצתו כי טרם ידע די שליט עילאה להעדאה מלכותיה מניה:

כח

ע"כ עוד הוא מדבר והנה קול מבשר ואומר לך אמרין וכו' מלכותא עדת מנך וכו' עד די תנדע די שליט עלאה ויתכן יאמר מלכות עדת מנך כלומר הלא גבה לבך על ראותך מלכותך לך קיימא מאז חלמת ועד עתה וכאשר דמית לא כן היתה רק מלכותא עדת מנך כלומר עדת מאז לולא הצדקה כי היא שעמדה לך להתמהמה עד היום שתבאנה לך שתיהן רגע א' באשר מן אנשא לך טרדין וכו' וז"א אח"כ בה שעתא מלתא ספת ולא אמר מלתא מטת לומר כי מטת מאז ועדת מלכותא מניה אך עתה בא התכלית והסוף וז"א ספת:

כט

ומן אנשא וכו'. הנה היה לו פתחון פה לדבר ולומר הנני מודה ועוזב כי שליט עלאה וכו' מעתה והסר מעלי שבטך לזה אמר וז' עדנין יחלפון עליך עד די תנדע כלומר שליט בעולמו הוא יודע כי גם כי ימלא פיך תהלותיו ית' לא תשתקע הידיעה בעצם אם לא עד יעבור זעם עליך ז' עדנין וז"א וז' עדנין יחלפון עלך עד די תנדע וכו' כי הז' עדנין צריך יתגלגלו עליך עד די תנדע ויהיה כנגד ז' כוכבי לכת השופטים משפטי איש ואשר יקרה לו ותראה כי אין לך מושיע עד תשא עיניך השמימה אל אל בשמים ויושיעך באופן שצריך ז' עדנין עד הגיעך אל גדר די תנדע די שליט וכו' ולמעלה כתבנו טעם זולת זה וגם זה נכון:

ל

בה שעתא וכו'. גם כי פיו המדבר אליהם לא אמר ספת עלי והוא באשר נשים לב על אשר לא הזכיר די לבב חיוא אתיהיב ליה אך הבליעו בנעימות באומרו על ננ ולא אמר עלי כי היה בלתי מרגיש אם היתה עוברת עליו צרה כי לבו בל עמו רק כאילו עבר כוס על זולתו על כן אמר על ננ כאילו לא הרגיש פי המדבר:

לא

ולקצת יומיא וכו' וכל דירי ארעא וכו'. הנה ראוי לשים לב באומרו אנא נ"נ כי מי לא ידע כי הוא נבוכדנצר ואת מי יורה דעה זו ומהראוי יאמר ולקצת יומיא עיני לשמיא וכו' ועוד באומרו עיני לשמיא נטלית כי הנה לא יבצר או קנה חכמה קנה בינה לשוב עד המכהו ונשא עיניו השמימה כמודה ונותן הודאה על העבר וכצועק על העתיד לבא תהיה שריתו לטוב או עדן לא היה לו דעת ולא תבונה עד אחרי כן באמרו ומנדעי עלי ולא מחכמה נשא עיניו השמימה כי אם בלי דעת כעיר פרא אשר יעשה כן לרגעים שלא במתכוין אל אלהי השמים אשר על השמים כבודו אם אמרנו כי מחכמה עשה איך יאמר אחרי כן ומנדעי עלי יתוב הלא עד אשר לא נשא עיניו נתן ה' חכמה בלבו ואם אמרנו כי לא בהשכל נשא ראשו למה זה נעלה על ספר זכרון פעולה בהמיית ולא עוד אלא שגם הוא יורה כי בגלל הדבר ההוא קנה בינה באומרו עיני לשמיא נטלית ומנדעי עלי יתוב ואיך יזכה ילוד אשה בפעולה המתייחסת אל פעולת עיר בן אתונות אשר לא נתן ה' חכמה ותבונה בהמה ואף גם זאת כי הלא כאשר נגזרה עליו הרעה הבאה שם נאמר ושבעה עדנין וכו' עד תנדע וכו' כי זה יורה כי במשלם שניא אלין ישוב טעמו בו ואז יבין וישכיל די שליט עלאה וכו' ולמה זה אותו תלה באשר נשא עיניו לשמים וגם באמרו ומנדעי עלי יתוב הלא טוב היה יאמר ומנדעא ועוד כי לא כן היה מדעו בראשונה כי עדן לא ידע די שליט עלאה וכו' כי זה כל פרי יסורי חטאתו למען ידע כי לה' הארץ באומרו עד די תנדע וכו' אך מתחלה לא כן ידמה כי על כן יעץ תחבולות בענין הצלה על ה' ועל משיחו במלכותא די לעלמין לא תתחבל כי יעץ להדיח מלכים נועדו לבא עד עת קץ ולהפר עצת קדוש ישראל ולא ידע כי הכל בידי שמים די שליט עילאה וכו' ויעץ בושת לביתו כי ע"כ באה אליו הצרה הזאת ככתוב למעלה והנה עתה בדעה קנה ענה ואמר די שלטניה שולטן עלם וכו' ואיך יאמר ומנדעי כאילו זאת היתה לו מטרם מכה ציץ ואם הוא על הכנת הדעת מצד עצמו גם כי נתוסף כעת זה חלק טוב לדעת שולטנותו יתברך אם כן אחר כי לא שלם היה מאז כעתה הנה טוב היה יאמר ומנדעא כמדובר. ובאומרו ולעלאה ברכת ולחי עלמא וכו' מה ענין שנויי התארים והתייחסות כל אחד אל המדובר בו. ובאומרו וכל דירי ארעא וכו' מה ראה על ככה ליחסם אחר הארץ ולא אמר וכל בני אנשא ומהו רבוי הכל. ובאמרו כלא חשיבין הנה ארז"ל שהוא מעין אבק אשר יראה הרואה אותו בנצוץ השמש העובר ממקום למקום כמין קסמין של נסורת דקין מאד ולמה זה הניחו פשוטו שהם כלא היו ומהו היחס או הצד השוה של דירי ארעא עם נסורת השמש ועוד למה זה החל בדירי ארעא ואחרי כן עלה שמים והזכיר חיל שמיא וירד וישב אל הארץ כשהיה באומרו ודירי ארעא וגם אומרו ולא איתי וכו' הלא יראה שפת יתר כי הוא הקודם וכן אומרו אחרי כן ויאמר ליה מה עבדית מה בא להוסיף:

אך אמנה אין ספק כי במלאה הימים האלה הנועדים עליו ניתן בו דעה כדבר ה' אשר דבר ביד עיר וקדיש וקל מן שמיא אך בהדרגה כי אז נפתחו ארובות שכלו ורוח מבינתו ויחל רוח ה' לפעמו במהלך שבילי הדעת קו לקו זה שלש רגלים זה אחר זה שלש מעלית אשר בהם יעלה ויבא מן הראשונה אל התיכונה ומן התיכונה אל השלישית כאשר יבא בס"ד והוא כי אין ספק כי עודנו מהלך בין החיות לבו בל עמו די לבב חיוא אתיהב ליה אך היה כיונה פותה אין לב אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה בלתי מכיר את עצמו מי הוא ואי מזה עם הוא אם זה יולד שם עיר פרא או אדם יולד ועבר עליו צרה רק נמשל כבהמות אשר לא ידעו איש מה הוא:

ובכן נבא אל שלשת הדרגות ידיעתו ורוח מבינתו והנה הראשונה אשר תהיה לאיש כמוהו בהתחדש בינת אדם לו הלא הוא כי יעיר עליו רוח ממרום ויעירנו כאיש אשר יעור משנתו דכיר כי הן אדם היה ותרדמה נפלה עליו והיה כאיש נדהם עד כה כבהמה בבקעה ואז יכיר בעצמו כי אורו עיניו וכמקיץ וריקה נפשו יאמר בלבו הלא אני נ"נ הייתי מלך על כל הארץ ועתה מה לי פה ומי לי פה בהרים ובגאיות שולל וערום שערי כנשרין רבה וטפרי כצפרין אך זאת ישיב אל לבו אין זה כי אם רוע לב אשר חטאתי וישר העויתי לאלהי מערכות אשר חרפתי ומן השמים יוכיחו את איש אשר כמוני ומה' יצא הדבר ועתה שב ורפא לי ובכן נשא עיניו השמימה כמחזיק טובה על כל הטובה אשר היטב היטיב ה' עמו ועד פה תבא המדרגה הראשונה והוא יגידנה ויכחידנה תחת לשונו בחלק שפתיו ודברים מוכיחים למבין אך לא יבאר היטב למען כבודו והוא באומרו ולקצת יומיא שהוא במלאת ימי הרעה הנועדים עליו אנא נבוכדנצר כלומר פקח ה' את עיני ואבינה ואכיר את עצמי כי אנא נ"נ הידוע אשר לא נודע אלי עד הנה ואדע ברוח מבינתי כי יד ה' עשתה זאת ועתה בי ישוב יהפוך ידו וישנני לטוב ועל כן עיני לשמיא נטלית ואליו יתברך נשאתי את עיני יגמור בעדי את אשר החל וכן עשה כי מנדעי עלי יתוב והיא ההדרגה השניה. ולבא עד תכונתה נגביל גבול מעמד שלשתן אחד לאחד והנה הראשונה הנה באה הלא היא להכיר את עצמו ואף גם שהוא יתברך פעל כל זאת טרף וירפאנו למעלה הימנה לשום שכל והבין הרמז הרומז הרעה הבאה עליו ובואה בדרך אשר באה בו ולא באופן אחר לדעת מוסר השכל ותלמוד גדול ללמוד וללמד די שליט עלאה במלכות אנשא וכו' כי על כן באה אליו הצרה הזאת באומרו עד די תנדע וכו' והוא כאשר כתבנו למעלה כי כל זאת באה ונהיתה על צלם דהבא די הקים ברוב כשפיו להסב את זרעו אחריו כל ממלכות הארץ העתידים עורר מלכותם מאז עד קץ הימין ואף גם על אצילי בני ישראל הבאים באחרונה הוא מלכותא די לעלמין לא תתחבל שלח ידו ככתוב למעלה וחשב מחשבות און כי יש לאל ידו נגד אלהי עולם באומרו כי עודנו באבו ובתוקף מלכותו יעשה ויצליח כי הוא יתברך מעת גרש את עמו ומארצו יצאו הנקראים בשמו ובשם ישראל לבדם יכנה שם אלהותו על כן מאז גרשם סילק עצמו מהנהגת העולם השפל והארץ נתן אל השרים השוררים על מלכי האדמה וזה היה עון נ"נ ובדבר הזה אמר בלבו מי יורידני ארץ או ימחה בידי בכל אשר אחפוץ לעשות עודני במלכותי ולא ידע די שליט עלאה במלכות אנשא כלומר כי גם שהוא יתברך עילאה ועל השמים כבודו ומה גם אחר סילוק שכינה מהארץ מאז גלינו מארצנו אל יעלה על רוחו רוח עועים כי עזב ה' את הארץ ויש לאל ידו במלכותו לעבור רצונו כי אם גם עודנו באבו ובתוקף מלכותו שולט עליו וזהו די שליט עלאה במלכות אנשא ומה גם שיוכר בהחזירו למלכותו שיורה כי לא כלתה כוכב מערכתו רק במחציתו לקח.י והשפיל גאותו ואשר ניתנה מלכותו בימים ההמה לאשר לא עלה על רוחו הוא אויל מרודך כי בשובו למלכותו אסרו בכבלי ברזל הורה דלמן די יצבא יתנינה וממנו יקח שאף גם מלכים נועדו לבא אחריו לא יעדא עבד שולטן מהם כי הוא יתברך הנותן לאשר חפץ ולא יושיע לו ימינו למלוך תחתם הוא וזרעו כאשר הארכנו למעלה בדבר הזה ובפרטי ההוראות המסתעפים מאשר נגזר עליו:

והכלל העולה כי ההדרגה השניה הלא היא להביא מעשה תקפו יתברך אשר הוא המושל על כל מלכי האדמה מאשר קרא לו. למעלה הימנה מדרגה שלישית אשר בינה ובין השנית ביתר שאת חכמה ודעת אשר יאתה לאיש חכם לב אשר השליטו ה' להיות מלך על כל הארץ על שאר חכמי לב אשר אין להם חלק ונחלה כי עם היות כל איש שורר בביתו כי להנהגה כללית אין קצה לתבונה יתרון דעת החכמה הצריכה ועד ממהר בדבר שלמה המלך עליו השלום כאשר היה דבר ה' אליו שאל ישאל מאתו ותשובתו הרמתה לשאול חכמה נאותה אל המלכות הרב ורם כי אין ספק צריך רחב לב בחכמה ובתבונה ובדעת למרבה המשרה ומשל ממשל רב לדעת איכה ירעה את ההמון הרב ואשר יוציאם ואשר יביאם והן זאת היתה ההדרגה השלישית אשר השיגה יד נבוכדנצר באחרונה כאשר יבא ובהגמר את ההלל למלל גבורות ה' כעל כל אשר גמלהו ה' ועשר ידות נתחכם אז יותר להבין רעם גבורותיו יתברך מאשר קרה לו על אשר הבין בטרם תבא אליו ההדרגה השלישית כאשר יבא באורה בפסוקים הבאים בסיעתא דשמיא ובכתוב הלז אשר אנו בו אחרי אומרו עד היכן יד השגת גבול הראשונה מגעת באומרו אנא נבוכדנצר עיני וכו' כאשר כתבנו אמר איך ממנה עלה על השנית והוא ומנדעי עלי יתוב הלא היא להבין ולהשכיל ממעשה שהיה די שליט עלאה וכו' כאשר באר היטב בסוף הפסוק באומרו די שלטניה וכו' והן זאת בידו היתה ושלחה והוא כי הלא מקדם בפיו ובשפתיו כבד את ה' ואמר מן קשוט די אלהכון הוא אלה אלהין ומרא מלכין וכו' כי זה בדמותו בצלמו ענין די שליט עלאה במלכות אנשא וכו' אלא שאחרי כן שב מידיעתו ובחר ברע והיה תוהה על הראשונות ועתה שב אל דעתו הראשון וזהו אומרו ומרדיעי עלי יתוב כי מדעו הקודם שב עליו ובדבר הזה צדקו יחדו מלת מרדעי ומלת יתוב:

ואמר ולעלאה ברכת לומר כי הלא מאז חל עליו חובת ברך את ה' החונן לאדם דעת אשר חלק לו מחכמתו ומנדעו עליו יתוב שנית להלל ולשבח לאדון הכל על אשר נמצא למד כעת מהקורות אותו די שליט עילאה וכו' כי היא חכמתו ובינתו אשר למד ממוצא דבר וכן עשה על דבר חכמת בינה אשר חלק לו אמר ולעילאה ברכת וייחס אל היותו יתברך עילאה יען כי נתן השכל במרומים וממכון שבתו השגיח והשפיע עליו חכמה ודעת ועל אשר למד משולטנותו יתב' אמר ולחי עלמא שבחת והדרת די שלטניה וכו' לומר הנה הוספתי על השמועה כי מן השמים השמיעוני את קול מלאך ה' אומר עד די תנדע די שליט עילאה במלכות אנשא שמורה כי המלכות בצד מה לנו הוא כי אם שהוא יתברך שליט על המלך המולך על הארץ וגם אין נראה מזה הזכרת שולטנותו כי אם בהיות דורות בעולם ששליט במלכותם ולמן די יצבא יתנינה אך יתר שאת לי בדעה קניתי לדעת כי שלטניה שלטן עלם גם בתום כל הדור ואדם אין וגם בכל דר ודר אשר ימלוך מלך על הארץ לה' לבדו המלוכה ואין לזרים אתו לומר שהוא מושל ושליט במלך המושל בארץ כי לא כן הוא רק מלכותיה עם כל דר ודר כי המלכות שלו היא ומבלעדיו אין מלך ואין שר:

לב

ואף גם אשר לכל מראה עינינו יהיו נטועים גם שורשו בארץ הלזו מלכים ושרים להשתרר גם השתרר בעמל אנוש אינימו השוכבים על מטות שן הבונים חרבות למו יבנו בתים וישבו במשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות אשר תהיה להם הארץ לדירת קבע כתושבים בה לאורך ימים וכל אשר יעשו יצליחו ואין מכלים וכל אשר תמצא ידם לעשות בכחם כמזמות זו חשב נבוכדנצר בטרם תבא אליו הרעה אשר באה ונהיתה אל יראה בעינינו כי מראה עינינו זה ינגד אל אמרי ושלטניה עם דר ודר כי עזב ה' את הארץ ביד מלכיה שריה כי לא כן הוא כי שבתם וקימתם הבל הוא על כן הוסיף ואמר וכל דירי ארעא כלה חשיבין לומר שכל הנראים דרים על הארץ כדירת קבע ולא כגרים אשר בארץ המה כלה חשיבין לפניו ית' כי מהבל ימעטו:

ולהבין בדבר נשים פנינו אל דברי רז"ל האומרים כי לה הוא נסורת הדק שבניצוץ השמש ונבין בדבריהם כי נעמו והיטיבו אשר דברו בדרכם מכוון אל הדרך אשר דרכנו בו והוא כי המה ראו כי לו חפץ נ"נ לומר שהיו כלא היו כי לאפס ותהו נחשבו על מה זה הטיל הכתוב ה"א בסוף תיבת כלה ומהראוי תהיה אל"ף ואף גם מלת חשיבין יצדק יותר על מציאות דבר מה מעל בלי מה והעדר על כן ראוי לדרוש על נסורת נצוץ השמש אשר להם מציאות מה ומתייחס אל הנושא והוא כי שלש בחינות המה הנמצאות בו א' אשר הקסמין ההם למעלה מהארץ המה באויר ואין להם על מה שיסמוכו ב' כי יראה הרואה אותם בניצוץ השמש כעולים ויורדים בו ג' כי לא יתמידו כי עין ראתה ותעידם היה לא יהיה כי אם עד אשר לא תחשך השמש אך אחרי אשר זרחה ונודד מדי עברו יעברו והנה אינם ולא מדע מקומם איה. והנה מעמד שלשתן המצא תמצא בבני אדם גם בני איש המה מלכיהם שריהם וכל עם הארץ ועליהם אמר כלה חשיבין לומר הלא כל דירי ארעא העולה על רוחם כי דירה ונחלה היא להם הארץ בראותם כי שעה משחקת להם לבם לא נכון כי הנה כלה חשיבין שאין יד חזקה בארץ הלזו ואין להם על מה שיסמוכו כנסורת הנראה בניצוץ השמש כענין הבחינה הא' כי גם אם עלו שמים עשו והצליחו עוד ישובו ירדו תהומות כי לא לעולם חוסן כי העוה"ז עולים ויורדים בו כענין בחינה הב' וגם כי יבלו ימיהם בטוב רגע ימותו וילכו בלי חמדה ולא בידם טובם לא ירד אחריהם כבודם ומה גם אם תמות בנוער נפשם וחיתם ונכזבה תוחלתם כי לא ידע האדם עתו כדגים הנאחזים במצודה רעה והיא הבחינה הג' שבנסורת ההוא הנקרא לה ועל כלם רמז באומרו וכל דירי ארעא כלה חשיבין לומר כי מלכותיה עם כל דר ודר כי המלכות שלו היא ולא לבני אדם כי כל דירי ארעא אשר השעה משחקת להם כלה חשיבין בשלשת בחינותיו ומהם ימעטו לפניו באופן כי אין לומר די שליט עלאה במלכות אנשא כי זה יורה כי יש מלכות מתייחס אל זרע אנשים כי אם שה' ב"ה שליט בו אך התחכם אז יותר להבין ולהשכיל כי אליו יתברך לבד יתייחס המלכות כי דירי ארעא כלה חשיבין ובכן לא נאמר רק מלכותיה מלכות עלם וכו' המורה כי אליו לבדו המלוכה ואין לזרים אתו כאמור. עוד הוסיף ואמר וכמצביה וכו' לומר אל יעלה על לב איש לדבר ולומר הלא מלך הארץ יעוז במעוז שר שלו להיות צל על ראשו להציל לו כי השר או המזל יהיה למחזיק ולמעוז לו כי יהיה לו משען ומשענה כל ימי השתרר השר השורר עלוו כי לא כן ידבר כי השם במזל או בשר זרועו ועזרו הלא יהיו לו כמשענת קנה הרצוץ כי אין מעצור לה' בשצף קצף כמעט רגע לזלזל במזל ולצרור את השר ולהוריד לארץ גזעם ולא עוד כי אם כה משפטו יתברך כל הימים לפקוד על צבא המרום במרום ואחרי כן על מלכי האדמה המסתופפים בצלם כי יכשל עוזר ונפל עזור כדברי רז"ל שמפיל השר תחלה והלא זה דבר נ"נ באומרו וכמצביה עבד בחיל שמיא ודירי ארעא כי ראשונה יעשה חפצו בשרים הוא חיל שמיא ואחרי כן בדירי ארעא ולא איתי בחיל שמיא האמורים המה השרים היודעים את מעשה ה' מקדם אשר לא נעשה די ימחא בידיה לומר למה תעשה כה ולא בדירי ארעא הנזכרים הבלתי יודעים עד אחר העשותו יאמר לו מה עבדת מדוע ככה עשית גם כי ידעו מלין ישיבוהו יראו מלפניו כי לא יבצר מהם כי לא מחשבותיו מחשבותיהם ולא דרכיהם דרכיו יתברך מה שאין כן בשרים ובסגנים אשר תחת מלך גדול המושל ממשל רב כי כמה וכמה פעמים סרכי מלכותא ואחשדרפניא ישיבו יד המלך מעשות מעשהו אם זר מעשהו בעיניהם כי יש לאל ידם למחות מלכין ואם פעל ועשה גם כי מי יבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו ומה שעשה עשוי לא יבצר מהם לשום מצחם נחושה לעומת מצחו ולענות בו סרה באמור אליו מדוע ככה עשית כי גם כי יש לאל ידך לעשות כי אתה הוא מלכנו בעיני השרים לא טוב הדבר וכיוצא באלה הדברים והוא כי זה להם יען וביען הוא צריך אליהם וכל טוב אדונם בידם כי גדולי המלכות ושריו המה הממליכים אותו אך לפניו יתברך אין מלך ואין שר וגדול כי הוא עשאם ויכוננם והם מאתו ובידו על כן בגלל הדבר הזה לא איתי די ימחא בידיה ואפשר על דרך זה לומר כי חיל שמיא יאמר על מערכות השמים ולא איתי די ימחא בידיה על השרים:

עוד אפשר בהמשך הכתובים שכנגד היות מלכותו יתברך גבוה מעל גבוה עד אין קץ אשר הוא ענין היותו שליט במלכות אנשא אמר ולעילאה ברכת וכגגד נצחיותו יתברך שעל כן נאמר ולמאן די יצבא יתנינה כי הוא הנותן ממשלה לנסיכים ומלכים לדורות עולם אמר ולחי עלמא שבחת והדרת. והחל לפרש במאי דסליק מניה ואמר על הנצחיות שלטניה שולטן עלם ועל המלוכה ומלכותיה עם כל דר ודר ולא שהוא צריך לברכתי חלילה או משתבח בשבחי או מתהדר בהדורי אשר אמרתי ברכת שבחת והדרית כי הלא עוד זאת אודיע כי כל דירי ארעא כלה חשיבין לפניו והראיה כי כמצביה עביד בחיל שמיא ודירי ארעא כאשר עלה במחשבות באשר הוא רצונו לבד ואף על פי כן לא איתי די ימחא בידיה וכו' שלא כמלכי האדמה עם שריהם ככתוב למעלה. והנה בשתי הדרגות הנזכרות היה מקום לומר כי בראשונה זקף עיניו למרום אך לא השיגה אל אל בשמים כי מאתו יתברך יצא הדבר כי אם שהיתה גזרה שמימיית אך אחרי כן מנדעי עלי יתוב על דרך הכתוב למעלה ולעלאה ברכת כלומר אל אל עליון אשר על השמים כבודו ולא לצבא השמים וכסיליהם וגם הוא נכון וגם בו ידרוך הדורך בכל הדרך הראשון:

לג

ביה זמנא כו' כען וכו' . הנה ראוי לדעת עד כמה פעמים ישוב ויאמר מנדעי יתוב עלי כי הלא נאמר למעלה וגם כי רמזנו התחלת תשובתה עד כה לא נגמרת מלאכתה ועתה בס"ד נבא עד תכונתה ובאומרו וליקר מלכותי וכו' יתוב עלי הנה לא יצדק כי אם ויקר מלכותי הדרי וזיוי יתוב עלי או וליקר מלכותי הדרי וזיוי התיבוני אך יתוב עלי עם אומרו וליקר וכו' הוא בלתי צודק ועוד שאחר שהגיע למלכות איך יאמר הדברי ורברבני יבעון כי משמעו הוא יבעון להמליכו ועוד באומרו כען אנא וכו' מה ענין אומרו כען שיראה כשולל זמן זולתו ומהראוי יאמר להן אנא וכו' שיהיה כאומרו לפיכך אני משבח ומרומם וכו' ועוד למה לא אמר כל השבח הזה למעלה באומרו ולעלאה ברכת ולחי עלמא שבחת וכו' ולא יפסיק בינתים בתשובתו למלכותו ולא עוד אלא שמורה שעל אשר על מלכותו התקנת ורבו יתירה הוספת ליה הוא משבח ומרומם וכן לא יעשה כי מבלעדי זה לו יתברך נאוה תהלה לאהבת האמת והטוב ולא לאהבת המועיל מה גם כי הלא הוא עצמו עשה כן ומאז נשא עיניו השמימה עודנו בארץ מדבר ברך ושבח כאשר אמר למעלה ועוד באומרו וכל מעבדוהי קשוט ואורחתיה דין מה בין מעבדוהי לאורחתיה ומה ענין אומרו באחד קשוט ובשני דין ועוד באומרו ודי מהלכין בגוה יכיל להשפלה והלא טוב היה לשבח במעשה מביכולת ומה גם כי בדידיה הוה עובדא ויאמר נא ודי מהלכין בגוה משפיל וגם מה התקשרות יש לשבח הזה בשלשת חלקיו חלק כחלק:

והנה לבא אל באורו נשימה לבנו אל שנותו את טעמו באומרו שלטניה שולטן עלם כי למעלה בתחלת דברי ספר כתב לכל עממיא לא אמר כן כי אם מלכותיה מלכות עלם ושלטניה עם דר ודר כי מה שייחש שם אל המלכות ייחס פה אל השולטנות ואשר ייחס אל השולטנות ייחס פה אל המלכות וגם על פי דרכנו נשיב אל אומרו פה מנדעי יתוב עלי ולמעלה אמר מנדעי עלי יתוב ואם יהיה אפשר גם לתת טעם אל חילוק הנקודות כי למעלה נאמר מנדעי בפת"ח המ"ם ופה בחיר"ק:

ואומרה כי שלשת המה הלכות דעות אשר הלך בהן נ"נ משערי לשער וגדרנו גדרם והנה עד הנה דברו הכתובים על שתים הראשונות ואשר נעלה מהראשונה אל התיכונה ותאר הגבול אשר לכל אחת מהנה ועתה בא ויאמר את אשר נעלה מן התיכונה אל השלישית וכל ישעו וכל חפץ אשר נושע בה ויצלח למלוכה ואשר בפגעו בו קנה חכמה קנה בינה יתירה במעשה ה' כי נורא הוא ועל פיה ראה והגיה דבריו הראשונים ומלא את חסרונם לתת תודה ותהלה מאד נעלה על כל אשר השיגה ידו בטרם תבא אליו המדרגה השלישית הזאת והוא כי מה' צבאות יצאה הפליא עצה להשיבו אל מלכותו ולהכינו על מכונו למען דעת כל עמי הארץ את כבודו יתברך מפי אשר חללו לעיני כל עממיא אמיא במעשה הצלם ככל הכתוב בכונתו אצלני למעלה אשר למען זאת ה' חפץ דכאו למען ידע כי לה' הארץ ולמען יתקן את אשר עותו ויהיה מלאך רע עונה בעל כרחו אמן כי אין כמוהו עד נאמן לעיני העמים ומה גם כאשר עליו עבר כוס על כן היתה עצת ה' לאשר יהיה עד ממהר ושישמעו דבריו לכל העמים כאשר בתחלה להשיבו למלכותו ולשים בלבו יגיד דבר כל אשר נגזר עליו ואשר נעשה פתגם מעשה הרעה ואשר ידע בגלל הדבר די שליט עלאה וכו' לכל עממיא וכו' לעומת אשר חללו לעיניהם ככל הכתוב למעלה באר היטב ועל כן רצה הקב"ה ליתן חנו בעיני כל שריו ועבדיו בל יהיה נבזה בעיניהם נמאס באמרם הן בעודנו מלא חכמה וכליל יופי כמבואר למעלה לא עמד טעמו בו וריחו נמר ומה יעשה אחרי נפלו ונמשל כבהמות כי גם כי ישוב ותהיה בינת אדם לו לא יבצר ממנו סכלות מעט כי אין אבדת דעת חוזרת לבעליה כאשר בתחלה ובכן יאמרו הזה יעצור בעמים כלם או זה יעשה מלוכה על כל גויי הארץ ומה גם כי אשר הוא מלך על כל הארץ הלא לא יהיה כ"א אשר נמצא אתו יתרון דעת החכמה עד בלי די על כל איש חכם לב ולא יבצר ממנו מזמה וחכמה להנהיג את כל ההמון הרב אשר השליטו ה' בהמה אך חסרון לא יוכל להמנות נצב מלך עוד. ב' כי אשר קרהו מקרה בלתי טהור כמוהו עשבא כתורין יאכל ומטל שמיא גשמיה יצטבע היה ביום אכלהו חורב וקרח בלילה לא יום א' ולא יומים כי אם עד ז' עדנין אין ספק כי לא עתה בשובו פניו יחורו יזהירו כזוהר אור פני מלך כאשר בתחלה כי בעודנו מהלך בין החיות פנה הודו פנה הדרו ועוז פניו ישונא ונהפכו פניו לירקון וחשך משחור תארו גם בשובו פניו לא יהיו לו עוד באופן לא יהיה תואר לו ולא הדר ויבזוהו כי לא יאתה יקר תפארת המלכות כי אם למלך ביפיו תיקר נא נפשו בעיר כל רואיו ויביטו בו בעין החשיבות ותהיה חתיתו ומוראו על פניהם לבלתי יחטאו לו ולא יעברו פיו באופן כי על ב' אלה ימאסוהו ממלוך וה' יעץ להשיבו על כנו ולאיתנו כמשפט הראשון ועליו יוסיף. ע"כ הוא יתב' ראה והתקין יחד שתיהן כאשר נתן ה' חכמה בלבו מלא אותו רוח חכמה ותבונה ויתרון דעת המתייחס אל הנהגת מלכות בכיפה כי רב הוא ואף גם הב' היא זיוו והדרו באור פני מלך כאשר בתחלה כאשר יאות ליקר תפארת גדולת מלך גדול כמוהו הושב אליו מאתו יתברך ועל הא' מב' אלה אמר ביה זמנא מנדעי יתוב עלי לומר מנדעי המיוחד אלי באשר אני מולך בכיפה המדרגה ההיא שבה אלי ויותר מאשר היה לי מאז הייתי מלך על הארץ וז"א יתוב עלי ולא אמר עלי יתוב כלמעלה כי אז בבוא אליו המדרגה הב' לא נתחכם איז יותר על אשר היתה באמנה אתו השררה והמלכות אמר עלי יתוב כלומר מנדעי אשר היה עלי יתוב אך זאת הגדיל והוסיף על אשר חלק לו בבינה מאז היה מלך הארץ לכן אמר יתוב עלי לומר כי המדע ההוא מהבחינה השלישית גדלה מאד על אשר בתחלה וז"א עלי כלומר על ערכי ולהיות כי חלק הבחינה הב' באה אליו כמאז וחלק הבחינה הג' שבה אליו ביתר שאת כאמור על כן היתה נקודת המ"ם בפעם הזאת בחיר"ק לרמוז מעין מ"ם קצתית כלומר מן סוג דעי ולא כסגנון הקודם רק ששב עלי שהוא למעלה מערכי והוא חלק הבחינה הג' הנוגעת אל המלכות מה שאין כן בשנית כי לא היה בה סרח עודף כי על כן נאמר בה עלי יתוב כאמור. ועל השנית והיא הדרת פנים באור פני מלך אמר וליקר מלכותי וכו' לומר ובשביל יקר מלכותי אשר יאות אל יקר תפארת מלכות כזה הרב ורם על כל גוים למען יביטו יראו כי בעין החשיבות נורא מאד באור פני מלך ביפיו תחזינה עיניהם על כן הדרי וזיוי הראשון יתוב עלי וכה משפט שמוש הלמ"ד בפשיטות בכל מקומות כיוצא באלו כמו לשכנו תדרשו שהוא בעד שכנו וכמוהו אין מספר כן אומרו וליקר מלכותי יהיה כמו ובעד יקר מלכותי ובאומרו יתוב עלי ולא אמר עלי יתוב ירמוז על תוספת זיו והדר נתוסף בו על אשר היה בו מאז על דרך שבארנו במדע. וכנגד אומרו מנדעי יתוב עלי אמר כי למען זאת לי הדברי ורברבני יבעון כלומר ולי בשביל עצמותי ואיכותי על חכמתי לא לבד לא געלה נפשם בי כי אם גם יבעון להמליכני ולא בבחינת זכור ושמור אהבת חסד נעורי כי הייתי להם לראש ועטרת מלכם עד אשר לא באו ימי הרעה כי אם למען עצמי כי תהו בקנקני וז"א ולי. וכנגד אומרו הדרי וזיוי יתוב עלי אמר כי על כן על מלכותי התקנת כי נתבסס ותכון מלכותי מאד מאשר יקרתי בעיניהם והיה מלכותי מתוקן ומקובל וכנגד סרח העודף בזיוי והדרי כנרמז ביתוב עלי אמר שעל כן ורבו יתירה הוספת ליה. וכאשר כלה לדבר על דבר המלוכה וכסא כבוד הנחילו ה' באשר נתן חכמה בלבו והדרת פנים בא למלל גבורות ה' ע"פ אשר השיגו ידו בפעם הזאת ואמר:

לד

כען אנא נבוכדנצר וכו'. לומר מאשר הוספתי חכמה אך הפעם בעלותי מהדרגה התיכונה אל השלישית נפקחו עיני בחכמה ובתבונה ובדעת על כל אשר היה לפני במדרגה הב' ואבינה דרך ישרה להלל ולשבח לאדון הכל על אשר החלותי להללו בראשונה ולבא אל הביאור נקדים שתי הקדמות ערוכות בפי כל יודעי דת ודין אשר עליהם הופיע אור תורתנו. הקדמה ראשונה כי מלכות מלך מלכי המלכים לא כמלכות מלכי האדמה כי המלכים אשר בארץ המה אין מלך ואין שר על ארץ לא איש כי אם עלי אדם רב ובמקום שאין אנשים להמליך עליהם מלך גס כי יבא שמה מלך גדול המלך יתאבל כי איש אין בארץ למלוך עליהם כדרך כל הארץ ומלך אשר כל מרבית מלכותו ימותו אנשים ויותר הוא לבדו יחלה ויהיה כאחד האדם אך לא כאלה מלכותו ית' כי יוצר הכל הוא וכל צבא השמים והארץ צריכים אליו והוא לא אליהם חלילה והן כלם כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו כי על כן לא ייחל לבני אדם להיות לה' המלוכה כי מקודם אשר לא נעשה אדם על הארץ אלהים חיים הוא מלך עולם כי מה המה אלה בני אדם גם בני איש וגבוהים עליהם לפני אלהי עולם ה' תהיה מלכות שמים תלויה בהם ומקרא מלא דבר הכתוב ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו כי מלך יקרא גם כי אבד גוים מארצו כלה ואמר ה' למבול ישב וכו' לומר כי גם שלמבול ישב וימח את כל היקום מאדם עד בהמה וישאר אך נח ישב מלך לעולם וכן ענין ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך שענינם היה עד שלא נברא אדם והווה ויהיה לעולם ועד אחר סוף כל דורות עולם כמפורש על פי קדמונינו בסדר שליחה ועד לא עשה ארץ וחוצות ה' מלך ובהכינו וכו' ה' מלך והארץ כבגד תבלה וכו' ה' ימלוך כי מלכותו ית' בלתי תלוי בארץ וחוצות וביצורי עולם:

הקדמה שנית והיא כי גם כי כל אשר נעשה בשמים ובארץ הוא ית' עושה כל ולו הגדולה והגבורה להוריש ולהעשיר משפיל אף מרומם אל יאמר איש כי כל חפצו יעשה כי יצא עתק מפיו כי לעשות רצונו הוא חפץ מבלי השקפה אל הדין ואל היושר אך יאמר כי תמים פעלו וכל דרכיו משפט וזה שמעתי אומר שאמר שלמה בחכמתו אל תעמוד בדבר רע כי כל אשר יחפוץ יעשה באשר דבר מלך שלטון וכו' שומר מצוה לא ידע דבר רע וכו' לומר אל תעמוד ותתיצב בדבר רע וסברא רעה לאמר כי הוא ית' כל אשר יחפוץ יעשה כלומר בלי השקפה זולת עשות חפצו ושבאשר דבר מלך שלטון מי יעכב בידו ומי יאמר לו מה תעשה באופן יהיה אנוש יוכיחנו אלוה והוא איש צדיק לא עשה עול כי לא כן הדבר כי אם שומר מצוה לא ידע דבר רע וכו' ואין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון וכל דבריו האמת והצדק:

ובזה נבא אל הביאור והוא כי על כל כבוד שבחי נ"נ באומרו די שלטניה שלטן עלם וכו' וכל דירי ארעא וכו' וכמצביה עביד וכו' כרע נפל בשתים רעות הנגדיות אל שתי הקדמותינו אלה הנזכרות והוא כי קצור קצרה יד מרום שכלו לחור בחכמה ולהבין ולהורות כי ה' מלך עולם ועד גם אחר אשר הארץ כבגד תבלה ואיש אין בארץ והעולה על רוחו כי אין מלוכה מתיחסת כי אם כאשר איש לא נעדר להיות עליהם למלך אך בתום כל דורות עולם גם כי שלטנותו לעולם יהיה בשמים ממעל לא יקרא בשם מלך על כי אין האדם על כן אמר שלטניה שלטן עלם ומלכותיה עם דר ודר כי מציאות השולטנות לעולם יהיה אך המלוכה עם דר ודר בשנות דור ודור יהיה עליהם למלך כי המלכות זה תארו יהיו עמים תחתיו ולאמים תחת רגליו נמצא שוגג ומשגה בהקדמה הראשונה והמכשלה הזאת תחת ידו בתחלת שוב טעמו בו טרם תשיג ידו יתרון דעת המדרגה השלישית אך אחר אשר השיגה ידו אליה ויצלח למלוכה על ידה ורבו יתירה הוספת ליה אז כשבתו על כסא מלכותו כמאז במנדעו השב עליו ויבא במגלת ספר כתוב לכל עממיא אמיא להשמיעם אתיא ותמהיא די עבד אלהא עלאה למען ישמעו ולמען ילמדו ליראה את ה' אז החליף השטה ואמר אתוהי וכו' מלכותיה מלכות עלם ושלטניה עם דר ודר כי אז כבר היו עיניו פקוחות על דרכי ה' ומהללו מאז הנחילו ה' המדרגה השלישית וייחס המלכות אל עולם ועד באומרו מלכות עלם ולא תאר הגבול בדר ודר כי אם השולטנות כאשר בארנו ענינו במקומו כי מלכותו מלכות כל עולמים וגם כי הפסוק ההוא נזכר ראשון הוא אחרון כי אומרו שלטניה שולטן עלם וכו' היה בעת מנדעו עליו יתוב טרם הגיע למלכות ולמדרגת החכמה המביאתו אליו באומרו אתוהי וכו' מלכותיה מלכות עלם וכו' אשר היה אחרי כן כאשר התחזק במלכות ונתן אל לבו לשלוח ספרים לספר להם את כל אשר קרהו ואז כתב את הרשום בכתב אמת ככל אשר נודע אליו באחרונה להודיעם קושט דברי אמת אתיא ותמהיא וכו' אתוהי וכו' מלכותיה וכו' וכן באומרו וכל דירי ארעא וכו' וכמצביה עביד וכו' תעה לבבו בעיקר ההקדמה השנית כי תלה מעשיו ית' בחפצו ורצונו ולא באמת ומשפט ועל כן כאשר חלק לו ה' בבינה יתר שאת והשיגה ידו המדרגה הג' אז אמר כען אנא נ"נ משבח וכו' לומר אשר היה דברי ראשון לאמר שלטניה שלטן עלם ומלכותיה וכו' וכן אומרו וכמצביה עביד וכו' הלא זה כל פרי המדרגה הב' ממנדעי אשר ניתן לי מאתו ית' אך עתה אשר הוספתי חכמה ראיתי אחרי רואי כי לא כן דברתי כי רב מאד גדולתו מאשר פציתי פי אל ה' בראשונה ותעיתי כשה אובד בב' העיקרים הנז' אך כען אנא נ"נ הדרי בי וכנגד אומרי מלכותיה עם דר ודר כי תליתי מלכותו ית' בהשתרר על האנשים הנה דברי לאמר כי הנני משבח ומרומם למלך שמיא כלומר כי אף אם אבלה אומללה הארץ וכל יושביה ואדם אין כ"א השמים שמים לה' מלך השמים יקרא ולא יצא דבר מלכות מלפניו לבלתי הזכר בשם מלך בהעדר ארץ וחוצות וכל היושבים בם וז"א למלך שמיא כי מפאת שמיא לבד יתייחס אליו שם ומלכות וכנגד אומרו וכמצביה עביד וכו' המורה כי כל חפצו יעשה להפיק רצונו בלי השקפת אמת ומשפט לעומת זה אני מודה ועוזב ואומר די כל מעבדוהי קשוט ואורחתיה דין כי תמים פעלו וכל דרכיו אמת ומשפט וכפל ענין אומר מעבדוהי קשוט ואורחתיה דין הוא כי היה מקום לבעל דין לחלוק ולומר אליו הלא אתה למראה עיניך תשפוט כי ייסרך ותוסר והלא תראה כי לעומת זה יש ויש כמה רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים ומתגאים עליו ית' כאשר עשית אתה ושמנו עשתו ואין חרצובות למותם ובריא אולם ואם זאת רעתך כי מר מה' צבאות יצאה על רוב גאונך למה לא יעשה כן לכל גאה ורם נגד ה' ונגד זקניו ונהפוך הוא כי גם נבנו עושי רשעה גם בחנו אלהים וימלטו ומה תשיב על תוכחתנו על כן אמר כל מעבדוהי קשוט לומר הלא תלונתכם היא על אשר יסבול בשב ואל תעשה לבלתי הנקם אך אמרו בלבבכם כי הלא כל מעבדוהי הלא הם מעשיו אשר יעשה בפועל בקום עשה ככל אשר עשה לי לעיניכם כי הוא קשוט ואמונה עינני כי אמת עשה ואני הרשעתי ובכן ילמד סתום מן המפורש כי גם אשר יתנהג בשב ואל תעשה כל דרכיו משפט וזהו ואורחתיה דין ועל כן אל תאמרו לאמר לא יתכן דרך ה' מדוע לא נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה לבלתי עשות משפט חלילה כי אין זה כי אם לפי ראות אשר עיני בשר למו אך לא מחשבותיהם מחשבותיו ית' כי אין מספר לגדודי מחשבות ובחינות רחוקות עם קרובות אשר לא שערום כל יושבי חלד באופי כי כל ארחתיה דין ושמא תאמרו הלא גם כי יאריך אפים לעוברי רצונו לא יתכן יאריך למהלכים בגאוה ובוז כמו שארז"ל שאומר הוא ית' כביכול אין שנינו יכולין להיות יחד בעולם כי הוא לבוש לבושי כי ה' מלך גאות לבש ולא יסבלנו וכן אמרו המהלך בקומה זקופה כדוחק רגלי שכינה וא"כ למה יאריך לאנשים כאלה או איה אלהי המשפט חלילה ומה גם כי בגלל הדבר ההוא לקית ולמה לא יעשה כה לזולתך לז"א ודי מהלכין בגוה יכיל להשפלה לומר כי לא כן הדבר ולא מבלתי יכולת חלילה לא ינקם מהם כי די מהלכין בגוה יכיל הוא להשפלה גם שלא יעשה כן בפועל לכולם ומבשרו יחזו כי מי בכל מלכי ארץ גדול ממנו והשפל השפילו עד ארץ הגיעו וממנו יראו להאמין בה' אמונה אומן כי לולא טוב טעם ודעת עליון היודע רזי עולם אשר בהם יאריך למהלכים בגוה ודומיהם לא יבצר ממנו ית' להשפילו עד ארץ יגיענו עד עפר:

עוד אחשוב רמז באומרו אנא נ"נ משבח וכו' באשר נשים לב כי הלא תמיד נזכר בשם מלכא בכל הספור אם לא בעת רעתו כאשר נפל ומלכותא העדיו מניה באומרו מלתא ספת על נ"נ ומן אנשא טריד וגם כאשר החל לשוב טרם הגיע למלכות ועודנו בארץ מדבר באומרו אנא נ"נ עיני לשמיא נטלית וכו' אך עתה בשבתו על כסא מלכותו ורבו יתירה הוספת ליה למה יגרע לבלתי יזכר בשם מלכא. אמנם הנה נא ידענו כי לפי גודל יקר תפארת רום האדם לו יאתה הענוה והשפלות לפני מי שאמר והיה העולם כי לה' הגדולה ואין לזרים ואין תפארת רום אנשים אם לא בערך בני איש כמוהו ועל כן הגדילו רז"ל על פי התורה דרך תפלת מלך וכהן גדול והדיוט כי המלך כורע בתחלת ברכת אבות ולא ירים ראש עד תום כל התפלה וכ"ג שוחה בסוף כל ברכה וברכה ושאר עם הארץ באבות תחלה וסוף ובהודאה וכו' כי טוב טעם הדבר הנה הוא כי כל הגדול מחברו מוטל עליו להראות הכנעה יתירה הימנו ואפשר כי נ"נ כעת נמצא אתו מוסר השכל לדעת כי בעת בא דברו לשבח ולרומם למלך שמיא לא יחשיב עצמו נצב מלך כי אם כאחד האדם אף גם עתה שרבו יתירה הוספת ליה וז"א כען אנא נ"נ משבח וכו' לומר גם כי אמור אמרתי על מלכותי התקנת ורבו יתירה וכו' המלכות והיתרון יהיה לי נגד בני אדם אך לפניו ית' גם עתה שרבו יתירה הוספת לי כען בכל הגדולה הזאת אנא נ"נ כלומר כאחד העם בלי החשיב עצמי למלך משבח למלך שמיא כי בערך שבחי למלך שמיא אין מלכותי שבארעא גם ברבו יתירה לפני רק לאפס ותהו ולא אעלה על רוחי בשבחי לפניו כי אם כאילו בעת כזאת לא הגעתי למלכות:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.