מחצית השקל/אורח חיים/תקיב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


מחצית השקלTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תקיב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז


חיי אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


(ב) (ס"ק ב) ע"י נכרי שרי. אפילו דבר מאכל דרך ר"ה דאיכא תרתי לריעותא שנוציא דרך ר"ה צורך גוי. וגם דבר מאכל דא"ל שמא ירבה בשבילו קמ"ל דמותר. דמשום שמא ירבה ליכא כיון דאינו מזמינו. וגם משום הוצאה ליכא כיון שהוא ע"י גוי מותר כ"כ הרב"י. אלא שהרב"י סבירא ליה דהגמ"יי שהוא מרא דהאי דינא. לא התיר אלא דרך ר"ה איסור הוצאה. אבל דבר מאכל אסור דגם ע"י שליחות א"ל שמא ירבה. אבל ד"מ חולק על הרב"י דהג"מיי מתיר אפילו דבר מאכל כנ"ל:

ויש"ש אוסר כו' בפ"ק דביצה סי' ל"ז. והביא ראיה מדברי התוספות פ"ק דכתובות דף ז' ע"א דישראל אסור להוציא לצורך גוי בי"ט. וכתב התוס' אע"ג דר"ה שלנו לא הוי אלא כרמלית דהא אין ר"ה שלנו רחב ט"ז אמה ואין איסורו אלא מדרבנן. מ"מ גם בי"ט גזרו. ואח"ז הביא יש"ש דברי הגמ"י הללו דמותר לשלוח לגוי ע"י גוי. וכתב עליו יש"ש ואיני יודע למה. לפי מאי דקי"ל כל מה שאסור לעשות לישראל אסור לו' לגוי לעשותו אפילו באיסורי דרבנן. כ"ש באסורי דאורייתא לפי מה שפרשתי עכ"ל (והיינו דמהרש"ל אזיל לשיטתיה שכתב בפ' אין צדין סי' ח' דאפי' אין ס' ריבוי בוקעים בו אפ"ה מיקרי ר"ה אם רחב ט"ז אמה ומפולש משער לשער וזה שכ' כ"ש באסורי דאורייתא ר"ל כשאינו רחב ט"ז אמה דמודה דאינו אלא כרמלית מ"מ אסור אמירה לגוי כ"ש כשרחב ט"ז אמה דאיכא ר"ה דאורייתא לדעת יש"ש פשיטא דאסור אמירה לגוי. ואעפ"כ כתב מ"א דנ"ל להקל בזמנינו דאין לנו ר"ה גמורה. והיינו כמ"ש לעיל סי' שמ"ה ס"ק ז' דקי"ל כהפוסקים דלא מיקרי ר"ה אלא א"כ ס' רבוא בוקעים בו בכל יום וזה אינו בזמנינו ודלא כמהרש"ל ע"ש. א"כ כיון דאינו מצוי כלל ר"ה בזמנינו יש להקל באמירה לגוי וע"ל סי' תק"ח סעיף ב':

אחר שתיקן כו' מותר להזמינו. ונ"ל דוקא כו' שהגוי בא אליו סמוך לסעודה. וצ"ל לפ"ז מאי הוסיף מ"א שהביא דברי תניא. דהא היתר זו הובא בדברי הרב"י שכתב וכן נכרי שבא מאיליו כו' וא"ל דאתי לאפוקי מדעת ט"ז שכתב בס"ק ד' דהרב"י לא התיר אלא בבא מאיליו אז מותר להאכילו בלי הזמנה ובלי הפצרה אבל אם מפציר בו ומזמינו אפילו בא מאליו אסור דמה לי שהזמינו דרך שליחות לביתו. או שמזמינו אחר שבא אליו ע"ש ומדברי תניא שכתב אחר כו' מותר להזמינו משמע דמתיר אפילו מזמינו ומפציר בו כיון שבא מאיליו:

(ג) (ס"ק ג) באותה קדר' כולי אמרינן דף כ"א ע"א א"ר חסדא עיסה חציה של ישראל וחציה של גוי אסור לאפותה בי"ט משום דאפשר למיפלגי בלישה. ויאפה חלק ישראל לבד:

מתיב רב חנא ב"ח מדתנן עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלים ממנה מותר לאפותה בי"ט (אע"ג דלכלבים גרידה אסור משום דקי"ל כרבי יוסי הגלילי דדרש לכם ולא לכלבים מ"מ כיון שרועים ג"כ אוכלים ממנה מותר) ואמאי הא אפשר למפלג בלישה חלק הרועים לבד ומשני דמתני' מיירי דא"ל נבלה דאפשר לפייס הכלבים בנבלה ויאכלו הרועים כל העיסה (ודינו של ר"ח הנ"ל הובא לעיל סי' תק"ז סעיף וי"ו) ונחלקו הפוסקים בדעת ר"ח הרא"ש והר"ן ס"ל דע"כ ר"ח לא אסר אלא בעיסה מרובה שלא יספיק תנור א' וצריך לשני תנורים אבל בתנור א' מותר לאפות גם חלק הגוי דקי"ל כרשב"א דף י"ז וכן הוא לעיל סי' תק"ז ס"ו דממלא אשה תנור פת אף על פי שא"צ אלא לככר אחד מפני שהפת נאפה יפה כשהתנור מלא. אבל התוספות חולקים וס"ל דר"ח אוסר אפילו בתנור א' דע"כ לא התיר רשב"א למלאות התנור אע"פ שא"צ אלא לככר א'. אלא כשכל העיסה של ישראל. אבל לא כשחצי העיסה של גוי. וע"ש הטעם לחלק בין גוי לישראל. ובס"ס זה הקשה הרב"י מאי מהני במאי דא"ל נבלה ומצי לפייסן בנבלה מ"מ כיון דהכלבים אוכלים מן העיסה א"כ אפה בשביל הכלבים. וכתב שמצא בירושלמי דמוקיל מתני' דעיסת כלבים הנ"ל בתנור אחד ואתי' כרשב"א דא"ל ממלאה אשה תנור פת כו'. ונראה מדבריו דמשוה הירושלמי עם גמרא דידן וגם הש"ס דידן מוקי למתני' בתנור א' ואפ"ה אסור. והיינו כדעת התוס' הנ"ל אלא בא"ל נבלה לפייסן דאיכא תרתי למעליותא אז שרי:

אך הד"מ ס"ל עיקר כדעת הרא"ש ור"ן הנ"ל דתנור אחד מודה ר"ח דשרי וע"כ הא דהוצרך הש"ס לאוקמי בא"ל נבלה ע"כ רצה לאוקמי מתני' אפילו בשני תנורים. מ"מ כיון שאפשר לפייסן בנבלה אע"ג שהכלבים אוכלים מן העיסה מ"מ כיון דאפשר לפייסן הוי כל האפיה בשביל הרועים. וא"כ הירוש' דמוקי לה בתנור אחד ע"כ חולק על ש"ס דידן. דירוש' אצ"ל דמיירי דא"ל נבלה לפייסן. ובזה יובנו דברי מ"א:

נ"ל דלא קי"ל כוותיה. ר"ל באוקימתא דמתני' דלהש"ס דידן מתני' מיירי אפילו בשני תנורים. אבל הדין של ירושלמי אמת דבתנור אחד שרי ואפילו ל"ל מידי לפייסן:

דלפי הירושלמי כו' כמ"ש הרב"י בעצמו ע"ד א"ח. ר"ל דלא תימא מאי קושיא. דילמא הרב"י תופס עיקר שיטת התוס' דר"ח אוסר אפילו בתנור אחד ולכן שפיר י"ל דהש"ס דילן וירושלמי אינן חולקים דתרתי בעי' תנור א' וגם דא"ל מידי לפייסן וכנ"ל. עז"כ ד"מ דמוכח מדברי הב"י דגם הרב"י תופס עיקר שיטת הרא"ש ור"ן דכתב ע"ד א"ח שכתב כדברי התוס' ואין כן דעת הפוסקי' אלמא דס"ל להרב"י כהר"ן ורא"ש. דהרב"י כתב בשם א"ח וז"ל לא ישלח לגוי דורון בי"ט לא פת ולא תבשיל אם הי' דעתו לשלוח בי"ט שא"א שלא ירבה בשבילו:

ומ"ש ממלא אשה קדירה אע"פ שא"ל אלא לחתיכה א' היינו דוקא לצורך ישראל עכ"ל. וע"ז כתב הרב"י וכבר נתבאר תחלת סי' זה שאין כן דעת הפוסקים עכ"ל הרב"י. והיינו כהרא"ש ור"ן דגם בגוי מותר למלאות תנור פת כו' וה"ה למלא קדרה כו':

והמרדכי כו' דבד"מ הביא דברי מרדכי שכ' וז"ל ושפחות שלנו הואיל ואפשר לפייסינהו במידי אחריני שריא אפי' מרבה בשביל'. ונ"ל דוקא באותו תנור ובאותה קדרה עכ"ל וכתב ד"מ ונראה דהא דקאמר דוקא באותה קדרה כו' הוא סברת מרדכי ופליג על ראבי"ה דמתיר משום דאפשר לפייסינהו דלפי אותו טעם אפי' בקדרה אחרת נמי שרי. ואי באותה קדרה בכל גוונא שרי ע"כ לשון ד"מ. ולפי דעתו צ"ל דהמרדכי תופס עיקר כשיטת ירושלמי דמתני' מיירי בתנור אחד. והירושלמי לא ס"ל דמהני היכי דא"ל מידי לפייסן. מכל מקום טעמא בעי למה שביק ש"ס דידן ופסק כירושלמי:

וא"כ מ"ש כאו אבל לשאר נכרי כו' דא"ל שמא ירבה בשבילו אסור אפילו באותה קדרה. אע"ג דאם מרבה בשביל גוי באותה קדרה לדעת הרא"ש ור"ן מותר היינו משום גזרה שמא ירבה בשבילו בקדירה אחרת:

והמרשים כו' טעה בזה דאדרבא דעת התו' וא"ח דאפילו באותה קדרה ובתנור א' אסור לגוי. אע"כ רמ"א תופס עיקר דעת הרא"ש והר"ן הנ"ל:

אך מ"ש רמ"א כו' דדוקא בקדרה דאיכא חד טרחא (והיינו כשנותן הכל בפעם א' בתוך הקדרה וכדלעיל ס"ס תק"ג) וא"כ לא עבד מידי בשביל גוי ולכן מותר אפי ל"ל מידי לפייסן. ולכן א"ש דברי הרב"י ואין דבריו סותרים זה את זה. דמ"ש ע"ד א"ח ואין כן דעת הפוסקים. דהא"ח כתב ומ"ש ממלאה אשה קדרה כו' היינו דוקא לצורך ישראל. בזה ס"ל להראב"י דאין הפוסקים מודים דבקדרה אחד אפילו לגוי מותר להרבות ומה שהסכים עם הירושלמי ומשוה דעת הירושלמי לש"ס דילן וסבירא לן דגם הש"ס דילן ס"ל דמתניתין מיירי בתנור א' ואפ"ה בעי דוקא דא"ל מידי לפייסן. היינו דבתנור כיון דבכל פת צריך טרחא. לא הותר לגוי אפי' בתנור אחר:

וכ"מ בגמרא. ר"ל דאפי' בתנור א' אסור אא"כ א"ל מידי לפייסן:

דאמר ופליגי אדריב"ל כו' דאיתא שם הני בני באגי (היינו בני כפרי') דרמי עלייהו קמחא דבני חילא (חיל המלך לאפות פתן בי"ט) א"ר הונא אי יהבי' חדא ריפתא לינוק' מהפת שאופה לבני חילא לא קפדי בני חילא שרי בשביל אותו רפתא שנותן לתינוק דכל חדא חזיא ליה ועז"א ופליגא דריב"ל דאמר אין מזמנים גוי בי"ט דגזרי' שמא ירבה בשביל הגוי. ולרב הונא מה בכך אם מרבה בשביל הגוי. הא גם הישראל אוכל ממנו וב"ח חזי' ליה. ועובדא דבני חילא הוה בתנור א'. דהא מאותו תנור שאופה לבני חילא נותן לתינוק פת אחד. ואפילו אופים להם שני תנורים מ"מ ודאי רשאים ליתן מכל תנור לתינוק פת א'. ומ"מ אמר ופליגא אדריב"ל וע"כ לריב"ל אפילו בתנור אחד אסור:

ואפילו לפי גירסת הרמב"ם כו. ר"ל דהרמב"ם פסק הא דר' הונא הנ"ל ופסק כריב"ל. והקשו עליו דהא הש"ס אמר ופליגא דריב"ל ואיך פסק לתרווייהו. ותירץ המ"מ דהרמב"ם לא היה גורס ופליגא אדריב"ל:

דס"ל דנדון דרב הונא אינו דומה לנדון דריב"ל. דבהאי דריב"ל ודאי אסור להרבות בשביל גוי דהא יכול לאפות ולבשל כל מה שהוא צורך ישראל לבדו. ולא ירבה בשביל הגוי דהא הכל של ישראל. והוי. כנדון דר"ח דאפשר למיפלגי בלישה. משא"כ בנדון דרב הונא דבני חילא מקפידים ואינו רשאי ליתן פת לתינוק אא"כ אופה להם כל התנור. וא"כ משום אותו פת של התינוק רשאי לאפות כל התנור מלא דנעשה הכל בשביל ישראל וכמ"ש מ"א בס"ת ד'. וזה שכתב מ"א אפי' לפי גרסת הרמב"ם מכל מקום מוכח דאפילו בתנור אחד אסור לגוי אע"ג דליתא לראיית מ"א דרב הונא מיירי ע"כ בתנור אחד ואפילו הכא אמרינן ופליגי דריב"ל. משמע דלא קי"ל כרב הונא ואפילו בתנור אחד אסור. והא הרמב"ם באמת פוסק כרב הונא. עוד תירץ מ"א ניהו דפוסק כרב הונא אין הטעם משום דהוא בתנור אחד אלא משום דאינו רשאי ליתן לתינוק פת א' אלא אם כן אופה לבני חילא כמ"ש המ"מ. אבל זולת טעם זה היה אסור אפילו בתנור אחד:

אבל בלא"ה כו'. לכאורה היה נראה דגם הרא"ש ס"ל לחלק בין תנור לקדרה. ובתנור מודה הרא"ש דאפי' בתנור אחד אסור. דהא לא מצינו להרא"ש שכתב דרב חסדא מיירי דוקא בשני תנורים. אלא ממ"ש להתיר בעבדים ושפחות כ' וז"ל דלא אסר ריב"ל אלא לזמן את הגוי שהוא חפץ ביקרו כו' וחייש שמא יבשל בקדרה לבדה:

שלא היה מבשל אם לא בשביל הגוי. דאי לא הרבה בשביל הגוי אלא בקדרה שהוא מבשל בה ליכא חשש איסור. והא ליכא למיחש בעבדים ושפחות שבבית ישראל עכ"ל הרא"ש. הרי לא מצינו דמתיר הרא"ש כי אם בקדרה א' וי"ל דבתנור אפילו בתנור אחד אסור כיון דכ"ח צריך טרחא אבל ז"א דע"כ להרא"ש אפילו בתנור אחד מותר. דהא א"ל לפי הוכחת מ"א דע"כ אפילו בתנור אחד אסור דעובדא דב"ח בתנור א' ואפי' הכי אמרינן ופליגא דריב"ל. ע"כ אפי' תנור א' אסור. וא"כ על הש"ס גופיה קשיא מנ"ל דפליג אדריב"ל דילמא בתנור אחד גם ריב"ל מודה דמותר אלא דגזרינן שמא ירבה בשבילו בתנור אחד. ע"כ צ"ל דס"ל להש"ס דכולי האי לא גזרינן שירבה בתנור אחד. ולפ"ז דמודה מ"א דבקדרה א' שרי. ע"כ לא גזר ריב"ל אלא משום שמא ירבה בשבילו פת באותו תנור. אבל בתבשיל אין לחוש. דממ"נ דלקדרה אחת ל"ח. כמו דל"ח דירבה בשבילו בתנור א' ה"ה דל"ג דירבה בשבילו בקדר' אחרת דדוחק לחלק בזה בין תנור וקדרה. ואי ירבה בשבילו באותו קדרה הא באמת מותר. וא"כ הרא"ש שכ' דחיישי' שמא ירבה בקדרה אחרת ה"ה דיש לגזור שמא ירבה בתנור אחר. א"כ תיקשי מנ"ל להש"ס דפליג על ריב"ל דלמא גם לריב"ל מותר בעובדא דב"ח כרב הונא כיון דהוי בתנור א'. וריב"ל גזר שמא ירבה בתנור אחר אע"כ דהרא"ש ס"ל דגם בתנור אחר מותר כמו בקדרה אחד. ועובדא דב"ח בשני תנורים וע"כ צ"ל דהרב"י דמחלק בין תנור לקדרה היא סברא דנפשיה ואולי התוס' ס"ל כן ומודים בקדרה:

אפי' לעבדו כו' אע"ג דאינו חושש לכבודם. ול"ל שמא ירבה. מ"מ אסור מדינא דכל פת צריך טרח':

ובקדרה אחת כו' כיון דאיכא חד טרח'. ולכן צריך ליתן הכל בפעם א' ולא יוסיף אחר שהעמיד הקדרה וכדלעיל סי' תק"ג:

ובקדרה אחרת ובתנור אחר. אסור אפי' י"ל במאי לפייסן. כקושיות הרב"י כיון שהכלבים או עבדים אוכלים ממנו הרי לא נעשה הכל בשביל ישראל ומאי מהני דהיה א"ל לפייסן כנ"ל:

(ד) (ס"ק ד) מותר כו' וטעם זה אפי' כו' אך שאין הישראל רשאי כו'. כיון שהישראל צריך ליתן להם לב"ח כפי קצבתם. אין הישראל רשאי ליקח מן הקצבה דבר מה אא"כ יאפה הכל כו' והוא סבר' דנפשיה דלא כיש"ש שכ' אח"ז:

וכ"כ התו' אין כוונת מ"א דגם התוס' כתבו אפי' ישראל נותן הקמח כו' דאין ראיה לזה. מדברי תוס' ואדרב' קצת משמע להיפך. דרש"י כ' דהא רב הונא פליג על ר"ח דאמר עיסה חציה של גוי כו' אסור כו' והתוס' כתבו וז"ל ואור"י דלא פליגי דשאני עיסה שחציה של גוי כו' דישראל מצי למפלגיה ולאפות חלקו. אבל הכא מיירי שהי' הקמח לבני חיל' אלא שטורח האפי' הי' מטילים על בני באגי. הילכך לא היו יכולים ליקח כלל מן הקמח קודם האפייה לאפותו לצורך התינוק. אבל אח"כ כשאפו בשביל החיל אז לא קפדי עכ"ל התוס' הרי דכתבו דמיירי שהי' הקמח של הבני חיל ומשמע דאם היה הקמח של ישראל שהיו צריכים ליתן להם היה אסור כסברת יש"ש שכ' אח"ז ודלא כמ"א שכ' שאין חילוק אם הקמח של בני חיל או של ישראל. אלא דאין זה סתירה לדברי מ"א די"ל דגם התוס' מודים דאפי' הישראל צריכים ליתן הקמח ואין הישראל רשאי ליקח מן הקמח פת א' קודם האפיה דג"כ מותר אלא דנקטו התוס אורח' דמלתא דאם הקמח של בני חיל' מקפידים שלא ליתן קודם האפי' לתינוק משא"כ אם הישראל צריך ליתן הקמח מסתמ' אין מקפידים אם לוקח מעט לתינוק קודם שיאפה לבני חיל אבל אם גם הישראל נותן הקמח מקפידים באמת מודים התוס' דג"כ מותר. עכ"פ ניהו דליכא סתירה לדברי מ"א מ"מ גם סייעת' ליכא וע"כ צ"ל מ"ש מ"א ומטעם זה אפי' ישראל נותן להם קמח כו' כ' כן מסברא דנפשיה בלי ראיה. ומ"ש וכן כתבו התוספות קאי על עיקר הדין מ"ש בשם הרמב"ם ומ"מ דשרי אע"ג דקי"ל כריב"ל וכר"ח מ"מ הדין דין אמת דאם לא יאפו כל הפת כו' וא"כ ע"כ צ"ל דלא גרסי' ופליגא דריב"ל וכמ"ש המ"מ עז"כ מ"א דכן כתבו התוספות כנ"ל. וגם להתוספות צ"ל דלא גרסי' ופליג' וכמ"ש מהרש"א שם. ולאפוקי מדעת רש"י דכתב דרב הונא פליג על ר"ח. וגם גרס ופליג' דריב"ל דע"כ ל"ל סברת מ"מ ותו':

והיש"ש טרח כו' שכ' ליישב דעת הרמב"ם הנ"ל אע"ג דפסק כריב"ל אפ"ה פסק כרב הונא וכתב די"ל דגם הרמב"ם היה גורס ופליגי דריב"ל. דרב הונא מיירי בנדון דרמי עלייהו קמח' דב"ח היינו שישראל יתן הקמח לא הו"ל לישראל ללוש בעבור מעע פת שיתן לתינוק ומוסיף בשביל הגוי שהרי מן הדין יש לישראל ליטול מעט וליתן לתינק ולמפלגי בלישה אלא שאין מניחים להם הגוים אבל מ"ש הרמב"ם שהקמח היה של בני חיל ולא היה לישראל חלק בו כלל כ"א אחר אפייה בשכר טרחו מש"ה מותר לאפות בו עכ"ל:

(ה) (ס"ק ה) מותר כו' משמע בתו' כו' דאי' שם ע"ב דפליגי ר"י הגלילי ור"ע דר"ע דרש לכם ולא לגוים אבל לכלבים מותר. ור"י ההגלילי דרש לכם ולא לכלבים וא"ל אביי לרב יוסף לר"י הגלילי הני סופלי (היינו גרעיני תמרים) לחיות' היכי שדינן להו ומשני חזי להיסק ופריך בשבת מאי א"ל. ומשני מטלטל להו אגב רפתא. והקשו התו' ע"כ קישיות הש"ס לא היתה איך שרי לטרוח בשביל הבהמה דא"כ לא מתרץ מידי מיהו דחזי להיסק או מטלטלו אגב פת. עכ"פ טרח בשביל הבהמה. אע"כ קושית הש"ס דלר"י הגלילי הוי מאכל בהמה מוקצה. א"כ תיקשי מכמה משניות דקתני דמותר ליתן מזונות לפני בהמתו בשבת. ותי' דודאי מה שהוא מאכל בהמה גמור אינו מוקצה ומותר ליתנו לפני בהמה. אלא דהני סופלי כמות שהן אינו מאכל בהמה כ"א ע"י הדחק ואוכלי בהמה ע"י הדחק הוי מוקצה אלא אם חתכן לחתיכות הוי מאכל גמור לבהמה. וא"כ לר"ע דס"ל לכם אפי' לכלבים מותר לטלטלן אפי' קודם התיקון דהא בידו לתקנן. אבל לר"י הגלילי דדרש לכם ולא לכלבים דאסור לתקנן דיש בהאי תיקון מלאכה דרבנן ובלי תיקון לא הוי כ"א מאכל ע"י הדחק והוי מוקצה עכת"ד התוס'. ומדעת הפוסקים נראה דשרי דלא מצינו להדיא לאחד מהפוסקים שכתבו האי דינא. ולענין קושית תוס' הנ"ל עיין ברש"י וברמב"ן במלחמות:

(ו) (ס"ק ו) אפי' כו' ט"ס כו' דמאי רבותא להתיר ביש לו במאי לפייסן. אדרבה כה"ג כ"ש שיש להתיר:

דבקדירה אחת שרי. כדעת הר"ן ורא"ש:

וכמ"ש עיקר. דאלו להגהת ד"ק דאוסר אפי' בקדרה אחת כי אם שיש לו במה לפייסן היינו כדעת התוס' והרא"ש והא בריש סי' זה פוסק כהרא"ש ור"ן. גם למסקנת מ"א בס"ק ג' עכ"פ בקדרה אחת שרי אפי' אין לו במה לפייסן אע"ג דבתנור א' בעינן שי"ל במה לפייסן ע"ש:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.