רש"י/במדבר/כד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ במדבר כד

א

וירא בלעם כי טוב וגו'. אמר איני צריך לבדק עוד בהקב"ה, כי לא יחפץ לקללם:

לא הלך כפעם בפעם. כאשר עשה שתי פעמים:

לקראת נחשים. לנחש אולי יקרה ה' לקרתו כרצונו, אמר רוצה ולא רוצה לקללם, אזכיר עונותיהם, והקללה על הזכרת עונותיהם תחול:

וישת אל המדבר פניו. כתרגומו:

ב

וישא בלעם את עיניו. בקש להכניס בהם עין רעה, והרי יש לך שלש מדותיו, עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה האמורים למעלה:

שכן לשבטיו. ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מערבין, ראה שאין פתחיהם מכונין זה כנגד זה, שלא יציץ לתוך אהל חברו:

ותהי עליו רוח אלהים. עלה בלבו שלא יקללם:

ג

בנו בער. כמו למעינו מים (תהלים קי"ד). ומ"א שניהם היו גדולים מאבותיהם, בלק בנו צפור, אביו בנו הוא במלכות, ובלעם גדול מאביו בנביאות, מנה בן פרס היה (סנהדרין ק"ה. תנחומא):

שתם העין. עינו נקורה ומוצאת לחוץ וחר שלה נראה פתוח, ולשון משנה הוא, כדי שישתם ויסתם ויגב (עבודה זרה ס"ט). ורבותינו אמרו, לפי שאמר ומספר את רבע ישראל, שהקב"ה יושב ומונה רביעותיהן של ישראל, מתי תבא טפה שנולד הצדיק ממנו, אמר בלבו, מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים יסתכל בדברים הללו ועל דבר זה נסמת עינו של בלעם (נדה ל"א). ויש מפרשים שתם העין , פתוח העין, כמו שתרגם אנקלוס, ועל שאמר שתם העין ולא אמר שתום העינים, למדנו שסומא באחת מעיניו היה (סנהדרין ק"ה):

ד

נפל וגלוי עינים. פשוטו כתרגומו, שאין נראה עליו אלא בלילה כשהוא שוכב. ומדרשו: כשהיה נגלה עליו לא היה בו כח לעמד על רגליו ונופל על פניו, לפי שהיה ערל, ומאוס להיות נגלה עליו בקומה זקופה לפניו:

ה

מה טבו אהליך. על שראה פתחיהם שאינן מכונין זה מול זה:

משכנתיך. חניותיך, כתרגומו. דבר אחר, מה טבו אהליך , מה טבו אהל שילה ובית עולמים בישובן, שמקריבין בהן קרבנות לכפר עליכם:

משכנתיך. אף כשהן חרבין, לפי שהן משכון עליכם, וחרבנן כפרה על הנפשות, שנאמר כלה ה' את חמתו (איכה ד'), ובמה כלה (שם) ויצת אש בציון (תנחומא משפטים):

ו

כנחלים נטיו. שנארכו ונמשכו לנטות למרחוק. אמרו רבותינו מברכותיו של אותו רשע אנו למדים מה היה בלבו לקללם כשאמר להשית אל המדבר פניו, וכשהפך המקום את פיו, ברכם מעין אותם קללות שבקש לומר כו', כדאיתא בחלק (סנהדרין ק"ח):

כאהלים. כתרגומו, לשון מר ואהלות (תהלים מ"ה):

נטע ה'. בגן עדן. לשון אחר כאהלים נטע ה' , כשמים המתוחין כאהל:

נטע ה'. לשון נטיעה מצינו באהלים, שנאמר ויטע אהלי אפדנו (דניאל י"א):

ז

מדליו. מבארותיו, ופרושו כתרגומו:

וזרעו במים רבים. לשון הצלחה הוא זה, כזרע הזרוע על פני המים:

וירם מאגג מלכו. מלך ראשון שלהם יכבש את אגג מלך עמלק:

ותנשא מלכתו. של יעקב יותר ויותר, שיבא אחריו דוד ושלמה:

ח

אל מוציאו ממצרים. מי גורם להם הגדלה הזאת אל המוציאם ממצרים בתקף ורום שלו, יאכל את הגוים שהם צריו:

ועצמתיהם. של צרים:

יגרם. מנחם פתר בו לשון שבירה, וכן לא גרמו לבקר (צפניה ג'), וכן ואת חרשיה תגרמי (יחזקאל כ"ג), ואני אומר לשון עצם הוא, שמגרר הבשר בשניו מסביב, והמח שבפנים, ומעמיד העצם על ערמימותו:

וחציו ימחץ. אנקלוס תרגם חציו של צרים, חלקה שלהם, כמו (בראשית מט) בעלי חצים, מרי פלגותא, וכן ימחץ לשון ומחצה וחלפה רקתו (שופטים ה'), שיחצו את ארצם. ויש לפתר לשון חצים ממש, חציו של הקב"ה ימחץ בדמם של צרים, יטבל ויצטבע בדמם, כמו למען תמחץ רגלך בדם (תהלים ס"ח), ואינו זז מלשון מכה, כמו מחצתי (דברים לב), שהצבוע בדם נראה כאלו מחוץ ונגוע:

ט

כרע שכב כארי. כתרגומו, יתישבו בארצם בכח וגבורה:

י

ויספק. הכה זו על זו:

יג

לעבר את פי ה'. כאן לא נאמר אלהי כמו שנאמר בראשונה (כ"ב י"ח), לפי שידע שנבאש בהקב"ה ונטרד:

יד

הולך לעמי. מעתה הריני כשאר עמי, שנסתלק הקב"ה מעליו:

לכה איעצך. מה לך לעשות, ומה היא העצה אלהיהם של אלו שונא זמה הוא כו', כדאיתא בחלק (סנהדרין ק"ו). תדע שבלעם השיא עצה זו להכשילם בזמה, שהרי נאמר הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם (במדבר ל"א):

אשר יעשה העם הזה לעמך. מקרא קצר הוא זה: איעצך להכשילם ואמר לך מה שהן עתידין להרע למואב באחרית הימים, ומחץ פאתי מואב". התרגום מפרש קצר העברי:

טז

וידע דעת עליון. לכון השעה שכועס בה (סנהדרין ק"ה):

יז

אראנו. רואה אני שבחו של יעקב וגדלתו, אך לא עתה היא, אלא לאחר זמן:

דרך כוכב. כתרגומו, לשון דרך קשתו (איכה ב'), שהכוכב עובר כחץ, ובלעז דישט"נט, כלומר יקום מזל:

וקם שבט. מלך רודה ומושל:

ומחץ פאתי מואב. זה דוד שנאמר בו השכב אותם ארצה וימדד שני חבלים להמית וגו' (שמואל ב ח'):

וקרקר. לשון קורה, כמו אני קרתי (מלכים ב י"ט), מקבת בור נקרתם (ישעיהו נ"א), יקרוה ערבי נחל (משלי ל'), פורי"ר בלע"ז:

כל בני שת. כל האמות, שכלם יצאו מן שת בנו של אדם הראשון:

יח

והיה ירשה שעיר. לאויביו ישראל:

יט

וירד מיעקב. ועוד יהיה מושל אחר מיעקב:

והאביד שריד מעיר. החשובה של אדום, היא רומי, ועל מלך המשיח אומר כן, שנאמר בו וירד מים עד ים (תהלים ע"ב) ולא יהיה שריד לבית עשו (עוב' י"ח):

כ

וירא את עמלק. נסתכל בפרענותו של עמלק:

ראשית גוים עמלק. הוא קדם את כלם להלחם בישראל, וכך תרגם אנקלוס, ואחריתו לאבד בידם, שנאמר תמחה את זכר עמלק (דברים כה):

כא

וירא את הקיני. לפי שהיה קיני תקוע אצל עמלק, כענין שנאמר ויאמר שאול אל הקיני וגו' (שמואל א ט"ו), הזכירו אחר עמלק. נסתכל בגדלתן של בני יתרו שנאמר בהם (דבהי"א ב') תרעתים שמעתים שוכתים (ספרי במדבר י'. סנהדרין ק"ד):

איתן מושבך. תמה אני מהיכן זכית לכך הלא אתה עמי היית בעצת הבה נתחכמה לו (שמות א), ועתה נתישבת באיתן ומעוז של ישראל (סנהדרין ק"ו):

כב

כי אם יהיה לבער קין וגו'. אשריך שנתקעת לתקף זה, שאינך נטרד עוד מן העולם, כי אף אם אתה עתיד לגלות עם עשרת השבטים, ותהיה לבער ממקום שנתישבת שם, מה בכך:

עד מה אשור תשבך. עד היכן הוא מגלה אותך שמא לחלח וחבור אין זה טרוד מן העולם, אלא טלטול ממקום למקום, ותשוב עם שאר הגליות:

כג

וישא משלו וגו'. כיון שהזכיר את שבית אשור, אמר אוי מי יחיה משמו אל , מי יכול להחיות את עצמו משומו את אלה, שלא ישים עליו הגוזר את אלה, שיעמד סנחריב ויבלבל את כל האמות, ועוד יבאו:

כד

צים מיד כתים. ויעברו כתיים, שהן רומיים, בבירניות גדולות על אשור:

וענו עבר. וענו אותם שבעבר הנהר:

וגם הוא עדי אבד. וכן פרש דניאל עד דיקטילת חיותא והובד גשמה (דניאל ז'):

וצים. ספינות גדולות, כדכתיב (ישעיהו ל"ג) וצי אדיר, תרגומו ובורני רבתא (יומא ע"ז):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.