אליה רבה/אורח חיים/תקיב

אליה רבה ‏ אורח חיים תקיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] לצורך כותים וכו'. והוא הדין קראים ויש מתירין (כנסת הגדולה):

ב

[ב] לשלוח וכו'. משמע אף אם היה בדעתו תחילה לשלוח לו מותר דעל ידי שליחות לא חיישינן שיבשל קדירה אחרת בשבילו מה שאין כן כשאוכל הכותים אצלו חיישינן וזה שכתב רמ"א ולבוש לסוף אבל לשאר כותים וכו' וכן אפשר לכוין דברי ים של שלמה פרק ב' בסימן כ"ג, והט"ז האריך ותמה ובמה שפירשתי מיושב:

ג

[ג] על ידי כותים. ואפילו דרך רשות הרבים וברחוב שמותר בטילטול מותר אפילו על ידי ישראל וכן הדין לכלבים הסכמות אחרונים:

ד

[ד] [לבוש] שבא אצלו וכו'. ורש"ל פסק כטור ורשב"א דאסור בכותים חשוב אם לא שיאמר לו בפירוש אי סגי לך במה שהכינותי לעצמי אכול ואי לא לא אטריח בשבילך וכן פסק רבינו ירוחם. כתב מגן אברהם אחר שתיקן כל צרכי סעודה סמוך לסעודה מותר להזמין כותים כשלא היה דעתו עליו קודם:

ה

[ה] באותה קדירה וכו'. אפילו לא אפשר לפייסינהו בדבר אחר אבל בתנור אחד אסור דכל פת ופת צריך טירחא בפני עצמו אלא אם כן יש לו במה לפייסן (מגן אברהם ועולת שבת בשם ים של שלמה סימן כ"א), וצריך עיון דבסימן כ"ג סתם להתיר בתנור אחד כמו בקדירה, וקיצרתי כיון דבתנורים שלנו נראה לי דאף אפשר לפייסן אסור עיין סימן תק"ז סעיף ו' והוי כשני תנורים. ובזה מיושב לי תמיהת הב"ח על הטור שהשמיט דין דעיסת כלבים דמותר באפשר לפייסן ודו"ק. במרדכי ואגודה פרק ב' דביצה דאף בקדירה שלו אסור אם אי אפשר לפייסינהו וכן כתב בית יוסף בשם ארחות חיים וכן נראה לי דברי לבוש ורמ"א ועיין ס"ק י"ב, ומה שהקשה בית יוסף בסוף סימן זה אמאי שרי לאפות כל העיסה אשתמיטתיה הר"ן שתירץ לה משום דאפשר לפייסנהו הוי כאי אפשר למיפלג:

ו

[ו] אלא יאפה וכו'. והא דבסימן תק"ו סעיף ו' בעיסה בשותפות כותים דאסור שאני התם דאי אפשר לומר שכל חדא וחדא חזי ליה דהכותים לא יתן לו מה שירצה אבל הכא הוא נותן לכותים מה שרוצה, עוד יש לומר דהתם מצי למיפלגי ולאפות חלקו מה שאין כן הכא דצריך ליתן לו דוקא פת אפוי, ולפי זה אם אפשר לסלקו בקמח אסור, ועוד יש לומר דהתם ניכר למפרע ששייך לכותים:

ז

[ז] שנתנו קמח וכו'. והוא הדין כשישראל נותן להם הקמח מחק המלכות אך שאין הישראל רשאי ליתן ממנו פת לתינוק אלא אם כן אפה הכל שרי וכן כתבו התוס' (מגן אברהם), פירוש דבדף כ"א ד"ה חזינן וכו' כתבו תוס' כעין זה לסוף גבי עגל אף שנתנו משלהם מכל מקום אם היו לוקחין ממנו היו מקפידין אם לא על ידי טורח בישול. והנה רש"ל בים של שלמה סימן כ"ב פירש מאי דמיבעי רב הונא הני בני באגא דרמו עלייהו קימחא דבני חילא מהו לאפותה ביום טוב מיירי בקמחן של ישראל ועל זה מסיק בים של שלמה דר' יהושע בן לוי דאמר אין מזמנין ביום טוב פליג ואסור שהרי יכול ליטול מעט בלישא אלא שאין הכותים מניחו, ותמה הט"ז על רש"ל דודאי לא יעלה על הדעת שיתיר רב הונא קמח של ישראל שהרי אפשר לו לאפות בלאו הכי, עד כאן, ולא עיין בדברי תוס' הנזכר לעיל גם תמיהתו תמה דהא הסברא פשוטה כיון שאין הכותים מניחו ליטול אלא עד אחר אפיה הוי כאי אפשר, גם מה שתמה מנא ליה לש"ס דפליגי דילמא מיירי רב הונא מקמח של בני חיל, לא קשה מידי דסבירא ליה לרש"ל דבזה פשיטא דמותר ולא הוה ליה למיבעי ואדרבה נראה לי להוכיח איפכא דרב הונא מיירי מקמח ישראל דאי מקמח של בני חיל אם כן מאי פריך הש"ס ממעשה דעגל דאסרו הא התם הוי של ישראל ושמא איסורם משום בישול כדלעיל, וכל זה לסברת רש"ל הנזכר לעיל אבל לדינא כבר פירשתי דעיקר כמגן אברהם דאין חילוק בין של ישראל לכותים כיון שאין מניחו ליטול עד אחר אפיה או בישול:

ח

[ח] לתינוק וכו'. הקשה הט"ז מסימן תק"ג דאסור בהערמה זו אחר אכילה ובים של שלמה במעשה דעגל היה בין הערבים אחר אכילה, ותירץ באמת אין להתיר אלא דוקא בצירוף מקום שיש אונס שיבוא על ידו ביטול שמחת יום טוב עיין שם באריכות וכן מצאתי בכלבו דף נ"ט זה לשונו, ויש עוד ליחוש שיחטפו להן מה שתיקנו לצורך יום טוב וימנעו משמחת יום טוב ולכך הקילו חז"ל, עד כאן, ולפי זה קשה על רש"י ותוס' שם דפליג רב הונא על עיסה דחצי של כותים בסימן תק"ו סעיף ו' שאני התם דאין אונס:

ט

[ט] [לבוש] והם לא היו וכו'. כן כתב הט"ז בשם המגיד והקשה עליו קושיות תוס' שם ד"ה עיסה וכו' דאסרו לאפות פת כותים אף שנהנה הישראל בפתו שנאפית יפה ותירץ דמשום הנאת יפה לא מתירין אבל הכא לא היה אפשר לאכול כלל מפת זה אם אין אופה כולה כן הוא תמצית דבריו, ונראה לי שיש טעות סופר בדבריו ובמקום ואין לומר צריך לומר ויש לומר, אך תימא עליו שתוס' גופיה כתב כמגיד מיד אחר זה בד"ה חזינן וכו'. והנה המגיד פירש הש"ס ופליגי דר' יהושע בן לוי נראה לי קאי על מה דקאמר הני סופלי דחיותא, נראה לי פירוש גרעיני תמרים דאסור בטילטול מה דאסור במלאכה על זה פליג רבי יהושע בן לוי ואמר מזמנין לכותים בשבת שמע מינה דמותר לטלטל אף דאסור במלאכה בשבילו ביום טוב, ותמה הט"ז דשאני בטילטול בשבת דמותר כיון שהוא ראוי על כל פנים בישראל וכבר דחה רש"ל עבור זה פירוש המגיד, עד כאן. ולעניות דעתי קאי שם על כוסות דנסך דאסור בהנאה וגם אין בטל אגב כוס כמבואר בש"ס שם ואפילו הכי התירו בטילטול, ובזה ניחא לי קושיא אחרת הא שאני סופלי דאין ראוי למאכל בהמה אלא על ידי הדחק כמו שכתבו תוס' שם אבל למאי דפירשתי דקאי על שורי כוסות מיושב מיהו יש לומר דהמגיד סבירא ליה דמיירי שיכול לאוכלן בשעת הדחק שיחלוקו במציאות מיהו בסימן ש"ח סבירא ליה משמע דמקומות מקומות יש, ומכל מקום קשה מנא ליה לומר דפליגי דילמא מיירי באין יכול לאוכלן אלא בשעת הדחק:

י

[י] לצורך כלבים וכו'. ורש"י פירש באוכל נפש אפילו לבהמה וכתב חזקוני והא דאמרינן לכם ולא לכלבים היינו משום שיכול לחזור אחר מזונותיו עד כאן לשונו, ותימא ש"ס ביצה דף כ"א לכל נפש שומע אני אפילו נפש בהמה תלמוד לומר לכם ולא לכלבים דברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר אפילו נפש בהמה ומה תלמוד לומר לכם ולא לכותים, עד כאן, ולדבריו תקשה למה ממעט ר' יוסי הגלילי דנפש לא משמע נפש בהמה מקרא דלכם ולא לכלבים הא יש חילוק בין בהמה לכלבים גם ר' עקיבא מאי הוצרך ללמוד מלכם ולא לכותים גם אמר שם כלבים מזונותן עליך אלא ברור דרש"י לא פסק כר' יוסי הגלילי אלא כר' עקיבא כמו שכתב הטור בשם הרז"ה. וחזקוני לא דק בש"ס בזה. ולדידן דקיימא לן כר' יוסי הגלילי אפילו בהמות וחיות ועופות אסור. ואגב אעורר דקשה על מה שכתבו תוס' דף כ"ה דהלכה כר' עקיבא מחבירו הא בילקוט פרשת בא גם על ר' ישמעאל פסק כר' יוסי הגלילי ואפשר כיון דלא נמצא בש"ס דילן לא חש לה וצריך עיון:

יא

[יא] לטלטל וכו'. משמע בתוס' דדבר שאין ראוי למאכל בהמה אלא על ידי הדחק אסור לטלטלו ומדעת הפוסקים משמע דשרי (מגן אברהם). עיין מה שפירשתי בס"ק ט' במגיד מיהו הרז"ה והרא"ש כתבו נמי בתוס', ומה שהקשה הט"ז מאי פריך הש"ס לר' יוסי הגלילי מהני סופלי הא מתירין טילטול מוקצה לא דקדק שפיר דכיון שאין נאכלין לבהמה אלא על ידי הדחק אף לר' עקיבא אסור בטילטול אלא דלר' עקיבא אפשר לרככן מה שאין כן לר' יוסי הגלילי והא דמתיר ר' יוסי הגלילי טילטול היינו מה דראוי לבהמה:

יב

[יב] [לבוש] אלא אם כן יש לו וכו'. תמוה דלשון רמ"א אפילו אם יש לו וכו' ובעולת שבת הקשה על רמ"א דאדרבה יותר סברא להתיר כשיש לו דבר אחר ולכן מגיה דצריך לומר ואפילו אין לו דבר אחר וכו', וכן כתב מגן אברהם ולא הרגישו סותר לזה, גם תימא הא ציין בית יוסף בשם הר"ן וירושלמי, והא בדרכי משה כתב דירושלמי אוסר בקדירה אחת. שוב עיינתי בכל ספרי שולחן ערוך הישנים שלא נזכר תיבות אפילו וכן הט"ז כתב אם יש לו דבר אחר והשתא דברי לבוש מכוונים לרמ"א והוא ברור. לדינא תמוה הא הקשה בדרכי משה על בית יוסף שסותר עצמו במה שמתיר בתחילה בקדירה אחת אף דאין לו דבר אחר, ועוד קשה דרמ"א ולבוש פסקו הכי בסעיף א' מיהו בזה יש לומר דמיירי התם נמי ביש לו דבר אחר ומכל מקום לכותים אחר אסור דחיישינן שירבה בשני קדירות גם מסתמא אי אפשר לפייסן בדבר אחר וכן מבואר במרדכי ואגודה פרק ב' דביצה וכן בארחות חיים שהביא בית יוסף ומכל מקום מה שהקשה על בית יוסף לא קשה מידי דיש לומר דסבירא ליה לחלק דדוקא באפיית פת דכל אחת הוי טירחא בפני עצמו הוא דאסור בשאין לו דבר אחר מה שאין כן בקדירה וכן כתב בים של שלמה סימן כ"ג ואחרונים וכן משמע בר"ן שהביא בית יוסף בד"ה ודוקא וכו', גם מה שכתב דרכי משה בשם תוס' דאסור בקדירה אחת ליתא דתוס' מיירי להדיא מאפיה. כללא דמילתא נקטינן דמותר להרבות בקדירה אחת אף דאין לו לפייסן דלא כרמ"א ולבוש ועוד הא אבי עזרי והר"ז פסקו כר' עקיבא דאפילו נפש בהמה משמע וכן כתבתי בסעיף קטן י' דדעת רש"י הכי וכן כתבתי בריש סימן תק"ט בשם תמים דעים וכן כתב רמב"ן דף ע"ז גם במכילתא פרשת בא סבירא ליה לר' יוסי הגלילי הכי והוא נגד הש"ס, מיהו יש לומר מה דקאמר אך נס"א בב"ח חלק היינו דממעט עכו"ם וגם בהמה וצריך עיון ואפילו בקדירה אחרת אפשר לסמוך עלייהו להקל לעת הצורך אם אפשר לפייסן דהא מר"ן שהבאתי סוף סימן תק"ו משמע דלכולי עלמא מותר באפשר לפייסן אפילו בקדירה אחרת וכן משמע בעבודת הקודש דף מ"ג ע"א, גם נראה לי להקל לעת הצורך בתנורים שלנו:

יג

[יג] יש לו דבר אחר וכו'. צריך עיון הא מסקנת [הר"ן] דאפילו לית ליה מותר הואיל ואפשר שתזדמן לו אבר אחר כמו שכתב בית יוסף (ט"ז), ומה אעשה שלא עיין שפיר בר"ן דקאי על אית ליה אבל בלית ליה אסור וכן מבואר בבית יוסף וים של שלמה פרק ב' סימן י', ואי קשיא הא קשיא על הבית יוסף ורמ"א וים של שלמה איך פסקו כר"ן דיחיד הוא נגד הרמב"ם ועיטור ורשב"א ומגיד שהביא בית יוסף דמותר בלית ליה וכן מוכח לי במרדכי ואגודה שם וכן משמע בש"ס דקאמר על ונאפית ביום טוב לרבה דאמר הואיל אפילו לית ליה מותר ונאפית ודאי לכתחילה משמע, והא דהקשה הר"ן דרבה דאמר הואיל היינו דאינו לוקה אבל איסורא איכא אומר אני דודאי כולי עלמא סבירא ליה הכי וכמשמעות הש"ס דאם לא כן נתיר כל בישול ביום טוב וכן מבואר בבית יוסף סוף סימן תק"ג בשם הרשב"א גופיה, אלא נראה לי דעת המתירים כמו שכתב בשבלי הלקט סוף סימן ע"ו דגבי הפסד ממון אמרינן הואיל ושריא לכתחילה, עד כאן, אם כן הוא הדין למאכל כלבים ובהמות דנמי הוי כהפסד אם לא יתן להם לאכול. שוב ראיתי בלחם משנה פרק א' דיום טוב האריך לתרץ קושיא זו כיון דעיסה מעורב כלבים עם הרועים אין איסור כל כך, עד כאן, ובאמת דמתורץ הש"ס אבל מרשב"א שם ושאר פוסקים דאף בבישול אמרינן הכי לכן נראה לי עיקר כדפירשתי:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.