אליה רבה/אורח חיים/תרמא

אליה רבה ‏ אורח חיים תרמא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] בלילה ראשונה וכו'. כתב בתשובת ב"ח סימן קל"ב דראב"ד מיירי לדידהו דאין נוהגין אלא יום אחד אבל לדידן דאיכא ליל שני לפניו מודה דאין מברך זמן למחר ביום ראשון אלא מאחר אותה עד הלילה ואם גם בליל שני לא אכל בסוכה צריך לברך זמן ביום שני אסוכה, עד כאן. ולעניות דעתי מבואר להדיא הלכות ברכות בכלבו דף צ"ט דראב"ד מיירי אף לדידן דנוהגין שני ימים, וכן משמע בר"ן פרק לולב וערבה וכן מסתבר דזריזין מקדימין למצוות, ומה שכתב שם דאיכא משום ספק ברכה לבטלה דאם יברך למחר ביום ראשון בשביל הסוכה הנה לדעת תוס' והרא"ש והר"ן ורש"י אין צריך לברך ביום שני זמן כל עיקר כמו דסבירא ליה דכשמברך זמן אעשייתו תו לא צריך זמן לברך בשביל היום משום דסוכה מחמת החג קאתי, עד כאן. והוא תמוה דאם כן לעולם לא נברך זמן בליל שני כל שבירך בליל ראשון והרי אנחנו נוהגין לברך זמן גם בליל שני על היום וכמו שכתב הטור בסימן רס"ב בשם רש"י ורא"ש אלא על כרחך דלענין זמן דיום שני לא פטר, ועוד הא כתב הב"ח בסימן כ"ט בברכת שהחיינו ליכא ברכה לבטלה כל כך. ובאמת נראה סמך מזה למה שנוהגין רוב עולם ליקח בליל שני של סוכות דבר חדש לשהחיינו כמו בליל שני דראש השנה, ומגן אברהם סימן ת"ר כתב דטעות הוא דחוששים לסברא הנזכר לעיל דזמן סוכה דליל ראשון פוטרת ועוד יתבאר:

ב

[ב] צריך לברך וכו'. בתשובת ב"ח שם האריך להשיג על זה דראב"ד סבירא ליה דהא דזמן קידוש אינו פוטר דלולב משום שאינו לפניו בשעת ברכה לכך פסק נמי הכי בזמן שעשה בבית דלא קאי על סוכה אבל שאר פוסקים שכתבו טעמא דלולב אינו נוהג בלילה מוכח דאם היה נוהג אף שלא היה לפניו היה פוטר דלולב אם כן הוא הדין בזמן שעשה בביתו שפוטר דסוכה כיון שנוהג בלילה עד כאן דבריו בקצרה, ואשתמיטתיה דברי כלבו שם דמבואר דסבירא ליה נמי טעם דלולב אינו זמנה בלילה ואפילו הכי פסק דצריך לברך. גם נראה לי דהוכחתו אינו דלעולם גם הפוסקים שכתבו טעם דלולב דאין זמנו בלילה סבירא ליה נמי דין דהכא והאי דלא כתבו הטעם דאין לולב ללפניו היינו לרבותא דאף שהיה נוטל הלולב בלילה בידו כשמברך זמן לא מהני כיון שאין זמנו בלילה וכן משמע בשבלי הלקט. גם יש לומר כיון שהוא אונס הוי כאין זמנו. גם מה שכתב דתוס' דף מ"ו שכתבו אם בירך זמן על הסוכה בשעת עשיה בחול לברך אפילו על יום טוב זמן כיון דסוכה מחמת חג קאתיא אם כן כל שכן ופשיטא כשבירך זמן בליל יום טוב בבית דיוצא ידי זמן דסוכה וראב"ד לא סבירא ליה כתוס', עד כאן. ותמיהני דהא הר"ן כתב סברת תוס' וגם סברת הראב"ד סמוכים זו לזו ולא כתב דפליגי גם תמיה גדולה עליו שלא עיין בכלבו סוף הלכות לולב שפסק דין דתוס' ופסק עלה דין דראב"ד ומבואר שם שמחלק דיום טוב טפל למצות סוכה ולא סוכה ליום טוב דסוכה עיקר. גם מה דדקדק בראב"ד שכתב ולא בירך בשעת עשייה נדחה ממילא למעיין בכלבו. גם נראה לי כסברת הראב"ד הנזכר לעיל לתרץ בטוב קושיית תוס' שם הא דלא תנא ברישא כשבירך בשעת עשיה כשנכנס לישב בה מברך שתים משום דלא פסיקא ליה דדוקא כשנכנס בליל ראשון הוא דמברך זמן על היום מה שאין כן כשנאנס ונכנס למחר אין מברך זמן כיון שכבר בירך בשעת עשיה מה שאין כן בסיפא דלא בירך בשעת עשייה תנא ליה דאז כל שנכנס בה לישב בתחילה מברך זמן על הסוכה. גם מה שהוכיח מרש"י בסוכה דף נ"ו דסבירא ליה כתוס' מדפירש במאי דפליגי אם זמן ואחר כך סוכה כגון שלא בירך בשעת עשייה, וקשה הא אף שבירך בשעת עשייה מברך על היום אלא דאם בירך זמן בשעת עשייה פטור לברך על היום כמו שכתבו תוס', עד כאן. ולעניות דעתי לא קשה מידי דיש לומר דסבירא ליה דאי מיירי בזמן דיום לא הוי פליגי והוי כולי עלמא מודים דזמן ואחר כך סוכה כמו שכתב הרא"ש שם שלא להפסיק בין זמן לקידוש כיון דלא קאי אסוכה וכן משמע מר"ת גופיה ריש סימן תרמ"ג. ועוד נראה דגם תוס' והרא"ש והר"ן לא כתבו כן להלכה אלא כדרך אפשר אבל למעשה אף שבירך בשעת עשייה צריך לברך על היום כמו שכתב הב"ח בשם ריא"ז וסמ"ק והיינו שפסקו שמברכין זמן בליל שני כדלעיל. ואי לתוס' ודאי דזמן דליל ראשון פוטר גם דשני דלא גרע מזמן דסוכה בעשייתו שהוא בחול. ומה שכתבו תוס' ראיה מדמברכין זמן למחר וליומא אוחרא, נראה לעניות דעתי לחלק דהתם מיירי בעבר ולא בירך ברגל אבל כל שבירך קודם רגל כשמגיע רגל צריך לחזור ולברך זמן דיום. ומה שהוכיח תשובה הנזכר לעיל מדסידר רב כהנא זמן דסוכה אכסא אלמא דהיה מסופק אם לברך זמן אכסא אם היה מברך בשעת עשייה עיין שם, זה דבר שאין לו שחר דהש"ס יסתפק בזה גם הא יש טעם כמו שכתב הלבוש וכמו שיתבאר, וכן אבודרהם פסק לדברי ראב"ד וכן משמע בתרומת הדשן סימן צ"ה לכן אין לזוז מפסק רמ"א ולבוש, גם אף שבירך בשעת עשייה יברך על היום ודלא כסברת [התוס'] וכן משמע בב"ח גופיה ריש סימן תרמ"ג וכמו שיתבאר שם וכן בשיירי כנסת הגדולה. שוב מצאתי בכלבו שם זה לשונו, יש שואלין למה מברכין שהחיינו כלל בליל שני מי גרע משעת עשיית סוכה ותירץ עיין שם דגרע וגרע משום דכי בריך בליל ראשון נתכוין הוא משום שהיום הוא עיקר מצותו ושמא אינו עד למחר לכן צריך לברך בליל שני, עד כאן לשונו. ונראה שם דהוא הדין כשמברך על סוכה ביום ראשון דיום אינו פוטר כלל זמן דליל שני דכיון דאין היום שעת עשייה רק שמכוין היום מקיים עיקר מצוה אינו פוטר זמן דיום ודי לנו אם נאמר שפוטר זמן דסוכה עצמו דיום שני ודו"ק, דלא כסברת תשובת הנזכר לעיל. ומכל מקום יותר נראה לי שלא סמכו הפוסקים גם בזה דמברך בעשייה שאין צריך זמן דיום אלא דצריך ולכך מברכין זמן בליל שני, ועוד הא תוס' וסייעתם לא כתבו סברא זו אלא מכח קושיא דלא תנא ברישא דמברך שתים וכבר תירצתי אותו בבירור:

ג

[ג] [לבוש] וטעמא וכו'. וכן משמע בסמ"ג ובכלבו משמע משום דעדיף בשעת קיום המצוה, ומלבושי יום טוב פירש הטעם שיש לו קבע יותר כדלעיל סימן רכ"ה בשהחיינו דפירי ומכל זה קשיא על תשובת הב"ח דלעיל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.