אלשיך/במדבר/כד

אלשיך במדבר כד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

וישא משלו וכו'. ראוי לשים לב למה עתה הזכיר שמו ושם אביו מה שלא עשה כן בפעמים הקודמות. ועוד אומרו נאם זה שלש רגלים נאם בלעם נאם הגבר נאם שומע. ולמה בשנית ונאם בוא"ו ולא בשלישית. וגם למה הזכיר דופיו באומרו שתם העין. ועוד כי אחר אומרו שתם העין אומר וגלוי עינים. וגם למה מזכיר היותו נופל:

אמנם אומר ג' המה הדרגותיו. (א) בהנבאו פעם ראשונה. (ב) בפעם השנית. (ג) בפעם השלישית זו למעלה מזו. כי לפי אשר היה מדבר טוב על ישראל היה מעלהו מדרגה אחת על אשר היה לו כי זכות ברכת ישראל היה מכינו לשעה וגם למען תהיה ברכת ישראל הולכת ועולה ויוצאת בכל פעם מכח עליון גבוה ומשולל חלאת צנורות טומאה קו לקו. והוא כי ראשונה היו לו שני חסרונות אחד שהיתה נבואתו יוצאת מכח מדת אלהים ב' שהיתה משתלשלת עדיו ע"י צנורות חלאת טומאתו בו. וזה נרמז באומרו ויקר אלהים כי בזה שתיהן א' באומרו אלהים והב' באומרו ויקר לשון קרי לשון טומאה כי לא היה יתרונו רק היותו גדול מאביו בחכמת טומאתו. שנית היתה לו בנבואה הב' ראש הפסגה שנפתח לו שער גדול כי מה שהיתה נבואתו תחלת יוצאות ממדת אלהים מאז. היתה עתה מהשם הגדול אך עדיין היה ע"י השתלשלות צנורות הטומאה והקרי וז"א שם ויקר ה' כי מה' היה אך ע"י (הצנורת) אמנם בשלישית ותהי עליו רוח אלהים קדושי' ולא קרי וטומאה ואז בלי צנורות טומאה היה שומע אמרי אל בהשתלשלות קדושה. ועל שלשת הדרגותיו אלה אשר השיג ע"י ברכות ישראל לשעתו נשא משלו וסידר מעמד שלשתן מתפאר על עלותו עד השלישית. וזהו נאם מי שהיה תחלה בלעם בנו בעור כי כל יתרונו לא היה רק היותו גדול מאביו כאלו בעור הוא בנו אך שתי עיניו עדיין אטומים בשתי החסרונות שהיה התנבא ממדת אלהים וגם על ידי צנורות טומאה וקרי. ואח"כ בנבואה הב' עלה וזהו ונאם בוא"ו כי בתוספת הנאם נתוספת מעלתו ראש הפסגה כי אז גברה ידו וזהו ונאם הגבר שתום העין כי אז היה פתוח עין מהשתים כי היה ע"י שם ההוי"ה ואם הוא לשון סתימה עם היותו בשי"ן יאמר שהיה שתום העין הא' בלבד ולא השתים כבראשונה והכל הולך למקום אחד והנה בשנית יצדק אומרו ונאם שיש לה ייחס עם הראשונה. אך עתה השלישית משוללת שום חסרון על כן מתחיל בו ואומר נאם שומע אמרי אל ולא של הקרי וטומאה ממה שנשתלשל בה כ"א מהקדושה כי גם שאינו זוכה אל מראה מעשר מדרגות קדושה אלא באחרונה והיא קשה בצד מה והיא מחזה שני כמ"ש ז"ל בב"ר על פסוק במחזה לאמר שמחזה היא מדרגת קושי והוא בסוף התפשטות הקדושה שהוא מחזה שדי ועוד שנית שהוא נופל להיותו ערל עם כל זה הוא גלוי עינים הן שתי עיניו א' שאין שורש מוצא נבואתו רק מהשם הגדול. שנית שאינו ע"י השתלשלות קרי וטומאה כ"א ע"י השתלשלות מדרגות הקדוש' באומרו מחזה שדי יחזה:

ה

מה טובו כו'. התנבא על היות שכינה ושפע עליון דבק בישראל בעולם השפל. א' ע"י אוהל מועד במדבר וגלגל שלה ונוב וגבעון ועליהם אמר מה טובו אהליך יעקב. ב'. בבית עולמים בית ראשון ושני ועליהם אמר משכנותיך ישראל כד"א משכנות לאביר יעקב נבואה למשכנותיו שאמר דוד על בית המקדש. ופירש אותו בהדרגתו כי אין ספק כי למעלה ממדרגה היות המשכן במדבר הוא היותו תוך ארץ ישראל כנוב וגבעון ושלה קרובות אל שער השמים מקום צנור השפע. ולמעלה מזה הוא היות בית המקדש בהר המוריה מכוון אל שער השמים ולמטה מהבית הראשון היה הבית השני כנודע ומאז התחיל השפע להתמעט דר ודור. ואלהינו מרחם חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח עד הטוב העתיד. וביאר הדבר קו לקו. על היות המשכן במסעות המדבר כנחלים נטוי כי שפע היורד כנחל משער השמים הוא נטוי מנגד מקורו עד המדבר כנחלים שהטו אותן מן הדרך הישר ואמתי אל מקום אחר כן היה שפע היורד מן השמים בהר המוריה נוטים אל המשכן שבמדבר. ועל היות אחרי כן המשכן בשלה ונוב וגבעון שהם בא"י קרובים אל נהר השפע ועל ב"ה שהוא במקום הנהר ממש אמר כאהלים נטע ה' שהוא כי הנה אמרו חכמי הטבע כי גדלים האהלים בנהר היוצא מעדן ואין נמצאים בעולם אלא על פני מימי הנהר כך בית המקדש שהוא מקום נהר השפע נדמה לאהלים בעלי ריח ובושם טוב הוא בית ראשון אך השני חסרו בי כמה דברים עליהם אמר כארזים שהם משוללי ריח טוב אך הם על מים נגד מי השפע שער השמים. ואחר הבית השני לא יאבדו זרע ישראל חלילה כי זכות תורה תעמוד להם עד יגאלו כענין עני ורוכב על חמור שפירש רעיא מהימנא שלעתיד אם יהיה עוני של זכיות יהיה סמך ורכיבת המשיח לבא בזכות תורה וזהו רוכב על חמור כד"א יששכר חמור גרם כי הלא יזל מים מימי התורה בעולם מהדולים רבים שבכל דור מהקודמים אליהם פא"פ תורה הסדורות תנאים ואמוראים שהפליגו תורה הרבה ועי"כ לא ימוטו ישראל עד שבאחרונה כי יתנו בגוים רבוי תורה וזהו וזרעו במים רבים אז ירום מלכות דוד וזהו וירם מי שמאגג הוא מלכו של ישראל הוא דוד כי מענין אגג שהניחו שאול חי נתרומם דוד כי אז שלח הוא ית' את שמואל ומשך דוד למלך נמצא כי מאגג נעשה דוד מלך ישראל. ולא יהיה כבראשונה שהיה בו ירידה כי אז ותנשא מלכתו. ובחסרון וי"ו אחר הכ"ף אפשר רמז אל סוכת דוד הנופלת שתנשא כי תתייחס למלכה ע"ד מז"ל על ביום כלות משה כלת כתיב:

ח

אל מוציאו ממצרים כו'. אמר כי אל שהוציאו ממצרים ע"י עצמו ולא ע"י מלאך ולא ע"י שליח עם היות כי כתועפות ראם לו מלאכי השרת מהקדושה ושדים מהטומאה כמ"ש ז"ל תועפות אלו מלאכי השרת ראם אלו השדים שהיה יכול לעשות בהם שליחותו ולא עשה כ"א ע"י עצמו כאשר פירשנו למעלה כן יעשה לעתיד שע"י עצמו יאכל גוים צריו כו' ועצמותיהם יגרם ואח"כ יעשה על ידי מלאכים רעים שהם חציו ית' וזהו וחציו ימחץ:

עוד יתכן כמ"ש ז"ל בס' הזוהר על פסוק אשר צבאו על ירושלים הצובאי' לא נאמר אלא אשר צבאו אלא שאשר צבאו בימי החרבן והצירו והרגו את ישראל ולא קבלו עונשם ומתו מיתת עצמם כי גם שיגלה את ביניהם אחריהם כמפלת בבל אחר שבעים שנה למה ינקו אביהם עושי הרעה אלא שהוא ית' חוזר ומביאם בגלגול לקבל עונשם וזהו אשר צבאו כי אחר שצבאו מאז יבאו לקבל עונשם. וזה יאמר פה יאכל גוים צריו והוא כי מלת גוים סמוכה אל צריו שהוא הגוים של צריו שהוא כי את הצרים אותם בחרבן בית ראשון לא יאכלום ישראל כ"א את זרעם וכן אשר בחרבן בית שני ואמר יאכל הגוים של צריו ועצמות צריו עצמן הנזכרים אח"כ יגרם בבואם בגלגול כמ"ש ז"ל על פסוק למען תמחץ רגלך וכו' ואח"כ יסגרם לגיהנם העתיד ליד כחות הרוגז הם חציו יתברך וזהו אומרו וחציו ימחץ:

ט

ברע שכב כו'. אמר גם שתראה שיחרבו פעמים חרבן בית ראשון וחרבן בית שני כי יפול לא יוטל כ"א כרע בית ראשון ושכב בבית שני. כי האחד קם מיד אחר שבעים שנה והשני הארוך מתייחס לשכוב אינה נפילה נשברת כ"א האחד היא כארי הכורע והשני כלביא החלש מארי. אך הצד השוה שבהם כי גבורת אריה בהם לקום ולהתגבר כי גם בנפלם גבורתם אתם לקום כגבור. ומה ששוכב בשני אינו שאין כח לקום חלילה רק עד המתין ומי יקימנו והוא ענין מאמר ספר הזוהר על פסוק נפלה לא תוסיף קום כו' למטרונא שסרחה וגרשה המלך מהיכלו ובשוב אפו שלח אחריה ובאה שוב לימים ושלחה מביתו אז נשבעה שלא תשוב מאליה עד יקימנה המלך בעצמו וזהו לא תוסיף קום כלו' מאליה. ובזה יאמר נמשך אחר אומרו כי אל מוציאו ממצרים בעצמו גם אתה עשה כן כי יאכל כו' וגם שכרע כו' יקוה את מי יקימנו הוא הקב"ה כי הוא אלהינו קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו:

או יאמר במה שידענו מרז"ל כי ישועתן של ישראל תלויה בישועתו של הקב"ה והיא אשר תקום במהרה בימינו ותקימנו. וידוע כי בחרבן ראשון לא נתייחס גלותה לנפילה עד חרבן שני שעליו נא' סוכת דוד הנופלת כי נתוספה הדרגתו על הגלות הראשון באופן שאם הגלות הראשון היתה כארי הרובץ. בחורבן בית שני היתה כלביא הרובץ. ונבא אל ענין הכתוב אם תראה את ישראל שבחרבן בית ראשון כרע בלבד ולא רבץ כ"א שבמלאתם השבעים שנה קם ואח"כ בחרבן בית שני תראה שרבץ ושכב בגלות ארוך הרבה הלא הוא כי אשר יקימני היא השכינה ע"י חרבן בית ראשון נמשלה עדיין לאריה בגלותה כי לא כבדו עדיין כל כך עונות ישראל אך בחרבן השני שכבדו אלו על אלו צור ילדנו התשנו חס ושלום ותהי כלביא החלש ורובץ ע"כ הוא אורך הגלות עד התיך בו חלאת אשמותינו. וזה יאמר תדע למה ישראל בתחלה כרע בלבד ובשני רבץ באריכות הלא הוא על כי כארי בתחלה ואח"כ כלביא החלש היה מי שיקימנו הוא שם אלהים היא השכינה כמדובר ועל כן לא היה אורך הגלות הראשון כי היה עדיין כארי כאשר היה השני שנמשל ללביא והנה כהתימו בלעם לדבר דבריו הפך פניו אל ישראל כמדבר בם וכפורש מהם מתוך דרישת שלום ואומר לנוכח מברכך ברוך כו' ופיו הכשילו כי לא כל מברכיו ברוכים ומיעט את עצמו כי לא מלבו היה מברכם וע"כ עם אומרו מברכיך לשון רבים לא אמר ברוכים כ"א ברוך:

י

ויחר אף כו'. והנה יש ייתורים והערות רבות ודברים שיראה הרואה אותם משוללי הבנה ולא נזכירה לאהבת הקצור ויתיישבו בדרכנו זה. והוא כי שתים הנה תלונות בלק על בלעם. א' מה שבירך את ישראל. ב' כי קלל את מואב באומרו יאכל גוים צריו והנה מואב מכלל צריו הוא. ועל כן על הא' ויחר אף בלק וכו'. ועל הב' שנכוה בה הרבה עליה ויספוק את כפיו. ופירש הענין ואמר על הא' לקוב אויבי קראתיך הוא הגדר הגדול משלשה גדרים שהזכיר למעלה זעימה ארירה וקביה ואני שאלתי הגדולה משלשתן ואדרבה אתה הפכת ושלשת הברכה כי ברכת ברך זה שלש פעמים. ועל אשר כלל כעת את מואב בקללת צרי ישראל אמר ועתה כלומר בדברך אשר דברת עתה באחרונה שהוא יאכל גוים צריו שקללת את מואב קום ברח לך והמלט על נפשך. ואם תאמר אלי כי לא תאשם כי ה' פעל כל זאת אשר שם הדברים בפיך לבל תבא לך רעה כי ברוך הוא העם היה אשר ברכתם היא שאוררם ארור כי אוהבך הוא יתברך. דע כי אדרבא מבקש רעתך כי הנה אמרתי כבד אכבדך כבוד כפול והוא יתברך מנעך אפילו מכבוד בלתי כפול וזהו והנה וכו'. והשיב לו ואמר הלא גם וכו' והוא בשום לב אל ייתור אומר לאמר אך יאמר ראה נא איך אין לי חפץ במתנותיך וכבודך כי הלא אם הייתי נותן עיני בממונך וכבודך היה ראוי לי אחניף ואכבד אותך למען בעין יפה תתן לי אך אדרבא לא החשבתיך אפילו לקרא אותך בשם מלך כי אם בלק כי לגבי קב"ה לעשות ציוויו אינך אצלי כי אם כאחד האדם כי הלא דברתי להם לאמר לך אם יתן לי בלק לא אוכל לעבור וכו' ולא אמרתי המלך בלק. ואל תאמר שאליהם אמרתי כך לא שהם גם כן יאמרו לך כך שלא יזכירוך בשם מלך כי הנה גם אל מלאכיך זולת מה שאני אומר מפי אליך כי בלק קראתיך באומר קום בלק ושמע כן גם להם דברתי לאמר הלשון זה אם יתן לי בלק הנה כי לא כבודך והנאתך חמדתי שתאמר אלי כי ה' מנעני ממנו:

או שעור הענין באומר דברתי לאמר כי דבור הוא לשון קושי ואמירה לשון חיבה ואמר דברתי קושי כדי לאמר דבר חיבה והוא מה שהיה שדברתי לשון קושי הוא אמרי אם יתן לי בלק בלי הזכרת מלכו' ומה שהיה לאמר שהוא ענין תיבה הוא מלא ביתו כסף וכו' שהוא ענין בקשת חיבה שהוא הוראת בקשי ממך ממון כלומר ואם היתה כוונתי בעצם לרמוז שפתוח תפתח את ידך לי למה התחלתי בקושי אלא ודאי שאי אפשי בכבודך:

יד

ועתה הנני הולך וכו' הנה פסוק זה לא ראשו סופו ולא סופו ראשו. ואמצעיתו לא ראשו ולא סופו. אך במה שכתבנו בסמוך יאמר הנה שתים הנה תלונותיך עלי. א' שלא הועלתיך נגד ישראל שהוא יושב ממלי ואדרבה ברכת ברך. שנית על בשורתי הרעה למואב שאמרתי יאכל גוים צריו שבכלל צריו הוא מואב. לכן הנני הולך לעמי ועל הא' איני יכול לעשות לך זולתי תת לך עצה כי לכה איעצך והוא עצת זמת בנות מואב המפורשת לפנים. ועל השנית שיאכל גוים צריו אל תחוש כי אשר יעשה לעמך הוא באחרית הימים ולא עתה בקרוב. ולהפיס דעתו יותר נשא משלו ויאמר אל תצר במעלות וברכת ישראל וגם לא במפלת מואב בידו באחרונה כי הנה מה שהנבאתי שהיה גדר נאם בלעם בנו בעור כמראה ראשונה בבמות בעל ואשר היה במדרגה נאם הגבר שתם העין בשניה ראש הפסגה ואשר בג' שהיה נאם שומע אמרי אל וכו' כמפורש למעלה הנה מה שאמרנו בטובות ההם הקרובות לא עתה:

ואשר אשורנו שאינו ראיה קלה רק ע"י הבטה בעצם שהוא אומה שירום מאגג מלכו וכו' ויאכל גוים צריו לא קרוב עד יכנע ישראל תחלה ודרך כוכב מיעקב היא נפילת משיח בן יוסף במלחמה שהיא כוכב מיעקב כי יעקב ויוסף לאחדים יחשבו או אומר מיעקב הוא למה שהשבטים הם שנים עשר כוכבים כמ"ש ז"ל כנגד י"ב מזלות אמר גם שאפרים אינו מהי"ב כ"א נצר משרשי יוסף שהוא הכוכב עם כל זה בבחינה היותו מיעקב כי הוא אמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיה לי כוכב יקרא. ואח"כ קם שבט מישראל הוא שבט מיהודה משיח בן דוד ואמר על הבן דוד ישראל ולא יעקב הוא כי נפילת בן אפרים הוא לסבול עונות הנקראים בשם יעקב וקימת בן דוד הוא על קיום זכות ישראל ואז אחר כל זה הוא מה שומחץ פאתי מואב ולא צר צרתם כי לא מואב לבדו יפול כ"א גם כל הגוים וזהו וקרקר כל בני שת כי זה כל העולם שממנו הושתת כאשר נשאר אך נח שהיא משת וצרת הכל נחמה היא בצד מה. ושמא תאמר עכ"ז כעת רעת מואב רבה כי הלא עשרה עממין נדר הוא יתברך לאברהם ולא ניתנו לישראל רק ז' עממין כי הג' נשארו עמון ומואב ושעיר היא אדום והלא לאדום על האחוה ישאירו בנחלתו ומואב ועמון יחריבו. לז"א אל תחוש כי הלא יהיה אדום ירשה כי לא יחניפו אותו וזה משני טעמים אחד כי יהיה ירשה שעיר אויביו שהוא מוכרח יפילו ישראל את שעיר כי הלא ישראל ואדום אי אפשר תהיה ממשלה לשניהם כאחד כ"א כשזה נופל זה קם ובאופן שכדי לקום ישראל היה צריך להפיל שעיר וז"א והיה ירשה שעיר שהיו אויביו כדי שאחרי כן וישראל עושה חיל שקימת ישראל תלויה במפלתו ואח"כ וירד אותו כוכב שדרך מן יעקב כי יקום אחרי נפלו וזהו וירד מיעקב ואז האביד שריד מעיר הוא שריד לבית עשו כי אמר הנביא יסחבום צעירי הצאן שהם ע"י זרע רחל והוא מז"ל על פ' עד אשר אבא אל אדוני שעירה:

כ

וירא את עמלק כו'. אמר הנה ראשית מה שנאמר שני גוים בבטנך שיפרדו וילחמו זה עם זה. כאומרו ולאום מלאם יאמץ. הנה הראשית שהתגר מלחמה עם אחיו הוא עשו הוא הגוי. הב' הוא עמלק. והיה ראוי יכלה קודם לשאר עמים ועם כל זה ואחריתו עדי אובד עדי יבא מי שיהיה אובד אותו שנאמר בו והאביד שריד הוא משיח בן אפרים עד יקום אחרי נפל וירד והאביד שריד שהוא המאביד שריד מעיר הרזכר שגם הוא נשאר ליאבד בידו בסוף אך לא מקודם. והוא הכתוב אצלינו במקומו כי בעוד עונות בישראל לא יפול על כן עד אחר נפילת משיח בו יוסף להתם שארית עונות ישראל לא יפול עמלק:

כא

וירא וכו' אמר כי יתרו בן מות היה בעצת פרעה אשר יעץ לו. אך הנה איתן וחזק מושבך עם. ישראל ומה גם למ"ש ז"ל שהיו מהם בלשכת הגזית וינצלו. אך עודך מעותד כי בדושנה של יריחו שניתן לך לשבח תשבה עם שבית ישראל בבלה או עם עשרת השבטים אך ושים בסלע קנך באהלים בסלעים כצווי יונדב בן רכב לבניו וכל זה למה כי אם יהיה נגזר לבער בגלות קין הוא קני הוא יתרו בגלות יהודה או ישראל עד מה שהוא שיעור מופלג כד"א מה רב טובך תשבך. ע"כ טוב טוב לך שים בסלע קנך ולא תשבה:

או בדרך אחרת איתן מושבך עם משה ותורתו שהוא מגן לך אך עצתי הוא כי ושים בסלע קנך הוא בבית המדרש שהוא סלע והר כמ"ש ז"ל על בין כתפיו שכן כאשר היו בלשכת הגזית שבהיות דירתך שם לא תשבה עם עשרת השבטים עד מה שהוא שבי מופלג כי אם עם יהודה שהוא שבעים שנה:

כג

וישא כו' אחר אומרו טובת הפורש מאלהי נכר כאומר על הקני איתן מושבך שכפר בע"ג עם היותו כומר לה ולא הניח ע"ג שלא עבדה וייטב לו ככל הכתוב. אמר עתה על הבלתי עושה כן כי אם שם לו אל מעצמו וזהו אוי מי האיש יחיה מחמת שומו אל ששם אל לו ולא עבד אל מי שהוא בראו ושברא כל העולמות כרצונו יתברך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.