אלשיך/איוב/כ

אלשיך איוב כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויען כו' :

ב

לכן כו'. הנה כתבנו למעלה במענה צופר באמרו ויגד לך תעלומות חכמה שהודה לאיוב שלא היה לו עון אשר חטא אך תלה בביטול תורה כמאמרם ז"ל פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה אך בראותו עתה שהתריס איוב נגדם עד אמור להם גורו לכם מפני חרב כו' שהכלימם והקל בכבודם על כן אמר עתה צופר שאיש אשר אלה לו אין לומר עליו שאין בו עון אשמה אם לא ביטול תורה בשב ואל תעשה כי אם גם חטא על הנפש וזה אמר לכן על מאמריך אלה שעפי ישיבוני מסברתי הראשונה ובעבור חושי בי שחשתי ומהרתי לדבר בלי עיון שעל כן זכיתיך לומר שלא היה בך רק עון ביטול תורה:

ג

על כן כדאי הייתי לחוב בעצמי והיה שכרי כי מוסר כלמתי אשמע מפיך כלומר והנני מצדיק עלי את הדין ורוח מבינתי יענני אחר התבונני בדבר:

ד

ואומרת לי הזאת ידעת מני עד כלומר האם תשובת איוב על תלונתו ידעת מצד התורה שהיא מני עד שקדמה לעולם וזהו הזאת כו' מני שים אדם עלי ארץ היא התשובה מאשר קרה לאדם הראשון כי כמקרהו קרה לו:

ה

ולא מסיבת התורה שקדמה כי אם רננת כו' והוא כי תוקע עצמו לומר כי עון בניו ביין משתיהם המיתם ועון אביהם שמלבד שלא כהה בהם החניפם שלא עצבם לאמר מדוע ככה עשיתם כי רעה נגד פניכם כי אם אדרבה רפא שברם על נקלה לאמר כי יעלה עולות מספר כולם ושככה יעשה כל הימים שיקיפו ימי המשתה ובזה יתקן כפעם בפעם כי קל הוא עונם על כן גם הוא נפל שדוד אלא שמוסיף בזה גם היות אכלם לפיהם ולא לדלים אתם כאשר יבא בס"ד אלא שעדיין קושייתו במקומה כי הוא יתברך מאריך לרשעים ולמה לא האריך לנדיק כמוהו לו יונח שנמצא בידו עון אשמת דבר על כן חלק ואמר כי הן אמת שדרכו יתברך להאריך לרשעים אך הוא כאשר הם רשעים מתחלתם או הרשיעו מעט מעט עד כי גדל רשעם אך אשר הם צדיקים גמורים ונהפכו מרוב צדקתם ונעשו רשעים עליהם ישפוך כמים עברתו יתברך על דרך מה שוסביביו נשערה מאד והוא כי בקרוביו יתקדש וזה אמר כי רננת רשעים מקרוב לומר מני שים אדם עלי ארץ שגרשו מגן עדן וישימהו עלי ארץ העכורה מיד בלי מיתון אני למד כי רננת רשעים אשר רשעתם מקרוב ולא מתחלתם קו לקו שהיו צדיקים גמורים ומקרוב נעשו רשעים כאדם וחוה שהיו דבקים בה' עד עשות ה' אלהים להם כ"ד חופות בגן עדן וברכת ז' ברכות ביין המשומר ונהפכו לרשעים רננתם וכן שמחת חנף כנחש שהחניפם שיהיו כאלהים כו' לא תמשכו עדי רגע כי מיד תהפך רנת הרשעים ושמחת החנף לאבל:

ו

וראה נא גודל קפדתו יתברך על דבר זה כי אם יעלה לשמים שיאו כאדם שמעלתו עד לשמים וראשו לעב יגיע:

ז

לא האריך למו כי אם מיד כגללו שטינף פלטין של מלך בחטאו מיד לנצח ונשתנה זיוו וקומתו ואיכותו עד גדר שרואיו יראו בו ויאמרו איו כי אין זה הקודם כאשר היה שאפילו הוא יתברך אמר לו איכה לרמוז לו זה:

ח

כי היתה איכותו וגדולתו בערך מה שנשתנה כחלום יעוף כן היה בעיניו כאלו היה חלום כאשר יחלום החולם והוא מלך גדול והקיץ והוא כאחד הריקים ויורד מגן עדן אל הארץ הלזו העכורה לא כמי שהולך ממקום למקום ששוהא בדרך רק כחזיון לילה כאשר יחלום ראובן שרואה את שמעון בעיר פלוני וכמו רגע ידמה לו שרואה בעיר אחרת כי כהרף עין נודד מגן עדן חוצה:

ט

וזולת זה עין שזפתו בעין חמלתו יתברך ולא תוסיף וגם לא עוד תשורנו מקומו של גן עדן והוא שממנו ילמוד וגם מקל וחומר כי כאשר אדם נפל כמן השמים לארץ להיות רשעים מקרוב כן גם הוא ובניו היו צדיקים גדולים ונעשו רשעים גמירים מקרוב על כן לא האריך להם עדי רגע:

י

בניו כו'. הנה בדברו על איוב מדבר שלא לנוכח כאשר עשה בלדד כמו שכתבנו להיותם דברים קשים בושים ממנו וידברו בו כמדברים על זולתו ואמר הנה בניו של איוב תחת היותם אוכלים למעדנים יום ולילה לא ישבותו ולעני ולגר ליתום ולאלמנה לא קראו מה שהיה להם לעשות הוא לתקן במה שירצו דלים וידיו של איוב תחת העלות עולות והניח אותם במכשול עונם היה ראוי תשבנה אונו והוא כי הנה הצדקה מעולה היא להאכיל לדל ולפייסו בדברים כמו שאז"ל הנותן לו מתברך בששה ברכות והמפייסו באחת עשרה אמר הנה הממון לאיוב היה ולא לבניו ואיך היו זוכים הבנים בתת מלחם אביהם לדלים הלא הוא כי יחלקו ביניהם הבנים ירצו דלים שיפייסום בדברים וידיו של איוב תשבנה אונו הוא ממונו שהוא און לו ולהמתיק הדבר אמר תשבנה להורות עיקר גדול בנותני צדקה הלא הוא בל יעלה על לבו שמשלו הוא נותן אך יאמר בלבו הנה גם הדל בן לאבינו שבשמים כמותי ולמה יאכילנו מטובו וירעיב נפש הדל אך אין זה כי אם שחלק שהיה ראוי לתת לדל נתן בידי בתוך ממוני למען אזכה ליתן לו על ידי שיחשב לי כנותן משלי והוא ינכו לו אשמותיו בדלותו והוא מפורש אצלנו במקומות אין מספר והיא מאמרם ז"ל על פסוק ישב עולם לפני אלהים כו' נמצא כי בתת איש מלחמו לדל אינו כנותן משלו אלא כמשיב לו מה שבידו משלו וזה יכוין באמרו תשבנה אונו שמשיב אונו לדלים כי בממונו אונו של דל:

יא

ומה שהיסורין הולכים ומכבידים עליו הוא שמוסיף סבה בשפתיו כי גם שאודה לו כי לא חטא מזיד לפחות עצמותיו מלאו מחטאת שוגג על ידי העלמות כי כחות הטומאה הנעשים בהם חקוקים על עצמותיו וזהו עצמותיו מלאו עלומיו ועל ידי כחות אלו נעשית בעל הבית היצר הרע וידבק בו והנה שלמה בחכמתו מכנה אותו לנקבה אשת כסילות הומיה כנודע וכן מכנה אותה צופר ואמר כי אשר עמו הוא היצר הרע שלפתח חטאת רובץ על עפר תשכב היא אשת כסילות הנזכרת שחוברה לו על ידי עלומיו כאמור כי כאשר תדבק באיש החוטא עדיין לא נעשה על ידי השגגות בעל הבית כי אם כעניה על עפר תשכב ושואלת:

יב

ואם תמתיק בפיו רעה להחטיאו בשפתיו נגד ה' להאבידו על יסוריו וזהו אומרו ועמו על עפר תשכב היא אשת כסילות אם תמתיק בפיו רעה להטיח דברים הנה גם כי מתוקה בעיניו הרעה אחר שעדיין לא הושרש בחטא כי לא נעשית עדיין בעל הבית אין צריך לומר שלא יוציאה מפיו כי אם שאפילו אם היא כבר תחת לשונו לאמרה יכחידנה ויכריתנה ויבטלנה כי רע עליו המעשה:

יג

ועוד מעט בשוב היצר הרע על הדבר יחמול עליה ולא יעזבנה לגמרי כאשר בתחלה שהכחידה תחת לשונו אלא שטובה בעיניו אלא שימנענה בתוך חכו מלהוציאה החוצה כי לא נסה להטיח דברים ועדיין קשה לו הדבר להוציאה מפיו:

יד

ועוד מעט שתשוב תפקדנו אשת כסילות אז לא יעצר כח למנעה בתוך חכו כי תהיה כארס במעיו ובאכלו לחמו במעיו נהפך למרורת פתנים בקרבו אומר בלבו למה לא אמרתי הרעה ההיא:

טו

והוא מתבקע עד חיל בלע ויקיאנו שכל חיל הדברים הרעים שהיו בלועים מלאמרם מהפעם ראשונה שהכחידה והשנית שמנעה וזאת השלישית מקיאם בבת אחת ועל כן נתוספו יסוריו כי מבטנו אשר היתה הרעה בו למרורת פתנים בקרבו יורישנו אל:

טז

שראש פתנים יינק ביסורין ארסיים וגם במות תהיה על יד כח טומאה המתייחס לסם שבלשון אפעה ולא תהיה מיתתו ביד ה' או מלאך קדוש:

יז

וגם לא תהיה מיתתו עם יסוריו כפרתו ויירש אחר כך ג"ע כי אם אל ירא בפלגות נהרי כו' הם נהרין דאפרסמון המתראים לצדיק בסילוקו כנודע מרבותינו ז"ל מעובדא דרבי אבהו:

יח

משיב יגע כו'. הנה אמרתי כי על ידי המשתאות ולא תקנת בצדקה על כן העון ההוא גרם כל הרעה שדברת בפיך ביסוריך נגד ה' ולא הועילו יסוריך ועוד הנני מודיעך כי אין צריך לומר המדבר סרה ביסורין כמוך ולא יתן צדקה יאבד כל טובות כי אם אפילו הסובל ושמח ביסורין שיבאו לו יסורין ובהסתלקם ממנו ישיבם אליו כי יאמר בואו אחי כר' אלעזר בר' שמעון וזהו משיב יגע ושמשיב היגיעה ויסורין אליו ואין צריך לומר שלא יהיו לו משתאות כי אם אפי' לא יבלע ויאכל וישתה כחיל תמורתו שהוא ככח תמורת מה שניתך כחו ביסורין אינו אוכל כדי להחזיק הכח שנתמרק כי אם פחות מזה לקיים נפשו בגופו בלבד ועם כל זה דע כי ולא יעלוס כי לא ישמח בטובו כי יאבד אותו על העדר צדקה:

יט

ולא תאמר הלא בשב ואל תעשה הוא לז"א כי רצץ עזב דלים לומר כאלו רצץ יחשב במה שעזב דלים והעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד ע"א ונתן טעם ואמר בית גזל כו' והוא מה שכתוב אצלנו במקומות רבים כי חלק אשר לעני להתפרנס נתן ה' תוך נכסי העשיר לזכותו שיתפרנס על ידו כמ"ש ז"ל על פסוק ישב עולם לפני אלהים כו' נמצא הבלתי זן את העני כאלו גזל ביתו וזהו בית גזל ולא יבנהו שאינו בונה אותו אצלו כי מחסרו מן הדל ולא יבנהו לעצמו כי אם יחרב ביתו ולא יזכה לבנותו:

כ

ואפילו יסורין לא יועילו לו כי אפי' אשר הוא בעל יסורין עד גדר כי לא ידע שלו בבטנו שמעולם לא נכנס מאכל שלו בלי דאגה ויסורין בבטנו ועם כל זה בחמודו שהוא עם בנו חמודו שבו כונה ביתו לא ימלט נפשו כי אם שיהיה בלי חמודו גם הוא והוא מה שאמרו תלמידיו לרב פפא דאיפחית דרגא מתותיה ונסתכן למות ואמר וכי אני כעובד ע"א או מחלל שבתות בפרהסיא אמרו לו דלמא ראית עני ולא נתת לו דמעלים עיניו מן הצדקה הוי כעובד ע"א נאמר כאן בליעל ונאמר כו'. או יאמר כי הנה צער גידול בנים הוא מכלל יסורין ומה גם אשר אין לו אלא אחד אשר בשבילו לא ידע את אשר יאכל ואת אשר ישתה מצערו עליו ומה גם אם חולני הוא אמר כי גם הצדיק ולו בן יחיד ולא ידע שלו בבטנו שלא יאכל ולא ישתה בשלוה בשביל חמודו הוא בנו יחידו עכ"ז לא ימלט אם מעלים עיניו מן הצדקה:

כא

אין שריד כו'. שמא תאמר איוב כי לא העלמת עיניך מן הצדקה עם כל זה לפחות לא היה לך שריד לאכלך שהוא יתום קבוע כי הנה אשר אין שריד לאכלו שהוא שריד מאביו לפחות לא יבצר שעל כן לא יחיל ויתמיד טובו כלומר כי ע"כ אבד טובו אלא שמפני הכבוד ידבר שלא לנוכח כבלתי מדבר עליו:

כב

ומה שאמרתי שהראוי הוא להיות שריד קבוע לאכלו הוא למען יורגל ולא ירע בעיניו כי הלא לבלתי עושה כן הנה לפי טבע בני האדם אפשר יגרום בהעדר צדקה שפיכות דם וממוצא דבר מראה פנים לאשר יחשב המעלים עיניו מן הצדקה כשופך דמים כי הלא יקרה יהיה איש במלאת ספקו שיש לו ספוק צרכו ויצר לו כאשר כל יד עמל תבואנו פשוטה לקבל פרוטה ממנו אומר בלבו הנה די לי ספוקי ומה שאתן לזה יחסר לי באותן יתן בצרות עין:

כג

ואם יאמר הדל אין לי חפץ בפרוטה כי אם לאכול עמך בנחת שולחנך עד יהי למלא בעני כי ארעב אז יחרה אפו עליו וישלח בו חרון אפו בכעס גדול ומשלחת מלאכי רעים וזהו יהי למלא בטנו שלא ישלח העמל ידו לקבל כי אם שיהי למלא בטנו אז ישלח הבעל הבית בו חרון אפו ולא תבונה לעשיר ההוא כי הוא יתברך ימטר עלימו על העשיר ועל הדל בשביל לחומו של הדל בזכותו כנודע מרז"ל כי שניהם זוכים הבעל הבית והעני ושניהם יבורכו וזהו וימטר עלימו בלחומו:

כד

וחוזר אל הענין ואומר כי הדל בראות כי נשתלח בו חרון אפו יברח מנשק ברזל פן ברוב כעסו בנשק יצא לקראתו ובורח למקום שמם מסוכן לבקש לחם ובדרך יקרה שיחלפהו שם קשת נחושה בדרכים וגאיות ויסתכן לבקש לחם בהיתר או באיסור וימות מיתה משונה והוא מאמרם ז"ל בגמרא על פסוק ידינו לא שפכה את הדם הזה וכי יעלה על הדעת שסנהדרין שופכי דמים הם אלא לא בא לכאן ופטרנוהו בלא אכילה כו' ופי' שאם היו פוטרים אותו בלא לחם יצא וילסטס את הבריות ויקומו עליו ויהרגוהו ומעין זה אמרו רבותינו ז"ל אלו נתן יהונתן לדוד ג' ככרות לחם לא מת הוא ונוב עיר הכהנים וכו' נמצא כי העלם עין מן הצדקה גורם ש"ד:

כה

ושמא תאמר היתכן שיטלה על לב העני שיבא עליו בנשק ברזל שיברח ויבחר מות מחיים לברוח אף במקום אפשר תחלפהו קשת נחושה לזה אמר אל תתמה כי הנה העשיר שלף על ידי חרון אפו דברי קופי וחרי אף ויצא אחריו מחמת גוה היא גאות עשרו וגם ראה ברק אור פניו של העשיר מחמת מרירותו וכעסו יהלוך הברק הוא זיוו מפניו על כן עליו אמים פן בנשק יקום עליו ויהרגנו כי כן יורה הוראת השנות אור פניו מרוב כעס:

כו

על ידי כן עוד לו כי כל חושך דלות טמון לצפוניו הם בני העשיר תחת אשר לא חמל גם לא יחמלו על זרעו כמאמר ר"ח לאשתו תני כדי שיתנו לבנינו זולת מה שתאכלהו אש לא נופח הוא אש גיהנם הבלתי צריך נפוח כי אם שעם היותו נדון גם אל יהי חונן ליתומיו הם צפוניו וכל זה על כי ירע היות שריד כאהלו בתמידות שיורגל ולא ירע לבבו נשתלשל כל הרעה הזאת עליו:

כז

יגלו שמים כו'. הנה הורה כמדבר שלא לנוכח שעל רוב אכלם בבית איש ולא נתנו לדל באה עליהם הרעה על כן עתה בא להטיל החותם ואמר עליו יגלו כו' וגם זה שלא לנוכח ואמר יגלו כו' לומר הנה בהצטרף מה שירע שריד באהלו עם חומר מציאות המשתאות מצאנו ראינו טוב טעם אל מה שבעת בא פקודת איוב מן השמים ותפול שבא כו' נתפקרו הכל נגדו אפילו כשדים שבזמן ההוא היה בוז משפחות לערוך מלחמה ולפשוט על הגמלים וזהו יגלו שמים עונו שהוא בעת שיגלו מן השמים העון שהוא בעת הפקידה שנתבקר פנקסו שיגלו בשמים לתת יד אל שלוחי הדין שהוא כאשר ויפול שבא לקחת הבקר היו חורשות למזונו שהוא הוראת היות עונו שלא זן לדלים או על ידי כן כל הארץ אפילו כשדים שהיה בימים ההם בוז משפחות קמו עליו כי כל הארץ מתקוממה לו:

כח

ופירש ואמר יגל יבול ביתו שגלה יבול ותבואת ביתו כאשר גלו הבקר היו חורשות כי רוב תבואות בכח שור שהוא גלוי עונו שהוא הוראת מה שלא היה שריד לאכלו אז מיד נגרות ביום אפו כי נגרו עליו צרות מכשדים ומכל השאר כי הכל יראים משלוח יד לצדיק כי מוראו על זולתו אך בהגלות על יד שמים עונו מיד הכל יתקוממו עליו:

כט

ואמר זה חלק אדם רשע כו' לומר הנה השבת את בלדד למה בדברו עליך ידבר שלא לנוכח והנה עשיתי כן גם אני והנני משיב ואומר כי הנה איני מחייב וגוזר כי רשע אתה רק כי זה חלק אדם שהוא רשע מאלהים כלומר לא אנורתי כל חלקי עונש אדם רשע מאת האלהים כי אם חלק אחד בלבד ולא כל העונש ונחלת אמרו של אדם הנזכר מאל שאומר דברים מאל כאמרתך שאמרת מהחל שאלוה עותך ואם הוא כנראה מאשר קרה לך אפשר שאתה האיש על כן לא דברתי לנוכח. ושיעור הכתוב איני מחליט גזרה עליך כי אם שזה הוא חלק אדם כו' ואפשר אתה האיש או זולתך וטעם יסוריך יהיו על בחינה אחרת:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.