אליה רבה/אורח חיים/תקסה

אליה רבה ‏ אורח חיים תקסה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] ענינו וכו'. מצאתי בכלבו דף פ"ו בענינו יש ס"ג תיבות כנגד ס"ג אותיות שיש בפסוק ויירא יעקב מאוד, עד כאן, ובאגודה כתב נגד ס"ג אותיות בשלושה אבות ושנים עשר שבטים, עד כאן, ונראה לי לכוין לזה מה שמצאתי בחיבורי לקט על תהלים מזמור נ"ג בפסוק כולו סג יחדיו במזמור ראשון אמר סר, וכאן סג נגד ס"ג אומות שבאו עם טוטוס על ירושלים, עד כאן, ונראה לי דלזה נרמז בפסוק ויירא יעקב ס"ג תיבות כי טיטוס היה בן בנו של עשיו הרשע, והיינו שיש באותיות שבטים ובענינו ס"ג תיבות להגן מאלו:

ב

[ב] [לבוש] כשיגיע ליהיו וכו'. עיין סימן קי"ד ס"ק ט' דאף שנזכר קודם שהתחיל רצה לא יאמרנו שם, אלא כשיגיע ליהיו וכו' ואם שכח ועקר רגליו טוב שיכוין לש"ץ מלה במלה ויוצא (מהרי"ל):

ג

[ג] כשיגיע לבכל וכו'. יש להסתפק בכוונת רמ"א ולבוש אי כוונתם שלא יאמר בכל עת צרה וצוקה כלל או שיאמרנו ואחר כך יאמר כי אתה שומע וכו' ולשון מהרי"ל הלכות תענית משמע קצת כן וכן נדפס בקצת סידורים, אך צריך עיון בתוס' תענית דף י"ג שממנו הוציא רמ"א זה כתבו זה לשונם, יאמר כי אתה ה' עונה בעת צרה ומושיע ואחר כך כי אתה שומע תפילת עד כאן לשונם, משמע דלא יאמר אלא עד פודה ומציל, גם לפי זה החשבון מכוין ס"ג תיבות עם כי אתה שומע וכו' בלא תיבת ומושיע, ובאמת תיבת ומושיע לא נמצא בנוסחאות. ונראה לי דעת רמ"א מה שכתבו תוס' ומושיע נקטו הקיצור דפודה ומציל בכל עת צרה וצוקה שפירושו שהקב"ה מושיע, ובאמת צריך לומר עד וצוקה ואחר כך כי אתה שומע, אך בהגהת מנהגים דבין פסח לשבועות כתב זה לשונו, אומר עד ואני אשמע ואחר כך כי אתה שומע, וכן נדפס בכמה סידורים והוא תמוה שזה נגד כל הפוסקים, שוב מצאתי כן ברמב"ם בסוף ספר אהבה וצריך עיון:

ד

[ד] אומר ענינו וכו'. ונוהגין לומר ענינו ביום תעניתי כמו שכתב באגודה (ב"ח), וצריך עיון דרמ"א כתב ענינו ביום צום תעניתינו, וכן כתב בדרכי משה יוכל לומר תעניתנו כלומר כשיתענו כמו שיכול לומר ענינו דהיינו כשיתפללו כנזכר לעיל וכן נהגו עד כאן לשונו, ונראה לי לנהוג כב"ח וכן משמע בהגהת מנהגים:

ה

[ה] אלא במנחה וכו'. אפילו במנחה גדולה וטוב שיאמר שחרית ענינו וידלג בצום תעניתינו ט"ז, ועיין ריש סימן תקס"ב:

ו

[ו] שלוש עשרה מדות וכו'. ומשמע אפילו בעשרת ימי תשובה ודלא כמנהגים וכן משמע בספר תניא דף ק"ב ושל"ה דף קכ"ו:

ז

[ז] או סליחות וכו'. והב"ח מתיר לומר סליחות בלא ויעבור וכתב שיירי כנסת הגדולה וכן נהג עלמא גם ט"ז כתב דסליחות שנזכר בן שלוש עשרה מדות אין לאומרו. לבוש דרך קריאה וכו', בניגון ובטעמים (תרומת הדשן):

ח

[ח] להשתבח וכו'. ואף ששואלין אותו אם מתענה יאמר שאין מתענה כדאיתא בבא מציעא דף כ"ג אם שואלין אותו אם למד מסכת יאמר שלא למד ופירש רש"י משום ענווה וכן מצינו בפרק המדיר בר' יהושע בן לוי שאמר לו נראתה הקשת בימיך אמר לו הן אבל אם מבקש שיאכל עמו רשאי לומר שמתענה כן כתב ט"ז ומגן אברהם, ולעניות דעתי אפשר לחלק במעשה דר' יהושע בן לוי לא הוי שקר כל כך דאפשר שנראתה הקשת שלא במקום ר' יהושע בן לוי והוא לא ידע. ובמסכתות פירש הרמב"ם פירוש אחר כמו שכתב בסמ"ע סוף סימן רס"ב ועוד כיון דמותר כשמבקש שיאכל עמו אם כן אין בו חיזוק טובה כל כך כששואל אותו עם מתענה דילמא כוונתו לידע אם יבקש ממנו שיאכל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.