אלשיך/איוב/יט

אלשיך איוב יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויען איוב כו' :

ב

עד אנה כו'. הנה היל"ל ותדכאני במלים אך יאמר כפל הנוני"ן על דרך מאמרנו על פסוק אז יקראונני ולא אענה ישחרונני ולא ימצאונני והוא כי אז יקראוני קריאה כפולה פעם אחר פעם ולא אענה כן יכוין ותדכאונני דכדוך כפול. ונבא אל הענין אמר עד אנה תוגויון נפשי לומר עליה כי נפש חוטאת היא ולא עוד כי אם עתה ותדכאונני דכא כפולה והוא ענין מציאות הדברים הרעים מצד עצמן. שנית אמון הדברים ועשותכם כחסים על כבודי ואתם מגיעים עד הנפש והנה ענין הדברים הרעים מצד עצמן אין צריך לפרשו:

ג

אך מה שעושים כחסים על כבודי פירש ואמר זה עשר פעמים כו' והוא מה שכתבנו במענה הקודם שכל הדברים הרעים שאמר בלדד עליו דבר שלא לנוכח כבוש ממנו להזכיר מה שמחזיקו לפושע לנוכח ועל זה אמר כמתמיה על הדכא הב' ואמר הנה זה עשר פעמים תכלימוני לנוכח לומר כי חוטא אנכי וראוי אלי כל הבא עלי לא תבושו מהכלים אותי עשר פעמים לנוכח ועתה תהכרו לי עושים עצמכם כמתנכרים ממני ומדברים שלא לנוכח כחסים על כבודי כי זה דכדוך כפול:

ד

ואף אמנם כו'. אמר הנה נא בלדד העמסת העמיס כובד עוני עלי עד בלי די ותזכיר את עוני במשתאות בני לומר כי אנכי הסיבותי שכרותם כאשר בארנו במאמרו למעלה והנה לא טוב הדבר אשר אתם עושים פה היום לביישני שאשבע בחרפה ולא יבצר מאחת משתים או העולה על רוחכם הוא כי אם חטאתי לא שבתי מרשעי ותוכיחוני עד אשוב עד ה' או הוא להגדיל את עצמכם עלי באמור כי רב גובריכון להוכיח את איש גדול מכל בני קדם ולהשמיעו חרפתו עליו ואין מכלים אם הוא על הסיבה הראשונה הנה אתמה עליכם כי הלא ידעתם כי אם תלמיד חכם שעבר עבירה ביום אל תהרהר עליו בלילה שודאי עשה תשובה ועוד אני מוסיף כי אין צריך לומר עון מזיד שודאי נפשו עליו תאבל ולא תשקוט עד יעשה תשובה כי אף אם אמנם שגיתי כלומר שהוא ודאי שהיתה אשמתי שוגג שקל הוא בעיני בני אדם ולא יזדרזו לשוב עם כל זה האם יעלה על לבבכם שאתי תלין בלילה משוגתי שלא עשיתי תשובה בלילה כי אם לן עמי משוגתי חלילה לי וזהו אומרו אתי כו' בתמיהה כי האם עברה לילה עלי ואשמתי שלי לא היה לכם לחשדני כי תלמיד חכם העובר עבירה ביום אין להרהר אחריו בלילה:

ה

ואם הוא על הסיבה השנית על זה אני אומר אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי לביישני לומר כי אני הסיבותי לבני השכרות כי חרפה היא לי:

ו

אם כך הוא דעו אפו כי אלוה עותני כו' והוא כי הוא דרכו יתב' שלשומעים חרפתם ואינם משיבים הוא משיב בעדם כמאמר רז"ל עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו כמפורש אצלנו שהוא כי וקרה למו כאשר קרה לשמש עם הירח שאמרה לפניו יתברך אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד ולא השיב השמש וחש הוא יתברך על עלבונו והשיב בעדו ואמר לה לכי ומעטי את עצמך ויצא הוא בגבורה כן הוא ית' עושה לשומעים חרפתם ואינם משיבים והנה אני לא השבתי לדבר סרה נגדכם רק על ויכוחי על צרתי ועל כן היה ראוי ישיב הוא יתברך בעדי וילקה אתכם ואינו עושה אך מזה תדעו כי אלוה עותני וכאשר אינו חש על מה שאשמע חרפתי כך האמינו כי ומצודו הוא השטן שהוא מצודתו ופרושה על כל החיים עלי הקיף לבלעני לבל יקטרג על ישראל:

ז

והראיה כי הלא הן אצעק חמס על צרתי ובראותי שבזעקי חמס לא אענה אני חושש אולי על אומרי מלת חמס הקפיד שאזכיר עליו יתברך שעושה חמס ועל כן לא אענה אז אשוב ואשוע סתם בלי הזכיר חמס ועם כל זה ואין משפט והיתכן כי השופט כל הארץ לא יעשה משפט אך אין זה כי אם שהוא יתברך העושה בסבת ישראל כמדובר ועל כן לא יענה. או יאמר אם תאמרו למה לא אשוע עליכם שעלי תגדילו כו' הלא אני נושא קל וחומר הן אצעק חמס הנעשה לי בפועל ולא אענה אם כן מכל שכן שאם אשוע על מה שאינו חמס רק על אונאת דברים שאין משפט ולא ישיב לי:

ח

ארחי גדר כו'. הנה ידוע כי ארח הוא רחב ונתיבות הם מעגלים צרים והענין כי אמר שמעו נא תלונתי הלא היא כי הן אמת כי אין יסורין בלי עון אך אם היה בי עון החרשתי. אמנם אין צריך לומר שלא עברתי על עון רחב וגדול כי אם אפילו במה שארחי גדר בעשותו יתברך גדרים משמרת למשמרתו נשמרתי ולא אעבור אפילו מה שהיה גדר לאורח החטא משמרת לו וזהו ארחי גדר ולא אעבור ואם כן אפוא מה נשאר נתיבות דקים הם דברי עונות דקים כחוט השערה שמדקדק עם חסידיו ואם תאמרו שעם היות שאין יסורין בלי עון להיות אני שמדקדק עמי מיסרני אפילו על נתיבות דקים האם להיות נתיבותי בלי שמדקדק עמי יכביד כל כך עד גדר שבמקום היות היסורין להאיר עיני ולתקן אדרבה חשך ישים בגדולים חקרי ההשגחה עד החשיך עיני ואדברה נגד ה' וזהו אומר ועל נתיבותי חשך ישים בתמיה ואיך לתקן דבר קל יעשה מה שבו אפסיד כל זכיותי:

ט

כי הנה אין ספק כי כבודי מעלי הפשיט והוא כי הנה ידענו מספר הזוהר כי כל צדיק נעשה לרוחו מלבוש מזכיותיו והוא הנקרא בדברי רז"ל חלוקא דרבנן ועוד אמרו בספר הזוהר כי אם ישוב כוצדקתו ומה גם אם תוהה על הראשונות שמפשיטין לו לבוש זכיותיו והלבש אותו מחלצות בגדים צואים מטומאת אשמותיו ובזה יאמר הנה כל כך נתפקרתי על יד חולי זה שהבגדים של נפשי שהן הם כבודי כר"י דהוה קרי למאני' מכבדותי ומה גם עתה בגדי הנפש הקדושים שהם כבוד חכמים ינחלו ועליהם יאמר כבודי מעלי הפשיט מאשר הטחתי דברים על כובד צרתי ויסר עטרת ראשי הוא שכינה השורה על ראשי הצדיקים:

י

ושמא תאמרו שאיה איפה שכלי שכל כך אבדתיו מהר דעו אפו כי לא היה רק מעט מעט ולפי חומר הצרה הייתי הולך ומתפקר כי הנה בתחלה יתצני סביב חוץ מגופי על יד שבא ואש מן השמים וכשדים ומיתת הבנים ועם כל אלה לא נתפקרתי כי לא אבדה תקותי ותוחלתי כי הלא ואלך אנה ואנה כלומר כי בראות את עצמי מתהלך יכול לחוג ולנוע היה לי גופי לשלל וז"א ואלך וגם לא נמנעתי מלתוש ולחקור אם אבדה תקותי אם אין וזהו ויסע כעץ תקותי כלומר כעץ הוא האילן שיסע וינוע אך עיקרו תקוע ומושרש בארץ כן תקותי החלה להתנועע בהרהורי לבי אך לא יבצר מהיות עיקרו תקוע בלב בצד מה:

יא

אך הנה אחרי כן ויחר עלי אפו והוא כי האף הוא שטן והוא הראשון מהמשחיתים שמנו רז"ל ועל כן יכנה את השטן שהוא שליח רוגזו יתברך ויקראנו אפו ואמר הנה אחר שעל ידי מה שנתצני סביב החלה תקותי לנסוע מלבי בצד מה אך אחרי כן ויחר עלי אפו שהוא יתברך החרה עלי את השטן הוא אפו במה ששאל לו שנית השמת לבך כו' ותסיתני בו לבלעו חנם שהיה כמשסה אותו שיחזור להעמיד סברתו להפציר לשוב להכותו על אלה מכה רבה אל עצמו ועל בשרו שעל ידי כן באיוב חרה אפו להכביד עליו עד עצתו תקום כאשר היה וזהו אומרו ויחר עלי אפו וכל כך החרה עלי את השטן עד גדר שויחשבני לו האף הנז' הוא השטן כצריו כאילו אני הייתי צר לו כי הסיבותי היה יהיה כמו אכזב לפניו יתברך בהיותי מחזיק בתומתי ולא בלבד דמה אותי לצר אחד כי אם כצריו רבים וזהו אומרו כצריו:

יב

ועל כן לא לבדו בא השטן כי אם יחד יבאו גדודיו וחיילותיו. ושמא תאמרו אם כן אפוא איך נותרה בך נשמה אם באו עליך כל חיילות השטן לזה אמר לא השליטם ה' רק עד שויסלו עלי דרכם אך אחרי כן ויחנו סביב לאהלי אך לא עלי:

יג

ואם תאמרו ומה יוכלו להזיק לך בהיותם סביב לאהלך הלא הוא כי על ידי כן אחי מעלי הרחיק כי כל מקום שגדודי כח הטומאה שם מטילים רתת וסימור לבאים שם ומה גם לאשר הם מכוונים להטיל מורה בל ישוב יעבור שמה וזהו אחי מעלי הרחיק כי למען הרחיקם מעליו היו מטילים מורא עליהם ועל כן לא היו שבים שם כי מסביב לאהלו היו מרגישים רתת ושמא תאמרו ומי הגיד לך שכך היה הלא הוא כי הנה מן הראוי היה כי אחי ידבקו בי יותר ממיודעי שמשוללי קורבה הם ונהפוך היה כי הנה אחי מעלי הרחיק לגמרי אך יודעי אך זרו ממני כי לא רחקו הרבה כי אם אך היותם בזרות מה וזהו אך זרו כי אך הוא מיעוט ואין ספק כי אין זה כי אם שאשר חנו סביב לאהלו כל עיקר מגמתם לא היתה רק להפר את האחוה הדבקה בעצם שהם המנחמים ומדברים על לבו להשקיט דאגתו אך ביודעיו כי קל הוא הטוב האפשרי יעשו לו לא שתו לב רק שיורו זרות מה וזהו אומרו אחי כו' ויודעי אך זרו ממני:

יד

אלא שבהיות שחדלו קרובי מלבא אלי אז גם ויודעי שכחוני כי נשאו ק"ו ואמרו אם אחיו שנאוהו ואף כי מרעהו ראוי הוא ירחקו ממנו וישכחוהו:

טו

ומי יתן ולא היו מטילים פירוד כי אם ביני ובין אחי ויודעי אך גם עם כל בר גרי ביתי ועבדי ואמהתי ואשתו לזר יחשבוני אך אמנה על הכל הייתי מתנחם כי הייתי מוצא להם פתחון פה זולתי מאשתי כי בה נוחם יסתר מעיני ולא אתנחם והוא כי אם גרי ביתי ואמהותי לזר תחשבוני אינו מן התימה כי הלא נכרי הייתי בעיניהם גם בזמן הצלחתי גם שלא הייתי לזר לפחות נכרי הייתי בעיניהם כי אין להם קורבה עמי וא"כ מה שנוסף עתה עד גדר זרות אין להפלא:

טז

וכן מה שלעבדי קראתי ואפילו לא יענה אינו מן התימא שהוא כי במו פי אתחנן לו והוא כי העבד להיותו עז אינו נכנע כי אם בדברם אליו באבירות לב ותפול עליו אימה אך בראותו כי במו פי אתחנן לו אז יבזני ואקל בעיניו וזהו לעבדי וכו' במו פי אתחנן לו:

יז

אמנם מה שיפלא בעיני הוא כי רוחי זרה לאשתי והוא כי הנה בספר הזוהר פרשת משפטים אמרו כי בהזדווג האיש עם אשתו מטיל בה רוח מרוחו ונשאר בה תמיד והוא המקשר חיבה בינו לבינה ועל כן במות האיש בלא זרע אותו הרוח מקשקש במעיה עד יבמה יבא עליה וממעמד שלשתן היבם והיבמה והרוח שבמעיה יצא בעלה הראשון לעולם הנה ממוצא דבר כי כל איש מטיל רוח בקשתו המקשר אהבתם יחד ונבא אל הענין אמר הנה אלה הנז' שלזר יחשבוני לא אתמה כי אין רוחי בקרבם כי גם מתחלה נכרי הייתי בעיניהם אך רוחי אשר באשת חיקי זר לאשתי תחת היות מן הראוי שרוחי שבה ידביקני בה ונהיה לאחדים כי זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם ונכנס לנוכח באומר תחשבוני ויצא שלא לנוכח באומר בעיניהם הוא כי עשה כמדבר אל עבדיו הנותרים ואמר לזר תחשבוני ואמר כי הטעם הוא כי נכרי הייתי בעיניהם של אלו ושל אשר היו לו גם כן שהמיתו שבא וכשדים ואש מן השמים על כן מה אעשה לקרבה שתשרתני בל אהיה מוקצה מחמת מיאום בעיניה ועל כן וחנותי לבני בטני והוא כי הלא כמו זר נחשב יתחנן לבני בטנו ואינם ואין לומר שהיו בני בנים אינם בני בטנו אך יאמר בראותי כי רוחי זרה לאשתי אתחנן לה באמור לה תעשה בגין בני בטני שהיו לה בנים מבטנו אף שכבר מתו ובזה תתקרב דעתה אליו וזהו וחנותי לבני בטני כלומר בשביל בני בטני וכוונתו לומר כי אף כל זה מן התוכחות שבכללם הוא שית פירוד בינו לבין הדבקים אליו:

יח

ובכלל חרפתי הוא כי גם ועוילים ריקים ופוחזים מאסו בי ואין תקנה שיחשבוני לפחות לדבר עמי אלא שבראותי אותם אקומה לפניהם לכבדם ועל ידי כן שיראו כי אכבדם ידברו בי וזהו אקומה וידברו בי:

יט

ושמא תאמרו מי אלה העוילים שתצטער עליהם ואין בהם תבונה לא לקרב ולא לרחק הנה לעומתם תעבוני כל מתי סודי גדולי האיכות אותם שכל כך גדלה חשיבותי בעיניהם שבהיותנו ממתיקים סוד והיו בעלי סברה א' והייתי אומר להם הנה דבר זה אהבתי והוא רצוני עם היות נגד סברתם היו מתהפכים מדעתם בשבילי וזהו אומרו וזה אהבתי נהפכו בי כלומר בי בשבילי:

כ

בעורי וכו'. הנה אין לשנים עור לומר בעור שני ואחשבה המשיל את השפתים לעור השינים כמ"ש ז"ל ששנים ושפתים הם שתי חומות שלפני הלשון. ונבא אל הענין אמר הנה יש מקום להשיבני כי לא תעבוני רק על דברי נגד ה' שמורה ששלא כדין דכאני ועל כן קנאת ה' קנאתם ותשנאוני כאשר הוא יתברך שנאני על אשמותי ועל דברי הנה דעו אפוא כי אדרבה הוא יתברך מרחם עלי על דברי טובה ואתם רעי לא כן והוא כי הנה בעורי ובבשרי דבקה עצמי על יד הכאת השחין בהתמדתה ומה שלא מתי הוא בזכות עור שני הם שפתי כי טרם ידבקו שפתי לשני ככל שאר עורי ובשרי שנדבק לעצמו דברתי דברים טובים כענין ה' נתן וה' לקח כו' גם את הטוב נקבל כו' וזהו שנאמר בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו שהם עור שמו כמדובר ועל ידי כן נמלטתי:

כא

ולכן חנני חנני חנינה כפולה אחד לגוף שלא ימס מתשובותיכם שני לנפש שלא אכעוס ואטיח דברים מכעס דבריכם וזה למה שאתם רעי ולמדו מהש"י כי הלא לא אויב לי שאם כן היה ממיתני אך לא כן עשה רק ידי נגעה בי נגיעה בי בגופי בלבד כי על כן לא מתי כי את נפשי צוה לשמור:

כב

ואם תאמרו כי מאשר תראו כי האל רדפני תרדפוני גם אתם כי ראיתם כי זה רצונו זה לא יתכן כי למה תרדפוני שאם תאמרו שהוא כמו אל לא כן הוא כי הלא הוא לא נתן רשות רק על בשרי וצוה אך את נפשו שמור אך אתם ומבשרי המוכה לא תשבעו כי אם תרדפוני עד אדבר דברים רעים מכעס תגרתכם ואפסיד גם את נפשי:

כג

מי יתן כו'. אמר אם תעשו על כי דברתי דברים רעים נגד ה' הנה יודע אני כי יכתבון מלי מאתו יתברך והוא כנודע כי משה כתב ספר איוב ומי יתן אפוא כלומר הנה לעתיד יכתבו ומי יתן והיה אפוא למען תראו כי לא רעות מלי בעיני ה' החפץ שיכתבום ושמא תאמר אחר שעתידים ליכתב גם שלא יהיה עתה מה בכך לזה אמר מי יתן בספר כו' והוא כי ידעתי שיכתבון גם שלא יהיה אפו אך מה שאני תאב הוא מי יתן בספר הידוע הוא ספר התורה ויוחקו בו. והענין כי ג' היו יועצי פרעה יתרו בלעם ואיוב כמאמרם ז"ל שלשה היו באותה עצה כו' על דבר משה ואמר למה גרעתי משני רעי שנכתבו פרשיותיהם בספר התורה וזהו מי יתן בספר ויוחקו כדברי יתרו פרשת ואתה תחזה וכן ראשי תיבות מי יתן בספר ויוחקו עולים במספר קטן י"ג כמספר יתרו וכבלעם שנכתבה פרשתו בתורה וכונתי הוא שעל ידי הכתב בספר התורה יתפרסמו לכל שבעים לשון והוא כי הנה על אבני צור צוה יתברך יחצבו כל דברי התורה באר היטב שהוא בע' לשון שיקראו בה בפרסום כל גויי הארץ שנאמר וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב:

כד

וזהו בעט ברזל לחצוב ולחקוק ועופרת להשחיר חקק ירכות האותיות ואזכה כי לעד בצור יחצבון ככל שאר התורה שכולה נכתבה באבני צור כד"א וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב באופן יתפרסמו דברי לכל ויהיו לעד כי איני בוש מדברי כי יודע אלהים כי דבקתי בו:

כה

ואם תאמרו כי זכות יתרו היה על הכירו ושבחו את הקדוש ברוך הוא כי גדול הוא מכל האלהים כי הוא יתברך החי לעד הפך כל אלהים זולתו כי הם מתים כמאמר הכתוב עתה ידעתי כי גדול ה' וגם בלעם זכה על הכירו כי הכל יתמו זולתי הוא ית' ועפר יעקב כמאמרו בנבואתו מתכלית כל האומות מ"ה ורק ישראל עושה חיל מה שאין כן אתה כי אתה דברת נגד ה' וקצת בחייך על שהצר לך נגד ישראל לבל יקטרג בהם לזה אמר הנה אם אמר יתרו ידעתי כי גדול ה' כי גואל ישראל חי הוא ויכול מה שאין כן אלהים אחרים גם ואני ידעתי גואלי חי אם הודה בלעם כי ה' יקום באחרונה על עפר יעקב גם אני ידעתי כי אחרון על עפר יקום הוא על עפר יעקב למלך על בניו:

כו

ושמא תאמרו מי הגיד לי כל זה ועדיין פרשת יתרו ופ' בלעם גם מציאות התורה לא נכתבה לזה אמר הנה ואחר עורי שהוכה בשחין עורי בזכות היסורין ההם נקפו ונתחברו ב' דברים המכונים במלת זאת שהן ב' זכיות האמורות בתיבה זו והן בכל זאת לא חטא איוב ולא נתן כו' בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו שמלת נקפו מלשון חיבור כד"א מקיפין בבועי אין תורמין אלא מן המקוף ועל ידי שעמדתי בנסיון זה פעמים נתחברו ויסכון לי כי כאשר נוסף אחר כך שנתפשט השחין מעורי אל בשר עד גדר שלבש בשרי רמה כו' אז בהתרבות היסורין עד הבשר שהיה אחר עורי זכיתי למראה בעת ההיא שעדיין לא חטאתי בשפתי וזהו ומבשרי אחזה אלוה שהוא אחר עורי והיה בבשרי ועל כן לא יפלא מה שידעתי שיכתבון לעתיד מלי ומלי יתרו בספר התורה ופרשת בלעם:

כז

ואם תאמרו לא יתכן כי הלא נבואה צריכה שמחה ואתה מצטער ואיזה הדרך הלך רוח ה' מאתכם הבלתי מצטערים לדבר אותי מן המצר ומה גם כי אדרבה אליפז התנבא להפך באמרו דממה וקול אשמע האנוש כו' כי שמע המלאך אומר לו על איוב האנוש מאלוה יצדק כו' ועוד כי יותר דרכו יתברך לגלות אזן ראובן על הנוגע לשמעון מלגלות לשמעון עצמו לזה אמר אל תתמהו על זה כי אשר אני אחזה שהם שני דברים אחד להיות אני שאני עצב וגם הוא לי נוגע אלי וגם עיני ראו ולא זר כי אתם לא ראיתם לי רק אני כי הלך רוח ה' מאתכם לדבר אותי הלא הוא כי הנני חשוב כמת וכאשר נפש המת רואה יותר מנפש החי כי אין החומר מעכב השגתה כן אני הנה כלו כליותי בחיקי שהוא סימן מות שאע"ג שאם ניטלה הכוליא עשר אם נתמסמסה כזה של איוב שמחולי השחין נמס בשרו ותכלה הכוליא טרפה באופן שאין העמדת הנפש בטבע רק על דרך נס והיא כאילו כבר מסולקת מהחומר ועל כן לא יעצרנה הגשם מהשיג מחזה אלוה מה שאין כן לכם:

כח

וכי תאמרו על אשר אמרתי למה תרדפוני כמו אל מה נרדף לו כלומר מי הוא האיש הזה כי להבל דמה כד"א ונחנו מה שיצדק בזה לומר שנרדוף לו והוא הבל שאי צודק בו רדיפה דעו אפוא כי ושורש דבר הוא שורש נבואה כי דבר הוא אחד מעשר לשונות נבואה נמצא בי כאשר אמרתי באופן שבבזות אותי אתם נוגעים בכבודו יתברך הדובר בי:

כט

ולכן גורו לכם מפני חרב ואל יעלה על רוחכם שעל ידי החרב תהיה מיתתכם כפרתכם כי לא כן הוא כי אם חמה של שתי העונות שהם מה שתגעו בכבודי וגם בכבודו יתברך הוא חרב כלומר כי אין החרב רק הוראת חמה לרמוז לכם כי חמה שפוכה עליכר. למען תדעון שלמרק העונות הנזכר יש דין לכם דין למעלה כי לא היתה החרב רק חמה להורות הרוגז אך הפורענות עתיד לבא. או יאמר גורו לכם מפני חרב בשום לב אל אומרו חמה והל"ל חמת אך אמר גורו כו' ואם תאמרו האם על הלעיגנו בך או אמור לך שלא כשר אתה אנו חייבים הרג לזה אמר אינו שחייבים אתם הרג מעתה רק שעל ידי הרגיל עצמכם בחמה נגדי תבאו לידי חיוב הרג כי עבירה גוררת עבירה וזהו כי חמה גוררת עונות חרב על כן אמרתי כי מעתה גורו לכם מפני חרב ושמא תאמרו אדרבה אני הוא החייב יותר שאני חושד אתכם ואומר כי תאמרו מה נרדף לו כו' ואולי אנו לא נאמר זה ומה שאנו אומרים שלא כשר אתה הוא כי טוב לחשוד אותך מלחשוד להקב"ה דעביד דינא בלא דינא לזה אמר גם אני לא אמרתי כמחזיק בדבר רק למען תדעון שדון ואם לא אמרתם מה נרדף לו כו' שלא תאמרו אותו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.