אליה רבה/אורח חיים/שמה

אליה רבה ‏ אורח חיים שמה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] כרמלית וכו'. פירש רך ומל לא לח ולא יבש אלא בינוני הכא נמי כרמלית אינה לא רשות היחיד ולא כרשות הרבים (תוס' שבת דף ו'), ומגיד כתב כרמלית לא בתולה ולא אשת איש:

ב

[ב] המוקף מחיצות וכו'. ואפילו אין ברביעית לחי או קורה מיהו מדאורייתא אף בשני מחיצות ולחי הוי רשות היחיד ועיין סימן שי"ג סעיף י"א, ואם עושה ארבע דיומדין בארבע זויות המחיצה כמו פסי ביראות הוי רשות היחיד דאורייתא:

ג

[ג] ויש בו וכו'. עיין סעיף י"ט דכתב שצריך שיהא בין המחיצות ארבע דלא כעולת שבת (מגן אברהם), מיהו למה שפירש הט"ז דברי רמב"ם דמה שכתב ביניהם רוצה לומר בין הכל אם כן יש לומר גם דעת השולחן ערוך דהמחיצות מצטרפין לארבע וכן פסק הרשב"א בספר עבודת הקודש דף ט' אלא שמחלק דוקא בכותלין בריאין שאם רצה לכסותו מלהשתמש עליו מכסה ומשתמש אבל חלושין מלקבל כיסוי הראוי להשתמש עליו אין מצטרפין, ולפי זה נראה לי דמה שכתבו הרמב"ם והשולחן ערוך סעיף י"ט מיירי בתלושין ותדע שהרי הרשב"א בדף י' כתב נמי אם אין חללו רחב ארבע הרי זה מקום פטור אלא על כרחך מיירי בתלושין, ועל פי זה יש לתרץ קושיות הט"ז מפרק הזורק דף צ"ט, גם דברי רש"י מתורצים בזה ודו"ק:

ד

[ד] רוחב ארבע וכו'. לא ידעתי למה השמיט הלבוש מה שכתב רמ"א דיש אומרים דבעינן ארבע על ארבע והן ואלכסון כמו שכתב סימן שמ"ט (מלבושי יום טוב). ולעניות דעתי יפה עשה הלבוש שהשמיט כי מבואר מפירוש רש"י בעירובין דף נ"א דדוקא בסימן שמ"ט במעביר ברשות הרבים דליכא למיתב פיאות הוא דבעיא הן ואלכסונן אבל הכא בארבע ד' על ד' סגיא וכן משמע בספר עבודת הקודש דף י"ד ע"ב ורבינו ירוחם דף ע"א ובמגיד פרק י"ד הלכה ו' וכן משמע ברמב"ם פרק י"ב וטור וסתימת הפוסקים:

ה

[ה] [לבוש] אם מוקף לדירה וכו'. פירוש לענין טילטול אבל רשות הרבים דאורייתא הוא אפילו אינו מוקף לדירה עיין סימן שמ"ו:

ו

[ו] [לבוש] נעולים וכו'. לשון כשיש בו כדרך שבעיר כל דיני רשות הרבים סעיף ז' וגם דוקא ששתי דלתות מכוונים זה כנגד זה דאם לא כן אפילו פתוחות בלילה כתב בית יוסף דהוי רשות היחיד:

ז

[ז] וכן תל וכו'. תל שהוא משופע והוא מתלקט גובה עשרה מתוך הילוך ארבע אמות הוי רשות היחיד ואם מתלקט גובה עשרה מתוך הילוך חמישה אמות הוי רשות הרבים. נעץ קנה גובה עשרה ברשות הרבים ובראשו טרסקל רחב ארבע לא אמרינן גוד אחית מחיצתא דהוה ליה מחיצה שהגדיים בוקעים בה אבל אם הטרסקל עצמה גבוה עשרה ורחב ארבע גם מה שתחתיו הוי רשות היחיד. עמוד גבוה עשרה ורחב ארבע ואין בעיקרו ארבע אפילו ליכא בקיעת גדיים לא הוי תחתון רשות היחיד אלא על גביו (מגן אברהם), וזה לשון עבודת הקודש דף ט' אם יש בקצר שלו רחב ג' הרי זה נדון לרשות היחיד דכל שהקצר שלו עבה בזה אומרים גוד אחית המחיצות, עד כאן, וכן כתב המגיד פרק י"ד:

ח

[ח] חורים וכו'. ואפילו הם למטה מעשרה ומה שכתבו התוס' דלמטה מעשרה שייך לרשות הרבים היינו לפי הסלקא דעתה כנזכר לעיל דלא כעולת שבת (מגן אברהם), וכן מצאתי בספר עבודת הקודש לרשב"א זה לשונו אף שהן למטה מעשרה ואין רחבו ארבע על ארבע עד כאן לשונו. שוב מצאתי ברבינו ירוחם דף ע"א שכתב בשם תוס' דאם החורים מעבר לעבר שבכותל דהיינו נגד רשות היחיד ונגד רשות הרבים אם הוא למטה מעשרה דינם כחורים שברשות הרבים למעלה מעשרה הם כרשות היחיד, עד כאן, ולמגן אברהם ועולת שבת אשתמיט כל זה ועיין סימן שנ"ג ס"ק ה':

ט

[ט] [לבוש] ואינם כלפי פנים וכו'. משמע דאם הם גם כלפי פנים הם כרשות היחיד אף שהם גם כלפי חוץ ועיין מה שכתבתי בס"ק הקודם וצריך עיון:

י

[י] עד לרקיע וכו'. ואם נעץ קנה ואפילו מאה אמה הוי על גביו רשות היחיד:

יא

[יא] ואפילו כלי וכו'. פירוש אפילו עמוד ברשות הרבים וכן עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבע דהוי כרשות היחיד ועולה עד לרקיע אף שאין לו מחיצות ניכרת למעלה (עבודת הקודש), ואפילו נעץ בראשו יתד או יתדות בין גבוהין ג' בין אין גבוהין ג' לעולם הוי רשות היחיד, וכן פסק הב"ח וכן הסכימו הפוסקים במגיד שם ודלא כעולת שבת סוף סימן זה, וכלי שאין גבוה עשרה הוי כמו רשות הרבים דאין כרמלית בכלים אם לא שמחובר לקרקע (תוס' דף י"א):

יב

[יב] אם יש לרבע בו וכו'. ולהצטרף הדפנות עיין ס"ק ג':

יג

[יג] משער לשער וכו'. פירוש מכוונים זה כנגד זה. כתב הט"ז אם דלת אחד נעול בלילה מבטל גם כן רשות הרבים כיון דלא הוי מפולש:

יד

[יד] ויש אומרים וכו'. שיירי כנסת הגדולה וים של שלמה ומשאת בנימין סימן צ"ב הסכימו לסברא ראשונה דאף שאין ששים רבוא עוברין הוי רשות הרבים ודעת מגן אברהם וט"ז להקל וכן פסק בתשובת ר' יום טוב צהלון סימן רנ"א, מיהו במקום שיש עוד צד להקל משמע דלכל הפוסקים הנזכרים לעיל יש לסמוך על סברא אחרונה, ומה שהניח הט"ז בתימא מסימן של"ד בבית יוסף עיין שם, ולא קשה מידי דמטעם ראשון שמתיירא להוציא כתב בית יוסף כן וקיצרתי מדברות ויערות מחלק הב"ח אם דרכים מפולשים להם הוי רשות הרבים ואם לאו הוי כרמלית:

טו

[טו] שאם ארכן וכו'. זה לשון בית יוסף ממגיד ומתקצרין וכו' הוי רשות הרבים לפיכך מבואות המפולשים לרשות הרבים וארכן לאורך רשות הרבים אף שאין ברחבן ט"ז הוי רשות הרבים הא אם ארכן מפולש לרחב לרשות הרבים אין זה רשות הרבים, עד כאן, ומשמע לי דהכי קאמר דאם רחבה ט"ז רק שמתקצרין הוי רשות הרבים אף שאין ארכן לאורך רשות הרבים, אך במבואות המפולשין שאין בכל רחבן ט"ז יש חילוק וצריך עיון גם על השולחן ערוך:

טז

[טז] ורבים מכתפין וכו'. אבל כשאין מכתפין עליו אף על גב דראוי לכתף עליו לא הוי רשות הרבים (בית יוסף ראב"ד ומגן אברהם), וליתא דהא סיים בית יוסף בשם המגיד דרשב"א כתב דראוי לחוש לרמב"ם וכן ראיתי בספר עבודת הקודש דף ט' ומסיים לפיכך אסור לטלטל ממנו לרשות הרבים ואפילו לכרמלית ומהם עליו, עד כאן, וכן דעת שלטי גיבורים דף צ"ט:

יז

[יז] ויש מי שאומר וכו'. ונראה לי עיקר כרמב"ם בעל סברא ראשונה שכן ראיתי בעבודת הקודש שם ור"ן וכלבו ודלא כב"ח סוף סימן שנ"ב:

יח

[יח] היא רשות היחיד וכו'. אפילו מלאה מים או שאר דברים מסתכל בתוכו ונראין המחיצות אבל מלאה פירות אפילו דעתו לפנותן אינו רשות היחיד דאין המחיצות ניכרות:

יט

[יט] שתהא רחבה ארבע וכו'. ואם לאו הוא מקום פטור ואפילו עמוקה עשרים אמה (עבודת הקודש דף ט'):

כ

[כ] כגון ים וכו'. רקק מים ברשות הרבים ורשות הרבים מהלכת בו אם אינה עמוקה עשרה בין שהיא רחב אפילו ז' אמות בין שלא היה רחב ד' טפחים ורוב העם מדלגין עליו ואין מהלכין בתוכו הוי רשות הרבים והוא הדין דף המונח עליו ואם עמוקה עשרה ורחבה ארבע הוי כרמלית כמו ים (רמב"ם סוף פרק י"ד), וכן משמע בשבת דף ק' דקאמר דלא הוי ד' מיפסעי פסעי ליה ומה שפירש רש"י איכא טובא וכו' מכל מקום לא הוי רובא כן נראה לי ברור, ומגן אברהם משוה מחלוקת בין רש"י לרמב"ם לחינם:

כא

[כא] שלפני עמודים וכו'. אבל בין העמודים ברשות הרבים אפילו אין רחבו י"ג אמה ושליש כיון שרבים בוקעים בו מה שאין כן במבוי שכתב סעיף ט' כן כתב מגן אברהם ודלא כעולת שבת ונראה דדמי לסעיף ח':

כב

[כב] [לבוש] דגבוהות עשרה וכו'. משמע דאם אין גבוהין עשרה עם הקירוי בעינן שיהא החקוק סמוך לכותל פחות משלושה טפחים (מגן אברהם), וצריך עיון בר"ן פרק קמא דשבת לכאורה דמצטרפין עיין שם, ודוחק גדול לפרש דמה שכתב וקיימא לן הכי וכו' חזר וקאי למעלה אסוכה עיין שם ודו"ק, ובתוס' דף ז' לא כתב כן, גם צריך עיון לחשוב הקירוי למחיצה לטלטל בתוכו ויותר היה נראה לי לפרש דברי הרא"ש דאף שאין מצטרפין שפת החקק, מכל מקום חשבינן המחיצה בחוץ מלמטה נגד תוך החקק וצריך עיון:

כג

[כג] [לבוש] והא דאמרינן וכו'. כן כתב בית יוסף בשם הרא"ש וצריך עיון דבעבודת הקודש דף ט"ו ע"ב כתב דף שלפני החלון היוצא לרשות הרבים ורחב ארבע ולמעלה מעשרה אפילו רחוק מן החלון שלושה טפחים משתמש עליו שאין רשות הרבים וכרמלית תופסין למעלה מעשרה, עד כאן, ועיין סימן שנ"ג ס"ק ה':

כד

[כד] [לבוש] כפי מידותיהן וכו'. ואם אין גבוהין שלושה מארץ הוא ככרמלית (עבודת הקודש):

כה

[כה] גדר וכו'. פירוש דין כרמלית, ומה שכתב ואין תופסת וכו' מיירי באין רחב ארבע דמכל מקום פחות מעשרה הוי כרמלית דמצא מין את מינו כמו בור עמוק דאילו רחב ארבע למעלה מעשרה הוי רשות היחיד, וליש חולקים בסוף סימן זה צריך לומר דמיירי הכא ברחב ארבע ולמעלה מעשרה דלא הוי רשות היחיד היינו בדבר שאינו מכוין כגון פני כותל או קולט מן האויר:

כו

[כו] משלושה ולמעלה וכו'. משמע אף שגבוה תשעה, וצריך לומר דמיירי באין ראוין לכתף עליו עיין סעיף י':

כז

[כז] ויש חולקין וכו'. וסברא ראשונה עיקר וכן משמע בבית יוסף ומשולחן ערוך וכן משמע סוף סימן שמ"ו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.